ואין חוששין שמא לא יתקיים כו'. עי' בה"ג בהל' נחלות גבי עבדו דכתב ליה מארי שחרור בתנאי דפלחית עמי כל ימי חיי כתב שם דאסור לישא ישראלית דלמא מאית איהו קמא רבו אבל בתנאי שיכול לקיימו פסק שם דיכולה לישא ישראלית, ועי' ברש"י גיטין ד' פ"ד ע"א ד"ה אין חוששין דכתב שם רש"י אבל אם אמר ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו ע"ש ועיין בתוספתא גיטין פ"ד דמבואר שם להיפך, ובתוס' שם ד' פ"ג ע"א, וע"ש בתוספתא פ"ה גבי ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אמר שם הטעם דלא הוה גט משום שמא תלך וכמ"ש רש"י הנ"ל וצ"ל דר"ל כמש"כ רבינו לקמן בהל' כ"ב דצריך לקיים התנאי ולא שלא לעבור וכיון דכאן כל זמן שישנו אפשר לה לעבור לא מקרי קיום ועי' לעיל בהל' אישות פ"ז ה"א ומש"כ שם:

ואפילו עבד ואפילו שפחה כו'. הנה הא לפי המבואר בכתובות דבנה ובתה אינם נאמנים גבי שבויה כ"ש כאן. אך י"ל דשם ר"ל רק קטנים, ועי' בהך דבכורות ד' ל"ה ע"ב וב"מ ד' צ' ע"ב, אך א"כ למה לן למימר הך טעם שאינה בושה אך נ"ל דרק כאן ר"ל לענין שלא יהיה גט ישן או משום איסור יחוד די בזה אבל להך דין דפרק י' לזה י"ל דלא מהני אף אשה כיון שיש עדים שנתיחדה והך דדף ע"ג הוא רק מחמת גט ישן כמ"ש התוס'. והנה מרש"י כתובות מוכח דהשפחה נאמנת שהיתה שם ובירושלמי בגיטין מבואר דצריך עדים שהיתה שם ולכך רש"י ז"ל בכתובות שם פירש הטעם משום גט ישן ומיירי שלא היו עדים שנתייחד עמה וא"ש מ"ש התוס' שם ולכך רבינו ז"ל לקמן לא כתב דין דמהני אפילו שפחה ועי' מש"כ לעיל פ"א ע"ש אך שם י"ל דכיון דיש שם שפחה שוב לא מקרי יחוד ועי' בקדושין דף פ"א ונדה דף י"ז ע"א ובהך דסוטה דף ז' ע"א ע"ש:

אעפ"י שהוא קטן כו'. נראה דהיינו דאמר חוץ מקדושי זה והוא קטן אבל אם אמר חוץ מקדושי קטן לא הוה שיור, דהא לכשיגדל לא שייר גביה. וכן ר"ל בהך דסוטה דף כ"ו ע"ב גבי קינוי לשיטת רבינו שם דס"ל דמיירי שהוא קטן פחות מבן ט' דלא כהתוס' שם ור"ל דקונה לה מזה שהיה בשעת הקינוי פחות מבן ט' ואח"כ נתגדל ונסתרה עמו מ"מ מותרת לבעלה דהקינוי אינו קינוי, ועי' בירושלמי פ"ח דפסחים ה"א מה דמחלק שם בין פסח לחטאת דפסח לכשתגדיל ראוי להתכפר בו ר"ל כשיטת רבינו שם בהל' ק"פ פ"ה ה"ז דקטן אם שחטו עליו בראשון אף שהגדיל בשני פטור מלעשות פסח שני, ועי' בהך דנדרים דף ל' ע"ב גבי הך דנודר מן הילודים דר"ל ג"כ כן ועי' מש"כ הר"ן ז"ל שם דף פ"ד ע"א גבי הנודר מאנשי העיר דאסור אף באותם שבאים אח"כ לדור ע"ש, ועי' מש"כ בזה בהל' נדרים פ"ט גבי הנודר מישראל מותר בעכו"ם אם נתגיירו אותן העכו"ם שהיו אז אם אסור בהם, ועי' בר"ן שם דף ל"א ע"א ובירושלמי כתובות פ"ט דאמר דאף אם סילק עצמו מנכסים שעתידים ליפול לה לא הוה סילוק מ"מ אם סילק עצמו מנכסים סתם מהני אף לנכסים העתידים ליפול וכן הוא בירושלמי נזיר פ"ב ה"ה גבי נזיר כה"ג שאם נדר ע"מ לגלח ונזיר שעתיד לידור לא חל עליו הנדר ואם נדר סתם די אם גילח זה הנזיר וכן מבואר בירושלמי פ"ט דכתובות ה"ו גבי נדר ושבועה אין לי עליך דרק אם כתב גם בחיי אז מועיל גם לאחר מיתה אבל אם אמר לאחר מיתה לבד אינו מועיל, ועי' בירושלמי פ"ט דב"ק הי"ד דאם אמר במותי בלבד אם מת יירשנו ע"ש. ועיין בהך דגיטין דף י"ג ע"ב מה דמקשה שם אלא מעתה הקנה לנולדים ה"נ כו' ומאי קשיא הא כיון דנשתעבד לכל מהני גם לנולדים וצ"ל דשם הוה גדר שליחות ובשעה שמקנה אז חל וכעין דאמרינן בנזיר דף י"ב ע"ש בזה ובזה נדחה ראיית הר"ן ז"ל פ"ב דקדושין דיכול לעשות שליח לקדש לו קרובות של השליח מהך דנזיר הנ"ל ע"ש אך יש לחלק דרק אם עשה סתם שליח אז יכול לקדש לו אף קרובותיו אבל לעשותו שליח לזה בלבד לא מהני ועי' בהך דב"מ דף ל"ו ע"א מה דמקשה שם א"ה לבעלים כו', ומשני דאמר לדעתך ע"ש ר"ל דאז הוא העושה הדבר ולא בגדר שליחות מהראשון וצ"ל דהך דגיטין הנ"ל שאני, ועי' בהך דנזיר דף כ"ד כי מקנה לה במלתא דצריכה ע"ש. ובזה א"ש נמי מה דאמרינן בגמ' כאן דף פ"ה עבד ונכרי נמי עבידי כו', ואמאי לא תירץ כמו הך דקדושין דף ס"ב מעיקרא בהמה אך ר"ל כאן דנ"מ דאף אם מתגיירים אח"כ אינו יכול לקדשה וא"כ הוה שיור ועי' בירושלמי קדושין פ"א ה"ב דס"ל שם דאף למ"ד אין מוכרה לקרובים מ"מ לבעל אחותה יכול למוכרה דמשכחת לה יעוד לאחר שתמות אחותה וכעין דאמרינן כאן:

חוץ ממקדש בשטר כו'. הנה הטעם דנקט רק קדושי שטר י"ל דהנה בירושלמי פ"ג דקדושין מבואר דבקדושי שטר אם שייר לא הוה קדושין ובכסף הוה קדושין וא"כ לפי"ז אם שייר על קדושי כסף וביאה שוב לא מהני גם קדושי שטר דהא כל הקדושין הם דבר אחד וכיון דבהקדושין יש דבר שאינה יכולה להתקדש בהם נקרא ג"כ שיור ולא מהני ע"ז קדושי שטר, ועי' בהך דכתובות דף ע"ד ע"ש:

התנה עליה כו'. כן מבואר בירושלמי פ"ג דקדושין דלא מהני גבי גט וכן גבי קדושי שטר. ועי' בהך דנדרים דף כ"ט ע"א, ועי' בנדרים דף מ"ד ע"א גבי שדה זו מופקרת דמהני לזמן ושם דף ס"ט ע"ב גבי קיים ליכי היום ועיין שם בתוס"י:

הרי זה גיטך כו' עברה כו'. ועי' בהשגות, ועיין בירושלמי כתובות פי"ב ה"א דסתם תנאי חל עליו החיוב תיכף ועי' בר"ן נדרים דף ס"ג ע"א דס"ל ג"כ כן דסתם שנה ר"ל שנה הראשונה, ועי' בהך דמגילה דף ה' ע"א גבי זמן עצי כהנים דמאחרין, אך שם ר"ל בגדר השלמת הנדר, ועיין בירושלמי נדרים פ"ח גבי תענית וכבר כתבתי בזה:

הנותן גט כו' וחזר והתנה כו' ואין אחד כו'. עי' ברש"י ועי' בהך דכתובות דף י"ט ע"ב גבי עד אומר תנאי ע"ש, אך באמת כאן ר"ל דהא בעי עדים על קיום התנאי עיין בר"ן פ"ז דגיטין על הך דדף ע"ד ופ"ג דקדושין וע"ש בירושלמי גבי סימפון בפ"ג דקדושין ה"ב ומשמע שם דהך סימפון היינו שטר קדושין שכתב בתנאי ולכך מבואר שם דצריך שיחתמו עליו שני עדים וגם שיכתוב מדעתה ואף דהא רבינו פסק כאן בהל' וי"ו דתנאי שכתוב בגט פוסל את הגט משום דלא הוה כריתות וכמבואר בירושלמי פ"ג דגיטין ה"ב ע"ש וא"כ בשטר קדושין ג"כ צריך שיהיה כך, וצ"ל דזה תליא אם סתם כשר בשטר קדושין, וכבר כתבתי בזה. ובאמת נ"ל דהך דאמרינן בב"מ דף ק"ד ע"א גבי אנשי אלכסנדריא דאמר שם הביאו לי כתובת אמכם כו', ונראה דזה הוה שטר קדושין שלהם והוה כמו סימפון דירושלמי הנ"ל ועיין בירושלמי דיבמות פט"ו ה"ג, ועי' בר"ן פ"ק דכתובות על הך דדף י' מבואר ג"כ דצריך ב' עדים על קיום התנאי ע"ש וזהו דר"ל כאן דאין מצטרפין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ועי' בתוספתא כאן פ"ד משמע כן דאמר שם לתת לה גיטה וא"כ מוכח מזה דגבי אישות לא מהני עדות מיוחדת כזו אף דלדברי שניהם הגט הוא כשר, ועי' בהך דגיטין דף ל"ג ע"ב דמבואר שם דמהני ובב"ק דף ע"ד ע"ב דגם גבי קנס מהני כה"ג ומש"כ בעהמ"א ז"ל בהך דסנהדרין דף ל' ע"ב ועי' בהך דמכות דף ו' ע"ב אך שם ר"ל אף אם כל אחד אומר שהיה עוד אחר עמו בשעת מעשה, וכן ר"ל בהך ירושלמי פ"ק דסוטה גבי נסתרה בעד אחד שחרית ע"ש ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בפכ"ב מהל' עדות ה"ב ע"ש ותוס' כתובות דף פ"ח ע"א ד"ה היכא:

ע"מ שתניקי כו'. עי' בה"ה ולקמן בהל' כ'. והנה עיין בירושלמי פ"ה דב"מ ה"ו ובתוספתא שם פ"ה דאמר דגבי אדם מטפל כ"ד חודש ע"ש ובאמת ר"ל כגון מניקה דסתם הוא כ"ד חודש, ועי' בתוספתא נדה פ"ב חייבת אשה בטפול כ"ד כו' ואחד שניתן לה להניק, ועי' בירושלמי כאן פ"ז דאמר ג"כ בשכר מניקה אך באמת נ"ל דנ"מ בין סתם למפרש כאן כך אם בשעה שגירשה אם אמר לה סתם ר"ל עד שישלים להבן ב' שנים ואם מת זה ג"כ כמו אם השלים ב' שנים וכעין דאמרינן בכתובות דף ל"ט ע"א גבי בגרות ע"ש אבל אם אמר ע"מ שתניקי ב' שנים אז י"ל ב' שנים מזמן התנאי ועי' בתוספתא כאן דהוה זה פלוגתא בפ"ה דרשב"ג אומר מונה לתינוק מיום לידתו ע"ש ועי' בהך דב"מ דף ק"י ע"ב אם שביעית עולה לו מן המנין ועי' בנדרים דף ס"א גבי שנה ע"ש בר"ן ובירושלמי:

אמר לה כו' הרי זו משלמת כו'. והנה לפי שיטת רבינו ז"ל מותרת היא לינשא מיד. והנה אם נשאת ומתה תוך הזמן או אם אמר ע"מ שתשמשי את אבא כל ימי חיי האב אם מתה היא קודם אם זה מקרי כמו ביטול התנאי או לא עיין בירושלמי כאן גבי נחתך דדה דאמר דזה הוה אונס ועיין בירושלמי קדושין פ"ג ה"ב גבי מת מתוך סמפון אם מותרת להנשא מיד או לא ולקמן בהל' כ"ב ע"ש בה"ה. אך עיין בספר ה"ג בהל' נחלות דמבואר להדיא דאם התנה גבי עבד ע"מ שתשמשני כל ימי חיי ומת העבד קודם האדון נתבטל השחרור שהרי לא קיים התנאי ע"ש ועי' בגיטין דף ע"ג ובכתובות דף ג' וכ"מ גבי אונס:

חזר ואמר לה כו'. עיין בהשגות, ונמצא לפי גירסתו אם נשאת קודם קיום התנאי ואח"כ מת דשוב א"א לקיים התנאי לדידן י"ל דכאן מן הסתם מחל כדי שלא תהא מקולקלת ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבועות פ"ה ה"ג ע"ש:

משנתגרשה כו'. עי' בהשגות, ועי' בה"ה, ועי' לעיל בהל' י"ג דכתב שם ג"כ דצריכה גט משני, ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בפ"י ה"ו ע"ש ועי' בהך דגיטין דף פ"ט ע"ב ותוס' שם דף מ"ו ע"א ד"ה אי ע"ש:

[השמטהכמו שביארנו כו' ר"ל בהי"ג דאף דס"ל דהוה כמו מבטל התנאי מ"מ צריכה גט: ע"כ השמטה]