וכן לדורות כו' והרצאת קרבן כו'. עי' במש"כ רבינו בהל' מחוסרי כפרה פרק א' הל' ב' שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל ועי' בפה"מ בכריתות שם ריש פ' ב' דרק לכתחלה וכאן ס"ל לרבינו דרק לקדשים לא מיקרי עדיין ישראל גמור אבל לשאר דברים הוה כישראל לכל דבר וא"כ בזמן הזה לא מחסר כלל בשביל הקרבן ומה דבעי שם דף ט' ע"א קרא דאף בזמן דליכא קרבן יכולים לקבל זה דלא נימא כמו בהך דקדושין ד' ל"ח ע"ב גבי שילוח עבדים דרק בזמן שיש בארץ ישראל ע"ש ואמר בכריתות שם דהא בספרי מרבינן מן הך בתוככם דאף אם כבר נתגייר צריך להביא קרבן אח"כ ע"ש פ' שלח פסקא ק"ח וא"כ חזינן דיכול להתגייר אף בזמן שאין קרבן ועי' תוס' יבמות ד' מ"ו ע"ב וקדושין ד' ס"ב ע"ב ועי' בתוספתא פ' א' דכריתות דאמר שם הביא לצרעתו יחזור ויביא לכפרתו ע"ש הרי דמטמא בצרעת אף דעדיין לא הביא קרבנו, ועי' בתוספתא פ"ג דשקלים ע"ש ועי' בדברי רבינו בהל' ק"פ פרק ד' הל' ט' גבי הפריש פסחו עד שלא נתגייר כו' והא לאו בר הפרשה הוא כלל כמבואר בירושלמי פ"א דתרומות וע"כ צ"ל כנ"ל דהיינו קודם הבאת קרבן דחייב במצות ומ"מ לגבי אכילת קדשים אין עליו דין ישראל:

הואיל והדבר צריך ב"ד כו'. עיין בכסף משנה. אך באמת לפי המבואר בירושלמי פ"ג דקדושין וברש"י דף מ"ד ע"ב דטבילת גירות בעי כוונה לא שייך בזה להקר וגם בעי דאני יודע שמכוון וכמ"ש התוס' דיבמות ד' ק"ב ע"ב ד"ה עד וא"ש מ"ש התוס' ד' מ"ז ע"א ד"ה יש לך עדים ע"ש ד' ק"ה ע"ב ועיין ביצה ד' י"ח ע"א ואף דתרומה וקדשים ג"כ בעי כונה זה רק מדרבנן ודרבנן לא מיקרי תיקון כמבואר ביצה שם ועי' ברש"י חולין ד' ל"א ע"ב כגון שירדו להקר פי' שם שלא להטביל כל הגוף משמע אבל לטבול כולה לא הוי בגדר להקר והוה סתם וי"ל דמהני גם גבי גירות ועי' בהך דפסחים דס"ה וס"ט דמבואר שם דהזאה אסור משום מתקן גברא ע"ש ברש"י ואמאי לא נימא ג"כ גדר להקר כמו בר"ה דכ"ח וצ"ל משום דבעי כוונה עי' רש"י סוטה ד' ל"ט ותוס' ישנים יומא דמ"ב ועי' בדברי רבינו בהל' פ"א. אך י"ל ולחלק בין גר דכבר מלו אותו י"ל כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה עי' זבחים דף ב' ע"ב, ועי' בירושלמי עירובין פרק ד' ה"ה ר"נ בר יעקב בעי גר שטבל לאחר שהאיר המזרח וקאי אשבת, ועיין בירושלמי קדושין פרק ד' הל' ז' דמשמע שם דהך דאמר ר"י מטבילין גר בשבת ר"ל דכיון דחזינן דס"ל לר"י דבחו"ל א"צ להביא ראיה וע"כ משום דס"ל כך. דהנה בגמ' יש ב' פסוקים על גר שצריך ב"ד אחד ממשפט ואחד אמר ר"י מן ושפטתם צדק וס"ל לר"י כך דצריך שני דברים אחד להגירות בעצמו והיינו מן ושפטתם ואחד לפסוק עליו שהוא גר והיינו מהך משפט ועי' תוס' שבת ד' ס"ח ע"א וסנהדרין דף ס"ח ע"ב בתוס' ע"ש בסוף הדבור ועי' בה"ג הל' מילה חרש שוטה וקטן שבאו להתגייר אין מקבלין אותם שאין כשרים להתנות עליהם ר"ל קבלת המצות והגירות כמש"כ התוס' בסנהדרין שם ע"ש וס"ל לר"י דלפסוק עליו שהוא גר דא"א לעשות זה בלא עדים כיון דבעי ב"ד זה רק בא"י אבל בחו"ל לא בעי זה, והטעם משום דשם נ"מ גם לקדשים בעי פסק ופעולה כמו גבי בכור בעל מום עי' בכורות ד' ל"ו ע"ב וכ"מ ולכך יסבור ג"כ דטבילה א"צ כוונה בחו"ל כיון דבחו"ל הוה זה רק גדר דין לא גדר פעולה ולכך מטבילין בשבת ועי' בתוס' כאן ד"ה משפט די"ל דזה תליא בשנים שדנו דיניהם דין ועי' תוס' גיטין ד' ל"ב ע"ב ובירושלמי רפ"ז דברכות גבי זימון ועיין בנדרים ד' ע"ז ע"א ובירושלמי ביבמות פ' י"ב מבואר דלמ"ד חליצה ביחיד ובלילה מותר אפילו בשבת ע"ש וא"כ י"ל דהירושלמי דעירובין הנ"ל הוא לר"נ לשיטתיה וכמש"כ:

ואם הטבילוהו כו'. הנה עי' בירושלמי פ"ח דיבמות מבואר שם דמחלק בין גר לגיורת דגר י"ל כיון דהיתה מילה קודם הוה כמו גמר דין ושפיר דמי בלילה משא"כ גבי גיורת ע"ש בירוש' ובתוס'. והנה בדברי רבינו אינו מבואר כאן די"ל דרק על גר, ועי' ביבמות ד' ע"ב ע"א גבי גר שנתגייר כשהוא מהול וכ"כ בזה דהיכי ר"ל שם דמטיפין ממנו דם ברית בלילה אם נימא דזה ג"כ משום גדר גירות, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' סוטה פ' ד' הל' ז' טעם אחר לפסול מגילת סוטה שכתב בלילה ולא משום משפט ועיין בהך דיבמות ד' ק"ד ע"א דפסקינן דפסולה בלילה דהוה תחלת דין ועיין ברש"י ותוס' סוטה ד' י"ז ע"ב ע"ש, אך י"ל כך דהנה כבר כתבתי בשם בה"ג הל' מילה דס"ל דקבלת המצות מעכב דהיינו ר"ל שיקבל עליו הגירות וזהו כוונת הגמ' יבמות ד' מ"ז ע"ב קס"ד לקבל עליו עול מצות ר"ל שיתרצה בזה לקבל הגירות ולא בע"כ ואח"כ מסיק שם ד' מ"ח דאחד גר ואחד לוקח עבד מן הנכרי דאז אין בו קנין הגוף בלא מילה וטבילה כמבואר שם ד' מ"ו לכך צריך לקבל דהיינו שיתרצה משא"כ בעבד שלקח מישראל שהוא כבר קנוי לו קנין הגוף או בלוקח נכרי עצמו דאז יש לו קנין הגוף מאז א"צ קבלתו ודעתו וביפת תואר זה תליא אם קונה אותה בכבוש מלחמה וכמש"כ לעיל. והנה רש"י ז"ל בכתובות ד' י"א ע"א דייק גבי גר קטן ואמו הביאתו להתגייר ובלא זה לא וגם דייק שם בד"ה על דעת ב"ד דהם נעשים לו אב ובלא זה אינם יכולים משום דצריך קבלה אך נ"ל דזה רק ב"ד סמוכים יכולים לעשות זה דהוה כמו גזילות וחבלות ולא שייך כאן שליחותייהו קעבדינן כמש"כ התוס' ביבמות ד' מ"ז וגיטין דפ"ח והא דלא הביאו ראיה בכתובות דף י"א מהך דשם דף מ"ד ע"א גבי הגיורת שנתגיירה בתה עמה וע"כ שם מיירי שפחותה מבת ג' ע"ש בתוס' דשם מיירי שגם היא נתגיירה ונעשה ב"ד לה וממילא מהני גם על בתה כעין הך דיבמות ד' מ"ו ע"א גבי הך דבלוריא הגיורת, עוד י"ל דלכך לא הביא ראיה משום דר"ה קמ"ל אף בזמן שאין לנו ב"ד סמוכים כמש"כ ולכך כתב רש"י ביומא ד' פ"ה ע"א גבי מצא בה תינוק דצריך להמתין עד שיתגדל דוקא אך באמת זה הוה מחלוקת בירוש' פ"ח דיבמות דר"י ור' אושעיא דר"י ס"ל דרק בן איש דהיינו בן גדול אין מוהלין בע"כ ר"ל אין מגיירין אותו בע"כ אבל קטן שפיר מגיירין ור"א פליג שם ורבינו פסק בס' פ"ח מהלכות עבדים כר"י ולכך פסק ג"כ דקבלת המצות לא מעכב ולכך פסק ג"כ דבדיעבד גם בלילה הוה גירות, אך רש"י ובה"ג ז"ל לא ס"ל כן וכמש"כ ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' סנהדרין ד' ס"ח הנ"ל מהנך גרים דגבי מדין ע"ש ועי' בירושלמי רפ"ד דקדושין אין בה דעת לטבול ע"ש אך שם הא קנו אותם בכבוש מלחמה וגם שם גם נשים בכלל דהוה גדר מלחמות חובה ולכך א"צ קבלה לדעת וא"ש:

היה נשוי כו' וחוזר וטובל כו'. עי' בירושלמי קדושין פ"ד דאמר שם דמטבילין אותו ומה בכך אך רבינו ז"ל כאן דייק דצריך לטבול בב"ד דוקא משמע כדין גירות ממש והא דנקט לפסול את הבנים נראה דר"ל דס"ל כשיטת הני דס"ל ביבמות ד' מ"ה ע"א דאם היתה בת פסולה לכהונה ועי' לקמן פרק ט"ו הל' ג' בה"ה ז"ל ובירושלמי פ' ג' דקדושין ועי' רש"י יבמות דמ"ה ע"א ד"ה בת מינך דס"ל דבן הנולד מעכו"ם שבא על בת ישראל אסור לישא ממזרת אף דרש"י ס"ל בכ"מ עי' קדושין ד' ס"ח ודף ע"ה דהולד צריך גירות מ"מ ס"ל דאסור בממזרת ועי' תוס' יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה אמוראי ובירושלמי פ' ד' דקדושין דאמר שם חד מכשיר וחד מקבל ר"ל די"ל דלא תליא זה בזה דאף אם הכתמים טהורים מ"מ י"ל דבאו עליהם וצריכים גירות ועי' בירושלמי פ' א' דבכורים הל' ד' דעכו"ם שבא בעבירה על ב"י שפיר יכול ליקרא בבכורים אך צ"ל דרש"י ס"ל דיש בו צד ישראלית אף דבעי גירות ולכך אסור בממזרת דאזלינן בתר לידה ג"כ ולא הוה כמו גבי שפחה דשם כמו בהמה דמי כמבואר בקדושין ד' ס"ט וזה ר"ל הך דיבמות דף ע"ח ע"א מה דמקשה מן הך דיכולים ממזרים ליטהר ולא הקשה מן ולדה כמותה דשם י"ל דהטעם משום דאזלינן אחר הפגום לכן הקשה משפחה דאזלינן בתר דידה אף דבה לא שייך כלל הבא מב' עממים דהולכין אחר הפגום עי' תוס' קדושין ד' ס"ז ע"א ד"ה בנה ע"ש ועי' רש"י יבמות ד' ט"ז ע"ב דס"ל בד"ה נכרי דלמ"ד דגוי הבא על ב"י הולד ממזר ה"ה ישראל הבא על נכרית ועי' בדברי רבינו ז"ל לקמן פ' ט"ו הל' ו' גבי עכו"ם שבא על השפחה ובפ' ט' מהל' עבדים ע"ש, וס"ל לרש"י דגבי ישראל ג"כ יש בהולד צד ישראלית ולכך אסור בממזרת ומ"מ צריך גירות ועי' תוס' קדושין ד' ע"ד ע"ב ד"ה והרי ומש"כ בזה לקמן פ' ט"ו הל' ט':

גיורת שראינו כו'. הנה רבינו ס"ל דכיון דאנו רואים דנוהגת בדת ישראל הוה כעדים דכל שעשתה פעולה המראה לנו שהיה הדבר מהני זה בגדר עצם ולא בגדר ראיה, ועי' מש"כ רבינו בהל' מכירה פ' א' הל' י"ו גבי קנין שדה כה"ג ובהל' עבדים פ' ח' הל' י"ז גבי הפרה ע"ש בהשגות ומש"כ התוס' יבמות ד' מ"ה ע"ב ד"ה מי בשם י"מ ועי' ב"ב ד' קמ"ג ע"ב בתוס' ד"ה אם אמרו דבעיא דוקא ב"ד ומ"מ ר"ס כיון דגברא רבא הוה כמו שאמר בפני ב"ד ותוס' ב"ק ד' ק"ד ע"א ד"ה רבה ע"ש ג"כ כן דמעשה המוכיח הוה כאמירה בפני עדים אף דהוה גדר פעולה לא גדר בירור וע"ש ד' ע"א ע"ב דאמר שם כיון שמת אביו כמו שהודה כו' אף דבעי דוקא ב"ד בהודאה בקנס מ"מ אומדנא הוה כמו זה ועי' מש"כ הבעל המאור ז"ל ביצה דף כ' ע"א גבי תנאי כפול דאומדנא הוה כתנאי כפול ע"ש ולכך נקט רבינו כאן רק הני דברים דלא שייכי רק בישראל ובעכו"ם לא הוה פעולה כלל כמו טבילה דמבואר בנזיר ד' ס"א דלא שייך כלל גבי גוי וכמו תרומה מעיסתה דהיינו חלה דלא שייכא כלל בגוי כמבואר במנחות ד' ס"ז ע"א וכן קרי כמבואר בנדה ד' ל"ד וכמבואר בירושלמי פ' ג' דקדושין דזו וזו לשם קדושת ישראל ע"ש:

ואעפ"י כן כו'. עיין בירושלמי כתובות פ' ב' הל' ח' דאמר שם דליתן למעשר עני צריך להביא ראיה עכ"פ בעד אחד שהוא ישראל ע"ש משמע דלזה ג"כ צריך להביא ראיה וע' תוס' יבמות ד' מ"ז ע"א ופסחים ד' ג' ע"ב וכ"מ ועי' בהך דיבמות דף ק' ע"א אם נותנים לעבד ג"כ מעשר עני ועיין בגיטין ד' י"ב ע"א בהך פלוגתא דרשב"ג ורבנן ותוס' ב"ק ד' פ"ח ע"א ד"ה דכתיב ע"ש וע' תוספתא פ"ד דפאה דנותנים לעניי כותים ע"ש ועי' גיטין ד"ל ע"ב דהוא מחלוקת דר"א ורבנן אם נותנים מעשר עני לכותים ועיין בקדושין ד' ע"ו ע"א דעבד ושפחה נתערבו בהם ועי' תוס' כתובות ד' כ"ט וכ"מ, ועיין ביומא ד' פ"ה ע"א גבי להחיותו ע"ש בתוס':

הלוקח עבד כו'. והנה מה דאמרינן בגמ' שם אבל עכו"ם גופו קנה לא הביא זה רבינו רק כתב הלוקח עבד מן הכותי וכן כתב בהל' עבדים פ"ח הל' י"ט וע"ש בפ"ט ה"ה דכתב שם אעפ"י כן ע"ש בכ"מ דר"ל אם מכר עצמו ועי' בהך דנזיר ד' ס"א ע"ב ברש"י שם ד"ה ר"א בר יעקב ע"ש ובאמת לכך אמרינן דעכו"ם לא קנה חבירו רק למעשה ידיו הוא משום זה דאינו מורישו לבניו כמו גבי ע"ע כמבואר בקדושין ד' י"ז ע"ב וכ"מ, ועי' בהך דגיטין דף ל"ז ע"ב ד"ה למעשה ידיו ברש"י שם דכתב אבל עבד משתעבד לעולם אך י"ל דהך לעולם לאו דוקא רק כל ימי חייו ועיין בתוס' שם בד"ה בין כך ואף דהא נתייאש ממנו וא"כ שוב הוה עליו דין ישראל ועי' בר"ן שם ותוס' שם ד' מ"ג ע"ב ד"ה אבל, ועיין בר"ן נדרים ד' כ"ט ע"א דכל קנין דהוא רק לזמן לא מיקרי קנין עצמיי ועי' תוס' מגילה ד' כ"ח ע"ב דכתב כה"ג גבי ביהכ"נ ועי' בהך דב"ק ד' קי"ג דאמר שם דע"ע גופו קנוי גם לעכו"ם וע"כ צריך לומר כמש"כ דמ"מ כיון דלא קנוי לעולמות להורישו לבניו מהני השחרור לאפקועי משא"כ ביד ישראל דמורישו לבניו שוב יש עליו קנין הגוף:

כשישתחרר העבד כו' וא"צ לקבל כו'. כבר כתבתי דהטעם משום דאז א"צ דעתו ובזה א"ש מה דאמרינן בגיטין דף ט' גבי שכ"מ שכתב כו' דאינו חוזר בעבד וכתב רש"י שם הטעם דכבר קדשו השם ועי' בתוס' שם ד' ע"ז ע"א ד"ה דין בשם ר"ת ע"ש ואמאי לא הוה כמו הך דאמרינן בכתובות ד' י"א הגדילו יכולין למחות לא אמרינן שם ג"כ זכה בו שמים וע"כ כנ"ל דשם צריך קבלה מדעת ועי' ירושלמי ריש פרק ד' דקדושין דכשנתגדל אי הוה גירות למפרע ע"ש ותוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב וכמש"כ לעיל וגם אם נימא דשוב אין יכול לחזור בו שוב לא הוה זה זכות ועי' ב"ב ד' פ"ח ע"א גבי גמר בלבו דאינו יכול לחזור בו לענין מעשרות ולשיטת רבינו ז"ל בהל' מעשרות פ' ה' הל' א' הוה זה לענין לקבוע למעשר ומבואר שם ג"כ ברמב"ן הטעם משום דהוה גדר זכה בו שמים ועי' בהך דב"מ דף ו' ע"א גבי תקפו כהן דאם אין מוציאין, אף דאחר אם תקפה זוכה מ"מ חל ההקדש ושוב לא פקעה וצ"ל דגבי גירות הך מה שלא מיחה הוה כמו קבלה ושם צריך לבטל הדבר ועיין תוס' ב"ב ד' קי"ג וברשב"ם שם דהיכא דיכול לחזור בו לא הוה עלייהו שם ב"ד ע"ש בד"ה ברשב"ם רצו עושין דין ותוס' שם ד' קי"ד ד"ה ניחוש וא"כ ה"נ גבי גירות כיון דיכול לחזור בו שוב אין עליהם שם ב"ד וא"כ לא הוה גירות וצ"ל דאם חוזר בו שוב אינו זה שנעשה ולא מיקרי חזרה דחזרה לא הוה רק אם הדבר כמו שהוא נפקע אבל שיהיה דבר חדש זה לא מיקרי חזרה וכעין שכתב התוס' פסחים ד' מ"ד ע"ב ד"ה וה"ה גבי ערלה דילדה בזקנה ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפה"מ על הך דגיטין ד' י"א ע"ב גבי אמרו לו מפני שהוא קנינו דכיון שזה אינו בעצמיית לא מיקרי לא מעלה ולא חסרון ע"ש וכן הוא בירושלמי שם וה"נ כל דבר שבעצם לא שייך בו זה רק שיהיה דבר אחר זה לא מיקרי בידו, ועי' תוס' פסחים ד' מ"ו ע"ב ד"ה הואיל וכ"מ בזה ועי' קדושין ד' ס"ב ע"ב גבי שפחה כה"ג ולא אמר כן גבי גר מעיקרא בהמה וצ"ל משום דגר בא הגירות על ידו והוא גורם לזה משא"כ בעבד:

ובמקוה הכשר לטבילת נדה כו'. ר"ל דלא נימא דכיון דגזרו על עכו"ם שיהיו כזבים לכל דבריהם וזב בעי דוקא מים חיים וא"כ יהיה מדרבנן ג"כ בגירות צריך מים חיים קמ"ל דהוה כטבילת נדה ועיין בהך דע"ז ד' נ"ב ע"א ע"ש ברש"י דלגבי טומאת ע"ז הביטול מועיל כמו מקוה ועי' בהך דפסחים ד' צ"ב ע"א גבי פורש מן הערלה כפורש מן הקבר ומבואר שם בירושל' ובתוספתא דבעי הזאה ג' וז' לקדשים מדרבנן אך רבינו לא הביא זה, ועי' בתוספתא כריתות פרק א' דנקט שם גבי קרבן גר מהול ע"ש דלמאי נ"מ זה וצ"ל דס"ל דהא א"א לו להביא קרבן עד אחר ז' ימים לכך אמר דוקא כשנתגייר שהוא מהול דס"ל דוקא הפורש מן הערלה אך עי' בתוספתא פסחים שם דלא משמע כן דנקט גם אשה ועי' מש"כ בזה בדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ו הל' ז' ועי' תוס' זבחים ד' ע"ה ובכורות ד' ל"ד ע"ב ד"ה מי קמייתא גם הא כאן סגי בעוף וכ"כ בזה:

אלא סוד הדבר כך הוא כו'. עי' בירושל' סנהדרין פ' ב' דהוה זה מחלוקת דתנאי דר"ש ור"י ע"ש ועיין בירושלמי קדושין פ' א' הל' א' דאותם גרים אם אח"כ באו להתגייר מקבלין אותם מיד ואין דוחין אותם וזהו כונת רבינו כאן בהל' ט"ו ועי' רש"י יבמות דף מ"ה ע"ב ד"ה בא ע"ש ומדברי רבינו כאן משמע דאם אח"כ עובד ע"ז בטלה הגירות מעיקרא והוה כמו הוכיח סופן על תחלתן ועי' תוס' ב"ק ד' ל"ח ע"ב וכ"מ ולכך אמרינן בבכורות דף ל' ע"ב דגבי גר הוה מומר לדבר אחד מומר לכל התורה לכו"ע, ועי' בהך דגיטין ד' מ"ה ע"ב גבי חזר לסורו מחמת יראה דכשר לכתוב ס"ת ובלא מחמת יראה מיקרי מין ועי' ע"ז דף ס"ה ע"א דאם קיבל עליו למול ולא מל יש עליו דין מין ועי' בדברי רבינו פ"ח מהל' מלכים הל' י' דלא פי' כן ואף דבאמת קשה הא אף אם חזר לסורו מחמת יראה מ"מ עכ"פ עבר על הך דמס"נ עי' תוס' ע"ז ד' נ"ד ע"א וסנהדרין ד' ע"ה ע"א וא"כ נקרא עכ"פ חשוד לדבר אחד וגבי גר הוה חשוד לכל התורה וצ"ל דמ"מ לאונסו שאני ועי' בה"ג הל' מילה דאם חזר לסורו יינו יי"נ כו' כמו הני דברים דחולין דף י"ג ע"א גבי מין ע"ש:

גר כו'. עי' שבת ד' ס"ח ע"א וכריתות דף ג' ע"ב ובתוס' שבת ד' ע"ב ע"ב ד"ה עד כאן:

ומצוה להחזיר אבדתו כו'. עיין בדברי ה"ה וכ"כ בזה דגר שאני ועי' במכילתא פ' משפטים גבי פריקה וטעינה דמוכח שם כמש"כ ה"ה ע"ש: