אסור להתיחד כו' בין זקנה כו'. עי' תוס' סוכה ד' מ"ז ע"ב בשם הירושלמי ע"ש דרוצה לחלק בין זקן לילד. והנה לפי מש"כ לעיל דזה הוא גופא גדר איסור לא בשביל תקלה לבד א"כ אין נ"מ אך האיסור רק עליו ולא עליה ועי' בקדושין ד' פ"א בהך דבעלה בעיר ובדברי רבינו לקמן בהל' י"ב ונראה דזה רק עליה שעליה אין איסור מחמת כי אין חשש תקלה אבל הוא אין נ"מ. ובזה א"ש מש"כ רש"י בד"ה בעלה להלקות וע"ש בתוס' וגם הא קיי"ל דאין מלקין בא"א אך י"ל דהא דאין מלקין בא"א זה רק האשה אבל האיש מלקין וזה מדוייק בגמ' מר זוטרא מותיב לה, ומקרי ליה כו' ר"ל דהלקה רק אותו ולא אותה אבל כשבעלה בעיר אז עליו ליכא רק איסור יחוד ולא משום חשש תקלה אבל היא כיון דליכא תקלה שוב ליכא איסור ועי' ברש"י סנהדרין ד' כ"ו ע"ב גבי החשוד ע"ש ועי' בהך דסוטה ד' כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה שאני. אך מדברי רבינו בהל' ג' לא משמע כן רק דגם האיש אינו לוקה ע"ש ועי' בהך דב"ב דף קמ"ה ע"א דהוה מחלוקת בזה ורב אשי ס"ל דלא חיישינן להך דאיכא דשמע ועי' במנחות דף מ' גבי תכלת ובעירובין דף ס"ד:

לא נחשדו כו'. י"ל דזה רק זכר אבל בנקבה חשודה. ובזה א"ש מ"ש התוס' ב"מ דף ע"א ע"א גבי אלמנה כו' ועי' לקמן בהל' י"ו, ועי' כתובות דף ס"ה ע"א אפילו חמור כו', ועי' תוס' סנהדרין דף ט' ע"ב גבי פלוני רבעני ע"ש וכ"מ, ועי' ברכות דף מ"ג ע"ב במקום שחשודים ומש"כ רבינו בפ"ה מהל' דעות ה"ט ע"ש:

מכין את שניהם כו'. משמע דאף בעכו"ם מכין גם הכותית משמע דשייך תקנת חכמים אף בעכו"ם, ועי' מש"כ רבינו בהל' נחלות פ"ו ה"י דאין הגוי מחויב לעמוד בתקנת חכמים ע"ש משמע דאין שייך על הגוי תקנת חכמים ועי' במש"כ רבינו בהל' טוען פי"ד ה"ה גבי שבועת היסת שלא תיקנו ומש"כ רבינו בהל' זכיה פ"ט ה"י מחמת טעם אחר וצ"ל דשם כיון שהמצוה הוא ישראל הוה אמינא דאזלינן בתר מצווה, ועי' בהך דב"ק דף צ"ו ע"א גבי השביח עכו"ם כו' תקנתא לעכו"ם כו', ועי' מש"כ התוס' גיטין ד' י"ג ע"ב גבי מעמד שלשתן אם שייך גבי עכו"ם ועי' ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב תפסה מה"ד וחוכר מן העכו"ם ר"ל ג"כ כה"ג דלא עשו בעכו"ם תקנה וי"ל דזה ג"כ טעם דמבואר באהלות פי"ז מ"ג דגוי שחרש אין עושה ביה"פ ע"ש בדברי רבינו בפיה"מ. אך עי' בתוספתא שביעית פ"ג מוכח דהטעם משום דלא גזרו אלא במקום שיכולים לעמוד ועי' בהך דחולין בדברי הר"ן פ"ג אם שייך דין דאבר המדולדל גבי ב"נ כיון דלא הוה רק מדרבנן ועי' בתוספתא סוף ע"ז דמבואר דיש עליהם האיסור, אך י"ל דשם הטעם משום דאין להם דין שחיטה ועי' רש"י חולין ד' קכ"ח ע"א ד"ה ודכולי עלמא וד' קכ"ט ע"ב, ועי' רש"י סנהדרין דף נ"ח ע"ב ד"ה ולכלל דמשמע שם דגם בעבד לא גזרו גזירה דרבנן ע"ש:

אין מעמידין כו'. עי' ירושלמי פ"ו דשביעית ה"ב אלא שלא לייחד ע"ש:

לא תתייחד כו'. עי' בכ"מ, ועי' בהך דברכות דף ג' ע"ב. אך באמת כך דס"ל לרבינו כך דזה הוה ב' דינים דאם אשה אחת עם אנשים הרבה אז האיסור על האשה ואיש אחד עם נשים הרבה אז האיסור על האיש. והנה עיין בכתובות דף ד' מבואר דגבי אבילות דידה לא חיישינן לה ע"ש ולכך בהל' אבל דכיון דאין האיסור רק על האשה גבי דידה לא חיישינן לתקיף יצרה ועי' בתוס' סנהדרין ד' כ' ע"א, ועי' בירושלמי פ"א דסוטה גבי מקנא לה אפי' ממאה ב"א ע"ש:

תינוקת מבת ג' ולמטה כו'. עי' מש"כ לעיל פכ"א ה"ז ובירושלמי כאן, ועי' בע"ז ד' ל"ו ע"ב ונ"ל דלפי מ"ש לעיל לשיטת רבינו דאשה אחת עם אנשים הרבה האיסור רק על האשה א"כ יהיה זה רק בגדולה אבל בקטנה לא אף אם ראויה לביאה דהיא אינה מוזהרת:

א"א כו'. הנה דייק רבינו וכתב אינה חוששת דמשמע רק עליה וכמש"כ לעיל אבל הוא אסור ועי' בהך דתענית ד' כ"ג ע"ב גבי ההוא עובדא דאבא חלקיה, ועי' בהך דסוכה ד' כ"ה ע"ב משום יחוד ע"ש אף דבעלה בעיר אך י"ל דעדיין אין אימת בעלה עליה כעין דאמרינן בהך דסוטה דף כ"ה ע"א גבי ארוסה:

תקנו חכמים כו'. עיין בהך דגיטין ד' מ"ה ע"א ובירושלמי פ"ד דמגילה מנו לה מתקנת עזרא ע"ש:

ולא תיקנו כו'. עיין ב"מ ד' ע"א ע"א דהוה בזה מחלוקת ועי' מש"כ רבינו בהלכות עבדים פ"ט ה"ו דרק מבן ט' ולמעלה אבל פחות מבן ט' שרי ע"ש, ואף לכשיגדיל אז נימר לה שתשחרר אותם דלהסיר את המכשול מותר לשחר כמש"כ רבינו שם: