Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Foods Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיצד חלב וכו' טועמין כו'. וס"ל לרבינו דאז לא מהניא כלל דין ס'. וכן הוא שיטת רש"י ד' צ"ח ע"א ד"ה בס' וד' צ"ט ע"ש ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"ב דערלה מ"א דהיכא דנפלו ב' איסורים ואחד מין במינו ואחד מין בשאינו מינו מכיון שבמין במינו אזלינן בתר ביטול המנין לא הטעם גם בהך שאינו מינו כן ע"ש ועי' בירושלמי דערלה פ"א מה דאמר שם על הך דהקשה אין תבל ביותר ממאתים והקשה א"כ האיך תנן כל המתבל כו' ותירץ בענבים אנן קיימין ור"ל ג"כ כן דמיירי בחמרא חדתא בענבי דלמאי דקיי"ל כרבא דאזלינן בתר שמא הוה כמו מין בשאינו מינו ומ"מ לא שייך כאן לומר דשוב משערינן בטעם דהא מ"מ הטעם הוא אחד ולכך אמרינן דיותר ממאתים אינו אוסר דעיקר האיסור הוא מה שהוא מרגיש הטעם ועי' בירושלמי תרומות פ"י ה"ו גבי הדא אמרה לא לשבח ולא לפגם אסור ומדחה שם ור"ל אף דמי זיתים עם זיתים הוה מין בשאינו מינו מ"מ לענין הטעם הוא חדא ואף אם ידעינן דאם היה שלא במינו היה נותן טעם מ"מ מותר כיון דעכ"פ לא טעים. וכן הך דשם גבי ציר דרביעית בסאתים דהיינו מאתים כמבואר בחולין ד' צ"ט ע"ב וזהו הך דר"י בירושלמי דערלה הנ"ל, ועי' תוס' חולין ד' צ"ז ע"א וכ"מ, ועי' מש"כ רבינו בהל' תרומות פ' י"ג ה"ט דדבר שאין השיעור של הביטול שוה אין מצטרפי להתיר ע"ש בהשגות, ועי' בתוס' מנחות ד' כ"ב ע"ב דס"ל ג"כ כן ועי' מש"כ התוס' חולין ד' צ"ט ע"ב גבי ציר דמצטרף המים להציר לבטל הציר טמא וצ"ל דהיכא דהאיסור הוא מטעם מחמת מחמץ לא מחמת הדבר בעצם אז מצטרפי אף מה שאינם שוים ועי' בהך דסוכה ד' י"ז ע"ב גבי אויר ופסול ע"ש ועי' מש"כ לקמן בהל' כ"ג:
כיצד כו' וכן כוס כו'. הנה מלשון רבינו כאן דגבי יי"נ נקט לשון טיפה וגבי טבל נקט כוס משמע דטיפה של טבל בטלה אף אם נפל עליה עי' לקמן פט"ז הכ"ח ע"ש והטעם כך דכבר כתבתי דגבי טבל מלבד הטעם שאפשר לתקנו לא בטל מחמת כיון שיש בו הפרשת תרומות ומעשרות ומצות נתינה לכהן לא בטל מן הדין רק דנ"מ אם יש על מה שמפריש שם תרומה גמורה כמבואר בירושלמי ספ"ג דחלה ועי' מה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל פ"א מהל' מעש"ש הי"א גבי נתערבו דרבינו ז"ל ס"ל שם דגבי מעשר עני בטלין ועי' בתוספתא פ"ד דדמאי דמבואר שם דמצרפין פירות חו"ל על פירות הארץ כדי לבטלן ממעשרות וכן פירות שניה עם שלישית אך י"ל דשם מיירי קודם שנטבלו ועדיין לא חל שם טבל עליהם ואז בטלין וכן שם גבי פירות ערב שביעית עם פירות שביעית ר"ל קודם שחל חובת ביעור ולקמן אכתוב בזה וי"ל דכן ר"ל רבינו בהל' מעש"ש דמיירי קודם שנטבל אבל לאחר שנטבל אז הטבל לא בטל מה"ת אך שיהיה כל התערובות אסור בגדר טבל כמבואר בחלה פ"ג מ"ט זה רק מדרבנן וכעין שכ' התוס' נדה דף מ"ז ע"א וגם י"ל דרק היכא דאפשר שהדבר שנערב בתוכו יחול עליו שם טבל וכעין דאמרינן במנחות ד' כ"ג גבי נבלה ותוס' שם ד' כ"ב ע"ב וכ"מ וכן מבואר בירושלמי חלה פ"ג ה"ז וט"ס שם וזה נ"מ ג"כ אם טבל נתערב בתרומה אם בטל ע"ש בירושלמי גבי הך דאמר ר"י הדא אמרה כו' ושם מה שמביא ראיה מהך משנה דנוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה כו' ומקשה שם דכיון שנעשה רוב העיסה חלה יתבטל הטבל ברוב ועי' בירושלמי פ"ה דתרומות ה"א דאם נתערב תרומה בטבל עולה בק"א ושם פ"ד ה"א, ועי' בנדרים ד' נ"ח ע"ב גבי ליטרא כו' שזרע דאינה בטלה דגם טבל בטבל לא בטל והטעם כמש"כ דכיון דצריך ליתן ממנו לא בטל וכעין מש"כ הר"ש ז"ל בהך דשביעית פ"ה מ"ג דממון לא בטל ועי' בהך דביצה ד' ל"ח גבי הרי שנתערב, ועי' בירוש' מעשרות פ"ה ה"ב גבי הך דהעוקר לפת וצנונות, וא"כ לפי"ז י"ל דפירות חו"ל וכה"ג כמו פירות שביעית דא"א שיחול עליהם שם תרומה וטבל שם שפיר י"ל דבטלי ועי' בירושלמי תרומות ספ"ו דאם אכל תרומה א"א לשלם מפירות חו"ל מחמת דא"א לחול עליהם שם תרומה וא"כ צ"ל דזיתי ניקוף וכן עוללות לא חל עליהם שמם להפטר רק כשיבוא ליד העני עי' בירושלמי פ"ו דתרומות ה"ה מה דמביא הך בעיא דאילפא גבי לקט ובהך דפיאה פ"ז ה"ג גבי פרט אימתי יש עליו שם פרט ושם בהך מחלוקת דר"מ ור"י בהל' ה' ע"ש בירושלמי אם העניים הוה כשותף או כלוקח ושם במשנה ז' מה דאמר אין לו לעני קודם הבציר וגבי ניקוף הוא בגדר פיאה עי' חולין ד' קל"א, ועי' בהך דגיטין ד' ס"א גבי הך עובדא דרב כהנא דלקט לתמרה והטעם דהנה עי' בפיאה פ"ז מ"ב גבי הך משתלך המחבא ע"ש מש"כ הראב"ד בהשגות ספ"א דמתנות עניים אך באמת הוא כך דזה ר"ל הך מקל דשולה בו זיתים כמבואר בשבת ד' קכ"ג ע"ב ועי' בהך דברכות ד' ט"ז ע"א דתאנה וזית ענפיהן מרובין ושייך שם גדר מחבא אך תאנה פטורה מפאה לכך נקט רק זית ועי' בפאה פ"ד ה"א דגבי דקל אין קורין עליו שם פיאה במחובר ע"ש בירושלמי דאם אין קורין עליו שם פיאה ולכך לקט ר"כ, ועי' בהך דב"ק ד' כ"ח ע"א דמשמע דנפטרין מיד ואכמ"ל, ועי' במש"כ רבינו פ"ד מהל' מתנות עניים הי"א דכ' שם דרק אין למחות ביד עניים שאינם ראויים אם אין יכולת ואף דגבי שאר מתנות מבואר בגיטין ד' ס"א ובדברי רבינו פ"א ה"ט דנוטלין לכתחלה צריך לחלק בין לקט לשאר דברים דגבי לקט רק בשעה שהם לוקטים חל עליהם שם זה וכמו הך דאילפא, ועי' בתמורה ד' כ"ה ע"א דלא משמע כן אך י"ל דאינו יכול לבטל מה שזכתה תורה אף דעדיין לא חל הזכות רק דמ"מ א"א לבטל זה ובזה א"ש הך דגיטין ד' מ"ז וגם א"ש בגמ' דילן בב"מ ד' י' ע"א גבי הך דנטל מקצת פיאה לא הביא הך דין דלקט, והטעם משום דשם לא שייך גדר קנין כיון דעדיין אין עליו שם לקט כלל ואכמ"ל. ועי' במה דס"ל לרבינו בהל' תרומות פי"א הכ"א גבי גידולין וע"ש בהשגות אך משום דטבל לא בטל לכך גם גידולי גידולין אסורין וכמבואר בנדרים שם ע"ש ואף דתרומה עצמה קיי"ל דבטל והרמה הוא רק מדרבנן בגדר דין עי' בזבחים ד' ע"ד ע"ב ובדברי רבינו בהלכות תרומות פי"ג ה"א, ועי' בירושלמי ריש פ"ב דערלה על הך דשבת ד' קמ"ב ע"א דס"ל שם דהוה כמו קריאת שם מחדש ואין הקטן יכול להעלות וגם צריך בעלים ואכמ"ל. אך שם י"ל דכיון דכבר הפריש וקיים מצות הפרשה שוב שפיר בטל מה"ת אבל גבי טבל דיש עליו עוד חיוב לקיים מצות הפרשה לא בטל בשביל זה. והנה כ"כ לעיל בהך דכתב רבינו בהל' תרומות פ"ג הט"ז דגבי דרבנן צריך שיעור כדי ליתן לכהן ע"ש ולכך נקט כאן דרק כוס של יין דיש בו שיעור שמיני שבשמינית תרומה ות"מ אבל פחות מזה אין הדין כן ואפשר לומר דבטל היכא דלא הוה הך טעם דהתירו כך איסורו עי' בתוס' ע"ז ובנדרים:
פירות שביעית אעפ"י כו'. עי' בהשגות והנה מדברי רבינו בהל' שמיטה ויובל ספ"ז וכן בפירוש המשנה שם ספ"ז מוכח דס"ל דאף לענין ביעור כן דאינו בטל והך מה דאמר בנדרים ד' נ"ח ע"א אף אני לא אמרתי ר"ל כמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ז דשביעית ה"ג דטעם דר"ש בפ"ט מ"ה דכל ירק אחד לביעור הוא משום דשביעית אוסרת בכ"ש וזהו דאמר אני ר"ל ר"ש לשיטתיה זה רק לביעור וכמבואר שם במשנה אבל לאכילה שפיר בטל גם י"ל דהנה בירושלמי שם ופ"ו דשביעית מביא הך דין דדבר שיש לו מתירין ר"ש בשם ר"י. והנה עי' בשביעית פ"ה מ"ג גבי לוף בהך מחלוקת דר"א ור"י ומבואר שם בדברי הירושלמי דר"י ס"ל כמ"ד דלאחר הביעור אסור לכל לפי גירסת רבינו ע"ש וגם לא בטל. אך לדידן באמת כך. דהנה עיין בהך דביכורים פ"ב מ"ב דיש שם מחלוקת דר"ש ורבנן גבי ביכורים ומעש"ש אם בטלים ע"ש בירושלמי ובמש"כ רבינו בהל' מעש"ש ובהל' ביכורים פ"ד הט"ו דעשאום כדבר שיש לו מתירים והטעם נ"ל דס"ל לרבינו דכל דבר שהוא קודש לא בטל אם הוא עצם הדבר לא מטעם דבר שיש לו מתירין עי' בסוף פ"ג דהל' בכורות דלא כהראב"ד ז"ל שם ועי' מש"כ רבינו בהל' פסולי המוקדשים ספ"ו ובהל' מעשה הקרבנות פ"י הי"ב וגרס בירושלמי דערלה שם דלא כגירסא דידן רק כמו דמבואר בירושלמי פי"א דתרומות ה"ה דקדשים שאין להם מתירים חמור מקדשים שיש להם מתירים וכן ס"ל דצריך להיות כן בירושלמי דערלה פ"ג ה"ב ולא ס"ל כמש"כ התוס' פסחים דף כ"ז ע"ב דהטעם דהקדש משום דבר שיש לו מתירין ע"ש אף דכן משמע בתוספתא פ"ב דמעש"ש דנקט שם חומר במעש"ש מבהקדש דמעש"ש לא בטל והקדש בטל ע"ש אך ס"ל כך דכיון דהקדש כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא לא שייך בו גדר ביטול וגם י"ל דזה תליא אם עפרן מותר דכיון דדבר שבא ממנו אסור א"א לזה שיתבטל, ועי' מה שפסק רבינו ז"ל בהל' טומאת צרעת דבגד המנוגע אם הוא מוחלט לא בטל אף דגבי ערלה בבגד שצבע בסמני ערלה ס"ל דבטל משום דאפר בגדים מוחלטים אסורים בהנאה ג"ז אסור כמבואר בירושלמי פ"ג דערלה ועי' בדברי רבינו בהל' טומאת צרעת פי"ג הי"ב ופי"ו ה"א ע"ש ועי' מש"כ רבינו בהל' בכורות פ"ג ובסוף הל' פסולי המוקדשים גבי שער נזיר וס"ל דמיירי שם בנזיר טמא דדינו בקבורה והא דידלק הוא רק מחמת שק ולכך לא בטל גם י"ל משום דאקרי קודש כמבואר בפסחים ד' כ"ג ובקדושין ד' נ"ז, ועי' בתענית ד' י"א וכ"כ בזה ולכך לא בטל והא דמבואר בירושלמי פ"ב דערלה ה"א גבי משקה קודש דבטל ע"ש ועי' בתו"כ פ' אמור נ"ל דשם ר"ל לענין טבול יום דמותר לאוכלה ועי' בנדה ד' מ"ז ע"א גבי מדומע ובירושלמי פ"ו דתרומות ע"ש בהל' א' וטעם החילוק דמבואר בירוש' פי"א דתרומות בין יש לו מתירין לאין לו מתירין ר"ל כך דיש לו מתירין וזה ג"כ מה דאמר בתוספ' ספ"ו דתרומות דלא התירו משום ספק רק דבר שיש לו מתירין ור"ל כגון תרומה לאחר הפרשה וכמ"ש בזה היינו כמו קדשים קלים שיש בהם חזה ושוק וכמו דמבואר בחולין ד' צ"ט דמקום חתך שלהם מותר ה"נ המעורב וכן מה שנשתייר השמן בכד ג"כ שרי אך לוג שמן של מצורע כיון דאין הוא המתיר בעצם עי' בהך דזבחים ד' מ"ד ע"א לכך הוה כמו אין לו מתירין ולכך אסור ועי' מש"כ רבינו בהל' מעילה פ"ב ה"י ובהל' מחוסרי כפרה ספ"ד. והנה ס"ל לרבינו דלכך גבי שביעית ומעש"ש וביכורים דיש עליהם ג"כ שם קודש וגם דין קבורה כמו קדשים כמבואר בכ"מ לכך לא בטלי, אך גבי שביעית יש כמה דברים דרק איסור שביעית עליהם אבל אין קדושת שביעית עליהם עי' בירושלמי פ"ז ה"א ופ"ט ה"ז דגבי מאכל בהמה אין עליהם קדושת שביעית רק איסור שביעית ועי' בירושלמי פ"ה דמעשרות ה"ד דאם הביאו פחות משליש לפני שביעית אף דדין שביעית יש עליה מ"מ אין עליה קדושת שביעית וא"כ בהני י"ל דבטלה אף בשביעית כיון דאין עליה שם קודש ועי' בהך דנדרים ד' נ"ח ע"א גבי בצלים ע"ש ברא"ש מש"כ בשם הר"ש בד"ה וכנגדן ובזה א"ש דשם ליכא קדושת שביעית לד"ה רק איסור שביעית וזהו ג"כ ר"ל הירושלמי בפ"ה דשביעית הל' ב' דאמר שם בעלי לוף שוטה כו' ר"ל כך דכיון דהוא שוטה הוה רק כמו מאכל בהמה עי' בירושלמי שם פ"ז ופ"ח וכ"מ ושוב י"ל דאין בו קדושה רק איסור ושם י"ל דשייך ביטול, ואף דבהך דשביעית ספ"ז נקט שם גם גבי חרובים זה הדין דלא בטל ועי' בירושלמי פ"ג דמעשרות דחרובים הוה מאכל בהמה רבינו לשיטתיה אזיל בהל' מעש"ש פ"א ה"ג דרק חרובי שוטה כן ובזה א"ש ועי' בתוספתא דמאי פ"ה דגבי ירק שבישלו בשמן דלא בטל אך שם טעם אחר עי' מש"כ לקמן פי"ו ה"א, והך משנה דמכשירין ספ"ב הובא בדברי רבינו פ"א מהל' מעש"ש הי"א ושם נקט ג"כ שביעית וכן הך תוספתא דדמאי פ"ד צ"ל דשם מיירי רק לגבי דין של איסור שביעית לא לגבי קדושה או דאתיא כר"ש הנ"ל וכמש"כ וא"ש, ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש ע"ז פ"ה על הך משנה דדף ע"ג דמשמע שם דלענין ביעור דס"ל לרבינו דישרפום או יוליכם לים המלח לענין זה בטל ע"ש ואף דמלשון המשנה סוף פ"ז דשביעית לא משמע כן דשם אמר גם לענין ביעור רבינו בפהמ"ש ס"ל דזה אתיא כר"י בפ"ט דשביעית מ"ח לפי גירסת רבינו בפיהמ"ש שם פ"ה מ"ג גבי לוף ע"ש ועי' בירושלמי פ"ט שם דר"ש ס"ל דגם עשירים אוכלים מן האוצר והר"א ז"ל ר"ל ביעור ראשון כמש"כ בהשגות בהל' שמיטה ויובל פ"ז ה"ג ע"ש ובזה א"ש הך דפסחים ד' נ"ב ע"ב במה דפליגי רש"י ותוס' גבי הך דג' ארצות בכל אחת ע"ש דזה קאי לביעור ראשון וזה לביעור שני וכמש"כ הר"א ז"ל ועי' ברש"י שם דף נ"ב ע"א ד"ה אוכלין בתמרים דגם גבי תמרים יש דין דג' ארצות ואף דבמשנה מבואר דבתמרים ולזיתים כל הארצות שוין נ"ל דס"ל לרש"י דזה קאי אג' ארצות שבכל ארץ וארץ או י"ל דס"ל דהא דאמרינן בירושלמי מתניתין כר"ש זה קאי אהך דין דר"ש דוקא ס"ל זה. והטעם עיין בספרי פ' עקב דר"ש ס"ל דזיתים ותמרים כיון שהם כתובים בחד ארץ הוי כולם טעמם שוה ועי' בתוספתא שביעית פ"ז דיש מחלוקת שם גבי שאר פירות אילן ע"ש:
חמץ בפסח אעפ"י כו'. עי' בזה בדברי הרמב"ן במלחמות ע"ז פ"ה ור"ן שם ופ"ב דפסחים, ועי' מש"כ הרא"ש נדרים ד' נ"ט ע"א ד"ה והרי תרומה דאף דע"י שאלה יחול עליה איסור אחר מקרי דבר שיש לו מתירין כיון שזה האיסור עכ"פ בטל ע"ש, אך יהיה זה נ"מ אם נימא כשיטת הראשונים דלהשהות חמץ אף אם מעורב ביותר מכדי אכילת פרס עיין מש"כ בזה בהל' חמץ. אך באמת זה תליא אם חמץ הוה איסור חפצא או איסור גברא וכבר הארכתי בזה שם ואם נימא דהוא איסור רק תלוי בהזמן לא בהעצם א"כ לא שייך בזה גדר דבר שיש לו מתירין ולא דמי למוקצה ותחומין והנך דנדרים ד' נ"ח דשם הדבר הוא אסור, ועי' במש"כ רבינו בהל' גירושין פ"ח הי"א וי"ב גבי תנאי דכיון שהדבר הזה א"א שיהא מותר לעולם לא הוה כריתות ועי' במש"כ התוס' פסחים ד' מ"ד ע"ב ד"ה וה"ה גבי ילדה בזקנה דזה לא מקרי היתר לאיסורו ע"ש ותוס' קדושין ד' ל"ח וה"נ גבי חמץ כן אך באמת יש לחלק בין חמץ לשאור דגבי שאור דמבואר בתוספתא פ"א דביצה דרק אם נפסל לכלב אז מקרי שאור וא"כ א"א לומר דהאיסור הוא בעצם רק האיסור הוא על גברא ותלוי בזמן וזה לא הוה דבר שיש לו מתירין וכמ"ש, ועי' בירושלמי פ"ג דקדושין סה"ב אם זמן מועט מה בכך שתמתין משמע דהטעם הוא דהוה כמו לכתחלה כיון דאין הפסד ועי' מש"כ התוס' סוכה ד' מ' ע"ב ובהך דקדושין ד' נ"ה ע"ב ד"ה אין דכל היכא דיש תקנה בדבר הוה כעין לכתחלה ע"ש וזה כונת הגמ' ביצה ד' ד' ע"ב מה דמקשה שם על הך דרב אשי דהוא אמר שם אהך דאין מבטלין איסור לכתחלה, ובאמת הך דנדרים ד' נ"ט שם דמקשה מן תרומה טמאה ר"ל כך דמיירי שנטמא אח"כ וזה גופא יהיה פתח חרטה מה שנטמאת אך זה רק אם הוה מלתא דשכיחא עי' במשנה סוף טבול יום אם טומאה שכיחא, ועי' בירושלמי דמאי פ"א ה"ב דאמר שם טומאה מצויה ועי' בירושלמי דתרומות פ"ב ה"ב מה דמביא שם הך משנה דטבול יום ואמר שם דמיירי בטומאת טבול יום ע"ש ושם בפ"א ה"ד דאמר שם דטומאה אינה מצויה אך עי' ביצה ד' י"ח ע"א דמבואר שם דלגבי כהנים לכו"ע אינה מצוי טומאה ולכך משני שם בנדרים דמיירי בתרומה ביד כהן ושוב לא הוה שכיחא ולא הוה פתח וא"ש. גם י"ל דס"ל דמיירי בטומאת ט"י עי' בתוספתא תרומות שם פ"ה גבי קישות וגם שם מחלק בין בלול לשאינו בלול ור"ל אם לח נבלל במים, אז לא תעלה דהוא מקפיד על תערובתו אבל בט"י דאינו מטמא אחרים תעלה, וע"כ מיירי שנטמא לאחר שנעשה תרומה דאין ט"י אצל טבל כמבואר בכ"מ עי' עירובין ד' ל"ה ונדה ד' ע"א ובירושלמי תרומות וחלה וכ"מ, וא"כ ממילא לאחר שישאל על התרומה שוב פקע הטומאה, ועי' בירוש' שם וברא"ש בנדרים שם ובתוס' בכורות ד' כ"ב וד' כ"ז מה דמקשה שם למה תרקב ולא תשרף ע"ש בדברי רבינו בהל' תרומות פי"ד הי"א ובאמת כונת הירושלמי שם דנקט שמא ימצא בהם עליה ר"ל וטריד בהו ואתא לידי תקלה וכעין דאמרינן בהך דיומא דף ס"ו ע"א ע"ש אך לפי מש"כ י"ל דמיירי בהני שאין שורפין עליהן את התרומה והני טומאות לא שייך אלא בתרומה ולכך שפיר הוה דשיל"מ ע"י שאלה, ועי' בהך דזבחים ד' ע"ד ע"ב דאמר שם גבי תרומה דיש לו מתירין ור"ל דשוב יש חשש דתקלה כיון דלא בדיל מיניה וניחוש שמא יפיל בכונה גם י"ל דה"פ שם דהנה רבינו ס"ל בהל' ע"ז פ"ו דרק אם נפלו שנים אז מותר וכן ס"ל הך דשם ד' ע"ד ע"א ודף ע"ז ע"ב וכן פי' בפיהמ"ש פרה פ"ט גבי הך דצלוחית דר"א אומר יזה שתי הזאות ומפרש כה"ג והטעם משום דס"ל דלא מצי לקלקל הדבר הזה יותר ממה שהיתה עד עכשיו ולכך אם הם שנים שפיר הוא כמו מקודם והנה הוי אמינא דזה שייך לומר רק בדבר שצריך להשליכו לים המלח אבל גבי תרומה דצריך ליתנה לכהן לא שייך זה וזהו כונת הגמ' דשם וא"ש, ועי' בהך דסוטה ד' מ"ג ע"ב גבי ילדה שסבכה במה שנטע לסייג ולקורות דלא בטל ע"ש משום דאיבעי חשיב עלה אך שם נקט רק משום שעומד לכך:
יראה לי כו'. עי' בהשגות, ועיין בשביעית ספ"ז גבי חרובין ובהך דחלה ספ"ג אך באמת שם גבי שביעית מיירי שעדיין לא חל עליהם הדין של ביעור ולכך י"ל דכיון דהם מעורבים בשאינו מינו ואין בהם טעם לא מצי למיחל עליהם זה הדין כלל, ובאמת בהך משנה דחלה ספ"ג גבי הנוטל שאור מעיסת חטים פליגי בזה הר"א ורבינו ז"ל בהל' ביכורים פ"ו הי"א אם ר"ל הטעם משום דהעיסה כבר נתחייבה בחלה אבל אם לאחר התערובות נעשה עיסה אז רק גבי אורז משום דגורר אבל בשאר מינים לא דלא חל עליו החיוב כלל וא"כ אין ראיה כלל להך דין שכ' רבינו מהמשנה וכעין זה ר"ל התוספתא דדמאי פ"ד גבי מצטרפין וכ"כ בזה ועיין מש"כ בהל' חו"מ ע"ש:
ואלו הן כו' וכן פרוסה של כו'. עיין ביבמות ד' פ"א ע"ב דמבואר להיפך, וכן פסק רבינו בהל' פסולי המוקדשין. אך צ"ל כך דכבר כתבתי דטעם רבינו משום דהקדש לא בטל והנה נ"ל דרבינו ז"ל מיירי כאן כגון אם נפרסה קודם הקטרה דמבואר במנחות בכ"מ דהלחם פסול וא"כ אין עליו שם קודש רק גדר איסור ולכך בטל בק"א כמו גבי פיגול ונותר וגבי חלת תודה עיין בתוספתא תרומות פ"ח ע"ש ומש"כ רבינו בהל' מעה"ק פ"ט הי"ג ע"ש והנה אם נימא דגבי טמאה בטל אף בחולין בק' לכאורה קשה דהרי בהל' מעה"ק פ"י חשיב שם ג"כ פיגול ונותר ושם ג"כ יש טומאה דרבנן וא"כ אמאי אסור לזרים ודוחק לומר דמשום דהוה רק דרבנן עדיין יש עליו הקדושה לגמרי גבי זרים ועיין בהך דפסחים ד' ט"ו ע"ב גבי הך מחלוקת דב"ש וב"ה ע"ש ועי' בהך דמנחות ד' נ"ד ע"א ברש"י שם ד"ה וכן בטומאת דנקט רק כגון שלא היה בו כביצה ואמאי לא נקט למ"ד טומאה של נותר בכזית בפסחים דף פ"ה כגון שלא היה בו כזית וצ"ל דס"ל דליכא גדר טומאה דרבנן רק אם יש עליו איסור כרת של נותר ופיגול דס"ל דטומאה תליא באיסורא כעין הך דע"ז ד' נ"ב ע"א גבי טומאת ע"ז ע"ש, אבל היכא דליכא איסור ליכא טומאה, ועי' בהך דמעילה ד' י"ז ע"ב ע"ש מש"כ, ועי' בשבת ד' ט"ו ע"ב בתוס' ד"ה וחכמים דכ' שם דלר"מ יש עליו דין טומאה דאורייתא מטעם כלי מתכות ולזה מהני טבילה אך מ"מ אם נימא דעדיין נותר עליו שם טומאה מחמת כלי זכוכית ולזה לא מהני הטבילה או דלמא כיון דפקע הטומאה דאורייתא מהני נמי הטבילה לזה ועיין בירושלמי פ"ב דשבועות אם יש שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה ע"ש, ועי' בסוף פ"ה דכלים בר"ש שם מה שהביא בשם תוספתא בהך מחלוקת דר' ור"י בר"י גבי תנור של אבן ושל מתכת אם יש עליו שני החומרות ע"ש וה"נ כאן גבי פיגול ונותר דהטומאה הוא רק משום האיסור וכיון דהאיסור לא מפקיע לה מן ההקדש גם טומאה לא:
הערלה כו' נפלה לפחות כו'. עי' בהשגות דבהנאה אינו אסור ע"ש ועי' פ"ח דע"ז ועי' בהך דזבחים ד' פ"ח ע"א דמבואר שם דאין מביאין מנחה מן המדומע ע"ש בתוס' ומש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה ע"ש ועי' בהך דפסחים דף מ"ח ע"א גבי מן המאתים מוכח שם ג"כ דאין מביאין נסכים מן המדומע ועי' ירושלמי ערלה פ"ב ה"א דס"ל דזה קאי רק אבעלי חיים דלא בטלי ועי' בתוס' חולין דף ק"מ ע"א אם שייך איסור הנאה גבי קרבן אך י"ל דנ"מ דהוה כמו שחסר משיעורו וגם לא הוה שלו וגבי נסכים מבואר בהך דמנחות דף פ"ב ובדברי רבינו ס"פ ט"ז מהל' מעה"ק מחמת שנאמר בהם המקריב קרבנו שיהיה משלו לגמרי ועי' מש"כ התוס' סוכה ד' מ"ח ע"ב גבי נסכים שנתגלו מטעם דחסר שיעורו ועי' בירושלמי שם דהמים הוא מטעם משקה ישראל והיין משום המשמח ע"ש והטעם משום דכיון דגבי יין יש תקנה לישנו אין עליהם שם פסול בעצמו ונ"מ ג"כ לדמאי דהנה מבואר בירושלמי פ"א דדמאי דמותר להביא מנחות מן דמאי ע"ש בהל' ג' לענין נסכים מאי ועי' בהך דחגיגה דף כ"ה ע"ב במטהר את טבלו ליקח ממנו נסכים ולא גזרו כאן על דמאי ועי' בירושלמי דערלה פ"ג גבי הך דאמר שם ר' בא בר ממל הניית ערלה בטלה ברוב וגבי סממנין הטעם משום דיש שבח סמנין ע"ג צמר והוה כמו בעין ועי' מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות על בעהמ"א פ"ב דפסחים ע"ש, ועי' מש"כ רש"י זבחים דף ע"ב ע"ב ומנחות דף ע"ז ע"ב דמשמע שם דתרומה מדמע מה"ת ועי' תמורה דף ד' ע"א גבי דמעך ותוס' נדה דף מ"ז ע"א מה דרצה לחלק בין לאסור הכל או שיאסר רק מחמת המדומע גם יש לחלק בין טעם לבעין אך באמת כך דדבר שיכול להיות שיהיה כמו דבר האוסר אז נאסר הכל בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם וגם דבר שדרך שמערבין בו הוה כמו איסור עצמיי עיין בהך דע"ז דף ל"ח ע"ב גבי כבשין דמבואר שם דאם בידוע אסורים בהנאה ועי' בתוספתא שם פ"ה גבי זיתים השילחים הוה שם מחלוקת דתנאי אם אסורים בהנאה או רק באכילה והטעם כמו דאמרינן שם דף ל"ה דכיון דאוקמי קמוקים כמאן דאיתא כו'. ר"ל כיון דניכר הפעולה שהם עושים הוה כאילו הן בעין וה"נ כן ובזה יש לדחות הראיה שהביא הרי"ף ז"ל בסוף פ"ב דע"ז גבי חגבים דמיירי בכבושים לא בשלוקים די"ל דנ"מ לגבי איסור הנאה, ועיין בדברי רבינו ז"ל לקמן בפ' י"ז הכ"ו דדייק שם גבי מורייס במקום שדרכן לא כמבואר בגמ' דידן דאף במקום שרוב נותנין יין מותר בהנאה והטעם משום דס"ל דזה תליא בהך פלוגתא דר' וראבר"ש בירושלמי דע"ז שם ובפ"א דדמאי ה"ג ובפ' י"א דתרומות ע"ש ורבינו פסק כר' עי' בפי"ג מהל' מעשר הי"ח ע"ש, ועי' בירושלמי פסחים פ"ז ה"ב גבי נגע בחרסית של תנור אמר שם דהוה פסול הגוף וגבי נטף מרוטבו על החרס אמר דהוה פסול מכשיר והטעם משום דשם אסור רק משום בלוע ולא משום עצם ובקדשים לא הוה בלוע כמו עצם, ועי' רש"י חולין דף קט"ז ע"ב דנקט גם גבי מבושל תעובר צורתו וצ"ל דהא יליף מהך קרא בפסחים דף מ"א צלאו ואח"כ בשלו ואף למ"ד דבישול לא מבטל לצליה לכך הוה זה רק פסול מכשיר וצריך עיבור צורה:
שאר איסורים כו' וכן שומן גיד כו'. ולא דמי ללובן כוליא שכ' התוס' דלא אסור כלל ועי' לעיל בסוף פ"ז מש"כ שם לחלק בין צלי לבישול ולקמן בהל' ל"ב, ועי' בהך דמנחות ד' ס"ז ע"א גבי תרומת עכו"ם ועי' בתוס' ע"ז דף ס"ה ע"ב ודף ל"ה ע"ב ד"ה מכלל ותוס' ביצה דף ט"ז ע"ב דמבואר שם דהיכא דאיתיה לאיסור בעין נאסר גם הבלוע ועי' תוס' ע"ז דף י"ג ע"א ד"ה מעות דהיכא דהוה מדרבנן משום קנס לא גזרינן כולי האי ועי' קדושין דף ל"ט ע"א גבי הכרז על פירותיהן שהן טעונין גניזה ע"ש ברש"י בזה, וגם נ"מ כאן אם הגיד עצמו מצטרף לס' כמו גבי עצמות וקליפין אך רבינו ז"ל בהל' תרומות פי"ג ה"ז פסק דאין מצטרף הפסולת של תרומה להחולין ע"ש, ועי' במה דפליגי תנאי בפ"ד דדמאי ה"ג אם ת"מ של דמאי מדמעת או לא ובתוספתא דתרומות פ"ה ע"ש ובדברי רבינו בהל' מעשרות פי"ב ה"ד ע"ש בהשגות, ועי' בתוספתא דמאי ספ"ה גבי עציץ דאינו מדמע ובירוש' פ"ז דכלאים ה"ו וא"כ חזינן דתרומה דרבנן אינה מדמעת, ועיין בתוס' ביצה דף ד' ע"ב ד"ה ותנן מה דמחלקי בין תרומת פירות דרבנן לשאר דברים, ועיין ביומא דף פ"ג ע"ב דמבואר שם דפירות עציץ שאינו נקוב חמיר יותר מן ירק ע"ש ותוס' יבמות דף פ"א ע"א ד"ה ואין מה דמחלקי בהך דפסחים דף מ"ד גבי תרומה דרבנן, ועי' תוס' כתובות דף כ"ה ע"ב ד"ה נאמן מה דמחלקי בין דבר דיש בו דאורייתא לדבר דלעולם הוה דרבנן ע"ש ועי' בהך דעירובין דף ל"ו ע"א דטומאה דרבנן יש לה עיקר מה"ת ותחומין בשבת מקרי אין לו עיקר מה"ת ע"ש ברש"י ועי' בהך דפ"ב דערלה דתרומת מעשר של דמאי ג"כ מדמע ובירושלמי ספ"ד דתרומות ובמשנה שם מוכח דאף תרומת ירק צריך ק"א ע"ש ומש"כ רבינו ספט"ו בהלכות תרומות. אך כך דהנה כ"כ דיש בדימוע שני דינים אחד מה שכל התערובות נאסר דהרי אף לדידן דס"ל דלא כר"א בתמורה ד' י"ב ובתרומות פ"ה דרק אינה מדמע אלא לפי חשבון מ"מ ס"ל לרבינו בהל' תרומות פי"ג ה"ג דבעינן כנגד המדומע שיש בה לפי חשבון והמדומע אינו מצטרף כדמוכח מדברי רבינו בפי"ג מהל' תרומות ה"ג וכן ס"ל להתוס' בתמורה דף י"ב דלא כרש"י שם דס"ל דמצטרף והוא בעצם מחלוקת בירושלמי פ"ה דתרומות ה"ה והל' ו' אם החולין שלמטה נעשה כחרשין וע"ש בהך דר"י גבי סאה תרומה שמעלה אותה מתוך המאה אם צריך שיעור לבטלה כשנתערבה עוד הפעם או די בכ"ש, וזה רק בודאי תרומה אבל ספק עיין בדברי רבינו (פט"ו) [פי"ד] ה"ח מש"כ שם דדי בחמשים ובדברי הר"א שם בשם הירושלמי. אך באמת כונת הירושלמי כך דהנה יש ב' גדרי ביטול אחד שיתבטל האיסור ואחד שיתבטל הדבר בעצם והנה עיין בירושלמי דערלה פ"א ה"ה ותרומות פ"ט ה"ח דספק ודמאי בטלין במחובר ע"ש אף דמחובר הוה כל אחד עומד בפ"ע ולא הוה תערובות והוה כדבר המסויים מ"מ זה רק היכא דצריך שיתבטל הדבר אבל היכא דצריך שהאיסור יתבטל אז גם באינו מעורב מתבטל ועי' מש"כ לעיל פ"ג הט"ו ע"ש ועי' בירושלמי ספ"ג דחלה גבי רושם וזה רק שם גבי טבל דצריך חיוב הפרשה וכ"ז שהדבר לא בטל גם האיסור לא בטל, ועי' בתוספתא דתרומות פ"ה ובירושלמי שם ספ"ד גבי קישות טמאה שנתערבה בתוך מאה קשואים טהורים דאם הוכשרו לא בטלי והטעם משום דקישואין הוה כל דבר עומד בפ"ע כמבואר בירושלמי תרומות פ"ב ה"א גבי ערימה ולכך רבינו ז"ל בפ"ה מהל' תרומות גבי תורמין מן הטהור על הטמא בהל' ז' נקט רק ערימה של חטין אבל של קישואין אין תורמין דכל אחד הוא בפ"ע וא"כ הדבר א"א ליבטל ומקפיד על תערובתו לכך לא בטל, משא"כ בספק ובדמאי כיון דליכא כאן מצות נתינה יכול להתבטל רק האיסור לחוד ולכך בטל במחובר וכמש"כ ולכך אמר בירושלמי תרומות פ"ד הלכה ח' דגבי ספק אינו עושה המדומע ודאי איסור לענין שאם נפל למקום אחר המדומע עצמו לא יצטרף רק דאסור מצד התערובות וא"כ לפי"ז אם נתערב ביותר מחמשים שוב אין צריך רוב להתערובות השני רק די במחצה דמצטרפין שניהם זהו כונת הירושלמי וכן בדבר שדרכו להבלל עי' בירושלמי בתרומות ובדברי רבינו פי"ג ה"ד אז אם רוב חולין אף דהוא נאסר מ"מ אינו מדמע דשם האיסור הוא רק מחמת הדבר ולא נאסר הכל, וכן הדין היכא דאין בו רק טעם ולא ממש אז ג"כ כן ועי' תוס' ע"ז ד' ס"ט וכן גבי מין בשאינו מינו כמבואר בחולין דף צ"ט ובדברי רבינו פי"ג ה"ב ע"ש ולכך גבי תרומה דרבנן אז הא דצריך ק"א רק מחמתו ולא שהכל נאסר וזהו מה דר"ל בפסחים דף מ"ד תרומת תבלין דרבנן ועי' ביבמות דף פ"ב ע"ב בהך דר"י ור"ל ועיין בהך דבכורות דף כ"ב ע"ב גבי טומאת משקין דרבנן דסגי במחצה על מחצה ועי' במה דס"ל לרבינו ז"ל לחלק בהל' ביכורים פ"ה דגבי חלה של חו"ל אף הראשונה א"צ ביטול ברוב ע"ש בהל' י"ב וגבי תרומת חו"ל ס"ל בהל' תרומות פי"ג הי"א דבעי רוב והטעם דגבי חלה אין עליה גדר קדושה דהא ע"כ היא טמאה רק דנאכלת לכהן קטן וגם לא היה לה שעת הכושר לטהרה ועי' בפסחים דף ל"ג רק הטעם משום דצריך להתיר לכך מפרישה ולכך הוה כמו שאר תקנת חכמים ובטלה במחצה על מחצה משא"כ בתרומת חו"ל לא בטלה מחמת גדר קדושה ולכך צריך רוב רק גבי יין דהוה דבר הנבלל אז אם מתחלה עירב ברוב חולין הקדושה כבר בטלה רק מחמת האיסור בזה די מחצה על מחצה, וע"ש בפי"ג ה"ה גבי הך מחלוקת דרבינו והר"א ז"ל ע"ש, אבל התרומה עצמה אף מה"ת א"א לה להבטל בגדר איסור רק בגדר עצם ולכך ס"ל לרבינו בהל' ביכורים פ"ו ה"ד דמדומע פטור מן החלה ולא חילק בין חלה ד"ת לדבריהם ועי' בהך דנדה ד' מ"ז ע"א ע"ש ובירושלמי בחלה שם ובתרומות פ"ד רק דרבינו ר"ל שאין בהם רק ה' רבעים וזה לא מצטרף מה"ת התרומה לחולין, ועי' בירושלמי שם בהל' ד' גבי גדיש שנדמע ושם פ"ג מ"ב גבי נדמע עיסתה כו' ואם משגלגלה חייבת וי"ל דהך דנדה דף מ"ז הנ"ל מיירי לאחר שגלגלה ועיין בירושלמי פ"ד דחלה ה"ג דקב מדומע אינו מצטרף משמע דהוא בעצם פטור לא מחמת התערובות ועיין בתוס' סוכה דף ל"ה ע"ב גבי עיסת טבל ע"ש ובהך דפסחים דף ל"ז ע"א ברש"י ד"ה המדומע ועי' בתרומות פ"ז מ"ה ו' ז' דמבואר שם דספק תרומה פטור מן החלה לר"י וגם גידולי תרומה ג"כ פטור אף דהוה רק מדרבנן וצ"ל משום דלא היה לה שעת הכושר לחיוב ואינו ראוי ועי' בירושלמי שם פ"ו ופ"ט שם דבדבר שזרעו כלה חולין כ"ש מבטלין אותן. אך י"ל דלא חל עליהם כלל התקנה של גידולי תרומה תרומה לא משום דרבנן סגי בביטול כ"ש, ועי' בירושלמי שם דאמר בהל' א' דהקדושה חלה עליהם בשעה שהן מחובר אך זה תליא בהך דמנחות דף ע' ע"א אם שייך שם גדר תרומה במחובר ועי' בהך מחלוקת דכלים פי"ד משנה ז' גבי כלי מתכות שנשברו לאחר שנטמאו אם הטומאה שיש עליהם הוה כמו נטמא מחדש או רק טומאה ישנה ונ"מ אם מהני הזאה שלהם בשעת שבירתן ע"ש בפיהמ"ש ובדברי רבינו בהל' כלים פי"ב וגם אם לא עשה מהם כלים גמורים רק גולמי אם יש עליהם שם טומאה ועי' בהך דזבחים דף צ"ה כגון דרצפינהו מרצף וע"ש בדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"ח הכ"א דמכניסו ואח"כ מתקנו כי היכי שיהיה כמו שנטמא בפנים, ועי' בדברי רבינו בהלכות פסוהמ"ק פי"ט ה"ו ע"ש, ולכך כאן גבי שומן גיד דהאיסור הוא הטעם לא הדבר צריך ס', ועי' תוס' פסחים דף מ"ד ע"א ד"ה איתיביה דמוקמי שם בקמח חטים בקמח שעורים ור"ל אביי לשיטתיה דס"ל בע"ז דף ס"ו דאזלינן בתר טעמיה ועיין תוס' יבמות דף פ"ב ע"א ד"ה ר"י ע"ש וברש"י נזיר דף ל"ז ע"א דתבלין שאני מחמת דלטעמיה עבידא ולא בטלי:
אבל כחל כו' הוא כו'. עיין בהשגות, אך זה רק ללישנא קמא דחולין דף ק"ט דמותר אבל ללישנא בתרא דאסור כ"ז שהחלב בו שוב הוה הכחל עצמו כעצם האיסור וכמו בהך דע"ז דף ל"ב גבי חרס הדרייני ע"ש וכ"כ בזה בה' ע"ז:
וה"ה לתרומה שנתערבה כו'. משמע מדברי רבינו דאף מינו ושאינו מינו מצטרפין לבטל התרומה, ועי' בירושלמי ערלה פ"ב ה"ד גבי גריסין ועיין בדברי רבינו בהלכות תרומות פי"ג ה"ט ובהשגות שם דדבר שאין שיעורו שוה אין מצטרף לבטל כעין שכ' התוס' מנחות דף כ"ב ע"ב בסה"ד ע"ש וצ"ל כך דרק דבר שא"א להיות בשום פעם תרומה כמו מים המבואר בתוספ' שם אז אין מצטרף אבל שאר מינים כיון דיכול להיות בשום פעם שם תרומה עליו שפיר מצטרף כעין הך דסוכה ד' י"ז ע"ב ע"ש גבי הבגד והעור, ועיין בירושלמי פ"ה דע"ז הי"א גבי הך דחזקיה דאמר שם במקום שהמים נמכרין במדה כיין ביין הם ר"ל דע"י מזיגה נקרא המים שביין יין וכמש"כ התוס' חולין ד' כ"ו ע"א גבי תמד ועיין תוס' ביצה ד' ל"ט ע"א ד"ה משום דהקדרה נתקנה כו' ר"ל דע"י התערובות נעשה מין אחד ועיין בהך דטהרות פ"ד מ"י ובר"ש שם בשם תוספתא אם עשה עיסה מן ספק משקים טמאים אם הוה כמו טומאת עצמן או כמו לטמא אחרים דהוה מחלוקת תנאי בזה ע"ש ועיין במש"כ רבינו בהל' אה"ט פרק י"ד ה"י גבי אם המשקים לחים ומונח על ככר אז הככר טהור אבל אם נגבו דאז נבלע המשקין עצמן בככר טמא ע"ש ובהך דשם פי"ו ה"ד גבי הך דקדושין ד' פ' וצ"ל דבהל' תרומות מיירי שכבר נמזג וכעין מש"כ התוס' זבחים ד' ע"ח ע"ב ד"ה דלי ע"ש:
אסור לבטל כו' ויראה לי כו'. עיין תוס' סנהדרין ד' ל"ג ע"א ורש"י ביצה ד' כ"ז ע"א גבי מומין של בכור ורש"י בכורות שם ד' כ"ט ע"ב ד"ה החשוד דמשמע דאסור אף לאחרים אך שם מיירי בלא היתר חכם וגם אף דשם ד' כ"ט ע"ב מבואר דיקבר היינו משום דקנסינן לו שלא יתיר לו חכם ובלא התרה אסור מן הדין וכן ס"ל לרש"י ז"ל גבי הך דשם ד' ל"ד ע"ב גבי המטיל מום בבכור דעל זה בודאי קנסינן לו לכ"ע שלא להתיר לו ואף לבנו קנסינן וכך פי' שם ובכ"מ דמאי דאמר שם דלבנו לא קנסו הוא רק לר"א ע"ש אך רבינו לא ס"ל כן ועיין בירושלמי שביעית פ"ג ה"ו ופ"ד ה"ב גבי טייבה ומכרה ושם בפ"ט ה"ט דמחלק בין מציאה לירושה שנפלה לו בע"כ, ועיין בירושלמי פאה פ"ד ה"א גבי גדשו אחרים שלא מדעתו אי קנסינן אותו ותרומות פ"ט ה"ב גבי אם נתחלף עומרים שלו בשל תרומה וזרען אם קנסו אותו, ועיין בירושלמי יבמות פ"ח ה"א גבי משוך אם משכוהו אחרים שלא מדעתו אם נימא דהטעם משום קנס כאן לא קנסו אותו וצ"ל דזה תליא אם הקנס הוא על הדבר או על האדם. ועיין מש"כ בזה בהל' חמץ:
אכל באיסור של דבריהם כו'. עיין בכ"מ ועיין בתוס' ביצה ד' ד' ע"ב מה דחלקו משם ד' ג' ע"ב גבי קציעות אך באמת לשיטת רבינו דס"ל דתרומת פירות הוה דאורייתא, ואף דבגמ' דביצה ד' ג' ע"ב מבואר בהדיא דהוה דרבנן וצ"ל דכיון דקצען בטל מאליהן הגמר ועיין שם ד' ל"ד, ועיין במס' מעשרות ספ"א גבי גרוגרות משידוש ובאמת זה הוה מחלוקת בפ"ב דמעשרות מ"ד גבי כלכלה של תאנים משום דסתם סלי תאנים הוה גמר מלאכה דלאכילה הן עומדים עיין בירושלמי דמעש"ש פ"ג ה"ו רק אם חשב לקצות ולכך שם בפ"ג מ"א מבואר בירושלמי דהוא עצמו אסור לאכול שמא יבטל מחשבתו כיון דסתמא הוא לאכילה עי' בהך דסוטה דף מ"ג ע"ב דנקט שם סתמא לפירי ועיין בהך דזבחים דף צ"ד ע"א בהך מחלוקת דאביי ורבא ע"ש משא"כ גבי תמרים דלא חיישינן לזה, ולכך אם קצען הוה כמו גדר דיחוי ומן הדין פטור והוה רק כמו חיוב מדרבנן ומ"מ כיון דהיה יכול לבטל מחשבתו לא דמי לבשר עוף בחלב ועיין בהך דגיטין ד' ס"ה ע"א בהך מחלוקת דמעש"ש בזמה"ז ותוס' סוכה ד' כ"ט ע"ב וכ"כ בזה:
כבר ביארנו כו' והוא שיהיה פוגם כו'. עיין בירושלמי בערלה פ"ב ובע"ז פ"ה גבי פגם ואח"כ השביח ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש ע"ז פ"ה דכתב שם גבי פגם ולבסוף השביח דלא נתברר בתלמוד הדין בזה ע"ש וכתב כגון דבש לתוך יין, ועיין בירושלמי פ"ב דמעש"ש גבי מפטמין את היין ע"ש אך זה תליא בהך מחלוקת דמנחות ד' נ"ד אם יש דיחוי באיסורין ואנן קיי"ל אין דיחוי באיסורין ולכך פגם ולבסוף השביח אסור, ועיין בירושלמי תרומות פ"ב ה"ד רק לפי מש"כ במקום אחר דטעם דמ"ד אין דיחוי באיסורין הוא משום דאזיל לשיטתיה דס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת כמבואר ביומא ד' ע"ד ועיין בחולין ד' צ"ח ע"א דמשמע שם לחד משנה דרשב"ר ס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת ולכך ס"ל במנחות שם יש דיחוי באיסורין וכעין שכ' רש"י סנהדרין ד' מ"ז ע"ב גבי אבילות ע"ש ועיין בהך דב"ק ד' מ"ט ע"ב גבי שבח ולדות כיון דשייך מחיים בפלגא לאחר מיתה זכה בכולה ע"ש וביבמות ד' ע"ט גבי חלק עדה ע"ש בתוס' וא"כ כאן לגבי נותן טעם לפגם לא שייך זה ובאמת מוכח דלא דדי מה שהאיסור פוגם בההיתר רק שע"י התערובות יהיה גם האיסור נפגם וזהו מה דר"ל בע"ז ד' ס"ח ע"א שנייא עיסה הואיל וראויה לחמע בה ור"ל דהא כל עיקרה של שאור הוא נפסל מאכילת כלב כמבואר בתוספתא דביצה וכ"כ בזה וא"כ בו לא שייך דנפגם דאף אם נתחמץ יותר מדי מ"מ עדיין ראוי לחמץ עיסות אחרות וזהו ג"כ כונת רבינו לקמן פט"ז הל"ד גבי יין שנפל ע"ג חטים דכ' שם מפני שהם שואבות ור"ל דאף דהחטים עצמן יוכל להיות שהיין בהם לפגם ואין בהם טעם מ"מ היין עצמו שנבלע בהם הוא אסור וזה רק גבי ממש אבל טעם לא שייך זה כיון דהוא לפגם הוה כמו שלא נתן טעם כלל ועיין תוס' ע"ז ד' ס"ו ע"א ד"ה כלל. וכן נ"מ בהך דשם ד' ס"ח ע"ב בתוס' ד"ה אמר רבא שם בסה"ד שכ' דבשאינו בן יומו מותר בשרצים ע"ש משמע דרק מחמת שזה פגם גם בשאר דברים וכן מה דאמר שם דעכבר נותן טעם לפגם זהו מחמת שבשר בשכר נותן טעם לפגם לא מחמת שטעם העכבר הוא פגום דזה אסרה רחמנא ואם נימא דטעם לפגם הוא משום דהוה כמו שלא נתן טעם וא"כ גם כה"ג יהיה מותר וע"כ דההיתר הוא משום דפוגם ולא משום דאינו משביח, ועיין בירושלמי ערלה פ"ב דר"י ס"ל דהיכא דנפגם ע"י האיסור וההיתר אסור וכמש"כ דההיתר הוא רק מה שהוא פוגם ולא מה שאינו משביח וזה בעצם תליא בהני תרי לישני דע"ז ד' ס"ז ע"א בהך דר"ל ועיין בירושלמי תרומות פ"י ה"ו הדא אמרה לא לפגם ולא לשבח אסור ע"ש וכ"כ בזה:
וטועם אותו העכו"ם כו'. ולא הביא כלל הך דין דקפילא משום דס"ל דרבותא נקט כעין דמבואר בירושלמי דערלה פ"ב ה"ו דא"צ שיהא גם ההדיוט מרגיש הפגם רק אם אף האומן אומר שאין בו טעם טוב שרי ג"כ ועיין בע"ז דף ל"ד ע"ב גבי מורייס אומן ובמנחות ד' מ"ג ע"א מן התגר כשרה ע"ש גם יש לחלק בין טעם איסור דהעכו"ם סבר דהישראל אינו יודע טעמם ולא מירתת ועיין בהך דע"ז ד' ע' ע"א ודף כ"ז דאמר שם שאלי משאיל בי כי היכי כו' ע"ש:
אבל אם נפל ליין כו'. עיין בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ג והל' י"ג גבי יין לתבשיל דהוה נותן טעם לפגם וט"ס שם וצ"ל כך אם תעבדיניה כיין לתבשיל מחלוקת ר"מ וחכמים ר"ל דפליגי גבי נותן טעם לפגם אם מותר או אסור, ועי' בירושלמי פ"ג דשבועות ה"ב דיין לתבשיל הוא נותן טעם לפגם ע"ש, ועיין בע"ז דף ל"ח ע"ב גבי מישחא ודף ל"ט ע"ב גבי דבש ע"ש:
אין צולין כו'. ואף דבירושלמי דתרומות פ"י ה"ד מבואר דללוי מותר אף לכתחלה וכבר עמד על זה הרמב"ן במלחמות ועיין לעיל פ"ט הל' כ"ג, ועיין בהך דשבת דף ס"ב ע"ב בהך מחלוקת דר"א וראב"א אם ריח יש בו גדר איזה ממשות או לא ע"ש ועיין בהך דביצה ד' ל"ט ע"א גבי שלהבת דהוה ג"כ כמו ריח ע"ש בתוס' ומחלק בין היכא דבדל מיניה אז שרי והיכא דלא בדל מיניה אסור ע"ש, ועיין בהך דחולין ד' קט"ז ע"ב דנבילה מאיסא ובדיל מינה ולכך לא גזרו על ריח דיעבד לשיטת רבינו, ועיין במעילה ד' ג' ע"א ע"ש ובהך דחולין ד' ע"ז ע"ב גבי חמור ובהך דבכורות ד' ז' ע"ב ובמש"כ לעיל בדברי רבינו פ"ד ה"ה ולכך כאן לא כתיב רק בשר נבילה או בהמה טמאה ולא כתיב בשר טריפה דשם י"ל דגזרינן וא"ש:
בשר נבלה מליח כו'. כ"כ לעיל בפ"ז דרבינו ז"ל מחלק בין היכא שנמלחו שניהם בב"א דאז נכנס הבעין לתוך הבשר דהמלח ממשיך הבעין כעין מש"כ לעיל פ"ט הל' כ"ה ועיין ב"ב ד' פ"ט ע"ב ועיין בהך דע"ז דף ל"ג ע"א גבי עכו"ם דשדי חמרא לגו מילחא ע"ש ולכך אסור ולא בטל כיון דהוא עומד בפ"ע וכעין מש"כ רבינו לעיל פ"ג הט"ו גבי קום, משא"כ כשנמלחו בב"א, ועיין בירושלמי פ"י דתרומות הל' ו' דמחלק כה"ג ע"ש. והנה רבינו ז"ל כאן בסופו גבי דג טמא משמע שנכבש בב"א לא כשיטת הירושלמי הנ"ל והטעם משום דהנה בגמ' דילן בחולין דף צ"ט אמר שם דחימוצו קשה, ועיין בדברי הירושלמי פ"א דערלה דמתבל אינו אוסר ביתר ממאתים ע"ש דמוקי לה בענבים ר"ל דהממש אין בהם רק טעם ולכך מבואר שם דאם בשלו יש טבל ביותר ממאתים ר"ל משום דאז הוה כמבוקעות עיין תוס' ע"ז דף ס"ה ע"ב בשם הירושלמי ובהך דנדרים ד' ס"א ע"ב כיון דמרדדן ע"ש וס"ל לרבינו כאן ג"כ כן ולכך לפי מש"כ דאם כבשן בזה אחר זה אז נכנס הבעין ואז לא מהני מאתים רק אם כבשן שניהם כאחת אז מהני זה וא"ש ועיין בירושלמי שם בתרומות דהוה מחלוקת אם הדגים והציר מצטרפות או לא, ועיין תוס' חולין ד' צ"ט ע"ב וזה תליא במש"כ לעיל אם שני מינים שאין שיעורם שוה מצטרפין לבטל ע"ש: