כל כהנים כו'. עיין בה"ה, אם לתרומה דאורייתא בעי שני עדים או עד אחד. אך באמת זה תליא אם הך דתרומה הוא משום גדר איסור דאסור לזר לאוכלה או משום גדר מצות כהונה דאז שוב לבד האיסור הוי זה כמו עדות על האיש ונ"מ ג"כ דהא גבי תרומה יש מצות נתינה כמבואר ב"מ ד' י"א ע"ב וחולין ד' קל"ד ע"ב וא"כ כך דלענין איסור די בעד אחד אבל לענין להעיד על גוף האיש צריך דוקא ב' עדים כמבואר בר"ה ד' כ"ב ובירושלמי דמאי פ"ג דאין עד אחד נאמן להעיד על איש שהוא נאמן, וזהו בעצם הטעם דאין חולקין תרומה לעבד דעיין בירושלמי פ"ה דמעשר שני ה"ה דאמר שם דע"י שליח של כהן אין נותנים להם מתנות כהונה דאתם כתיב ע"ש אך אם נימא דיד עבד כיד רבו עיין ב"מ ד' צ"ו וכ"מ א"כ מקיים בזה גופא המצות נתינה, ועיין תוס' גיטין ד' י"ב ע"ב דמשמע שם דגם לעבד מצוה ליתן תרומה, אך לשון הגמ' ביבמות ד' צ"ט ע"ב אמר שם תנו לי בשביל רבי משמע שם דאינו נוטל בגדר חלק ועיין בתוספתא פאה פ"ד דנקט שם אבל נותנים להם מתנות כהונה ולויה לשם טובה ע"ש משמע דלא בגדר חלק בפ"ע, ועיין בהך דחולין ד' ק"ל ע"ב בהך דריב"ב דאמר שהמתנות דין, ושם דקאמר לחולקן בדיינים ר"ל דזה הוה בגדר חלוקה לא בגדר נתינה לבד, ועיין בדברי רבינו ז"ל בהל' מעשה הקרבנות פ"י ה"ט והל' י"ז דנקט רק בקדשי המקדש דאשה ואנדרוגינוס אף דאוכלים בקדשים קלים מ"מ אין להם בתורת חלוקה ועיין בתוספתא דבכורים פ"ב דנקט דאנדרוגינוס חולק בקדשי הגבול משמע בגדר חלק והך דיבמות ד' צ"ט ע"ב זה רק בתרומה ועיין בחולין ד' קל"ב דהוה כעין זה מחלוקת אם הם שייכים גם בגדר חלוקה במתנות שבגבולין ועיין בתו"כ פ' שמיני דאימעיט שם מקרא גבי קדשים קלים דבנות רק בגדר מתנה לא בגדר חלק, ועיין בהך דמנחות ד' פ"ד ע"ב ע"ש, ועיין כאן ד' כ"ה דחילוק מתנות בכרכים הוה חזקה לכהונה ע"ש ועיין חולין דף קל"ג ע"א לאחזוקי נפשא בכהני:

חלה כו' וכן תרומה כו'. רבינו ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל בכ"מ דתרומה בעי ג"כ ביאת כולכם עיין ספ"א מהל' תרומות, ועיין מש"כ רש"י ב"ק ד' קי"ד ע"ב ד"ה בתרומה ע"ש. אך באמת עיקר הטעם לא משום דזה מה"ת וזה מדרבנן רק משום דדבר דהוה גדר עבודה בעי דוקא מיוחס וכ"ז שאינו מיוחס אסור לו לעבוד אבל מתנות חו"ל כיון דלא הוה בגדר עבודה עיין בכורות ד' כ"ז ע"א דאין בו משום כהן המסייע בבית הגרנות ועיין במדות פ"ה ובתוספתא פ"ז דסנהדרין דמבואר שם ג"כ דצריך דוקא מיוחס ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ז ה"ט דגבי מצורע בעי ג"כ שיטמא אותו רק כהן מיוחס ע"ש וזהו דכל דבר דבעי דוקא זרע אהרן ולא משום פסול זרות צריך דוקא מיוחס ועיין בזבחים ד' ק"ב ע"א דמראות נגעים אף למ"ד דמשה רבינו היה כהן מ"מ פסול לזה ועיין בספרי פ' קרח פסקא קי"ז ולמבית לפרכת כו' ע"ש ועיין רש"י תענית ד' י"ז ע"א גבי כל כהן שיודע ע"ש ועיין בירושלמי גיטין פ"ח ה"י אין בה משום יחוס כהונה וביבמות פי"ג על משנה דהממאנת ופ"י ה"ז ע"ש וזהו כונת התוס' בכתובות דף כ"ד ע"א ד"ה אבל דלהכשיר לעבודה לכ"ע צריך עדים ע"ש:

כהן מיוחס כו'. עיין בדברי ה"ה מה שכ' מהך דלעיל פי"ג. והנה בירושלמי כאן מחלק בין אב על הבן ובין אח לאחין דלא כגמ' דילן והטעם משום דעיין בסנהדרין ד' ל"ו דאב ובנו אין מונין להם אלא אחד ועיין מש"כ רבינו בהל' עדות פט"ז ה"ה ובסנהדרין פי"א ה"ז ע"ש נמצא דאף במקום שאין קרובים פסולים מ"מ אב ובנו הוה כגוף אחד משא"כ בשאר קרובים דהפסול הוא רק מטעם קורבה לכך שפיר שייך למימר אם אתה מאמינו כמבואר בירושלמי שם וע"ש בתוס' ד"ה הרי משא"כ באב דפסול הוא משום דהוה בגדר עצמיית ועיין לקמן בהל' י' ע"ש בדברי ה"ה בשם הרמב"ן ז"ל, והך דלעיל פי"ג שם י"ל דנ"מ להיפך דאם נאמינהו שהוא גר א"כ צריכים להתיר לו שיקח ממזרת ואנן אמרינן דסתמא הוה בחזקת ישראל ובזה י"ל הך מחלוקת דשם יבמות ד' מ"ז דר"י ורבנן דר"י ס"ל בחו"ל א"צ להביא ראיה דר"י לשיטתיה דס"ל דגר אסור בממזרת שוב לדידיה אינו מוציא עצמו מחזקתו משא"כ לרבנן דס"ל דגר מותר בממזרת א"כ לדידיה ג"כ יצא מחזקת ישראל לענין ממזרת ולכך ס"ל דאין מאמינים אותו כלל וזהו דקאמר התם גבי בא ועדיו עמו כו' ותירץ דאמרי שמענו שנתגייר ע"ש ור"ל ג"כ לענין להתירו בממזרת סד"א דלא להימנוהו קמ"ל דמותר לישא ממזרת ג"כ:

שני כהנים כו' ועולה במשמרו של זה כו'. עיין בגמ' דכפינן ליה לעבוד משום פגם משפחה ואף דאין חולקין לו ועיין תוס' שם ד' מ' ע"א ד"ה רצה משמע דכהן המקריב יש לו זכיה בגוף הקרבן ועיין בהך דמנחות דף ק"ז ע"ב דהוה מחלוקת בזה אם מה ששייך הקרבנות להבית אב הוא בשביל ההקרבה או רק בשביל אני בשבתי ואת בשבתך כמבואר סוכה דף נ"ה ע"ב ע"ש וע"ש בתוס' ד"ה ובחילוק דאף דלחם הפנים עבודתו רק באנשי משמר אף ביו"ט מ"מ אכילתו לכל המשמרות הרי חזינן דלא תליא ההקרבה באכילה ועיין בהך דתמורה ד' ז' ע"ב מה דמחלק שם בין בכור לשאר קרבנות דשאר קרבנות הזכיה בא לו רק לאחר ההקרבה ובכור תיכף כשנותן לכהן הוה קרבן כהן וע"ש דף ח' ע"א גבי מאי דאמר אלא אי אמרת לית ליה כו' משמע שם דאף דהא אית ליה זכיה בגדר בעלים מ"מ כיון דע"י זה יהיה נפקע ממזבח א"א משא"כ אם נימא דהוה בגדר זכיית כהן אז הוה כמו דהוא של כהן ועיין בהך דנדרים ד' פ"ה גבי כהנים ולוים נהנים כו' דכיון דע"י זה יפקע הנתינה לגמרי לא שייך בו לומר בעלים וה"נ כן ועיין רש"י זבחים ד' ק"ב ע"ב דס"ל דגבי בכור ליכא כלל דין משמר ואף בירושלמי פ"ד דחלה ובתוספתא סוכה מבואר דבכור ג"כ לאנשי משמר י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דתמורה הנ"ל אם אמרינן דתיכף כשבא הבכור ליד כהן שוב הוה קרבן של כהן ולא שייך כלל להבעלים וכהן יכול להקריב אף במשמר שאינו שלו. אך כל זה בבכור אבל בשאר קרבנות כ"ז שלא הקריבו לא הוה שלו ועיין בהך דערכין ד' ל"ד דגם גבי קרבנות דידיה הא דשלו הוא הוא רק משום דהוא מקריבם, ועיין ב"ק ד' ק"ט ע"ב גבי הך עבודתה ועורה שלו ובהני תרי לישני דרש"י שם גבי בעל מום למי שייך האכילה היכא דהוא אינו יכול להקריב, וכן אם היה כהן תם ונתן קרבנו לכהן אחר למי שייך האכילה אם לכהן המקריב או לבעלים ע"ש ברש"י ובמה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' כלי המקדש פ"ד ה"ז ע"ש, ועיין ב"ק ד' קי"א גבי אם קיים אשם משמע שם דאם אנשי משמר שזכו בקרבן אם לא הקריבו הקרבן מ"מ יש להם זכיה בהקרבן אך בירושלמי שם מבואר להיפך ונ"מ ג"כ אם אחד מאנשי משמר שזכה בקרבן אם יכול ליתנו לכהן ממשמר אחר להקריבו ויהיה תליא במש"כ אם הזכיה מחמת ההקרבה או מחמת המשמר וגם יהיה נ"מ להך עובדא דכאן דאמאי נקט כאן אם היו שניהם במשמר אחד הא יש נ"מ גם אם הם בשני משמרות וכגון משמרות המתחלפין בשבת דאז יש להם ממ"נ חלק בלחם הפנים ועיין בהך דבכורות ד' מ"ח ע"ב גבי נתערבו דס"ל לרש"י שם בד"ה מסייע דבכל הספיקות צריך שיהיה מתחלה ידוע ואח"כ נתערב אז שייך גדר הרשאה אבל לא היכא דמתחלה אינו ידוע וה"נ י"ל כך דכיון דאינו יודע מכח מי הוא נוטל חלק אינו נוטל כלל ועיין מש"כ התוס' גיטין ד' מ"ב ע"ב ד"ה הרי אלו. אך י"ל דחילוק לחם הפנים שאני כיון דחזינן דלא תליא בעבודה כמבואר בהך דסוכה ד' נ"ה ע"ב ע"ש ועיין בהך דחולין ד' ק"ל ע"ב גבי מה דאמר שם שהמתנות דין ברש"י שם ד"ה כמי שהורמו דכתב שם רש"י דחזה ושוק אין שייך בהם דין ע"ש והא נ"מ לכה"ג דאם הוא ספק מאיזה בית אב דאף דהוא מקריב מ"מ אין לו חלק. אך באמת י"ל דזה תליא אם חילוק המשמרות הוה מה"ת או מדרבנן עיין בס' המצות לרבינו ז"ל מצוה ל"ו ובדברי הרמב"ן שם ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' ערכין פ"ד הכ"ד דשדה היוצא לכהנים ביובל שייך למשמר שחל להיות בו ר"ה אם היה שבת אף דס"ל כהך דאמר ביוה"כ חל יובל מ"מ כיון דאח"כ חל למפרע היובל שייך למשמר ההוא וכן מבואר בתוספתא פי"ג דמנחות ע"ש לא כפי' רש"י בערכין דף כ"ח ע"ב ע"ש, הרי חזינן דאף דכל זמן דלא הוי יוהכ"פ לא יהא חל היובל עדיין וג' דברים מעכבים בו מ"מ זכו למפרע ועיין בהך דיבמות ד' ס"ז ע"ב דגבי זכיה דרבנן לא תיקנו רבנן זכיה כ"ז שלא נתברר ע"ש וכ"מ בזה: