Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל הנשים כו'. הנה יש לעיין אם ר"ל אף אם לא יצא הדם לעולם לחוץ נטמאת או רק אם יצא לחוץ אז טמאה למפרע ועיין בהך דנדה ד' ט"ז ע"ב גבי נימוק הדם, אך זה תליא בפי' רש"י ותוס' שם ע"ש, אך באמת נ"ל דזה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל בנדה ד' מ"א ע"ב דר"ל אמר לדברי המטמא בדם מטמא באשה ור"י פליג, ור"ל דמיירי כשהיה הדם בפרוזדור רק לא יצא לחוץ דרך כותלי בית הרחם. והנה עיין בתוס' שם ד' מ"ב ע"ב ד"ה שהוציא דיש שם ב' תירוצים אם טמא דוקא כשיצא חוץ לפרוזדור. והנה עיין בדברי רבינו כאן נראה דס"ל דפרוזדור הוא בין השיניים וכן מבואר ברש"י שבת ד' פ"ו ע"ב ע"ש ואף דבגמרא אמרינן דבין השיניים עצמם כבפנים אך י"ל כמו דאמרינן בחולין ד' ס"ח גבי מקום חתך דאם יצא לחוץ גם מקום המחיצה שייך לחוץ ואם החזיר לפנים אז מקום המחיצה כלפנים וכן הדין גבי הך דפסחים ד' פ"ו ע"ב גבי אבר שיצא מקצתו גבי אגף ע"ש בגמ' ואמאי לא אמר שם דנ"מ בין אם החזירו לפנים בין אם לא החזירו. אך י"ל דשם קאי בקדשים ובקדשים מבואר בחולין ד' צ"ט דמקום חתך מותר. ובזה א"ש דברי רבינו בהל' ק"פ פ"ט ה"ב גבי אבר שיצא מקצתו דנקט שם חותך הבשר כו' וקולף הבשר כו' ולמה לקלוף הבשר אך י"ל משום מקום חתך דאם מחזירו לפנים שרי. וגם יש ליישב בזה מ"ש התוס' שם ד' פ"ד ע"ב ד"ה אבר מ"ט חשיב ליה כשר כיון שאינו ראוי לאכילה רק דר"ל למקום חתך דאם החזירו בפנים מותר ומ"מ עכשיו לא חזי לאכילה. ובזה יש ליישב מש"כ רש"י שם שיצא חוץ לחומת ירושלים דלמה לא נקט חוץ לבית רק דשם י"ל דאגף עצמו כלפנים, ועיין בהך דמכות די"ב ע"א גבי תחום ערי מקלט דאמרינן דקולטות ונראה דזה ג"כ אם אח"כ יכנס לערי מקלט וזהו דר"ל שם דלדור בה לא והיינו לישאר שם אז לא קלט והוה כמקום מחיצה וכן הדין ג"כ גבי נוף דשם וכן מוכח בירושלמי דמעשרות ספ"ג החזיר את הנוף ע"ש. והנה באמת כך דדבר שצריך שיהא שם ואז יהיה נקרא כך אז כ"ז שלא נכנס בפנים לא הוה כלפנים אבל דבר שצריך שלא יהא שם אז כיון שהוא במקום המחיצה הוה כמי שאינו שם, ועיין בהך דשבת ד' קל"ז ע"ב גבי נראה מהול ובהך דקדושין דף נ' ע"א גבי א"ב דאיתיליד אונסא באורחא, ועיין בהך דזבחים ד' ק"ז ע"ב דהויא מחלוקת גבי השוחט על גגו של היכל אם חייב משום שחוטי חוץ או לא ע"ש והפלוגתא הוא אם צריך שישחט בפנים או אסור לישחט בחוץ וגגו אינו לא כלפנים ולא כלחוץ, ועיין בהך דפסחים דף פ"א ע"ב דיכולים לישרף פסח על הגג ע"ש והנה לשיטת רש"י דס"ל שם דגבי קדשים קלים הוה מן התורה מקום אכילתו שריפתו ע"ש דף מ"ט ודף כ"ד א"כ היאך שורפין בגג אך באמת ר"ל דאסור לשורפו חוץ למקום אכילתו ולא שצריך לשרפו במקום אכילתו, ועיין בדברי רבינו ז"ל בהל' מעשה הקרבנות פי"א ה"ה דגבי אוכל חוץ נקט לירושלים וחוץ לעזרה וגבי נפסל נקט חוץ לחומה דוקא וכ"כ בזה שם וכ"מ, ועיין במכות דף כ' ע"א גבי מעשר שני דפליגי שם רש"י ותוס' גבי נקט לה בקניא אם יש עליו שם מעשר שני שנכנס לירושלים ומ"מ לענין אכילה יהיה כמו אוכל חוץ לירושלים והוא כמו שכתבתי, ועיין בהך דזבחים ד' י"ד גבי חוץ למקומו גבי במה ע"ש ברש"י ד"ה שכן ושם גבי תוך הפתח. והנה כאן גבי נדה ג"כ תליא בזה אם נימא דכל שלא יצא חוץ לפרוזדור אין עליו שם דם כלל כמש"כ או משום דבעי שכותלי בית הרחם יעשו אותו לדם כעין הך דחולין ד"ע ע"א וע"ש ד' ס"ז ע"ב גבי לאויר העולם מהו ושאר בעיות דשם אז מקום המחיצה כלחוץ, אבל אם נימא דצריך שלא יהא בפנים דאז עדיין אינה רואה גם מקום המחיצה כלחוץ, ובאמת גם הך דאמרינן בנדה ד' כ"א ע"ב גבי הרואה דם בשפופרת ר"ל ג"כ אם תחבה במקום המחיצה, וכן הך בעיא דשם ד' כ"ב ע"א גבי הרואה קרי בקיסם ר"ל כך לא כמו שפי' התוס'. דא"כ הוה לי' למימר כמו בחולין דף ע' הנ"ל דאם נתרחב. רק דה"ק הבעיא דהנה התוס' חולין ד' פ"ז ע"ב כתבו דכל זמן שהם בגוף אין עליהם שם משקה כלל וכ"כ בזה, ועיין בתו"כ פ' שמיני פ"ב פ"ד מה דמחלק בין חלב ליין ע"ש, ועיין תוס' מעילה ד' י"ג ע"א ואכמ"ל. וה"נ מיבעי ליה אם אין שם קרי עליו עד שיפרד מבשרו וא"כ אם תחב קיסם וראה עליה קרי בפנים וכעין הך דזבחים ד' ק"ה גבי פרים ומכות ד' י"ט ע"ב גבי קניא, ועיין בנזיר ד' ס"ד ע"א גבי ש"ז אם הוה צף ודף נ"א גבי גלגלין, ואמר דהא הוא עצמו ר"ל קרי אינו מטמא אלא בחתומה וע"כ כ"ז שלא יצא לאו כלום הוא, ודחי דזה רק לומר דנוגע הוא ר"ל הבעל קרי ולא משום דאין שם קרי עליו, ובאמת אם ראה בקיסם טמא ועיין ד' מ"ג ע"א גבי נעקר ע"ש. והנה עיין במש"כ רבינו בסוף הל' טומאת מת נקט שם בפרוזדור ולא כשיטת התוס'. ועיין בהלכות אבות הטומאות פ"ה דגבי פולטת נקט לבין השיניים ע"ש בהל' י"א והטעם כמש"כ דכאן שם ש"ז יש עליה רק דמבפנים אינו מטמא וכיון שיצא למקום מחיצה מטמא, ועיין כאן ד' מ"ב ע"א גבי יולדת דאמר שם אם בימי נדה נדה ועיין שם דף ל"ט ע"א בתוס' ד"ה והיולדת ובהך דשבת ד' קכ"ט דדם יוצא קודם פתיחת הקבר, ועיין באהלות פ"ז מ"ד ע"ש בפה"מ ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' מטמא מו"מ פ"ה ה"ג דמשמע שיש עליו שם דם בעודו בפנים קודם פרוזדור, ועיין בהך דיבמות ד' ע"א ע"ב דנקט שם ג"כ חוץ לפרוזדור וכ"כ בזה ועיין בירושלמי יבמות פ"ו הל' א' בשיטת שמואל דס"ל דכל בית הבושת קרוי בית החיצון, ועיין מש"כ התוס' נדה ד' ע"א ע"א ד"ה מקור דאם יצא לאחר מיתה לא שייך שם ראיה ותוס' ד' ט"ז ע"א ד"ה במקור ע"ש. וגם זה תליא אם אותו מקום בלוע הוה או בית הסתרים הוה ע"ש ד' מ"ב ע"ב ותוס' חולין דע"א ע"א, ועיין בתוספתא ערכין פ"א משמע שם דישיבה על המשבר מיקרי שהוציא יד ועיין כאן דכ"ח ע"א גבי הך דרב הונא וכ"כ בזה:
לא כל משקה כו'. הנה מלשון רבינו משמע דגם שאר מראות ג"כ יורד מן המקור ועיין תוס' ד' י"ז ע"ב ד"ה ודם העליה ועיין בהך דדף י"ט ע"א דאמר מנלן דאיכא דם טהור משמע דגם אינך מיקרי דם רק דטהור וצ"ל דר"ל דיהה ועמוק דהני ממקור קאתי ומ"מ טהורים ועיין ד' י"ט ע"ב ד"ה ירד דהכל מודים דאין רגילות שיוצא ירוק מן המקור, ועיין לקמן ד' ס"ג ע"ב גבי בשופעת דם טמא מתוך כו', ועיין ברכות ד' ס"ג ע"ב גבי מבחין בין דם טמא לדם טהור וזה ר"ל אדיהה ועמוק, ועיין בהך דב"מ ד' פ"ד ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה שיתין, ועיין כאן ד' כ"א ע"א גבי הך מחלוקת דר"י ורבנן גבי רוב חתיכות ע"ש, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' מטמא מו"מ דגבי דם ירוק דלא אמרינן מקור מקומו טמא וגבי מקור שהזיע דטמא משום מקור מקומו טמא וצ"ל דדם ירוק ס"ל דאינו מן המקור ורבינו ז"ל ס"ל לקמן פ"ח הי"ד דכל שאינו בא ממקור טהור וא"ש, ועיין בירושלמי כאן פ"א הל' א' גבי בדקה ומצאה טהור אסורה לביתה עד מעל"ע מתוך שהיא מתרגלת בדמים טהורים וזהו ג"כ כונת הגמ' בפסחים ד' קי"ג ע"ב והיושבת על דם טוהר אסורה לבעלה עונה ואמר שם הטעם הואיל והוחזק מעין פתוח ור"ל אם ראתה דם טהור מ"מ אסורה מעל"ע א"כ משמע דזה ג"כ ממקור אך י"ל דר"ל כגון דיהה או עמוק וא"ש:
מביט כו' בזכוכית כו'. עיין בירושלמי כאן דאמר דרואה מבחוץ אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן רק דצריך לראות בתוך הכוס, ועי' בהך דר"ה ד' כ"ד ע"א גבי ראה בעששית דזה לא הוה ראיה גבי דבר דצריך ראיה, ונ"ל דזהו כונת הגמ' במגילה ד' ו' ע"א טבריה שטובה ראיתה וזהו מהך דכאן דכוס של טבריה הוא טוב לראיה גם י"ל דרבינו מיירי בכוס סתם לא של טבריה, ועיין ביומא ד' ל"ה ע"ב גבי כחמרא במזגא ע"ש:
ולא כל הרואה כו' ואם נסתפק כו'. עיין בהשגות, ועיין לקמן פי"א ה"ג וה' י"ג אך באמת כך. דהנה עיין בירושלמי ספ"א דחגיגה ופ"י דנדרים דלראות כתמים צריך סמיכה והטעם דהנה בגמ' ד' כ' ע"ב גבי הך דרבי ראה דם כו' פריך שם מהא דתניא לא יאמר חכם כו' ועיין בירושלמי ספ"ב מבואר שם דצריך שיראה החכם הדם רק דאין צריך הדם בעצמו אלא מראה סגי ר"ל כך דאף דיכול להיות שמתחלה היה בו מראה אחר או אח"כ יהיה בו מראה אחר מ"מ כיון שבשעה שראה החכם טיהר אותו לא איכפת לן. אך זה יוכל להיות שישתנה בין דיהה לעמוק למראה דם ובין מאיזה מראה אם אדום כדם המכה או כמימי האדמה דמבואר בירושלמי כאן דטהור שבאדום הוא טמא שבמימי אדמה ע"ש ועיין ברש"י כאן ד' כ' ע"א ד"ה אם ע"ש. והנה אם הראיה שאנו רואין מאיזה מין הוא או דיהה או לא גבי דמים זה ג"כ שייך להוראה ועיין ברש"י חולין ד' נ"ב ע"א דס"ל דגם לענין דבר התלוי בבדיקה גם בטרפות יש עליו שם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"ש. ובזה יש ליישב שינוי הגירסות שבין הך דסנהדרין ד' ז' ע"ב ובין הך דהוריות ד' ג' ע"ב אם עשרה טבחי או כולא טבחי משום דגבי אומדנא כל דטפי מעלי, עיין יומא דף פ"ג ע"א ובשבועות ד' מ"ב ע"א, ועיין בהך דתמורה ד' כ"ז ע"ב ובהך דערכין ד' י"ט ע"ב שאני אומדנא כו' ע"ש. ולפי"ז אם בשעה שראה היה עליו מראה טהור אף שאח"כ נראה שהוא ממין דם אחר אמרינן כבר נטהר ולזה צריך דוקא מומחה סמוך וכן זה אין רואין בלילה עיין מגילה דף י"ד ובירושלמי סנהדרין פ"ב וזהו ג"כ מה דאמרינן בגמ' ד' כ' ע"ב מרישא הוה חזינא דמא כיון דאמר כו' בין טמאה כו', וע"ש בתוס' ד"ה טיפתא ור"ל כך דהוא חייש שמא אח"כ ישתנה הדם, ועיין בירושלמי פ"ב דכאן דמבואר שם דר"י ס"ל כר"י דעמוק מכאן טהור והוא חייש דלמא אחר זמן יוכל להיות ששוב לא יהיה עמוק וא"כ צריך להיות טמא, אך הדם שראה וכבר טיהר לא איכפת לן, אך הטפה דלא מייתי קמיה ואותה לא טיהר בזה שפיר יש חשש, אבל אותן דס"ל דעמוק מכין טמא שוב ליכא חשש דאחר שנתייבש הוא מדהה יותר וזהו ג"כ כונת ה"ג דעירובין ד' נ"ט גבי ריבה למקום אחד ומיעט כו' שומעין כו' ע"ש בתוס' ור"ל כך דאף דכעת המקום חלק ויש הרבה יותר מתחום מ"מ אמרינן שבשעה שמדד היה אז הרים וכדומה שמקדרין ומבליעין וכיון שזה הצד ניתר בהיתר מומחה שוב נשאר בהיתרו ולכך צריך דוקא מומחה כמבואר במשנה שם ולכך אם היה שינוי גדול לא, וכעין דאמרינן במכות ד' כ"ב ע"ב גבי הא דאמדוהו ליומא ע"ש ברש"י דנראה שטעו באומד דבחד יומא לא אמרינן דהבריא או נחלש וה"נ כן. והנה עיין רש"י ב"ק ד' ל"ח ע"ב גבי כתם מוכח ג"כ דס"ל דצריך לראות אותו כשהוא דם ולא כשאנו רואין אותו בזמן שהוא נמצא על הבגד אף דאנו יודעין בודאי שהוא מגופה ולא מטעם דבלא הרגשה אך חכמים גזרו על כתמים שהוא טמא בגדר דין לא מגדר ראיה, ועיין ד' ג' ע"א בד"ה והאיכא ושם ד' ה' ע"א גבי ר"מ דמחמיר בכתמים ע"ש דגזרו אף במסולקת דמים ועיין בירושלמי כאן פ"א ה"א דגבי ספק אם הוא דם או לא אינה מטמאה למפרע ע"ש דהביא ראיה מטומטום ואנדרוגינוס דדיה שעתן ומ"מ גבי כתם מטמא למפרע עיין מש"כ בזה לקמן פ"ט וע"כ הטעם משום דהוה דין, ועיין בירושלמי שם דבעי ר' יודן גבי בדקה חלוקה שחרית ומצאה טהור וכו' וגופה לא בדקה ואמר שם דגם גופה טהור למפרע דעיקר טומאה של גופה מחמת חלוקה. ועיין במה דפליגי ד' י' ע"א חזקיה ור"י גבי כתמה שבין שניה לשלישית דר"י אמר טהור ע"ש בתוס' ד"ה ר"י והטעם ג"כ משום זה דלא מטמאין להכתם משום רואה אלא משום גדר דין, ועיין בתוספתא נדה ספ"א גבי הני נשים דדיין שעתן ודוקא ראיה ראשונה אבל ראיה שניה לא כתם לא הוה כראיה, ועיין תוס' שם דף נ"ה ע"ב ד"ה כי, וי"ל כו' דאין לנו לעשות כו', ולכך בעיר שיש בה חזירים ואשה שיש בה מכה לא גזרו בה כלל דין כתם אף אם הדם משונה, וכמו דמבואר ד' י' ע"ב בהך דאמר שם זו שירפה כו'. אך באמת נ"ל דאין הפי' בגמ' כן רק דמקשה וכי מה בין זו לבתולה זה קאי לר"י דאמר כתמה טהור והקשה וכי מה בין זו לבתולה שהגיע זמנה לראות דכתמה טמא כמבואר ד' ה' משום דאם תראה עכשיו תהא מוחזקת וה"נ אם תראה עכשיו תהא מוחזקת דשוב יהיה פעם שלישי והך שדמיה טהורים דקאמר ר"ל אמה דאמר ר"י כתמה טהור ותירץ דשאני בתולה דהיינו תינוקת שהגיע זמנה לראות ששירפה מצוי שמצוי אצלה דמים טמאים, וכן הוא בירושלמי כאן פ"א סה"ג ועיין בסוף ה' ו' דס"ל דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות אפילו ראתה מאה פעמים אין לה כתם. והירוש' ס"ל דמעוברת ומניקה ג"כ אין לה כתם כלל וט"ס שם בהל' ג' וצ"ל וחכמים אומרים אין להם כתם כלל דתינוקת שהגיע זמנה מצוי בה יותר דמים מהני, ועיין בתוספתא פ"ח על הך דדף ס' ע"ב גבי תולות זו בזו ולא חשיב שם רק אם היתה מעוברת וזקנה ומניקה שוות אבל בתולה לא דאז תלינן בבתולה דשכיחי בה דמים כמש"כ ועיין בתוספתא פ"ג, ולכך יש מן הראשונים דס"ל דלא גזרו על כתמים רק בזמן שיש טהרות דכיון דס"ל דאין החשש משום רואה רק תקנת חכמים וכן הדין גבי ז' סממנים מעבירין על הכתם עיין לקמן בדברי רבינו והראב"ד אך כל זה בזמן שהיה מומחה אבל כעת שאין לנו מומחה הוה כמו גבי עיבור השנה ושאר דברים ואומדנא ות"צ וכדומה דאמרינן כבר נפסק הדין למפרע ולא הוה רק גילוי מלתא בעלמא ותיכף כשראתה הדם הוה כאילו הביאה אותו לפני החכם וכעין דאמרינן בהך דסנהדרין ד' ט"ו ע"ב דכיון שהמיתו הוה כמאן דגמר דינא דידהו וכן ס"ל לרבינו ז"ל בכל הני דב"ק ד' פ"ד ע"ב גבי הני דשכיחי ואית בהו חסרון כיס כו', וכן הך דגיטין ד' פ"ח ע"ב גבי רב יוסף דר"ל דזה הוה כמי שכבר נפסק הדין ועיין ברש"י סנהדרין ד' י"ג ע"ב ד"ה למידן ע"ש, ועיין בהך דתענית דף כ"ד ע"א גבי הך דבי נשיאה גזר תעניתא כו' אנן בתרייהו גרירן א"כ שוב גם גבי כתמים אם א"א למיתלת הוה חשש משום ראיה רק דמדרבנן מחמת דבלא הרגשה, ולכך לא פסקינן הך דין דכאן ד' נ"ח ע"ב גבי עיר שיש בה חזירים ע"ש בתוס'. אך באמת נ"ל דהך כתמים דאמר גבי עיר שיש בה חזירים ר"ל כעין דאמרינן שם במשנה ד' נ"ו ע"ב גבי הנמצאים בחדרים וכו', ובעיר שיש בה חזירים אינו טמא ולא קאי כלל אאשה, וע"ש בתוס' בד"ה מבין דס"ל שם דעל דרבנן לא גזרו כתמים וכן ס"ל שם ד' י"ט ע"ב גבי ירוק. אך באמת אין הפי' כן ושם מיירי דהוי ודאי מגופה רק משום דדם העכו"ם לא מטמא יבש כמבואר שם ד' ל"ד ע"א וכן כתב רש"י ב"ק ד' ל"ח ע"ב ע"ש, וא"ש מ"ש התוס' שם ד"ה לא נחשדו. אך י"ל דהנה גבי דם עכו"ם י"ל שני טעמים דמטמא, אחד משום דם הנדה גופא דמטמא, והב' משום דכיון דגזרו עליה בעכו"ם שתהיה כנדה עיין תוס' כאן ד' ל"ב ע"א ד"ה ר"מ ובע"ז ד' ל"ה ע"ב דהוה מחלוקת אם בת ג' שנים או בת יום אחד וא"כ שוב כל דם שתראה הוה כמו מעין, ועיין בר"ש פ"ב דזבים דמחלק שם בין ודאי ראתה לסתם לענין שרפה, ויהיה נ"מ אם ראתה דם בלא הרגשה דאז על ידי זה אין עליה שם רואה ומ"מ י"ל דטמא משום מעין, וכן להיפך אם היא פחות מבת ג' וראתה דם אז רק משום נדה ולא משום מעין וכן יהא הדין גבי זיבה גבי זובו אם נימא דמעין הוא ע"ש ד' ל"ד ע"ב. ובזה יש ליישב קושית הר"ש פ"ב דזבים הנ"ל ע"ש, ועיין בהך דב"ב ד' כ"ד ע"א גבי הך דאמר שם ש"מ תלת רוב וקרוב כו', וע"ש בתוס' ד"ה דתני וד"ה וש"מ אם הוה רובא דאיתא קמן ובאמת נ"ל דמאי דאמר שם רוב ומצוי קאמרת כו' הך מצוי ר"ל משום דהוה רובא דאיתא קמן עיין רש"י קדושין ד' פ' ע"א ותוס' יבמות ד' ס"ז ע"ב ור"ן רפ"ג דע"ז ע"ש. אך באמת נ"ל דזה רק אם נימא דאף שעדיין לא נכנס לפרוזדור יש עליהן שם דם טמא רק דלא מקריא רואה כמש"כ לעיל אבל אם נימא דכ"ז שלא ירד לפרוזדור ומכ"ש אם נימא כמש"כ דתליא בראית החכם א"כ לא שייך לומר רובא דאיתא קמן דהא כעת הוא דבר חדש דעכשיו נולד עליהם שם טומאה ולא קודם. אך י"ל דזה תליא בהך פלוגתא אם אמרינן מקור מקומו טמא, ובזה יש ליישב דברי התוספתא פ"ג דנדה גבי ספק דם החדר ספק דם המכה טהור ע"ש ועיין בנדה ד' נ"ז ע"ב והא מבואר בגמ' דספיקו טמא, וצ"ל דכאן כיון דכבר נולד הספק טרם ביאתו לפרוזדור ואז עדיין לא היה שם טומאה על הדם לכך טהור מספק, אך עכשיו דהוא כמו שנטמא למפרע לא מקילינן הנך קולי וא"ש:
הפילה חתיכה כו' קרועה כו'. עיין בהשגות, ועיין בה"ה. אך באמת זהו הך מה דאמר בגמ' דפלי פלויי ורבינו ז"ל ס"ל כשיטת התוס' שם ד"ה כי והר"א ס"ל כשיטת רש"י דרבנן בתראי פליגי אף בפלי פלויי ומטהרי ע"ש, וע"ש ברש"י ד"ה דרכה של כו' משום דמין במינו אינו חוצץ והנה אם נימא כמש"כ דבעי שתגע בבשרה כמו הך דחולין ד' ע' הנ"ל, ועיין בהך דזבחים ד' ק"י ע"א ד"ה מין במינו. אך באמת כך דיש דאמרינן אינו חוצץ משום דמבטל להדבר והוה כמו הדבר בעצמו כמו הך דחולין ד' פ"ג ע"ב גבי עפר ועירובין ד' ק"ד ע"א גבי מלח, ועי' בהך דסוכה ד' ל"ז ע"א כיון דחבריה כגופה דמי ושם בתוס' ועיין תוס' יומא ד' מ"ד ע"ב גבי נשתק ע"ש בשם הירושלמי דמחבריה במסמרים, ועיין רש"י מנחות ד' י"א ע"א גבי הא דפריך שם והא הוי חציצה פי' רק על צרור משמע דלבנה וגרגיר מלח לא הויא חציצה משום דהויא מין הקרבה ועיין תוס' שם ד' ז' ע"א ד"ה וכי, ועיין זבחים ד' י"ט ע"א גבי נכנסה רוח בבגדו ובהך דבכורות דף ט' ע"ש בתוס' ור"ה ד' כ"ז ע"ב אבל גבי הקטרה כיון דצריך דוקא על המזבח ובאויר של המזבח הוה בעיא שם ד' פ"ח ועיין תוס' שם ד' נ"ד ע"א, י"ל דנהי דאינו חוצץ מ"מ לא מקרי מזבח עצמו ורק היכא דבטלו בידים אז הוה כמו הך דחולין ד' פ"ג הנ"ל, ועיין חולין ד' ק"מ ע"ב גבי הך דב' סדרי ביצים ע"ש וי"ל דזה תליא בהך דשם אם צריך שיהא נוגע בביצים או רק שלא יהא חוצץ ע"ש ועיין בהך דסוטה ד' מ"ה ע"א גבי מין במינו הוה טמון ע"ש. ועיין ברש"י שבת דף נ"ז ע"א ע"ש, ועיין בהך דמנחות ד' כ"ו ע"ב גבי קומץ שסידרו וסידר עליו את המערכה, וביומא ד' נ"ט ע"א גבי על טהרו של מזבח ובירושלמי פ"ב דשם ה"ג מה הזיה בגופו ע"ש:
תטיל למים פושרין אם נימוחו כו'. עיין בה"ה ז"ל גבי הך דרשב"ג גבי ממעכתו ברוק ע"ש. והנה ע"ש בתוס' ד"ה או מה דכתבו שם דמיעוך בציפורן קשה יותר מפושרין מעל"ע ע"ש מה שהקשו. אך באמת נ"ל כך דזה תליא בהך מחלוקת דשם ד' נ"ו אם כל המעל"ע צריך שיהיו פושרין או לא דרשב"ג ס"ל דצריך שיהיו פושרין כל מעל"ע ורבינו ז"ל בפ"ב מהל' מטמא מו"מ לא פסק כן ע"ש וס"ל כך דמיעוך ע"י ציפורן קשה טפי מפושרין שהיו פושרין רק תחלתן ולא סופן אבל פושרין כל מעל"ע י"ל דעדיף טפי ממיעוך ציפורן ורשב"ג לשיטתיה וא"ש מ"ש התוס' ורבינו כאן ר"ל רק פושרין תחלת מעל"ע וא"ש:
דם בתולים טהור כו' וראתה כו'. עיין בהשגות, ועיין תוס' נדה ד' מ"ה ע"א ע"ש. ובירושלמי פ"ב דברכות ה"ו. אך באמת נ"ל כך דרבנן דר"מ דס"ל דכל מראה דמים אחד הוא היינו דטהור מחמת הדין ולא משום דאינו דם המקור וכמו דם טוהר לדידן, וראיה לזה מדאמרינן בדף ס"ח ע"ב סד"א כיון דמפסקא כו' טהורים, ואם נימא דהוא רק דם מכה מה שייך על זה שם מים טהורים, הא הטעם דאינו דם המקור כלל וע"כ כמש"כ דרק הדין הוא מטהרו, וע"ש דף ל"ו ע"א דפליגי בה רש"י ותוס' גבי אחר דם טוהר שדיה שעתה אם הוא מטעם דם טוהר או מצד מניקה ע"ש, ובירושלמי פ"א ה"ד, ועיין מש"כ התוס' חולין ד' ק"ט ע"ב ד"ה נדה מש"כ בשם הקליר דנדה בתולים ע"ש משמע ג"כ דהטהרה הוא מחמת דין אך רב ושמואל גזרו משום שמא יצא דם נדה עם דם בתולים כמבואר בירושלמי פ"ב דברכות הנ"ל דהיינו שמא מחמת חימוד ראתה, וא"כ יהיה זה תליא בהך פלוגתא דכאן דף ט"ז ע"א אם חיישינן שמא יצא דם נדה עם דם מכה, ואח"כ גזרו על דם בתולים גופא שיהיו טמאים ולכך הך דרב ושמואל רק בשהגיע זמנה לראות ואח"כ גזרו אף על שלא הגיע זמנה לראות, וזהו דאמר בירושלמי שם ר' ינאי ערק אף מתינוקת שלא הגיע זמנה, ועיין בירושלמי נדה רפ"ד אך זהו כר"מ אתיא, ואנן לא ס"ל כן: