Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ישראל שבעל כו' או ישראלית כו'. עיין ע"ז שם דאמר ב"ד של שם גזרו, ועיין תוס' קדושין דף ע"ה ע"ב דר"ל דהוה עשה מחמת הך דהוציאוה ותשרף ועיין רש"י מנחות ד' מ"ג ע"א ד"ה משום זונה דאמר שם דעבר על לא תתחתן ועיין רש"י סנהדרין ד' פ"ב ע"א, ובירושלמי סנהדרין פרק ב' בהך מחלוקת דרשב"י ע"ש בהל' ו' וביבמות ד' ע"ו ע"ב ע"ש. והנה אם עבד מוזהר על זה עיין תוס' יבמות ד' מ"ה ע"ב כתבו דאינו מוזהר ועיין תוס' נדה ד' מ"ז ע"א וסוף ע"ז ועיין גיטין ד' ל"ח ע"א משמע קצת גבי אמתא דר"א בר זוטרא דשפחה אסורה לנכרי וצריך לחלק דזה הוה כמו עשה לשיטת התוס' דקדושין הנ"ל ועיין תוס' כתובות ד' כ"ט ע"א בתוס' ישנים:
כל הבועל כו' הרי אלו משובחים. עיין בהשגות, וע' בירושלמי כאן ספ"ט דבקשו לנדות את פנחס ושלא ברצון חכמים היה וא"כ מוכח כשיטת הר"א ז"ל אך י"ל דכיון דזה לא הוה גדר דין רק קנאים זה לא שייך רק במי שיכול להורגו אבל פנחס שהיה כהן עיין זבחים ד' ק"א ע"ב א"כ עליו אין מוטל הדבר ולכן בקשו לנדותו:
ולא עוד אלא ונשמט הבועל כו'. דוקא נשמט אבל אם הוא בועל אז חייב אם הרג להקנאי משום דהוה כמו יכול להצילו באחד מאבריו דיכול לפרוש ושוב לא יהרגהו הקנאי, ועיין בירושלמי סנהדרין ספ"ח כאן גבי רודף שנעשה נרדף דהיינו אם רודפו להרגו ובאמת יכול להצילו באחד מאבריו אם על ידי זה נעשה הרודף נרדף והרודף אחריו רודף ועיין בדברי רבינו בפ"א מהל' רוצח דפסק דאין הורגין אותו רק חייב מיתה וזהו דפשט הירוש' מקטן דאף דאין שייך בו מיתת ב"ד מ"מ מיקרי רודף. ה"נ זה דאם הרגו אין ממיתין אותו מ"מ הוי רודף וה"נ כן הא יכול לפרוש אך י"ל דעכשיו אנוס הוא דיצרו אנסו וכעין דאמרינן בכתובות ד' נ"א ע"ב וד' נ"ג ע"א וד' נ"ד ע"א ועיין תוס' שבועות ד' י"ז ע"ב דגם גבי בועל אמרינן זה ע"ש בד"ה אי וכ"כ בזה. והנה אם זה הוה רק גדר קנס או יש עליו חיוב מיתה ונ"מ אם פטור אממון כשהזיק אם יש עליו שם חייבי מיתות עיין במה דפליגי רבינו ז"ל עם הרמב"ן בס' המצות בשורש ג' ע"ש, ועיין בירושלמי ספ"ח דסנהדרין גבי רוצח שגלה לעיר מקלט והיה משבר כלים אם פטור משום דהא אם הרגו עכשיו גואל הדם פטור ומיקרי עדיין בר חיוב מיתה ואף דבעינן שיזיק בשעת שעובר זה רק גבי מיתת ב"ד דשוב כ"ז שלא נגמר דינו אין עליו חיוב מיתה עיין מש"כ רבינו פ"ג מהל' גניבה ה"א וירוש' פ"ה דגיטין ע"ש, ועיין בתוספתא ב"ק פ"ט זה הכלל כל שחלה עליו כו' משא"כ גבי גואל הדם דכל שעה ושעה כ"ז שלא נכנס לערי מקלט שייך בו מיתה ועיין בתוספתא שם דהחובל בחייבי גליות חייב ולא הוה כמו גבי חייבי מיתות ב"ד לאחר גמ"ד ועיין ערכין דף ו' ע"ב ע"ש וסנהדרין דף פ"ה והנה בירושלמי ב"ק ספ"ד הוה מחלוקת גבי עבד שיוצא ליהרג דר"י ס"ל דאם נמצאו עדיו זוממין זכה בעצמו ע"ש ועיין בגיטין ד' י"ב ע"א מבואר דעבד שהרג בשוגג עדיין שם עבד עליו ומעשה ידיו לרבו ועיין סנהדרין ד' י"ט ע"א גבי עבדא דינאי מלכא ע"ש וצ"ל דהירושלמי שר"ל דפטור מלשלם גבי שבר הוא משום דעושה ברשות עיין ב"ק דף ל' וד' ל"ב וכן גונב את הקסוה דהיינו כלי שרת דיש בזה דין מעילה ג"כ עיין למעלה דף י"ט דהוה מחלוקת אם יצא לחולין גבי כלי שרת אך י"ל דזה קאי אכהן והוה כמו גזבר לזה כמש"כ התוס' בכ"מ, ועיין בספרי פ' קרח ואתה ובניך כו' זה עון המסור לכהנים הל' כה"ג:
והבא על בת ג"ת כו'. עיין בפה"מ לרבינו סנהדרין פ"ט דרק עובדת ע"ז משמע אף אם לא קבלה עליה בפני ב"ד שלא לעבוד וכמו בזמן שאין היובל נוהג דאין מקבלין ג"ת כמבואר לקמן בפ' י"ד וכ"מ. והנה באמת נראה דזה ג"כ פשיטות רש"י בקדושין ד' כ"ב גבי שלא ילחצנה במלחמה וכמש"כ התוס' שם בסוף הדבור בשם הירושלמי לאחר כל המעשים ור"ל כך כר"ע דס"ל ביבמות דמ"ח ע"ב אביה זה ע"ז וכמש"כ שם הריב"ן בתוס' ור"ל שתעשה ג"ת וקודם לכן אסור משום דזה לא התירה התורה והך קיבלה עליה דשם דף מ"ז ר"ל גירות גמורה ומ"מ אין זרעה מתייחס אחריו וא"ש מ"ש התוס' בקדושין הנ"ל מהך דתמר, וגם דהא בלא קבלת ג"ת אסור לקיימה ועיין מש"כ רבינו בפ"ח מהלכות מלכים ה"ט. אך י"ל דאשה שאני כמש"כ רבינו שם בפ"ו ה"ד. וגם נ"מ אם בשעת מלחמה כבשה לשם קנין וא"כ הוה שלו ואז אסור לבוא עליה דמדברי רבינו שם משמע דהוה כעין הך דחולין ד' י"ז דאף איסורים התיר להם בשעת מלחמה וזה רק שלל דידהו כמבואר בחולין ד' י"ז משא"כ כשכבשה וקנה אותה אז אסור בה ועיין בדברי רבינו שם בהל' ו' דמשמע דהך לאו דלא תתעמר בה הוא אם לא רצתה להתגייר וכמבואר בספרי פ' תצא אפילו אחר מעשה יחידי ר"ל אחר ביאה דהיינו לאחר קבלת ג"ת, אך עיין במש"כ רבינו בהל' אישות פ"ו ה"י דנקט שם וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה כו' דמשמע דרק אם קידשה אז אסור להתעמר דאל"כ מה זה ענין תנאי להקדושין הא בלא הקדושין ג"כ אסור להתעמר בה ובמש"כ א"ש דאם לא נתכוון לקנותה בשעת מלחמה אז מותר לבוא עליה אף אם עדיין לא קיבלה עליה דין ג"ת ולכך אחר ביאה מותר להתעמר בה אח"כ אם לא תרצה לקבל עליה דין גירות ויכול להשהותה אצלו י"ב חודש אך מ"מ למוכרה אינו יכול דלא הויא שלו, ועיין מש"כ רבינו בהל' בכורות פ"ו ה"ה ע"ש ובהל' מלכים פ"ח רק אם קיבלה עליה גירות וקדשה אז שייך הלאו דלא תתעמר אבל אם כבשה לשם קנין אז אסור לבוא עליה עד שתקבל עליה דין ג"ת ואז שייך להך לאו דלא תתעמר בה אף שלא קידשה ועיין ביבמות ד' מ"ו ע"א אם צריך לקנין גם טבילה או די בקנין לבדו, ומש"כ רבינו בהל' עבדים פ"ט ה"ה ועי' ביבמות ד' ס"ה גבי אשה דלאו בת כיבוש היא וי"ל דה"ה ג"כ דאינה נקנית בכיבוש ועי' בקדושין דף ב' ע"ב דרכו של איש כו', ועיין בהך דיבמות דף ק' ע"ב התם מאי קא מזהר ליה כו' מוכח דאף הני דלא קיבלו עליהם רק ז' מצות מוזהרין על חתנות ועי' ע"ז ד' ס"ד ע"ב גבי מגע ג"ת וע"ש ברש"י ד"ה ה"ה כנכרי מש"כ כיון דלא מל ומשמע שם דרק משום חשוד ועיין בכורות דף ל' ע"ב גבי גר שחשוד לד"א הוה חשוד לכל התורה אך כאן מה שייך זה הא אין עליו דין ישראל וצ"ל דר"ל דאין לו נאמנות, ועיין במכות דף ט' ע"א דשייך בו דין גלות אך זה רק באותו שקיבל עליו בפני ב"ד ובזמן שמקבלין וכן יש נ"מ גבי נגעים דבגד ג"ת מטמא בנגעים כמש"כ הר"ש פרק י"א מ"א ועיין ברש"י סנהדרין ד' ע"ה ע"א דלא הוה בכלל עמיתך ועי' בירושלמי ביבמות פ"ח ה"א דמצווין על אונאתו אך זה תליא בהך דב"מ ד' קי"א ע"ב גבי שכיר ע"ש, וע"ש ד' ע"א ע"א ובדברי רבינו בהלכות שבת פ"ב הל' י"ב ע"ש דאסור לחלל את השבת:
לא פגעו ולא הלקוהו כו'. עי' בה"ה ומשמע מלשון רבינו דאף מכת מרדות הוה גדר כפרה ועיין בהך דברכות ד' נ"ח ע"א בהך דר' שילא ובהך דתענית ד' כ"ד ע"ב ע"ש ועיין מש"כ לעיל בהל' חמץ ומצה. אך י"ל דזה קאי על כהן דחייב מלקות מן הדין משום זונה ועיין במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בפ' י"ב מהלכות שבועות ה"א גבי שבועת שוא כה"ג, ועיין מש"כ רש"י מכות ד' כ"ג ע"ב בד"ה רב אשי דאי בלא התראה נשאר עליו הכרת ע"ש ובסנהדרין ד' פ"א ע"ב דגברא בר קטלא הוא ואף דלקה דנפטר ידי כרת עמש"כ רבינו בפה"מ מכות פ"ג דצריך ג"כ תשובה להמלקות ואז נפטר ומש"כ במסכת סנהדרין פ"ט במה דמחלק בין מיתה בידי שמים לכרת ע"ש ועיין מש"כ רבינו בפ' י"ח ה"ה דמ"מ מכין אותו מכת מרדות, ועיין ב"ק ד' ק"ו דרק אם ב"ד מחייבין אותו שבועה אז קונה, ועיין בהך דב"מ ד' כ"ו ע"ב ואע"ג דחזרה לאחר יאוש כו', ועיין מש"כ התוס' ב"ב ד' פ"ח ע"ב ד"ה התם דלא מהני החזרה כיון דעפ"י דין אינו מחוייב ופסול לעדות כמש"כ התוס' סנהדרין ד' כ"ה ע"ב ד"ה סתם ע"ש:
עון זה כו' אלא יש בו כו'. נראה דהיינו מה דאמר בגמ' דעירובין ד' י"ט ע"א לבר מישראל שבא כו' ע"ש:
העבדים כו' לפיכך השפחה כו'. עי' בהך דקדושין ד' כ"א ע"ב ובהך דב"ק ד' כ"ח ע"א דמוכח שם דהוה איסור דאורייתא דאמר עד האידנא היתרא והשתא איסורא, ועיין ברש"י יבמות ד' נ"ה ע"א דמבואר שם דס"ל דהוה חייבי לאוין, אך רבינו לא ס"ל כן, ועיין בסנהדרין ד' נ"ח ע"ב בהך דעבד מותר באמו, ובירושלמי ביבמות פ' י"א מבואר דעבד אסור ע"ש וצ"ל דהך דגמ' דילן ר"ל דקודם שנעשה עבד הקריבות שלו מותר אחר שנעשה עבד דהוה כמו גדר גירות והירוש' ר"ל לאחר שנעשה עבד אז אסור בקרובות שלו ועיין בירושלמי דיבמות פ"ח גבי מצרי דמספקא ליה שם אם בעבדות עלו לו ג"כ לחשבון ג' דורות ועיין ברש"י חולין דף קי"ד ע"ב ד"ה עבד דדייק וכתב רק במין אמו לא באמו ממש ע"ש וכמש"כ ועי' בהך דיבמות ד' צ"ט ע"א ע"ש גבי הטבילן לשם עבדות ולקמן אבאר זה, ועיין במש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ' ד' ה"ח וה"י שם נקט דאתנן לא הוה רק מחייבי לאוין ומ"מ שפחה הוה אתנן וצ"ל דכיון דאינה בת קדושין הוה דומיא דכותית דהיינו זונה ועיין בתוספתא שם בתמורה פ"ד בהך מחלוקת דר' ור' יוסי בר"י דנקט שם אתנן שביאתן בעבירה, ועיין בתמורה דף ל' ותוס' ב"ק דף ע' ע"ב ונ"מ לענין חלל הבא על הכשרה דאף דביאתו בהיתר מ"מ הא חיללה אם יש בה גדר אתנן ועיין מש"כ בזה בהל' אסמ"ז ע"ש, ועי' תוס' יבמות ד' ט"ז ע"ב וקדושין ד' ע"ה ע"ב דס"ל דשפחה הוה לאו גמור. והך דב"ק ד' כ"ח הנ"ל י"ל דס"ל דמיירי בשפחה חרופה ובהשלמת הזמן של העבדות לא פקע ממנה דין של שפחה חרופה אף לדידיה עי' בירושלמי פ"א דקדושין סה"א דהוה זה בעיא דלא איפשטא לפי גירסתנו א"כ נמצא דהעבד עברי לאחר שיצא נשאר על שפחתו לאו דשפחה חרופה אף לדידיה לעצמו ועיין רש"י סנהדרין ד' נ"ז ע"א ד"ה נהרג עליו אם עכו"ם הבא על שפחה חרופה אם נהרג משום א"א ע"ש וא"כ לפי מש"כ שפחה שילדה בן ובא על אמו חייב וכמבואר בירושלמי פרק י"א דיבמות סה"ד ואף דאמרינן בקדושין ד' ס"ט כל במעי שפחה כבמעי בהמה דמיא ועי' ביבמות ד' ע"ח ע"א זה רק לענין יחוס דידיה עיין לקמן פ' ט"ו הל' ו' ע"ש ונ"מ אם נשתחררה מעוברת וילדה אח"כ דמוכח ביבמות ד' צ"ז ע"ב דגם בשפחה מיקרי אחים ואף דהא קי"ל בקדושין ד' ס"ט ע"א דיכול לשייר העובר שיהיה עבד ועי' בירושלמי גיטין פ"ד דהוה מחלוקת אם שפחה מעוברת היוצאה בשן ועין אם הוה בניה ג"כ בני חורין ע"ש בה"ד ובירושלמי ב"ק פ"ה סה"ו מבואר דאין יוצאין העוברין בשן ועין של אמם וא"כ מוכח דהוה גדר ב' גופים לענין שחרור ע' בהך דתמורה דכ"ה ומ"מ לענין לידה מיקרי אחין וזהו דמקשה בירושלמי דיבמות הנ"ל דכיון דס"ל דגבי עבדים כ"ז שהם עבדים יש עליהם שם בן לאמם השפחה ולכשישתחררו נפקע וא"כ אמאי גבי שפחה מעוברת שנשתחררה חייבין משום אשת אח ולייבם אינם יכולים ותירץ דכמו דגבי זיקה אמרינן בפ"ב דכל שיש בהם שני צדדים א"א לייבם ומ"מ מיקרי אשת אח כמבואר שם בהל' ב' ה"נ גבי שפחה, זהו כונת הירושלמי שם:
מצרית מעוברת כו' או מצרי כו'. כן מבואר בירושל' ביבמות כאן בשם ר"ע ע"ש:
גר עמוני כו'. עיין בה"ה, אך באמת נראה דט"ס הוא וצ"ל גוי עמוני וא"ש:
מי שנתגייר כו'. עיין בה"ה בשם הרמב"ן דס"ל דאף עכשיו מי שנתגייר מן גרגשי אסור מה"ת בלאו דלא תתחתן ע"ש במלחמות פ"ח דכאן, ועי' בה"ג בהלכות נחלות דמבואר שם דעליהם לא אמרינן הך היתר דבא סנחריב ובלבל כל האומות דלקמן הל' כ"ה ע"ש והטעם נראה כך דנ"מ אם האיסור הוא על האומה וכיון שנתבלבלה האומה הותרה כולם משא"כ היכא דהאיסור הוא על כל יחיד אז לא שייך הך גדר דנתבלבל, ועיין בירושלמי דמאי פ"ב ה"א מה דמקשה שם על הך דאמר ר"א חש למיעוט מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו שמא מעמון כו' ר"ל כך דהני מינים דתיקנו להפריש מהם דמאי הוה גדר תקנה אף אם אנו יודעים בבירור שכבר נפרש מהם או להיפך, ועי' בירושלמי שם פ"ג הל' ד' דע"י קופה אחת נעשה כל פירות העכו"ם דמאי ועי' בתוספתא פ"א דדמאי דאפילו כולה עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכה נעשה כולה דמאי ועיין בפ"ב דמכשירין ה"י מבואר שם ג"כ כן ור"ל דזה הוה כך תקנה להפריש דמאי בכגון זה ור"א ס"ל בירושלמי שם דלעשות תקנה אף למיעוט שלא לחוש אין עושין דרק ע"י סיבה אז אמרינן דלא חיישינן למיעוטא ולא לעשות תקנה ועיין מש"כ התוס' כתובות ד' כ"ח ע"ב גבי בית הפרס ועיין בתוס' ע"ז ד' ל"ד ע"ב ד"ה אי אמרת ובמש"כ הר"ן ז"ל שם בשם הראב"ד, ועל זה יקשה דא"כ איך מקבלין גר ר"ל כך דנהי דאם נתגייר מותר לו לישא אשה ישראלית דאזלינן בתר רוב אך מ"מ היאך מקבלין אותו לכתחלה דע"י זה יהיו נצרכים לומר דלא חיישינן למיעוטא דכ"ז שלא נתגייר אין עליהם שם עמוני כלל דגבי עכו"ם אין שום נ"מ וכן כה"ג גבי מעשרות דכ"ז שהם ביד עכו"ם לא שייך עליהם כלל זה השם דודאי או דמאי ולכך על ידי שתקנו דהלוקח מן העכו"ם מפריש דמאי בזה עושים לבטל המיעוט וגם מה שמפרישין תחלה תרומת מעשר כמו גבי דמאי וה"ה להיפך לשיטת חכמים בזה לא שייך לומר דאזלינן בתר רובא דכ"ז שהוא ביד העכו"ם אין שום נ"מ, ועי' בהך דברכות ד' כ"ח ע"א דאמר שם דאזלינן בתר רובא. והנה בתוספתא דדמאי הנ"ל אמר שם רק על אוצר ע"ש וזהו ג"כ משום דשם עדיין אין עליו שם של חיוב למעשרות וגם הוא מקום העשוי למכור משא"כ בדבר שיש עליו נ"מ קודם שנפסק הדין כמו גבי כנענים דיש נ"מ עד שלא נתגייר וגם יש פסול עליו קודם הגירות לשיטת רבינו בזה שפיר י"ל דאזלינן בתר רובא ומיעוטא בפרטים ועיין במה דפליגי במס' מכשירין פ' ב' ר"י ורבנן אם אזלינן בתר רוב המין או בתר רוב הפרט גבי תינוק מושלך וגבי פת קיבר ע"ש דחכמים ס"ל דבזה לא אזלינן בתר רוב הפרט רק בתר רוב המין וה"נ אזלינן רק בתר רובא דעלמא ומהם יכולים להתגייר ולישא אשה אף דרוב הפרטים י"ל דרובא מהני דאסורים לבוא בקהל וכן ס"ל לר"י בדמאי פרק א' הל' א' גבי שיתין ורימין דאזל בתר הפרט וע"ש בירושל' מה דמקשה על ר"ל דס"ל דהמשנה לא קאי רק על מקום דהוה רק דמאי ושם התקנה לא הוה על הפרט רק על המין כמבואר שם בפ' ב' הל' א' א"כ אמאי אזלינן בתר רוב פרטים ועי' בשביעית פרק ה' מ"א דר"י ס"ל ג"כ כזה גבי הפרסאות ע"ש בירושלמי והרי עמך בטבריה כו' ור"ל ג"כ כה"ג דאזלי לשיטתייהו במכשירין ובדמאי ועיין בירושלמי עירובין פרק ה' הל' א' מה דאמר שם ר"ש יכולני לעשות כו' ע"י מערות ובורגנין ואמר שם דזה רק להילוך ר"ל לענין סיבה שיכולים להלך ע"י זה והוה כתוך התחום אבל לעבר ר"ל לעשות את העיר ולעברה ע"י זה דזה הוה בגדר תקנה זה אין עושין ע"י הני דברים וא"ש מש"כ רבינו בהלכות שבת פרק כ"ז הל' י"א ואם כלתה מדתו במקצת דהיאך אפשר זה כיון שהחשיך חוץ לתחום המדינה ובזה א"ש דלהלך שפיר מצרפינן הני מערות ובורגנין אבל לא לעברם ועיין בירושלמי שם דיש מ"ד דאין העיבור יכול להיות גדול מהעיר עצמה ע"ש ובזה י"ל כונת הגמ' עירובין ד' נ"ט ע"א ובלבד שלא ירבה כו', ועי' בירושלמי ביבמות פ' ז' הל' ז' דרב דס"ל עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר מ"מ אם הוא פסול לבוא בקהל מודה הרי דגם קודם גירות יש נ"מ. אך י"ל דהירושלמי לשיטתיה אזיל דס"ל כס"ד כאן ד' ע"ו דהאיסור הוא קודם גירות: