וזה הוא ריח הגט. עי' בהשגות ועי' בהך דגיטין דף פ"ו ע"ב גבי עדי מסירה דלרבנן אף ריח הגט אין בו, וע"ש דף י"ט ע"ב ובירושלמי שם פ"א ה"א דאמר שם דאתא עובדא קומי רבנן וחשון ר"ל לכהונה ואמר שם הטעם משום דהזכיר שם הגט, ועי' ביבמות דף נ"ב ע"א אלא מעתה יהיב לה ניירא, ועי' בתוספתא דגיטין פ"ו גבי כתב לה גט בלא סיהדא דלב"ש פסול לכהונה, ועי' בבלי שם דף פ"א ע"א ובירושלמי שם פ"ח ה"י ופ"ט ה"ה דס"ל דחיישינן לפוסלה מכהונה, ועי' בירושלמי קדושין פ"ג ה"י הגע עצמך שהיה כהן וע"ש בתוס':

ואין צריך לחדש הנשואין. הטעם כמו דאמרינן ביבמות דף ל"א ע"א קמו רבנן בגיטא, ועי' תוס' שם דף כ"ד ע"א ד"ה וספק חלוצה ע"ש, ועי' בהך דחולין דף פ"ו ע"א בא לימלך מאי איכא למימר ועי' ביצה דף ח' ע"ב גזירה משום התרת חלבו ע"ש, ועי' בהך דבכורות דף י"ח אי מחייבת לו במתנות אתי לידי גיזה ע"ש ועי' מ"ש התוס' נדה דף כ"ה ע"א ד"ה גבי בהמה, ואף דהך דבכורות דף כ' לא אמרינן כן וכן בב"מ דף ו' ע"ב צריך לחלק כמו דאמרינן ביבמות דף ל"א ע"א הנזכר לעיל דכאן שייך למיחש שמא יאמרו קמו ביה רבנן דהראשון ולד גמור הוה, ועי' בהך דיבמות דף ק"ו ע"א ותירוק ומה בכך, נפיק מיניה חורבא כו', ועי' בהך דקדושין דף מ"ו ע"א דאמר שם צריכה קדושין לדעת אביה ולא חיישינן שמא יאמרו שהקדושין הראשונים אינם כלום ועי' בהך דשבת דף קמ"ח ע"ב והא מקדיש קתני הקדש עילוי משמע דלא חיישינן ועי' בירושלמי חלה פ"ג ה"ה גבי ספק דנוטל דמיו מן השבט, ועי' ברש"י סוטה דף מ"ח ע"א ד"ה מפריש דלא ס"ל כן משום חשש תקלה, ועי' בתוס' יומא דף ט' ע"א ד"ה מעשר ראשון, ובירושלמי פ"ב דערלה ה"א דהוה מחלוקת אם הוא נוטל דמיו מן השבט או לא:

תנאי היה ולא כו'. ואף דבגמ' דילן ד' פ"ט לא ס"ל כן כיון דרבינו ז"ל פסק כר"ע ס"ל כאן ג"כ זה ועיין בהך דגיטין ד' פ"ט ע"ב דהוה מחלוקת דאמוראי בזה אם משום תנאי ע"ש, ועיין בירושלמי כאן דזה הוה פלוגתא שם ומבואר שם להיפך דלכך הצריכה גט כדי לאסרה על בעלה, ועיין בתוס' שם דף פ"ח ע"ב ד"ה א"ה ע"ש ור"ל דהא דאמר מותרת לראשון היינו אם מת השני וע"ש בתוס' דף צ"א ע"א ד"ה עפ"י ושם דף צ"ב ע"ב ועי' בהך דיבמות ד' ט"ו ע"א גבי מחלוקת דיש תנאי בביאה:

וכן אם קידש אשה כו'. ואף דהתוס' שם ד' צ"ד ע"ב דזה רק אם גם אחותה נאסרה כגון שיש לה בעל ע"ש זה רק לס"ד או משום דהתוס' ס"ל דהטעם משום קנסא משא"כ רבינו ס"ל דהטעם משום תנאי שתנאי היה לו בקדושי הראשונה, וע' בירושלמי כאן דאדרבא דהגט הוא משום קנס כדי לאוסרה ולא כתוס' שם ד' צ"ד ע"ב ד"ה אשת, ועיין בירושלמי שם פי"ד לפי גירסת רבינו ז"ל לקמן פ' י"א הל' ט"ו דאשת פקח שנתגרשה ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לו להפקח מ"מ מבואר שם דאם נשאת בטעות לחרש ובא בעלה אסורה לחזור לבעלה פקח ואף דשם לא שייך החשש שמא יאמרו גירש זה ונשאה זה דהרי מותרת להנשא וע"כ הטעם רק משום קנס וכשיטת התוס' הנ"ל:

שם. עיין בה"ה שכתב ודע שאחות אשתו זאת כו' אסורה לבעל, ואף דרבינו ז"ל לא פסק כרב רק בארוסת אחיו צ"ל דס"ל לחלק כמש"כ רש"י שם ולא כשיטת התוס' ע"ש:

ואם נשאת כו' אין שומעין לו כו'. ואם היא ג"כ מודה דמתחלה נתן לה זה, ולא נפל מידה אם שייך כאן כמו בהך דנדרים ד' צ"א ע"ב דאינה נאמנת, אך שם אף לפי דבריה היא אשתו ולכך אין מאמינין אותה לאסור עצמה עליו, משא"כ כאן לפי דבריה אינה אשתו כלל של השני ולא שייך זה, וכעין מש"כ התוס' בסוטה דכ"ה ע"ב ד"ה ב"ה מ"ש מהך דכתובות ד' י"א ע"ב ע"ש, ומהך דקדושין ד' י"ב ע"א שם היא לא אמרה זה דהיא אמרה רק שאמה אמרה לה, וע"ש בקדושין ד' ע"ט ע"ב גבי מכחישתו דנאמנת לד"ה, וזה ר"ל מה דאמרינן ביבמות ד' צ"ב הואיל ואתאי לבי דינא כו', ור"ל דלפי הקול ליכא נישואין כלל, וע"ש ד' צ"ד ע"א דמוקי לה בעדי הזמה והוה ממזר ודאי ע"ש וא"כ יקשה לפי שיטת הסוברים דגם בשאר דברים יש כאשר זמם ולא כאשר עשה וכן מוכח מדברי רבינו ז"ל בהלכות רוצח פ"י ה"ז דגבי עדים זמם שם נקט והורידוהו לנחל לעורפה ולא נקט וערפו משום דאז הוה כאשר עשה ואף דגבי מלקות וממון לא ס"ל לרבינו זה כמבואר בהל' עדות פ"כ ה"ב ע"ש י"ל דגבי מלקות שאני דזה שייך לב"ד משא"כ בהני דנעשה עפ"י העדים וא"כ קשה מהך דיבמות הנ"ל אך לפי מש"כ א"ש דזה לא מיקרי פעולה כלל כיון דהיא א"א לפי דברי העדים השניים ועיין בהך דכריתות דף כ"ד:

וכן אם הלכו נשים כו'. עיין בתוספתא כאן דנקט דאם נשאת לאחיו ומת מותרת אח"כ להתייבם לו, ועיין בהך דיבמות ד' קי"ב ע"א בהך מחלוקת דרב ושמואל אם אמרינן דמסקה אדעתא ע"ש ועיין בהך דגיטין ד' פ"ד ע"א דאם אפסיק אחר אין חשש שמא יאמרו ע"ש, ובזה א"ש מה דנקט כאן בגמ' וכולן מותרות לבניהן ולאחיהם וע"ש בגמ' דהקשה למה לא נקט אביו ג"כ ועי' בהך דכתובות ד' כ"ז ע"ב דבן עבור אביו י"ל דמשקר טפי מלשאר קרובים ועיין בהך דבכורות ד' ל"ה ע"ב דהוה פלוגתא שם ובהך דב"מ דף צ' ע"ב ע"ש ואחיו למה נקט י"ל דקמ"ל זה דאח"כ מותרת להתייבם לו ועי' מש"כ רבינו בפה"מ על הך דהרגתיו לא ישא את אשתו משום חשש שמא יהרגנו בכונה וצ"ל דנקט זה דהנה בירושלמי אמר שם טעם על ר"י דאמר לא תנשא משום ממ"נ קטליה חשוד ובגמ' דילן אמרינן משום דלא ס"ל דפלגינן דיבוריה. והנה באמת לפי המבואר דעדות אשה לא הוה גדר עדות רק גדר גילוי מלתא אף לפי מה דקי"ל כאביי בסנהדרין ד' כ"ז ע"א דלהכעיס ג"כ פסול לעדות משום גזיה"כ דאל תשת רשע כו' זה רק היכא דבעי עדות וא"כ גבי עדות אשה מומר להכעיס כשר להעיד, וכן כתב הנימוקי יוסף בסנהדרין פ"ג, ועיין רש"י ר"ה ד' כ"ב ע"א ותוס' ב"מ ד' ע"ב ע"א ע"ש ולכך נקט רבינו הטעם דהוה רשע דחמס כדי שישא את אשתו ועיין בסנהדרין ד' כ"ו ע"ב גבי הך דחשוד על העריות ומודה ר"נ לעדות אשה כו' ע"ש:

לפיכך צריכה גט מספק. עיין במש"כ ה"ה ז"ל בהל' נחלות פ"א ה"ט בשם הירושלמי דהרי היא כא"א ודאי וע"ש בהשגות ועיין רש"י יבמות ד' י"ד ע"ב ד"ה מן הספק ובד"ה ובספק מבואר ג"כ דהוה רק ספק כמש"כ רבינו כאן, אך לפי מש"כ לעיל בפ"א דיש לחלק בין אם נתייחד עמה בביתו דאז הוה מקודשת ודאי ובין בבית אחר א"ש זה:

ולא יגרש אדם כו'. אך זה רק אם אינה מתרצה בגירושין אבל אם גם היא מתרצה מותר אף לב"ש לגרשה ובזה א"ש הך דערכין ד' כ"ג ע"א גבי הך דר"א גבי המקדיש נכסיו אף דסבירא ליה כב"ש כמבואר בירושלמי הובא בתוס' סוטה דף ג' ע"א, והך ירושלמי דגיטין פ"ח הובא בתוס' שם ד' ע"ט ע"ב דלכאורה משמע להיפך י"ל כמש"כ ביבמות ד' ק"ח ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה הא שבשה דהיכא דהיא נתרצה בגירושין לא חיישינן דלמא תתפייסה: