Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
היתה צורת האדם דקה כו'. וזה הוה ולד גמור ואף דפסקינן לקמן בהל' ג' דאין נותנין לה ימי טוהר עד שישעיר זה רק חומרא בעלמא ועיין בהך דכריתות ד' ז' ע"ב ואף דהא מבואר כאן ד' כ"ד ע"א דבעינן דוקא יד חתוכה והשפיר אין לו חיתוך ידים זה רק היכא דחזינן דהיד נגמר רק בלא חיתוך אז הוה כמו גוף אטום אבל היכא דעדיין לא בא הזמן שיגמר האברים ומ"מ הוה ולד גמור לאחר ארבעים יום אבל היכא דאיזה אברים נגמרים אז מוכח דלא הוה ולד וכעין דאמרינן בהך דבכורות ד' ג' ע"ב גבי שרוע אי משום בריאותא כו', ועיין בהך דבכורות ד' מ' ע"ב גבי כל מרבית העגלים, ועיין בהך דגיטין ד' ס' ע"א התם מיחסרא במלתא, ועיין מש"כ התוס' תמורה ד' כ"ד ע"ב גבי הך דנדמה, ועיין בהך דבכורות ד' מ"א ע"א דפריך שם גבי אנדרוגינוס ויעשה נקבות שלו חרוץ ויהיה בעל מום חזינן דאף דאנדרוגינוס אורחא הוא בכך מ"מ מקרי בעל מום ושינוי, ועיין כאן ד' כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה שר"מ דאף דאם דמי לבהמה ס"ל דהוה לידה מ"מ מקצת אברים שאני, ועיין במש"כ רבינו לקמן בהל' י' גבי המפלת דמות נחש ומ"ש שם הראב"ד ז"ל ועיין בה"ה. אך באמת זה ודאי גם רבינו ס"ל דאם הפילה נחש אין אמו טמאה לידה ומה לנו מה שיש לו גלגל עין כאדם הרי כל נחשים כן הוא וכעין מש"כ התוס' ד' כ"ד ע"ב ד"ה המפלת וגם רבינו בהל' ח' גבי עופות לא חלק בין קריא וקיפופא וס"ל כמש"כ התוס' הנ"ל, ועיין תוס' ב"ק ד' ע"ח ע"א בהך דמקצת סימנים דומים כו', מה דפליגי שם על רש"י ותוס' בכורות ד' ז' ע"א ד"ה זה ושם ד' כ"ד ע"א ד"ה ראה משמע שם דס"ל דלא כנ"ל רק אף שהמין הוא כן מ"מ מקרי מקצת סימנים דומים. אך זה תליא בהך מחלוקת דכאן, ורבינו ס"ל דאין עליו שם ולד עבור זה והך דדמות נחש ר"ל אם כל הגוף כשל אדם ויש לו ידים ורגלים ונחש אין לו ידים ורגלים ולא דמי לבהמה חיה ועוף דשם גם להם יש להם הני אברים רק דאינם דומים לשל אדם משא"כ בנחש וצורתו הוה כשל נחש אז א"א לומר עליו שהוא נחש שהרי יש לו ידים ורגלים אך משום דבעי שהצורה יהא בו צורת אדם מפני שצורת נחש יש בו מצורת אדם והר"א ג"כ ס"ל זה רק משום דס"ל דבעי כל הצורה כשל אדם ובאמת זה תליא אם הטעם משום דאינו צורת אדם או משום דדמי לבהמה, ועיין ביבמות ד' ק"ג ע"א ברש"י ותוס' בד"ה מאן דמסגי על לוחתיא כו' שחלקו שם בין אם נחתך הרגל בין אם ישנו ומהופך והוא ג"כ כעין זה, ועיין בהך דשבת ד' קט"ו ע"א דאין הדבר פועל רק ע"י שנשתנה אבל היכא דאין בו שינוי אף דאין הדבר לא איכפת לן ועיין בירושלמי פ"א דמגילה גבי כרך וכל הסמוך דאם נחרב הכרך הסמוך לא נשתנה ועיין בהך דעירובין ד' צ"ב ע"ב דאף דגבי כרם אחד אם יש י"ב אמה פנוי יש עליו שם מחול ומותר לזרוע גבי קטנה וגדולה לא מהני זה משום דכן הוא הגדר כך ולא מקרי משתנה ויש על הקטנה שם כרם ואסור. וזהו מה דאמרינן בספרי פ' תצא פסקא ר"ל כרם שאינו עושה פירות מנין ור"ל כה"ג וכמש"כ התוס' בעירובין הנ"ל בד"ה גפנים ע"ש. או י"ל דהספרי ר"ל לאילן שיבשה עיין בירושלמי פ"ז דכלאים בהך דר"מ ורבנן ובפ"ה דביצה ע"ש. ועיין בהך דחולין דף קל"ו ע"ב אם שינוי במראה ובצמר אם הוה שני מינים ועיין בירושלמי כאן פ"ג דר"ש ס"ל דאף בצפרניו דיו אם דומה לאדם ועיין ברש"י בכורות ד' ג' ע"ב ד"ה לא דגם בצמרו כן, ותוס' שם דף ז' ע"א. אך זה רק אם השינוי הוא שנשתנה למין אחר אבל בלא זה רק שנשתנה לא מקרי שינוי ועיין בירושלמי כלאים פ"א ה"ה גבי לפת וצנון. וע"ש במה דפליגי בזה רבינו והראב"ד ז"ל בפ"ג דשם ועיין בירושלמי פ"ב דדמאי ה"א הפירות לא הלכו בו לא אחר כו' ע"ש. ועיין בהך דב"ק דף נ"ה ע"א גבי אווז ועיין בחולין דף ס"ב ע"ב ברש"י ד"ה תסיל דהיכא דאם אינה מוצצת לא הוה מין יונה, אבל אם מוצצת ואח"כ מקיא אע"ג דיונה אינה מקיאה הוה מין יונה ועיין בהך דגיטין דף פ"ו ע"ב דיש עוד מין שמוצץ:
הפילה חתיכה כו'. הנה ברש"י ז"ל מבואר דיש לה גם ימי טוהר. ועיין כאן דף כ"ח ע"א ותוס' דף כ"ה ע"ב ד"ה המפלת ועיין מש"כ רבינו לקמן בהל' י"א דרק מצטרף לרוב אברים והטעם דחיישינן שמא לא נולד עדיין שאר החתיכות, וא"כ ה"נ ניחוש כן. ועיין דף כ"ט ע"א גבי עברה בנהר ותוס' שבועות דף ח' ע"א דס"ל דרק אם הרגישה שהפילה והטעם י"ל כמו דס"ל לרבינו בהל' בכורות פ"ד הי"ג דכל שלא העגיל ראש כפיקה לא פטר בבכורה י"ל דה"ה דלא הוה לידה והטעם י"ל דזה תליא בהך בעיא דחולין דף ע' ע"א גבי נתרחבו כותלי רחם אם צריך ליגע וה"נ דהרי מבואר בפה"מ לרבינו בפ"ז דאהלות דכל שלא העגיל ראש כפיקה אינה מרגשת כלל בהלידה. ע"ש ובפכ"ה מהל' טומאת מת וה"נ שוב לא נגע בהכתלים ולכך ס"ל להתוס' דבעינן הרגשה וא"כ ממילא גבי יד חתוכה כיון דשאר אברים לא הרגישה לכך כתב רבינו דרק שמצטרף לשאר אברים. גם י"ל דהך דדף כ"ט הוא רק לריב"ל לשיטתיה דס"ל שם דף כ"ה ע"א דבצלול פליגי ר"י ורבנן והוא ס"ל כריב"ח מחמת הך דבכורות דף י"ט ע"ב ע"ש וא"כ שוב לא יקשה קושית הגמ' מבהמה דגבי בהמה לא פטר שפיר כמבואר שם דף כ"ה. וגם בזה יש ליישב ג"כ מאי דלא מקשה הגמ' מן הך דכריתות דף ז' ע"ב דהמפלת דבר שאינו ידוע הוה ספק ע"ש ובזה א"ש דהטעם דריב"ל משום דס"ל כריב"ח והך משנה דכריתות ע"כ לא אתיא כריב"ח דהא שם נקט דיוצא דופן אינו ולד ור"י ס"ל בבכורות דף נ"ז דיוצא דופן הוי ולד מעליא ע"ש אך רבינו לא ס"ל כן. גם י"ל כך דהנה התוס' כאן דף י"ח ע"א כתבו דהך דין אם נימוק כולו דטמאה לידה רבנן לא ס"ל כן ועיין דף כ"ז ע"ב ודף מ' ע"א. והנה באמת לפי שיטת רבינו בהל' בכורות פ"ד הי"ד דאם הולד יצא חתוך ונאכל קודם שיצטרף לרובו אז לא נפטר מבכורה ג"כ ועיין כאן דף כ"ד ע"ב גבי שפיר מלא גנונים דמקשה שם שמא ולד היה ונימוח וקשה לשיטת התוס' דרבנן פליגי על נימוק ומאי קושיא דלמא אתיא כרבנן דפליגי על נימוק וצ"ל דרק בשליא אז נימוק בטל כיון דנשתנה לדבר אחר אבל בשפיר דזה הוה גוף הולד הוה כעין שלדא קיימת כהך דנדה דף כ"ח ושם דף נ"ו ע"א ועיין בהך דברכות דף ל"ח ע"ב גבי כשבא מלחם גדול ע"ש וכן ס"ל לרבינו גבי חררת דם ועיין בב"ק דף י"א גבי שליא ע"ש בתוס' ורש"י דנקט רוב, ועיין בר"ן ס"פ בהמה המקשה דחיישינן שמא נימוח אח"כ ואמאי לא ניחוש שמא נימוח תיכף כשיצא וכשיטת הרמב"ם וצ"ל דזה לא הוה כמו נאכל. ובאמת לשיטת התוס' דנימוק מטהרין רבנן ואמאי גבי יד חתוכה למה לא ניחוש שמא שאר האברים נימוקו כשיצא ולא שייך כאן לומר רוב דהא לא חזינן להו כלל וע"כ נימוק כמש"כ רש"י דף י"ח וצ"ל דכיון דנשאר היד שלם שוב גם הנימוק לא בטלה מעליו שם ולד כעין דאמרינן בהך דברכות דף ל"ח ע"ב דכשנשתייר דבר מן מה שבא ממנו החביצה אף שמחזירן לסלתן יש שם הראשון עליו וה"נ כן, ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בפ"א מהל' טומאת אוכלים בשם התוספתא ולא נשתייר ממנו אלא כפול ע"ש בהל' ד' וה"נ כן וכן גבי חתיכה כיון שנשאר דבר שממנו בא לא אבד שמו. ובאמת במה דאמר כאן בגמ' דף כ"ז ע"א היינו טעמא דר"ש מחמת כל טומאה שנתערב בה ואמר שם ר"פ היינו נמי טעמייהו כו' הוא משום דהא בתוס' בכורות ד' כ"ג ד"ה הניחא כתבו וי"ל הטעם משום דאין מאהיל וחוזר ומאהיל וזה רק ר"ש ס"ל גם הך מחלוקת דבכורות דף כ"ג אם טומאה שבטלה אם כמאן דאיתא דמי אם כמאן דליתא דמי באמת כעין זה פליגי תנאי בתוספתא דטהרות פ"ה גבי זב שהניח פיו על הכוס דר"ש מטהר אם הסיטו וחכמים מטמאין והטעם כנ"ל דר"ש ס"ל דבטל הדבר וחכמים ס"ל דלא בטל לגמרי, ועיין בפ"א דמקואות ג"כ פליגי כה"ג ר"ש ורבנן, ואף דשם אומר ר"ש שאני אומר טיפה של מים כו' כמבואר בתוספתא שם היינו משום דר"ש הולך לשיטתיה בפסחים דף ט"ז דספק משקין לטמא אחרים ספיקו לחומרא ועיין מש"כ בזה בדברי רבינו פ"ב מהל' טומאת אוכלים הכ"ו ע"ש ולכך קאמר כאן ר"פ היינו טעמא דר"ש. ועיין בירושלמי פ"ג דכאן ה"ד אמר ר"י דר"ש היא וקאי על הך דאהלות פ"ז גבי יצא הראשון מת ע"ש במש"כ רבינו בפכ"ה מהל' טומאת מת ה"י והי"א ורבינו שם בהל' י' לא נקט הלשון דמשנה דשליא בבית רק נקט הלשון האשה שהפילה שליא משום דס"ל דאף דפסק כר"ל בפ"ג ה"ט דשפיר שטרפו במימיו טהור זה רק אחר יציאה ומשום בלבול צורה אבל בשעת יציאה או קודם משעת פה"ק אז עדיין שמו עליו ולא נתבלבל. אך י"ל דזה תליא בהך דר"ש ורבנן בזבחים דף ק"ו ע"א אם שויא חרוכא אם הוה כשרוף ממש ע"ש וא"כ י"ל דר"ש לשיטתיה, אבל אם נימא דהטעם משום דבטל לגמרי אז אין נ"מ בין בשעת יציאה בין אח"כ וזהו דאמר בירושלמי כלים שהיו בשעת יציאה מהו ופשט דטהור מחמת טעם ביטול אך אנן בזה לא קיי"ל כן וא"ש פסק רבינו:
נחתך הולד כו' ואם יצא ראשו כו'. הנה נראה דאף דס"ל דלידה הוה משעה שיצא לפרוזדור עיין כאן דף מ"ב ע"ב בתוס' וביבמות דף ע"א ע"ב זה רק בלידה גמורה אבל במחותך בין באדם בין בבהמה אז לא הוי לידה עד שתצא לחוץ. והנה רבינו ס"ל דמה דאמר בגמ' כאן בשלם כ"ע לא פליגי כי פליגי במחותך ר"ל דפליגי אם הראש מחותך ורבינו פסק כר"א בזה ולכך קאמר ראשו כולו כאחת ר"ל דהראש שלם ועיין בתוס' כאן מש"כ בשם ר"ח דדוקא בר קיימא ר"ל לענין רוב ראשו וכמש"כ התוס' שם דף כ"ו ע"א ד"ה סנדל. גם י"ל דהא דאמר בגמ' דף כ"ו סנדל עד דנפיק רובו ר"ל כך דבולד גמור הראש עושה כאילו גם מה שנשאר בפנים נולד אבל סנדל אף דראשו חשוב לידה מ"מ מה שנשאר בפנים עדיין לא חשוב כמי שכבר נולד, ועיין תוס' חולין דף ס"ח ע"ב ד"ה הוציא ידו ותוס' בכורות דף מ"ו ע"ב ד"ה לאתויי ע"ש וא"כ גבי גיורת בסנדל אם יצא רק ראשו ואח"כ נתגיירה שפיר הוה לידה, ועיין בירושלמי כאן במה דאמר ר"א הראש כאחד מאבריו ואח"כ אמר שם דר"ז מחוי פדחתו וגולגלתו ע"ש, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורות פ"ד הי"ד ע"ש ובהל' תמורה פ"ד הי"ב דנקט שם ג"כ אם יציאת רוב ראשו ודלא כמו דמבואר בגמ' דילן דנקט רובו סתם, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' נחלות פ"ב ע"ש מש"כ, ועיין בתוס' חולין דף ס"ט ע"ב ד"ה ר"ה מ"ש מהך דתמורה הנ"ל דדוקא בשעת יציאה ע"ש, והטעם כך דהנה עיין ברש"י חולין דף קל"ב ע"א ד"ה ואם, ושם דף ק"ל ד"ה פטורין, ותוס' בכורות דף י"ד ע"א ד"ה קדושת ושם דף נ"ג ע"ב יהיה קדוש ולא שכבר קדוש, י"ל כך דהטעם כיון דהוא קדוש הוה כמי שאינו וכעין דאמרינן בירושלמי פ"א דפאה הקדש לא כשרוף הוא ע"ש מחמת דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה וא"כ שוב לא שייך על זה למימר קדושת הבכור חל עליו למפרע דאין על מה לחול וכעין שכ' רש"י שם דף ע' ד"ה לא מחתך ע"ש, ועיין בהך דע"ז דף ס"ג ע"א גבי קדמוה והקדישתו ע"ש והוא ג"כ תליא בזה דשוב א"א לאיסור אתנן לחול עליו, ועיין בהך דתמורה דף כ"ד ע"א גבי בשר בעל מום בקדרה ע"ש אם יש עדיין שם החטאת עליו או לא ועיין בירושלמי פאה פ"ז גבי המקדיש כרמו עד שלא נודעו העוללות כו', ע"ש בזה. והנה י"ל ג"כ דאם הוציא הראש ביום מ' ובלילה יצא רובו י"ל דהוה לידה גמורה דכיון דפחות ממ' לא הוה ולד בו לא אמרינן ראשו כרובו וכן גבי יוצא דופן כה"ג למאן דאמר בחולין דף ס"ט ע"ב מכאן ולהבא ועיין בירושלמי נדה פ"ג ה"ב בהך מחלוקת דר"י ור"ל שם דר"י ס"ל דראשו ורובו גם בלידה הזאת ור"ל ס"ל בהכרת פנים ולכאורה י"ל דזה המחלוקת דבכורות דף מ"ו. אך באמת נ"ל דפליגי על הוא בהמה ופניו אדם דר"ל ס"ל דכיון דעיקר הולד הוא משום הכרת פנים צריך דוקא הכרת פנים ולא סגי בראשו ורובו, ועיין דף כ"ט ע"א בהך מחלוקת דר"י ורבנן וי"ל דזה ר"ל ר"י ועיין רש"י דף כ"ו ע"א ד"ה הויא לידה דפי' הך דראש אגיורת ולא פי' איוצא דרך דופן וע"כ כמו שכתבתי דהיכא דלא הויא לידה לא אמרינן בו ראשו כרובו, ועיין בתוספתא חולין פ"ד וכ"כ בזה:
הוציא עובר את ידו כו'. עיין בחולין דף ס"ח ע"א גבי בהמה המקשה ושם לא גזרו מדרבנן שיהיה לידה וצ"ל דזה תליא בהך דחולין דף ס"ח ע"ב בהך מחלוקת אם יש לידה לאברים ר"ל אם האיסור הוא משום יוצא דהיינו בשר בשדה טרפה או משום נולד והוי כאבר מן החי אף דמהני השחיטה של האם לדידן לטהרו משום נבלה אבל לא להתירו באכילה ועיין רש"י שם דף ס"ט ע"א ד"ה אבן פקועה ושם דף ע"ה ע"ב ע"ש, רק דלגבי טומאת לידה לאבר אין עליו שם לידה, ועיין תוס' ב"ק דף י"א, ועיין בתוספתא דערכין פ"א דהוצאת יד הוה כמו התחלת לידה ועיין כאן דף ל' ע"ב דשני ידיו על שני צדעיו וכאן דף כ"ט ע"א אמר ר' יוסי משיצאו צדעיו לכך י"ל דהוה התחלת לידה אך עיין בדברי רבינו ספ"ג בהלכות מטמא מו"מ דנקט שם סתם אבר ג"כ ע"ש ועיין בה"ה כאן:
אבל כו' והאף כו'. עיין בירושלמי כאן דס"ל אף החוטם ג"כ צריך להיות דומה לאדם ועיין בהך דבכורות ד' מ"ו ע"ב דס"ל דזה דתליא בהך דר"י ור"ל דאמר שם תני עד החוטם וע"ש בתוס' ד"ה מאי קרא דפליגי בזה אם חוטם הוא ג"כ בכלל פרצוף או לא, ועיין ביבמות ד' ק"כ ובתוס' שם בשם הירושלמי:
נברא וושט שלו כו'. עיין בגמ' ובכס"מ כאן, ועי' בירושלמי דנזיר פ"ז גבי רקב אם יש עליו שם מת שחסר ועיין בשאלתות דרא"ח פ' אמור דמחלק בין בהמה לאדם, ועיין בנזיר ד' כ"א ע"ב גבי כבדו נזירה ובהך דערכין דף כ' ע"א בתוס' שם ד"ה לאתויי ורש"י כתובות ד' מ"ו ע"א. אך כאן לא קשה דכיון דחזינן דאין החסרון האבר פועל הנטילת נשמה רק מה שניטל ממנו ושפיר יש שם ולד על השאר ואין עליו שם גוף אטום דהרי אם נחתך בסכין מלובנת יכול לחיות ועיין בתוס' עירובין דף ז' ע"א מה דמחלקי בין על ידי חולה בין ע"י אדם, ועיין בזה לקמן בדברי רבינו פי"ו ה"ח ע"ש, ועיין בהך דערכין ד' י"ט ע"ב בהך מחלוקת דאביי ורבא כיצד אומדין ושם דף ד' ע"ב ועיין בהך דתמורה ד' י"ז ע"א אם טריפה מיקרי פסול הגוף או פסול חסרון ור"ל אם הפעולה עושה בכל הגוף או רק בזה האבר ועיין בהך דמנחות דף ו' ע"א ע"ש, ועיין כאן ד' כ"ד ע"ב כל שראוי לבריאת שמונה ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דשבת ד' קל"ו ע"א גבי מילה ע"ש גבי מילת בן שמונה ע"ש בזה ועיין בהך דמנחות ד' ל"ז ע"א גבי יש לו שני ראשין דמיקרי שפיר גדר ולד דאל"כ מה שייך פדיון עליו ועיין בדברי רבינו ז"ל בהל' בכורים פ' י"א הל' י"ד דכל נפל שאין אמו טמאה לידה אינו פוטר גם לזה וגם לענין בכור בהמה כן ומ"מ גבי חררת דם פוטר ולא חיישינן שמא מגוף אטום בא וצ"ל כהך דכאן די"ח ע"א ועיין כאן ד' כ"ט ע"א ועיין בדברי רבינו ז"ל בהל' בכורות פ' ד' הל' י"ג דלא הביא הך תירוץ דנדה ד' כ"ט וצ"ל או משום דכיון דקי"ל דלחומרא גבי ולד באשה עד שישעיר ה"נ גבי בהמה עיין דף כ"ה ע"א וע"ב או משום דחיישינן שמא עדיין לא נגמרה היצירה דהוא בעיא דלא איפשטא כמבואר בהל' בכורות פ"ד הל' י"ב וע"ש בהל' י' גבי טינוף ובהך דנדה ד' נ"ז ע"א דלא חיישינן דלמא לא בקיאי בטינוף אך באמת נראה דהא דחיישינן הוא רק שאין הדבר לפנינו כהך דדף כ"ט ועיין כאן דף י"ו ע"א דהוי ספק שם אם נפל הפילה או רוח ולא אזלינן בתר רובא. וצ"ל דמיירי שראינו שלא היה נפל גמור או שלא הוחזקה מעוברת או שלא הרגישה שהפילה כמש"כ התוס' שבועות דף ח' או י"ל דרוח לאו דוקא ור"ל שמא נימוק וכר"ל ד' כ"ז ע"ב גבי שפיר שטרפוה דאינו מטמא באוהל. אך יהיה נ"מ אם נברא חסר ויצא רובו כפי שהוא עכשיו שחסר בו אבריו אם אזלינן בתריה או בבתר עלמא עיין בהך דבכורות ד' מ"ה ע"א גבי רוב בנינו של מת דאזלינן בתר רובא דאינשי ועיין בהך דחולין דף צ"ב ע"ב דהוה בעיא דלא איפשטא בכה"ג, ועיין יומא דף פ' ע"ב גבי אכילה של יום כפור. וכן יהיה נ"מ לגבי ברהמ"ז דתליא בשביעה אם שבע בפחות מכזית כמו הך דיומא ד' ל"ט אם חייב בברהמ"ז מה"ת ועיין ברכות ד' ל"ה ע"ב גבי יין אם קבע עליו ושם דף מ"ב ע"א גבי ר"ה אכל ע"ש ברש"י ועיין בעירובין ד' מ"ח ע"א דהיכא דגבי קטן יש שיעור לא חשבינן בהך דהכל לפי מה שהוא אדם ועיין שם ד' ל' ע"ב בתוס' ד"ה תרגומא דמוכח להיפך דהא גבי ערוב יש שיעור למטה ע"ש ועיין בירושלמי בפרק כל כתבי דגבי דליקה משערין להקל לרעבתן כדי מזונו ועיין במנחות ד' כ"ו ע"ב דאין קומץ פחות משני זיתים וא"כ גבי מנחה נמי יש שיעור למטה מ"מ חשיב לה במשנה דכלים הנ"ל וצ"ל משום דמבואר בירושלמי פרק ב' דיומא דכהן שאין קומצו מחזיק שני זיתים פסול העבודה ע"ש בהל' א'. וא"כ שפיר חשיב לה דפחות הוה פסול בכהונה:
ומצטרפין לרוב אבריו כו'. כ"כ בזה לשיטת רבינו בהלכות בכורות פ"ד הל' י"ד ע"ש וגם י"ל דהנה ר"ש ורבנן דפליגי גבי יוצא דופן דר"ש ס"ל דאזלינן בתר הולד ורבנן ס"ל דאזלינן בתר לידה ולכך אם לא הרגישה שילדה אין עליה שם לידה וזהו כונת התוס' שבועות דף ח' ע"א וה"נ כן וזהו ג"כ הטעם של פחות מהעגיל ראש כפיקה וכמש"כ:
וחומרא החמירו בו כו'. עיין ברש"י ד"כ לשון מוכח דס"ל דכיון דתלינן דולד אחר גרם לזה לא בטל ממנו תורת ולד, ועיין בהך דברכות דף ס' ע"א דסנדל נעשה לאחר מ' יום שכבר היה עליו שם ולד. והנה מדברי הגמרא ד' כ"ו מוכח דסנדל הוה ולד גמור מה"ת וחייב עליו קרבן וצ"ל לשיטת רבינו דמיירי שיש עליו צורת פנים דאל"כ היאך חייב קרבן. אך י"ל דזה ג"כ תליא בהך מחלוקת דירושלמי כאן פרק ג' הל' ג' גבי שפיר שנתקלקלה צורתו דאמר שם ר"י אמר ולד ור"ל אמר אינו ולד ומשמע אף לענין טומאת לידה לא למת בלבד ולא ס"ל כר"ש גבי נימוק וכמש"כ התוס' די"ח ע"א וה"נ גבי סנדל:
המפלת שליא כו'. עיין רש"י כאן דף ל' ע"א ד"ה ולנדה דנקט שם דלמא ליכא ולד וצ"ל דחייש דלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' וא"כ עדיין הוא תוך מ' והך דכריתות ד' ז' ע"ב מיירי שהיה מ"ג יום ועיין תוס' שם דף י' ע"א ד"ה ביום ונדה ד' כ"ה ע"ב ד"ה המפלת וד' ל"ח ע"א ד"ה שיפורא ותוס' יבמות ד' ל"ז ע"א ע"ש:
האשה כו' או שהפילה לבור כו'. עיין כאן ד' ט"ז ע"א אבל בשליא אף אם לא הוחזקה מעוברת מ"מ הוה ולד גמור דדוקא נפל אבל שליא ליכא בדבר שאינו ולד גמור כמבואר ד' כ"ו ע"ב והא דלא חיישינן שמא לא השעיר עדיין צ"ל דזה רק חומרא בעלמא ורק אם חזינן דלא השעיר. אבל בסתם לא חיישינן. ועיין בהך דיבמות דף פ' ע"א דבן ח' לא נגמר שערו וע"ש בבעל המאור: