[השמטהמש"כ שם גבי אתנן שכר פקעתא והנהבאמת רבינו ז"ל בהל' איסורי מזבח לא הביא זה אך לפי הנראה מפ' רבינו ז"ל מה דמבואר במשנה תמורה דף ל' וכ"מ והביאו רבינו בספ"ד מהל' איסו"מ דמחיר זונה מותר ונראה דמפרש לא שמכר את הזונה דא"כ פשיטא רק דר"ל דנותן לה הטלה עבור הגוף שלה ולא עבור הנאת הביאה והיינו דשכר פקעתא. ובזה יובן לשון הספרי פ' תצא פ' רס"א דיליף דשכר פקעתא שרי ע"ש: ע"כ השמטה]

יצא ולא סגר כו'. עיין בהשגות ועיין בהך דטהרות פ"ז מ"ז ובדברי רבינו פי"ב ה"ד שם דגם שם אף שנתן המפתח לע"ה כליו טהורים ועיין בירושלמי פסחים פ"ב דמבואר שם דהוה מחלוקת דתנאי ע"ש:

אם היה כו'. עיין בהשגות דס"ל דכיון דיוצא ונכנס א"צ הישראל לדור שם ורבינו ס"ל דמ"מ גבי יין של עכו"ם לא מהני זה דמ"מ הוא ברשות העכו"ם וכ"כ בזה אבל אם הוא דר שם מקרי ג"כ ברשות ישראל:

בין ברשות בעל כו'. עיין בכ"מ ועיין בירושלמי פ"ו דדמאי הי"א גבי הך דאם אמר מעכו"ם פלוני הבאתים ע"ש בזה:

מותר לישראל כו'. כ"כ בזה דחותם בתוך חותם הוה כאילו אינו ברשות העכו"ם כלל וכאילו הוא משומר לכך מותר אף בשתיה וכעין דמבואר כאן ד' ע"ד ע"ב גבי גולפי דמוכח שם דאף דאין חשש שהכותי נתן לתוכו יין דרק לפי שעה הפקיד אצלו מ"מ הוה בכלל גזירה ואסור וזה ר"ל ג"כ הירושלמי פ"ב דע"ז כל שאיסורו מגופו צריך חב"ח ע"ש ועיין תוס' כאן דף ל"ט ע"א ד"ה אמר ור"ל כה"ג דהוה בכלל גזירה וכ"כ בזה:

אבל המפקיד כו'. הנה מלשון רבינו כאן משמע דמפקיד רק גבי גר תושב מותר בהנאה אבל גבי ישמעאל אסור בהנאה רק מגע שלו מותר בהנאה ועיין בהך דגיטין ד' מ"ד ע"א גבי המוכר עבדו לעכו"ם ועיין כאן ד' ל"א גבי כותי ובירושלמי דע"ז פ"ה מבואר דזה רק לאחר שגזרו עליהם אז אסרו גם יינם ובהך דגיטין ס"ל לרבינו דעכשיו אין נ"מ בין כותי לעכו"ם לענין זה ע"ש בפ"ח ה"ה ודלא כהירושלמי הנ"ל ועיין בתוספתא פ"ג דע"ז גבי חזקת עבדי כותים ועיין מש"כ רבינו בסוף פ"ז דנדה דס"ל דגם לקולא עשאום כעכו"ם גמורים ודלא כהירושלמי דע"ז הנ"ל דס"ל דחוששין לחלה שלהם ועיין מש"כ רבינו בפ"ט מהלכות נדרים ה"כ גבי נדר משובתי שבת משמע שם דס"ל דעדיין לגבי שבת יש שם ישראל עליהם רק לעלות לרגל לא נצטוו לאחר הגזירה משום דהוו כמומרים ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"א דשקלים ופ"ז דברכות לענין זימון ועיין בהך דגיטין ד' ל' דהוה מחלוקת דתנאי אם נותנין להם מעשר עני ע"ש:

השוכר כו'. עיין בהשגות ועיין בהך דב"ב דף פ"ז ע"א ברשב"ם ד"ה אבל אם כל השכירות הוה כחדא מלתא או לא ועיין בירושלמי ב"מ פ"ו מה דמבעיא שם בסוף ה"א גבי עד כדי שכרו אם ר"ל כל שכרו או רק שכרו של אותו היום ע"ש ועיין תוס' ב"מ דף ע"ט ע"א גבי טבעה לה בחצי הדרך שכ"ז שלא השלים אינו חייב לו כלום ועיין בע"ז ד' י"ט ע"ב בתוס' ד"ה מכוש ומש"כ רבינו לקמן בהל' כ"ד דאם מדד ולא לקח דמים הכל נאסר וע"ש בהשגות ועיין בתוספתא ע"ז ספ"ח מה דמחלק בין המוכר יין לעכו"ם ובין חנוני וט"ס שם וצ"ל בין כך ובין כך מותר ור"ל כהך דב"ב דף פ"ו ע"ב דראשון ראשון קנה אבל סתם לא קנה רק אם נתן לו הכל ולכך א"א כאן לעשות כר"א משום דכולה הוה כדבר אחד ועיין במש"כ רבינו פ"י דשביעית מ"א גבי הקפת החנות לר"י ובירושלמי שם וזה ר"ל ג"כ התוספתא כאן שראשון ראשון נעשה מלוה ע"ש:

ישראל שהיה נושה כו'. עיין בהך דגיטין ד' מ"ד ע"א גבי הך דעכו"ם שאנס ביתו כו' ולפי פי' רבינו בפ"ט מהל' ע"ז הי"א ואמר שם דמותר ליקח הדמים אף שעשה אותה בית ע"ז וצ"ל משום דהבית עדיין לא נאסר לכך דמיו מותרין אבל אם מכר בית ס"ל דנאסר ולכך אסורים ואף דע"י מעשה נאסר אף דבר שאינו שלו וצ"ל דמה שהעמידו בו ע"ז לא הוה מעשה ועיין תוס' ע"ז דף מ"ח ע"א ד"ה גדעו. גם י"ל דמטעם מציל שרי וגם דהוה כמו בהל' כ"ח כאן דנוטל ממנו דמי ההיזק לא דמי הדבר כמו גבי עכו"ם דנסכי ואף דגם שם רוצה בקיומו ע"ש בתוס' ד"ה אמר וכמו הך דתמורה ד' כ"ט ע"ב דשכר פקעתה לא מקרי אתנן וה"נ כן. ובזה א"ש דברי הרא"ש בע"ז פ"ה מה דמביא ראיה שם מהך דע"ז ד' ס"ג דאם אמר לפועל עשה מלאכה ואתן לך חפץ דיכול ליתן לו דמי החפץ ועיין בירושלמי פ"ג דקדושין ה"ו דמבואר שם דאם יחד סלע לפועל קנה הסלע לא בגדר חיוב לבד ועיין ב"מ דף מ"ה ע"ב גבי הך דנתחייב גברא ע"ש ור"ל דאף דמעות אינם קונות וגם מטבע אינה נקנית מ"מ כמש"כ התוס' בע"ז ד' ס"ג ע"ב דבהך דינר שנתן למוכר נשתעבדו נכסים של מוכר בגדר ערב ה"נ נשתעבד גם הסלע וגם י"ל דהוה כמו אגב קרקע וכמו דאמרינן בהך דב"ב דף מ"ד ע"ב וזהו כונת הירושלמי הנ"ל ואף דהמעות הוה גדר מלוה עיין תוס' ב"מ ד' מ"ג ע"א וכן גבי פועל השכירות הוא גדר מלוה ועיין ב"מ ד' מ"ח ע"א גבי עושק אם בעי יחוד כלי, ומוכח שם דאם צריך משיכה לא מהני יחוד כלי בלא משיכה אך שם מיירי שיחד לו אחר שעשה הפעולה ועיין ב"מ דף קי"ח גבי טול מה שעשית בשכרך אך שם י"ל דגוף הדבר שעשה משועבד לו יותר ועיין שם דף פ' ע"ב גבי הך דתפיס ליה אאגרא ומש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ז דשבועות גבי אומן ועיין ב"מ דף ל"ה ע"ב דהוה מחלוקת גבי אגבה איהו בחובו אם זה הוה גדר תשלום או גדר מכירה ע"ש וכן הך דע"ז ד' ס"ג ע"ב מה דרצה לחלק שם בין חנוני המקיפו או לא ור"ל שם כך דבחנוני המקיף הוה התשלום לא בשביל מה שהוא חייב לו רק בשביל הדבר שנתן ולכך הוה גדר חליפין ואסור אבל אם אינו מקיפו הוה בגדר הלואה ואינו משלם לו בעבור הדבר רק בעבור החוב ולכך שרי וכן מירושלמי ריש פ"י דשביעית דהיכא דאין דרכו להקיף הוה ראשון ראשון מלוה ובאמת גבי שכירות ג"כ יש ב' מיני תשלומין אחד בשביל הדבר שעשה והב' בשביל מה שהפסיד לו שלא היה יכול לעשות דבר אחר ובעבור ההפסד דזה שייך לגוף הפועל קנה מיד וא"צ לזה משיכה ועיין מש"כ התוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב דבשכר פעולה גם לקטן יש קנין אף דלאו בר קנין הוא כלל וכמש"כ שם התוס' גבי גירות ולכך אמרינן בהך דגיטין דף ע"ח ע"ב דרק לענין גיטין ולקדושין אמרו ולא לדבר אחר משום דזה שייך לגדר גוף הוה קנין חזק, ועיין בירושלמי פ"ד דב"מ דאם שלח ידו בהמעות חייב להעמיד לו מקחו ע"ש, אבל מה שנתחייב לו עבור הפעולה דזה לא מחייב רק בזמן שנתן לו הדבר כמש"כ התוס' ב"ק ד' צ"ט ע"א ואז יש לו חיוב על זה ובזה א"ש הך דגיטין דף נ"ד ע"ב דאמר שם ס"ת ביד מי גם בהך דאמר שכל ס"ת לא עיבדה לשמה ומאי נ"מ זה כיון דפסק דנאמן לפסול הס"ת אך הטעם משום דנאמן על השכר נאמן גם על הס"ת וזה לא שייך רק אם כבר נתן הס"ת לבעה"ב אך אם אמרינן יד פועל כיד בעה"ב י"ל דזכה בו בעה"ב מיד עיין ב"מ דף י' ותוס' ע"ז דף ס"ב ע"א ד"ה לקוט וע"ש בתוס' ד"ה דיהיב מה שמחלקים בין שנותן לו אותו הדבר בעצמו שעוסק בו או לא, וא"כ גבי אתנן דשכר פקעתה מותר ואין איסור אתנן רק מה שנותן לה בעבור ההנאה וזה לא קנסו עדיין וא"ש וגם משום דאתנן אין בה גדר איסור מתחלה רק ממון וממילא הוה אתנן וא"ש מה שכ' התוס' שם בע"ז ד"ה והא מחסר לחלק בין מעילה לאתנן והוה כמו הך דביצה ד' ל"ח גבי תחומין דזה תליא בממון ולא באיסור ע"ש בירושלמי תחומין עשו אותה כמדת הדין. וכן הוא הגדר דהך דסנהדרין דף קי"ב גבי עיר הנדחת ועיין בהך דעירובין ד' פ"ח ע"א יש גזל בשבת ע"ש גם י"ל דהנה בקדושין דף מ"ח אמרינן אשה לא סמכה דעתה ע"ש וא"כ י"ל כך דאף דקנין משיכה הוא רק דרבנן מ"מ י"ל כיון דלא עשה משיכה הוה כמו גדר שיור בקנינו דלא גמר הדבר וכעין דאמרינן בהך דקדושין ד' י' ע"ב גבי אירוסין וגיטין ד' מ"א ע"ב משא"כ גבי כותי דלא שייך בה גדר משיכה כלל לכך לא הוה שיור ובזה מדוייק לשון הגמ' בע"ז שם דלא קניא במשיכה ולא קאמר דקניא בכסף וכן נקט לשון מחסר משיכה ועיין בירושלמי שביעית פ"ח ה"א גבי המוכר לעצים והלוקח לאוכלין בתר מי אזלינן ותליא בה בהך דר"י ור"ל ועיין מש"כ רבינו בהל' תרומות פ"ט ה"י אך שם י"ל הטעם שמא יחזור ונמצא בטל המקח למפרע והוה כהך דקדושין ד' מ"ו ע"ב נמצא זרה אוכלת בתרומה ולכך היכא דלא אמר בטלה זה אף אם קאי בחצרה עם עוד טמאים מותר עיין בתוס' ד"ה כגון משום דהא ס"ל לרבינו בכ"מ דלא קנה רק דבר המסויים ולכך גם אתנן לא קנתה כלל כיון דלא סיים. והנה כאן אם יבקש ממנו בעבור ההיזק שהפסיד לו שכרו במה ששלח לו חבית של יי"נ עיין גיטין ד' נ"ד ע"א דאמר שם דבשביל זה א"א לנו לקנסו אם שילם אף דע"י התשלומין נעשה לו הפסד וכיון דא"צ לשלם ההפסד שוב אסור לתבוע ממנו ועי' ב"מ דף ס"ט ע"ב דאמר שם שכר אמירה קשקיל ולא הוה ריבית והטעם משום דעפ"י דין צריך ליתן שכר אמירה עיין ב"ב דף קמ"א ע"א גבי המבשרני ובקדושין ד' ס"ג ע"א ע"מ שאדבר וב"מ ד' ס"ג ע"ב והא בעי למיתב זוזא לספסירא ועי' בנדרים ד' ל"ח ע"ב גבי בתו בוגרת מדעתה ע"ש בר"ן אם זה הוה גדר הנאה או לא ושם דף מ"א ע"ב גבי אומר לו סם פלוני ובירושלמי שם אם מותר ללמד עליו זכות או ללמדו אומנות, ועיין בירושלמי פ"א דסנהדרין דיליף מהך דבכורות דף כ"ט דאם מטמא להעד מחמת שצריך לילך להעיד דרך מקום טומאה נותן לו שכר יליף מזה דאם ישראל טימא לכהן צריך לשלם לו מה שע"י זה אסור לו לאכול תרומה א"כ משמע דאם לא היה צריך לשלם לו היה אסור ליתן לו דהוה כמו שכר עדות ועי' ב"ק ד' ע' ע"ב גבי אתנן אסרה תורה אך שם שאני משום דאי תפיס לא מפקינן, גם גבי אתנן מבואר בתמורה דף כ"ט דכל שנותן לה עבור זה אף דא"צ ליתן לה כל כך דאם פסק לה טלה אחד ונתן לה מאה כולם הוה אתנן דתופס הכל ולא מקרי מתנה ע"ש, ועיין ב"מ דף ס"ה גבי ריבית הוה זה מחלוקת דאביי ורבא אם גם המותר שנתן לו הוה שם רבית או לא, ועיין פסחים דף פ"ט ע"ב גבי המוכר עולתו דאמר שם ג"כ כה"ג דאף המותר יפול לנדבה ולא אמרינן דמתנה בעלמא הוא. והנה בירושלמי דע"ז ריש פ"ה גבי שכר יי"נ הוה זה בעיא דלא איפשטא אם נתן לו יותר מכדי שכרו אם מותר בהנאה או לא, וזה הוה טעם רבינו כאן גבי העבר לי מאה חביות במאה פרוטות דלא כהר"א, ועי' במעילה ד' כ"א ע"ב גבי פרוטה של הקדש כו' או שאמר פרוטה כו' מעל בראשונה וע"ש בתוספתא ובירושלמי פ"ז דדמאי דמעל ודאי, והטעם משום דכל הכיס חל עליו גדר הקדש ועיין בהך דבכורות דף נ"ז ע"א גבי מחיר כלב דשוה כלבא חד ומשהו כו' דלגבי האי משהו יתירה משועבד כל הטלאים שכנגדו והוה כולם מחיר כלב אך י"ל דזה רק אם יש ש"פ לכל אחד ואחד מה שיתפוס הכלב בהם ועיין תוס' ע"ז דף י"ט ע"ב ובר"ן שם ובפרק ה' על דף ס"ה וגם י"ל דגבי מחיר הוה ג"כ כמו גדר ממון וכ"ז שלא קנה אותו שכנגדו הטלה והוא הכלב לא נקרא מחיר והנה רבינו ז"ל ס"ל דבעי דבר המסויים כמש"כ וא"כ כיון שלא נתברר איזה הטלה שיהיה נגד הכלב שוב לא קנה זה הטלה ולא זה הכלב וא"כ לא הוה מחיר כלב ולכך אם הכלב שוה יותר הוה כהך דעירובין דף נ' ע"ב דמקצת ביתו ניכר ובזה א"ש פסק רבינו אף דפסק דאין ברירה מ"מ הביא הך תירוצא בהל' איסורי מזבח פ"ד הי"ז ע"ש ועיין ב"ב דף קל"ז ע"ב גבי אתרוג דאם ישנו לכל אחד ואחד יכולין ליטול בלא חלוקה אך שם הטעם משום קפידא ועיין בקדושין דף נ"ב ע"ב גבי כישא כו' ובהך דב"מ דף ס"ט ע"א גבי זוזא כמאן דפליגי דמי ורשב"ם ב"ב דף ק"ו ע"ב ע"ש ודף י"ב ע"ב אך שם גבי קרקע ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש דמאי פ"ו מ"ח דיכול כל אחד לומר טול אתה זה ואני זה אם הוא מין אחד, ועיין בר"ן גיטין פ"ד על הך דדף מ"ב ע"א דאם אמר מחצה אם ר"ל בכל דבר מחצה או ר"ל מחצה בשויו, ועיין רש"י חולין דף קל"ה ע"ב ד"ה ואב"א דגבי צאן בשותפות יש לכל אחד חלק בכל חדא וזה לכאורה תליא בהך מחלוקת דרב ענן ור"נ בכורות דף נ"ו ע"ב גבי גדיים כנגד כו' אך יש לחלק בין שותפים דנשתעבדו מדעת ובין אחים שנפלו להם בירושה וכה"ג מחלק הירושלמי פ"ו דדמאי ה"י מה דמחלק שם בין קנה ע"מ לחלוק ואמר שם דאחין הוה כמו שקנו ע"מ לחלוק ועי' בר"ן נדרים דף מ"ה ע"ב ובהך דשבועות דף ל"ז ע"א גבי פרט למכחש באחד השותפין ובירושלמי שם וא"ש בהך דב"ק דף ע"א ע"ב גבי שור של ב' שותפין ושם דף ק"ח ע"ב ד"ה תבעוהו ובזה א"ש דיש לחלק בין אחים שהן שותפין ובין שותפין שנשתתפו, ועיין מש"כ לקמן בהלכה כ"ב:

וכן גר וכותי כו'. עיין בתוספתא פ"ד דע"ז דמבואר שם דרק אם לקחו בשני קניות אסור לומר לו טול אתה זה ואני זה אבל במקח אחד שרי ע"ש ועיין בהך דחגיגה דף כ"ה ע"ב ברש"י שם ד"ה יכול דמבואר שם דאף אם יודע דהחטין של מקום פלוני הוכשרו מ"מ מותר ועיין בירושלמי דמאי פ"ו ה' י' דמבואר שם להדיא דאסור לומר טול אתה וצ"ל דרש"י ז"ל ס"ל דרק בסתם שרי אבל לפרש אסור כעין הך דע"ז דדף כ"ב ע"א ועיין בתוספתא דמאי פ"ו מבואר להדיא דגם סתם אסור ולא גרס במשנה חבר וע"ה כו' אביהם ע"ה רק חבר והאיסור הוא רק משום דאין מוסרין טהרות לע"ה ועל זה אמר דבמין אחד שרי דהוה רק כמו גרמא ומותר לגרום טומאה כו' אבל של אביהם ע"ה אסור אפילו סתמא, ועיין בדברי רבינו בפיהמ"ש בדמאי שם ובפי"א מהל' מעשר ה"ו דס"ל דהטעם משום דאסור למכור דמאי ולא משום טומאה ע"ש וע"ש ס"פ ט' בהשגת הראב"ד ז"ל מה דמחלק בין אם היו שותפין מעיקרא בין אם אח"כ נשתתפו מטעם קנסא וכן מוכח בתוספתא פ"ו דדמאי ע"ש והנה הטעם דלח ויבש דאסור הוא ג"כ משום שני מינים ולא ר"ל כגון שמן וזיתים רק ר"ל דמפרש לו שזה הוכשר וזה לא הוכשר ועיין בירושלמי פ"ג דפאה ה"ב דלח ויבש הוה ב' מינים גם בירק ועיין בתוספתא דשביעית פ"ג גבי הותרה הלח לא הותרה היבש דהוה כמו שני מינים אך י"ל דהתוספתא דע"ז מיירי לא בדברים האסורים בהנאה רק בדברים האסורים למוכרן לעכו"ם כמו בהמה גסה וכדומה ואמר על זה דאם מין אחד הוא לא הוה כמוכר וכמש"כ רבינו בהל' מעשר פ"ו ה' י"ד גבי מוכר טבל ע"ש והנה דברי רבינו ז"ל כאן שכ' גבי שותפים הטעם משום רוצה בקיומו ואמאי לא אמר כמו דאמרינן בקדושין ד' י"ז ע"ב דחליפי ע"ז קשקיל ע"ש וצ"ל כך דס"ל דגבי שותפים שנשתתפו לא נשתתפו על דעת רק ששלו יהיה מותר וכעין דאמרינן בהך דעירובין דף ע"ה ע"ב לתקוני שתפתיך ע"ש ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' נדרים פ"ז ה' ד' דלאחר חלוקה מותר ע"ש רק אם נימא דירושת הגר דאורייתא אז שפיר אסור כיון דזה ממילא ועיין בגיטין דף כ"ה ע"ש וכ"מ, וכן הך דהל' אסורי מזבח הנ"ל גבי מחיר כלב א"ש דשם לא מיירי באחין רק בשותפין ואדעתא דהכי שיאסר כל חלקו שכנגדו לא נשתתף עמו וא"ש. לכך לא אסר כאן רק משום רוצה בקיומו וא"ש:

ישראל שמכר כו'. עיין בכ"מ. והנה מלשון רבינו בהל' זכיה ומתנה משמע דעכו"ם אינו קונה רק במשיכה והטעם משום די"ל דאף למאי דקי"ל דגזל עכו"ם אסור מן התורה מ"מ אינו בגדר קנינו דכיון דאבדתו מותרת והוה כמו דאמרינן בב"ב דף נ"א ע"א דהיכא דיש לומר לגלויי זוזא לא הוה קנין במעות והטעם משום דמעות הקנין צריך שיהיה שבלא הקנין לא הוה אפשר שיהיו המעות שלו וכמו שכ' רבינו ז"ל בהל' אישות גבי קדושין גבי מתנה ע"מ להחזיר וכאן כיון שיש אופן להיות המעות שלו בלא קנין לא הוה קנין גם י"ל משום דלא סמכא דעתיה ועיין בקדושין דף מ"ח ובהך דב"מ דף ק"ב ע"א וכ"כ בזה ועיין מש"כ רש"י חולין דף ל"ט ע"ב ד"ה הרי דאף למ"ד דמעות בעכו"ם קונה מ"מ היכא שעל ידי זה יאסר הבהמה מצי ישראל מדחי לו ושוב לא הוה קנין ע"ש ולכך רבינו ז"ל בהל' בכורות פ"ד כ' על זה דקנה העכו"ם מישראל לשון בדיניהם ע"ש ומטעם שכתבתי ועיין בגיטין דף ל' ע"א דהיכא דאין דבר למשוך אז הוה מעות קנין דעיקר הטעם הוא כמש"כ לעיל משום דשייר בקניינו כיון דמצי למשוך ולא משך ועיין בהך דבכורות דף נ"ו ע"א גבי אתנן דשייך אף בעובר וע"ש בתוס' דף ג' ע"ב אם זה הוה קנין ובירושלמי פ"א דקדושין דאם משך הבהמה לעוברה קנה ובזה א"ש הך תוספתא דבכורות גבי מעשר בהמה גבי מחיר דנקט ג"כ שהחליפו וחזר ולקחו ולמה לן זה הא לא שייך הך טעם דאוקימנא בגמ' דילן גבי אתנן רק משום דבאמת אחר שנולד דאז יכול למשוך הולד צריך לעשות משיכה גמורה וא"כ הוה לקוח כיון דהוא מקח חדש לכך מוקי לה כשחזר ולקחו כשהיה עובר וא"כ שוב לא מחסר כיון דליכא גביה והוא עצמו א"צ כיון דהבהמה שלו וקנה את הולד אגב הבהמה וכמו חצר. ועיין ב"מ דף ס"ג ודף ס"ד דבעינן סמכא דעתיה וזהו מה דאמרינן כאן בגמ' דף ע"ב חומרא דיי"נ שאני:

בד"א כשמדד כו'. עיין בתוספתא כאן פ"ח דמבואר שם דעכו"ם ששלח לגינו כו' אף שיש שם מקצת יין מ"מ מותר למלאות ולקבל ממנו הדמים ע"ש וצ"ל דשם אתיא כמ"ד דכליו של לוקח קנה ברשות מוכר:

הנותן דינר כו'. עיין בירושלמי ספ"ו דדמאי דמשמע דהאיסור הוא משום גדר זכיה דהחנוני הוה שלוחו של בעה"ב וא"כ כאן דמיירי בעכו"ם לא שייך זה. ועיין בירושלמי פ"ב דקדושין ה"א דאמר שם ג"כ כן ור"ל כך דלא דחיישינן שמא ימכור לו החנוני יי"נ רק כיון שבשעה שנותן להפועל עכו"ם נעשה בידו יי"נ נמצא אז הוה כמו שמשקה לו יי"נ ולא כפי' רבינו רק משום דאסור שיהא יין שלו ביד עכו"ם וע"י זה יפטר ממה שצריך ליתן להעכו"ם ובפרט אם נאמר דמותר מזונות של פועל שייך לבעה"ב וא"כ נמצא אף שהוא ביד פועל עדיין היין שלו ועיין בהך דנדרים דף מ"א ע"ב גבי מודר הנאה דלא יאכל עמו מן התמחוי אבל אוכל עמו מן התמחוי החוזר מוכח שם דיש מה שהפועלים קונים מיד מה שניתן להם אף שעדיין לא אכלו ועיין בהך דדמאי פ"ג ה"א מה דמחלק שם בירושלמי כן בין אם מאכילו מן האבוס או מן המנויין דזה קנה הפועל מיד והוה כפורע חובו מדמאי ומן האבוס לא קנה רק מה שיאכל ועיין בהך דתרומות פ"ו מ"ג בהך מחלוקת דר"מ ורבנן ע"ש בירושלמי אם החיוב הוא על בעה"ב להאכיל הפועלים או רק ליתן להם מזונות ועיין מש"כ בזה בהל' שבת פ' כ"ג ה' י"ז ע"ש ועיין ב"מ דף צ"ב גבי פועל משלו היה אוכל ע"ש ברש"י ותוס' אימתי קנה להדבר אם בשעה שנוטלה או בשעה שאוכלה דרש"י ס"ל מיד שנטלה הוה שלו ותוס' ס"ל דרק מה שאוכל ע"ש וע"ש דף צ"א ע"ב אם יכול ליטול ע"י שליח ושם דף פ"ט ע"ב גבי הבהב ועיין בהך דזבחים דף ק"ה ע"א דהיכא דנקט בידו אם הוה כמו בפיו ע"ש ותוס' ב"מ דף פ"ח ע"א ד"ה תבואת מש"כ שם דאין המקח רק בשעה שאוכל ועיין בירושלמי מעשרות פ"ג ה"א ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ ושם במשנה א' בפהמ"ש דמוכח שם דאף קודם גמר מלאכה אסור לו ליתן לפועליו דהוה כפורע חובו מטבל. ובאמת מלשון הירושלמי בדמאי ובקדושין שם משמע דהך דנקט בגמ' ואני פורע ר"ל שאפרע להפועל מה שאני חייב לו עבור המזונות שלקח ועיין בתוספתא ב"ב פ"ו גבי יין שנפל לתוכו גשמים שאם יש לפועליו עליו מזונות אסור ליתן להם מחמת אונאה וכ"מ בזה וא"כ י"ל דמיירי בחנוני ישראל וכטעם הירושלמי משום דזכה לו וכעין מש"כ רש"י בחולין דף ו' ע"א ד"ה כיון דכ' שם דמשום דעל פיו עשתה ונעשית שלוחו וה"נ כן:

מלך שהיה כו'. עיין בהשגות, ועיין בירושלמי סוף פ"ו דדמאי ומדברי רבינו נראה דאף שהיין ישאר ביד העכו"ם מ"מ אסור משום דאסור ליקח איסורי הנאה ואף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ כיון שהישראל נותן דמים הוה כאילו מגלה דעת דניחא ליה וגם י"ל דמיירי דהעכו"ם נותן יותר דמים עבור היין רק שהישראל נותן לו מאתים זוז כדי שהוא יקנה היין וכיון שנכתב היין על שם ישראל ברשות המלך הוה כמו שהיין שלו כמש"כ רבינו בהל' חמץ ומצה פ"ד ה' ד' ועיין בהך דחולין דף ל"ט ע"ב ע"ש גבי אינש אלמא ועיין בתוספתא ב"ב פ"ח גבי העלה בערכיים ע"ש דהוה קנין כיון שנכתב על שמו ועיין בהך דגיטין דף מ"ד ע"א גבי כותב ומעלה כו':

כותי שנגע כו'. ונמצאו הדמים כ"כ בזה ועיין בהך דב"מ דף ס"ח ע"א בתוס' ד"ה ונותן מה דהקשה שם א"כ הוא נוטל שכר על השבת אבידה ותוס' בכורות דף כ"ט ע"ב דמותר ליטול לפי שיטת רש"י כל שכרו. והטעם דאינו נוטל שכר על ההשבה רק על הטרחא וזה שרי. ועיין בתוספתא דב"מ פ"ב גבי פקדון שצריך לנערה ואם היה מרובה נוטל שכרו ובאמת לפי מה דמוכח מדברי רבינו בפהמ"ש פ"י דשביעית מ"ג גבי פרוזבול דס"ל דפרוזבול הוא קודם הלואה ע"ש במשנה ה' ור"ל דלא שלוקח ממנו בעבור חובו רק שאינו רוצה להפסיד המעות שנותן לו והוה כמו הך דב"מ דף ל' ע"ב אם יש שם ב"ד מתנה בפניהם ר"ל דמתנה כאן ג"כ בפני ב"ד דאינו רוצה להלוות לו המעות אלא א"כ לא יפסידם לא מטעם פרעון החוב ולכך צריך דוקא ב"ד. ובאמת לפי מה דפסקינן דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק רק קנס. וא"כ גבי עכו"ם י"ל דלא שייך למיקנסיה דהוא אינו מחוייב לעמוד בתקנת חכמים כמש"כ בכ"מ אך באמת מדברי רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ז ה"ו משמע קצת דס"ל דמנסך גמור לא מיקרי היזק שאינו ניכר ע"ש ועיין מש"כ התוס' גיטין דף מ"א ע"א גבי משחרר עבד דמשמע שם דהיכא דהפעולה הוא בעצם לא מיקרי היזק שאינו ניכר ועיין מש"כ רבינו בהל' מכירה פ' ט"ו ה' י"ד גבי איסורי מאכלות דאין עליו שם אוכל כלל ועיין מש"כ התוס' שבת דף נ"ח ע"א דאיסורי הנאה משוה לו כשינוי מעשה ע"ש בד"ה אעפ"י וכ"מ בזה:

[השמטהנשמט, אך באמת י"ל דכונת רב אשי כך דהנה לפי המבואר בדברי רבינו בהל' מלכים פ"ט ה"ב מוכח דסבירא ליה דב"נ אינו חייב על ע"ז אף בד' עבודות רק הני דכדרכן ולא כרש"י סנהדרין דף נ"ז ע"א דס"ל דה"ה כישראל (עי' ד"ה בע"ז) ועי' בהך דחגיגה דף י"א ע"ב מה דמצריך שם קרא דאיש איש ע"ש, וזה ר"ל רב אשי דקשיא ליה אמאי צריך ב"נ לשלם אמאי לא נימא בזה קלבד"מ עי' עירובין דף ס"ב וכ"מ ולא שייך כאן לומר הך כיון דאגביה קניא דהתשלומין הוא כאן רק מחמת דמקלי קליא ולא מחמת היין עצמו עי' גיטין דף נ"ב ע"ב ולכך הביא ראיה מהך דריב"ב דאין דרך לנסך רק בפני ע"ז וא"כ ב"נ לא מיענש עליה ומ"מ היין אסור עי' בסנהדרין דף ס"א והוי כמו משמשי ע"ז וכמש"כ בזה לעיל ולא שייך קלבד"מ וא"ש: ע"כ השמטה]