עד

עייןבירוש' כאן פ"ב ה"ב ותנא עלה וה"פ שם ע"ש בר"ש דהוה מחלוקת דר"ז ור"א אם רישא דברייתא דוקא דהיינו דבמקום שהזריעה מחזיק שמונה רבעים אז צריך דוקא רובע לאסור התערובות או ט' רבעים אז צריך רובע אבל פחות מט' אז די בא' מכ"ד לנופל ואח"כ מיבעי לי' ט' וי' מהו שיצטרפו ר"ל אם בדבר שנתערב צריך דוקא שיהא סאה או כיון דחזינן דכל היכא דהוה יותר מט' רבעים לסאה אזלינן בתר רובע והוה כמו בית סאה ה"נ לענין הדבר שבו נתערב אם הי' ט' או י' פעמים כמוהו די בזה ופשט לן מסיפא דהיינו גבי פשתן דשם חזינן דאף אם נתערב ג' רבעים לתוך ט' בטל כ"ש כאן ודחי דסאה חולקת ר"ל דצריך שיהא באחד מהם מידה סאה או רובע סאה בג' קבין או רובע ג' קבין בסאה דהיינו גבי פשתן אבל ט' בי' דהיינו אחד מט' בי' דשם ליכא בשניהם גדר של מידה סאה אז אוסר זהו כונת הירוש' שם:

בד"אבשלא כו'. עיין בהשגות. והנה מלשון רבינו נראה כאן בהל' ז' דהא דגבי זרעוני גינה אזלינן בתר אחד מכ"ד בנופל זה רק שמעורב בתלוש ורוצה לזורען כך אז אזלינן בתר הנופל אבל כשמצאן שצמחו אז רק אחד מכ"ד בשדה ולא אזלינן בתר הנופל והטעם דעיקר האיסור הוא הזריעה רק דבכלאים אזלינן בתר ראיית העינים וזהו כונת הירוש' כאן תמן כו' ברם הכא אתה מרבה לבטל מהם מראית העין ר"ל דבאמת כעת כשהם מעורבים עדיין לא נזרעו וכל אחד עומד בפ"ע רק שבא לזורען אז אם הוא רובע הוא חשוב עומד בפ"ע כעין הך דב"ב דף צ"ג ע"ב משא"כ כשהוא פחות אין עליו שם כלאים כלל ועיין בכתובות דף צ"ח דלר"ע הוה בית רובע שיעור גינה ועיין לקמן בהל' מתנות עניים פ"ג ה"ד גבי בית רובע מה דפליגי שם רבינו והראב"ד ז"ל וכאן פ"ב ה"ו ע"ש ולכך לא שייך בזה גדר מבטל איסור דאז אינו איסור כלל וכן ר"ל בהך דלקמן פ"ט ה"א גבי צמר ופשתים שטרפן דמבטלן בצמר גמלים ר"ל דשוב אין עליהם שם איסור כלל כיון דעדיין לא נטוו ועיין בנדה דף ס"א ע"ב וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות. משא"כ גבי מצאן שצמחו דאז אין החשש בזריעה רק מפני חשד אז פחות מכ"ד בשדה אין בו חשד כלל ועיין מש"כ התוס' מו"ק דף ו' ע"א וזהו כונת הירוש' כאן בהל' א' ותנא עלה כו' טב הוא כלום ועיין שבת דף צ"א בהך דמחייב הי' ר"מ ועיין ע"ז דף ס"ד ע"א בתוס' ד"ה ר"ע ובירוש' פסחים פ"ג ה"ב במה דאיבעי שם אם די במיעוטו או דכיון שנראה לבערו צריך לבער את כולם אך כאן לא פסקינן כן דכ"ז שאינם נזרעים אין עליהם חיוב מיעוט כלל. ובזה א"ש דלמה לא מחלק כאן כמו דאמר שם בב"ב דף צ"ד דביתר מרובע צריך לנפות את כולו וזהו ג"כ כונת הגמ' ר"ה דף י"ז ע"א במה דאמר שם ועון עצמו אינו נמחק וכן היא המידה דר"ל דהדין כן גם לענין דיני ממונות דאם נמצא יתר לא מחל אף על זה דלא עשה המוטל עליו. ובזה א"ש ג"כ שיטת רבינו דס"ל בהל' רוצח פ"ד ה"ו דהא דאחרון שהרגו חייב זה רק שבמכה האחרונה יש בה כדי להמית לבדו בלא צירוף הראשונים דלא כשיטת רש"י וא"כ קשה מהך דמכות דף כ"ב ע"ב גבי הוסיף לו רצועה אחת ע"ש ברש"י וע"כ צ"ל כיון שהוסיף על המנין נתבטל כל השליחות שיש עליו שם שליח ב"ד והוה כמו כולו שלא ברשות ועיין כתובות דף צ"ח ותוס' זבחים דף ל"ד ע"א ומנחות דף ק"ז ע"ב ובכ"מ וזהו כונת הגמ' מכות דף כ"ג ע"א לימד על הראשונות שהם מכה רבה ע"ש ברש"י ור"ל דאם הוסיף גם הם הראשונים הוה מכה רבה דבטל הכל. ואם מצאן לאחר צמיחה באמת מדברי רבינו כאן בהל' י' משמע שצריך לעקור הכל ולא די במה שימעטנו לכשיעור אחד מכ"ד אך מלשון רבינו בהל' ז' לא משמע כן ועיין בפיהמ"ש אך כך דכמו דאמרינן בהך דגיטין דף נ"ד ע"ב חזקה אין אדם אוסר כו'. והנה לפי התקנה שהתקינו מבואר לקמן בהל' ט"ז שיהיו מפקירין כל שדהו והא דמבואר בתוספ' כאן רפ"ד ופ"ב דשקלים ובירוש' כאן פ"ב דבכלאי זרעים לא הוה הפקר זה רק קודם התקנה או בפחות מרובע ולכך שוב די במה שממעט משא"כ בהל' י' דמיירי שכל המינים עלו מאליהם שוב לא שייך הך טעם דאין אדם אוסר ולכך צריך לעקור את הכל ולהשאיר מין אחד ולא די במיעוט עיין תוס' ב"ק דף פ"א ע"א ד"ה אין:

הטומןאגודה כו'. עיין בהשגות ולעיל בפ"א ה"ו. והנה באמת מה דאמרינן בירוש' כאן פ"א ה"ח ר"ז בעי בלא כך כו' לא ר"ל כפי' הר"ש שם דקאי אהך דאין תוחבין זמורה רק אהך דהטומן לפת וצנונות ופריך דליתסר משום כלאי הכרם ומתרץ דמיירי במעמיק רק משום חשש הרכבה יש כאן עיין תוס' קדושין דף ל"ט ע"א וב"ב דף י"ט ע"א. וכונת הירוש' במש"כ משום שאינו רוצה בהשרשתן ר"ל כך דהנה לפי מש"כ רבינו לקמן פ"ה דירקות אסור לזורעם בכרם וזרעים מותר לזורעם בכרם והנה לפת וצנון יש גם שם ירק עליהם כדמוכח פ"ה דמעשרות מ"ב ובהך דפסחים דף נ"ו ע"ב דהוה מחלוקת אם מיקרי מכניסו לקיום משום דמכניסו לקיום ע"י דבר אחר וזהו כונת רש"י נדה דף נ' ע"א ד"ה שומין שכ' לפיכך חייבים ר"ל דלא נימא דהוה כמו כרוב ועיין בעירובין דף נ"ו ע"א גבי חצי ירק וא"כ לר"י ליפטר מפיאה וזה הטעם באמת במה דמבואר בפיאה פ"ג מ"ד דהאמהות של בצלים פטור מפיאה ואמר שם בירוש' דהוא פורגדא מבואר בירוש' פ"א דמעשרות דהוא העלין והוה כמו עלין של לפת ושל כרוב דלר"י פטור מן הפיאה משום דהעיקר הוא האיספרגוס שבו כמבואר בתוספתא דדמאי פ"ג ובנדרים דף נ"ג סד"א דבצלים ג"כ כן לכך הביא ראי' בנדה דאף ר"י ס"ל דחייבים בפיאה וא"ש מ"ש הר"ש ז"ל דאמאי לא הביא מהך משנה דהמחליק בצלים משום דשם לא קאי לר"י. וכיון דיש עליהם שם ירק ודאי אינו רוצה בהשרשתן כדי שלא יהא כלאים בכרם וקאמר דל"ל זה דאפילו זרעים ג"כ אינו רוצה בהשרשתן דנהי דמותר לזורעם מ"מ הם נאסרים כמש"כ לקמן פ"ה ואמר ממה דאמר ר"ח כגון אגודה של לפת משמע דלאו דוקא לפת וצנונות כחזקי' רק כר"י וכשיטת רבינו שכ' וכיוצא בה והטעם משום דאינו רוצה בהשרשתן ולכך בעי דוקא אגודה אך מלשון רבינו לא משמע כן גם י"ל כיון דלפת וצנונות אם הם נשרשין הם נפסדים ואינם ראויים לאכילה כמבואר בירוש' פ"ה דמעשרות ה"א וכיון שהם אגודה נראה שהוא רוצה למכרן ואינו רוצה בהשרשתן:

**היתה שדהו כו'.**כמו ג' ימים כו'. ר"ל דגם כאן אמרינן מקצת היום ככולו כמבואר בירוש' כאן וכמבואר בפסחים דף נ"ה ע"א וגם שם מחלקים בין מקום גריד למקום טינא דשם בעי יותר ע"ש בתוס' ד"ה כל ובירוש' פ"א דחלה ה"א ובאמת זהו כונת הירוש' בערלה פ"א ה"ד הביאו התוס' מנחות דף ס"ט ע"ב ר"י אומר מתאחה עד שלא תשריש ר"ל דהשרשה לא די בג' ימים ואינו נקלט בארץ והברכה שפיר הוא מתאחה בג' ימים ועיין בירוש' שביעית פ"ב ה"ב. והנה כאן פסק רבינו דא"צ לחרוש הכל ובירוש' כאן תלה לה בהך מחלוקת דר"י ורבנן גבי סאה שיש בו רובע ובמה דמבואר בפ"ג מ"ו בר"ש דהיכא דבעי לעקור צריך לעקור הכל וכהך דירוש' פ"ד דב"ש מחמיר בחורבנה יותר מבנטיעתה וכאן בהל' ד' גבי גפנים שגוממן עד פחות מטפח ומ"מ צריך אח"כ לשרש ואף דמבואר בסוטה דף מ"ג ע"ב ובירוש' כאן פ"ו דילדה פחותה מטפח אינה מקדשת הזרעים וכאן חדא דמשמע דאף אם לא הי' כרם שלם מ"מ צריך לשרש וגם י"ל דכאן עדיף טפי כיון דקצצן וכעין דמבואר בסוכה דף ט"ו ע"א גבי ביטולי תקרה דכיון דעביד מעשה לא גזרינן ושם דף י"ב ע"ב ברש"י ד"ה אין מסככין דכיון דעביד מעשה ליכא גזירה וכה"ג מבואר בתוס' עירובין דף ע"ד ע"א בד"ה עד דמחלקי בין אם עשה דקה לשהי' מתחילה כך ועיין תוס' נדה דף כ"ו ע"ב גבי תנור וזהו ג"כ הטעם דהך דחגיגה דף כ"ב ע"א גבי מקוה שחלקו דלא עלתה לו טבילה דחלקו שאני וכעין הך דעירובין דף מ"ט ע"א וירוש' פ"ד דחלה. אך י"ל דכיון דחזינן דלא שרשו לגמרי גלה אדעתי' דניחא לי' וכמו דמבואר ב"ב דף י"א ע"ב אם לא פרץ את פצימיו ועיין מנחות דף ל"ד ע"א במה דאמר ר"פ ש"מ כו' ע"ש ברש"י ד"ה אע"ג כו' ושם דף ל"ז ע"ב במה דאמר רב דימי האי מאן כו' אם איתא דלא מבעי לי' כו' ע"ש ברש"י ובאמת נראה דשיטת הר"א ז"ל כאן בהשגות דהא דוקא שיופך קודם הזריעה זה אם עדיין לא התליעו דעדיין התבואה קיימת אבל אם התליעו מותר לזרוע ואח"כ יופך אם עדיין לא צמחו ואם צמחו אז צריך להפוך ואח"כ יזרע כמבואר בהל' י"ד וזהו כונת הראב"ד ז"ל וזהו ג"כ כונת התוספ' כאן ספ"א גבי שדה שעלה בו עשבים דאין מחייבין אותו להפך וזהו דוחק לומר דר"ל כמו בהל' ט' דא"כ למה אמר שם דצריך להפך בשעה שהוא מחפה אלא ר"ל כמש"כ דמיירי לאחר שהתליעו ועיין מנחות דף ע"א ע"א גבי אגם ובקדושין דף ס"ב ע"ב ובירוש' חלה פ"א ה"א אפי' עשבים כו' ועיין במה דפליגי בירוש' פ"ז ה"ה ופ"ה הי"ז אם מתקדש משתשליש או משתשריש וא"כ חזינן דעדיין לא נקרא תבואה ובאמת נ"ל דרבינו פוסק כר"א בירוש' כאן דאם העלה רק עשבים אף דצריך להפוך מ"מ מותרים וכ"כ בזה בהל' נדרים ולכך כיון דלאחר זריעה מהפך אותם לא איכפת לן ועיין במנחות דף ס"ט ע"א דבעיא שם אם הנצה דאילן הוה כמו השרשה ואף דאנן פסקינן אינו מקדש גבי גפנים עד שיעשה כפול הלבן דהיינו שליש כמבואר בירוש' כאן פ"ז משום דשם כתי' תבואת הכרם וכ"ז שלא הביא שליש לא מיקרי תבואה ולא מיקרי כרם ואף דהא בסוף פ"ו ס"ל לחד אמורא דגם תחת העלין מקדש דיש עליהם שם גפן וצ"ל דמ"מ לא מיקרי כרם לקדש כעין הך דסוטה דף מ"ג ע"ב גבי ילדה פחותה מטפח ואף דאח"כ גם העצים נאסרים זה רק שיש עליו שם כרם גם י"ל דהיכא דאינם נאסרים הפירות גם הזמורות אינם נאסרים אך מדברי הירוש' כאן פ"ה ה"ז ומדברי הר"ש פ"ז מ"ה גבי שביעית לא משמע כן דאף דאין הפירות נאסרים מ"מ הזמורות נאסרים. והא דמבואר בספרי פ' תצא פסקא ר"ל דגם כרם שאינו עושה פירות אוסר כ"כ בזה בהל' מ"א. גם י"ל דאתיא כמ"ד דגפן שיבשה מה"ת אסור עיין פ"ז מ"ב ופ"ב ה"ד בירוש' דמשמע שם דהא דגפן יבש אסור לזרוע לכתחילה זה רק לר"מ ולרבנן מותר וכן מבואר בירוש' פ"ה דביצה גבי הך דאין עולין באילן ע"ש. גם י"ל דכונת הספרי כגון כרם שאין הפירות מתבשלות רק עושין בוסר עיין תוס' סוכה דף ל"א ע"ב ועיין ירוש' ערלה פ"א ה"ט דמבואר שם דפרי רק אם נגמר ולכך נטע רבעי אף דחל עליהם כשהם בוסר מ"מ אינם נפדים רק כשהם נגמרים ועיין בסוכה דף ל"ו ע"א גבי אתרוג הבוסר ובירוש' שם זהו כונת הספרי אבל מ"מ מיירי כשנעשה כפול הלבן ועיין נדה דף ח' דגבי אילן סרק קטפו זהו פריו כיון דלית לי' פירא אחריני ותוס' ב"ק דף ק"א ע"א גבי משקה של קליפין דאסורים מה"ת בערלה ובעירובין דף כ"ח ע"ב גבי נסחנא דשם הוה כפניות גמר פרי כן י"ל כונת הספרי:

בראשונהכו'. עיין בירוש' פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"ב דמספקא שם אם הפקר ב"ד פוטר גם מן המעשרות וכאן בתוספ' ובירוש' מבואר דכלאי זרעים חייב במעשר ובתוספ' דשקלים פ"א מבואר דהפקר ב"ד פטור מן המעשרו' וצ"ל דהא דהפקר ב"ד פוטר מן המעשרות זה רק אם ב"ד הפקירו אבל מה שב"ד מתקנים שיהיו מפקירים את השדה בזה לא נפטרו מן המעשרות וזהו הך בעיא דירוש' ועיין ב"ק דף ל' ע"ב בהך מחלוקת דרב וזעירא ונ"מ ג"כ אם אחר יכול לזכות בהם יעויין שם בתוס' ב"ק גם נ"מ מה היו מפקירים אם השדה או רק הפירות שבשדה ועיין מש"כ התוס' תמורה דף ו' ע"א ד"ה המפקיר ובירוש' פ"א דקדושין ה"ה דמבואר שם לכאורה להיפך דאם החזיק בקרקע חייב אף במעשרות וזה דוחק לומר דר"ל קודם שנצמח וכן מוכח מדברי הר"ש פיאה פ"א מ"ו ובירוש' פ"א דמעשרות ה"א דהיכא דזכה בשדה ובגידולי' חייב במעשרות ובמה דאמר שם פ"ה דמעשרות ה"ד הפקר תליא במחלוקת ר"ע ורבנן אם אזלינן בתר שליש הראשון או לא וע"כ דמיירי בזכה בשדה ובגדולי' דאל"כ הוא נפטר ממעשרות ועיין מש"כ רבינו ספ"ה מהל' מתנות עניים ושם ר"ל שהיו הפירות כבר נגמרים ולכך נפטרים בההפקר אף שזכה גם בקרקע משא"כ אם לא נגמרו אז אם זכה גם בקרקע לא נפטר רק מה שהי' בעת ההיא ומה שגדל אח"כ זה תליא בהך דר"ע ורבנן בירוש' ובחולין דף קל"ו ע"א ע"ש ולקמן בהל' מתנות עניים אאריך בזה. וא"כ ה"נ ר"ל כך. אך באמת כאן מיירי כמש"כ לעיל או קודם תקנה או שאין בה אחד מכ"ד וכ"כ בזה: