עיין בכ"מ. והנה רבינו בהלכה ב' כ' רק מצוה ובהלכה ג' כ' גם דת והוא סבירא ליה דהך ערקתא דמסאנא קאי רק אגזירת המלכות כדי שלא להמריך הלבבות כמ"ש רש"י אבל להעביר על דת במנהג לא איכפת לן ועיין בהגהות אשר"י כתובות דף ג' ע"ב ועיין חולין דף ק"א ע"ב דאמר שם שמדא הוי הרי חזינן דבטיל יוהכ"פ בשביל גזירה וע' פסחים דף קי"א גבי ר"ע וע' בירו' סנהדרין פ"ג מוכח דגם על שבועת שוא צריך למסור עצמו ועיין בנדרים דף כ"ח ובירוש' שם ע"ש:

או לבשל לו תבשילו. עיין יבמות דף קכ"א ע"ב ע"ש ובתוס' סנהדרין דף ע"ד ע"ב וע' בירוש' פ"ג דשביעית פ"א ע"ש:

ואלו הן הרוגי מלכות וכו'. עיין פסחים דף נ' ע"א:

ועליהם נאמר. עיין סנהדרין דף ק"י ע"א:

ואם היה בעשרה מישראל וכו'. אין מלקין אותו עיין תוס' ע"ז דף נ"ד ע"א דלא ס"ל כן ועיין תוס' סנהדרין דף ע"ה ועיין זבחים דף ק"ח ע"ב דממעט שם ג"כ אנוס ע"ש בתוס' ובאמת ר"ל שם כך דאף דהעלאה בחוץ היה באנוס מ"מ היה יכול לחשוב להדיוט והמעלה להדיוט פטור וסד"א דחייב לכך צריך קרא למעט ה"נ גבי ע"ז היה לו לחשוב לעבוד מאהבה או מיראה ופטור וסד"א דאם לא חשב יהא חייב דזה לא אנסו לו קמ"ל קרא והוי כעין תחלתו באונס וסופו ברצון ועיין תוס' ב"ק דף מ"א ע"א ושבועות דף י"ז ע"ב:

יורד למדרגה כו'. עיין בירוש' פ"א דיבמות, והנה במה דמבואר בדברי רבינו דבמקום שיעבור ואל יהרג אם נהרג מתחייב כו', הנה זה תליא בהך דפסחים דף צ"ב ע"ב גבי דרך רחוקה אם הוי פטור או דיחוי ע"ש, ועיין רש"י יבמות דף ס"ד ע"ב דמתו אחיו מחמת מילה אם מל בשבת הוי מחלל שבת. אך יש לומר דשם הוי כמו שלא בזמנה ועיין זבחים דף י"ט ע"א דמבואר שם דאף אם פטור מן התפילין מטעם עוסק במצוה מ"מ אינה חוצצת, ועיין שם דף י"ב ע"ב גבי הורו ב"ד שחלב מותר. וע' תוס' נדה דף מ"ד ע"ב דאף אם מותר להורגו מחללין עליו את השבת, אך זה תליא באמת אם נימא דהפטור שפטרה אותו התורה הוי כמאן דעביד הדבר או מטעם שנפטר, ועיין ע"ז דף כ"ז ע"א אשה כמאן דמהילא דמיא ותוס' ברכות דף כ' ע"ב ע"ש, ותוס' קידושין דף ל"ו ע"ב גבי מה שהקשו על אשה שמחוסרת בגדים ע"ש מה שתירצו ועיין במכות דף ט"ז ע"ב גבי שיעבודו דגר פקע, ועיין כתובות דף ל"ג ע"ב גבי קים ליה בדרבה מיניה מה דאמרינן שם לאו משום דלא מחייב וכו', ועיין רש"י בכורות דף מ"ז ע"ב, גבי הניח בן חלל. ושם דף י"ב ע"ב מודה ר"א בספק פטר חמור שדי בהפרשה ע"ש, ובירו' פ"ו דתרומות גבי אכל תרומה בשוגג ע"ש דאמר שם ובלבד בדבר שזקוק ליתנו לכהן, ועיין תוס' כתובות דף כ"ט ע"א וסנהדרין דף ע"ג ע"ב מה שכתוב שם דמה עמידה בדין שייך בדבר שהוא שלו ע"ש, ועיין ב"ק דף ק"ט ע"א גבי גזל הגר אם מה דפטור עפ"י דין אם הוי כנתינה. ועיין הוריות דף ט' ע"א גבי נשיא שנצטרע אם מידחי נידחי אם מפטר פטור, וכן שם דף י"א ע"ב גבי מהו באלמנה, ור"ל אם מה שהתורה אמרה שהמצורע פסול בכה"ג אם ר"ל שנסתלק מכה"ג או שהוא כה"ג פסול, ועיין תוס' מנחות דף נ"א ע"א דהיכי דמה"ת אסור בשבת הוי ע"ש זמן, ועיין רש"י מגילה דף ה' ע"א מה שדייק שם בד"ה ערב שבת זמנו דגזירה דרבה הוי אחר התקנה דמגילה ע"ש משמע ג"כ כן. ועיין תוס' יבמות דף ע"ב ע"ב בד"ה שלא בזמנו ודף ע' ע"א ד"ה הערל דלא ס"ל כשיטת ר"ת דהיכא דאינו יכול לימול לא הוי כערל וכ"מ, אך החילוק הוא כך דהיכא דצריך לקיים דבר אז פטור הוי כמקוים והיכא דצריך שלא לבטל וביטל אף שהוא אנוס הוי ביטול: ועיין בנדרים דף כ"ז ע"א אנוס הוא ורחמנא פטריה, ר"ל לא הוי פטור מסברא דאז מ"מ הא לא קיים, עיין בירושלמי קידושין פ"ג ובכ"מ, ועיין בר"ן שם דף כ"ד ע"א ד"ה הריני כאלו התקבלתי מה שחילק שם בשם הרשב"א בין קום ועשה לשב וא"ת עיין שם. ועיין ב"ב דף קל"ז ע"ב ברשב"ם גבי מתנה ע"מ להחזיר אם מת בפשיעה חייב ויש לומר משום דביטל התנאי ואכמ"ל:

אם היה מחויב מיתה כשבע בן בכרי. עיין רש"י סנהדרין דף ע"ב ע"ב, ובאמת לשיטת רבינו ז"ל בהל' רוצח פ"א משמע דלא ס"ל הטעם משום דאין מוזהר על עוברים רק משום רודף, ועיין בתוס' סנהדרין דף נ"ט ע"א ד"ה ליכא דמספקא להו גבי עכו"ם אי שרי להרוג עוברים להציל המעוברת, ועיין בתוספתא פ"ג דע"ז דמוכח שם דשרי עכו"ם, ובירושלמי שם פ"ב, ולשיטת רבינו א"ש. אך יש לומר דלא ס"ל לרש"י כשיטת התוס' בכמה מקומות דמשנעקר הולד שוב אינו מת הולד רק לאחר שיוציא ראשו אבל קודם לזה רוב מתים שניהם, עיין רש"י ערכין דף ז' ע"א וחולין דף נ"א ע"ב ולכך מחתכו אבר אבר ודלא כשיטת רבינו כאן. ועיין נדה דף ס"א ע"א גבי הך דר"ט ע"ש:

[ממהדורא תניינא: נשים שאמרו. הנה נראה מכאן דאשה א"צ למסור עצמה ע"ז והא דלא מייתי הגמרא מכאן בסנהדרין דף ע"ד ע"ב דאין צריך למסור וצ"ל דכיון דהוה רק נשים לא הוי פרהסיא וכדאמרי' בברכות דף מ"ה מאה נשי כתרי גברי הוא ועי' ביבמות דף פ"ח ע"ב ולקמן בהלכות תענית פ"ב הל' ה' גבי דבר ועיי' ירוש' ערובין פ"ה גבי חמשים דיורים דנשים ג"כ בכלל, ובהך דפסחים דף צ"א גבי חבורת נשים אך באמת שם תליא אם הא דאין שוחטין פסח על היחיד לא הוה מחמת דין התורה רק בגדר הך דפסחים דף צ"ה כמה דאפשר לאהדורי כו' ועיין שם דף ע"ט ע"ב אם נשים מצטרפות לרוב גבי טומאה ובסנהד' דף י"ד ע"ב גבי פדיון מעשר שני. ובשיטת הראשונים דלא כהתוס' רפ"א דנדה גבי ספק טומאה בר"ה דבנשים לא נעשה ר"ה ובהך דיומא דף פ"ד ע"ב גבי פק"נ והנה מבואר בירושלמי פ"ז דפסחים גבי פר העלם דבר דאין הנשים והקטנים בכלל זה ור"ל פחות מבן כ' וכ"כ בזה ואף דבספרי פר' שלח פיס' קי"א מבואר דגם נשים בכלל וע"ש בפיס' קי"ב, דשם ממעט נשים אך יש נ"מ בין העלם דבר גבי שאר עבירות דחיכ"ר דאז לדידן מביא כל שבט ושבט קרבן בפ"ע בגדר פרט ואין מעכבין זה את זה כדמוכח בדברי רב' בה' שגגות פ' יב' ה"א אבל על שגגות ע"ז מעכבין השבטים זא"ז, כמבואר בספרי שם וע' במכילתא פ' יתרו גבי מזבח מחלוקת אם הוי י"ב מצבות מצבה מאבן אחת לכל שבט עי' ע"ז דנ"ד או כל מזבח מי"ב אבנים שיהי' כ"א כלול מכולם ועי' בלשון רבינו דנקט מביאין כו' מכל וגבי שאר הוראת שגגת כרת כתב מביא יעו"ש עכ"פ גבי שגגות ע"ז שם הכפרה על כל ישראל בגדר נקודה שאינה מתחלקת ובגדר הרכבה מזגית כיון דמפי הגבורה שמענו ונ"מ דהרמב"ם ס"ל בה' תמורה פ"א דאם אחד המיר בק"צ או אחד מהשותפין אף דלא נעשה תמורה מ"מ לוקה משום דס"ל דיש לכל אחד זכות בהקרבן בגדר צורה לא בעצם ועי' מה שכ' התוס' מנחות דף ע"ח ע"ב דבתמיד אין לאחד מישראל חלק בו בגדר פרט דנ"מ דאם יש לאחד חמץ לא עבר השוחט או הזורק בע"פ ועי' תוס' זבחים דף ד' ע"א בד"ה וישנן דכתו' שם דגם היחיד בעליו וצ"ל דרק בגדר צורה ולא בעצם ובגדר מקופיא דשם ד"ו ע"א וביומא ד"נ וכך באבני אפוד דמכפרין על ע"ז כמבואר בזבחים דף פ"ח ע"ב היו כל השבטים מעורבין זב"ז כמבואר בסוטה דף ל"ו אבל גבי חטאת קהל על שאר חייבי כריתות הוי כל שבט ושבט נפרד רק בגדר הרכבה שכונית ואז אם המיר אחד משבט זה על קרבן של שבט אחר אינו לוקה אך מ"מ אם הקריבו קרבן שבט זה לשם שבט אחר לא הוי שנוי בעלים עי' זבחים דף ד' משום דזה הוי רק שנוי בגדר תואר השבט דאל"כ משכחת שנוי בעלים בצבור עי' יומא ד"נ ועי' בספרי פר' בהעלותך פיס' ע"ח גבי גרים, דלהכפרה שלהם הם בטלים להשבט שדר שם ע"ש וכן נ"מ למ"ד בהוריות דף ג' ומנחות דף נ"ב ובתוספתא שקלים בתחילה מגבים להם אם ר"ל מכל שבט ושבט לשם קרבנו או מכולם בבת א' ואח"כ נותנין לכל שבט שיקנה קרבנו ע' בדברי רבי' בה' שקלי' פ"ד עי"ש ועי' בירושלמי הוריות פ"א דס"ל לחד דג' מכל שבט סומכין על הקרבן עם ב"ד ועי' במנחות דף צ"ב ע"א דלא ס"ל כן ובשיטת רבינו בה' שגגות דעקר הכפרה הוא בשביל הב"ד ועי"ש דף ז' ע"א במשנה דרש"י וכן הירו' ס"ל דלדידן דקיי"ל כל שבט ושבט מביא קרבן והכפר' על השבט עי"ש אך רבינו ס"ל דזה רק אם נימא כמ"ד דב"ד מביאין בפ"ע אבל לדידן הוה עיקר הכפרה על הב"ד ועי' הוריו' דף ג' גבי מתו ב"ד והורה ב"ד אחר עי"ש. עכ"פ כך דעל שאר חייבי כריתות הוראת ב"ד ועשו הקהל דהכפרה על כל ישראל בגדר הרכבה שכונית כל שבט ושבט נפרד אבל בע"ז כה"ג הוה בגדר נקודה וא"כ כך גבי ע"ז גם הנשים נחשבים בגדר הכפרה אבל בשאר חייבי כריתות אין הנשים שייכים למנין שבט והך דיבמות דף פ"ז ע"ב ודף צ"א ודף צ"ב דנקט שם גם גבי אשה יחיד שעשה בהוראת ב"ד שם לא משום הקרבנות וזה מדויק בל' הגמ' ביבמות דצ"א שם כזדון איש באשה ובכ"מ שם נקט הפטור על האשה ולא על האיש אך רבינו ז"ל בהל' שגגות פי"א הל"ג נקט גם על האיש ועי"ש בפ"ה ה"ה ורבינו פסק דחייבים כמ"ד שם אין זה הוראה אלא טעות ר"ל דאין ההיתר בגדר דין רק בגדר טבעיות אם מת האיש ממילא אין לה בעל והרי היא פנויה עי' קידושין דף ב' ע"ב משמיא הוא דמקנה כו' ולא הוה הוראה כלל ולכך פסקי' בגמ' דילן דף פ"ח ע"א דאפילו התירו להנשא עפ"י ב' עדים ואח"כ בא בעלה תצא ולא אמרינן תרי ותרי עי"ש אתא גברא וקאי עי"ש בתוס' משום דלא אמרינן תרי כמאה רק בדבר השייך להורא' ולא לאומדנא עי' יומא דף פ"ג ושבועות דף מ"ב ותמורה דף כ"ז ע"ב עי"ש אבל גבי דבר טבעי הנראה לעינים לא אמרי' כן אך הירוש' ביבמות שם בפט"ו לא ס"ל כן רק דגם בזה לא תצא עי"ש ועי' קידושין דף י"ג ע"ב אם הא דמיתה מתרת הוא סברא או דין ובתוס' יבמות דף נ"ה ע"א ד"ה ביש וכבר כתבתי בזה דזה ר"ל בכמה מקומות משום עיגונא אקילי בה רבנן דר"ל דע"ז לא שייך גדר דבר שבערוה דאין זה הוראת היתר רק דאם מת הבעל שהוא המעכב אותה מלהנשא עי' ב"ק ד"פ וב"ב דע"ג ממילא שרי' ואם חי אין ההיתר כלום ועי' גיטין ד"ג ע"א ובאמת נר' דכן ר"ל הגמ' ביבמות שם דצ"ב ובתוספתא דהוריות הורו ב"ד ששקעה חמה ונמצא שזרחה לא ר"ל שהיה מכוסה בעבים דמה שייך זה לב"ד רק דר"ל דידוע המחלוקת בשבת דף ל"ד וכמה מקומות בשבת גבי זמן של שקיעה וצה"כ וגם באמת זה תליא בדבר טבעי אם לילה הוא או יום לכן לא שייך בזה גדר הוראת ב"ד וכן נראה גבי חלב דזה ידוע דחלב חיה מותר ושל ג' מינים שור כשב ועז חייב כרת א"כ המחלוקת בזה כמו בהך דחולין דף נ"ט ע"ב גבי עיזי כרכוז מחלוקת שם אם חלבה אסור אי מותר לא תליא כלל בדין רק אם היא חי' או לא ולכן אמר שם דשמואל אכל מיניה ואמר מפרי פי איש כו' ר"ל דאף דקי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר עי"ש דף מ"ד ע"ב וכ"מ מ"מ כאן אמר שיש לו קבלה דהיא חיה וממיל' חלבו מותר וזה ר"ל מפרי פי כו' וכן המחלוקת בחולין דף פ' גבי שור הבר בחלב תליא ג"כ בזה וא"כ לא הוי הורא' ואם עשו צבור ע"פ ב"ד ואח"כ חזרו חייבים כמו יחידים וכבר כתבתי בזה גבי הך דסנהדרין דף ע"ח ע"ב גבי אמדוה לחיים ומת פטור שיצאו מב"ד זכאי ע"ש ברש"י ותוס' דזה רק באבן או באגרוף דשם כתי' יד וצריך ע"ז אומד ב"ד לא גדר טבעיות עפ"י רופאים עיין ב"ק דף צ' ע"ב בהך פלוגתא דשמעון התימני ור' עקיבא אם אגרוף מיוחד לעדה או לעדים וכן הך דסנה' דף ע"ו ע"ב במה דא' שם מפני מה לא נאמר יד בברזל ור"ל כך דיש ג' מיני אמידות אחד באדם הנהרג אם בזמן שהרגו היה שלם או טרפה עיין בדברי רבינו בה' רוצח פ"ב ה"ח דרק אם יאמרו הרופאים שהמכה שהי' בהנהרג מקודם אין לה תעלה ע"ש לא בדבר שעפ"י הל"מ הוי טרפה כמו שכתב רבינו בה' שחיטה פ"י הי"ב וי"ג ע"ש רק כאן תליא בטבעיו' ובאומד הרופאי' ועיין בירושלמי יבמות פ"ח גבי כרות שפכה שיש בהם הל' הרופאים ובספרי פ' תצא פי' רמ"ז זה מהלכות הרופאים ור"ל דלדינא אין נ"מ לנו כ"ז שלא נתרפא אסור לבוא בקהל ולאחר שנתרפא מותר רק נ"מ למ"ד ביבמות דף ע"ט ע"ב דסריס אדם לא חולץ ולא מיבם וסריס חמה מיבם מחמת שיש לו רפואה ע"ש אך אנן לא פסקי' כן מחמת דס"ל דרפואה רק מכאן ולהבא כתוב' דף ע"ד ע"ב ויומא דף פ"ו ור"ה דף י"ז ועי' תוס' בכורות דף ל"ח ע"ב גבי מום של קדשים וזה ר"ל ביבמות דף קי"א ע"ב ע"ש החלוק בין קטן משום דקטן כן הוא המציאות והזמן של קטנות מצטרף להגדלות אבל הרפואה מכאן ולהבא כי זה סיבה ולכך אם הסריס חמה נתרפא קודם שמת הבעל ודאי מיבם אבל לאחר מיתת הבעל פקע הזיקה דבשעת נפילה היתה פטורה אך לר' אלעזר ס"ל דזה רק גדר נסיון ואם נתרפא למפרע וכמו"ש התוס' בכורות דף ל"ח ע"ב הנ"ל גבי פצ"ד וכ"ש לר"א מאי ואמר דזה מה' הרופאים ר"ל דגם ר"א מודה דרק מכאן ולהבא ואינה זקוקה לחליצה אם נתרפא לאחר מיתת הבעל ובאמת הארכתי בזה מה דנראה לשיטת הירוש' בהך דיבמות דפ"א גבי טומטום שנקרע והך מחלוקת דר' יהודה ורבנן אם חולץ דר"ל כך במ"ד שם דהוא כסריס וע"ש דפ"ג ע"ב ובכורות דמ"ב ע"ב רק דר"ל דהקריעה של טומטום הוי כמו מעשה מכאן ולהבא וכמו לדידן רפואה גבי סריס חמה דתליא בזמן הרפואה אם נתרפא קודם מיתת האח חולץ ולאח"כ לא וה"נ גבי קריעה של טומטום וכמבואר בב"ב דף קכ"ו ע"ב ע"ש דלא הוי גלוי מילתא למפרע ובהך דחגיגה דירוש' פ"א דס"ל דהוי גלוי למפרע אך גמר' דילן בחגיגה ד"ד לא ס"ל כן רק דכ"ז שלא נגמר הקריעה אין עליו שם זכר גמור ועיין בה"ג בהל' יבמות בזה ובתוס' יבמות דע"ב ע"א ופסחים דף כ"ח ע"ב עכ"פ גם גבי טומטום י"ל דהקריעה הוי רק כמו רפואה כמכאן ולהבא. עכ"פ ס"ל לרבינו בה' רוצח דהאומד בהנהרג אם היה בן קימא אין זה גדר דין רק גדר טבעיות וזה שייך לרופאים וכן הדין גבי ברזל כיון דהתורה לא אמרה בו דצריך שיעור שוב האומד שלו ג"כ רק בגדר טבע לא דין ולכך כה"ג אם הכוהו בברזל ואמדוהו לחיים ומת ודאי הוי אומד של טעות רק באבן או באגרוף דשם אמרה התורה דצריך שעור אז אם אמדוהו לחיים ומת פטור דזה כמו טעות דין ועיין במה שכתב רבינו בפ"ג מהל' רוצח ה"א עד ה"ט דמדמה שם גבי דוחף מראש הגג לגדר בור דגבי בהמה עשרה טפ' וכבר כתבתי במ"א דשעור בור עש' זה ג"כ שעור התורה ואין נ"מ בין גדולה לקטנה ועוף קטן אבל לגבי ניזקין של בהמה אז אזלינן אחר הפרט ולכך כתב רב' בה' נזקי ממון פי"ב הט"ו דגם בכ"ש חייב ולא ר"ל כל שהו ממש רק לפי ערך הניזק ועיין בירוש' ב"ק פ"א ובתוספתא ב"ק פ"ו כמילאו של נופל וזה קאי אניזקא ועי' ב"ק דף צ"א דיש אומד לנזקין אך לפי שיעור הניזק וכ"כ בזה ובאמת זה מחל' מה שמבואר בתוספתא דסנהד' פי"ב גבי אם נתערב האבן באחרות דאמר שם דמשערין בקלין שבהם ובמכילתא פ' משפטים פ"ו מבואר דפטור וע"כ דפליגי אם האומד הוא על עצם המזיק או על מה שניזק על ידו ועיין בדברי רבינו בה' חובל ומזיק פ"א הי"ח דצריך להביא החפץ שהזיק לב"ד לא כמו גבי רוצח, חזינן דגבי חובל נצרך לב"ד לראות את הדבר שחלל בו ואף דא"כ איך כתוב שם דאם אבד החפץ ישבע הנחבל כו' ומה שייך בזה שבועה כיון דהב"ד לא אמדו את הדבר וע"ש בהשגות ובפ"ה ה"ו בשיטת רבינו דחובל בלא עדים פטור מהתורה מנזק משום דמבואר בספרי פ' תצא דכל מ' שנאמר ונמצא צריך עדים עיין בירושלמי סוטה פ"א וסוטה פ"ט גבי עג' ערו' ולא מהני ידיעה בלא ראי' וכבר כתבתי דגבי עגלה ערופה ס"ל לרבינו דצריך ידיעה וראי' ועי' בב"ב דף כ"ג ע"ב דמביא ראי' מעגלה ערופה דאזלינן בתר קרוב ועי"ש בתוס' ד"ה בדליכא, אך כך דכל זמן שלא נמדד לא שייך כלל לגדר עגלה ערופה קורבא צריך שיהי' בידיעה וראי' וכן עיר שיש בה ב"ד הוא מעצם הגדר דעגלה ערו' רק הגמר' מקשה דמי חלק לנו הישוב לפרטים וא"כ מה שייך בזה גדר קורבא ומתרץ דמשכחת כגון ביושבת בין ההרים ואז נעשה מציאות פרט, עי' ע"ז דף נ' גבי מרקוליס וא"כ שוב משכחת פרט, וכה"ג כתבתי גבי חילוק תיבות לאותיות בתורה ועי' בחולין דף ע' וזבחים דף ק"ה גבי רוב (עובר) [אבר] או רוב עובר ע"ש, וכן הך דשבועות דף ל"ד ע"א במאי דאמר שם גבי דיני נפשות ודיני קנסות מי לא בעי מודע כו' ר"ל ג"כ דזה תלי' רק ע"י הב"ד לא ע"י העדים בלבד דהרי על כרחך אם טריפה הרג או ב"נ הרג או בעולה בעל (לענין קנס) אין עדות העדים כלום רק הדין והב"ד פוסקין דאין לנו לחוש למיעוט דבמקום שרוב ישראל התורה פסקה לנו דלא חיישינן וזה רק דין לא בירור וכן גבי חשש טריפה וגבי חשש בעולה, לא שהב"ד פוסקין ע"י אומד דזה א"א לכו"ע מחמת גדר דושפטו כו' דפסחים דף י"א וכ"מ, וא"כ אין הדבר נגמר ע"י העדים, ועי' במחלוקת דב"מ דף מ"ג ע"ב דשמואל ור"י אם עדים כל זמן שלא באו לב"ד גבי ממון הוה זה מציאת הדבר ע"ש ותוס' שם דף ל"ה ע"ב ואין כוונת הגמ' בשבועות דף ל"ד הנ"ל כמ"ש התוס' והך דשבועות דף מ"ד ע"ב ודף מ"ו ע"ב זה רק משום תקנת נחבל. ועיין רש"י חולין דף י"א ורשב"ם ב"ב דף נ' ע"ב והך בודאי פטור וא"ש מה שהקשו שם התוספ' ונ"מ בכה"ג אם הב"ד פטרוהו מחמת ספק אם זה הוי כמו יצא לזכות דהוי פטור ודאי ושוב אף דאם אח"כ נתברר להם הדין שחייב אין מחזירין אותו או רק מחמת שאין יודעים איך לפסוק וזה ר"ל הך דסנהד' דף מ"ב ע"א גבי נזדקן הדין וזה רק בדיני נפ' ור"ל דגם ספק הוי פסק לפטור אך רבינו ז"ל בה' רוצח מחלק בין חיוב מיתה ע"י רציחה דאז גבי נתערב רוצח שלא נגמר דינו עם רוצחים שנגמר דינם בפ"ד ה"ז נקט האוסרים כולם אבל בה' סנה' פ' י"ד ה"ז כתב כולם פטורים ונ"מ דגבי רוצח הפטור לא הוי בגדר בירור שפטור רק שאין אנו יכולים להרגו ונ"מ אם הוכרו אח"כ הורגין ולכך נקט אוסרין אבל בשאר חייבי מיתות הוי פטור לגמרי דאף אם אח"כ הוכרו נפטרין והטעם משום דגבי רוצח גלי רחמנא בסנה' דף ע"ו ע"ב דגם מצמצם חייב וא"כ חזינן דהחיוב הוא על הפעולה שנפעל ע"י לא הפועל ולכך ג"כ הוי ס"ד בקדושין דף מ"ג ע"א לשמאי דגבי רוצח יש שליח לדבר עבירה וחייב המשלח ולמסקנא בד"ש הוי גדר רוצח וכ"כ הרמב"ם בה' רוצח פ"ב הלכה ב' גבי שוכר חבירו כתב דהוי בגדר שפיכת דמים בד"ש וגם הרי חזינן דגואל הדם אם הרגו פטור אף דא"א לחייבו עפ"י ב"ד כלל ורבינו ז"ל ס"ל דאף ע"י עד א' אם הרגו גואל הדם פטור כמבו' בפ"ו מה' רוצח ה"ה ואזיל לשיטתיה שכתב בה' עדות פ"ה דרק ב"ד אין דנין ע"י עד א' אבל דבר דא"צ ב"ד גם עד א' נאמן ולכך א"כ חזינן דמלבד הדין צריך לאבד את הרוצח וכמ"ש רבינו בה' רוצח פ"ד ה"ט גבי כיפה ונ"מ ג"כ היכא דיצא לזכות דאין מחזירין אותו לחוב אך ברוצח אם אז הרגו גואל הדם פטור ועיין בירוש' סנהד' פ"ד ה"ג יכול אם צדק בדינך יצדק בדיני כו' ומה זה אך ר"ל לגבי גואל הדם אם הרגו פטור וכן בהך דשם דל"ג ע"ב גבי חייבי גלות אם יצא לזכות אין מחזירין לחוב היכא דהב"ד פטרו אותו מגלות מחמת דהוי בגדר קרוב למזיד ואז הדין דגואל הדם יכול להרגו כמבואר בדברי רבינו בהלכות רוצח פרק ו' הלכה ד' ואח"כ חזרו בהם דחייב גלות א"כ שוב יהי' זה ג"כ זכות דשוב אין גואל הדם יכול להורגו איך הדין בזה אם מחזירין אותו אם לא, וכן אם מתחילה פטרו אותו מגלות מחמת גדר אונס ואח"כ חזרו בהם שחייב גלות איך יהי' הדין לגבי גואל הדם וכן אם מכניסין אותו לכיפה וכן אם נפטר מממון עיין בהך בב"ק ד' ל"ה ע"א במה דפליגי רש"י ותוס' גבי מקלקל בשבת אם חייב בממון ובירוש' פ"ב דשבת ובדברי רבינו בה' חובל ומזיק פ"ד ה"ח עכ"פ גבי רוצח החיוב הוא בשביל הפעולה שנפעל ולכן זמן שנפטר בספק לא הוי זה פסק דין רק מחמת שאין יודעין כמו בנתערב ולכך אוסרין אותו אבל בשאר ח"מ בנתערב פוטרין אותו לגמרי והוי כמו יצא לזכות וכן באומד גבי רוצח בברזל הוי רק אומד בירור ואם טעה באומד חוזר אבל באבן או באגרוף הוי אומד דין ואם אמדוהו לחיים ומת פטור כמבו' בסנה' ד' ע"ח ומ"מ אם נתערב באבנים אחרות ס"ל להתוספת' דאומדין את הקלה כמ"ש בזה ועיין ב"ק דף צ"א ע"א גבי אמדוהו והבריא או אמדוהו והיה מתנונה דנותנין לו כהאומד חזינן דהאומד של חבלה הוי דין לא בירור ועיין מכות ד' כ"ב ע"ב במה דא' שם גבי מלקות דאמדוהו ליומא ע"ש ברש"י דזה הוי כמו אומד טעות וגבי חבלה לא אמרי' כן אלא אמרינן משמים רחמי' עליה ולא הוי אומד טעות עכ"פ חזינן דאומד של חבלה הוי רק דין ושם מצמצם פטור ולכך רק ע"י ב"ד ואם טעו אמרי' משמיא רחימא עליה ועי' בתו"כ פר' קדושים פ"ט פ"ח דמודד ניק' דין ור"ל דאף דמבואר בקדושין ד' מ"ב וכמ"מ דדבר שבמדה כו' חוזר דזה ודאי גלוי מילתא אבל יש דברים של מידה השייכים לב"ד וזה כוונת הרשב"ם ב"ב בתוס' שם דף ק"ד ע"א ד"ה פיחת דגבי קרקע טעות דמדה אינו חוזר ע"ש ור"ל היכא דהטעות הי' ע"י חכמת המדידה וכמ"ש רבינו בה' גניבה פ"ח ה"א ע"ש ואז יש דבר שרשות להמודד לזלזל כמ"ש רבינו בהל' ב' וב"מ דק"ז ע"ב ורק מודד מומחא ועי' עירובין דף נ"ב ע"ב ודף נ"ח ע"ב ובסוף עירובין ובמ"א כתבתי דזה ר"ל הגמ' מגילה דף ט"ז כל האומר דבר חכמה גם בב"נ ניק' חכם ר"ל דלזה הוי גדר סמוך וכן לגבי רפואה לענין שבת ועי' בל' רבינו בהל' שבת פ"ב ה"א דדייק שם רופא אומן של אותו מקום ור"ל דצריך ג"כ שיקבלו אותו בני העיר ולכך לא מצינו בגמ' שמביאים רופא ממקום למקום רק גבי חי' שבת דף קכ"ח ע"ב וגבי נשכו נחש ביומא דף פ"א דשם הסכנה ידועה וכ"כ בזה, ועי' ביומא דמ"ט דאמר שם לי התיר ר' חנינא כו' ובירוש' שבת פ' שמונה שרצים מבואר שם דרק ע"י שנים ושם מיירי אף שהיו מומחין ברפואות מ"מ לא קיבלו עליהם בני העיר ולא הוחזקו עדיין לזה צריך דווקא שנים וכעין דמבואר מירוש' סוף סנהדרין גבי נביאים אין צריכים אות ומופת דזה ג"כ הוי בגדר עדות ועי' בירוש' שבת פ"ו נאמן הרופא לומר (על הקמיע) כו' ובמ"א אבאר. ושם י"ל דאינו חוזר עיין ערובין דף נ"ח ע"ב גבי מידת תחומין וכן גבי מדידת עגלה ערו' עיי' סוטה דף מ"ה וכן גבי מדידת דערי מקלט שם הוי המדידה דין ועיי' ברמב"ם בה' רוצח פ"ג ה"ב דמשערין כח ההכאה ושם נ"מ למדידה וע"ש בה"ח שכתב בפלח דבלה כו' והכובד שממית ולכאורה קשה הא מבואר בסנה' ד' מ"א גבי הכחשה בתאנים דליכא דאין זה דבר ההורג ולדברי רבינו משכחת להו כה"ג אך כיון דרק הכובד הוא שממית והכובד נעשה ע"י הצירוף או מעצם ולא שייך בזה הכחשה ועיין בהך דשבועות דף מ"ג ע"א אם זה הוי כמציאות אחת גבי גדולה וקטנה ובב"מ ד"ק גבי כסות גדולה וקטנה ובב"ב ד' קכ"ח ע"א גבי משקל ומידה אם זה הוי גדר בירור גמור וביבמות דף קט"ו ע"ב ונ"מ בין דבר דהמדה והמשקל הוא מחמת הדבר בעצמו או מחמת צירוף הדבר כמו הך דיבמות דף קט"ו הנ"ל ולכך כיון שרק הכובד גורם וזה נעשה ע"י צירוף לכך לא הוי הכחשה. ועי' ב"ב ד"ט ע"ב דהנ"מ שם בין שריון לבגד דעי' בהך דגיטין ד"כ ע"א במה דאמר שם בעלה של זית חזי לאצטרופי ומה זה ועי' בירושלמי קידושין פ"א דנקט שם דראוי להשלים עליו ור"ל דע"י ההשלמה והצירוף אח"כ יהי' נמצא כל א' וא' שוה פרוטה, וזה הוי שריון דכל קליפה מועיל לחבורו ועי' רש"י סוכה דף כ"ז ע"ב לר"א גבי סוכה. וכן הדין גבי מום בבכור דבעי ראית החכם והתרת החכם וגבי מומים שאינם מובהקים לכל הראיה שלהם מעכבת וזה ר"ל הירוש' ביצה פ"ג ה"ד בהך מחלוקת דר' מאיר ור' יהודה בבכורות דף כ"ח ע"א וע"ש דף ל"ו ע"ב ודף כ"ה ע"ב גבי התירו מומחה וזבחים דף ק"ד ע"א מבו' שם לשיטת הרמב"ם בפיר' המשנ' שם ובעדיות פ"ב שיש נ"מ דע"פ חכם פועל ההתרה להעור בפ"ע אף שהבשר אינו מותר וכבר כתבתי בזה מכ"מ כיון שזה תלוי בפי החכם צריך דוקא להיות בקי במומין ע"פ חוקי הרפואה מלבד מה שנתון לנו הדין הל"מ ולכך מבואר בסנה' דף ה' ע"ב דרב למד אצל רועה טבעיות דמומין ע"ש וזה ר"ל רש"י בערובין דף נ"ט ע"א דריש גלותא שייך לגבי התרת בכורות ומה זה דלזה צריך דוקא שיהי' סמוך מנשיא שבא"י עיין יומא ד' ע"ח ובדברי רבינו בה' בכורות פ"ג ה"א ומה שכ' רבינו בפה"מ בכורות פ"ד ע"ש אך נ"מ דלגבי ידיעת המומין ע"פ חוקי הרפואה צריך לזה רשות מרג"ל ועיין נדה ד"כ דמוכח שם דגבי ראית דמים נצרך ג"כ בקי בטבע וכ"ה גבי ראית נגעים ונ"מ אם הכהן או החכם טעה בזה דלא כלום הוא וזה ר"ל הירוש' פסחים פ"ו דצריך קרא דלא מהני אם יאמר הכהן על טמא טהור ונ"מ כגון אם טהר הכהן ונכנס למקדש ואח"כ נודע שזה טעות וכן אם הורו ב"ד הגדול כה"ג אם זה הוי כמו יחיד שעשה בהוראת ב"ד [השמטה למ"ש בהך דהוריות ד"ז גבי הוראת ב"ד דאין ציבור מביאים אשם תלוי ע"י הורא' ב"ד עי"ש וכן בכהן משיח ע"ש ובדברי רבינו, ובאמת ר"ל כך כגון אם הורו ב"ד שחלב כוי מותר ועשו כן הציבור ואח"כ חזרו בהן בזה פטורים מאשם תלוי, ובאמת זה תלי' אם יש על הכוי שם בהמה או לא, אם חוששין לזרע האב ואף דזה דבר השייך לטבע מ"מ הוא ספק לנו, וזה תלי' במ"ש אם כל הספיקות היו מציאות כללי או מציאת פרטי והפרט הוא בדבר שיש בו חיוב כרת וחטאת, ועי' בהך דכריתות דף ח' דמוכח דספיקות הוו מציאות בפ"ע וכ"כ במאי דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' מעהק"ר אם הקריב אשם תלוי בחוץ אם חייב משום שחוטי חוץ, ובאמת למאי דקיי"ל דליכא גדר הוראת ב"ד רק בדבר שחייבים עליו חטאת אם צריך שיהיה פרט ההוראה או הכלל דהרי מבו' במשנה דהוריות ד"ג ע"ב וד"ד ע"א דאם טעו בהוראת השתחוואה דהיינו בשחי' לבדה וכמבואר בדברי רבינו בהל' שגגת ב"ד חייבים אף דזה הפרט אין עליו חיוב קרבן עי' סנהדרין דס"ג וס"ה ועי' רש"י הוריות ד"ז ע"ב גבי כזית ובס' המצוות לרבינו אך רש"י ר"ל כגון דהורו דחייב רק ביותר מכזית, וכן י"ל להיפך דב"ד שהורו למשל דחלב שעל הקיבה מותר והציבור אכלו ע"י הוראתם רק מחלב כו' בזה ממעטים מאשם תלוי, ועי' בירוש' כאן גבי תולדות הוראה ואמר שם כך דמתחילה אכלו הציבור חלב בשוגג ואח"כ נודע להם והפרישו קרבנותם ואח"כ נמנו ב"ד ואמרו שחלב זה מותר וא"כ הקרבנות חול ושחטו אותם בחוץ ואח"כ חזרו ב"ד וא"כ שחטו הציבור קדשים בחוץ ע"י הוראת ב"ד אם חייבים על זה קרבן פר העלם דבר דזה רק גרם. ע"כ השמטה] ועיין בפרה פי"ב משנה ד' גבי המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש כו' גבי נגע מאי ודוקא לגבי הזאה מחלק שם בין של רבים ושל יחיד אבל כה"ג במקוה אם טבל ונכנס למקדש ואח"כ נודע שהמקוה היתה פסולה אז אם הוא חייב בקרבן לא מצינו ועי' נדה דף ג' ע"א דאין נפקא מינה בין רשות הרבים ומשום דגבי פרה הפסול וההכשר הוא בגדר הוראה לכן היכא דלא הוו צריך לבדוק פטור מקרבן והוי' אנוס כמ"ש רבינו בסוף ה' פרה מה שא"כ גבי מקוה דזה פסול הגוף ואין עליו שם מקוה כלל ועיין בהך מחלו' דר' עקיבא ור' טרפון בקדושין דף ס"ו ע"ב מקוה פסולה בגופו ור"ל דלא שייך זה לדין ולכך לא מהני בזה גדר אנוס [השמטה במה שכתבתי בהך מחלוקת דקידושין דף ס"ו ע"ב הנ"מ דגבי מקוה לא הוה פסול ע"י הוראה רק במציאות וזה ר"ל בגמ' קידושין שם החילוק של בעל מום ושל בן גרושה ומבוא' בתוספת' דמקוואות ובירוש' פ"ח דתרומות דבן גרושה צריך שיפסול דווקא בב"ד וכ"ז שלא פסלוהו ב"ד אין עליו שם פסול וכ"ה בירוש' פ"ג דסנהד' דפסול צריך דווקא שיפסל בב"ד משא"כ בבעל מום ובמקוה, וכבר כתבתי במ"א דגם בעדות כן דהיכא דהפסול רק לבירור לא ניקרא פסולו בב"ד, ואנן קיי"ל בסנהד' דכ"ז דלמפרע הוא נפסל, אבל היכא דצריך לפוסלו פסול הגוף כמו לעידי קידושין היכא דהמקדש והמתקדשת אינם מכחישים אותם, ולגבי המדידה במקוה מבו' בסו' שבת דזה הוי גדר בירור ולכך מותר ביו"ט, וכן גבי מומר להכעיס עי' סנהדר' דכ"ז שם דאז הפסול לא משום דלא מהימן רק מחמת פסול הגוף אז צריך דווקא ע"י ב"ד סמוכים ומכאן ולהבא. ע"כ השמטה]. ועיין יבמות דף צ"ב ע"א דאף דלגבי בעלה אמרינן דהוי אנוס מכ"מ חייבת בקרבן דהאונס בא מחמת שוגג אך י"ל דכיון דהחיוב הוא על הנאה כמבואר בירוש' כלאים פ"ח וע' פסחים דל"ג וכריתו' די"ט וכ"מ לכן חייב וע' תוס' יבמות דף ל"ה ע"ב דבלא הוכר לאחר ג' חדשים פטורה מקרבן ובשבועות דף י"ח ע"א ובדברי רבינו בה' שגגות פ"ה ה"ו דמבואר שם דרק אם באמצע נמצא טמא אז פטר מקרבן מחמת דהוי כמו אונס אבל אם היתה טמאה אף דהוא אנוס מכ"מ כיון דהדבר בא מחמת חסרון ידיעה הוי כשוגג לקרבן וכמ"ש הראב"ד ז"ל בה' מעילה פ"ז ה"ב ע"ש וברש"י יבמות דף ס"ט ע"ב גבי קרן חומש של תרומה ע"ש אבל מה שנאסרה לבעלה זה לא בעבור ההנאה דהרי קיי"ל דגם משמש מת אף למ"ד פטור מ"מ לבעלה אסורה כמבואר בסוטה דף כ"ו גבי שחוף וא"כ חזינן דזה רק דין ולא האיסור ועי' בירוש' כלאים פ"ח גבי לא יהי' קדש התו' אסרה עליו הנאת ביאתו ועי' חולין דף קט"ו ע"ב גבי בשר בחלב דיליף שם מזה דאסור בהנאה וכבר כתבתי בזה אבל מה שנאסרה על בעלה לא משום זה ועי' תוס' מעילה די"ח ע"ב ותוס' קידושין דף נ"ג ע"ב ד"ה אף דכ' דזה ג"כ גדר מעילה ונ"מ גבי אומר מותר אם נאסרה ע"י לבעלה ועי' ב"מ דף נ"ח ע"ב גבי מעילה כה"ג עי"ש ברש"י ועי' בהך דיבמות דנ"א ע"ב בשיטת רש"י שם באשת איש דרבנן לא נאסרה על בעלה רק ע"י קינוי וסתירה ע"ש בתוס' ובמ"א אבאר אך הרי בהך דפסחים דף ע"ג ע"א וע"א משמע שם דרק מפני שעשה ברשות לכך פטור מקרבן ע"ש בתוס' ובדברי רבי' בה' שגגות פ"ב אף שיש עליו שם אנוס וכמ"ש רבינו סוף פ"א בה' קרבן פסח כיון דמכ"מ זה בא מחמת חסרון ידיעה וגם הרי בהך דמכות דף כ"ב ובב"ק ד' ל"ב גבי הוסיף לו רצועה כו' חייב גלות אף דהשליח ב"ד אנוס מחמת דהוא סומך על המונה מכ"מ גולה ואין עליו שם גדר טעה בדבר מצוה דהרי עשה ברשות כיון דזה נעשה ע"פ טעות שלא בדין וגם באמ' גבי נגעים דעקר תלוי בפי הכהן וכ"ז שלא אמר טמא או טהור לא הוי כלום והנה רבינו ז"ל בה' נגעים פ"ט ה"ד כתב גבי פסיון א"א שיעשה זה ע"י כהן אחר שלא ראה הנגע מתחלה ועיין מ"ש בפי' המשנ' פ"ג דמסכתא נגעים משנ' א' ובאמת בת"כ גבי נתקים מבואר דגם ע"י בנו ותלמידו שאמרו לו שעמד בעינו מהני ובתוספ' מבואר דגם המצורע עצמו נאמן לאמר אם פשה או לא וצ"ל כך דהנה פליגי בזה תנאים במסכ' נגעים פ"ה משנה ד' אם אמירת הכהן טמא או טהור הוא על הנגע וממילא האיש שיש בו הנגע טמא או קאי על האיש ונ"מ אם אינו יודע איזה נגע פשה באיש אחד ועיין במאי דפליגי רבינו והר"ש פ"ט דנגעים מ"ב גבי אם א"י אם שחין או מכוה אם טמא או טהור עיין בה' טומאת צרעת פ"ה ה"ה ע"ש ועיין בהך מחלוקת דלר"א ור' יהושע בשבועות דף י"ח ובכריתות די"ט ובנידה דכ"ח ע"ש אם צריך לידע שם הדבר עכ"פ כך זה מחלוקת אם אמירת הכהן על האדם או על הנגע וע' בהך דנדה ד"כ ע"ב מבו' שם כך דהאשה נאמנת לו' שראתה כזה והחכם או' לה שהיא טהורה שעכ"פ הטהרה ע"י החכם וגבי דמים די בזה כמבו' בירוש' פ"ב דדי שהחכם יראה מראה הכתם ואף שלא ראה עצם הכתם מש"כ בנגע דצריך לראו' עצם הנגע וגבי נגע עצם הראיה פועל ויאמר טמא ולא מהני אומדנא כמו בהך דכתובות דפ"ה ופסחים דקי"ג רק נתקים ס"ל לר' דל"ד לשאר נגעים ואינו חייב עד שיגלחנו כמב' בפ"י מה' טומאת צרעת ה"א ע"ש ולכך מבו' בת"כ דמהני בזה שיאמר לו בנו או תלמידו שכך היה ע' גיטין די"ט ע"ב גבי שטר וכתובות דף כ"ח אבל לא בשאר נגעים והנה עי' בקידושין דף ח' ע"א דנאמנת לומר שהדינר הי' של נחושת ולא הוי קידושין וע"ש די"ב ותוספת' גיטין פ"ב דנאמנת לומר שזה הוא הגט ועי' כתובות ד"כ גבי אם יכול הבע"ד להזכיר את העד ע"ש אך כ"ז גבי דבר דהוה רק ממילא יש נאמנות גם לבע"ד בעצמו אבל על עצם הדבר הבע"ד בעצמו אינו נאמן וכמו בהך דנידה ד"כ ע"ב הנ"ל דאינו נאמנת לומר כזה טיהר לי חכם וה"נ גבי נגע למ"ד דכהן מטמא הנגע וממילא האדם טמא שפיר נאמן הבעל דבר בעצמו כמבו' בתוספת' הנ"ל אבל אם נימא דמטמא להאדם א"א לסמוך עליו והנה כ"כ במ"א בהך דיבמות דף פ' גבי סמני סריס ומה דמחלק שם בין בדיקה דהמים הקבועים וצריך לבדוק גם באמצע וכן בהך דעבו"ז ד"מ מה דאמר שם דלא סמכינן על סמני דגים בראש ושדרה למה לא מדמה דגבי בהמה בחולין דף נ"ט סמכינן על סימן דבשרו מהלך שתי וערב משום דגבי בהמה וחיה התורה חשבה לנו מיני הטהורים ואמרי' דסמכינן על הסימן לומר שזה ממין פלוני המפורש בתורה שטהור מה שא"כ בדגים דלא פרטה לנו התורה המין עי' תוס' חולין דס"ו ע"ב אם אדה"ר קרא שמות לדגים ולכך א"א לנו לסמוך על סימן שרק מחמת ידיעת הטבע וכן סמני סריס זה לא הוי עצם הסריסות רק זה מראה לנו שהוא סריס לכן לא חיישי' שמא הבריא בינתים מה שא"כ גבי מום בבכור זה הדבר הוא המום ואין מביאין ראיה ממנו עליו כי על זה אנו דנים ועי' מה שכ' בזה בהל' גרושין פ' י"ג ה' ט"ז בחבורי ח"א וכן הוי הטעם במה דרבינו פסק בה' אס"ב פ"כ ה' י"ג דמי שהחזיק עצמו לכהן ואם נשא גרושה לוקה ולא פסק כן שם בפ' ט"ו הל' ט"ז דאם אמר על עצמו שהוא ממזר דאם נשא בת ישראל ילקה רק משום דיש לנו כהנים נצחים קבועין כמ"ש התו' יומא דף נ"א דלא כלי שבטא כמו בב"ב קט"ו והוא מחזיק עצמו שהוא מהם לכך לוקה אבל בממזר זה רק סיבה וא"א להחזיקו דבר ברור משום דכל דבר שצריך להחזיק א"ע צריך להחזיק בדבר המסוים עי' בגיטין דפ"ט גבי קלא וזה ר"ל ג"כ רבינו בספ"א מה' איס"ב דאשה אם אמרה שהיא מקודשת ה"ה מקודשת ואם החזיקה עצמה שהיא מקודשת לפלוני חייבת מיתה לא כמו באב וע"ש בקידושין דס"ג בבעל המאור בשם הראב"ד וכן בהך דכתובות דכ"ב גבי אמתלא דלא מהני רק אם אמרה א"א סתם אבל לא אשת פלוני ע"ש בר"ן, וגם דגבי כהן לגבי גדר אישות גם אנחנו יכולין להחזיקו בגדר ודאי כהן מה שא"כ גבי ממזר דגם לגבי אישות א"א יכולין להחזיקו בגדר ממזר דא"א לנו להתירו בממזרת ועיין בדברי רבינו בהל' יבום פ"ג ה"ה שנאמן עד א' לאמר שיש לבעלה בן ויפטר מיבום וע"ש בהשגות רק המעיין בדברי רבינו דגבי מיתת היבם נקט דגם עבד ואשה נאמנין וגבי בן נקט רק ע"א משום דמוכח מדברי רבינו דמה דקי"ל בכמ"מ בהל' נזירות ובהל' שגגות ובהל' סנהד' דדבר שהוחזק ע"פ ע"א שוב חייב עליו דוקא ע"א ולא אשה ועבד ועיין בירוש' סוטה פ"ו ה"ב לכן גם כאן כך דבאמת אם יש להבעל בן יש עלי' שני גדרים דהבן פוטרה מחליצה וגם היא הוי' חייבי כריתות ליבמה כמבו' ביבמות דנ"ד ע"ב ודנ"ה וא"כ נהי דע"א א"נ לומר שיש לה בן מ"מ נאמן להחזיקה שהיא מחייבי כריתות עליו וממילא היא פטורה מחליצה וכמו באיילנית ואשת אחיו שלא הי' בעולמו ולכך נפטרה וכ"כ בזה במה דרבינו בהל' ממרים לא כתב גבי בן שחרש את אביו דחייב חנק שאינו חייב עד שיוחזק שהוא חרש כמ"ש בהל' חובל ומזיק גבי תשלומין משום דתשלומין הוא על עצם החרישות חיוב מיתה הוא רק על המבואר לנו מן החרישות דנעשה בו חבורה טפתא דדמא דנפל ליה באודנא עכ"פ כל היכא דיש נ"מ בהמנין בגדר דין ותואר אין הנשים מצטרפת וזה מבו' בירוש' הנ"ל בפסחים פ"ז גבי פר העלם דבר של צבור ליכא בנשים ומה דאמ' שם קטנים כ"כ בזה דר"ל כגון פחות מבן כ' וכמ"ש רבינו בפי' המשנ' בסנה' פ"ז דזה הלכה מהך דשבת דף פ"ט דכל דבר השייך לדיני שמים אין פחות מבן כ' בכלל וכמו גבי שקלים וכמו בהך דב"ב דף ק"כ דנגזרה גזירה דאינו בחשבון הצבור וכבר כתבתי גבי עבד דפליגי גמ' דילן בסוטה דל"ח עם הספרי פ' נשא אם עבדים נכללין בברכת כהנים, וכן צריך קרא לכפרת יוה"כ חולין דקל"א ע"ב ויהי' נ"מ ג"כ לעבד שהמיר בק"צ אם לוקה וכן לאשה אם המירה בק"צ ועיקר הגדר תליא אם עבד יש בו מציאות פרטי לדין משום דמבואר בנזיר דף ס"ב ע"ב דאין נפשו קנויה לו ועיין קדושין דף ס"ב ע"ב מה דמקשה שם גבי נתן פרוטה לשפחתו ואמר מעקרא בהמה ואמאי לא מתרץ כן גבי גיורת וצ"ל דגם דב"נ הגרות עושה אותו כפנים חדשות גר שנתגיר כקטן שנולד מכ"מ המציאות נעשה ע"י דעתו ורצונו ועיין ביבמות דף ס"ב מה שא"כ בעבד כיון דזה נעשה בע"כ וא"צ דעתו כלל הוי כמו שאינו ונעשה ברי' חדשה ולכך מבו' בגיטין ד"ט חוזר בנכסים אינו חוזר בעבד ע"ש ברש"י וכבר קדשו שמים וע"ש בתוס' דף ע"ז ע"א ובירוש' גיטין פ"ד ופסחים פ"ב לא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד וגבי גרות מבו' בכתובות די"א גבי גר קטן דאם הגדילו יכולים למחות ולא אמרי' כבר קדשו השם וע"כ משום דגר אף שנשתנה מכ"מ הוא עצמו גרם לזה מה שא"כ בעבד ועיין במה דפליגי בגיטין דף י"א ע"ב גבי אם חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו מחמת אכילת התרומה מפני שהוא קנינו ע"ש בפי' המשנ' ובירוש' שם דר"ל כך דמה שאוכל בתרומה מתחילה לא משום עצם דבאמת אינו בגדר מציאות כלל רק מחמת שהוא קנין האדון וא"כ לא שייך על זה גדר חוב ולכך ג"כ כ' רש"י גיטין דף י' ע"א דארוסין לא הוי זכות דאינו חיי' במזונותיה ולכאורה הא מכ"מ מן התורה אוכלת בתרומה וע"כ כמ"ש במ"א דנ"מ בין ארוסה לכהן ובין נשואה לכהן דארוסה אינה אוכלת רק מחמת קנין של הארוס מה שא"כ בנשואה דחל עליה קדושת כהן עיי' ביבמות דף נ"ו ע"א וע"ש ד' נ"ז דנקט שם מחמת קנין ונ"מ לדידן דפסקי' כר' יוסי דבת גר וגיורת מותרת להנשא לכהן ומותרת ג"כ לממזר עכ"פ א"א לחול עליה גדר קדושה ואז אף לגמרא דילן אוכלת רק בגדר קנין של כהן לא בגדר קדושין ונ"מ דבת ישראל שנשאת לכהן וזנתה קודם גרושין אף דאסורה לאכול בתרו' מכ"מ אינה משלמת את החומש דעדיין יש עליה קוד' גרושין גדר קדושת כהן ועי' יבמות דף נ"ו ע"א דנקט שם לשון קדושה ועי' שם בדנ"ז ע"א בזה וזה ר"ל רש"י ביבמות דף י"ג ע"ב ד"ה בית הלל ודף צ"א ע"א ונ"מ דאינה משלמת חומש אבל כל היכא דאכלה משום קנין כמו ארוסה אז אם זנתה פקע קנינו ומשלמת חומש וכן נ"מ לגבי יבמה שנתיבמה לכהן דמה דאכלה בתרומה ע"י היבום שיבמה לא מחמת קנין דאשה נקנה לו מן הש' כמבואר ביבמות דף ל"ט וכמ"מ וכן מבו' בירוש' פ"ד דכתובות דאין עליה גדר מוש"ר אף לאחר שיבמה משום דגבי מוש"ר נקט בקרא לקחתי וזה לא נקרא שהיא לקוחה מצדו רק אוכלת מחמת שהיא כעת אשתו ועיי' ברש"י כתובות דף נ"ח ע"א ד"ה בהאי דלכך היא אוכלת בתרומה בכנוסה ונ"מ גבי בת גרים שנתיבמה לכהן לא אכלא כלל בתרומה דגדר קנין לית בה ביבמה וגדר קדושת כהן א"א מחמת אישות א"א לחול עליה כמ"ש וכן דייק הגמ' ביבמות דף נ"ב ע"א בכתובת יבמין ע"מ לזונה ולפרנסה כראוי ומה זה ר"ל אך דאף דקי"ל בכמ"מ עולה עמו כו' זה רק בארוסין ונשואין אבל לא ביבום עיין תוס' כתובות דף נ"ג ע"ב ע"ש וכן אם זנתה לאחר יבום או בת גרים שזנתה לאחר נשואין משלמת את החומש. עכ"פ מציאות העבדות והחרות לא חל על העצם רק פנים חדשות ועיין גיטין דפ"ה ע"א וכ"כ דמה דעבד אוכל בק"פ עם האדון הוא ג"כ רק בשביל שבטל לרבו ואף דמבו' בירוש' פסחים פ"ח דאין הרב י"ל לעבד א"א שתאכל קרבן פסח אך מכ"מ אינו או' מצד עצמו רק מצד קנין שהוא קנוי לרבו ולכך מבו' במכילתא פר' בא דאף אם קנה רבו לאחר זריקת דם הפ' מכ"מ אוכל בהפ' ואין עליו גדר שלא למנויו ונ"מ דאף דהא קי"ל בכריתות ד"ח ע"ב וד"ט ע"א דגר שמל וטבל ולא הביא קרבן גרות לגבי קדשים עדיין אינו ככשרי ישראל ואינו אוכל דעדיין אינו ככשרי ישראל וכמ"ש רבינו ז"ל בפ"א בה' מחוסרי כפרה וכן יהיה נפ"מ לר' שמעון דס"ל גיורת פחותה מבת ג"ש מותרת להנשא לכהונה מכ"מ י"ל דאם עדיין לא הביאה קרבן גרות אינה יכול' לאכול בתרומה מחמת קדושה רק מחמת קנין, ואף דעבד כנעני לאחר מילה וטבילה אוכל בתרומה ובקדשים ובפס' אף שלא הקריב קרבן גרות זה רק מחמת אדון ולא מצד עצמו וכמ"ש ואף חציו עבד וחציו ב"ח למשנה ראשונה וכן חצי' שפחה וחצי' בת חו' וכן מחוסר גט שח' מכ"מ כיון דלא כפינן לאדון ויוכל שישאר כך אוכל בפסח בגדר עבד ואין רבו מעכב עליו כלל וזה ר"ל הירוש' גיטין פ"ד בשעה שאינו עובד את רבו אין רבו מעכבו אך זה רק גבי פסח ועי' תוס' יבמות דס"ו ע"א וכריתות דכ"ד וגיטין דמ"ב אבל גבי ראי' לא שייך זה דעבד פטור מן הראי' ולא כמ"ש התוס' ערכין דף ב' ע"ב ד"ה כמשנה דלגבי מחוסרי גט שחרור פטור לגמרי רק גבי חצי ב"ח שם החיוב עליו מצד חרות ולכך רבינו ז"ל בהל' מילה פ"ג שינה מלשון הגמ' שבת דף קל"ז ע"ב דגבי מילת גרים גרס בברכה להטיף ממנו דם ברית וגבי עבדים גרס בברכה מהם כו' משום דגבי גרים הוה כל א' פרטי דהרי הוא מתגייר מדעתו ורצונו וגם המצוה נשארה אצלו לעולם כי הרי נעשה ישראל עי"ז משא"כ בעבדים דמלין אותו בעל כרחו ולאחר שנעשה עבד אין לו גדר המצוה כלל וכבר כתבתי בזה ואין בו פרט רק מצוות התורה על כל מציאות העבדים ורק החיוב הוא על האדון כמבו' ביבמות דף מ"ח ולכך נקט ל' רבים וגם באמת הא דקי"ל דצריך טבילת שחרור עיין יבמות דף מ"ז אך גבי שן ועין למ"ד דאין צריך גט שחרור י"ל דזה הוי הפקעה לגמרי ואין צריך גם טבילת שחרור ובגדר שכ' רש"י בע"ז דף נ"ב ע"א ד"ה כיון דהבטול הוי כטבילה והוי כפנים חדשות ואף דשיטת רבינו בה' איסו"ב פי"ג הלי"ב דהטבילה דשחרור הוא מן התורה, ועי' בהך דגיטין דמ"א ע"ב מבו' שם גבי והפדה כו' יכול לכל ת"ל לא כו' ואינו מובן דהא שם ע"כ קאי למ"ד שם דל"ט ע"ב דכסף גומר גבי שחרור ור"ל לא בגדר שווי' רק גדר דין וי"ל דדי בפרוטה וכן מוכח בתוס' ד"מ ע"ב ד"ה וכתיב וכבר הארכתי בזה במה דמבו' בגיטין דף מ' ע"ב ודמ"א ע"ב גבי כותב שטר על דמיו דזה באמת חירות דכסף ומהני לזה שט"ח וכ"ה שיטת הראב"ד בהל' עבדים פ"ז ה"ז וה"ח וכן שיטת רש"י בקידושין ד"ה וע"ש דט"ז ע"א דמבו' שם ג"כ דשטר על דמים הוה כמו כסף עצמו וע"ש די"ח אך רק לא בגדר גרעון כסף גבי ע"ע דשם בעי דווקא כסף ממש ולשיטת הירוש' צריכה שומא לכו"ע עי' קידושין ד"ח ואז הוה כמו כסף ממש וכן י"ל דלזה לא מהני קרקע וא"ש מה שהקשו התו' קידושין ד"ב וכן כה"ג בשחרור ע"כ וא"ש ג"כ מה שהקשו התוס' בכ"מ הא אסור לשחרר עבדו דזה בחינם אבל בכסף או שט"ח הוה כמוכר עצמו לו עי' בגיטין דל"ח ע"ב ודנ"ב ע"א. עכ"פ איך ס"ד דהגמ' דמ"א ע"ב לומר גבי שפחה חרופה דנפדה כולה א"כ למ"ד שם מאורסת לע"ע הוה א"א גמורה וע"כ צ"ל דמיירי קודם טבילה ואין עלי' עדיין שם קדושת ישראל ולכך לא הוה קידושין גמורים, ובאמת נראה דטבילה זו שלאחר השחרור צריך גם בדעת העבד אף דמדברי הגמ' ביבמות דמ"ז ע"ב לא משמע כן שם ר"ל קודם ששחררה משא"כ אח"כ דשם צריך דעתו, ובזה א"ש הך דיבמות דף כ"ד ע"ב דא' שם גבי נטען על השפחה ונשתחררה משום שמא הוה לשם אישות ע"ש בתוס' ד"ה א"ה דמה שייך זה גבי שפחה רק משום דטבילת שחרור וכן הקרבן אח"כ צריך מדעת ועי' רש"י יבמות מ"ה ע"ב גבי אטבלה כו' ע"ש, אך גבי שן ועין למ"ד דאין צריך גט שחרור כיון דהתורה שחררה די בזה וא"צ טבילה כלל, וכן מוכח הך דגיטין דמ"ב ע"ב שם ועי' ב"ק דע"ד ע"ב דאמר שם דהוי מודה בקנס, ומשמע דבל"ז הי' יוצא אף בלא עדים ואף דזה הוה גדר גירות ומשפט כתיב בי' ועי' יבמות דמ"ו ע"ב ומ"ז ע"א וצ"ל דעבד שאני וכמ"ש התו' שם וקידושין דס"ב, ולכך אף דגזרו על ב"נ שיהיו כזבין לכל דבריהם מכ"מ טבילת גרות א"צ מים חיים כמבו' ביבמות דף מ"ז ע"ב משום דזה פנים חדשות לגמרי וגם משום דעל ב"נ לא שייך כלל גדר טבילה עיין נזיר דף ס"א ע"ב ונ"מ לשיטת התוס' עיי' מגילה ד"כ וביבמות דף מ"ו ע"ב ובהך דפסחים דף צ"ב ובירוש' שם דמשמע דגם גר צריך הזאה ג' וז' ומשיטת התוס' משמע גם קודם טבילה ובאמת הך טבילה דפסחים דף צ"ב י"ל ג"כ דר"ל טבילת גרות דלא כד' הראשונים וגם הא דע"כ צריך קרבן לגבי פסח ולשיטת הרמב"ם ז"ל לגבי פסח לא נגמר עדיין הגרות שלו לקדשים ואיך מהני הזיה אך לפי מ"ש במ"א יש בזה ג' גדרים אם מל לשם גרות אף דלא טבל עד לאחר כמה שנים מכ"מ אם טבל נעשה גר למפרע והך דעבו"ז דף נ"ט ויבמות דף מ"ה וכמ"מ מיירי בשלא טבל כלל וכמו גבי שחיטה בסימנים למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חולין דכ"ט ועי' בנדרים דס"ח ע"א גבי הפרת האב גבי ארוסה וזבחים דק"י ע"א גבי מנחה ע"ש וביבמות דק"ד ע"ב. ונ"מ ג"כ דאף דקיי"ל בע"ז דכ"ז כמ"ד דאשה כשרה למול זה רק גבי ישראל אבל במילה דלשם גירות אז דווקא ע"י איש דהוא בגדר משפט וצריך איש דווקא ואז אם טבל לאחר זמן רב הוה גר למפרע [השמטה וכן הדין גבי גיורת היכי דטבלה ולא קיבלה המצוות דזה מעכב ובפרט בגיורת, וע' תוס' שבת דף ס"ח וביבמות ד' מ"ד ודף מ"ה וכ"מ ותוס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב ובל' רבינו בהל' איסו"ב פי"ג הל' י"ז נראה שם שמחלק בין גר לגיורת, אך אם קיבלה המצוות אח"כ בב"ד נעשית גיורת למפרע, ועי' בירוש' קידושין פ"ד גבי גרים שנתגיירו משום ד"א אף אי נימא דלא הוו גרים מ"מ אם נתגיירו אח"כ לש"ש צריך לקבלם תיכף דהוו גרים למפרע, ובזה א"ש מה שהקשו התוס' כתובות דף ז' ע"ב ד"ה והא מה דאמר שם דרות המואבי' הוה אלמנה דהרי הוה נכרית עי"ש ועי' בספרי פ' בהעלותך גבי הך דב"ב דף צ"א ע"ב נקט ששרפו בניהם לע"ז ר"ל דמבואר בספרי פ' שופטים דבא על הנכרית הוה כן, עי' מגילה דף כ"ה ובירוש' שם, עכ"פ הוה בגדר ב"נ ואף דמבואר בב"ב דף צ"א דהוו גדולי הדור, אך משום דמבואר בירוש' יבמות פ"ח וקידושין דעדיין לא ידעו ההלכה דמואבי ולא מואבית וזהו מן ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משרע"ה דתמורה דף ט"ז ואח"כ נתחדשו אז בימי בועז, והנה מבו' במסקנא ביבמות דף ע"ו יע"ש דף ע"ט וכתובות דף כ"ט דהלאו דלא יבא עמוני וכו' הוא רק לאחר שנתגיירה (ועי' בד' רבינו בהל' איסו"ב וכבר כתבתי בזה בח"א) והטבילו אותן בלא קבלת המצוות ויצאו מכלל עכו"מ ולכלל ישראל לא באו ובפרט אז דצריכים להביא קרבן גירות ואז מעכב ועי' כריתות דף ט' ותוס' קידושין דף ס"ב וכ"מ וברמב"ם פ"א מהל' מחוס"כ א"כ אח"כ שקיבלה רות ע"ע כל המצו' ועי' יבמות דף מ"ז וגם בבית מדרשו של בועז עי' ירוש' כתובות פ"א דאז מינה בועז זקנים מקרא דויאמר להם שבו א"כ נעשית גיורת למפרע והוה קידושי מחלון קידושין גמורים אף לאחר מיתה עי' בירו' קדושין פ"ג ותו"י יומא די"ג ולא דמי להירוש' הנ"ל דלהירוש' עי"ז היא נעשית זקוקה ליבם ושפיר נעשית מקודשת למפרע וה"נ כן, וזה דכתיב בסוף רות דנעשית למפרע אשת המת ולא יכרת שם המת כו' ר"ל משום דמבו' ערובין די"ט דבא על הנכרית אין אאע"ה מעלה אותו שנמשך כו' ול"ל כמ"ש בהל' איסו"ב פי"ב דזה הפסד גדול שאין כמוהו כו' משום דאין זרעו מתייחס אחריו אך כאן נעשית למפרע אשתו של מחלון ואין נכרת וע"כ נקראת אלמנה וא"ש. ע"כ השמטה]. וכדמוכח מהך דשבת דפ"ו גבי פולטת דאף דגמר הגירות הוה אח"כ מ"מ הוה טמאה אם פלטה, ועי' בנידה דמ"ב ע"א גבי רואה ע"ש כיון דהש"ז שקיבל הי' עדיין קודם גמר הגירות ועי' בפי' המשניות לרבינו במקוואות פ"ח מ"ד משמע דס"ל דלמאי דקיי"ל רואה, האשה טמאה אף שקיבלה שה"ז מב"נ רק הש"ז עצמו טהורה, אך באמת לפמ"ש נעשה גירות למפרע, ועי' נידה מ"ג ע"א, גבי ב"נ שהרהר כו' וירד וטבל לכאורה לא משמע כן אך י"ל דשם ר"ל אם המילה לא הי' לשם גירות רק לשם מצוה וכמ"ש לקמן, ואם מל לשם מצות ישראל לא לגרות וזה ר"ל הגמ' בע"ז דכ"ו ע"ב ישראל מל כו' ור"ל כמ"ש רבי' פ"ג מהלכות מילה הל' ז' למצוות מילה ולא לגירות דאל"כ מקמ"ל, ואז די ע"י אשה או עבד ועי' ברש"י יבמות דמ"ו ע"ב ד"ה מטבילין דדייק לשם מצוות מילה, ועי' בירוש' קידושין פ"ד ה"ז דמפרש שם דלא כגמ' דילן רק דר"י לשיטתי' דס"ל דמ"ז ע"א דבח"ל גר א"צ להביא ראי' שנתגייר ואף משום דשם הי' המילה רק בגדר יהדות ולא בגדר גירות, וא"כ אף שאח"כ טבל מ"מ לא הוי גירות למפרע רק משום דאינו נאמן לומר כך ומיירי דליכא עדים שהי' ב"נ אז לאחר טבילה הוי ישראל ורק מכאן ולהבא וא"צ הטפת דם ברית אבל כשמל לשם מורנא עיין ע"ז דף כ"ו ע"ב אז צריך הטפה רק לא משום גרות רק משום יהדות ורק לאחר שטבל דזה רק מחמת מצות הטפה עי' רש"י שבת דף קל"ד ונ"מ דהטפה לא מעכב להגרות כלל וזה ר"ל רבינו בה' מילה פ"א ה"ז דאם מל כו' צריך להטיף כו' ביום שנתגייר משמע שכבר נתגייר והיינו הטבילה ורק מחמת מצות יהדות אבל בה' אס"ב נקט פ' י"ד ה"ה אם היה מהול כו' רפואה שלמה ומטבילין אותו ר"ל דשם לא נודע לנו שמל רק שבא לפנינו כשהוא מהול וחיישינן שמא נולד מהול עיין מ"ש הבעל המאור בפ' י"ט במסכ' שבת ואז יש חשש ערלה כבושה ומעכב זה להגרות וצריך להטיף קודם טבילה כמו בכל מילה והנה ביבמות דף מ"ז ע"ב נקט שם כל שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ורבינו ז"ל בה' מקואות פ"ב ה' כ"ב כ' רק חוצץ בגר ולגבי מקום הטבילה הביא בה' איס"ב פ' י"ג ה' י"ג מטבילין הגרים והעבדים והמשוחררין משום כך דרבינו ס"ל דטבילת גר מאחר שהוא לשם קדושת ישראל עיין רש"י יבמות דף מ"ה ע"ב ובירוש' קדושין פ"ג הוי כמו טבילה לטהרות גם כן וחוצץ כל החציצות אף שלבעלה אינה חוצץ וכן י"ל בטבילת שחרור אבל טבילה לעבד דעדיין אינו חל שם קדושת ישראל עי' גיטין דף ל"ח ע"ב אינו חוצץ רק כמו לבעלה ולכך דייק רבינו בה' איס"ב הנ"ל עד שיתרפא רפואה שלמה מה דייק כ"כ הלא בגמ' נקט רק נתרפא מטבילין אותו רק כך דמתחילה צריך להמתין עד שיתרפא מחמת דמים מרזי מכה וזה ג' ימים הגליד פי המכה כמבו' בנדה דף ס"ז גבי רבדא דכוסילתא ובחולין דף נ"א ועיין שבת דף קכ"ט גבי יולדת וכמ"מ בש"ס דלאחר ג' ימים הוי התחלת רפואה אך כיון דרבינו ס"ל דטבילה לקדושת ישראל חוצץ כמו לטהרות וא"כ צריך להמתין עד שיתרפא לגמרי מחמת חציצה וזה ז' ימים וכמ"ש רבינו בה' קרבן פסח פ"ו ה"ז כי הבראה ז' ימים עי' שבת קל"ז וזה מחמת חציצה ולכך דייק רבינו רפואה שלמה אבל בטבילה לעבדות א"צ זה [השמטה במה שכתבתי לחלק בין אם מלו לשם גירות או מלו לשם מצות מילה לבד ובזה א"ש דברי התוס' בנידה דמ"ג שם מה שהקשה ריב"א למה בעי שם רק בנקיבה ולא בזכר ולכאורה תמוה דע"כ מלו מקודם ומבואר בע"ז דנ"ז לחד מ"ד דגר שמל ולא טבל רוקו וכו' טהור רק בזה א"ש דבנידה שם ר"ל דהמילה הי' לא לשם גירות ובע"ז מיירי שמל לשם גירות. ע"כ השמטה]. ועיין בתוס' יבמות דף מ"ו ע"ב ד"ה דר' יוסי מוכח דס' להו דלמ"ד דאם מילה שלא בזמן הוא מותר למול בלילה גם גר שנתגייר מהול יכול להטיף ד"ב בלילה וע"כ דמיירי דידוע לנו שנמהל רק לא לשם מצוה ואז ההטפה רק בגדר מצוה ורק לאחר טבילה כמ"ש אבל אם נולד מהול ההטפה בגדר גרות מחמת ערלה כבושה ודוקא ביום וכמ"ש. עכ"פ יש נ"מ בין פסח לראיה דגבי ראי' שייך רק בחצי עבד וח' ב"ח והחיוב עליו רק מצד חרות וי"ל דמיירי שכבר טבל לשחרור אך קרבן לא הביא אך כיון דיש עליו צד עבדות אז לא מעכב הקרבן של גרות לקרבן ראי' אבל מחוסר גט ש"ח אז אין בו חיוב בקרבן ראי' כלל אבל למשנה אחרונה שוב כ"ז שלא הביא קרבן גרות אין עליו חיוב קרבן ראי' אבל בק"פ שם גם מחוסר גט ש"ח יש עליו חיוב ק"פ ובגדר מציאות עבד וזה רק למשנה ראש' אבל למשנה אחר' שוב דאין רשות לרבו עליו אז כ"ז שלא הביא קרבן גרות אינו יכול להביא קרבן פסח ועיין בתוספ' כריתות פ"א הביא לצרעתו כו' מוכח שם דקרבן מביא אף קודם שהביא קרבן גרות רק באכילת קדשים לא חזי ולכך לא מהני בפסח דהוי שלא לאוכליו ועי' במ"ש רבינו בה' ק"פ פ"ד ה"ט עד שלא נשתחרר כו' ולכאורה אינו מובן הא דעבד יכול להפריש פ' בשבילו וע"כ צריך לומר כמ"ש דזה מציאות אחר לגמרי ועי' ירוש' פסחים פ"ח ה"א פעמים שהוא נמנה כו' ובאמת כבר כתבתי בזה אם בעבד הפטורים שלו מחמת דלא נגמר הגירות לגמרי סנהדר' דנ"ח ע"ב או התורה פטרה אותו ובזה פליגי רבינו והראב"ד פ"ב מה' שופר אם אנדריגנוס הוי כמו חצי עבד, ובמאי דפליגי רבינו והראב"ד בהל' אישות פ"ד הי"ד אם איש שקידש אנדריגנוס אם יש בזה גדר קידושין אף דחייבין עליו סקילה כמוב' ביבמות ספ"א מ"מ זה לא מחמת צד אשה רק מחמת צד זכר ולא שייך בו קידושין כלל ולכך אינו נפסל ע"ש בירוש' ביבמות פ"ח, ועי' בדברי רבינו בהלכות תרומות פ"ז הלכה ט"ז . מה דמחלק שם בין אנדריגנוס שבא על אנדריגינוס או אם בא זכר על אנדריגינוס משום דאין כהן מתחלל וכבר כתבתי בזה ובגדר דלא מינא לא מחריב בה רפ"א דזבחי' וכ"כ בזה בשיטת הראב"ד בתו"כ פ' ויקרא גבי אשה לסמיכה דמ"מ אם סמכה הוה גדר סמיכה ונ"מ היכא דהיא ירשה קרבן מאביה לדידן דקיי"ל יורש סומך וכן להיפך אם בן ירש קרבן מאמו אם יש עליו חיוב סמיכה וכ"כ משא"כ בעבד ועי' זבחים דל"ג ע"א דיש מ"ד דסמיכות אשם מצורע לאו דאורייתא ותוספות דף ה' עמוד א' דיבור המתחיל מה ונידה ד"ע ע"ב ור"ל ג"כ דגדר מ"ע דסמיכה אין בהם רק משום ההכשר בקרבן כמ"ש לעיל דאף דסמיכה לא מעכבא מ"מ יש חסרון בהקרבן קמי שמי' כמבו' זבחי' ד"ו ונ"מ דהיכא דשחט שלא לשמה לדידן דהקרבן כשר אלא שלא עלה אף באשם מצורע כמבו' מנחות ד"ה וע"ש דפ"ט ע"ב אז י"ל דשוב א"צ סמיכה באשם מצורע ועי' בירוש' ביצה פ"ב ה"ד דמחלק שם כה"ג גבי אשם מצורע שעבר זמנו דאז א"צ תיכף לסמיכה שחיטה לד"ה ור"ל כגון הך דמנחות דף ה' הובא בדברי רבינו פ"ה מה' מחוסרי כפרה ה"ב כגון שלא נתן מדמו ע"ג בהונות דמבו' שם דעצם הקרבן יצא רק דעדיין המצורע לא נכשר לאכול בקדשים שם לכו"ע א"צ תיכף לסמיכה שחיטה, חזינן דזה רק משום חסרון בקרבן לא משום מצות עשה וכבר כתבתי בזה ולכך ס"ל לרבינו בה' רוצח פ"ה ה"ג דגר תושב שהרג עבד בשגגה גולה אבל הרג ישראל נהרג וזה משום דאף דעבד לענין זה הוי כישראל מכ"מ גדר פרט אין לו ועי' גיטין דל"ז ע"ב דמבו' שם דאף דקיי"ל שם ל"ח דב"נ קונה ישראל או עבד במלחמה זה רק אם נלחם עם האדון שלו אבל אם נלחם עם העבד לא קנה אותו כלל דאין עליו שם מציאות כלל ואתי שפיר מה שהקשו התוספות ביבמות דף מ"ה ע"ב דאמאי לא קנה הורדוס א"ע במה שכבש את אדוניו במלחמה ולכך מבו' בנזיר דף ס"ב ע"ב דאף דחל עליו נזירות מכ"מ רבו כופהו לשתות יין ולטמאו משום דאין עליו גדר פרט וקדושה אבל מכ"מ לגלח אינו כופה דכיון דקי"ל דגם המגלח את הנזיר לוקה וכ"כ בזה וזה ר"ל ביומא דע"ה ובד' רבינו בסוף הל' עבדים דאוכל ממה שרבו אוכל ר"ל דהוא אינו מציאות בפ"ע רק בטל לרבו וכן באכילת תרומה שלו ובאכילת פסח שלו וכמ"ש ועי' במה שכ' התוס' בבבא קמא דף פ"ח ע"א. על כל פנים כשנהפך מעבדות לחרות הוא מציאות חדש וא"א שיתבטלו ועי' מנחו' דף ק"ב ע"א לבתר דפקע קדושתו דמאי הדר רכבא עלי' ולכך קי"ל בנדרים דף ס"ט דאין שאלה בהפר וכן לא מהני תוך כ"ד לבטל הפרה ע"ש כיון דהדבר אינו ועי' בתוס' מע"ש פ"ג דאם חלל מע"ש על דינרים ועשה מהם כלים לא מהני פדיון ועי' שם בר"ש פ"ב דלטעם לא מהני פדיון והך במנחות דף מ"ז ע"א ובכורות דף ט"ז לא תפוס פדיונו ועי' מה שכ' רש"י חולין דף ע' ע"א דהיכא דהדבר אינו לא שייך לומר ע"ז למפרע ובזה א"ש מה שהקשו התוס' פסחים דף מ"ו ע"ב גבי הקדש דחמץ שיתחיב עליו משום הואיל משום דמבו' בירוש' פיאה פ"א ה"א דהקדש כשרוף דמי וכ"כ בזה ולכך ס"ל לגמ' שלנו דעל עבדים שאי' משוחר' ליכא ב"כ אבל בנשים יש כמבו' שם דף ל"ח ע"ב גבי ביה"כ שכולה כהנים דמי הם מברכים דאחיהם שבשדות ואף דע"כ יש שם נשים כמבו' בירוש' פ"ה דברכות מכ"מ בשבילן לבד לא מברכינן וגם לא מצטרפות ולכך שינה רבינו ז"ל לשון הברייתא בירוש' שם ספ"ח דשם נקט סיעת של בני אדם ורבינו נקט על המשנה דשם קתני נשים. ע"כ ממהדורא תניינא]

ואם עבר ונתרפא עונשין אותו ב"ד וכו'. יש לומר הטעם כמו דאמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"ב משמיא קא רדפי לה. ועיין בתוס' ב"ק דף מ"א גבי כגון שקפץ עליה השור דזה לא מיקרי תחלתו באונס כיון דתחלת הדבר עשה מעצמו ע"ש, אי נמי משום דכאן לא באה האונס משום העבירה והוה כמו מציל עצמו בממון חבירו שחייב לשלם וכן הכא, ועיין ב"ק דף ס' ודף קי"ז וכתובות דף י"ט ע"ש. ובירושלמי שבת פ' שמונה שרצים אפילו אמר חמוס פלוני כו', ולענין אם ביאת זכור ובהמה אם צריך למסור עצמו כמו גבי רודף בסנהד' דע"ג ע"ש. ועי' יבמות דנ"ד ובסנהד' ד' נ"ד דזה לא הוי בגדר גילוי עריות, ועי' בתו"כ פ' ויקרא דאמר שם דזה הותרה מכללו וזה לא הותרה מכללו, ועי' בירושלמי פ"ב דע"ז דר"ל בפקוח נפש. ועי' ב"ק ד' מ' ע"ב גבי מה דאמר שם אם עשה אונס כרצון וא"כ י"ל דר"ל אם נימא דאם בא בשוגג אין הורגין כמבואר סנהדרין דנ"ה אונס מה ועי' בתוס' ע"ז ד' נ"ה ע"א גבי נעבד ע"ש בזה:

[ממהדורא תניינא: ואם עבר כו' עונשין. טעםרבינו דזה הוי ברצון כיון דהרפואה הוא מדעתו ובזה אתי שפיר הך דגיטין דנ"ה ע"ב גבי סיקריקון ע"ש ברש"י שכתב דלכך בגזירה קמייתא ומציעותא גמר ומקני שכת' דהוי כמו תליוהו וזבין והוא אינו מובן כלל דמאי זבינא שייך פה וגם הא צריך שיאמר רוצה אני כמבואר ב"ק דס"ב, אך נ"מ כך, דרק היכי אם כפאוהו שיתן לו דבר זה אף שנתרצה ליתן מ"מ מי גרם הרצון האחר שכפה אותו וא"כ הוא גרם למכר והאחר אינו יכול למכו' או ליתן לכך לא הוי קנין אבל היכי דהו' רק רוצה להזיק אותו והנותן אמר לו שיקבל קרקע זו ולא יזיק אותו נמצא שהוא נותן לו הדבר והוא בעל הקרקע הוי זה קנין גמור ובמה הוא הקנין כמו הך דקידושין דס"ג ע"א במה שאדבר עליך לשלטון דהוי בגדר כסף וע' ב"ב דקמ"א המבשרני כו' דזה הוי כמו שכירות וזה ר"ל הגמ' ב"ב שם אונסא דנפשיה שאני דהוא עשה זה וע' ע"ז דע"ב זוזי אנסוהו ולא הוי ברצונו למכור ולכך לא קנה הראשון אך מ"מ המכר קיים בהשני, דע"י זה שנתן לו יותר נתרצה חזינן דלגבי המציאות לא נקרא מכירה אבל מ"מ המקח קיים, וע' כתובות דנ"ג יצרא אנסה וכתובות דנ"ד ע"א, אך זה רק בפועל ובזה אתי שפיר דאף דקי"ל בכתובות דנ"א ע"ב תחילתו באונס וסופו ברצון מותרת ופטורה וע' בדברי רבינו בהל' אס"ב פ"א ובהל' סנהדרין פ"כ הל' ג' אך זה רק גבה, אבל בהאיש לא מהני זה דזה הוי כמו אונסא דנפשיה ועושה פעולה, וזה מקרי רצון, ובהל' אס"ב אבאר בזה. גם י"ל כך דהיכי דהכפיה היתה על האסור בעצמו א"כ נמצא דהאסור שאסרה התורה גרם לו שיהיה נרדף א"כ הוי האיסור רודף וניתן להצילו בנפשו, ולכך במקום שצריך למסור עצמו, אם לא מסר פטור ובגדר דס"ל לרבינו בהל' רוצח פ"א גבי יכול להצילו בא' מאיבריו דאין עונשין אותו וכה"ג כתבתי בהל' שביתת עשור לחלק בין היכי דהצום מזיק להחולה ובין היכי דהוא חולה וצריך לרפאות עצמו באכילה ביוה"כ, וע' ב"ק דקי"ז ע"ב גבי אדעתא דכסא דכספא אתי, ובסו' הל' חובל ומזיק ובהל' גניבה גבי בא במחתרת. ע"כ ממהדורא תניינא]

[ממהדורא תניינא: ואם עבר ונתרפא עונשין אותו. ולאדמי כמו לאונס דלעיל דה"ד דשם האונס בא בשביל העבירה מה שא"כ כאן דאותו הדבר ברצון כדי שיתרפא ולכך מבואר בגיטין דף נ"ה ע"ב גבי סיקריקון דנותנין לו שדה בשביל שלא יהרוג אותו דקנה ע"ש ולא הוי כמו תליוהו ויהיב דב"ב דף מ"ז ע"ב דלא קנה דשם הרוצח מבקש להורגו אם לא יתן לו השדה וא"כ ע"י השדה בא לו האונס וא"א שזה יגרום הקנין וכ"כ בזה דכל דבר קנין ושנוי מרשות לרשות צריך לצרף ע"י דבר אמצעי ועי' מנחות ד' ק"א גבי עצים ולבונה דאפשר לפדותם ע"י מה שנטמאו כיון דבעלמא לא מטמא רק הם קדושים לכן א"א להקדושה שתפעל בעצמה שע"י זה תפקע מהקדושה וכן אף דקי"ל דתרומה טמאה שאכלה כהן טמא אינו חייב עלי' מיתה משום שכבר נתחללה אך זה נראה דתרומה שנטמאת בטבול יום דעיקר הטומאה מחמת קדושת התרומה ע"י זה לא נקראת מחוללת וכ"כ בזה בהך דיבמות דף ע"ו מה דנ"מ בין כהן שהוא פצו' דכא ובין כהן שהוא ב"מ כיון דהפסול הוא מחמת הקדו' ע"י זה לא נקרא מחולל ונ"מ ג"כ דהנה מבו' בתו"כ פ' שמיני דחלל או בעל מום או זר אינם מוזהרין על שתי' יין ועי' ביבמות ד' ל"ב ע"ב ובתוספת' דקרבנות הובא בדברי רבינו בה' ביאת מקדש פ"ט ה' י"א דזר אין עליו גדר טומאה וגבי ב"מ שייך בגדר טמא ששמש ע"ש משום דבעל מום יש עליו גדר כהן לכל דבר רק דמחלל עבודה וגם זרות יש בו ועי' סנהד' דף נ"א ע"ב וזבח' דף י"ג ע"א אבל שתו' יין גם בע"מ פטור אבל חלל הוי כזר לכל דבר דאין עליו שם כהן כלל רק מכ"מ העבודה אינו מחלל כשיטת רבינו בהל' בי"מ עי' קדושין דס"ו ע"ב אך זה נ"מ חלל ששמש בטומאה אם עבודתו כשרה וכן נ"מ חלל ששמש מחוס' בגדים אם עבודתו כשרה כיון דבאמת הוי כזר רק התורה הכשיר עבודתו אין נ"מ לנו אם הוא מחוס' בגדים דעיקר הגדר דמחוסר בגדים הוי כמו זר כמבו' זבחים ד' י"ח וכ"מ וא"כ גבי חלל מאי נ"מ לנו דמחוס' בגדי' לא שייך רק גבי זרות דאהרון ועי' ביבמות ד' ע"ד ע"ב ונ"מ ג"כ לגבי מראו' נגעים בחלל לא מהני כלום עי' זבחי' דף ק"ב ועי' שיטת רש"י בע"ז דף ל"ד ותענית דף י"ב גבי משה רבי' אף דהוי גדר כהן גדול לחד תנא מכ"מ לא הוה צריך בגדי כהונה דלא שייך גבי' כלל ועי' מ"ש התוס' קידושין דל"ו ע"ב גבי נשים וי"ל דזה ר"ל הגמ' בזבחים דף י"ג ובכלי שרת כו' ע"ש ברש"י ותוס' דלמה לנו קרא וי"ל דקמ"ל דלא נאמר דעיקר פסול דבגדי כהו' רק משום זרות רק שזה פסול בעצם בקרבן ועי' זבחים דף כ"ד ע"א ד"ה הואיל ודף ס"ה ע"א גבי מליקה ובתוספתא מנחות פ"א דגבי חומר בשחיטה שאין בקמיצה שהקמיצה טעונה כלי שרת ור"ל בגדי כהונה עי' תוס' זבחים דף מ"ז וחולין ד"ג וזבחים דף ס"ג ע"ב וגבי מליקה לא נקט שם כלי שרת ובודאי כהן בלא בגדי כהו' פסול למליקה ועי' יומא דף מ"ג גבי פרה אדו' הכהן בכהונו וגם דמ"ה ע"א דשם נקט ג"כ בגדי כהו' ובזבחים דף ס"ה לא נקט זה ולמה וצ"ל דנ"מ דגבי הני צריך בגדי כהו' מלבד הפסול שנעשה בכהן שע"י זה הוא זר רק מחמת הדבר ג"כ דזה צריך בגדי כהו' אבל גבי מליקה הפסול הוי רק מחמת זרות דע"י זה נעשה זר ונ"מ למה שכ' כגון חלל שמלק מחוסר בגדים די"ל דמליקתו כשרה מה שא"כ בקמיצה ובאמת יש להאריך בזה אם מליקה הוי גדר עבודה ובודאי זר אם מלק אינו חי' עי' יומא דף כ"ד ע"ב ומ"ש התוס' סנהדרין דף פ"ב ע"ב ד"ה היוצק ואכ"מ. ובמ"א כתבתי דגבי במת יחיד אף דטמא פסול וכן בעל מום כמבו' זבחים דף ט"ז ובסוף מס' זבחים וע"ש בפי' המשנ' ודף ס"ח ע"ב ע"ש ברש"י ותוס' מכ"מ סב"ל לרש"י דף כ"ח ע"ב דטמא שעבד בבמת יחיד פסול מ"מ אין חייב מחמת טמא ששמש וא"ש מה שהקשו שם התוס' ע"ש והארכתי בזה במ"א דגבי אונן היכא דלא ידע שהוא אונן אם מחלל עבודה אם זה הוי פסול הגוף כמו בע"מ עי' קדושין דס"ו ע"ב ובמו"ק דט"ו ע"ב דאונן לא הוי שלם ובזבח' דף ט"ז הוי זה ספק אם כשר בבמה או לא ע"ש וכ"כ דזה מחלו' דתנאים דר"י ור"ש ביומא דף י"ג ע"ב וא"ש דברי רש"י ז"ל שם ועי' בתוספת' פ' י"א דקרבנות דמוכח שם דקרבן שמקריב אונן אם עלה יורד ועי' בזבחים דף ס"ח ע"ב ברש"י ותוס' ומנחות דכ"ה, ובאמת עי' במו"ק דף י"ד ע"ב גבי קטן מאי דאמר שם אם יש אבילות לקטן אך אם נימא בכל זמן שלא שמע הסיבה לא הוי אבל כלל וכמו גבי אמירת כהן בנגע עי' מו"ק ד"ז ע"ב אם חיוב לכהן לומר שהנגע הוא טמא, ושם ג"כ כל כמה דלא אמר טמא הוא טהור אך שם יש קרא וגם שם מחלק בין טומאה של ניגעי גופו לנגעי ביתו ועי' מו"ק דף כ"ו ע"ב דמשמע שם דגבי אבילות צריך להודיע וע"ש דף כ', אך נ"מ אם גדר אבילות חל על נכסים של האבל בפרט או רק מחמת אבל ועי' ביצה די"ז גבי עירובי תבשילין אם הוא נאסר וקמחו נאסר והוה דברים נפרדים ע"ש בתוס' ד"ה אי ובר"ן שם, וכן נ"מ לשיטת ר"ת דס"ל גבי שבת ורגל דאף דעל האבל ליכא אבילות מ"מ על נכסים שלו יש, עי' תוס' ע"ז דכ"א ע"ב דמוקי הך דמו"ק די"ב באבל וכבר הקשה עליו בעל המאור איך שייך אבילות בשבת ויו"ט ובזה א"ש דעל נכסים חל וכבר כתבתי מהך דמו"ק דף כ' ע"ב דשמיעת אבילות בשבת אין עליו גדר שמיעה, ועי' נדרים דף פ"ו ע"ב מחלוקת אם שייך גדר שמיעה היכא דלא נעשה ע"י אז פעולה ועי' שם דע"ט ע"א דמביא ראי' מהך דנדר' בשבת בשותק ע"מ למיקט, אך שם דיעבד הוה הכרה אף בשבת, ובאמת מה דאמר שם דע"ו ע"ב גבי להקל ולהחמיר ר"ל דאם תלי' בנקודת המעת לעת אז חשבינן גם הזמן שאינו יכול להפר וכמבו' בירוש' שם הובא בהרא"ש שם דע"ב ועי' במאי דפליגי בזה ברא"ש פ"ג דמ"ק גבי קטן שהגדיל בתוך ז' אבילות אם יש עליו גדר דיחוי, וגם י"ל דלא הוי שמיעה כלל כיון דאין נוהג בו כמ"ש וגם זה תלי' אם זמן של האבילות הוה כמו נקודה אחת או נפרדים וכמו הך פלוגתא דסוכה דמ"ו אם כל ז' ימי סוכה הוו מציאות אחת, וע"ש דכ"ז ע"ב מחלוקת דר"א ורבנן ובגדר סוכה הראוי' לשבעה דצריך אף לשעה האחרונה של סוכות שתהא ראוי' לשבעה וכן הרי חזינן גבי אבילות דמו"ק דף כ"ג דיש מציאות דמונה עמהם אף בשעה האחרונה חזינן דזה נקודה אחת, ונ"מ ג"כ אי נימא דיום שמועה ג"כ פטור מתפילין ביום ראשון היכא דבאו ממקום אחר מהו אם אצלו הוא יום ראשון או כיון דמונה עמהם והוי יום שביעי כו' וכבר כתבתי בזה בח"ג ועי' מו"ק דף כ"ד וכמה מקומות גבי עצרת דחשבינן יום א' כמו ז' ע"ש, עכ"פ זה תלי' במה שכתבתי אם השמיע' גורם שיהא אבל או רק מחמת דלא ידע ועי' ביבמות דף ק' ע"ב גבי אבילות היכא דלא הוי ידיע' וודאית, ובתוס' דף ל"ו שם ונידה דף מ"ד וכבר כתבתי בזה, בהך בשבועות דף י"ט ונדרים דף פ"ו, עכ"פ כך היכא דהפסול מחמת המעלה שלו ע"י זה לא פקע המעלה שלו דאפשר שישתנה מחמת עצמו ה"נ גבי תליוהו ויהיב כיון דעיקר האונס בא מחמת הדבר א"א שע"י זה ישתנה וכן א"א שע"י זה יתחייב מיתה כיון שזה גרם לו האונס ועי' במה שכת' רבינו בפי' המשנ' בפ' י"ט דשבת דרק גבי מילה מצינו כה"ג שימות החוטא בחטאו ר"ל דכ"ז שלא מת אין חייב כרת על המילה ולכך אין מיתה מכפרת דכ"ז שלא עבר בודאי לא שייך כפרה כמבו' בזבחים ד"ו גבי עשה דסמיכה ומכות דף י"א ע"ב גבי מיתת כ"ג שמכפר על גלות דרוצח ובירוש' רפ"ג דהוריות גבי נשיאות דאינו מכפר כ"ז שלא נתחייב כפרה וכן הדין ס"ל לרבינו בהל' שמיטה דשמיטה אינו משמט אם כפר על המלוה דכ"ז שאינו חייב לו בודאי לא שייך לשמט וגם י"ל דאין עליו גדר נגיש' עיי' גיטין דף ל' וב"ב דף קמ"ה ע"ב ע"ש בתוס' ושם נקט ג"כ דאין בה משום רבית ור"ל כך דאף דבשעת נשואין לא פרע לו אז דאח"כ נגבית בב"ד אך נ"מ אם הגבוי הוא בשביל מה שלא פרע לו אז בשעת נשואין או מחמת שהוא נתן לו בשעת נשואין שלו וזה תליא בכ"מ היכא דזה תשלומין בעבור עבר אם ר"ל דמשלם בעבור העבר או גבי חיוב חדש וכבר כתבתי במה דפליגי בירוש' חגיגה פ"ב גבי יום טבוח אם העורות של הקרבנות שבשביל יו"ט שייך לכל המשמרות או לאנשי אותו משמר כיון דכעת הוא חול, וכן עי' בעירוכין דף י"א ע"ב אם נימא דיכולים לומר שירה על נסכים שקרב בשביל הקרבנות שעבר בגמ' דילן מבואר דמ"מ אמרי' שיר של היום שהם נקרבים אבל בירוש' פ"ד דתענית מבואר דפליגי בזה ר"י ור"ל, וכן כתבתי בזה גבי תענית הנדחה כה"ג וכן נ"מ גבי פה"ב לאחר ל' יום אם זה גדר תשלומין בשביל עבר או פדיון חדש ונ"מ אם הוסיפו על המטבע לאחר ל' (עי' בכורות ד"נ) והוא פודה אותו לאחר זמן אם נותן כפי השער שהי' בשעת ל' או כפי השער של עכשיו וזה ר"ל הך דבכורות דף י"ב ע"ב ומוסיפים עד עולם ע"ש ברש"י וכן נ"מ גבי אבילות דקיי"ל דהבא ממקום קרוב מונה עמהם אם כה"ג היכא דאבילות חל ביו"ט ומתאבלים לאחר יו"ט אם גם שם נ"מ באיזו יום בא אם משלים עמהם דבאמת גבי תשלומים אין נ"מ בין יום ראשון או ימים אחרים כיון דהוי בשביל זמן העבר הוה כל הזמן לכו"ע מציאות אחת ולא שייך בזה לומר ימים נפרדים, ועי' בהך דנידה דף ל"ג ע"א במאי דאמר שם יכול יעלה לרגלה ת"ל כו' ור"ל דמשך הזמן שלה הוא מציאות אחת וא"א לחלק ועי' בשיטת הראב"ד בתו"כ פ' תזריע גבי דם טוהר דכיון דמבו' בכריתות דף יו"ד דצריך שיהי' כולם רצופים ואם הי' הפסק ביניהם ע"י לידה שוב נתבטל לגמרי הימי טוהר, דפחות מזה אי אפשר, והארכתי בזה במה דמבואר בזבחים דפ"ח דאין כלי שרת מקדש אלא מלאים אם דעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש, דזה רק גבי מידות אבל גבי כלי שרת לכו"ע לא מהני זה וכן משמע מדברי רבינו בה' פסוהמו"ק פ"ד ועי' במאי דפליגי בנזיר דף י"ד ע"ב ר"י ור"ל גבי נזיר שבאמצע נזירותו נצטרע וקיי"ל בנזיר דף נ"ד דימי חילוטו אינו סותר ואינו עולה כמבואר בכ"מ אם נטמא אז אם סותר הקודמים או לא דכיון דהזמן אינו עולה לו לא הוה עליו כלל גדר מנין ולא מחשב כלל ועי' נזיר פ"ח דפליגי שם ג"כ אם יש קדושה בשערו שנצטרע בתוך ימי נזירותו וס"ל לר"ל דפקע כל הקדושה מהשער ולא מיחשב כלל זה הזמן למציאות ובגדר אין בגרות בקבר דכתובות דף ל"ט, ובאמת רבינו בה' נזירות פסק בזה כר"ל בפ"י ה"ב דשערו מותר אף דגבי נטמא לא פסק כן ע"ש בפ"ז ולכך כתב רבינו בהל' נזירות ספ"ז דנזיר מצורע לית בי' עשה דקדוש יהי' דפקע ממנו הקדושה רק לאו יש ובגדר קדשי מזבח שנעשו טריפה לדידן, עי' תמורה דף י"ז וכבר כתבתי בזה, ועי' הוריות ד"י ובירוש' שם פ"ג גבי נשיא שנצטרע דהוי כהדיוט, ומ"מ לאחר שנתרפא חזר לנשיאתו וא"צ למשיחה אחרת דזה הזמן הוה כמו שאינו. עכ"פ זה הזמן הוה בגדר נקודה לכו"ע ועי' בתו"כ פ' אחרי מות כמה טמא הבועל את השומרת יום כנגד יום וכן נ"מ להך בב"ב דף ק"מ דמבו' שם דאם פסק לזון את בתו חמש שנים דאם מתה תוך הזמן א"צ ליתן ליורשי' איך הדין אם לא זנה חמש שנים ראשונות דמבואר בירוש' דצריך לזונה ה' שנים אחרות מה זה אם בעבור התנאי או בעבור שחייב לה בעבור שלא נתן לה ונ"מ ליוקר וזול ע"ש בירוש' או אם אז מתה אם יורשי' יורשין אותה דזה הוי בעל חוב וכן גבי שושבינות אם לא נתן לו אז דמנכה לו דמי אכילה אם ר"ל מה שלא אכל שם כעת או מה שאכל בראשונה עי' בזה ברשב"ם דף קמ"ה ע"ב ורבינו בה' זכיה ומתנה כ' מה שאכל שם בראשונה ובהך מחלו' דר' מאיר ורבנן בתרומות פ"ו גבי מאכיל לפועליו תרומה איך הוא נותן התשלומין שלו להם ואכ"מ עכ"פ כל שלא נודע לנו בבירור שהוא חייב א"א לפטור וכן ר"ל בהך דב"ק דף ק"ט גבי גזל הגר דכל כמה דלא הודה דחייב לגר לא שייך בו זכה במיתת הגר והארכתי בזה בהך פלוג' בב"ק דל"ה וכמ"מ ושבועות דף ל"ג גבי מודה בקנס ואח"כ באו עדים דלא שייך פטור כ"ז דאינו חייב ועי' במאי דפליגי שמואל ור"י בהך דב"מ דמ"ג ע"ב היכא דיש עדים אך לא העידו עדיין בב"ד אם כלל חל עליו החיוב, ועי' בתוס' בב"ק דף ק"ד ע"ב ד"ה נתן לו ובירוש' שם הוי מחלוקת אם דוקא נתן, ועי' שבועות דל"ז גבי כופר בממון שיש על זה עדים אם חייב קרבן שבועה ובהך דסוטה ד"ו גבי סוטה שיש לה עדים במדינת הים אם המים בודקין אותה, ובאמת למ"ד דלא הוי שבועה כלל וא"כ בוודאי אין המים בודקין אותה ולכך י"ל דס"ל לשמואל דשנים שדנו דיניהם דין דס"ל דהוה רק גדר בירור, לא דבר חדש, וזה תליא אם מציאות קנס כ"ז דליכא עדים הוי מציאות רק דאין ב"ד יכולין לחייבו או לא הוי מציאו' כלל ועי' ב"ק דל"ג ע"ב גבי הך מחלו' דר' עקיבא ור' ישמעאל גבי פלג' נזקא ובאמת זה ר"ל הך דשבו' דל"ג גבי משביע עדי קנס ור"ל להיפך דזה ודאי אם נימא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב ור"ל דההודאה לא פעל כלל דליכא מציאות הדבר כלל בלא עדים כ"ז שלא העידו בב"ד וא"כ לא שייך כלל שבו' העדות וזה ר"ל ג"כ מה שכ' התוס' בכריתות די"ב ע"ב דכל דלא כיונו העדות לא הוי עדים ע"ש ר"ל כך דשם עדים חל עליהם רק בזמן שכיונו לעדות אז חל עליהם משעת ראי' אבל אם לא כיונו לא חל עליהם רק משעת הגדה בב"ד אבל בזמן שמשביעין אותן אם לא כיונו לעדות עדיין אינם עדים כלל ולא שייך בזה גדר שבועת העדות זה ר"ל התוס' שם וכן ר"ל הגמ' בשבועו' גבי קנס דכיון דחזינן דלא פעלה ההודאה כלום ע"כ דכל זמן שלא העידו העדים אין הדבר כלל במציאות ולא חל על זה שבועת העדות אבל אם נימא דפטור דההודא' עושה אותו פטור חזינן דיש המציאות כיון שיש עדים אף שלא העידו ושפיר חל על זה גדר שבועת העדות זה ר"ל הגמ' שם בשבועות. עכ"פ לכך לא מכפר מיתה על ערל שלא מל ורק להיפך עי"ז מת וכ"ז שלא מת לא עבר וע' בירו' יומא פ"ג גבי כלי שרת דקדושים ומקדישים בב"א ותוס' שבועות דף ט"ו ע"א ובהך דסוכה דף ל"א גבי כשורא דמטללא בגזולה דהסוכה כשירה משום תקנת מריש ע"ש ברש"י דאף דהתקנה שייך רק אם נאמר שהסוכה כשרה כמ"ש שם רש"י ועי' ב"ב דף ס"ג גבי ע"מ שהמעשר שלי דאמרינן דשיורי שיירי במקום מעשר ונ"מ שם אם לא התנה רק אם הוה מעשר אבל היכא דזרע דבר שפטור מן המעשר אז החלק העשירי לא שייך לו עי' בירוש' דמאי פ"ו ה"ב או דר"ל רק חלק עשירי ע"ש וכבר כתבתי די"ל דצריך לשלם לו היזק של דמי המעשר ובגדר המבטל שדה חבירו עי' בירוש' ב"מ פ"ה ופ"ט ובדברי רבינו בהלכ' שכירות פ"ח הי"ג ופ"ב הל' ג' ובגמ' דב"מ דק"ד ובגיר' הרי"ף ז"ל משזכה בה הובירה ונ"מ דגבי מזיק צריך לשום בס' אגב שדה כמבו' ב"ק דנ"ח ע"ב וע"ש דמ"ז ע"א ואי מחמת תנאי יש לומר דאין צריך לשלם מן העידית ושם משלם מן העידית ואין שמין אגב שדה ובמשויר וכבר כתבתי מהך דכתובות דף ב' ודף נ"ז ודף ע' ע"ב גבי הגיע הזמן ולא נשאו דצריך ליתן לה מזונות מה זה אם זה תנאי חדש ותקנה עי"ש ברש"י או משום בגדר שבת כמו הדקי' באידרונא דב"ק פ"ה וכתובות דמ"ז ע"א ותמורה דף כ"ט ע"ב גבי אתנן ועי' ברמב"ן במלחמות רפ"ז דשבועות גבי אומן דאף למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי יש לו שעבוד בהדבר שעשה עי"ש ומשום דמלבד השכירות הוה ג"כ בגדר שבת שעי"ז בוטל ממלאכה אחרת ולכך משמע בהך דב"מ דקי"ח ע"א דאם אמר לו טול מה שעשית בשכרך אין צריך לזה קנין ואינו יכול לחזור בו וכבר כתבתי מהך דחולין דפ"ב גבי אותו ואת בנו דאף דעפ"י דין הוא צריך לשחוט תחילה מ"מ אם שחט הוא תחילה אף דעי"ז מפסיד חבירו דאינו יכול לשחוט לא הוה כמו מבטל חנותו כיון דזה רק מחמת איסור ועי' גיטין דף פ"ד בהך מחלוקת דאביי ורבא וקידושין דף י"ט ע"ב גבי מוכרה בפסולי' כיון דדיעבד תפסי קידושין לא איכפת לן ובמ"א אבאר זה וכן נ"מ בהך דחולין דקל"ד גבי ע"מ שהמתנות שלי ע"ש בתוס' דקל"ג ע"ב גבי חוץ מן המתנות דנקט שם פטור מן המתנות ומה ר"ל אי דאין עליהם שם מתנות כלל כיון דיש לכהן חלק בזה או דר"ל דיש עליהם שם מתנות רק דהם ביד כהן דרק אם אמר שיש להכהן חלק בראש הבהמה או ביד אז הוא פטור מן המתנות אבל אם שייר רק הלחי אז יהי' הלחי שייך לכהן בגדר מתנה וכן משמע ברש"י ותוס' שם דרש"י ז"ל נקט רק הכהן ולא העכו"ם אך מלשון רבינו ז"ל בהל' בכורים פ"ט הי"א והי"ב לכאורה לא משמע כן ע"ש אבל גבי מעשר לא שייך זה ובזה א"ש דברי רבינו ז"ל דסותר א"ע בהלכות מעשר פ"ו אך דיהי' נ"מ גבי מתנות אם אח"כ נטרפה הבהמה לשיטת רש"י ותוס' אם הם שייכים לכהן אם ר"ל רק שם מתנה או הדבר ועי' בירוש' פאה פ"ג ה"ה במה דאמר שם דאם שייר בעל השדה הוא נותן פאה לכל ויש שם טעם דהוי כמוכר לו חוץ מחובתו ואמר שם לפי זה אם נשרף חלקו של מוכר צריך להחזיר דמים ללוקח דכיון דלא נתן פאה שוב הוה כמו שחסר ממה שהתנה ליתן לו ועי' ב"ק דף נ"ט ע"א גבי נכי חי' נכי מזונות ובהך דע"ז דס"ה ע"א דאמר שם דאף דיש לו רשות להניח על החמור מ"מ אם לא הניח אין מנכה לו ע"ש ובמאי דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' שכירות פ"ג גבי הך דב"מ דף צ"ג ע"ב גבי רועה שהי' לו להקדים ברועים ובמקלות ולא הקדים דצריך לשלם אם מנכה לו ההוצאה דרועים ומקלות ועי' שם דצ"ט ע"ב דמנכה לו אגר טרחא כו' וכן יהי' נ"מ להך דב"מ דק"י ע"ב גבי מקבלי שדה לשבוע כו' דשביעית מן המנין מה ר"ל אי דהוי כמו שקיבל לשש שנים או שקיבל לז' שנים רק דשביעית אינה מן המנין וע"ש דף ק"ו גבי גירוע דגם בשביעית יש לו קנין בהקרקע ונ"מ ג"כ אם באמצע בטל השביעית אם השוכר יכול לזורעה, וכבר כתבתי בזה גבי הך דשם דף ק"ב גבי נתעברה השנה דר"ל כשיטת הירו' בנדרים ובשקלים דמיירי דאחר השכירות נמלכו הב"ד לעבר השנה והוה בגדר משמיא רחימו עלי' ב"ק דף צ"א ודף קט"ז וכמה מקומות. עכ"פ חזינן דעי"ז הדבר בעצמו נעשה הדבר ועי' בתוס' ב"ב דס"ג שהקשו דא"כ איך יכול לעשר כיון שהם שייכים להמוכר אך אי נימא דאי לא הוי מעשר אינם שייכים לו לכך יכול לעשר והכי נמי כן. ועיין שם בסוכה דף ד' ע"א דלא מהני ביטול גבי כרים וכסתו' ועי"ש דף י' ע"ב אך נ"מ כך דאף דאם בטלם נעש' איסו' הנאה מ"מ כיון דבלא זה אינה סוכה לא מהני שע"י זה תהיה סוכה ותתבטל ולא דמי להך דדף ל"א הנ"ל משום דשם עכ"פ הסוכה כשירה להנגזל משא"כ כאן ואכ"מ. אבל גבי סיקריקון דשם אדרבה ע"י מה שנותן לו השדה מניחו בודאי הוה זה קנין גמור ולא גרע מאדבר עליך לשלטון דהוה שכירות ועי' במאי דפליג רש"י ורבינו ז"ל בהל' גזילה פ"י הל"ג דרבינו ס"ל דאף היכא דהסקריקון קנה אותו קנין גמור מ"מ כיון שתיקנו דלאחר יב"ח צריך ליתן להבעלים רביע אם לא נתן הרביע הוה זה גדר גזל ואף דבאמ' קנה אותו קנין גמור וצ"ל דס"ל כהך דב"מ דקי"ח ע"ב דכיון דחכמים תיקנו שיהיה להם שכר להשומרים יש להם חלק בגוף הדבר לא רק גדר חיוב וזה הגדר מ"ד עשו שאינו זוכה כזוכה גיטין דף ל' וכ"מ וכן ס"ל לרבינו דהך דקי"ל ירושת הבעל דרבנן מ"מ אינו יוצא ביובל וכהך דב"ב דקל"ט ע"ב ועי' בספרי פ' פינחס דגבי ירושה התורה מסרה לחכמי' ור"ל דהוי בגדר ירושה ממש וכן מוכח מהך דגיטין דפ"ה ע"א ובדברי רבינו בהל' גירושין פ"ח הל"ו דהוה שם בעי' אם התנה שלא יירשנה אם הוה שיור בגט, חזינן דהוה גדר ירושה ממש אף דהוא רק דרבנן וכן ס"ל לרבינו בהל' אישות דפקחת שנשאת לחרש אם מתה יורשה דהיא שעבדה אותו שתהי' לו אשה גמורה וממילא יורשה וכן בירוש' פ"א דכתובות דס"ל דזה יכולה לעשות שהיא תהא כאשתו גמורה וממילא הוא יורשה דס"ל דכל הזכותי' שיש לו בעבד ובאשה הם גדר כלל לא פרט ונ"מ כמו למ"ד ב"ק דף פ"ז אין לעבדים בשת ובחצי עבד וחצי ב"ח יש לו בשת מחמת צד חירות אם עשה זה ביום של רבו עי' גיטין דמ"ב דודאי נותן לו בשת דמכ"מ הגוף הוא אחד אם יש לאדון בזה זכות דמצד הפרט ליכא כלל בושת בעבד מכ"מ כל הזכותין שיש לעבד שייך לאדון ועי' במה דס"ל לרבינו בהל' חובל פ"ד ה' ט"ז דבעל שחבל באשתו חייב לשלם לה הכל ע"ש בהשגות ומשום הך דב"ק דף פ"ט גבי פירות דאין לבעל פירות מטובת הנאת כתובתה מחמת שזה הדבר בא מחמת הכתובה שצריך ליתן לה וא"א לזכות לעצמו וכמבו' בירוש' פאה (פ"ד) [פ"ה] וקדושין פ"א נעשם כמזכה מימינו לשמאל ועי' בתוספ' כתובות פ"ג במה דאמר שם מה בין נותן מיד כו' אביה יורשה ומה ר"ל בודאי דאם מתה אביה יורשה רק דנ"מ דאפילו אם אח"כ נשאת לבעל מכ"מ דהחיוב בא מחמת הבעל אין יורשה ואכ"מ. עכ"פ ס"ל לרבינו דזה ממילא כיון דהוי כבעל יורשה ומחמת עצם לא מחמת שעבוד דאין שעבוד לאחר מיתה כמ"ש הראב"ד וה"נ ס"ל לרבינו גבי סיקריקון דאף דקנה קנין גמור מכ"מ כיון שחכמים תקנו לו שיתן לבעלים רביע חל זה על עצם הקרקע ואף דמרש"י כתובות דף ע"ט מוכח דאף דתקנו לו רבנן פירות של שדה האשה לבעל אין זה קנין גמור רק חיוב שצריכה ליתן לו וכ"ז שלא נטל אותם לא קנה ועי' בירוש' שם דאמר דאם קרא שם בכורים על פירות אשתו ואח"כ גרשה פקע מהם שם בכורים אך שם כיון דהביא מחובר לא חל עליהם גדר קדושה ממש רק נדר שיביא אותם לעזרה לשם בכורים וכבר כתבתי דגבי ביכורים שקרא עליהם שם במחובר לא הוה גדר קדושה רק גדר נדר שיביא אותם לשם ביכורים וכמ"ש רבינו בפי' המשניו' ביכורים פ"ב מ"ד וכן ר"ל בספרי פ' קרח דרק מתחייב ליתן לכהן וכן בלחמי תודה קודם שחיטה זריקה עי' תו' מנחות דע"ו ע"א ונידה ד"ו ע"ב ונדרים די"ב וזבחים דף ל"ו ע"ב דהוה גדר טבל רק נ"מ מי הוא המפריש הבעלים או הכהן וכן גבי ראשית הגז דהוה רק בגדר חיוב גבי הך דחולין דף קל"ו ודקל"ז בתוס' גבי צבעה וב"ק דף צ"ו ודף צ"ג ע"ב ונ"מ דאם הקוף צבע אותם או הוא בעצמו צבע היכא דהוה צבע דהדר אם מחויב להעבירם וזה תלי' במה דפליגי רבינו והראב"ד בהל' ביכורים פ"ז ה"ט גבי חלה בדיחוי' ובאמת עי' בהך דכתובות דק"ב ע"א בהך דר"י ור"ל אם יכול לחייב עצמו במה שאינו חייב ומביא שם מהך דפה"ב דמחיוב עצמו בשטר ודחה שם דמשועבד לו מדאוריי' ומ"מ מדרבנן לא יצא דמה"ת דגרם השעבוד הוא ע"י חיוב הפדיון זה גופא הוה כמו פדיון וכמו גבי גדר הך דב"ק ד"ע ע"ב גבי אתנן ובתמורה דכ"ט ואף דגבי פדה"ב כל כמה שלא נתן לא חל כלל על הדבר גדר פדיון רק גדר נדר חל והארכתי בזה גבי ציפורי מצורע בשיטת רבינו דס"ל בה' טומאת צרעת דהמשולחת לא נאסרה כלל וכן ס"ל לרש"י בקידושין דנ"ז וכ"מ, ובפי' המשניות בקידושין שם, מ"מ פסק בספי"א מה' טומאת צרעת דאם נשפך הדם תמות המשולחת, וכן בה' מאכלות אסורות כתב שם רבינו דלא בטלה והטעם משום דכבר חל עליו גדר נדר דהני יהיו לצפרים וכן הדין גבי קצירת עומר אף דכל כמה דלא נקצרו לא חל עליהם כלל קדושה ועי' בירוש' פ"ד דשקלים ה"א דהחילול חל רק לאחר קצירה וא"א לחלל מעות על מחובר כמבו' ב"מ דנ"ד מ"מ הקציר דוחה שבת רק בגדר חיוב וכבר כתבתי דמבו' בירוש' פאה פ"א דמה שקוצרים לצורך עומר חייבים בפאה מריבוי דקרא ולא הוי כמו קוצר ע"מ לאבד משום דאכילת גבוה שמה אכילה ועי' בר"ש רפ"ב דביכורים דמ"מ קדושת פה יש על הביכורים, עכ"פ גבי פדה"ב אף דכעת מחויב ליתן לו מחמת השטר מ"מ מה"ת יוצא בזה ידי פדיון ועי' ב"מ די"א ע"ב ובדברי רבינו בהל' מעש"ש פי"ד הי"א דעיקר קנין במתנות כהונה הוא רק ע"י נתינה ליד הכהן או הלוי דנתינה כתיב בהם, ואף אם טובת הנאה ממון מ"מ ע"י שנתן הכהן מעות בשביל הטובת הנאה לא זכה הכהן בהמתנות כ"ז שלא קיבלם וע' גיטין ד"ל ובתוספ' פ"ג דגיטין גבי הך מחלו' דשם גבי מכירי כהונה ע"ש ברש"י, ונ"מ אם עיקר הנתינה לכהן הוא הצורה שיש על התרומה או התבואה שיש בה צורת תרומה, ונ"מ בהך דחולין דקל"א במה דאמר שם דהיכא דהטבל הי' מופקד ביד כהן לאחר שהפריש תרומה זכה בו הכהן אם נימא כמו שהורמו דמיין ע"ש ברש"י וא"כ יהי' נ"מ אם הפריש תרומה על הטבל המופקד ממקום אחר אם אז קנה הכהן התרומה וזה תלי' בהך דנדרים דל"ו וכ"מ גבי טובת הנאה של מי ע"ש ועי' בירוש' מעש"ש פ"ג גבי אם הי' הטבל בירושלים והפריש מעשר שני ממקום אחר עליו אם שייך בזה לומר קליטת מחיצות, ועי' בהך דכתובות דף י"ב גבי ב"ד של כהנים עי"ש בתוס' ור"ל דגם על זה יש גדר כתובה כיון דכן היה המנהג אצלם וכה"ג כתב רש"י בגיטין דף נ' ע"א ד"ה כיון דכיון דהוא שיעבדן ועשה זה בגדר ערב שוב חל עליו דין ערב מדאורייתא וכן ר"ל בהך דסוף ב"ב וכתוב' דף ק"ב וגיטין דכ"א גבי ר' ישמעאל ובן ננס ושם ר"ל אף היכא דלא ידעינן כלל ועדיין לא נתברר שהוא חייב בוודאי להחונקו מ"מ מאחר שקיבל עליו החוב שוב נתחייב מדין ערב וערב משועבד מה"ת, וכן הדין גבי מתנות שכי' מרע דקיי"ל בב"ב דקמ"א ודקמ"ח וגיטין דס"ו וכמ"מ דהוה כירושה וע"י קנין הוה מה"ת כירושה במתנת שכמ"ר מן התורה וזה ר"ל ארכבי' אתרי רכשי ב"ב דקנ"ב וכמ"מ, וכבר כתבתי בזה ועי' בירוש' סוף שביעית דהיכא דהוא עושה במידת חסידות ולפנים משורת הדין הוה ג"כ כמו דין דגבי לווה מן הגר דגם שם בן קודם לבת עי"ש ובירוש' פ"ו דדמאי הל"ג גבי על מנת שיהיה ליורשי ואף דיורשים שאינן מן התו' ור"ל כה"ג ועי' בירוש' כתובות פ"ד גבי הכותב נכסיו לבניו דאלמנותו תהיה ניזונת מנכסיו מ"מ אם מתו בניו וירשו בני בניו מהם אינה ניזונת ועי' ב"מ דף ל"ה גבי שומא ובמקום אחר אבאר זה. וכן הדין גבי עירוכין אף דמבו' בחולין דף קל"ט דכל זמן שלא באו ליד הגזבר הוה כחולין ולכך מבואר בעירוכין דף כ"א ע"א דממשכנין אותן וא"צ לומר רוצה אני ולא כן לגבי קרבן משום דגבי קרבן יש עליו ב' פעולות א' שצריך להקדיש את הבהמה לקרבן ודוקא הוא והב' שאחר שהקדישה צריך הוא ליתנה לכהן להקריבו דהכל צריכים דעת בעלים כמבו' בנדרים דל"ה ע"ב וזה ר"ל מה דגמ' משנה הלשון בין הך דקדושין ד"נ ע"א גבי דברים שבלב ובין הך דב"ב ד' מ"ח גבי תליוהו דב"ב נקט דתהוי לו כפרה ובקדושין נקט דניחא לו בכפרה ור"ל דבב"ב קאי אכפי' לכוף אותו ליתנו לכהן להקריב לאחר שהקדישו וגם ע"ז צ"ל דוקא רוצה אני [השמטה וכן גבי כפי' בגט יש שינוי בל' הגמרא בקידושין דף נ' ע"א נקט משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וב"ב דף מ"ח נקט דמצוה לשמוע דברי חכמים ולא נקט משום, והגדר כך דעיקר הכפי' בגט בחייבי לאווין ושאר כו' הוא הגירושין שע"י זה נפקע האישות, אך מ"מ בלא ציווי הבעל לכתוב ולחתום גט א"א שיהי' גירושין וא"כ הכפי' לבעל שיאמר לכתוב זה רק גרם שעי"ז יהי' אפשר לקיים דברי חכמים ולכך נקט משום, אבל בב"ב שם ר"ל דהכפי' לגרש וזהו מצוה לשמוע דברי חכמים. ע"כ השמטה] לכן נקט הגמ' דניחא דתהוו ליה כיון דהוא צריך זה והוי כמו אונסא דנפשו ור"ל מה דגמ' שם מחלק בין אונסא דנפשו ובין אונסא דאחרינא כך דבדבר שלו אם עושה שום פעול' צריך שיהי' דוקא ע"י עצמו אבל ע"י אחרים לא מהני כלל דהדבר אינו שלהם לכן אף אם הוא עושה זה ע"י אונס מכ"מ כיון שהאונס הוא על ידו לא איכפת לנו דהוא בעלים מה שא"כ באונס דאחרינא א"א שיהא פועל בדבר שאינו שלהם ובאמת כבר כתבתי במ"ש התוס' בכורות די"א ע"א ד"ה והילכתא ורש"י פסחים דמ"ו ע"ב ד"ה לא דתיכף שהפריש התרומה הוה גדר נתינה לשבט רק התורה נתנה לו זכות שיכול ליתנה לכל כהן שירצה וזה צריך נתינה ממש ולכך אם אסר א"ע הנאת כל הכהנים שוב פקעה זכות טובת הנאה ממנו ע"ש בנדרים דפ"ה וגם תלי' אם דין הפרשת תרומה הוא מצוה או הוא תיקון להטבל שלו עמ"ש רש"י גיטין דף מ"ז ע"ב ותו"י נדרים דל"ו ולכך מבואר בנדרים דף פ"ד ע"ב דטובת הנאה תלי' דבר שבלא ההפרשה הוא טבל הוי זה תיקון לצורך עצמו, ואי לא מטביל אין שם טובת הנאה עי"ש, וכן תלי' במאי דפליגי הראשונים אם פירות שביעית הוה הפקר משום אפקעתא דמלכא או הוא החיוב להפקירם עיין ראש השנה דף ט"ו וב"מ דף ל"ט ודף ק"ו ובאמת לכאורה קשה למה לא מייתי ראי' לר"ה דתליוהו וזבין זביניה זבינא דאיך אמרה תורה גבי גנב דב"ד יכולין למוכרו ומבו' בירוש' קדושין פ"א דב"ד כותבין את שטרו ובמה הוא הקנין הלא זה רק חיוב ואיך קונה אותו האדון אך מלש' רבינו משמע בהל' עבדים דלא כשיטת הירוש' רק דב"ד כופין אותו שהוא ימכר את עצמו א"כ אם נימא דתליוהו וזבין זביניה זבינא יהי' בגדר מוכר עצמו ובאמת יש בזה להאריך אם התורה יש לה כח להקנות נכסיו של זה לזה או רק בגדר חיוב ושעבוד ועי' בהך מחלו' דב"ק דף ל"ג ר' ישמעאל ור' עקיבא גבי שור תם אם ע"י הנגיחה יוחלט השור להניזק או רק בגדר שעבוד וצריך לגבות וע"ש בדברי רבינו בהל' נזקי ממון דס"ל דאף לדידן דקיי"ל יוחלט מכל מקום אם השביח יותר מח"נ אין לו ולא כרש"י ותוס'. עכ"פ זה מחלו' וכן עי' ב"ק דף נ"ו ע"ב גבי שומר אבידה דא' שם חד טעם רחמנא שעבדיה בע"כ א"כ חזינן דאף דשומרים הם מחמת שעבו' והתורה חלקה בין בשכר בין בחינם וכמ"ש התוס' כתובות דף נ"ו ע"ב מכ"מ ס"ל שם דיש כח להתורה לשעבדו אף בלא שום שכר ואכ"מ. ובאמת זה ר"ל הך דב"ק דף ק"י ע"ב גבי גזל הגר אם יורשים הוה מקבלי מתנה ור"ל ג"כ דגבי כל מתנות כהונה צריך נתינה כמ"ש וגבי קדשים הרי משולחן גבוה קא זכו קידושין דף נ"ב ע"ב וכ"מ וזה ר"ל הך דחולין דק"ל ע"ב דאין חזה ושוק משפט כו' ור"ל דמשולחן גבוה קזכו ולא בגדר נתינה ועי' מ"ש רבינו בה' אישות פי"ב הל"ט גבי ירושה משום משפט וביומא דע"ג גבי גזירת אורים ותומים אינה חוזרת משום משפט אך גבי גזל הגר קודם שהגיע ליד כהן יש בו קדושה מחמת אשם כמ"ש התוס' מנחות דע"ג ע"ב ואח"כ נעשה ממון בזה מספקא לי' להגמ', ועי' בתוספת' סוכה ספ"ד גבי חלוקת לחה"פ ברגל ובתוספת' מנחות פי"ד הוי פלוגתא דר"י ורבנן אם היו חולקין לכל משמר והמשמר עצמו הי' מחלק עוד הפעם לכל כהן וכהן או שהי' מתחילה החלוקה לכל כהן וכהן וגם נ"מ בהני שתי חלות שנוטלים בשכר הגפת דלתות עי' יומא די"ח אם זה הוה חלוקה שכר או משולחן גבוה וכבר כתבתי מהך דקידושין דף נ"ב ע"ב דילמא ר"י קאי אהני שתי חלות של לחה"פ וכן נ"מ גבי בור בר"ה עי' ב"ק דמ"ט וד"נ שהתורה חייבה אם זה הוה בגדר קנין או חיוב ועי' בירוש' ב"ק פ"א דס"ל שם דהוה גדר קנין ולכך חייב בסייד כו' וכבר כתבתי מה דרבינו ז"ל השמיט לשון הירוש' והמכילת' אם שייך גדר ירושה בבור בר"ה דנקט רק לשון מתנה ומכירה וכן נ"מ בהך דב"ק דנ"א גבי חופר בור שמונה ואח"כ נתמלאה מי גשמים ונפל שמה ומת כו' אם חייב על המיתה אם אמרינן דהמים ג"כ שלו עכ"פ אחר שיפעל הוי ס"ד דגמ' דא"א ולכך אמר דכפרה אף דהתורה חייבה אותו בזה מ"מ זה אינו ממ"א רק מעצם ובאמת זה הוי מחלו' דתנאים במס' פרה פ' י"א משנ' ח' גבי המלקט עצים לחטאת אם זה הוי כמו לקטן לאוכלין ויש עליו טומאה או כמו לקטן לעצים ואין עליו טומאה עיי' שבת דף קכ"ח וסוכה דף מ' ונדה ד"נ ובירוש' שביעית פ"ח גבי אזוב והגדר כך עי' בירוש' שבת פ' י"ג ה"ג דהוי שם מחלו' אם קרבן שהתורה צותה משום כפרה אם זה נקרא צורך אדם או חיוב התורה דהתורה חייבה אותו זה ועי' מ"ש התוס' שבת דף כ"ה ע"א דאשמות וחטאות לא מיקרי צורך גבוה ע"ש ובאמת הארכתי בזה בהך דרפ"א דזבחים מה דקיי"ל דחטאת שלא לשמה פסול דיש בזה ד' חלוקים א' פסול, ב' כשר ולא עלו והיינו לשם חולין ע"ש דף מ"ו ע"ב ופט"ו מה' פהמ"ק ה"ד וה"ח וה"ט ס"ל לרבינו ז"ל היכא דשחטה לשם המחויב עולה או לשם מת כשר ולא עלה לבעלים ועי' רש"י מנחות ד"ג ע"ב וכן בעקירה בטעות כמ"ש בה' שגגות פ"ב, ג' אם שחטו סתם ועי' בהל' מעה"ק פ"ד ה"י דרק בעילה ושלמי' עלה או אם לא ידע בשעת הקרבת הקרבן על איזה חטא ומתחילה ידע עי' בהל' שגגות פ"ב ה"ד ע"ש בהשגות ור"ל דהקרבן כשר ועלה לחוב רק מכ"מ לא כפר דזה ב' גדרים התורה אמרה אם אכל חלב בשגגה חייב קר' חטאת זה חיוב התורה ומלבד זה מתכפר בו אך על הכפרה צריך שידע על איזה חטא ולכך דייק רבינו שם בה"ד הנ"ל דתאכל כשאר חטאות הנאכלות ועי' רש"י זבחים ד"ד ע"ב בד"ה לא איפסלו דייק שם דרק לזה שאין זריקתה מתירתה לאכילה וכמו הך דמצינו שם דף כ"ו ע"ב גבי נתנן שלא במקומן דהקרבן כשר רק לא הוכשרו באכילה, וע"ש בתוס' דף ס"ו ע"א דיש בהם עדיין מעילה ע"ש עכ"פ חזינן דהזריקה כל שיש בה איזו חסרון אף דעשתה הפעולה מ"מ מהבשר לא פקע המעילה ואסורה באכילה ובגדר הך דתמורה ד"כ ע"ב אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה וכבר כתבתי בזה דלכך ס"ל לרבינו בהלכ' מעילה פ"ו ה"י דקרבן שאין בו זריקה אם הביא מן ההקדש מבדק הבית כיון דליכא זריקה דזה רק לצורך האדם אין בו מעילה וזה שכ' רש"י בזבחים הנ"ל גבי שלא לשמו בשאר קדשים דמ"מ נימא דהבשר אסור באכילה ובזה א"ש מה שהקשו שם התוס' וזהו כוונת רבינו כאן דאף דכפר' לא מכפר מ"מ כיון שיצא חובת קרבן מותר באכילה, וכן בהך דמבו' בכריתות ד"ז גבי אם אמר לא יתכפר לי חטאתי אף דפסקי' דהקרבן כשר ועלה מכ"מ לא מכפר ועי' בדברי רבינו פי"ד בהל' מעשה הקר' הל' י' נקט ג"כ רק לא נתכפר גבי לא רצה בשעת הקרבה ועי' בהל' שגגות פ"ג ה"ג ע"ש בהגירסות ונ"מ דאף דודאי צריך להביא קרבן אחר לצורך כפרה מ"מ כבר כתבתי בזה דאז שוב יו"כ מכפר דשוב אין עליו חיוב ממון ששיעבדה אותו התורה רק לכפרה, ועי' ברכות דף כ"ג אל תהיה ככסילים וגם נ"מ די"ל לפמש"כ רבינו בפי' המשניות פ"ז דסנהדר' דקטן פחות מבן כ' אין עליו חיוב דיני שמים כמבואר בשבת דף פ"ט ע"ב אז כה"ג אם נזכר החטא ואח"כ שכח והביא קרבנו ואח"כ נזכר מה חטא פטור לגמרי. ד' אם עשה כמצוותו ועי' בעירובין דל"א דמערבין לדבר הרשות אז אינו יכול לערב באיסורי הנאה ואף דזה רק חיוב הדין ועי' בר"ה דכ"ח גבי הזאה דמותר ממודר הנאה אף דכעת הוא מתקן לו וגבי ערוב אסור דזה הוי גדר קנין רשות ואף אם לא הלך אסור ועי' ערובין דף ל"ב ע"ב ודף ע"ג וכ"מ גבי קטן והוי כמו שרשיפא בפסחים דף כ"ז וכמ"ש התו' בנדרים דף מ"ז וכן ר"ל בהך דב"ק דף ק"א ופסחים דף כ"ב גבי צביעה בקליפי ערלה ר"ל דהצביעה גופא אסור מן התורה דנעשה ע"י זה דבר חדש (וזה) [בזה] וכ"כ בזה וזה ר"ל שם דעיקר הגדר גבי יש שבח סממנים גבי צמר ר"ל כך אם הבגד גופא נשתבח ע"י שצבעו או רק מחמת שיש עליו צבע וזהו הנ"מ בין צמר לפשתים דצמר נעשה הצבע שנוי בעצם מה שא"כ בפשתים דרק הצבע עלה וע' בכורות די"ז שלא נשתנה וע' בירוש' רפ"ט דכלאים ובנגעים פ' י"ג גבי בגדים צבעים בנגעים ובנדה דס"א ע"ב דפשתים לא סלק לצבעיה ומביא ראי' מדתנן דבגד שצבעו בקליפי ערל' ידלק ואמאי לא נימא דיעביר הצבע ע"י צפון כמבו' שם ודף צ"ג ע"ב וע"כ דגוף הבגד נאסר ובגדר חתיכה עצמה נעש' נבלה ועי' בתוספ' עבו"ז פ"ה דבאמת הוי מחלו' דתנאים בזה ע"ש ועי' מעילה דף י"ג אבקא מעלה לה וזהו כונת התוספ' שם ועי' בירוש' ערלה פ"ג דאם צבע בע"ח בקלפי ערלה אמרי דאין בע"ח נאסר חזינן דחל האיסור על עצם הדבר ותירץ הנאה הנראה לעינים אסרה תורה ר"ל דעבר בשעת הצביע' ונאסר הכל וכן מקשה שם בבגד שצבעו בסממנים של שביעית דנקט שם בגד שצבעו בקלפי שביעית ידלק ר"ל אם עבר עליו זמן הביעור ע"ש בתוס' בע"ב ובפסחים דף נ"ב ובהל' שמיטה בדברי רבינו ובהשגות דכל דבר דאינו בעין לא חל עליו חובת ביעור וא"כ חזינן דצבע הוי בעין וגם למה לא מהני גבי שצבעו בקליפי ערלה יוליך הנאה לים המלח עי' ע"ז דף מ"ט ובירוש' שם ובתוס' זבחים דע"ג ע"ב ובמ"ש הראב"ד בהשגות על בעל המאור פ"ב דפסחים דבגד לבישתו זו היא אכילתו ובירוש' פ"ג דערלה גבי לסמוך בו כרעי המטה ובע"ז דף ל"ב גבי חרס הדרייני וגבי קנקנו ועי"ש בתוס' בד"ה והא, ובאמת כך אם בשל בשר וחלב בכלי חרש אז נעשית הקדירה גוף האיסור ואסור להשתמש בהכלי אפי' בדבר יבש וכמו חרש הדרייני וכן קנקנים לר"מ ודלא כהתוס' ולדידי' לא מהני עירוי לשום דבר וכן מוכח בתוספ' וזה הי' גזירה פרטית כמו בחרש הדרייני וגבי כלי חמץ לרב דפסחים דף ל' דגם לאחר הפסח אסור נראה דיש נ"מ בין אם בשל בהם חמץ קודם הפסח או בפסח עצמו, והגמ' דמקשה וליעבד בה שלא במינה כו' זה רק אם בשל קודם הפסח וכבר כתבתי בזה בה' עירוכין גבי כלי חרש טמאים דלא מהני להם שום פעולה כמבו' בתוספ' דכלים הובא בדברי רבינו בהל' מקואות פ"א דהוה כעצם הטומאה ולכך מדייק המשנה כלים פ"ב ושבירתן מטהרתן משא"כ בשאר כלים נקט נשברו דגבי כ"ח דווקא אם שברם בכוונה דאז הוו בגדר פנים חדשות וכן ר"ל התו"כ פ' שמיני פ' ז' על הפסוק אותו תשברו יכול ישברנו כו' ור"ל דהיכא דשברה בידים בכוונה אז אף אם נשאר שיעור גיסטרא טהור ואם נשברו מעליהם אז אם נשאר שיעו' גיסטרא טמא כמ"ש רבינו פי"ח מהלכו' כלים ובפי"ב ה"ט ע"ש, וא"ש מה שהקשה התוס' חולין דף נ"ה ושבת דצ"ו וכ"מ, ועי' חולין דף ע"ג ודף קכ"ג וזבחי' ובזה א"ש דנ"מ אם נשברו או נקרעו מעליה' ועי' ירוש' פסחים פ"ב ה"א גבי אספלנית דמכלאי הכרם לוקה ולא ר"ל על הנחת האיספל' על המכה רק על העשי' דזה גופא הוי איסור לאו בכלאי הכרם דע"י שמדביק הדבר עם העור עי' בכלים פ' כ"ח דאספל' נעש' דבר א' הוי זה גופא הנאה ולוקה וגבי כלה"כ כל הנאה שלו לוקה וגבי ערלה הוי שם רק ספק דליכא רק עשה באיסור הנאה שלו ועי' תוס' ב"ק דף ק"א ע"א אבל חמץ ושור הנסקל מותר ע"ש וכן זה הגדר גבי עירובין לקנות בו בשביל הנאה ולכן פליגי בזה הנו תנאים בפרה פי"א הנ"ל אם הלקיטה של האזוב נקרא צורך אדם או דין וגזרת מלך וכמלקט לעצים ועי' חולין דף פ"א ע"ב גבי אכילת מזבח שמה אכילה ומנחות דפ"ד דזה הוי תקון לצורך האדם ובירוש' פ"א דערלה הוי בעיא שם דהנה קי"ל דליכא ערלה רק אם נטע האילן לצורך אכילה אבל אם נטע לסייג כו' אין בהפירות שלו דין ערלה ובעי שם אם נטע אילן אתרוג לצורך מצוה אם זה נקרא כמו לצורך אדם או לא ואמר דכיון דגבי אתרוג התורה אמרה פרי עץ דכל שאינו פרי אינו יוצא בה אם כן הוי כמו שנטע לפירות ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפ' המשנ' פ"ג דסוכה ואח"כ אמר גבי זית שנטע להדליק שמן למנורה או לחנוכה ומחלק שם בין של תורה או של דבריהם ור"ל דשל תורה הדין הוא עצם ונוכל לאמר שהתורה עשה אותו וכבר כתבתי דאסור תורה חל על הדבר משא"כ של דבריהם וכמ"ש רבינו בה' מכירה פט"ז גבי דברים האסורי' ובה' מאכא"ס גבי איסור סחורה בדבר האסור דרק בשל תורה ועי' ביצה די"ח גבי טבילת כלי ביו"ט ופסחים דמ"ח וסוכה די"ד ע"ב וע' בהך דיומא דס"ד דחייתו לצוק זהו שחיטתו וע' בכורות דף י"ב ע"ב גבי בהמת שביעית אם פטור' מן הבכורה ע"ש בגירסת רבינו דיש לומר דהוי כמו סחורה ע"ש ובירוש' פסחים פ"י ה"א דאבעי שם אם יצא ד' כוסות ביין של שביעית והטעם דאין זה עצם הדבר דהוי רק דרבנן ויש בו גדר תקנה של ד' כוסות והוי שע"י זה נפטר האדם מחיובו י"ל דהוי בגדר סחורה ופריעת חוב דאסור בפירות שביעית ועי' במה דפליגי בתו"כ בפ' אמור והספרי בפר' ראה אם סוכה הוי צורך גבוה או צורך הדיוט ר"ל דאף דהסוכה הוא מצוה מן התורה מכ"מ עיקר הגדר שלו הוא שיהי' לדירת אדם סוכתך קבע וכל שאין עליו שם דירה לא יצא כמבו' בכ"מ בסוכה ד"ד וד"י וד' י"ג ועי' תוס' יומא ד"י ולכך י"ל דהוי צורך הדיוט וכן הדין בבגד של ציצית דאף דזה מצוה מ"מ זה רק אם הבגד הוא נעשה לצורך האיש משא"כ בגדי כהונה סב"ל להתוס' במנחות דף מ"א דאין עליו שם בגד לדין כלאים ואף דבאמת זה אינו דהתורה קראה אותו בגד ויש להארי' בזה אם היכא דהבגד אינו ראוי ללבישה מחמת איסור אם חל עליו שם בגד ועי' בהל' טומאת צרעת פי"ג הל"ב דבגד של כלאים מטמא בנגעים וכבר כתבתי בח"א בהלכו' ציצית פ"ג הל"ו ע"ש וזה הגדר מה דאמרינן בכ"מ ביומא דס"ח ע"ב גבי בגדי כהונה נתנו להנות מהם ע"ש וזה ר"ל ג"כ בקדושין דנ"ד ע"א גבי כתונת כהונה לא נתנה תורה למלאכי השרת ור"ל ג"כ דא"א לאדם שילבש בגד טוב ולא יהיה ממנו הנאה מלבד הדין וכן הדין גבי סוכה דאף דחל עליהם אסור הנאה איתקש סוכה לחג כמבו' סוכה דף ט' מכ"מ בזמן ישיבה הוא נהנה מזה וזהו עיקר המצוה וכן ר"ל הך דפסחים דף כ"ה ע"ב וד' כ"ו ע"א במה דא' שם הנאה הבאה לאדם בע"כ ומביא ראיה לריב"ז שהי' יושב ודורש בצלו של היכל כו' ודחה שם דשאני היכל דלתוכו עשוי ור"ל כך דכיון דעיקר ההיכל נעשה לצורך שיבואו שם הכהנים ושאר לצורך עבודה וא"כ נתנו להנות מהם כמו בהך דקדושין דף נ"ד גבי שערי ירושלים ע"ש ופסחים דף פ"ה ע"ב עשויין להגין כו' וממילא מותר כל ההנאות וכמו בבגדי כהונה וכה"ג אמרי' בירוש' פ"ט דכלאים גבי מטפחות ספרים דיכול להתחמם בם ע"ש וכ"כ בזה במ"א הנ"מ בין ביה"כ בנוי ובין ביהכ"נ שחרב וכן בין אתרוג כשר לאתרוג פסול דהוי כמו כתנות כהונה שבלו דאז אסור וכן ר"ל הך דפסחים דף כ"א ע"ב גבי חמץ סד"א בהדי דשריף נהנ' מיניה ר"ל ג"כ כיון דהוא מחוי' להתעסק בו ולשורפו דאז א"א שלא יהי' בו גדר הנאה ועי' מ"ש התוס' שם דכ"ב ע"ב ד"ה ואבר.

עכ"פ כפרה הוי גם צורך האדם ולא גזרת הכתוב בלבד ואף גבי עולה דמכפר' על חייבי עשה וא"כ הוי בגדר אונסא דנפשו ושפיר מהני כיון דאמר רוצה אני ועי' בהך דנדרים ד"ד ע"ב דא' שם דלכך גבי חטאת חלב עובר עליו בבל תאחר משום דאתי לו לכפרה ר"ל ג"כ דשוב הוא בשביל טובתו אבל חטאת נזיר זה הוי ממילא ועי' במה דפלי' בזבחים דף קי"ז ע"ב גבי קרבנות נזיר אם קרבים בבמה ומסיק דחטאת לכו"ע לא קריב ובהך מחלו' דר"מ ורבנן בנזיר ד"ג גבי הרי עלי צפרים אם הוי נזיר דר"מ ס"ל דהוי משום דאזיל לשיטתיה דס"ל דקרבנות נזיר הוי ג"כ כמו דבר הנדור ועי' בספרי פר' נשא פ' כ"ב הנדור בקרבן לא הוי נזיר ובהך דשם פיס' ל"ח דאם אמר הריני נזיר על מנת לגלח על מאה עולות חייב להביא חזינן דהוי שם כמו שקבע נדרו על קרבנות הנזיר וזה ג"כ רק גדר נדר וכמו הך דחולין דף קל"ו גבי ראשית הגז ועי' במשנה סוף קנים ובדברי רבינו בהל' פסולי המוקד' פ"י ה"ג וזבחים דף ס"ח גבי קבע נדרו ודף ק"ט גבי קבע ומנחות דף ק"ד ובירוש' חגיגה פ"א גבי הרי עלי אשם בה' סלעים אם זה הוי קבע כיון דהתורה קבעה רק ב' סלעים אם זה הוי בגדר הך דמנחות דף ק"ב ע"ב כאשר נדרת לא כאשר הפרשת ע"ש כיון דזה מחויב ועומד ועי' נזיר דף נ"ט ע"ב דא' שם ר' יהושע אם כן נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים ור"ל דס"ד דר' יהושע דקרבנות נזיר בשעת שקבל עליו נזיר גם הקרבנות בכלל והוי כמו קבע ולא יכיל להביא קרבנות לחצאין וכהך מחלו' דחגיגה דף ח' ובירוש' שם אם אדם חולק חובתו לשתי בהמות אך נ"מ אם הך דקבע ומעכב זה ג"כ להפעולה אשר הקרבן פועל או רק מחמת החיוב וכגון למ"ד במעילה דף י"ט דיוצא אם הביאן בפתח אהל מועד ועיין נזיר דף מ"ד ע"א ע"ש ובספרי פר' נשא פיס' כ"ט חייב בטפול כו' ור"ל דאף דכ"ז שלא הקריב הקרבן לא יצא עד שיזרק זה רק מחמת קרבן אבל החיוב יצא ונ"מ דאז אף עשיר יכול להביא קרבן עני עי' בכריתות דף כ"ח דהך דלא יצא רק אחיוב וכיון שמת הקרבן בעזרה שוב אינו צריך רק מחמת הכפרה והכפרה די גם בקרבן עני וכן אם נדר דוקא קרבן גדול והביאו לעזרה ומת יכול אח"כ להתכפר ולהביא גם קרבן עוף עי' ב"ק דף ע"ח ותוס' תמורה דף כ' והרי לבונה דודאי החיוב עליו הוא קומץ כמבו' במנחות דף ק"ו ע"ב ומכ"מ מבו' במנחות די"א דאם אמר הרי עלי מנחה עם לבונה והבי' המנח' עם לבונ' ואח"כ קודם הקטר' נחסר' הלבונ' כשר' אף בקורט אחד או כו' וקשה למ"ד במעילה דף י"ט ושקלים פ"ב דאף חיוב לא יצא עד שיזרק הדם וא"כ נהי דהמנחה כשרה מכ"מ עדיין לא קיים הנדר כ"ז שלא קרב וצ"ל דס"ל דהלבונה של המנחה אינה מגדר נדרו ואף זה ממילא כן חייבה התורה וכעין מחלו' דאביי ורבא מנחות דף פ"א גבי תודה ולחמה בזבח ונסכים אם זה ג"כ בגדר נדרו או זה ממילא חייבה התורה ע"ש (ע' השמטה) ועי' בד' רבי' בה' מחס"כ פ"ה ה"ב גבי אשם מצורע שלא נתן מדמו על הבהנות אף שיש עליו דין אשם מכ"מ צריך אשם אחר להכשירו אך זה נ"מ דהנה מבו' שם דאם הביא החטא' קוד' האשם פסול אך זה נראה דאם הביא חטאת אחר אשם כזה שלא נתן מדמו והוא צריך אשם אחר אך מכ"מ אין פסול בהחטאת וכן בה"ז שם אף דלא יצא מתנות של הלוג מכ"מ המצורע הוכשר רק יש עליו חיוב להביא וא"כ י"ל דשוב אף אם הי' עשיר בזמן האשם לענין שיוכל לאכל קדשים בזה האשם לא קבע ויכול להפקיר נכסיו ולהביא חטאת העוף הבאה על הספק ומכ"מ הקרבן לא יצא ובזה א"ש דברי רבינו בסוף הל' מחוס"כ והא דבנדה דף ע"א לא מוקי כן הגמ' דשם הוא לר' יהושע ור' יהושע ס"ל בנזיר דף נ"ט ע"ב דא"י לחלק קרבנותיו כמ"ש. עכ"פ זה ר"ל הגמ' דב"ב דמ"ח: והגמ' דקדושין ד"נ שם ר"ל להקדיש הקרבן דע"ז ג"כ כופין אותו וצ"ל רוצה אני ולא אמרינן בודאי בלב אינו מתרצה אע"ג דאמר רוצה אני משום דניחא לו בכפרה דהנה כך עי' בהך דחולין דף ל"א ע"ב דא' שם גבי תכבסת דצריך לדעת רק דנ"מ דתכבסת ראשונה צריכה דעת כהן מה שאין כן בשני' ועי' בתו"כ פר' מצורע גבי צפרים דבעי לדעת כהן ועיין ב"מ דכ"ב מה אתם לדעתכם כו' ובנדרים דל"ו גבי התורם משלו על של חבירו עי"ש ור"ל כך דמ"ד שם דעת לא בגדר שליחות רק דר"ל בגדר רצון בהדבר כמ"ש רש"י סנהד' דמ"ז ובדברי רבי' בה' סוטה פ"ב ה"ד גבי קטנה וגבי תרומה יש שני גדרים בהפרשת התרומה א' מה שמקדיש הדבר מטבל לתרומה והב' מה שמתקן הטבל ובגדר ההקדש צריך בעלים שיהא שלו ובגדר ההיתר החולין נצרך שיהא ברצונו דהתקון הוא על שלו וראי' דהרי מבואר דיכול לשאל על תרומתו שהפריש ואף דהוא עצמו הפרישם רק משום דאמר אדעתא דהכי לא הפרשתי חזינן דבעי רצון דיש ג' מיני גדרים עי' נדרים דף ל"ו ע"ב וכתובות ד"ע ע"ב וגיטין דף ס"ו, א' שמצוה לעשות זה וב' שמסכים לזה וג' שאינו מקפיד ע"ז וזהו הנ"מ דגבי קדושי אשה מצד האשה או מצד אביה כשהיא קטנ' רק שלא תקפיד ע' ר"ן נדרים ד"ל ומצד האיש שיאמ' לעשו' זה ועי' קדושין דף מ"ה ואפילו למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן וזה מהך טעם ועי' במה דס"ל לרבינו ז"ל בהל' מעילה פ"ז גבי מעילה ע"י שליח דאם יש אומד שהבעלים היו מסכימים לזה זה רק דהשליח לא מעל אבל מכ"מ הבעלים עצמם פטורין מן הקרבן כ"ז שלא צוו להשליח לעשות זה ואף דבקדושין דף מ"ה ע"ב מוכח דאף בגילוי דעת שמסכימים לזה מהני גם בבעל זה רק במקום שהוא אין דרך לעשות שליח כמו בבן לאב ע"ש ועי' במה שכ' רבינו בהל' קרבן פסח פ"ג על הך דפסחים דף צ"ח ע"ב לא אמרו לו כו' דר"ל אף שהי' שם רמיזות ואומדין שהוא רוצה שיעשו פסח עבורו לא מהני וגם גבי בת יש בזה אריכות היכא דנתרצה האב במה שעשתה שם מקודם בזמן ששוב אין לו רשות לקדשה כגון לאחר שבגרה אם מהני ועי' בנדרים דף ע"ב ע"ב ע"ש בר"ן גבי דרך ת"ח ובריטב"א שם בהך דנדרים דף ע"ז ע"ב גבי אם עשה האב מעשה מוכיח בתוך מעל"ע של הפרה דמהני שלאחר מעל"ע מפרש דבריו ע"ש וכן בסנהד' דף י"א ובעדיות פ"ז גבי עיבור השנה ע"מ שירצה נשיא כו' ור"ל דאף אם בא הנשיא לאחר שכבר עבר אדר מהני הסכם שלו דבאמת אם הי' שם בזמן העיבור אף אם לא נתרצה כיון שרוב הסכימו לעבר מוכרח הוא להסכים, וכן הדין גבי ב"ד והשלישי צריך ג"כ לומר כהרוב וכבר כתבתי בזה בהך מחלוקת בסנהדר' דף ל' גבי כיצד כותבין הפסק ע"ש ובירוש' בזה דיש ג' שיטות אם המיעוט הוי כמו שהם ג"כ הורו כן או כמו שנתבטלו או דאנן פסקינן כהרוב ונ"מ אם אח"כ רצו ב"ד אחר לבטל דבריהם כמה צריך להיות אם כנגד כל הב"ד הראשון או כנגד הרוב או גם המיעוט של ב"ד ראשון מצטרפין להב"ד האחרון ועי' בדברי רבינו בה' ממרים פ"א גבי מה דמבואר גדול במנין ע"ש ובזה א"ש דנ"מ כה"ג שלב"ד הגדול הראשון הי' המיעוט יותר מבב"ד האחרון, ובאמת זה ר"ל המשנה פ"א דעדיות למה הוזכרו כו' כדי לבטלן ור"ל דאף אי נימא דהמיעוט בטל להרוב לגמרי זה רק בזמן שהם ביחד אבל אם אינן במקום א' אז המיעוט אינן מתבטלים להרוב וכן מוכח בהך דסנהדר' דף י"ד ע"ב דמייתי ראי' גבי זקן ממרא גבי מצאן בבית פאגי ומקשה דילמא כו' וקשה הא י"ל דהרוב כאן אך כיון דאינן במקום א' אין המיעוט בטל להרוב וזה ר"ל המשנה דעדיות הנ"ל דכיון דנזכר דברי היחיד אצל המרובים אז בטילים עכ"פ אם הי' ר"ג שם ע"כ הי' צריך להסכים כהרוב וכיון שהתנו עמ"נ מהני שיסכים אף לאחר שיצא אדר וכן נ"מ גבי מכירת דבר שלא לדעתו אם מהני ההסכם אף לאחר זמן שאינו ברשותו למכור כמו לחמץ לאחר זמן איסור ועי' מ"ש התוס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב גבי גר קטן אף דיכול למחות מכ"מ אם הגדיל ולא מיחה נתקיים הדבר למפרע ועי' בירוש' רפ"ד דקדושין בזה גבי גיורת ובהך דסוטה דף כ"ה וכ"כ בזה במה דאמר שם עבדינן מידי דאתא בעל ומחיל ור"ל כך דכל דבר שצריך ב"ד אם הדבר אפשר שיתבטל לא חל ע"ז גדר פסק ב"ד ועי' ב"ב דף קי"ג ע"ב ברשב"ם ד"ה רצו ובתוס' שם קי"ד ד"ה ניחוש וזה הגדר ג"כ מה דפלי' שם דף ל"ד ע"ב אם ב"ד יכולין לתפוס בספק דרב הונא ס"ל דיכולין ואזיל לשיטתו בכתובות די"א גבי גר קטן ועי' ב"מ דק"י ע"א אטריחא בדינא כו' ובמ"ש הראב"ד ז"ל בהל' גניבה פ"ב הי"ד גבי קנס דכיון דצריך לפסוק הדין בספק א"א לפסוק כל כמה דהוי זה ספק לא הוי פסק כלל וכן ס"ל לרבינו בה' עדו' פ"ט גבי עד טומטו' דהוא פסול ודאי לעדות דב"ד א"א לקבל עדות מספק היכא דהספק בעצם דשוב לא הוי כמו ב"ד ולא דמי למאי דמבוא' בירוש' יבמות פי"א גבי נתערב כו' דאם באו שניהם י"ל דהוי כמו עד א' דשם לא הוי עצם רק סיבה כמבוא' בגיטין דמ"ב ותוס' יבמות שם וב"ב דקכ"ז ע"א עי' גיטין דף פ"ט דבר ברור ועי' ב"ב דף קמ"ב ע"א גבי כונה רפיא מרפי' בידו ומנחות דף מ"ב ע"ב גבי טעימה בתכלת ובדברי רבינו ז"ל בהל' סנהדרין פ"ז דרק אם גמר דין וגם הוציא ובלא זה לא נקרא גמ"ד כלל בסנהד' דכ"ד גבי נאמן עלי אבא וזהו ג"כ כונת הגמ' בהך דב"ק דף ל"ט ע"א גבי קנס דמקשה שם וניתבה לעניים דאמר מידי דהוה ממון שאין לו תובעים ור"ל כך דכיון דבלא פסק ב"ד ליכא דין קנס של תורה שוב כיון דליכא בעלים פרטים לא שייך על מה לפסוק הדין אך מכ"מ גבי קנס דאונס בכותי משכחת להו שפיר כגון בכותי הבא על הכותית דאז לא שייך לאמר זה הטעם וכן גבי שור של כותי שנגח שור של כותי אחר וזה ר"ל רש"י סנהדרין דף פ"ה ע"ב ואתי שפיר מהך דכתובות דף י"א ע"א גבי גיורת מה שהקשו התוס' ועי' גיטין דף מ"ג גבי כופר ולא אמרינן כמו בהך דב"ק דף ק"ט ע"א דצריך ליתנו לארנקא של צדקה משום דשם לא הוי חיוב כלל לא כמו גבי ספק עי' בכורות דף י"ב ע"ב גבי פטר חמור לר' אליעזר אף דמעכב נתינה מכ"מ כל היכא דא"צ ליתן לא מעכב וכן מבו' בירוש' תרומות פ"ה גבי ספק כה"ג והא דהגמ' בגיטין דמ"ג נקטה נותן חצי כופר אע"ג דאין זה מציאות כלל משום דקשיא לו דלמה נותן חצי קנס לרבו כיון דהרג כל מציאות עבד שיש בו צריך ליתן קנס שלם ועי' תוס' חולין דף קל"ב ע"א גבי מתנות ובגיטין שם לא שייר בקנינו והא דמבו' ב"ק דצ' גבי חצי עבד וחצי ב"ח אינו יוצא בשן ע"ש משום דכתיב עבדו המיוחד לו ור"ל לא כפירוש' רק דצריך שיהא השן של עבדו המיוחד לו ר"ל שהשן הוא מיוחד לעבד מה שא"כ כאן שהשן מיוחד לצד חרות ועי' תוס' ב"ק ד"מ ועי' תוס' חולין דף ע"ה ע"ב גבי בן פקועה הבא על הבהמה אם מהני לה שחיטה ושם דף ע"ה וע"ד גבי הך מחלוקת ד"ד סימנים אכשר בו רחמנא ר"ל הגדר כך גבי שחיטה דבלא שחיטת סימנים אסור לאכול אם משום דצריך שיהא הסימנים שלו נשחטים או צריך שישחט בו הסימנים וגבי בן פקועה תליא בזה דלמ"ד שם דגם הסימנים של העובר נחשבין לסימנים ומכ"מ די בשחיטת סימנים של הבהמה חזינן דדי במה שנשחט הסימנים וכן נ"מ במה דס"ד שם דכ"ח לחד מ"ד גבי שחיטה למחצה על מח' כרוב ובירוש' פ"א דעירובין פסק כן וזה ודאי דא"א לומר שגם המחצה שלא נשחט הוי כשחוט דגבי רוב כ"כ בזה בח"א דזה מחלו' תנאים ואמוראים אם די בשחיטת הרוב או שגם המעוט הנשאר הוי כשחוט ועי' כה"ג בנידה דף כ"ט וחולין דף ס"ח ע"ב ודף ס"ט וזבחים דף כ"ו ע"א ושם ג"כ הגדר כך כהך דזבחים דאם נימא דצריך שיהי' כולו בפנים נוכל לומר דרוב עושה כמו שכולו בפנים אבל אם נימא דצריך שלא יהא ממנו בחוץ המציאות שא"א להכחיש המציאות וכה"ג בזבחים שם גבי קד"ק דבעי צפון ר"ל ג"כ אי משום דצריך צפון או דשאר צדדים פסולים ובאמת זה תלי' בהך דשם דף ק"כ ומעילה ד"ג ע"ב גבי עולה בבמת יחיד שהכניסו לפנים עי"ש ור"ל דגבי במת יחיד ליתא כלל מעלה דצפון ודרום וא"כ אי משום הפסול לא שייך זה אבל אי משום דליכא המעלה שפיר שייך דבבמה ליכא המעלה ועי' רש"י זבחים דף י"ד ודף כ"ח ע"ב במה דאמר שם דחוץ למקומו ליתא בבמת יחיד אי משום דכל מקום הוי מקומו או משום דליכא מקום כלל וכן גבי הך בעי' דמנחות דס"ט ע"ב גבי חטים שירדו בעבים דחסרון דחו"ל ליכא והמעלה דא"י ג"כ ליכא ועי' שבת דקל"א גבי דבר דאין לו זמן כלל אי הוי תמיד שלא בזמנו או שתמיד זמנו ונ"מ למ"ד ביבמות דע"ב דמילה שלא בזמנה מותר למול בלילה מילה דאין לו זמן כלל כמו הך דשבת דקל"ה אי מותר למול בלילה וזה גדר עובר דאין עליו גדר מחוסר זמן גבי הקדש כמ"ש התוס' תמורה ד"י ומ"מ לגבי הקרבה למ"ד במעי אמו הוא קדוש הוי מחוסר זמן כמבו' בחולין דע"ה ע"א וכמו ליל שמיני חולין דפ"א וזבחים די"ב ושבת דף קל"ב ודף קל"ו דמחוסר זמן אין בו אבל המעלה דהזמן ג"כ אין בו, ועי' ערובין דנ"ב ע"ב ורש"י סוכה ד"י ע"ב למקום שרובו שם נזקר וביבמות דק"ג ע"ב גבי בגד שנכנס לבית ע"ש ברש"י ואמר שם דאם אמרי' כתותא מכתת א"א שנימא דהמעוט נגרר אחר הרוב ע"ש ועי' חולין ד"ע ע"א גבי בהמה שיצא רובה במעוט אבר וכמ"מ. אך כ"ז במעוט אבל במחצה על מחצה אא"ל זה דמה אולמא דזמ"ז וכמבו' בפסחים דף פ' ע"ש וע"כ אם נימא דמן התורה כשר ע"כ צ"ל דצריך לשוחטם ולא שיהא נשחטים וכן זה הגדר במה דפלי' בירוש' ב"ק פ"ה אם עובר יצא בשן ועין של אמו ע"ש ובגיטין פ"ד והגדר דכמו דחזינן דשן דחלב אינו יוצא בו העבד משום דגזעו מחליף וא"כ גבי עין של האם איך יוצא בו העובר דהרי גזעו מחליף וע"כ צ"ל ג"כ דעכ"פ סימא בעין כמו גבי שחיטה ובאמת הארכתי בזה דמה דמבו' בקדושין דף כ"ד ע"ב דאם סימא את עין עובר דהעובר יוצא לחרות אם זה גדר עין או סתם אבר דאבר פרטי לא שייך בעובר רק לאחר שנולד ויוצא רק כמו בשאר איברים ונ"מ למ"ד דשן ועין א"צ גט שחרור ושאר איברי' צריכין גט שח' כה"ג מאי וזה תליא בהך דחולין דע"ד וד' ע"ה גבי חלב אם יש שם פרט שפרטה לנו התורה באברים גבי עובר ועי' מנחות דף ל"ז במי שיש לו ב' ראשים באיזה מהן מניח תפילין ולמה לא שאל אם צריך להניח תפילין בשני' כמו גבי פדיון הבן ע"ש אך נ"מ דגבי תפילין מחמת דצריך להניח תפילין עבר אם לא הניח תפילין וגבי פדיון להיפך דעבר אם לא פדה ובגלגלת תלה רחמנא ולכך כיון שמניח בא' מהן יצא והנ"מ כך דהרי חזינן דגבי פדה"ב דילפינן בקידושין דף כ"ט דאי לא פרקי' אבוה מחויב הוא לפדות א"ע והנה כתב רבינו בפי"ד מהל' ביכורים ה"ה דאף דגבי פדיון בנו מברך על כמבו' בסוף פסחים מ"מ אם פודה עצמו מברך לפדות להיפך ממילה דאם מל א"ע מברך על ואם מל אותו אביו מברך למול והטעם דפדיון האב הוא דבר נמשך לא נפסק ר"ל שלכך הבן א"צ לפדות א"ע מחמת שהאב פדה אותו ונ"מ כגון אם לאחר שפדאו האב נמצא הכהן חלל אז אף למ"ד בירוש' תרומות פ"ח דאף דגבי קדשי הגבול מהני בדיעבד בחלל וקיום הפעולה ע"ש אבל גבי פדה"ב לא מהני מחמת שני גדרים א' משום דרק בתרומה ומתנות כהונה דכבר חל עליהם גדר המציאות שפיר י"ל דבדיעבד הוה נתינה אבל גבי פדה"ב וכן ראשית הגז דכ"ז שלא בא ליד כהן לא חל עליהם כלל שם הדבר עדיין וא"כ י"ל דמה מועיל שבא ליד החלל הא עדיין לא בא ליד כהן ולא חל הדבר עליו כלל, וכה"ג ס"ל לרבינו בה' ביכורים פ' ט' ופ"י לחלק במתנות כהונה דזרוע כו' דשם יכול ליתן לישראל שיש לו אשה כהנית כמבו' בפ"ט ה"כ אבל בפ"י הי"ז כתב דרק לכהנת יכול ליתן ראשית הגז ולא לבעלה ישראל, ועי' חולין דף קל"ב, ואף שרבינו סיים שדין שניהם א' מ"מ לא דמי, דלא כתוס' בקידושין ד"ז וכ"מ משום דכ"ז שלא בא ליד כהן אין עליו שם ראשית הגז, וגם משום דמבו' בירוש' תרומות פ"ח והוריות פ"ג דגבי עבודת מקדש דקיי"ל דחלל שעבד עבודתו כשירה י"ל דזה רק היכי דגמר עבודה אבל אם באמצע העבודה לא וכה"ג כתבו התו"י ביומא דף ס' ודף מ"ט לחלק גבי עבודת יוה"כ וכן בירוש' שם פ"ה היכי דמת הכהן או נשפך הדם דאם העבודה הראשונה כבר נגמרה לא נפסלה ובגדר הך דזבחים דף כ"ט לאחר שיוכשר שיחזור ויפסל וכן מצינו הנ"מ בהך דיבמות דל"ג גבי זר שאכל מליקה דהוי פלוגתא שם דחייב משום נבילה ועי' בירוש' שבת פ"ב ולא פליגי אם משום טריפה עי' תוס' חולין דף כ' וכ"מ ודף ל"ב ובירוש' נזיר פ"ו אם טריפה שנעשה נבילה אם חייב משום שניהם אך הגדר דס"ל לרבינו דשחיטה ההיתר שבה הוא נמשך ולכך ס"ל בהל' מא"ס דתלעים שנעשו מבשר בהמה לאחר שחיטה אסורים עי' חולין דס"ז ע"ב ובדברי רבי' פ"ב הי"ז וכבר כתבתי בזה דכן ס"ל גבי בפ"ק בן ט' שהפריס ע"ג קרקע דיש בו חיוב שחיטה מה"ת וכן יש בו טומאה וכן יש בו גדר או"ב, רק לא למלקות והגדר דהשחיטה לא הוה היתר נפסק רק גדר נמשך ובהמה טעון שחיטה, ולכך התו' גזרה דבקרבן עוף הוה מליקה כשחיטה ורק לעבודה ולכהנים, וזה ר"ל הך דחולין דף ק"כ ומנחות ד"ה ובשעת שהזר אוכלה אז חל עלי' גדר אינה זבוחה משא"כ באיסור טריפה כיון דבזמן שמלקה הוי הדין כן שוב לא חל עליו דין טריפה דכיון שהוכשרה שוב אינה נטרפת, ועי' חולין דף ל"ג גבי שהה במיעוט סימנים לפירש"י דאף שכבר הוכשרה מ"מ אם אח"כ גמר המיעוט אסור מחמת שהיה ובזה יש ליישב מה דאמרי' בתוספ' חולין פ"ט דשוחט ונתנבלה פטו' מת"כ ומאי קמ"ל הא גם טריפה פטור כמבו' בחולין דקל"ו ע"ב [[השמטה-ול"ד לפדיון פט"ח שמת דנותנו לכהן דשם נעשה אינו ראוי מכאן ולהבא אבל בשחיטה כה"ג מיטרף למפרע ועי' שבת דקל"ג ע"ב גבי ציצין וזבחים דפ"ט ע"ב גבי מתנות ונידה דל"ה ע"ב גבי ראי'. ע"כ השמטה] אך כגון אם שהה במיעוט בת' לשי' רש"י דכבר נתחייב במ"כ קמ"ל וה"נ גבי פדה"ב דבר הנמשך לפטור את הבן עצמו כשהגדיל אם נמצא חלל נתבטל הפדיון וכמו שהחיוב הוא דבר נמשך כמ"ש התוס' בכורות דף מ"ט ע"ב כן הפדי' נמשכת ולכך מברך על ולכך קיי"ל ג"כ בבכורות דף נ"א ע"ב וכן דייק שם בתוספ' דאם נתן הפדיון לכמה כהנים בזה אחר זה מצטרף רק כשפדאו האב אבל כשפודה הוא א"ע דאז הוה זה גמר אז מברך לפדות ואז אם נמצא הכהן חלל לא איכפת לן ואז צריך ליתנן בבת אחת ואז חל עליו שם מתנות כהונה משעת נתינה ואם כן נמצא דגבי אב החיוב הוא נמשך ולכך אם יש לו שני ראשים צריך ליתן בעד שניהם משא"כ בתפילין דשם רק שצריך להניח, ועי' בשבת דף קל"ה וביבמות דף ע"ב גבי שתי ערלות ושם ג"כ מצות המילה די באחת אבל מ"מ עדיין הוא ערל מחמת השני' ועי' יבמות דף ק"ב גבי חליצה בשני מנעלים וכה"ג נ"מ בהך דמנחות דף ל"ז ע"ב שם גבי בגד שיש בו ה' כנפות ובזבחים דף י"ח דהוי שם ג' מחלו' אם צריך להטיל ציצית בכל כנף וכנף או רק בד' או פטו' מכולם ובזבחים שם אמר דפליגי אם יתר כמאן דאיתא ור"ל כך מנין שהתורה הקפידה עליו אם הוא מציאות אחת או דבר מצטרף ואם הוסיף עליו הוי כמו מציאות אחר וזה ר"ל לשיטת רבינו בהך דמכות דף כ"ב גבי הוסיף לו רצועה אחת גולה והנה מה ר"ל אם הוסיפו לו על המנין של ל"ט או הוסיפו לו על האומד שאמדוהו ב"ד כמה יכול לקבל וע"ש רש"י מכות ובבא קמא דף ל"ב והנה אם הוסיף על ל"ט עי' מכות דף כ"ג ע"א גבי מכה רבה מוכח שם דהלאו קאי גם ע"ז אך אם חי' ע"ז גלות. עי' בהך דכריתות דף י"א ע"א במה דאמר שם גבי שפחה חרופה ביקורת תהי' דצריכה אומד וי"ל דשם קמ"ל דהנה מבו' במכות דף כ"ג דאם אמדו שיקלה ע"י המלקות פטור ויש שם נ"מ בין גדולים ובין קטנים ובין איש לאשה ועי' עירובין דף מ"א ע"ב גבי כבוד הבריות אם שייך גם בקטנים ע"ש בהרא"ש והנה גבי עבדים הוה מחלוקת בב"ק פ"ז וסנהדר' דפ"ה אם יש לעבדים בושת ועי' נדה דמ"ז ע"א ע"ש בתוס' ובדברי רבינו סוף הל' עבדים וזהו דקמ"ל קרא דגם בעבדים חיישינן לקלון וכ"כ דזה ר"ל רבינו בה' איס"ב ס"פ י"א דעבד שבא על הבהמה יהרגו ור"ל הבהמה ג"כ דהתו' חסתה על הקלון שלהם עי' סנהדרין דף נ"ה גם י"ל כך דהנה כבר כתבתי גבי הלאו של שפחה חרופה מה הוא עי' רש"י יבמות דף נ"ה דהוי מחמת הלאו דלא יהי' קדש ע"ש, ושיטת רבינו דס"ל בהל' איסו"ב פי"ב דליתא הלאו גבי שפחה ע"כ צ"ל דהלאו הוה גדר אישות אשת עמיתך ואף דהוה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד עי' סנהד' דנ"א ע"ב ותוס' שבת דקנ"ד וכ"מ ונ"מ לרבינו דגם עבד עברי אחר הבא על שפחה חרופה של עבד אחר שייך זה הדין והנה כבר כתבתי דרבינו ס"ל דאף דבכ"מ מן התו' סמכינן על חזקה מ"מ לגבי גדר מיתה ס"ל דלא סמכינן עי' בה' איס"ב פ' ט"ו ה"ז גבי אשת שתוקי ועי' מ"ש בהלכות ממרים פ"ז ה"ז דרק למיתת בסו"מ צריך לבודקו שמא הקיף ולכך מבואר ביבמות ד"פ דאין הסריס נידון כו' בבסו"מ ע"ש ור"ל דזה בהנך ג' חדשים דגבי בסו"מ הוה כמו גדר בגרות באשה עי' בירוש' רפ"ח דסנהדר' אך דבאיש אין נ"מ רק לגבי בסו"מ וכמו דגבי אשה איילנית אמרינן שם מקטנותה יצתה לבגר וה"נ בסריס כן ולכך ליכא בסריס דין זה ועי' בל' רבינו פ"ט מה' עדות ה"ח ובה' אישות בזה ומ"מ כתב רבינו דלמלקות א"צ בדיקה אך י"ל דס"ל דלמלקות שבבסו"מ האזהרה הוא מלאו דלא תגנוב כמבו' בירוש' ולא כרש"י ותוס' סנהדר' דס"ג ע"ש וזה רק דאזהרה דשם זהו המיתה דבסו"מ אבל המלקות הוא מהך דלא תגנוב וכבר כתבתי בזה, וזה מלקין אותו אף לאחר שהקיף וכן משמע מל' רבינו בסוף הלכות ממרים דגם באשה נוהג המלקות דבסו"מ רק לא המיתה, עכ"פ חזינן דלמיתה צריך בדיקה יתירה מלמלקות ועי' סנהדר' דף ס"ט וכבר כתבתי בזה, וא"כ לפ"ז י"ל דכיון דהלאו של שפחה חרופה הוא מהך דואל אשת עמיתך דלא כרש"י לכך צריך בדיקה אף למלקות ובאמת כבר כתבתי במ"א דגבי ב"נ אף דקטן פטור ואין עונשין לקטן כמ"ש רבינו בה' מלכים ועי' סנהדרי' דנ"ז מ"מ שערות א"צ שם ודי בשנים בלבד וזה הגדר דשיעורים לא נאמרו לב"נ ועי' נזיר דס"ב ע"א דלכו"ע מופלא סמוך לאיש גבי ב"נ הוא מה"ת ובשיטת רבינו בהלכ' נדרים וכן בספרי פ' נשא ופ' מטות דזה הוה בן י"ג באיש ובת י"ב באשה רק בלא שערות וגבי ב"נ הוי מה"ת דא"צ כלל שערות וקמ"ל קרא דגבי שפחה חרופה צריך לבודקה אך הגמ' דילן לא ס"ל כן. והנה לפי מ"ש רבינו בפי' המשנ' במכות שם ובהל' סנהדרין פ' י"ז ה"א דזה רק מה דאין מלקין אותו ארבעים לרבנן אם זה בגדר הלכה עוקבת את המקרא דסוטה דף ט"ז ובירוש' פ"א דקדושין או זה גדר תקנת משה רבי' עי' במכות דף כ"ב ע"ב ונ"מ במה דמבו' שם גבי היכא דנתחייב ב' פעמים מלקות י"ל דאז אין מצרפין מה שהכה אותו המכה המ' להעברה השני' ולכך מפ' רבינו דרק אם ילקה מ"ה מכות אז יצא גם המלקות השני' לא כרש"י משום דהמכה המ' אין יכולין לחשוב מחשבון וכעין מ"ש במו"ק דף כ"ז ע"ב גבי תוספות קריעה על אב בשביל מת אחר דלא מהני דכל זה הוא כמו קריעה לשני ועי' סוכה דף כ"ז ע"א גבי סעודה דיומא קאכל ודף מ"ד אם מהני לגבי ערבה הבאה בפני עצמה ערבה דלולב וב"ק דף ס"ה ע"ב גבי חומשא עולה לו בכפילא והארכתי בזה בהך דבכורות ד"ט למ"ד טובת הנאה ממון אם ר"ל דזה הוי כמו הדבר בעצמו או ממון בעלמא דאם נימא דגם טובת הנאה של דבר הפרטי הוה עליו שם עצם הדבר ועי' ב"מ דצ"ו ע"א גבי שאלה כו' א"כ המ"ל דהך דפודה בו פעמים כו' הוא מחמת דכיון שפדה הפטר חמור בשה הרי יש לישראל טובת הנאה ליתנה לכל כהן שירצה נימא דבזה הטובת הנאה יכול לפדות עוד פטר חמור כמבו' בגמ' בכורות די"א פטרוזא בר דנקא, וע"כ דאין על הטובת הנאה שם שה ועי' במאי דפליגי בתוספ' קידושין פ"ג ובירוש' קידושין פ"ב ה"ז ורש"י קידושין דנ"ח ע"ב ונדרים דף פ"ה היכא שיש בדבר טובת הנאה אם נקרא שיש לו הדבר או רק הזכות, וכן פליגי בזה רבינו והראב"ד בה' אישות פרק ה' הלכה ג' ועי' בתוס' ב"ק דף ע"א וכתובות דף ל"ג גבי דיני דגרמי אם זה הוי כמו עצם הדבר או רק מציאות אחר ונ"מ דאם יש לו בשור או בשה רק גדר טובת הנאה אם שייך בו תשלומי ד' וה' עי' בתוספתא ב"ק שם דעל תשלומי דו"ה הקפידה התורה רק שור ושה דבר פרטי לא כמו בכפל, דכפל חייב בכל הדברים י"ל דגדר שור ושה אין עליו ובהך דב"מ דף קי"ז ע"ב גבי אם יש לבעל עלי' זכות בעצם הקרקע ע"ש בתוס' מה שהקשו בזה וכן משמע שיטת התוספ' ב"מ פ"ג דפליג על המשנה דאף אם השומר שלם לבעלים ואח"כ נמצא הגניבה נהי דכפל משלם לשומר אבל לא דו"ה כיון דזה רק פרט שפרטה לנו התור' שור ושה א"א שיחול זה על זכות וכה"ג כתבתי בדברי רבינו בהל' מעה"ק פ"ח גבי דם חטאת שנתז על הבגד אם נטמאת דאין טעון כבוס ואף דהא ציץ מרצה וגם דם קדשים אינ' מקבל טומ' כמבו' בספ"א מה' מעה"ק כיון שהתורה פרטה רק חטאת בטל ממנו המעלה וכמו דמבו' בפסחים דף פ"ד גבי שבירת עצם בפסח דאף דציץ מרצה מכ"מ המעלה שפרטה התורה בפסח נתבטלה וכה"ג ר"ל הך דנזיר דנ"ג ע"א גבי מחלוקת אם רק חצי קב עצמות או גם רביעית ואח"כ מסיק דלתרומה וקדשים רביעית ולנזיר ועושה פסח חצי ור"ל דאף דבאמת גם רביעית הוא טמא מה"ת ועי' בהלכות נזירות פ"ז ובהלכות טמא מת פ"ב ופ"ג אך רבינו ז"ל מדייק שם בה' טומאת מת דחצי יש עלי' שם כמת שלם והני רק כמת ונ"מ דזה וודאי נזיר אם נגע בהם לוקה וימי הטומאה אין עולה לו אך מ"מ אינו סותר את הקודמים רק בהני שיש עליהם שם כמת שלם רק גבי עצם כשעורה דאז זה הלמ"מ דסותר וכן גבי פסח יש נ"מ דהני טומאות דהוי כמת שלם אז אם חל ער"פ ביום השביעי אף לאחר טבילה והזאה אינו יכול להביא קר"פ אף שבלילה יהי' טהור, אבל טומאה שאין הנזיר מגלח זה רק ניקרא טמא מן הדין ולא טמא נפש ואז אם יום ז' שלו חל בע"פ אז לאחר הזאה וטבילה יכול להביא קר"פ כ"כ רבינו בפ"ו מה' קר"פ, וגבי ביאת מקדש עי' נזיר דף נ"ו ע"ב ופסחים דף ע"ט ובדברי רבינו פ"ג מה' ביאת מקדש הי"ד ע"ש בהשגות אך רבינו ר"ל דקודם טבילה גם ע"ז חייב על ביאת מקדש ואנן קיי"ל כשיטת התו"כ פ' ויקרא דלא כשיטת התוספ' שבועות פ"ב דאף על טומאת דין כמו טומאה של פרים הנשרפים ופרה אדומה ושעיר המשתלח ג"כ חייבים אך מ"מ זה מבואר בירוש' נזיר פ"ז דבטומאת מן המת שאין הנזיר מגלח אם טבל אף בלא הזאה דעדיין הוא טמא לכל אעפ"כ פטור מטומאת ביאת מקדש דזה רק טומאת דין ניקרא ולא טמא נפש כ"כ רבינו בפי' המשניות בפ' ב' דאהלות, וכן נ"מ בשיטת רבינו בהלכות קר"פ דטמא מת שלא עשה פסח שני במזיד פטור זה רק בטומאה שהנזיר מגלח אבל בטומאה שאין הנזיר מגלח אז הוה רק כמו אנוסים ואם הזידו בפסח שני חייבים וכן נ"מ לגבי ציבור דאם לא עשו פסח ראשון יש עליהם רק שם יחידים, לא כמו גבי טומאת מת שהנזיר מגלח כן ס"ל לרבינו, ועי' פסחים דף ס"ט ע"ב ובירוש' פ"ז דפסחים וזבחים דף כ"ג דלא ס"ל כן וכן גבי נטמאו בספק רה"י עי' בירוש' בפ"ז ופ"ט דפסחים, וכן גבי יחיד שנטמא בספק רה"י וכן גבי נזיר בסתירה הוי בזה מחלוקת בירוש' פסחים שם וכן נ"מ אם טמא זה לא עשה את הפסח שני במזיד חייב בזה רק טומאת דין לא נפש וכן הוא בספרי פ' נשא ולגבי תרומה ג"כ במה שכתבתי דהא דקיי"ל דתרומה טמאה שאכלה כהן טמא פטור ממיתה דהוה מחוללת עי' חולין דף קי"ג וכ"מ זה רק בטומאה ממש אבל בטומאת טבו"י וכן תרומה שנפלה למי חטאת עי' פרה פי"א כיון דכל אלו הטומאות הן רק ע"י מעלה של תרומה אין חל עלי' שם מחוללת וכבר כתבתי בזה ועי' מגילה דף ח' ע"ב גבי זב דאם לאחר הטבילה בו ביום ראה וא"כ סותר למפרע מ"מ מה שחדשה התורה גבי זב דמטמא כ"ח בהיסט לא מטמא למפרע וכן גבי צרעת לאחר שהלכה הנגע ואח"כ חזרה מ"מ מה שמצורע מטמא באהל בזה לא, ועי' בהך מחלוקת דנגעים פ"ד מ"ט ומ"י דר"ע ס"ל דטמא מיד וחכמים ס"ל דצריך לראות שנית ולטמא ויהי' ג"כ בזה הנ"מ בהחידוש שחידשה התו' ובירוש' מגילה פ"א ומ"ק פ"א דאמר שם נ"מ אחריתי גבי רגל וגבי שחין המורד עכ"פ חזינן דכיון דהוי שינוי אף דנשאר עליו הדין מ"מ דבר חדש שיש בו אין עליו, ועי' זבחים דף צ"ג ע"א גבי דם חטאת שניתז על בגד טמא ופסק רבינו בה' מעה"ק דאינו טעון כיבוס ע"ש ולמה, הא זה בעי' דלא איפשטא שם אך המעיין בספרי רבינו דפוס ישן שם איתא נתז ור"ל דזה נעשה בכוונה ושוב הוה תיכף נפסל הדם קודם שהגי' על הבגד בהסיח הדעת, ולכך כשבא על הבגד כבר הוה דם פסול ולכך אינו טעון כיבוס, ועי' רש"י יומא דף ס"ד ע"א ד"ה אם קרב דדייק שם קודם שהרגישו ור"ל משום דכבר נפסלו האיברים לא מחמת בעלי מומין רק מחמת היסח הדעת ובזה גם ע"י תערובות לא מרצי ועי' פסחים דף ל"ד מחלוקת דר"י ור"ל ובירוש' פ"ח דשקלים אם טעון עיבור צורה ובדברי רבינו בה' פסולי המוקדשין פ"ט ה"ד, ובירוש' פסחים פ"א ותרומות פ"ח דהיסח הדעת הוי פסולי דמן התו' ובזה אם עלו ירדו לד"ה לכך דייק רש"י שלא הרגיש, ועי' כריתות דכ"ו ע"ב גבי חטאת העוף הבאה על הספק גבי אם נודע לו שנפסל בהיסח הדעת מחמת דאינה משתמר' ע"ש, עכ"פ לכך דייק רבינו נתז דהיינו בכוונה ונפסל קודם שבא על הבגד ולכך אין צריך כיבוס ועי' מ"ש התו' פסחים דף ל"ד ע"א ובירוש' תרומות פ"ח מקשה איך שייך תלוי' הא נפסל' בהיסח הדעת ומתרץ שם דמשמרה שלא תטמא אחרים, ועי' סנהדר' דע"ז ע"ב גבי מחט שהי' כו' אך באמת י"ל דרבינו ס"ל כמבו' בירוש' פסחים פ"ז דהא דליכא טומאה בדם קדשים כמבו' בספ"א מה' מעה"ק הנ"ל זה רק בשנטמא לאחר שנכנס לאוירה של כלי, אבל קודם שנכנס לאוירה שוב חל בדם גדר השתנות ולא הוה קבלתו רק כמקבל מים אך מ"מ הך דפ"ח הל' ט' לא שייך זה וע"כ כמ"ש ובזה א"ש ג"כ מה דמבו' בחולין דף פ"ז ע"א דגבי דם כסוי ממעטינן אם כסהו וחזר ונתגלה דפטור מלכסות ע"ש והגדר כך דאף דבכריתות ד"ד יש קרא לרבות שיתחיי' כרת על דם כסוי זה רק דנתרבה שיש עליו שם דם כללי אבל שישאר עליו שם דם פרטי לא ולכך הכסוי פטור דשם דוקא חיה ועוף וכה"ג כ' התוס' חולין דף קכ"ו ע"ב החילוק גבי ביצת השרץ בין טומאה לאיסור מחמת דשם פרטה התורה דוקא ח' שרצים ועי' בתוס' חולין דף ע"ד וע"ה גבי חלב ג"כ כה"ג ורש"י חולין דף ע"א ע"ב דלכך לא מהני שחיטה גבי בן ח' משום דהתורה פרטה מבקרך וצאנך ואף דבגמ' שבת דף קל"ו אמר שם דהוי בגדר מת ר"ל דהצורה שיש בו דשייך בה שחיטה מתה ממנו ונתבטלה וכן גבי מילה שם ר"ל דתואר של זכר נתבטל ממנו דהרי גם בן שמונה כל זמן שהוא חי אינו מטמא ויש בו דין אבר מן החי ועי' בספרי פר' חוקת בהך מחלוקת אם דם של בן ח' מטמא [[השמטה- גבי דם של נפל בן ח' מחלוקת בספרי וזה ר"ל הירוש' נזיר פ"ז גבי נפלים אם יש להם רקב ואמר שם דתליא אם דמם מטמא ור"ל הך דספרי הנ"ל.ע"כ השמטה] ובמשנה סוף מס' מכשירין דם בן ח' אין מכשיר ובחולין דף ע"ב פליגי בזה אם עובר במעי אשה אין עליו כלל שם טומאה או רק משום טומאה בלועה גבי פתיחת הקבר והוציא ידו ובמ"ש באהלות פ' ז' ועי' בכורות דף כ"ב וזה ג"כ ר"ל בהך דנזיר דף נ' גבי אם יש נצל בבהמה ומביא שם מהך דהמחהו דנבלת עוף טהור דבחמה טהור ואמר משום דהוי כעפרא לא ר"ל דנפסל מאכילת כלב רק דר"ל כך דנבלת עוף טהור חידוש הוא שפרטה לנו התורה כמבו' נדה דף מ"ב וזבחים ד"ע וחולין דף ל"ד וכמ"מ ור"ל שהטומאה נתחדשה בצואר, וכיון שנתהפכה לצורה אחרת שוב נתבטל ממנה זה הדבר דשם נבלת עוף וליכא בה זה החדוש ועי' במ"ש הרמב"ן במ"ה ז"ל ב"מ דף ל"ח דתרומה שנסרחה מותרת לזרים וכן ר"ל בהך דפסחים דף ט"ו ע"ב גבי פת שעפשה ע"ש וכן בהך מחלו' דאהלות פ"ב הובא בתמורה דף ל"א אם כזית רמה שנעשה מבשר המת דר"א ס"ל דאף אם הרמה חי' לא כרש"י ותוס' שם מכ"מ יש עליו דין של בשר המת ומטמא גם בכזית ורבנן ס"ל דכ"ז שהיא חי' אינה מטמאה כלל ובזמן שמתה אז הוי כרקב המת וצריך דוקא תרוד ע"ש וכן נ"מ להך דבכורות ד"ט הנ"ל וכמ"ש דהנה קי"ל דפטר חמור פודין אותו בשה אפילו קטן והנה לפי זה אם פדה את הפטר חמור בשה ששוה כמו הפטר חמור והנה יש בו טובת הנאה שיוכל לתנו לכל כהן שירצה אם גם הטובת הנאה יחול עליו בגדר שה קטן וא"כ יוכל לפדות בו פטר חמו' או זה בטל לגבי העצם וכיון שנתנה לכהן בעד הפטר חמ' האחד א"א לחלקו לשנים, ולכך המכה הניתוספות על ל"ט אינה מצטרפת לעבירה אחרת בחשבון וגם י"ל לפי המבו' בתוס' דמכות דהאומד של מלקות צריך להיות שיאמדו אותו ל"מ ואח"כ מלקין אותו ל"ט ואם אמדו אותו בל"ט צריך לפחות ממנו ולא ילקה אותו אלא ל"ו מחמת מלקות הראויות להשתלש וכן י"ל כגון אם אח"כ נחלש ולא יכול לקבל רק ל"ט י"ל דנדחה לגמרי עי' מכות ד' כ"ב ע"ב ע"ש בפי' רש"י אבל מכ"מ אף לדידן אם הלקה אותו מ' ומת אינו חיי' גלות ולכך א"ש מה דבסנהדרין דף פ"ז לא חשיב להך דין דר"י ורבנן גבי דין של זקן ממרא ונפקא מינא אם הלקה אותו מ' אם צריך לשלם בעד היתירה ואם כן שייך לזקן ממרא כמבואר שם ועי' בספרי פר' תצא פי' רפ"ו ע"ש, ומחמת דכאן הרי בזמן שגמר המלקות כדינו הוי קים ועי' בהך דסנהדרין ד"י מבו' שם דלכך צריך אומד וכמו דאמרי' בב"ק דף פ"ד ע"א דבאמת לא איכפת לן אם מיית לא מחמת הך דמכות ד"ח מחמת דעבד ברשות רק דשם קאי כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' רוצח פ"ה ה"ו דהך שליח ב"ד ר"ל כגון שהכה את הבעל דין המסרב לבא לדין ועי' ב"ק דף כ"ח ע"א גבי פרט לשליח ב"ד ור"ל שם לפי המבו' בספרי פ' תצא פיס' רצ"ב וקרבה אשת האחד אשת איש ר"ל דרק אם אשתו של הראשון שהתחיל להכות את חברו ואח"כ הכה חברו לו ומיירי בגדר רודף כמ"ש רבינו בהל' רוצח פ"א ה"ז ע"ש ובספרי והיא מכ"מ חייבת וצריך להציל את השני באחד מאבריה ואם לא גם בנפשה משום שהיא אשת הרודף הראשון שהוא התחיל אבל אם היתה אשתו של השני אף שהיא היתה יכול' להציל ג"כ באחד מאבריו מכ"מ אין עונשין אותה עי' בירוש' ע"ז פ"ב ושבת פ' ח' שרצים גבי מהו להציל את הרודף בנפשו של נרדף ור"ל כה"ג וגם י"ל לחלק בין אשתו לאדם אחר ועי' בדברי רבינו בהל' מלכים ועי' בירוש' ב"ק פ"ח ה"ג ע"ש בזה. עכ"פ זה ר"ל הספרי שם אבל שליח ב"ד אף דהוא התחיל מכ"מ הוי ברשות וכן ר"ל בהך דכתובות דף ל"ב גבי חובל שהותר מכללו לא ר"ל גבי חי' מלקות דזה דין כן ומה שייך בזה לומר הותר מכללא עי' במה שכ' התוס' זבחים דף ט"ז ע"ב ד"ה שכן וכמ"מ וביבמות דף ע"ה ע"א וכ"כ בזה במ"א די"ל דשם ר"ל גבי יוצא דופן דלא הוי טמאה לדידן או לשיטת הרמב"ם דס"ל לחלק בה' מעה"ק ובהל' ביאת מקדש דטבול יום ארוך דיולדת חייבת כרת על אכילת קדשים ולא בשאר ט"י וכב"כ בזה בהך דיומא דף פ"א דלמה לא הוה עינוי הותרה מכללה ע"ש ברא"ש עי' בל' רבינו בהל' עבודת יוה"כ פ"ג ה"ז אז כשל כחו משמע קצת אף שאיננו מסוכן דלא כמ"ש התו"י יומא דס"ז, ועי' מ"ק ד"ט דב"ד של שלמה טעו בזה ובתו"כ פ' אחרי מרבה שם מקרא לחוקת עולם לבית עולמים דר"ל דעינוי לא הותר אף בבהמ"ק ואף אי נימא כדמשמע מדברי רבינו בה' שביתת עשור פ"א דלא כתו' יומא דע"ז דשאר עינוים הוה רק דרבנן דרק דהן מהתו' ועי' בתו"י יומא דע"ג ויש לחלק בין טבילת כל גופו למקצת ועי' תוס' דף פ"ח ע"א דס"ל דגם בכל גופו אם אינו מכוין לרחיצה מותר, ועי' ביצה די"ח וכן מלשון רבינו בהל' שביתת עשור, ורבינו נראה שמחלק דמצות עינוי הוה מהתו' בכל הנ"ל אבל איסור הוה רק מדרבנן נדרים דף פ' ע"ב ובזה ע"ש דיש שני דרשות לה' עינוים ע' ד' ע"ד וד' ע"ו וכבר כתבתי בזה וא"כ הרי מצינו במקדש טבילות ובזה לא שייך לומר דלא מכוין כמ"ש התוס' ביומא ובשבת גבי חייבי טבילות דשם רק סיבה משא"כ צווי התו' וצ"ל שיש לחלק בין חמין לצונן ועי' יומא דל"א ע"ב זקן או חולה עיין שם ועי' סנהדרין דף פ"ה ע"א גבי מסרב לצאת וגבי מה דאמ' שם מי שמצו' להכותו לא ר"ל המלקות רק דר"ל כמו מסרב ועי' מו"ק דט"ז ובתוספ' ב"ק פ"ט גבי שליח ב"ד שהכה ברשות ב"ד ע"ש ועי' מו"ק דף י"ד ע"ב גבי עשה ע"ש בתוס' ד"ה מהו וכן הגדר אם מה דשליח ב"ד יש לו רשות להכות במסרב אם משום כיון דאינו רוצה לבא לב"ד יש לו רשות להכותו או בשביל שיבא דלשיטת רבינו כיון שהכה אותו ומת שוב לא נתקיים הכונה ובגדר לא עשה מצוה ובאמת כל הדברים שבתורה כמו בחבישה גבי רוצח קודם שמת הנהרג בסנהדרין דף ע"ח ודף פ' וכתובות דף ל"ג אם הטעם כדי שלא יברח או כך הוא הדין דצריך לחבשו. ובאמת הנה במכילת' פ' משפטי' פ' ו' ממעט שם מקרא גבי חבישה דלא מהני ערבות וזה אינו מובן ועי' בדברי רבינו בה' מלוה פכ"ה הלי"ד גבי ערב לגוף אם שייך ע"ש בהשגות ודברי הה"מ אם שייך שיעבוד בגוף בלבד ועי' תוס' כתובות דף ס"ג ע"א ובירוש' נדרים פ' (ר' אליעזר) פ"ט מגופי גבאי ע"ש ועי' בתוספ' ב"ק פ"ט גבי עבד שחבל בעצמו דצריך לשלם לרבו כשיוצא לחירות ואפשר דגמ' דילן ב"ק דף צ' במה דאמר שם החובל בעצמו כו' פטור ע"ש בתוס' דף צ"א אך נ"מ אם עבד חבל בעצמו, וכבר כתבתי במ"א אם שייך גדר תשלומין לעצמו ונ"מ לפי המבואר בקידושין דמ"ו ע"ב וכ"מ דעיקר הגדר מה שצריך לתרום מן היפה זה מחמת מצוות נתינה וזה ר"ל שם דמזה ראי' דבדיעבד הוה תרומה ועי' ב"מ דנ"ו ע"א ובירוש' חלה פ"ד דגבי דמאי מותר ליתרום לכתחילה מן הרעה דשם ליכא מצות נתינה, גבי כהן דתורם ונוטלה לעצמו אם זה גדר נתינה דלא גרע משאר כהנים וצריך לתרום מן היפה או דלא שייך בו נתינה ובירוש' תרומות פ"ו ה"א גבי תרומה טמאה דניתנה להדלקה וכ"כ דיש שני מיני גדרים תרומה טמאה א' היכי דהטבל הי' טמאה ושם הפרשתו לכתחילה לצורך הדלקה עי' בירוש' תרומות פ"ה ה"א ובכורים פ"ב למשחה להדלקה וע' שבת דכ"ה ע"א ויש עוד תרומה טמאה שלאחר הפרשה קודם נתינה לכהן נטמאת ביד הישראל, וזה כוונת הגמ' שבת דכ"ג ע"ב גבי שמן שריפה דנקט שמן תרומה שנטמאת ואמאי קרא לי' כו' וזה אינו מובן דהא מצינו בשביעית פ"ו שמן שריפה, אך כאן דייק הגמ' שמן תרומה שנטמאת וכן דפסחים דל"ג ותמורה דל"ג ע"ב גבי מדליקין בפת ובשמן כו' ובפסחים נקט שנטמאת ור"ל שכשהית' תרומה נטמאת דשם עיקר ההפרשה הוי נתינה לאכילה וע"ז ר"ל הירוש' תרומות פ"ה ה"א הנ"ל רשב"נ שאל לר"י מהו להדליק ואמר זיל אדליק ומה דנפל לשבטך נפל לך ומה זה, ור"ל ג"כ כה"ג שנטמאת לאחר הפרשה והוא הי' כהן וגבי תרומה טמאה רק מחמת גדר נתינה ואמר לו דאף לעצמו הוה גדר נתינה וכבר כתבתי בהך דבכורות דמ"ז ע"ב גבי כהן שמת והניח בן חלל ע"ש דנ"מ בין קודם ל' לאחר ל' וע"ש ברש"י ותוס' דלאחר ל' הוי כנתינת' לעצמו ויהי' נ"מ לר"ע דס"ל שם דמ"ט ע"א גבי מת ביום ל' אם נתן לא יטול כה"ג שהי' לו בן חלל ומת הכהן ביום ל' אם פטור או לא ועי' בירוש' פאה פ"ח גבי מתנות שאין עניים מקפידים וכי יש אדם קורא שם פיאה לעצמו ואין כאן מקומו. עכ"פ גבי מלקות זה לא בגדר מחמת דעביד ברשות רק הדין כן אבל היכא דאמדוהו שאינו יכול לקבל מלקות כ"כ ואז הוסיפו על האומד עי' ב"ק דף ל"ב ע"ב וסנהדרין ד"י ומבו' בהך דב"ק שם דאף דהשב"ד טעה בדבר מצוה מכ"מ גולה ועי' ברש"י סנהדרין דף פ"ז ע"ב דמבו' שם דאם הב"ד טעו בדין וצוו לשליח ב"ד להלקותו הם חייבים לשלם והוי כמו מצמצם כיון דע"י נעשה זה ובתוספתא ב"ק פ"ט גבי עבד בראשי אברי' אמר שם דאם צוה לאחר לסמא עינו אינו יוצא ושם בגדר דצריך לעשות בו מעשה כמבו' בתוספתא שם הובא בתוס' ב"ק דף צ"א ד"ה לא אך יש נ"מ דגבי עין יש בו ב' גדרים אם משום חסרון בעצם העין או משום הסתלקות הראי' וגבי אזן רק משום הסתלקות השמיעה ונ"מ גבי סמוי' עינו וחטטה דק"ל עבד יוצא לחירות קידושין דכ"ד ע"ב אם אז צריך גט שחרור לשיטת המכריעין קידושין שם דבשאר איברים צריך ובעין א"צ אם משום הראי' או משום החסרון וגבי גלות אם מצמצם חייב בודאי לא דהרי חזינן דאף אם עשה טריפה שימות בודאי ומת ע"י הרוח פטור מגלות כמבואר בכמ"מ ולא כדברי הראב"ד ז"ל בהל' רוצח פ"ו. ובאמת בהך דכריתות דף י"א משמע דהאומד למלקות הוא גדר דין לא מחמת החשש ולמד שם מקרא אך שם י"ל דכיון דעיקר הגדר דסנהדרין ד"ו משום דבעינן אחיך וגבי שפחה הוי זה מחלו' דתנאים ב"ק דפ"ז וכמ"מ אם הוי בכלל אחיך וגם יש סתירה בין לשון המשנה במכות דף כ"ב ובין הברייתא דסנהדרין דף י' אם האומד נצרך שיהי' למלקות הראוי' להשתלש או מלקין אותו והאומד הוי אומד ונ"מ אם אמדוהו לקבל כ' דא"צ להלקותו רק י"ח והוסיף רצועה א' והלקה אותו י"ט אם חייב גלות אם זה הוי כאנוס כיון דבאמת יכול לקבל ע"פ האמוד אך כיון דע"פ דין אין יכולין להלקותו לא הוי אומד כלל וזה ר"ל הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' רוצח פ"ה הל' ו' עי"ש וגם באמת י"ל דזהו כונת הגמ' במכות דף כ"ג אין לי אלא מכה רבה כו' ובספרי בפר' תצא מרבי שם בזמן שמוסיפין על כל אומד ור"ל כה"ג אף דבעצם האומד הוי לכ' והוסיף על י"ח ועי' בהך מחלו' דב"ק דף פ"ו ע"א גבי שומא אם שייך לב"ד שומא על דבר שאין בו חיוב דין גבי עבד תרי לישני ע"ש ומה דבגמ' אמר במכות דף כ"ג למד על הראשונות שהם מכה רבה ומה ר"ל או דר"ל דהך מ' הם מכה רבה דאין מלקין אותו רק ל"ט או ר"ל כך דהנה עי' בדברי רבינו בהל' רוצח פ"ד ה"ז משמע דהא דקי"ל דהאחר חייב זה רק אם יש באבן האחרון בלבד כדי להמיתו בלא צירוף הראשונות א"כ קשה להך משנה דכאן דהוסיף לו רצועה א' גולה ואמאי ואמר כך דכאן הוי המלקיות המספר לא בגדר מצטרף רק בגדר עצם וכיון דהוסיף נעשה כמו מנין חדש וגם הראשונים הוי שלא כדין ולכך גולה זה ר"ל הגמ' וזה ר"ל ג"כ הך דזבחים דף י"ח ע"ב בהך מחלו' אם יתר כמאן דאיתא או כמאן דליתא ר"ל כך אם המספר של הדין יש רק שנתוסף עליו עוד אחד או שאינו כלל וזהו ג"כ כונת הגמ' מכות דף ה' ע"א ממון מצטרף מכות לא מצטרף ר"ל כך דמלקות המנין שלו פחות משיעור התורה כמאן דליתא וא"א שיתחייב מלקות ע"פ דין פחות ממ' והפסק של מלקות צריך דוקא מ' רק אח"כ אומדין אותו כמה יכול לקבל זהו דין בפני עצמו ולכן א"א לפסק שיתן לכל עד חצי מלקות וכה"ג כתבו התוס' ביומא דף פ"א גבי רביעית דם הבאה מב' מתים דרק אם הי' שני רביעית ונטל חצי מזה וחצי מזה דאז מצטרף וכן מבו' בתוספתא דאהלות פ"ב וכן הדין גבי מזוזה עי' מנחות דף ל"ד ע"א ודף ל"ג ע"א בעינן כתיבה תמה במה דאמר שם ליכתביה על המזוזה ר"ל כך דכתיבה נקראת הפרשה שקובעין על המזוזות וכמבו' שם דף ל"ג כתיבה בגובה וכן ר"ל דשם דף ל"ז כתיבה בימין ר"ל דלא כפירושם רק דמזוזה הוא בימין כמבו' כאן דף ל"ד אף כאן צריך שתהא הכתיבה תמה דהיינו שתהא כל הפרשה נכתבה ואח"כ יהי' על מזוזות ואם נימא שצריך לכתוב על המזוזה וא"כ מתחיל לכתוב על מזוזה בזמן שאינה תמה ולכך אמר שם דליכתבה על האבן קודם שהוא מחובר במשקוף ואח"כ יקבענו וכן הדין מה דלכאורה יש סתירה בתוס' אם יוכל לתפור ב' חצאי פרשיות של מזוזה אך כך דודאי אם כתב חצי פרשה זה לא כלום רק אם היו לו ב' פרשיות שלמות וע"י סיבה נחסר מזה חצי ומזה חצי יכול לתופרם וכבר חל עליהם שם פרשה ועי' זבחים ד"פ ודף כ"א וכמ"מ וחולין דף ק"ז שירי טהרה ועי' נזיר דף נ"א גבי תרוד רקב דשני חצאי תרוד לא מצטרפי ואם הי' לו ב' תרודים ונטל מזה מחצה ומזה מחצה שפיר מצטרפי ע"ש ובירוש' שם וכן בהך למאן דס"ל דפחות מכביצה מקבלת טומאה אך אינה מטמא אחרים עד שיהי' בה כביצה עי' תוס' שבת דף צ"א ופסחים וב"ק וכמ"מ אם הי' לו ב' חצאי ביצים שקבלו טומאה אם מטמאין אחרים וזה ר"ל בזבחים דף ל"א ע"ש ברש"י ותוס' ובעידיות פ"ג וכמ"מ ועי' בדברי רבינו בה' טומאות אוכלין פ"ז הי"ד והי"ז גבי אוכל פרוד דמצטרף לטמא טומאת אוכלין אחרים ע"ש בהשגות ופליגי בזה דרבינו ס"ל דרק שני חצאי כביצה אז מצטרף לטמא אחרים אף שאינם דבוקים דכיון דיש בכ"א כזית כמבואר בכ"מ לכך חשיבא וכן מוכח בירוש' תרומות פ"ב ופ"ט דרק כשאין בכ"א כזית אז אינן מצטרפין וכמו בהך דטהרות פ"ט מ"ט גבי זיתים דשפיר מצטרפא אע"פ שאינן דבוקין דלא כפי' הר"ש שם וע' מנחו' ד"ע התבואה כו' וע' טהרות פ"ח מ"ח ובפלוגתא דשם אם רק שני חצאים אז מצטרפין ועי' תוס' זבחים דק"ה ע"ב ומנחות דכ"ד וכה"ג מבואר במנחות דכ"ו גבי הקטיר קומצו פעמים ולא פעמי פעמים ע"ש, ופירורים שהתוס' שם כתבו דלכו"ע לא הוי הקטרה אך בירוש' פ"ב דיומא מבו' להיפך, ועי' רש"י זבחים דצ"א ע"ב ד"ה הא ובפיה"מ מנחות פ"ו על דע"ד ע"ב ועי' במ"ש הראב"ד בעדיות פ"ג מ"ב בהך דר' דוסא ע"ש ובשבת דצ"א דמבואר שם דמצטרף ותוס' חולין דקי"ח ע"ב ועי' במכשירין פ"א ופ"ב גבי מקפה ושאר דברים אך שם רק משום דטבו"י קיל וזה מחלוקת בירוש' חלה פ"ג ר"י ור"ל אם משום דגם בשאר דברים לא הוה זה חיבור רק מדרבנן או דטבו"י שאני, וזה תלי' במחלוקת תנאים דספ"ג דטבו"י אם הטבו"י יש עליו שם טמא וכ"כ בזה, ועי' בדברי רבינו במס' כלים פ"א בפי' המשניו' בזה ובטבו"י פ"ב מ"ג גבי עיגול של דבילה ע"ש בפי' המשניו' ובירוש' פ"ב דתרומות דמיירי שנתחבר במי פירות דאז לא הוי חיבור, ובאמת בתוספ' דטבו"י הובא בר"ש סוף הל' ג' ובירוש' יבמות פ"ד מחלק שם בדבילה בין לא ריסקה ובין ריסקה ובדברי רבינו בהל' טומאות אוכלין פ"ז ה"ד, אך באמת גבי צירוף לטמא אחרים תלי' כך אם מה דקיי"ל דאף דאוכל פחות מכביצה מקבל טומאה מהתו' אך אין מטמא אחרים כמבו' בכמה מקומות, אי משום דאין פחות מכביצה יוכל לטמא אחרים מחמת החומר או מחמת הצורה דפחות מכביצה לא קיבל עליו טומאה רק לעצמו ולא לטמא אחרים וזה תלי' בהך דירוש' ערלה פ"ב דס"ל לשמאי שם דכמו דחזינן גבי איסור המחמץ והמתבל אף בפחות מכשיעור אוסר ולא בטל חזינן דזה משום החומר וכיון דנתבטל החומר נתבטל האיסור אבל במחמץ כו' שעדיין ניכר חומרו אוסר ה"נ גבי טומאה דאם חימץ עיסה בפחות מכביצה טמאה נטמאת העיסה ומבו' שם הטעם דתלי' בהך דמנחות דף נ"ד וירוש' תרומות פ"ב הל"ד דאם נתפח גם כן יש מ"ד דמטמא ועי' בתוספ' פרה הובא בר"ש בפ"ח מ"ז אך שם משום דהוה ברי' וכעין הך דחולין דקי"ט וגבי ברי' דחשוב בכ"מ אף דמ"מ בגדר חומר איננה מטמא עד שיהי' כביצה מ"מ הטומאה יש עליו ועי' שבועות דכ"א ע"ב ובנדה דף מ"ג ע"ב אם ברי' או אבר דאין צריך שיעור אי משום דהוי חשוב כשיעור שלו או דאין צריך שיעור כלל, ועי' נזיר דף נ"א ע"ב גבי נמלה שחסר' רגל ועי' באהלות פ"ב גבי הך מחלוקת דר"ע וחכמים גבי דם קטן שיצא כולו ואין בו רביעית אם מטמא ותוס' יומא דף פ"א וד' ע"ט גבי ברכה, וכן מבו' בירוש' ערלה שם דפליגי ר"מ ורבנן בתו"כ פ' שמיני גבי ג' לוגין מים שאובים אם רק דזה המציאות כן או דאין בו כח לפסול ונ"מ פחות מג' לוגין שיש בהם צבע וניכר פוסל ועי' שבת דקמ"ד ע"ב ובמקוואות פ"ג מ"ד דאם נתכוין לרבות מצטרף לג' אפי' בכמה שנים אך י"ל דזה רק אם הכלי ששופך ממנו יש בו מים שאובים הרבה, וכבר כתבתי דמוכח מדברי רבינו בהל' מקוואות דאם התחיל לשפוך לתוך פחות ממ' סאה מכלי שיש בו הרבה מים שאובי' אף שנגמר הג' לוגין מים שאובים לאחר שכבר הי' בו מ' סאה כשירים מ"מ נפסל למפרע היכא דדעתו להוסיף ע"ש בפ"ה מה' מקוואות ה"א ועי' בתוס' חולין דקכ"ג גבי עור שהתחיל לקרוע ובאמת נראה דאף דקיי"ל גבי כל איסורין אף אם אוכל פירורים בפחות מכדי אכילת פרס מצטרף עי' בכריתות די"ב ע"ב אך שם י"ל דמיירי שהוא פירור א' ועי' רש"י פסחים דקי"ד וברכות דל"ז ומנחות דט"ז ע"ב וכ"מ בזה ונזיר דף ל"ו ורש"י פסחים דמ"ד זה רק אם מתחילת אכילתו דעתו להשלים לבכדי אכילת פרס דאל"כ אימתי יכול להתרות בו דהא צריך תכ"ד ועי' בתוס' מכות ד"כ ע"ב ובפי' המשניות שם גבי הי' שותה יין דמתרין בו בתחילת שתי' שכך וכך זתים כו' וכ"ה בירוש' נזיר פ"ו ובפרט לר"ל דס"ל ח"ש מותר מהתו' ורק אם אין דעתו להשלים כמבו' בירוש' פ"ו דתרומות ור"ל כגון אם השלים לאחר כדי אכילת פרס או שאכל כמו חמץ בפסח סמוך לזמן כלות איסורו דההשלמה תהי' בזמן שמותר ומ"מ יש עליו גדר אכילה וכן ר"ל בהך דשבת דק"ג ע"ב במאי דאמר שם לר"ש דרק אם משלים אז חייב ור"ל אף אם השלים במוצאי שבת וכן ר"ל שם קל"ג ע"ב גבי מילה דאם לא הספיק לגמור המילה דחייב חטאת ור"ל דגמר במוצ"ש דהמילה נעשה כהוגן ורק מאחר שלא גמר המצוה בשבת חייב ובתוספ' אמר זה ר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור ע"ש דף ק"ו ועי"ש בירוש' שבת פ"א ה"ב מה דמחלק שם בין הוצאה פחות מכגרוגרות ואח"כ השלימה ובין האכילה פחות מכזית ואח"כ השלים ג"כ וכעין הך דחולין דק"ג ע"ב.

עכ"פ גבי צירוף לטמא אחרים בכביצה אף אם נעשה גוש יהי' ג"כ נ"מ במ"ש אם מחמת כמות או מחמת איכות דאי מחמת איכות אז צריך דווקא שיהי' הפחות מכביצה הי' בתחילה כביצה בזמן שקיבלו הטומאה ועי' זבחים דל"א ע"ש ברש"י ותוס' ופסחים דל"ב ע"ב בתוס' מ"ש מדברי התו"כ דאי אתה שובר אוכל לטהרו ור"ל כך דמ"מ איכות הטומאה נשאר עליהם ואם אח"כ יצטרפו יוכל לטמא אחרים, וכה"ג נ"מ גבי לבונה עי' רש"י מנחות דף י"א ע"ב דגבי לבונה די אם חישב אף להקטיר קורט א' דאין בו כזית וכן ס"ל בזבחים דק"ח וק"ט ע"ב גבי הקטרה בחוץ ובכריתות די"ד ע"ש חזינן דכיון דאם נשתייר די בזה חל על קורט א' חיוב גבי הקטרה וגבי מחשבת פיגול אף דבהכמות אין בו שיעור כיון שיש בהאיכות והוה גדר ברי' וכן ס"ל לרבינו בה' קר"פ פ"י ה"ג דאף דקיי"ל דאין חייב על שבירת עצם אא"כ יש בו כזית בשר מ"מ גבי מוח שבעצמות א"צ כזית ובגדר הך דחולין דקכ"ה ע"א מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ והוה ג"כ גדר ברי' ואף דא"כ למה לא מתרץ הגמ' שם ובזבחים צ"ז בגדר עשה דוחה ל"ת נימא דמיירי כה"ג אך בעצם י"ל דזה ר"ל הגמ' בקולית ור"ל אף שאין בו כזית מוח וכמו בהך דחולין הנ"ל ועי' חולין דקי"ט, וכ"כ רש"י חולין דף כ"ח ע"א גבי שחט בעוף ב' חצאי סימנים וכה"ג י"ל בהך דיבמות דף ק"ה ע"ב דמבו' שם דאף למ"ד דעצם החליצה פועלת גם בינו לבינה מכ"מ על בירור הדבר צריך עדים ולא הוי כמו בהך דב"ב דף קל"ד ע"ב גבי גרשתי את אשתי דלחד שיטה מהני משום דבידו וה"נ היכא דשניהם מודים וע"כ דגבי גט די בדעתו בלבד לכך מהני אבל גבי חליצה דצריך כונת שניהם ורצון שניהם לא מצטרפי אף ששניהם מודים ונ"מ גבי שחרור בעבד אם האדון מודה ששחררו אם נאמן ע"ז ועי' בהך דגיטין ד"מ ע"ב משמע דנאמן ובהך דב"ק דף ע"ד ע"ב גבי שן ועין דהטעם דלא מהני משום דמודה בקנס פטור ואמאי לא נימא דזה יהי' ג"כ בגדר דבר שבערוה שצריך שנים להפעולה ולהבירור. וגם כיון דזה הוי גדר גירות ובפרט למ"ד דא"צ גט שחרור הוה גדר משפט עי' יבמות דף מ"ו ע"ב אך יש לחלק בעבד עי' תוס' קידושין דס"ב ע"ב וכבר כתבתי בזה ואכ"מ ולכך גבי מלקות כיון דהמנין הוא עצם א"א להצטרף ולפסק דין שהם חייבים מלקות בפחות מן המנין והאומד אח"כ זה דין חדש וכן יתר על המנין עושה זה לפנים חדשות וזה ר"ל במכות דכ"ג שם למד על הראשונות שהיא מכה רבה ר"ל שגם הני שלקה בדין מכ"מ אח"כ גם זה נתבטל ועי' כתובות דף צ"ח וצ"ט ובהך דזבחים דל"ד גבי חי' ובד' רבי' שם ג"כ ר"ל לא דלר"ל ס"ל דחיה כשרה לקרבן דזה מבו' במשנה דמע"ש דלא עי' מנחות דף פ"ב וחולין דף פ"ד וכמ"מ וכריתות ובכורות נ"ד ע"ב רק דר"ל אם זה רק דלא חל עלי' שום דבר והוי כמו דקלא בעלמא עי' תמורה ד"ז וכן נ"ל גבי נפל דרק תוך ח' ימים היכא דכלו לו חדשיו אז עבר משום מחו"ז אבל אם הוא נפל לא כלום הוא וכאבן בעלמא וכן בהך מחלוקת דמנחות דפ"ו גבי שמן שלא הביא שליש לגי' התוס' דלכו"ע פסול רק דלחד הוי כמו שרף בעלמא ור"ל דלא עבר כלום לא על הקדישו ולא על הקרבתו רק הוי כדיקלא בעלמא, [השמטה במ"ש גבי גדר דהוי כמו דיקלא בעלמא ועי' במ"ש התוס' פסחים דף ס"ה גבי דם התמצית דלא איכפת לן אם קרב על גבי המזבח ובזה א"ש מה דמבואר בתמיד פ"ד דבזמן שמקריבין את התמיד היו קורעים את הלב ומוציאים הדם וקשה למה לא נקט נמי שהיו מוציאין את הדם שבסמפונות הכבד והריאה עי' חולין דף קי"א ובדברי רבינו בהל' מאכא"ס, וע"כ משום דמבואר בכריתות דף כ"ב דדם שבלב בשעת שחיטה נכנס הדם לתוך הלב, ע"ש בגי' רש"י והרי"ף ורבינו וזה מבו' בכ"מ סוטה דף י"ד ע"ב וזבחים דף י"ג ומנחות וע"ש דע"ח ע"ב, דסכין מקדש לדם א"כ נתקדש הדם רק יש בו פסול דלא נתקבל בכלי, ועי' בזבחים דף כ"ה גבי דם שעל הסכין דפסול, משא"כ דם שבסמפונות הכבד והריאה אין בהם שם גדר קודש והוי כמים בעלמא. ע"כ השמטה]. וכן גבי בהמה טמא' אם מקדישה למזבח נראה מתוס' תמורה ד"ז דעבר אך מדברי רבינו נראה דגבי הקדש לא עבר אבל לגבי הקרבה פסק רבינו בפ"ה ה"ו מה' איסומ"ז דלוקה דמדמה זה לאכילה ובאמת לפי המבו' בבכורות דט"ז ע"א דחמש חטאות מתות אם אכלן עובר בלאו כמו בהמה טמאה ע"ש ומ"מ אם הקריבם לא עבר רק בעשה כמבו' בתמורה די"ח וכ"מ ועי' בה' איסומ"ז פ"ג ה"ג דס"ל דפסול דטומטום ואנדריגנוס גבי קדשים מלבד הספק הוה כמו ברי' אחרת ולכך לדידן גם בעוף לא קדשו וכן בוולדות קדשים אם נימא במעי אמן הן קדושים לא חל עליהם קדושה וכן לא חל עליהם תמורה כמבו' תמורה די"ז ובדברי רבינו שם בהל' יו"ד ובפ"ד בה' תמורה ע"ש ובאמת נראה לשיטת רבינו דהוה ברי' וכהך דבכורות דמ"ב ודנ"ז ע"א גבי טומטום לפי גירס' רש"י ותוס' דאם נקרע ונמצא זכר ג"כ פסול לקרבן, ועי' יבמות ד"ק דגם בכהן טומטום הוי גדר ברי' וגם שם כן דאף אם נקרע ונמצא זכר ומלו אותו מ"מ פסול להקריב אף דאוכל קדשים כמו זכר (יבמו' ע"ב) וע' ספרי פ' פנחס ובד' רבי' פ"א דבכורים בפי' המשניות דטומטום אימעיט מקרא דאינו נוטל חלק בארץ ור"ל אף אם ניקרע אח"כ ונמצא זכר, ועי' ב"ב דקכ"ו ע"ב ודק"מ ע"ב וקמ"א ונזיר דף י"ג ובירושלמי שם ורצה לומר אף אם נקרע אחר כך ועיין חגיגה ד"ד וכבר כתבתי בזה ואף דבבכור הטומטום קדש מספק כבר כתבתי דהרי חזינן דנדמה אם יש בו מקצת סימנים דגבי בכור קדוש כמו בע"מ ומ"מ בקדשים אין בו שום קדושה כמבו' בכורות די"ב, ועי' ב"ק דע"ח ודברי רש"י בבכורות די"ב הנ"ל תמוהים שם דהרי בע"מ נכנס לדיר להתעשר ונדמה לא וכן לפ"ז ליכא תמורה בנדמה וכן וולדי קדשים בנדמה לא קדוש, ועי' תוס' תמורה דכ"ד ע"ב ובכורות דמ"א ע"ב בתוס' וכן גבי יתום כמבו' בכורות דמ"ב ע"א דזה כוונת הראב"ד בה' איסמ"ז פ"ג הל' י"א שהשיג שם למה לא חשיב יתום, ובאמת רבינו הביא זה שם בה"ד רק ר"ל דאמאי לא חשיב זה בהל' יו"ד דהוה כמו מקדיש עצים ואבנים וכמו גבי טריפה דאף דמבו' במנחות ד"ו ובחולין דקל"ו ע"ב דחל עליו קדושת בכור וכן כ' רבינו בפ"א מ"ה בכורות מ"מ בקדשים לא קדוש כלל לדידן כמבו' בתמורה די"ז וגם אם הי' קדוש פקע הקדושה והוה בגדר בהמה טמאה לדידן וכן נ"מ בקלוט לר"ש אף למ"ד במעי אמן קדושים ובמעי אמן אף לר"ש מותר כמבו' בחולין דס"ח ע"ב מ"מ כשנולד פקע ממנו הקדושה וזה ר"ל התוס' זבחים דקי"ד ע"א ע"ש ונ"מ דאז י"ל דאם הקריב לוקה ועדיף מבהמה טמאה, וכן יתום אף דבבכור קדוש כמבו' בחולין דקל"ו ע"ב הנ"ל מ"מ לגבי קדשים לא חל עליו קדושה כלל זה ר"ל הראב"ד ז"ל בהשגות הנ"ל, ועי' במכילתא פ' בא דמבו' שם דיתום כשר לקרבן, והוא תמוה, ובספרי פ' ראה פסק' ע"ז ממעט שם אך נ"מ גבי עולת נקיבה מעוברת דכשירה בבמה כמבו' בע"ז דכ"ד ע"ב שם י"ל דמקריב גם העובר עמה, ועי' חולין דע"ה ותמורה די"א והוה אז בגדר יתום היכא דנגמר הולד. ואז יהי' נ"מ אם עובר על הקדישם ועל הקרבתם ועי' בתוספ' מכות פ"ד ותמורה פ"ב גבי מקדיש רובע ונרבע ומקריב דעבר, ובדברי רבינו בה' איס"מ פ"ג ה"ז אבל גבי יתום ונדמה וכן טומטום ואנדריגינוס פטור דגבי טריפה כיון דאסור באכילה י"ל כשיטת רבינו גבי בהמה טמאה דכשם שלוקה על אכילתו כך הוא לוקה על הקרבתו, והא דרבינו בה' איס"מ פ"ב הל"י ממעט זה מפ' הקריבהו כו' י"ל דנ"מ בבכור דחל עלי' קדושה בטריפה, ועי' תמורה די"ז ע"א מה דמחלק שם ועי' בכורות די"ב ע"א במשנה דאין לפדות פטר חמור בטריפה ואף דלמה לן מיעוטא הא הפדיון הוא מתנות כהונה ואז חל עליו ונמעט זה מהך דחולין דקל"ו ע"ב ע"ש ברש"י ונתן לכהן ולא לכלבו דרק אם לאחר פדיון מת אז צריך ליתנו לכהן כמבו' בד"ט ודי"א ע"ב וכבר כתבתי בזה י"ל דכיון דקיי"ל דפט"ח אסור בהנאה מחיים עיקר הפדיון הוא להתיר הפ"ח וממילא שם מתנות כהונה לא שייך בזה ובמ"א אבאר. עכ"פ דבר דלא חזי כלל אין בו איסור תורה וכן בחי' כן ס"ל לר"ל ודלא מינה לא מחריב ועי' מנחות דף נ"ד גבי חרבה ועי' מנחות דפ"ו גבי שמן שלא הביא שליש ור"י ס"ל בזבחי' שם ותני' כוותי' דעובר ע"ז בעשה. וכן יש נ"מ גבי הזאות של יוה"כ עי' יומא דנ"ה ומנחות דכ"ז דנקט רק ז' ואמאי הא הוי ח' אך כך דע"ש בגמ' ביומא ובירוש' שם ובת"י מהו גדר המנין ועי' בשבת ד"צ ע"ב מחלוקת אם שייך טעות במנין בפחות מה' ובתו"כ פר' ויקרא גבי פר כהן משיח ובפר' אח"מ גבי הזאות של המזבח דאמר שם ג"כ דבעי מנין אך נ"מ אם המנין הוא בגדר צירוף או בגדר נקודה ונ"מ כגון אם קודם שהזה הזאה הד' כבר נתיבשה אחת מהן ועי' בהך מחלו' שם ביומא דף ס' וזבחים דף נ"ב גבי אם כלה כפר וכן גבי אם נשפך בתוך המנין אם משלים או מתחיל כבתחילה וזהו ג"כ הנ"מ בזה בלשון המנין אם בגדר אחת שתים שלש או א' ב' ג' עי' בכורות דף נ"ח ע"ב דגבי מעשר בהמה המנין הוא א' ב' ג' וגבי הזאות המנין הוא אחת שתים שלש כו' ר"ל גבי מעשר בהמה הוא המנין המצטרף ואף אם מת אחד קודם השלמת הי' לא איכפת לן אבל גבי מנין דהזאות שם הוא בגדר עצם ועי' בפרה פ"ד ה"ה גבי הזה ז' כהנים בזה אחר זה כשרה ע"ש אבל הזאה הראשונה שמזה למעלה לא איכפת לן אם נתיבשה קודם גמר השבעה דלמטה כיון דמפסיק ביניהם כמבו' שם ולכך לא חשיב ליה במשנה דמנחות ועי' בתוספתא שם פ"ו דנקט מיעוטן מעכב רובן ור"ל אם למ"ד הזאה צריכה שיעור (זבחים דע"ה וע"ש ד"פ ע"ב) אם מיעוט נתייבש, ועי' בתוס' פסחים דל"ב וזבחים דצ"ג ותוספ' מנחות פ"ה הכניס מדמה כל שהוא פסולה. וכהאי גוונא כתב בהל' מאכלות אסורות בהך דפרה פ"א גבי כרם רבעי דר"ל שם לא כפי' הראשו' רבעי לאחרים דר"ל בנטיעות דאיך יעלה זה על הדעת דהרי מפורש בקרא להיפך רק דר"ל אם צריך שיתחיל שנה הא' של ערלה בזמן שכבר חל דין רבעי או לא איכפת לן וזה מחלוק' בתוספ' דמנחות פ"ז תנאים וכן נ"מ בהך מחלוק' ירושל' פ"א דערלה אם הביא נטיעות בגושיהן מחו"ל קודם רבעי ונטע בא"י אם יש בהם דין רבעי וכן נ"מ בהך מחלוק' בירוש' שם אם נטע לסיג ואח"כ חשב למאכל אם יש בהן דין רבעי וזה תליא בהך מחלוק' והארכתי בזה ג"כ בהך דמגילה דף י"ז ע"א במה דאמר שם זמנם למפרע לא ור"ל ג"כ כמו גר שנתגייר או קטן שהגדיל בתחילת ליל ט"ו באדר והי' מוקף אם חל עליו חובה לקריאת המגילה כיון שאצלו ט"ו קודם לי"ד ועי' בהך מחלוק' דשבת דף ס"ט ע"ב פלוג' דר' חייא בר רב ורב הונא גבי מהלך במדבר אם מתחילה מונה שבת ואח"כ ימי החול או להיפך ובנדרים ד"ס ע"ש ברא"ש ובחגיגה דף י"ח וזה תליא בהך דשבת דף פ"ז ע"ב ובירוש' פ"ב דביצה גבי שבת נתנה במרה אם מרע"ה אמר להם לישראל דין של שבת מתחילה בא' בשבת או בשבת ע"ש בתוס' וכן נ"מ גבי שש שנים של עבד עברי אם באמצע הו' שנים גלו י' שבטים ופסקו היובלות עי' בערכין דף י"ב ע"ב ודף ל"ג וקי"ל שם דף כ"ט אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג עי' תוס' גיטין דף ל"ו איך הדין עם העבדים עם הזמן אם היו עלי' שם עבדים עד שיתחדש היובל וישלמו השנים או זה גופא הוי היובל שלהם או מכ"מ נחשבו השנים אף שאז לא הי' זה ועי' כה"ג בכורות דף ד' ע"ב פלוגתא שם ועי' בהך דמחלוק' דכתובות דף ל"ט גבי בגרות מהו הדין אם מתה אם זה גופא הוי כבגרות או אין לה כלל בגרות כיון דאז ליכא זמן או שם יש בה בגר' ע"ש וזה תליא במש"כ אם זמן הוא דבר שטחי וכ"ז שלא נשלם אין עליו שם השטח מחמת דעדין לא השלים וכיון דאינו שוב לא הוי חסרון או משום צירוף הזמן ושפיר מצטרף או אינו כלל בעולם וכ"כ בזה ובירוש' פ"ג דקדושין הוי זה מחלוק' בזמן שהתנה אם כל רגע ורגע שהזמן בא הוי כמו שנתוסף הקנין או אין שום נ"מ כל זמן שלא בא לא בא ועי' בנדרים ד"צ ע"ב ע"ש בר"ן אם זמן נקרא שעדין הדבר אינו ובגיטין דף כ"ט ע"ב מבו' דמה דהזמן חסר מכ"מ הדבר ישנו ועי' במה דפליגי רבינו והראב"ד בהל' שבועות פ"ד ה"י דס"ל להראב"ד שם דאף בנשבע בזמן שהי' אסור לאכול מכ"מ כיון שנשבע על יותר מזה הזמן חל ובהשגות הבה"מ בסוף מס' פסחים גבי מצה בשבועה לא כתב כן רק דלא חל והגדר כך דהיכא דהתנאי שלו הוי רק לשטח כך וכך זמן המצטרפין ואין נ"מ לו מחמת יום המוגבל רק מחמת הזמן שבינתים אז כל רגע ורגע שהזמן הולך הוא מתקרב ויש בו הזמן מה שלאחר כן וזהו הך דגיטין דף כ"ט ע"ב דהמציאות הוא כך דא"א שהזמן יעמוד אף רגע ועי' נזיר ד"ז דהזמן הוא מחובר אבל אם הכונה העיקרית הוא ביום פלוני כ"ז שלא בא עדיין אינו ועי' חולין דף מ"א ע"ב גבי פסח דכולה שתא זמן הוא ועי' יומא דף ס"ב גבי מחוסר זמן וכמ"מ ובהך דביצה ד"ל ע"ב וב"ב ד"ו ע"ב אם מצות סוכה דהוי זמנה רק ז' ימים אם זה נקרא דבר שהוא רק לזמן עי' ר"ן נדרים דף כ"ט או זה הוא הנצחיות שלו והוי כמו לעולם ועי' בלשון רבינו בהל' שבועות פ"ה ה' י"ח מה דרבינו מחלק הלשון בין מצה לסוכה משום דמבו' בירוש' נדרים פ"ב הובא בר"ן סוף פסחי' ובסוכה דשם סוכה לא חל על הדבר רק בזמן החיוב שצריך לישב שם אך במצה השם יש עליו לעולם רק המצוה בז' ימי הפסח. עכ"פ גבי סוכה הוי הזמן שלה העצם שלה ולא כמו מצטרף וכ"כ בזה ועי' בהך דערובין דף צ"ו מה דמקשה שם הישן בשמיני ילקה ולא מקשה כה"ג קודם תקנת ריב"ז גבי לולב משום דבאמת דבר שהתורה לא הקפידה על מנין י"ל דאין בה בל תוסיף וגבי הך דסנה' דף פ"ח ע"ב גבי זקן ממרא גבי ה' טוטפות אך דשם י"ל דלא המנין הוא דזה רק דבר הכרחי דכיון דצריך הני פרשיות והם ארבעה וא"כ זה ממילא ובזה יש להאריך הרבה בכל התורה אם דבר ההכרחי הוא ג"כ בגדר כונה כמו גבי נשיאת כפים דצריך לברך בקול כדי שישמעו כמבו' בסוטה דף ל"ח אם זה רק מחמת הסיבה או הדין כן ונ"מ היכא שכולו כהנים סוטה דף ל"ח ע"ב דהירוש' ס"ל בפ"ה דברכות דצריך שיהא הנשים עונין אמן דאל"כ לא הוי ג' פסוקים בגבולים וכן כתב רבינו ז"ל אך נפקא מינה למקדש, וכבר כתבתי בזה דלגמרא דילן לא שייך כלל גדר שמיעה אם גם שם דוקא בקול ועי' בדברי רבינו דפסק בהל' תפילה דעבר על בל תוסיף בנשיאת כפים גם בלחש ועי' כריתות ד"ו גבי שמן המשחה דאמר שם גבי מחציתו הקב"ה יודע בהכרעות ר"ל דכיון דהתו' צותה לנו שיהא נשקל בב' פעמים וזה ע"כ מחמת מציאות הטבעי' נתוסף עי' בכורות די"ז ע"ב וכמ"מ גבי אפשר לצמצם ומה דגמ' מייתי שם ממידת כלים ושאר דברים ובקידו' דף נ"ד בפי' רש"י לא נתנה תו' למלאכי השרת וא"כ ע"כ יהי' שם תוספ' בהמשקל וזה ג"כ דין דאם נשקליה בבת אחת יפסול דהוי חסר ואם יוסיף לפי חשבון ההכרעה בכונה ג"כ יפסל רק זהו דין שכך צריך לעשות ועי' בתוס' מנחות דף כ"ג ע"א גבי שיעור הלוג ובירוש' תרומות פ' י"א גבי הרכינה ומיצה אם הוה תוספות ועיין בהך דזבחים דף ס"ב ובירוש' שקלים פ"ז גבי עצי המערכה וכן גבי המתנדב עצים דצריך שיהי' שיעור שלהם אמה מחמת כשיעור של זמן מרע"ה במדבר ואף דאז זה לא הוי בגדר צווי רק בגדר מציאות דכן הי' שיעור המערכה מכ"מ נשאר זה שעור לעולם ועי' מנחות דף פ"ז ע"ב גבי חביתין דמחלק לחלות ביד ולא איכפת לן אף דא"א לצמצם ע"ש בתוס' דף ע"ו ע"ב ועי' בקדושין דף י"ב גבי פרוטה של מרע"ה והארכתי בזה בשיטת הירוש' דס"ל ביומא פ"ה דאם נטל את המחתה בשמאל והכף בימין פסול אף דזה רק מחמת המציאות כמבו' ביומא דף מ"ז וכן מ"ש רבינו בפ"א מה' יוה"כ ה"ב דיוה"כ שחל להיות בשבת גם קרבנות שבת עובד רק הכ"ג עי' שבת דף כ"ד וכיון דהמציאות דא"א שלא יחול פעם יוה"כ בשבת חל ע"ז ג"כ שם יוה"כ וכן (כ"כ זה) עי' מה שכ' הרא"ש בנדרים דף ע"ה ע"ב דשיעור הזמן מה שצריך לומר מופר לך זה הוי דין וישנו אף במקום דא"צ לומר כלל וכה"ג כתב רבינו בהל' נדרים פי"ג הי"ט גבי תכ"ד של בלבו ועי' כריתות דף י"ח ע"ב גבי כפרת יוה"כ דשם ג"כ אזלינן בתר שיעור הנצרך אף במקום דלא שייך זה וכב' כ' בזה מה דרש"י ז"ל במנחות דף ס"ח ע"א פי' גבי האיר המזרח להיתר חדש לא כמו בכ"מ משום דמבו' בירוש' חלה פ"א דאף למ"ד האיר המזרח מתיר מכ"מ צריך ג"כ שיהא כמו שיעור הקרבת העומר אף דעכשיו ליכא עומר ועמ"ש רבינו בה' ק"ש פ"א הי"א עישור שעה ועי' תוס' ר"ה ד"ח ע"ב ובזבחים דל"א ע"ב גבי שיעור הקטרה ע"ש ועי' שבועות דף י"ז ע"א גבי שהיה בטומאה במקדש אם שיעור ההליכה הוי ג"כ דין ובירוש' יומא פ"ב ה"ב גבי מנורה שכבתו ע"ש ובהך מחלוקת דערובין דף י"ד גבי מעמידי קורה אם צריך שיהא בהם שיעור להעמיד גם האריח וכן בהך דגיטין ד"כ ע"ב גבי על מנת שהנייר שבין שיטה לשיטה שלי דהוי זה שיעור דגט דבלא זה הוי כמו ב' ספרים ובהך דזבחים דף כ"ד ע"א גבי רגלו א' ע"ש וכן נ"מ להך בעי' בירוש' דנדרים הובא בר"ן דף ס"א ע"ב ודף ס"ג גבי קבע זמן למשתה בנו אם ר"ל עד המשתה או הזמן אם גם הזמן הוא מכלל הנדר ובהך דעירוכין דף כ"ט ע"ב וגיטין דף מ"ד ע"ב אם מכורה ויוצא או אינו מכורה כלל ע"ש ברש"י דמוכח שם דמכורה ויוצא יש לזה גדר זמן ואכ"מ. וכבר כתבתי בזה בהך דמעילה דף כ"א ע"א גבי זיעת המעטן ע"ש בתוס' דמחלקים בין דבר שנעשה מציאות טבעי ביד"ש בגדר פעולה ובין דבר הנעשה מאיליו ע"י סיבה הכרחית, ועי' בהך דסוטה דף ל"ה ובירוש' פ"י דסנהדר' גבי דוד המלך ע"ה שהוליך את הארון הק' על העגלה לא על כתף משום דהוה ס"ל דהיכי דההילוך הוה בציווי הקב"ה אז צריך דווקא כתף אבל דהוה רק סיבה י"ל דדי בעגלה וכעין הך מחלוקת בזבחים די"ג וכ"מ גבי עבודה שאפשר לבטלה לר' שמעון וכ"ש כאן וזה ר"ל בסהמ"צ מ"ע ל"ד ובספרי פ' נשא גבי עגלת צב דהביא שם מקרא כאשר צוה ד' את משה ביד אהרן ומה זה שייך לאהרן ועי"ש ברמב"ן בשרש ג' אך ר"ל כמו הולכה וכבר כתבתי בזה, ועי' בדברי רבינו בס' המורה ח"א פ' ע"א בזה הגדר גבי מציאות ההכרחי ומדמה זה לזקן ולא הוי בגדר משטר אך מ"מ זה אינו דגם זה בכוונת מכוין, וזה ר"ל בהך דקידושין דנ"ד דלכך אין מועלין אף לכתחילה בבגדי כהונה משום דלא ניתנה תורה למה"ש, חזינן דאף דבר ההכרחי וממילא מ"מ הוי כוונת מכוין, ועי' כריתות ד"ה ע"ב גבי גדר כשני טיפי מרגלית גבי זקן אהרן ור"ל דהוי מספקא להו למאי דמבואר בתו"כ פ' צו ע"ש בראב"ד דבשעת משיחת אהרן אז היו נמשחים כל הבגדים, [השמטה במ"ש בביאור הגמ' דכריתות ד"ה ע"ב במה דאמר שהי' מרע"ה דואג כו' וכן אהרן ורק משום חשש מעילה ולא חשש סיכה וע"ש בכריתות דף ו' ע"ב דסיכה במשיחה די בכ"ש לכו"ע אך באמת כך דמבואר בתו"כ פ' שמיני דבשעה שמשחו מרע"ה נרתע ונפל לאחוריו פי' שאהרן נרתע ונפל השמן לאחוריו ונשפך ולכך היה מרע"ה חשש משום איסור מעילה וכן אהרן חשש לגרם, ועי' מעילה די"ט פרט למזיק עי"ש. ע"כ השמטה]. והנה לקמן אבאר גבי חושן ואפוד שיש בהם לאו דלא יזח עי' מכות כ"ב ויומא דע"ב אם זה הלאו הוה תמיד או רק בשעת שהכה"ג לובש אותן ואם הם נחשבים לבגד א' עי' במס' כלים פכ"ט ובפי"ט ה"א בתוספ' הובא בר"ש שם ושבת דמ"ז ע"ב וסוף פרה וכמה מקומות, אך כאן כיון שהתו' אמר' שצריך שמונה בגדים ונ"מ אם הי' צריך שיהי' השמן נוטף על החושן והאפוד בפ"ע או די באחת מהן כמו בהזאה וזהו שאמר על שני טיפין שיורד על הזקן כו' כטל חרמון וכו' ור"ל כמו בטל שכת' התוס' מעילה כ"א ע"ש דזה הוה נתינה ממש בכוונת מכוין אף דהוה בידי שמים ה"נ השמן היורד על הזקן אף שירד יותר מדאי אי נימא דהוה בגד א' זה הכל הוה בהשגחה עליונה בצווי הקב"ה דהוה שני בגדים אף שבהכרח שיהיו מחוברים כבגד א' ובגדר הך דר"ה דכ"ז אחת דיבר כו'. ואף שהאפוד הי' מאחוריו מכל מקום חושב האפוד הי' מלפניו ולכך הקפידה התורה שיהי' החושב ממנו כו' עכ"פ י"ל דגבי ד' פרשיו' של תפילין וכן גבי ד' מינים של לולב הואיל דכאן המספר הוא בגדר הכרחי מחמת דצריך הני מינים והני פרשיות י"ל דליכא בזה בל תוסיף בגדר המנין והא דא' בסוכה דף ל"א גבי אגד לר"י דיאגד לו במינא אחרינא הוי ה' מינים לא ר"ל כלל מחמת בל תוסיף רק דר"ל דכיון דס"ל לולב צריך אגד בלא זה לא יצא והתורה אמרה דקיום מצו' לולב הוא רק בהני ד' מינים וא"כ א"א להכשיר ע"י מין חמישי כיון דזה הכרח ונ"מ ג"כ לר"י דס"ל שם דף כ"ט ע"ב ודף ל"ב דאם הי' פרוד יכפתנו אם שם ג"כ בעי שיהא דוקא ממינו כיון דזה רק סיבה לא הכרח וא"כ אפשר לפ' הך דר"י דאמר בדף ל"ו ע"ב אין אוגדין את הלולב אלא במינו דלא קאי כלל על אגד ג' מינים דא"כ למה בהך דסוכה דף י"ב ודף ל"ג ומנחות לא מייתי רק הברייתא הי' לו להביא מהמשנה אך ר"ל כגון אם הי' פרוד דצריך לכפותו לר"י וזה ג"כ רק במינו ועי' מכות דף י"א במה דמביא שם מה דא' רב דחזא בתפילין של ר' חיי' דהוי תפור בכתנא ע"ש ברש"י והוא תמוה דאיך יפלג ר' חייא על הלכה בכ"מ בש"ס שתפילין נתפרין דוקא בגידין אך ר"ל זה דודאי תפירתן הנצרך לדין לא מחמת סיבה זה רק בגידין הל"מ אבל אם נעשה איזה סיבה בהתפילין או בהפרשיו' שצריך לתופרם בזה ס"ל לר"ח דא"צ גידין וגם בזה לית הלכתא כותיה ועי' במגילה ד"ח ע"ב הא לתופרן בגידין ע"ש ברש"י שכתב מזוזה ושם ע"כ ע"י סיבה ועי' מנחות דף ל"א ע"ב גבי תפירה ע"י סיבה דרק בגידין ועי' שבת דף ק"ב ע"ב גבי קרש המשכן שנעשה בו נקב ע"י דרנא יוכל לסותמו באבר דאף דאין זה מינו וע"י זה נכשר אך יש לומר דנקב קטן לא מעכב במקדש עי' זבחים דף כ"ד ע"א גבי נעקרה האבן משמע שם דהמקדש כשר וע"ש ד"מ דרק נפרסה תקרה של היכל לא הי' מזה ורק להזאה ועי' בתוספ' סוף קרבנות ותו"כ פר' ויקרא גבי אם הרוח קפלה היריעה פסול משמע אבל נקב לא איכפת לן ורק גבי מזבח מבו' בסוכה דף מ"ט דפסול ובחולין דף י"ז גבי נפגם וכמ"מ דפסול או י"ל דהך תיקון ר"ל קודם שהעמידו המשכן וגם בס"ת כן דקודם שנכתב עליו והי' שם קרע יכולים לתפור אף בגרדון דשם לאחר שנכתבה ועי' יומא בתוס' דף מ"ד ע"ב גבי נרתיק דמחברו במסמרים למחתה בטל להמחת' ובסוכה דל"ז כיון דחיברו כגופא ועירובין דף ק"ד גבי מלח ובחולין דף פ"ג ע"ב ורק אם בלא הסתימה פסול אז א"א לומר שזה יכשר דא"א לבטל דאדרבא דזה מכשירן וכמו גבי בול של מלח דסוכה דף מ"ט ובהך דסוכה ד"ד וכ"כ בזה. עכ"פ גבי אגד של מיני הלולב לר"י דס"ל דצריך אגד וזה מכשיר להלולב א"א ע"י מין אחר בודאי לכו"ע כיון דזה לא הוי סיבה רק המציאות כן ובאמת נ"ל דבס"ת לדידן במכות שם וכן במגילה דף י"ט מה שצריך לתופרם לא מחמת שיהא מחוברין רק שזהו דין שצריך תפירה ונ"מ דאף אם יהי' לו קלף גדול שיהי' יוכל לכתב המגילה עלי' פסולה דצריך דוקא דין תפירה (דהיינו מן יריעות אם מחולקים וי"ל דזה תלי' במחלוקת דסוכה די"ג כמה הוי אגד, ועי' בירוש' שקלים פ"ח דקליעה הוא ג' וכן גדיל עי' תוס' מנחות דל"ח ודמ"א ע"ב מן הספרי ועי' שבת דס"ד ע"א גבי קליעה ובעידיות פ"ג מ"ד ע"ש בפי' הראב"ד וכן שכונה כמבו' בע"ז דכ"א וגיטין ד"ו ונידה דס"א וכ"מ וכן שורה עי' ביצה די"ד וכן חבל ע' בספרי פ' האזינו וכן דיבוק עי' ירוש' תענית פ"ג) ועי' בהך דמשנה דכלים פ' כ"ט משנה ב' וכן משמע בירוש' בפ"א דמגילה דהתפירה הוי חיוב מצוה וכה"ג מבו' ביומא דף ע"ב ע"ב גבי בית יד בבגדי כהונה ע"ש ולכך זה גם ר"ח מודה דצריך גידין וכן בלולב זה בודאי לר"י צריך דוקא מינו דא"א שיחול עליו שם לולב ע"י מין אחר שלא מהמינים שפרטה התורה אך זה נראה שלפי זה גם לר"י אם אגדו בהדס או בערבה גם כן יצא ואפשר גם בענף של עץ אתרוג אף דהוא אינו עמם באגד מכ"מ מהמינים של הלולב הוא וא"כ י"ל ג"כ דאף למ"ד סוכה דף ל"ד דהדס וערבה צריך מנין שנים ושלשה לפי דקי"ל במנחות דף ל"ט דחוט של כרך עולה מן המנין ע"ש דפליג' בזה רב ושמואל [השמטה במ"ש גבי הך דסוכה דף ל"ד ע"ב גבי ג' הדסים וע"ש גבי קטומים עי"ש בראשונים (בדברי הרי"ף והראב"ד) אך באמת לשיטת הירוש' שם ר"ל כך דהנה עי' במס' פרה פי"א משנה ט' דאיזוב צריך ג' קלחים ועי' סוכה די"ג ובעהמא"ו שם דמבואר שם דאם הקלחים הם באיזב אחד מפסגן ובדיעבד כשר בלא זה, ע"ש בבעה"מ ובתוס' וכבר כתבתי בזה בדברי רבי' בהל' פרה אם זה חל עליו שם אגד או משום דאגד לא מעכב וכן במאי דנקט שם גרדומי פי' קאי אגבעולין וא"ש בזה מ"ש הר"ש בפרה שם דלא איתפרש השיעור ובאמת זה ברייתא בנדה דכ"ו אך הר"ש ר"ל אגבעולין והך דמנחות קאי אקלח וא"ש מה שהקשו התוס' שם, וכן ר"ל רבינו בה' פרה פי"א ה"ד וגבי הדס ר"ל כך דשנים קטומים דהיינו שגדלו ביחד ופסגן וא' צריך שיהיה גידולו כך. ע"כ השמטה]. וכן מוכח ביומא דף מ"א ע"ב גבי אזוב הניתן בתוך שריפת הפרה דשם לא נאמר שצריך ג' קלחים דהך דסוכה דף י"ג קאי אאזוב של הזאה ובפרה פ' י"א וכ"כ בר"ש בה"ט דלכאורה דבריו תמוהים דהרי מבו' בנידה דף כ"ו דאזוב שיעורו טפח אך י"ל דר"ל גבי גבעולין דזה חוץ מן השיעור של טפח כמבו' בירוש' סוכה פ"ג וגם גבי גרדומין ושיריים עי' בסוכה שם ומנחות דף ל"ה ע"ב אך זה קאי אגבעולין וזה קאי על אזוב גופא וגם באמת זה ב' גדרים דצריך להטביל בהמי פרה דוקא אזוב שיש בו ג' וכן צריך להזות דוקא אזוב שיש בו ג' עי' בירוש' ברכות פ"ז גבי אם הטביל אזוב שיש בו ג' ג' איזבות ואח"כ נטל מכל אזוב ואזוב קלח אחד אם מצטרף והא דאמר שירי אזוב כשר וכן גרדומי ר"ל שם כך לאחר שהטביל אותם במי פרה ולאחר שהזה מהם ואח"כ נשבר יכול להזות מאותה טבילה אבל להטביל אותו פעם ב' לא וכן מבו' בירוש' עירובין פ"ז גבי שירי עירוב ועי' בדברי רבינו פ"א מהלכות פרה ה"ד דנקט שם ב' פעמים שירי ור"ל חד אגבעולין וחד אקלחים דזה ב' גדרים וא"ש מה שהקשו התוס' סוכה דף י"ג דמאי קמ"ל ר"ח הא מתני' היא גבי גרדומי אך ר"ל דזה אקלח וזה אגבעולין ועי' מנח' דף ל"ט ודף מ"א ע"ב גבי בלבד שלא תהא מופסקת ע"ש בתוס' ור"ל דכיון דע"כ מתירן הוי כמו בחדש ועי' עירובין דף ק"ב ע"ב גבי נימא שנפסקה ע"ש במה דפלי' רש"י ותוס' ושם דף ה' ע"א בד"ה סוף מבוי ובירוש' תרו' פ"ב גבי אגד של ירק שנטמא ואח"כ נתפרד וכמ"מ ובאמת מה דמחלקו' במנחות דף ל"ה ע"ב בין גרדומי רצועות משום דהוי תשמישי קדושה הנה הא אשכחן גבי לבונה במנחות דף י"א דאף דבעי' דוקא קומץ מתחלה מכ"מ לאח"כ די אם נשתייר קורט או שני קורטים וזה ג"כ קדושה ועיין תוספות זבחים דכ"ב ע"א גבי כיור עיין שם ובאמת עיקר הגדר אם דרצועות הוי מציאות פרטי לא שיהא מחלקי התפילין ועי' בהך דשבת דכ"ח ע"ב ובדברי רבינו בהל' תפילין פ"ג הט"ו דרצועות חמור מעור הבתין לגבי עיבוד ולגבי לשמה ע"ש ובהך דידים הובא בשבת דף ע"ט לגבי לטמא את הידים והנה באמת אינו מובן דהרי מבואר בדברי רבינו בה' אבוה"ט פ"ט דכל משיחות הרצועות שחיברם בספר מטמא את הידים וגבי רצועות י"ל דיש נ"מ בין תפורות לקשורות דשם רק בתפורות מטמאות את הידים כמבואר שם וכה"ג מחלקינן בתוספת' הובא בר"ש פי"ט דכלים ה"א וגם י"ל נ"מ בין משיחות ורצועות שחיברם בספר דשם יש שיעור ועי' בדברי רבינו בהל' כלים פכ"א משא"כ גבי רצועות של תפילין ועי' במאי דפליגי בידים פ"ג גבי גליון של ס"ת דר"י סבירא לי' דאינו מטמא את הידים עד שיעשה לעמוד משום דס"ל בכמה מקומות (פרה פ"ב ומכשירין פ"ג) דלא מהני ניחא לי' רק ע"י מעשה. עכ"פ רצועות של תפילין לא הוה בגדר חלק מן התפילין רק מציאות בפ"ע ודבר שהוא עצם לא מהני גרדומין ועי' מנחות דף מ"ב קשר אגודל דרק בשעת עשי' ורבינו בהל' פרה פ"ג ה"ב כ' שיעור אזוב על אזוב של שריפת הפרה ע"ש וכן בפי' המשני' פ"ג שם. עכ"פ בהך אזוב של שריפת הפרה צריך ג"כ שיהא בגדר אגד ע"ש בתו' ובספרי ודברי התו' צ"ע וא"כ ע"כ צ"ל דגם השני תולעת שכורך אותו עם האזוב ועץ ארז מצטרף לאגד ג"כ וכמו גבי הך דחוט של כרך בציצית א"כ לפי זה י"ל דאם נימא דלר"י דס"ל צריך אגד יוכל לאגדו גם בערבה או בהדס יהי' גם זה עולה מן המנין ואף דבכ"מ צריך דוקא דרך גדילתן כאן לא איכפת לן כמ"ש התוס' שם סוכה דף ל"א וכבר כתבתי בזה די"ל דלזה כשר גם פסול דלא גרע מן סיב, אך באמת נראה דהיכי דהוה שם הדבר רק יש בו פסול עפ"י דין גרע, וזה ר"ל הך דסוכה דל"ב האי לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא, ור"ל דזה אסור ליטלו אף בשעת הדחק ובגדר כמו גבי קרבן מקדיש בע"מ, משא"כ גבי סיב הוה כמו הך דתמורה ד"ז גבי דיקלא בעלמא וכ"כ בזה, וכן הך דסנהדרין דף פ"ח ע"ב שם ג"כ ר"ל הנה כך דהנה בירוש' שם אמר דרק אם הי' ההוספה של ממרא ה' טוטפות של ד' פרשיות ולא בפר' כלל וע"ש בגמ' מה שהקשו מלולב וציצית ובתוס' שם דמשמע דהפסול משום הוספה ובירוש' שם אמר דהוא הדין גבי מזוזה שייך הגדר דזקן ממרא ואף דשם ליכא הטעם דגמ' דידן מחמת כל בית שאינו רואה את האויר וצ"ל דגבי מזוזה אם הזקן ממרא הורה שצריך ג' פרשו' במזוזה והנה מבואר במנחות דף ל"ב גבי כתבו אגרת ע"ש בדברי רבי' דאם הוסיף אפילו אות א' בפנים במזוזה אפילו בפ"ע פסולה המזוזה ובאמת זה תליא בהך מחלק' דב"ש וב"ה ירוש' סוטה פ"ב ופ"ג אם אות א' יש עליו גדר מציאות או לא חל עליו שם גדר בפ"ע רק חלק כיון דליכא תיבה באות א' ע"ש דמבואר דאם כתב בפ' סוטה לב"ש אות אחת יתירה בפני עצמה שלא בתיבה שוב נפסלה כל הפרשה סוטה, ואז אם מחקה חייב מלקות משום השמות שבה וב"ה ס"ל דדווקא עד שיכתוב שתי אותיות יתירות, ורבינו גבי מזוזה פ"ה מה' תפילין ה"ז פסק בזה כב"ש שאם הוסיף אפי' אות אחת בפ"ע פסולה המזוזה וזה ניקרא איגרת וזה ר"ל הגמ' מנחות ד"ל ע"א אבל יתירות לית לן בה ע"ש בתוס' ור"ל ג"כ לא בתוך התיבה רק בפ"ע ובס"ת לא איכפת לן אבל גבי מזוזה וכן בפרשה סוטה וכן בגט פסול וכמבו' בירוש' גיטין פ"ג ופ"ט אם ענין אחר אפי' כל שהוא פוסל ועי' במה דפלי' שבת דף קט"ו ע"ב גבי פ"ה אותיות להציל בשבת מפני הדליקה או לטמא את הידים אם דוקא שיש תיבות שלמות או אף אותיו' מפורדות ובאמת זה תליא אם הנך סימנים דשבת שם ור"ה דף י"ז ע"ב דאם זה הוי מציאות בפ"ע או רק סימן בעלמא ועי' בהך מחלו' דסוכה דף נ"ג ע"ב גבי תקיעות ע"ש סימנים בעלמא ועי' בשיטת הגאונים דהך דשבת דק"ג ע"א במשנ' בב' סמניו' דר"ל הני נונין הפוכין וזה ג"כ נ"מ בהך דקדושין דף ל' גבי דחשב שם מספר האותיו' והתיבות בס"ת ובתהלים דנ"מ איך נחשבין הסמנים וכן נ"מ להך דמנחות דף כ"ט ע"ב גבי ד' טעיות יגנזו אם יש ד' טעיות בתיבה א' אם הפסול הוא מחמת האותיו' וא"כ יש בה ד' טעי' אבל אם הפסול הוא מחמת התיבה לא הוי רק טעות א' [[השמטה- במ"ש בגדר אותיות אם יש עליהם שם פרטי, ועי' תוספ' שבת פי"ב דאם כתבו בשבת כל א' אות א' אפי' גמרו את הספר פטורים, ואמאי דלכאור' יהא האחרון חייב כמבואר בשבת דף ק"ד ע"ב וע"כ דהס"ת פסולה. ע"כ.] ועי' במה שכ' התוס' מגילה ד"ט ע"א בשם רש"י דהיכא דהדבר ישנו בשיבוש גרע מלא נכתב כלל והנה באמת מה שהקשו שם התוס' לק"מ דמיירי דהני דיגר שהדותא משלימין לפ"ה אותיות, ובאמת דברי הגמ' דשם אינו מובן לכאורה דאף אי נימא דיכול לתרגם התו' אבל כאן שהתו' אמרה לנו שלבן קרא כך ויעקב קרא כך איך יכתוב ההיפך ובאמת זה תלי' במחלוקת דגמ' דילן עם הירוש' מגילה פ"ב גבי קרא תרגום היכא דכתיבא בלה"ק אם זה ניקרא כמו בע"פ ע"ש וכבר כתבתי דזה תלי' כל דבר האמור בתו' מה שאמר אדם אם זה ניקרא לשון תורה או לשון בנ"א, עי' ביבמות דס"ב ע"ב דס"ד דאמר דבני בנים כבנים מקרא הבנים בני כו' ובאמת בלשון ב"א הוה זה מחלוקת בב"ב דקמ"ג ע"ב וכן רבינו ס"ל בהל' מעש"ש דפ' לא בערתי ממנו בטמא הוה לאו דלא כמ"ש רש"י ותוס' פסחים דכ"ד ויבמות דע"ג, ועי' בירוש' סוטה פ"ה דמבוא' שם כדברי רבינו דשם נקט עשיתי ככל אשר צוותני, וכן רבינו בסהמ"צ גבי בסו"מ כתב שם דאזהרה שלו למלקות הוא מקרא דאיננו שומע ע"ש וכן מה דמבואר בירוש' דמאי פ"ב וזבחים דק"ו דאכילת פירות שביעית שלא כדין הוה לאו והלאו הוא מהך דהן לא נזרע ולא נאסוף כו' חזינן דאף לשון של ב"א הכתוב בתורה חל עליו גדר תורה, ובאמת כבר כתבתי דלאו של בסו"מ למלקות הוא פסוק לא תגנוב כן מבוא' בירוש' סנהדר' פ"ח ופי"א, והך דסנהדר' דף ס"ג שם ר"ל אזהרה למיתה והירוש' ס"ל דאזהרה דלמיתה הוא הפ' לא תגנוב האמור בעשה"ד, וכבר כתבתי בזה דלדברי רבינו בה' חובל פ"ד הל"ט נראה דס"ל דלא כהירוש' דרק בחובל יש עליו גדר לאו ולא גבי גניבה דהרי אם גנב ביוה"כ פטור מממון כמ"ש בפ"ג מה' גניבה, וע"כ דאין עליו כלל שם גדר לאו ועי' כתובות דף ל"ד ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה מאן ולא הביא הך דב"ק דפ"ז וד"ע, ואכמ"ל. ובאמת גבי שם הדבר תליא אם הוה שם או מציאות מחמת הכוונה כבר כתבתי דזה מחלוקת תנאי' בתוספ' תרומות פ"ד גבי אם קרא לשנת מעשר עני בשם מעש"ש אם חל אי לא, ור"ל דאם הוה גדר שם לא חל, ואם מחמת המציאות חל, דגם מעשר עני הוא שני לראשון וכן בהך דב"ב דף ס"ג גבי על מנת שהמעשרות שלי ובירוש' דמאי פ"ו ובתוספ' שם אם ר"ל חלק עשירי או דר"ל דין מעשר ונ"מ אם זרע דבר שפטור מן המעשר, וזה ר"ל ג"כ שם בב"ב גבי על מנת שדיוטא העליונה שלי אם ר"ל כמו עכשיו או דר"ל העליונה כמה שיהי' לעולם העליונה שלי וזה ר"ל הגמ' שם ועי' במאי דפליגי רבינו והראב"ד בה' נדרים גבי הך דבכורות דנ"ה גבי הנודר ממי פרת, אם ר"ל השם שלהם או ר"ל המים הבאים משם, ע"ש בפ"ט הי"ח ונ"מ בהני מים שבאים לאחר נדרו, ועי' נדרים דל"א ור"ן שם דפ"ד ובריטב"א גבי הבאים לאחר נדרו וגבי גדר דשם לווי חולין דס"ב וסוכה די"ז וזבחים דכ"ב גבי מי כיור, ועי' ב"ב ד"ל גבי דבי בר סיסין ולשון רבינו בה' מכירה פכ"א הכ"א דמפרש להיפך, אם הכוונה על השם או על המציאות ובהך דזבחים ד"ז גבי תודת ראובן לשם תודת שמעון אם הוי שינוי קודש דהשם חל על העצם, ומנחות ד"ג גבי מנחת מחבת והארכתי בזה גבי גט בתואר כהן ולא הוי כמו בשטר דכתובות דכ"ד ע"ב גבי מהו להעלות משטרות ליוחסין דגבי גט לא מחמת המציאות הוא כן אלא שכך קורין לו משא"כ בשטר דבגט אינו יכול לכתוב רק ענין השייך להגירושין וכמבו' ירושל' גיטין פ"ג דשם השם הוה כמו עצם וכן שם האב כך והוה כמו שם ארוך וצריך לכתוב הכל לשמה, דלא כמ"ש התוס' גיטין ד"פ משא"כ בשטר, ונ"מ דהרי כ' הריטב"א פ"ה דנדרים דגם חלל יש עליו שם כהן בל' בנ"א ואיך מעלין וע"כ דבשטר הוי מציאות לא עצם ולכך בכתובות שם דייק פלוני כהן וכן דייק הרשב"ם ב"ב דקע"ב ולא פב"פ מחמת דשמא הוא חלל ואב כהן. וזה ר"ל הירוש' במגילה פ"א וכאן לתרגם כו' ור"ל דאף דבאמת אין נקראים כך רק בלה"ק הוה השם כך מחמת המשמעות ועי' כתובות ד"י ע"ב ויומא ד"י ע"א ומגילה די"ח. ויהי' נ"מ חסר אות א' בתוך התיבה דאז מחמת החסר לא איכפת לן כמ"ש בשם רש"י אך הלא ע"י זה נפסלת התיבה בשיבוש ועי' ר"ה דף ל' ע"ב אם גם היכא דלא אמר כלל הוי כמו שיבוש ועי' מגילה דף כ"ב ע"ב גבי נפילת אפים דגרע אם עשה שלא כדרכו מלא עשה כלל ותוס' סוטה ד' ל"ג גבי קריאת פר' חליצה ובכורות ד"ג עריבו בה בחולין אך יש לו' דנ"מ היכא דחסר אות אחרון של התורה דשם הכתיבה הי' בטוב וכן י"ל גבי הך דהביא התוס' שם בגיטין דס"ת שחסרה יריעה א' ר"ל יריעה אחרונה דכך הוא הגדר. עכ"פ אם נכתב עוד פר' במזוזה נפסלה כל המזוזה ועמ"ש רבי' בה' ס"ת גבי ס"ת עם נביאים דבטלה הקדושה והנה שיטת רבינו דס"ל דגבי מזוזה אין צריך עיבוד לשמה ועי' מה שכ' בתשו' הובא בה' תפילין פ"א הי"א ור"ל כך דהנה הא דמבו' במגילה ד"ח ע"ב גבי מזוזה דמטמאה את הידים ולכאורה אינו מובן הא מבואר בתוספ' דידים הובא בדברי רבינו בהל' אבות הטומאה פ"ט ה"ח הכותב שמע כו' לתינוק מטמא את הידים א"כ לא גרע מזוזה מזה ודוחק לומר דר"ל נ"מ אם לגבי לטמא תרומ' או רק קודש עי' תוס' שבת די"ד וחגיג' דף כ"ד אך י"ל כך דמזוזה כ"ז שאינה נקבעת על המשקוף אין עליה שם מזוזה ועי' בקידושין דף כ"ב ובמכילתא פ' בא גבי על המשקוף ועל שתי המזוזות מעומד ועי' תוס' מנחות דף ל"ד והוי כמו שעדיין לא נגמר כ"ז דאינו מחובר וכבר כתבתי בזה דצריך שיהי' מתחילה כל המזוזה ואח"כ יקבענה א"כ לשיטת הזקן ממרא דצריך ג' פרשי' וא"כ צריך לכתוב קודם קביעתה וא"כ הוי גרוע ועומד וכן ר"ל שם גבי לולב דאם הוא מוסיף עוד מין אם צריך אגד ע"כ צריך שיהא המין ההוא ג"כ מאוגד וא"כ נפסל האגד לדידן דעיקר האגד הוא שיהי' מיני' אלו בפ"ע וכן בציצית כב' כ' בזה דהקשר עליון דמבו' במנחות דף ל"ט דהוי מן התורה מה ר"ל שיהא מחובר הציצית עם הבגד או שיהא מחוברין החוטין זה עם זה בבגד דזה ודאי אף דקי"ל בכ"מ דתוכף ב' תכיפות הוי חיבור לכו"ע עי' סוף כלאים ועי' שבת דנ"ד וכן גבי בגדים דהוי חיבור אך מכ"מ גבי ציצית כיון דע"כ אינו מבטלן לבגד דאם מבטלן שוב לא הוי עליהם שם ציצית כמבו' במנחות ד"מ ע"ב ונ"מ ג"כ גבי נגעים דאם נעשה נגע בהטלית בודאי הציצית ניצולין ועי' בפ' י"ג בהל' טומאת צרעת ה"י ע"ש ובר"ש בפ' י"א דנגעים משנה י' נראה דרק בצבועין מציל אבל בציצית לכו"ע מציל כמ"ש דאינן בטלין לבגד מכ"מ צריך שיהא מחוברין בב' תכיפות ובזה יש לבאר דברי התוס' במנחות דף ל"ט וד"מ גבי כלאים בציצית די"ל כך דודאי בכ"מ עי' תוס' יבמות ד"ה ונידה דס"א אם ביטל להבגד הנך חוטין הוי זה כלאים דאורייתא לפי' דרבי' תם אבל גבי ציצית כיון דע"כ אינן מבטלין להבגד כמ"ש שוב לא הוי כלאים דאורייתא אך זה רק עכשיו שהתורה אמרה לנו דהוי מצות עשה כה"ג אך מכ"מ היאך אמרה התורה לעשות כך ילפינן מזה דעשה דוחה לת"ע ושוב אין כאן כלאים מן התו' כיון דהוי בפ"ע וכה"ג רצה לו' התוס' במנחות דמ"א גבי בגדי כהונה דאין עלי' איסור כלאים כלל דאינו לובש אותם רק לצרך עבודה גדר מעשה עץ דחולין דקכ"ט ותוס' שבת דכ"ח ע"ב ע"ש אך מכ"מ אם לא חל עליו שם בגד פסול הוא לבגדי כהונה דהתו' כתבה בגדים והיכא אמרה התורה לעשות זה ועי' בירוש' פ"א דערלה כה"ג גבי נטע אתרוג לצאת בו בחג אם שייך בו ערלה ואמר שם דע"כ זה פרי דאם אינו פרי אינו יוצא בו י"ח דכתיב פרי עץ ועיין מה שכתב רבינו בפירוש המשניות פרק ג' דסוכה אך שיטת רש"י להיפך דבב' בגדים שחיברם זה עם זה בב' תכיפות הוי כלאים דאוריתא מה שא"כ בחוטין אז צריך דוקא שוע טוי ונוז וא"ש מה שהקש' התוס' ביבמות ונידה ורבינו בפ"י מהל' כלאים ה"ד דא"כ איך שייך כלאים דאורייתא גבי ציצית אך שם גבי ציצית בגד בפ"ע והבגד בפ"ע ב' בגדים ושם חייב בב' תכיפות מן התורה כבהך דשבת דף נ"ד הנ"ל. עכ"פ יש בזה ספק אם הקשר ר"ל לקשור החוטין זה עם זה בבגד או לקשור החוטין עם הבגד וזה תליא בהך מחלו' דמנחות דף ל"ט אם חוט של כרך עולה מן המנין וזה ר"ל רש"י בסנהד' דפ"ט שם א"כ עיקר הקשר שרק החוטין הללו יהי' קשורים עם הבגד וכשנוסף עוד מין עמהם נתבטל הקשר ואין עליו גדר ציצית כלל מה שא"כ תפילין שם תפילין עליהם אף קודם הנחה ולכך ע"י הוראת זקן ממרא גורע כעת בהתפילין אך זה רק אם נימא כמ"ש דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה דאין שם מזוזה עלי' ולכך מבו' במגילה די"ח ע"ב דצריכי שרטוט כאמיתה של תורה ר"ל שזה לא מציאות בפ"ע רק פרשה מן התורה ועדיין לא נגמר ולכך צריך שרטוט ומ"ש בע' העיטור בהל' מגילה דכל היכא דהוי שלא כסדרם נצרך שרטוט אבל הירוש' ס"ל ביומא פ"ג דגם מזוזה צריך עיבוד לשמה א"כ ס"ל דזה מציאות בפ"ע ולכך שייך בו גדר זקן ממרא. עכ"פ גבי מלקות א"א לחייב לכל עד פחות מהשיעור של תורה וזהו דר"ל במכות ד"ה מלקות לא מצטרף דפחות מהשיעור לא כלום הוא ועי' ב"ק ד"מ גבי כפר ודף ק"י גבי גזל הגר שהחזירו לחצאי' אשם קרי' רחמנא ע"ש ברש"י ולא דמי לפדיון הבן דבכו' דף נ"א ע"ב דשם שיעור מצטרף וכאן שיעור עצם ועי' מ"ש התוס' מנחות דע"ג ע"ב דחל ג"כ קדושה ויש מעילה על גזל הגר מזמן הפרשה עד שבא ליד כהן והנה לכאורה איך אמרינן ב"ק דק"י ע"א דאם מת עד שלא נתן הכסף ינתן לבניו ואמאי הא חל עליהם קדושה בגדר אשם ומפריש מעות לאשמו ומת אסור ועי' תוס' סוטה ד"ו ע"ב אך הנה רש"י ז"ל וכן בתוספ' ב"ק מדייק שם ומת בדרך ר"ל עד שלא בא לירושלים וכמו גבי בכורים דכ"כ בזה דעד שלא באו לירוש' לשיטת רבינו הוי רק בגדר נדר וה"נ אבל קדושה אין בהם מכ"מ אם נתן אז לכהן זכה בהם הכהן בגדר מתנה דאף דגמ' יליף מזה דכסף מכפר מחצה ר"ל דאח"כ פועל גם הכסף לכפרה ונ"מ די"ל דאם נתן הכסף לכהן בירושלים ומת קודם הקרבת הקרבן י"ל דאז לא פקע הקדושה מהמעות גם ביד כהן כ"ז שלא נקרב האשם בגדר הך דנדרים דף ס"ח מגיז גייז ועי' זבחים דף ק"י ע"א גבי קומץ ולבונה ע"ש ורק אם נתנו בגבולין לכהן ואח"כ מת זכה בו וא"ש מה שהקשו התוס' ב"ק שם ד' ק"י ע"ב ד"ה וגזל דאמאי חשבינן גזל הגר ממתנה שבגבולין אך ראי' מדמרבינן בספרי ובתוספתא דב"ק שם מן לכהן לו יהי' כדאיתא בפ' נשא דזה קאי על כסף שנתנו לכהן ואח"כ מת הגזלן בלא קרבן א"כ ע"כ זה הוה בגבולין וע"ש בב"ק דף קי"א דיליף שם דכסף בראשו מקרא אשר יכפר בו ועי' סוטה דמ"ו דאמר שם להיפך דאשר לשעבר משמע ובהוריות ד"י ע"א ומכות ד"ח דכל היכא דכתיב אשר לא הוי חיוב ועי' ברכות די"ג ע"ב גבי אשר אנכי מצוך ע"ש. עכ"פ יש משמעות באשר דאף היכא דאין הכרח לזה מכ"מ נתכפר לשעבר וזה כה"ג דקי"ל כסף מכפר מחצה ונשאר ביד כהן אף שמת הגזלן קודם שהקריב אשם זה ר"ל הכתוב וכ"כ בזה בהך דקי"ל דאין גר עד שימול ויטבול כמבו' בכמה מקו' מכ"מ אם מל תחילה לשם גרות ואח"כ טבל אחר כמה שנים נעשה גר למפרע והך ע"ז דנ"ח וכמ"מ שם ר"ל שלא טבל כלל ועי' ביבמות דף ק"ד ע"ב גבי רקיקה וחליצה וכ"כ בזה דשיטת רבינו דטבילת גר גמור הוי לגבי חציצה כמו טבילה לשם טהרות. מה שא"כ בממון שפיר מצטרף ולכך ג"כ אם הוסיף על מנין המלקות נתבטל למפרע כל המנין ולכך גולה בהוסיף לו רצועה א' ומת ועי' בהך דזבחים דף צ"ג ע"ב גבי קיבול פחות מכדי הזאה ובפחות מכדי הזאה בכלי זה לא מצטרפין וזהו בעצם כונת המנין בהזאות דיוה"כ ביומא דף נ"ה דהאחת הוא מציאות בפ"ע ושאר ההזאות יש בהן ב' גדרים אחד שיעור העצמי ואחד שיעור המצטרף ולכך בהך דמנחות דף כ"ז נקט רק ז' הזאות מעכבין זה את זה לא ח' משום כמ"ש דהני ז' רק אם יהי' כולן שם בשעת הגמר ועל האחת למעלה לא קפדינן. עכ"פ גם שחיטה אם נימא דצריך שיהי' הסימנים שחוטים אז א"א לומר גבי בן פקו' ד' סימנים אכשר בו רחמנא דמכ"מ עדיין הסימנים שלו שלמים וכן מחצה על מחצה כרוב ג"כ לא שייך דמכ"מ מחצה שלם לא נשחט אבל אם נימא דצריך לשחט אז י"ל זה אך מכ"מ מבואר בחולין דכ"ח ע"ב דהיכא דצריך שיהא גם הנשאר לשם זה א"א דתרי רובא בחד מאנא ליכא וזה ר"ל הגמ' דגיטין דמ"ג ע"א דלכך משלם רק חצי קנס לרבו ואף דהא מכ"מ הרג כל העבדות שלו מכ"מ כיון דיש עליו גדר לומר שמשלם חצי כופר א"א לומר שיהי' באדם אחד ב' מציאות שלמים זהו כונת הגמ' שם וכן יהי' נ"מ גבי פטר חמור אם לא' שה של שותפות אם יכול לפדות פט"ח בחלקו דהרי דגם השותף האחר יהי' יכול ג"כ לפדות בחלקו וזה א"א, ועי' בהך דב"ק ד"צ ע"א גבי עבד של ב' שותפין דאין יוצא בשן ועין וכן דין דיום או יומים וע"ש בתוס' ד"ה איש אך באמת במכילתא פ' משפטים פ' ז' מבוא' להדיא דהוה כמעשר בהמה וה"נ גבי יום או יומים ועי' ב"ק דע"א ע"ב דמקשה שם גבי שור הנסקל דאיך מחייב על טביחה כיון דאיסור הנאה ולמה לא מקשה אגניבה גופא דהרי מבוא' בתוספ' ב"ק פ"ז דלא שייך בזה גניבה וכ"ש כפל, ועכצ"ל כמ"ש וכמ"ש התוס' שם דלר"מ דס"ל דחייב דיני דגרמי מ"מ שם פרטי דשור ושה אין עליו, ועי' ב"ק דע"ח ע"ב אי נימא דהגנב יכול לפטור עצמו בעוף להקרבן שוב איך שייך בזה חיוב דד' וה' אך באמת מדברי רבי' בה' גניבה בפ"ב ה"ד גבי גונב טבלו של חבירו דכפל א"צ לשלם לו בשביל הכל דמ"מ אין עליו גדר דבר המסוים, ועי' ב"ק דס"ג ע"א ע"ש דממעט זה, אך הראב"ד ז"ל בהשגות לא סבירא לי' כן אך מ"מ נ"מ לשיטת הראב"ד אם הישראל צריך אח"כ בזמן שנותן התרומה ליתן לו גם כפל של התרומה כיון דזה נעשה ע"י התרומה דלשיטת רש"י בקידושין דנ"ח דמשלם לו כל הדמים לא כהר"ן בנדרים דפ"ה ועי' כתובות ע"ט ע"ב גבי גנב וולד בהמת מלוג למי משלם כפל אף דהוולד שייך להבעל, ועי' בירוש' תרומות פ"ז וב"מ פ"ג גבי למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך ובמאי דפליגי רבינו בה' תמורה פ"ד אם הבעלים המיר בבכור למי שייך התמורה אם לכהן או לבעלים ועי' תוס' זבחים דע"ה ע"ב דס"ל דלבעלים דלא כרבינו וכן משמע בתוספ' רפ"א דתמורה, אך מהך בזבחים ד"ט ע"א גבי שחטי' לשם בכור משמע כשיטת רבינו דשייך לכהן. וכן נ"מ גבי אם נגח שורו לשור של ישראל ועכו"ם שותפין בו או שישראל והקדש שותפין בו כיצד הוא התשלום עי' בתוספ' ב"ק פ"ד וכן להיפך שור של ישראל ועכו"ם שותפין בו שנגח שור של ישראל אם הוא משלם הכל או רק חצי ועי' ב"ק דף י"ג ודנ"ג בהך מחלו' דר' נתן ורבנן ודף ל"ו ע"א וזה תליא אם חלק העכו"ם לגבי נגיחה הוי כמאן דליתא או לא. ע"כ ממהדורא תניינא]

או מלוגמא מחמץ וכו'. עי' בירושלמי דשבת פי"ד ה"ד:

לפיכך אין מתרפאין מהן וכו'. עיין בתוס' פ"ח דחולין דבשר בחלב אסור ברפואה והטעם משום דשלא כדרך הנאתו נמי אסור, ועי' בספרי פ' נשא גבי נזיר דאמר שם יזיר יכול מרפואה ת"ל כו', והטעם משום דחזינן דבנזיר אף חרצן אסור דהוי שלא כדרך אכילה כמבואר בשבועות דף כ"ב ע"ב ע"ש, ולכך צריך קרא למעט:

[ממהדורא תניינא: במה דברים אמורים כו' דברים שיש בהם מר מעורב וכו'. רבינולא ר"ל דע"י זה אין הדבר ראוי לאכילה דכבר כתבתי במקום אחר דאין משקה נפסל בעצם רק שמעורב בהם דבר מאוס, עי' בדברי רבינו פ"ב מהל' טומאות אוכלי' ובהשגה שם גבי משקי' שנסרחו לענין טומאה ותוס' מנחו' דכ"ב ע"ב ובסוטה דט"ו ע"ב וכמה מקומו' אך כך דכל דבר שהתורה חייבה על איזה דבר שאוכל יש בזה ג' גדרים א' הנושא והנשוא דהיינו גוף הדבר וצורת הדבר שע"י זה אסרה התורה והב' הפרטים של הדינים בהאיסור שיש בו, והג' פעולת האכילה, וכל היכי שנעשה שינוי שלא כדרך פטור, וגבי משקין אסורים שנתערב בהם דבר מר הוי רק שלא כדרך בהשתי' ולא בהמציאות, א"כ אם שתה פטור דהוי כמו שלא שתה, אבל להשהותם בפסח עובר וכן בשאר ההנאות כן. ועי' מה שכתבתי לקמן בהל' חמץ ובה' מא"ס, וכן נראה דזה הטעם דריש לקיש דס"ל ביומא דע"ד דחצי שיעור מותר מן התורה, והנה רבינו ז"ל כתב בהל' מאכלות אסורות פ"ג דזה הוי בגדר היוצא מן הטמא וקי"ל דאסור מן התורה ולר"ל צ"ל דזה הוי חסרון בהאדם לא בהמציאות דאל"כ למה מותר דהא הוא יוצא מן הטמא אף דלא הוי זה הדבר דהכי ס"ל לרבינו ורש"י דרק אסור מן התורה ולא לוקין אך י"ל דלא דמי דרק ד"א היוצא ממנו יש עליו גדר דהיוצא מן הטמא מה שאין כן הוא עצמו דהוא לא שייך להדבר שניטל ממנו וכהאי גונא סבירא לרבינו בהל' אבות הטומאה גבי ע"ז דאינו לאיברים ואינו מטמא וכמבואר בשבת דפ"ג אבל בתשמישי ע"ז אף האיברים ממנו מטמאי' עי"ש בפ"ו הל' ה', דזה נובע מגדר ע"ז וזה עצם, ובזה אתי שפיר מה שהקשה התוס' על רש"י כריתות די"ג גבי רוק של נידה דהוי כמו איבריה והרי קי"ל דאין נדה לאיברים ובזה אתי שפיר ועי' בירושלמי פ"ג דע"ז דאף דבר שאין בו תפיסת יד אדם, מ"מ במשמשי ע"ז אסור. וכן בע"ח אף אם השתחוה להם מותרי' מ"מ אם נובעים מע"ז אסורי' עי' ע"ז דמ"ב ע"ב ודנ"ה ע"ב גבי חליפין, אך הירושלמי לא ס"ל כן. עי' פ"ג דערלה ופ"א דע"ז הל' ב', וריש פ"ה דע"ז. וגבי מצות עשה אם אכלם שלא כדרך עי' מנחו' דמ"ח ע"א בתוספו' דגבי קדשי' אם אכלם חי לא מיקרי זכות וקיום מצוה רק בגדר שלא ישאר נותר ועי"ש ד"ק ע"א, ובהך דפסחי' דע"א ע"א דאינו יוצא ידי שמחה בחי ובירושלמי דפ"א דחגיגה לא ס"ל כן ועי' שם דאמר דיוצא ידי שמחה גם בדבר שאינו ראוי לכך ור"ל כהאי גונא. אך גם לגמרא דידן יש נ"מ בין היכי דהאכילה הוא המצוה או מצוה לאכול וגם משום דבקדשי' צריך דוקא למשחה לגדולה כמבואר זבחי' דכ"ח ע"א ועי' מנחו' דט"ז ע"ב אין דרך אכילה בכך, ור"ל ג"כ משום זה. עי' כריתות די"ב ע"ב. וגם נ"מ כל דבר שנשתנה אם מועיל השינוי רק להצורה או גם להעצם, עי' שבועו' דכ"ד ע"א עי"ש ברש"י ותוספו' גבי נבילה סרוחה אם פקע האיסור ממנו או פקע האוכל ממנו, או י"ל דפקע ממנו רק מין האוכל, דהיינו שאינו בשר וכדומה, ועי' בדברי רבינו בהל' טומאת אוכלי' פ"י דמי רגלים של בהמה אינה מכשירי' דהוי כמו מי פירות ועי' בכורו' ד"ז ע"ב מיא עול מיא נפיק ועל כרחך צ"ל דרק להתואר שיש במים לגבי הכשר בזה פקע מהם, אבל מ"מ מהעצם לא נשתנו. ובזה י"ל מה דמבואר בחולי' דפ"ז דהיכי דכסהו לדם וחזר ונתגלה דאין צריך לכסותו ולכאורה תליא אם צריך לכסותו או שלא יהי' מגולה, אך י"ל דבאמת בכריתות ד"ד ע"ב מצריך שם קראה דדם לאחר שנתכסה יש שם דם עליו לחיוב כרת עי"ש, אך י"ל דהריבוי הוא רק להסוג דהוא דם, אבל שם המין הפרטי דהיינו חיה ועוף פקע ממנו ולכך אין צרי' לכסותו. ועי' תוס' ב"ק דק"א ע"א גבי משקי' היוצאי' מקליפת ערלה דעדיף מדיוצאי' מהפרי עצמו ע"ש. ע"כ ממהדורא תניינא]

[ממהדורא תניינא: בד"א כו' או שמשקין אותו דברים כו'. עםאיסורי מאכל הנה כאן דייק רבינו דהאיסור מאכל לא משקה משום דס"ל כמבו' בירושלמי פ' י"א דתרומות הובא בהשגות בהל' טומא' אוכלי' פ"ב הל' י"ד דמשקין לעצמן אינן משתנים ועי' תוספ' מנחות דכ"ב ע"ב גבי משקין שנסרחו פקע שם משקה מהם כמו בהך דפסחים דף י"ח וד"כ דהוי כפרש וזה רק כגון אם יצאו מלמטה ועי' בדברי רבינו בהל' טומאת אוכל' פ"י הל' ח' ע"ש הגירסא דאם הקיאם לא נתבטל שם משקה מהם ואף דמי רגלי של בהמה טהורים כמבו' שם בה"ב שם משום דהוי כפנים חדשות ופקע שם המציאות ממנו וכמ"ש התוספ' במנחות הנ"ל ועי' שבועות דף כ"ד גבי נבלה סרוחה ע"ש ברש"י ותוספ' אם הוי שם אוכל עלי' ועי' בהך דחולין דק"כ ע"א גבי רטב ע"ש במה דאמר דגבי יוה"כ אף דלאו אוכלא הוא שם החיוב משום דמישבי דעתו ור"ל כך דיש ג' גדרים בהאיסור אכילה, א' שיהא על הדבר גדר אוכל ב' משום שאין זה כדרך אכילה ג' משום דפקע האיסור מינה כמו נבילה סרוחה עי' שבועות שם ועי' בכורות דף כ"ג ומנח' דכ"ג וע"ז דס"ח ע"ב ושם י"ל ג' הגדרים דפקע ממנו נבילה האיסור ולא הוי אוכל ולא הוי אכילה ועי' בחולין שם גבי הקפה דם ואכלו נקט שם דרק הקפה בידים דאחשבה ור"ל דהאיסור לא פקע ממנו כיון דרק ע"י חמה אך מכ"מ נימא דפקע ממנו שם אוכל כמבו' בתוספ' הובא בירוש' מע"ש פ"ב וכמ"מ הובא בתוס' שבועות דכ"ג גבי דם שקרש דלא הוי אוכל לגבי טומא' אוכל' ע"ש אך כיון דהקפה בידים אחשביה לאוכל. וכ"כ התו' נזיר ד"נ ע"א ד"ה בחמה גבי נצל, ובאמת כבר כתבתי בזה גבי גדר דכזית נצל דמטמא לפי לשון הגמ' שם היכא דלא הוי קרש רק מחוי ואז הי' בו כזית אף לכשיקרוש יהי' פחות די בזה כמ"ש התוס' סנהדרין ד"ד ושבת דף ע"ז גבי דם השרץ והך דבכורות דף נ"ה גבי כבד שנימוח דצריך דווקא רביעית הוא משום דעיקרו דם (זכרותא דדמא) אבל בלא זה די אם יש כזית בהנמחה, ועי' תוס' חולין דף ק"כ דלגבי טומאה אף דהתוס' ס"ל בכל מקום דלענין אכילה הוי השומן כבשר ממש, מ"מ לגבי טומאת נבילות אינו מטמא, וכן משמע מירוש' דנזיר פ"ז גבי נצל, ועי' זבחים דל"ה גבי רוטב ודברי רבינו בה' ק"פ פ"ח גבי נטף מרוטבו על הסלת ע"ש דס"ל דאסור לאכול הרוטב של פסח דזה אינו בכלל בשר והתורה אמרה רק בשר וכ"ז שלא נפרש הוי בכלל הבשר וכמו גבי חלב בכחל עי' רש"י חולין דף ק"ט ע"ב ד"ה זה ועי' שבת דצ"ה ע"א ברש"י אי הוי בגדר קוצר ובפ' שמיני בתו"כ מחלק ביין בענב ובין חלב בכחל ולקמן אבאר בזה, ועי' בתוס' חולין דף פ"ז ע"ב ודקי"ז ע"ב גבי יין בענב ובהך דזבחים דף כ"ו גבי דם המובלע באיברים אם יש שם דם עליו רק התור' לא אסרה או אין כאן שם דם כלל, וכן גבי הך דחולין דס"ז גבי תלעים שלא פירשו. עכ"פ רוטב או שומן אף דגבי איסור לשיטת התוס' הוה איסור ממש אבל לענין טומאה לא, וכן י"ל לגבי מת בנצל, רק אם קרש ויש בו כזית אז הוי טומאה חדשה, וכבר כתבתי בזה וגבי נבלת עוף טהור משום דזה חידוש, (חולין דף ל"ד זבחים ד"ע נידה דף מ"ב) לכך המחהו בחמה טהור דנעשה מציאות חדשה וגבי טומאת נבילה כבר כתבתי בזה עי' במנחות דכ"ו וכ"מ וע"ז דס"ח ושבועות דכ"ד דטומאה הוי רק דבר רוכב על החומר לא עצם ובזמן שאינה ראויה פקע מני' אבל גבי איסור אין הפטור משום דלא הוי איסור רק דלא הוי אכילת איסור, ובאמת לכך בה' טומאת אוכלין פ"ד ה"ד גבי מרק הורה רבינו סתם שהוא מצטרף עם הבשר ולא כתב קרש משום דס"ל דגמ' דחולין דק"כ פלוגי עם הך דיומא ד"פ, דבחולין ס"ל דביו"כ תלי' רק בהאדם האוכל דכיון דמייתבא דעתי' חייב אף דבאמת לא אוכלא הוא, אבל ביומא ד"פ ס"ל דגם ביו"כ בעי אוכל וכבר כתבתי בזה די"ל דזה תלי' במחלוק' דרבי ורבנן ביומא דפ"א ע"ב גבי חומץ וכן משמע מדברי בה"ג בה' יו"כ, ועי' זבחים דל"ה ודף צ"ז גבי רוטב. עכ"פ לגבי טומאה י"ל דכ"ז שלא קרש אינו טמא בכזית, ועי' בתוספ' כריתות פ"ב גבי דם לאכילה דמבו' שם דדם קפוי ודם צלול שפיר מצטרף לכשיעור וגבי שאר דברים אם המחה אין אכילה ושתי' מצטרף, ועי' בתוספ' פסחים גבי חמץ ותוספ' תרומות ובירוש' פ"ב דמעש"ש. ועי"ש גבי המחה את החלב דבאור חייב עי' תוס' פסחים דף כ"ד ע"ב דאמר שם דיש קרא, נפש לרבות השותה ותוספ' חולין סבירא להו דבלא רבוי ה"א דלא הוי אכילה ובתוס' נידה דל"ב כתבו דה"א דאין עליו שם חלב ר"ל דצורת החלב פקע ע"י שהמחהו ומרבה מנפש דיש עליו השם חלב [השמטה במ"ש בגדר התוספ' דכריתות פ"ב מאי דסתרי אהדדי גבי חלב דהמחהו ג"כ חייב אם אכילה ושתי' מצטרף וכן גבי תרומה וגבי חמץ ובאמת י"ל דכוונת התוספ' לר"י דס"ל בכריתות ד"ד ודי"ב ודף ט"ו ושבת דף ע"א תמחוין מחלקין וע"ש לחד מ"ד דגם לקולא אך נראה דגבי חלב רק אם הוא משני מינים שפרטה התורה שור כו' עי' כריתות ד"ד והוא בשני תמחוין אז מחלקין לקולא, וכה"ג ס"ל לרבינו בהל' שגגות פ"ז ה"ח גבי שבתות הרבה דמחלקין דהוו כגופין אך זה רק אם עשה תולדות נפרדות מאב א' אבל מלאכה אחת לא מחלקא ועי' בירוש' שבת פ"ז וע"ש ברבינו שם בהל' ב' דגבי חלב נקט על כל חלב וגבי דם נקט על דם משום דגבי חלב התורה פרטה מינים ובתוס' שבת דף ס"ח ע"ב שם ע"ש עכ"פ י"ל דזה ר"ל התוספ' ממין א' חייב משני מינים פטור ור"ל דהוי כמו תמחוין מחולקים ואז גבי חלב אם הוא ממין א' חייב משני מינים פטור ובאמת לכאורה בהך דיומא דף פ"א במה דאמר דאכילה ושתי' לא מצטרף ואמר שם דאתי' כר"י ולמה לא מוקי כר"י לתמחוין הנ"ל, ובאמת י"ל דגבי לאו גם ר"י מודה דמצטרפי ורק גבי מעש"ש כיון דאין שניהם שוין בשיעור דזה בכזית וזה ברביעית לא מצטרפי וגם י"ל נ"מ היכא דקודם שנכנס לירושלים עשה מהענבים יין וחל הלאו על משקה לכך לא מצטרף, ובדברי הירוש' דמעש"ש פ"ב קאי שם על תרומה דמצטרף ורק ללאו אבל למיתה ולחומש לא מצטרף וזה ר"ל התוספת' דתרומות דלא מצטרף משום דגבי מיתה וחומש אז כיון דלא הוי כמו דרך אכילה לא מחייב וכמו הך דמנחות דף ע' ולשון רבינו בה' תרומות פי"א הל' כ"ו, וע"ש בפ"י ה"ז ע"ש בהשגות ובמנחות דף ע' ע"ב גבי התבוא' והקמחים כו' ושבת דף ס"ט דחומש הוי בגדר קרבן ע"ש ועי' שבועות דף כ"ב ורש"י נזיר דף ל"ד דגבי נזיר אכילה ושתיה מצטרף וכ"כ בזה בהל' מא"ס ובהל' נזירות ומשום דנזיר חייב אף שלא כדרך כו' עי' שבועות דף כ"ב ע"ב גבי חרצן ונזיר דף ל"ה ובספרי פ' נשא וכבר כתבתי בזה. ע"כ השמטה]. ובאמת מה דאמר שם בגמ' חמץ לא אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת הכושר י"ל להיפך הביאור דר"ל דמיירי דהמחה את החמץ קודם הפסח ואז לא שייך שם איסור עליו כלל ולכך כשיבוא הפסח י"ל דלא חל עליו שם איסור וזה תליא אם זמן הפסח אוסר את האדם מלאכל החמץ וא"כ כל שעה ושעה נעשה איסור חדש על האדם וכיון דאז אין שום נ"מ בין עשה אותו לדבר חדש קודם הפסח או בעצם הפסח ואף דהא מבו' בפסחים דף כ"א דאם חרכו לאחר זמנו אסור בהנאה שם י"ל או דס"ל דלא דהאדם אסור לאכל חמץ רק החמץ אסור אל אדם ובאמת זה תליא דאם נימא כמ"ד דחמץ לאחר הפסח אסור בהנאה אז הוי חל על החמץ איסור עצמו ושוב א"א שיפקע ממנו עי' חולין דס"ח ע"ב גבי טריפה ועי' מעילה די"ב ודט"ו גבי קדושה ונדרים דנ"ט ופסחים דל"ג ע"ב להיכן הלכה אך הא רבא ס"ל בפסחי' ד"ל כמ"ד דחמץ לאחר הפסח מותר בהנאה א"כ ע"כ ס"ל דזה רק איסור על האדם ובזמן ולא על הדבר וא"כ כל רגע ורגע הוי זמן חדש ולמה ס"ל לרבא דאסור בחרכו לאחר זמן וצ"ל דכיון דהתורה הטילה עליו חובת ביעור אם נימא דחרכו לאחר זמן מותר לא הוי זה ביעור דזה חיוב עליו שיהא מבוער מן העולם ולכך באמת נראה דאף למ"ד חמץ תוך הפסח מותר בהנאה מכ"מ אם קדש בו אשה אינה מקודשת דכיון דהתורה הטילה עליו חובת ביעור א"א לו לעשות דבר להפקיע זה ממנו וזה הוי כמו הך דתמורה דכ"ה ע"א אמר על הבכור עם יציאת רובו ועי' ב"ב דקל"ג רחמנא אמר כו' וזבחים דע"ה ע"ב רחמנא אמר לא תפדו ומנחות דף פ"ד לדורותיכם ובכורות דף י"ב ע"ב ועי' בגיטין דף פ"ד כיון דפסקא פסקא וכן ר"ל הך דב"ק דק"ו ע"ב במה דאמר שם הילכ' גמירא לן ומה זה תירוץ נימא מכ"מ אדעתא דהכי לא אקדשא ושוב אין עליה שם חטאת כלל וע"כ דזה דין ממילא ואינו יכול ע"י מחשבתו להפקיע הדין ועי' תוס' ב"ק ע"ו ע"א דלכך אינו יכול לפדות שחוטי חוץ ושאר דברים ובחולין דף קל"ט דאינו יכול להקדיש קן כיון דחייב בשלוח וקדושין דף כ"ג ע"ב וכמ"מ. עכ"פ קודם הפסח אם נימא דהזמן אוסר הדבר וכיון שקודם הזמן המחה לא הי' לו שעת הכושר שיחול איסור חמץ מה שא"כ בחלב דכבר חל עליו האיסור אך מדברי הגמ' שם ודף קט"ו ע"ב לא משמע כן ובאמת לשיטת רבינו ורש"י ז"ל דס"ל בחולין דס"ד ודק"כ דהיוצא מן הטמא טמא והוי רק איסור בעלמא וא"כ חזי' דס"ל דזה לא עצם הדבר רק מחמת שיצא ממנו וא"כ למה לא נימא ג"כ גבי דם שבישלו וכן גבי אפר הנשרפים שיהי' אסור מטעם היוצא כו' ועי' רש"י ע"ז דף מ"ו ע"ב גבי קמח של חיטים ודכ"ט ע"ב וד"ל גבי חומץ אטו משום דאחמיץ כו' אך שם שאני דהוי איסורי הנאה של גדר ע"ז וגם תופס דמים ולכך גם אפרם אסור כמבו' בסוף תמורה וע"ז דס"ב ע"ב וכ"כ בזה ועי' חולין דפ"ז ע"ב גבי כל מראה אדמימות מכפרים ועי' בזבחים דע"ט דאזלינן בתר חזותא ור"ל אהך דדם שנתערב במים ובאמת ילפינן זה מהך דסוטה דט"ז ע"ב גבי דם צפורי מצורע מביא מים שדם ניכר בו ע"ש בתוס' דצריך עצם הדם לא רק מראה אדמימות ועי' מכות ד"ד גבי ג' לוגין מים שאובין ותוס' בכורות דנ"ו ע"א גבי עומד בפ"ע, ועי' בתוספ' תרומות פ"ח יין של תרומה כו' וכן שמן כו' ותוס' מנחות דכ"ב ע"ב בסוף הדיבור, ובמאי דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהלכות מאכא"ס פ' י"ב ה' י' ע"ש ובאמת רש"י ז"ל בחגיגה דף כ"ד ע"ב דייק בד"ה רביעית שמן דווקא משום דקשי' לי' מה שהקשו התוס' חולין דף ל"ה וזבחים דף פ"ח והא הוה מדומע אך בשמן ע"ג יין לא איכפת לן, וכבר כתבתי במ"א שיטת רבינו דס"ל בפה"מ בערלה ספ"ב והל' מעה"ק פ"י דהקדש לא בטל כלל לא מחמת דבר שיש לו מתירין, עי' פסחים דכ"ז ע"ב ונדרים דנ"ח דלא כשיטת התוס' שם והגדר הוא משום דכל היכא דאיתא בי' גזי' דרחמנא חולין קל"ט וליכא בי' גדר מעורב דעומד בפ"ע וכן הגדר במה דמבוא' בירוש' תרומות פ"ט וערלה פ"ג דמחובר לא בטל עי' גיטין דנ"ד ע"ב ע"ש ברש"י והטעם דכל א' עומד בפ"ע, ועי' בתוס' ב"מ דצ"א ע"ב ד"ה שור במחובר דמחלקי כה"ג וכן הוא בירוש' קידושין פ"א ה"ה ואין אויר מפסיק בין שבולת לשבולת ע"ש ובירוש' ספ"ג דחלה גבי חבית וגבי עיסה דצריך לרשום, ובאמת רבינו בפי' המשניו' פ"ג דערלה הל"ג ס"ל דהא דקיי"ל במוקדשים מקדשים בכ"ש הוא משום דכיון דעירב בכוונה ההקדש עם החולין אז נעשה כל הבגד כולו הקדש, וכן מחלק בירוש' שם דזה רק בקדשים שאין להם מתירין דזה חמור, ולא כמ"ש הראב"ד בהשגות בהל' בכורות פ"ג הי"ג ע"ש דגבי הקדש אין צריך כלל דבר חשוב וגבי בכור דבעי דבר חשוב כמו גיזה שלימה שם ר"ל אבעל מום וכן מדייק שם רבינו ועי' בכורו' דכ"ה ע"ב וכן ר"ל הך דסוף תמורה, ומה דמבו' בזבחים דף צ"ז דצריך שיתן טעם זה רק בנתערב, לא בכוונה, ועי' רש"י חולין דצ"ח וצ"ט ג"כ כן, אך הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' צו מחלק בין טעם לממש, ועי' נזיר דף ל"ז ע"ב ובמאי דמבואר בתרומות פ"ט ובדברי רבינו בה' מעילה פ"ה הל' י"א, אך שם מיירי דבר שזרעו כלה וכמו שמחלק בירוש' שם, וכן ר"ל בהל' ביכורים פ"ד הלט"ו ובירוש' שם פ"ג דקודם ההנחה אז אף דבר שזרעו כלה אוסר בכ"ש דכבר חל עליהם גדר קדושת הגוף וכמ"ד בפ"ג דביכורים דהוי בגדר קדשי מקדש ועי' בירוש' פ"ב דערלה גבי ביצה של הקדש שנעשה אפרוח ובראב"ד בתו"כ פ' ויקרא דביצת של קרבן עוף אף דמבוא' במעילה די"ב ע"ב דלא נהנין ולא מועלין מ"מ אם נולד מהם אפרוח חל עליו קדושת הגוף וכ"כ בזה דזה ר"ל הך דתמורה דל"א ע"ב ועי' רש"י מעילה די"א ע"ב גבי דישון מזבח הפנימי דכיון דהתו' קבעה במקום תרומת הדשן וא"א שלא ידבק בה קצת נעשית כולה קודש ומועלין בה בזמן שהניחה והוי כמו הקדש בתחילה עיין שם והך דמבואר ביבמות דף פ"א ע"ב והובא בדברי רבינו ספ"ו מה' פסולי המוקד' דלא בטילה י"ל ג"כ מחמת זה הטעם ואף דנקט שנתערב' דמשמע ממילא, והך דהל' מא"ס פט"ו הלי"ג דכתב שם להיפך דבטילה כבר כתבתי בזה בחיבורי בח"א גם י"ל דזה תלי' בהך שיטה המבו' בתוספ' סוף שקלים ובתו"כ פ' אמור גבי אם זר אכל ק"ק לאחר זריקה אם שייך בזה תשלום דקרן וחומש ע"ש ועי' שבת דף כ"ה דמבואר להיפך דלא שייך בזה תשלומין וגבי לחם הפנים י"ל דהני דניתנים בשכר הגפות דלתות עי' יומא די"ח יש בזה גם גדר ממון וכל היכא דאיתא בבי גזי' כו' וכמ"ש הר"ש בשביעית פ"ה ה"ג גבי לוף דממון לא בטל, וזה ר"ל התוס' מעילה דכ"א ע"ב וביצה דף ל"ח ע"ב. ועי' תוס' מעילה ד"ג ע"ב גבי תרומת לחמי תודה ומנחות דף ע"ז עמוד ב' ותוספתא תרומות. וכ"כ בזה. ע"ש חולין פ"ז הנ"ל ברש"י אף המים הנשארים היכא דנצבר הדם חייב כרת לא כמו גבי מי חלב דחולין דף קי"ד ע"א דאינו כחלב דשם עדיין לא חל איסור עליהם ואף דלכאורה לשיטת רש"י והרמב"ם גבי היוצא מן הטמא דלא הוי רק איסורי בעלמא למה גבי דם וכה"ג חייב כרת וגבי דם שבישלו פטור וצ"ל כך דהנה הרמב"ם ז"ל בהל' מאכ' אסורות גבי ביצה טמאה וגבי יוצא מן הטמא וגבי קרומין בחוטין של חלב מדמה לו לחצי שיעור ובאמת ר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה זה ודאי דלא פליג אהני דהיוצא מן הטמא רק משום דכאן הדבר בעצמו נשתנה וחצי שיעור י"ל דנתבטל שם איסור ממנו או י"ל דלא הוי אכילה ועי' בהך דברכות דל"ח ע"ב גבי הך דבא מלחם גדול ובטהרות פ"ג משנה א' ומשנ' ב' גבי הרוטב כו' ע"ש בפי' המשניות ובה"ב שם דנ"מ דאם נטמאו בזמן שהיו לחים ואח"כ קרשו ואח"כ חזרו ונימוחו אז א"צ כביצה דחזרו לטומאתו ראשונה וע"ש בר"ש וברא"ש מה שהקשו בהך דפסחים דל"ג אך שם דייק דוקא אם נשאר כפול ובהשגות שם פ"א ה"ד ור"ל דצריך שישאר מזה דבר כמו בהך דברכות דף ל"ח הנ"ל ועי' בהך מחלו' דמנחות דנ"ד גבי אם יש דחוי באיסורים ובטומאה ובהך דחולין דקכ"א אך כך דהנה עי' בחולין דף צ"ז ע"ב במה דאמר שם כמיא דביעא בעלמא ומה זה ור"ל כך דרק ביוצא מן הטמא דהוא מובלע בו ואינו עומד בפ"ע אבל דבר דעומד בפ"ע אז לא שייך בו הך גדר דיוצא מן הטמא וכן בהך מחלוקת גבי טכעי"ק כ"כ דעיקר המחלוקת הוא רק כשהטעם נבלע קודם שחל שם איסור עליהם או דבר שהאיסור מחמת האדם הפרטי או מחמת הזמן וקודם הזמן או קודם שנעש' הסיבה שעי"ז נאסר וכן גבי כזית בכדי אכילת פרס לענין כרת, ואף דרבינו כתב בה' מא"ס פט"ו ה"ג דגם גבי חלב בתערובות כזית בכדי אכילת פרס דרק לוקה ולא כרת משום דחזינן דהתורה פרשה גבי חלב רק שור כשב ועז, ואף אם יהי' עוד מין בהמה לבד מהני ליכא בהם האיסור וכמ"ש רבינו בה' מא"ס פ"ז ה"א ע"ש לכך בהתערובות לגבי כרת היה זה כברי' חדשה וכה"ג כ' התוס' בחולין דע"ה וכ"מ גבי עובר ועי' במ"ש הראב"ד ז"ל בפירושו לתו"כ פ' צו פ"י לגבי חלב מחוי ע"ש דדבריו תמוהים לכאורה דכ' שם דלאו יש גם בפחות משיעור ור"ל דנעשה שיעור לאחר שמיחה דלגבי כרת פטור ולאו יש בו. עכ"פ גבי טעם היכא דהדבר כבר נאסר ואסור לכל אסור לכו"ע ולא דמי לכלי מדין, דשם כל זמן שלא בא ליד ישראל לא חל עליו שם האיסור בזה וגבי דם שרצים יש ע"ז קרא עי' כריתות ד"ד ודכ"א דלוקה מחמת איסור פרטי ועי' סנהד' (דנ"ח) [דנ"ט] גבי דמו חלוק מבשרו אבל היכא דליכא קרא אז פטור לגמרי וזה הגדר דציר חגבים טמאים מותר לשיטת רבינו משום דהוא דבר בפ"ע אבל דם חגבים טמאים אסור שזה תמצית גופם כמ"ש רבינו בהל' מאכלות אסור' פ"ו ה"א ובפ"ג הכ"ב וכן דם דגים טמאים כך וזה ר"ל הך דכריתות דכ"א ע"ב גבי דם דגים שכנסו לשיטת רבינו ועי' בהל' טומא' אוכלין פ' ט"ז דס"ל לרבינו לחלק דציר של חגבים מטמא טומאת משקין וציר של דגים אינו מטמא דהוי מלח וגבי ציר של חגבים אם נפל לתוכו מים כל שהוא הוי הכל משקה ומכשיר ג"כ דמים אין בטלים לעולם וכן מבו' בירוש' פי"א דתרומות ואף דרבינו ס"ל דשאר משקין חוץ מז' אינן מטמאין טומאת משקין כמבו' רפ"א מהל' טומא' אוכלין צ"ל דמכ"מ ציר חגבים הוי מציאות אך מכ"מ איסור אין עליו דהוי מציאות בפ"ע ובאמת כן הדין לגבי יין ושמן של תרומה ושל ערלה אם זה הוי מציאות בפ"ע ונ"מ כגון גבי מע"ש שהענבים לא נכנסו לירושלים ודרכם והיין נכנס לירוש' אז אינו לוקה רק ברביעית כמבו' בדברי רבינו בהל' מע"ש אבל אם גם הענבים נכנסו לירושלים ודרכן אז י"ל דלוקה בכזית גם על היין כמו בתרומה וזה תליא אם הם דברים בפ"ע או רק משום גזירת הכ' עי' תוס' ב"ק ד' ק"א וחולין דק"כ ע"ב וקדושין דנ"ו ע"ב ועי' בכורות דנ"ה גבי כבד שנימוח מטמא ברביעי' משמע דרק כבד משום דעיקרו דם אבל שאר דברים לא דאם נימוח לא מטמאין וכ"כ בזה בח"ב בהל' נזירות גבי כזית נצל ועי' בתו"כ פר' שמיני פר"ב פ"ד דאמר שם דיין הוי כגוף הענבים מה שא"כ חלב ור"ל דזה רק מובלע ועי' בהך דפס' דל"ג ע"ב גבי אם מפקיד פקיד ותוס' חולין דף קי"ז ע"ב דגם אז אין שם יין עליו וערובי' דמ"ו ע"א וגבי חלב עי' רש"י חולין דק"ט ע"ב ד"ה אמרי ותוספ' דף פ"ז ע"ב ותוס' מעילה דף י"ג גבי חלב של קדשים אם כ"ז שלא יצא י"ל דלא אסור ובדברי רבינו בהל' טומא' אוכלי' פ"א הל' כ"ג גבי חלב שבכחל אם חשב על טהור ורצה לומר דחישב עליו בחיים והוי בגדר מחשבת חיבור דנידה ד"נ ועי' כריתות די"ג ושבת דף קמ"ה ורש"י דף צ"ה ע"א אם הוי מחובר בכחל וכן באמת י"ל דאף דמבו' בתוספ' דפסחים גבי המחה חמץ שחייב עליו בכזית י"ל רק אם המחה בפסח אבל קודם הפסח אז צריך דוקא בגדר שתי' רביעית וכן בתרומה אם נימא דתבואה של חו"ל אם גמר' בארץ חייב מן התורה עי' בדברי רבינו פ"א מהל' תרומות הל' כ"ב ע"ש ובכ"מ אף דבאמת אינו כן דרק גבי חלה דכ"ז שלא גלגל לא שייך בו גדר חלה כלל לכך אם עשה זה בא"י חייב מן התורה מה שא"כ בפירות גבי תרומה וכה"ג מחלק הירוש' חלה פ"א וגם כיון דחזינן דקודם ירושה וישיבה חייב בחלה ואינו חייב במעש' כמבואר בכמ"מ והגדר דחלה חוץ לארץ פוטר ומעש' א"י מחייב וכ"ז שלא כבשו ושלא חלקו יצא מכלל חו"ל ולא בא לכלל א"י וכן הוא גדר גבולין ותחומין וכבר כתבתי בזה ועי' מנחות דף ס"ט ע"ב גבי חיטים שירדו בעבים. עכ"פ במעשר רק של א"י והני כיון דגדלו בחו"ל א"א לחול עליהם שם תבואות א"י וזה ר"ל הירוש' במעשרות פ"ה החילוק שבין מעשרות לחלה ועי' בירוש' חלה פ"א ה"ד רה"ו שאל לכהנא כו'. עכ"פ אף אם נימא דחייב מן התורה זה ודאי אם הביא הענבים של חו"ל ודרכן בא"י אז על התרומה אינו לוקה רק ברביעית ובאמת יש לבאר זה מה דס"ל לר"א בטהרות פ"ט ובמכשירין ועי' שבת דף קי"ד ע"ב דמוחל של זיתים אינו כמשקה אף דס"ל בתרומות פי"א דלאו דוקא ז' משקין ואכ"מ. וכן גדר מה דאמר' בפסחים דף כ"ד ע"ב גבי דבש תמרים דהוי זיעה בעלמא ועי' בדברי רבינו בהל' מאכל' אסורות פ"י הל' כ"ב דמשמע שם דגם שאר משקין היוצאים מפירות אסורין מן התורה רק דאין לוקין עליהם וכן דייק שם גבי יין ושמן של ערלה וכלאי הכרם ולא נקט של תרומה ומע"ש משום דתרומה המלקות שעלי' הוא מחמת עצמן לא מחמת שיצא מן הענבים וכמ"ש, ועי' בהך דברכות דל"ט ע"א במה דאמר שם בתמרים של תרומה אסור לעשות מהם שכר והנה לכאורה מאי קמ"ל הא כזה מבו' במשנ' דתרומות פ' י"א דאין עושין דבש מתמרי תרומה וצ"ל דסד"א דרק דבש אין עושין דאף שנטל ממנו הדבש מכ"מ נשאר התמרים ראויים לאכילה ולכך לא הוי עצם ורק זיעה בעלמא אבל שכר שוב אינ' ראוין התמרים ועיין במס' כתובות דף פ' ובבא קמא דף ל"א ע"ב וא"כ י"ל דחל שם תמרים עליהם ועי' ב"ב דף צ"ו ע"ב ומה שכ' התוס' ב"ק דק"א גבי משקה דקליפי ערלה ע"ש בזה והנה בתוספתא מע"ש פ"ב מבו' ג"כ כן וע"ש דל"ט גבי מיא דסלקא כו' ר"ל דנשאר שם אוכל עליהם וכן מבו' בירוש' דתרומות פ' י"א גבי מי תרדין דגם לר"א הוי אוכל ובתרומות ספ"י גבי מי כבשים הוי שם מחלו' אם אסורין משום עצם או רק משום טעם ומחלק שם מהך דמקואות ונ"מ בין קשים לרכים ור"ל דלא כפי' הר"ש במקואות רק דאם הם אינ' ראוי' לאכילה אז המשקה שלהם הוי כעצם הדבר וכמו דמבו' בנידה ד"ח קטפו זהו פריו ותו' ב"ק ק"א הנ"ל אבל אם הוא רך והוא עצמו ראוי לאכילה אז אין על היוצא ממנו שם עצם ועי' בהך דנדרים דנ"ג גבי סיתוונית ע"ש ובתוס' וברא"ש ובברכו' שם ל"ט גבי שבת דמיבעי שם במי' שלו אם הוי גדר משקה או אוכל ומביא ראיה דלאחר שנתנה טעם בקדירה נעשית כעץ וכזבל וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בה' תרומות א"כ חזינן דעיקר הדבר הוא הטעם שלו ולכך על המשקין היוצאין ממנו הוי כעצם הפרי דגם שכר כן ועי' בה"ג בהל' ברכות דס"ל דיש ב' מיני תמרים, תמרים העומדים לדבש וזהו כותבות עי' בבכורי' פ"א ע"ש בירוש' וס"ל דבהך בתמרים דאינן מיוחדים לדבש אין עליהם שם מין ז' כלל ועי' עירובין דף כ"ח וע"ז דף ל"ח וכמ"מ בזה ודבש דנקט בקרא גבי בכורים ר"ל רק מין תמרים שעושים מהם דבש ועי' רש"י ברכות דף ל"ז ודמ"א ע"ב ואכ"מ. וכבר כתבתי דלגבי ביכורים הני תמרים שיוצא מהם דבש מאליו דמביא וקורא, הני חל עליהם גדר קדשי מקדש דביכורים פ"ג, וזה ניק' כותבות וכן מבו' בירוש' פ"א דביכורים דדבש האמור בביכורים ר"ל תמרים שמוציאים ממנו דבש, וע"ש בספרי פ' תבוא ובירוש' ביכורים שם פ"א הל' ג' דרק תמרים שביירחו ובכותבות בזה קורין ועי' ב"ב דף קמ"ה ופסחים דפ"ח, ובספרי פ' ברכה גבי צוער עיר התמרים ע"ש וזה ר"ל הך דמנחות דף פ"ד ע"ב שבח ארץ וכמ"ש רש"י ברכות דף ל"ז ע"א ד"ה כותבת הנ"ל וע"ש ברש"י דמ"א ע"ב וב"ק נ"ח ונ"ט גבי דיקלא פרסאה, ועי' ל' רש"י ברכות דמ"א ע"ב ד"ה דבש וזה ר"ל הגמ' שם מאן יהיב לן נגרא דפרזלא כו' ור"ל דהנה למה לא אמר שם הטעם דתמרים קודמים משום דזייני עי' ברכות דף י"ב ע"א ודף ל"ט ע"א גבי כרוב, אך יהי' נ"מ גבי תמרים שאין עושין דבש וזה הוי הך דסוכה דף ל"ב גבי ציני הר הברזל ועי' ברכות דף ל"א גבי צונייתי, וסנהדרין דף צ"ה, וב"ב דף ס"ח ע"ב, דהני לאו בני דבש הן וזה ר"ל נגרא דפרזלא, דנ"מ בזה, עכ"פ לכך מבואר בחולין דף צ"ח ע"ב גבי מיא דביעא גבי בצים טמאות ר"ל דלא הוי טעם מן הדבר רק דבר נפרש וכמו ציר של חגבים לדברי הרמב"ם ועי' נידה דף מ"א ע"ב גבי מקור שהזיע, ע"ש ברש"י דפי' דם לבן אך באמת רבינו בהל' מטמא משכב ומושב פ"ב ה"י אינו מפרש כן רק דר"ל כך דהוי דם גמור רק דטומאה דאיש' ליכא רק שנפתח המקור והעורקים אבל כאן המקור הזיע ולא הוה ראי' כלל ובאמת כן הדין גבי אם חתך במקור ועי"ז נשפך הדם דשם לא הוה ראי' כלל ועי' בלשון הגמר' נידה דט"ז ע"א דנקט שם הרואה דם מחמת מכה ודס"ו ע"א נקט דם המכה ע"ש ור"ל הנ"מ אם דם שיצא ע"י הכאה או שהדם הוא מהחבורה ואף דבנידה דל"ו ע"ב מבו' דגם באונס טמא' זה רק שע"י האונס נפתח המקור וראתה דם אז טמאה בוודאי ועי' בל' התוספ' נידה פ"א הכתה בעלה וראתה ור"ל דע"י זה נפתח המקור וראתה אבל אם ע"י מכה בהמקור יצא דם זה לא נקרא ראי', ובאמת הארכתי בזה דעי"ז הוה מה דמבו' בנידה דס"ה וכ"מ דדם בתולים טהור לדידן דלא כר"מ דר"ל דזה הוה מעיין דם אך זה ע"י שהוא קרע המעיין וזה לא ניקרא ראי' ולכך טהור ועי' כתובות ד"ה ע"ב גבי מפקד פקיד כו' ודף ט' ודף ל"ו גבי בוגרת ע"ש בגירסת התוס' גבי דמים ופתח ובדברי רבינו בה' אישות פי"א הל' י"ב י"ג בזה, וכבר כתבתי בזה מהך דחולין דק"ט ע"ב בתוס' ונידה דס"ח ע"ב ובתו"כ פ' תזריע פ"ג דנקט כל דמים שהיא רואה אינו אלא מן המקור ובפ' מצורע פ' ד' ע"ש דנקט שכל דמים אינן אלא במקור ועי' בתוס' נידה דע"א ע"א ד"ה מקור מקומו ורש"י ד"י ע"ב ד"ה שמעוותות וכן ר"ל בהך דיבמות דק"ה ע"א גבי דירקה דרק רוק שבא ע"י רקיקה ולא שבא מאליו ע"ש ועי' תוס' שבת דקמ"ד ע"א גבי מעיין שמתעגל ויוצא ע"ש, ובאמת כן ר"ל בהך דב"ק דפ"ה ע"א גבי עלו בו צמחים מחמת המכה ע"ש בדברי רבינו פ"ב מה' חובל אם ר"ל שההכאה גרמה להצמחים שיעלו או דר"ל שהמכה הנעשה גרמה לצמחים, ונ"מ להך דנדרים דל"ה ע"ב וכ"מ גבי קרבנות יולדת דבעלה חייב ע' בב"מ דק"ד ע"א היכא דנבעלה לו בזנות מי חייב בהקרבנות של הלידה כיון דהוא גרם ע' כתובות דס"א ע"ב וב"ק דנ"ט ע"א גבי כחש גופנא ע"ש בתוס' וכתובות דף ל"ט עמוד א' גבי צער עיין שם ועיין ב"מ דף מ"ד ע"א גירא דידי' וב"ק ד"י ע"ב ודף ל"ד ע"א קרנא דתורך קבירא כו' ע"ש ונ"מ למאי דמבו' חולין דף קל"ד ע"א גבי ספק קרבן אשתו ספק משנתגיירה והוא תמוה דאימתי הוי' אשתו דקודם שנתגיירא הוי' ב"נ והאיך נישאת לו, וע"כ כיון דמ"מ ע"י נעשה זה חייב בהקרבנות, ואף דהיא ג"כ גרמא להחיוב בזה שנתגיירה תלי' זה בהך דכתובות דנ"ב ודע"א ובירוש' סוף נדרים גבי היא נתנה אצבע בין שיניו ובאמת רבינו ז"ל בהלכ' מחוסרי כפרה פ"א הי"ד כתב שם הלשון החיוב על האשה אך אי נימא כמ"ש במ"א לשיטת רבינו שם דלגבי קדשים וקרבן כ"ז שלא הביא קרבן גירות אין על הגר שם ישראל כלל א"כ נוכל לומר דבאמת הי' דלאחר שטבלה נשאה כדת רק שקרבן הגירות עוד לא הביאה והספק אימתי נקרב הקרבן של גירות אך מלשון התוספ' דכריתות לא משמע כן ומה דנקט בגמ' נדרי' ל"ה שם אם פטר' ר"ל בעודה מעוברת קודם שילדה ונ"מ אם מהני מחילתה לגבי זה שיפטור מקרבן עשיר ועי' עירוכין די"ז גבי עשיר והעני וכתובות דמ"ג ע"ב גבי כתובתה אם נשאה אם מהני מחילה שלה לגבי אב ע"ש ברא"ש, וכן לגבי הך דשם דף ס' לגבי מניקת גרושה אי מהני מחילת הבעל שלא תהא משועבדת להתינוק ע"ש בתו' ד"ה והלכתא ותוספתא שם פי"ב גבי פסק עמו שיזון את בתה דלא מהני מחילתה וע"ש דף י"א ע"א ניחא לי' במה דעבד אבוה ותוס' ב"ב דקמ"ג ע"ב. אך י"ל דר"ל שנשאה אח"כ וכהך גירסא בנדרים שם ע"ש בתו"י ובב"מ דק"ד ע"א דגם בקרבנות חובה שהית' חייבת קודם שנשאה צריך הבעל להביא עבורה ועיין תוס' נזיר דף כ"ד וסוטה דף כ"ג. על כל פנים זה ר"ל מחמת המכה. נחזור לענינינו: דבאמת להך דמבואר בחולין דף ק"כ ע"ב נראה דגבי דבש של תמרים לאחר שנעשה תרומה אף דהוי אסור מן התורה מכ"מ הוה רק איסור לא קדושה ואין צריך לשלם עליו קרן וחומש וכמבו' בתרומות פי"א וכמ"מ דהא דקיי"ל דהיוצא מן האיסור אסו' זה רק איסור חדש משום הך דהטמאים וע"ז ליכא דין חומש ולכך מדייק בחולין שם משקין דקדושים בתרומה ור"ל רק גדר קדושה לית בהו אבל איסור דאורייתא אית בהו היכא דהפריש תרומה מתמרים וקרא שם תרומה על התמרי' ועי' בדברי רבינו בהל' תרומות הי"א ומה ר"ל שם אם עשה מהם דבש ומשמע שם דקאי ארישא דעשה דבש מתמרי' של תרומה וע"ש בירוש' בתרומות אם מיירי לאחר שנטבלו או לאחר שנתרמו אם זה הוה כמו פנים חדשות ועי' תו' תמורה ד"ד מה דמחלק שם בין ביכורים לתרומה ורש"י מנחות דפ"ד ע"ב ומוכח שם דאף דהא קיי"ל בתרומות פ' י"א דמביאים משקה ביכורים של יין ושמן זה רק לאחר שהביאן לעזרה כמש"כ רש"י בחולין דף ק"כ ועירוכין די"א אך התוס' שם לא ס"ל כן בעירוכין וע"ש בדברי רבינו פ"ב מהל' ביכורים ובפי' המשנה פי"א דתרומות ופ"ד דחל' ובירוש' שם שמחלק בין הפרישן על מנת כן אך באמת כך דלפי המבו' במכילתא פ' משפטים יכול להביא יין ושמן ביכורים אבל אין קוראים עליהם והנה בירוש' מבו' בפ"א דביכורים ועי' מכות דף י"ח דהיכא דלא הפרישם ע"מ כן הוי כמו שאין ראוי לבילה דהקריאה מעכבת אך רבינו לא פסק כן בפ"ד הי"ב י"ג משום דס"ל דכ"ז שלא נכנסו לירוש' או לעזרה לא הוקבעו כלל וכ"כ בזה וא"כ יהי' זה תליא בהך מחלו' דמנחות ד"ט ע"א בהך דרי"ו ורי"ל גבי מנחה ואנן קי"ל כר' יוחנן דלא הוקבעו וא"כ גבי ביכורים כן ומה שכ' רבינו בפ"ב הל' (כ"ב) [כ"א] לא ישלחם לא דמעכב רק דלכתחילה לא מעכב מצות קריאה והנה הך עובדא דסוף פ"א דחלה גבי יוסף הכהן שם מיירי שהביא' כבר לירושלים ורק הוא הי' סבר כמ"ד בתוס' ביכורים פ"א דכהן בלא זה מביא ואינו קורא ושוב יכל להביא אף לכתחילה יין ושמן ולכך לא קבל ממנו אך לדידן כיון דקריאה לא מעכב וגם חוץ לירוש' לא קבע לא איכפת לן כלל זהו שיטת רבינו והך דתמורה ד"ד י"ל דביכורים כמצותן דהיינו לקריאה א"א להביאם משקה אף יין ושמן גם י"ל דזה תליה בהך מחלו' דר"י ורבנן בביכורים פ"ג אם הוי קדשי גבוה או קדשי הגבול דר"י ס"ל דהוי קדשי גבול ולא שייך בו גדר דיחוי וי"ל דזהו כונת רבינו בפי' המשנה שם שכתב דזה לדעת ר"י ור"ל הך ר"י. עכ"פ רבינו ס"ל דהא דמבו' דאין משלמין חומש על דבש תמרים ר"ל אף שעשה מן תמרים של תרומה דבש אף דאסור מן התורה זה רק גדר איסור לא גדר קדושה וכה"ג משמע מלשון רבינו ז"ל בהל' אישות גבי המקדש בפרש שור הנסקל דמקודשת בפ"ה הל' ב' שכ' כך פרשו אינו אסור בהנאה שאינו דבר חשוב לגבי השור ומה ר"ל ולא כתב כמ"ש בהל' מא' אסו' ספ"ד סתם מותר בהנאה ור"ל הגדר דאף אם נימא דגם בזה שייך היוצא מן הטמא עי' בכורות ד"ו וד"ז ע"ב וחולין ובדברי רבינו בהל' מא"ס פ"ג ופ"ד מכ"מ זה הוי מציאות חדש ולית בה איסור הנאה וזה דר"ל שאינו דבר חשוב לגבי השור ולא חל עליו גדר דבר משור הנסקל ועי' מעילה די"ב ע"ב גבי זבל של מוקדשין אך רבינו שם פי' דר"ל בחצר של הקדש ובא מפרש חולין מכ"מ לא נהנין ועי' ע"ז דף כ"ט ע"ב. עכ"פ כך כוונת רבינו בהל' אישות פ"ה הנ"ל גבי פרש דהאיסור עליו לא מחמת הפרט דשור הנסקל רק מחמת הכלל דכל היוצא מן הטמא דאין עליו גדר איסור הנאה ולכך אם קידש בהם הוי קדושין עכ"פ גבי משקין מוכח מדברי רבינו כאן דע"י שנתערב בהם דבר מר לא פקע מהם האיסור אך זה תליא בהך מחלוקת דתוספ' דמכשי' הובא בירוש' פי"א דתרו' הנ"ל אם רק מים אין בטלים לעולם או גם שאר משקין ובהך מחלו' פ"ג דטהרות הובא במנחו' דל"א אך בהל' מא' אסו' פ' י"ד הי"א כתב רבינו דגם אם נתערב בתוך יין נסך דברים מרים ג"כ פטור אם שתה וצ"ל נ"מ בין יין של ערלה דשם הוי האיסור עצם וגבי משקין דבר שהוא עצם האיסור א"א להשתנות דכל עצם אינו משתנה אבל גבי יין נסך דהאיסור הוא רק סיבה ע"י דבר אחר אז גם גבי משקין י"ל דנשתנה ובטלה ממנו הסיבה ולכך פטור ועי' בהך דמנחו' ד"ע ע"א דמבו' שם לגבי תרומה היכא שלא נעשה שינוי בהדבר עצמו רק שהאוכל אכל שלא כדרך האוכלין פטור ממיתה וחומש וכ"כ רבינו פי"א מהל' תרו' אך מוכח שם דרק ממיתה פטור אבל מלקות יש ועי' בהך דחולין דק"כ ע"א מה דמחלק שם בין טומא' אוכל' לאכילת יו"כ דגבי יו"כ לא אזלינן בתר הדבר רק בתר האדם האוכל דתליא במישבי דעתו וא"כ איך מדמה בירוש' פ"ו דתרומות גבי שתה חומץ של תרומה דמשלם קרן וחומש כמו גבי יוה"כ ע"ש דגבי יוה"כ הא תליא בהאדם דנקט משיב את הנפש מה שא"כ גבי תרומה ובאמת רבינו ז"ל פסק להיפך דגבי תרומה משלם קוח"ו וביוה"כ פטור אך רק פטור מכרת וי"ל דמלקות חייב ולקמן אבאר זה ובאמת לפי שיטת רבינו בהל' תרו' דנזיר זר ששתה יין של תרומה אין משלם חומש דהוי בגדר מזיק אך זה רק גבי נזיר, דהרי חזינן דחייבה שם התורה על דבר שאינו ראוי לאכילה (אכילת צער) כמבואר בספרי פ' נשא פסקא כ"ג גבי פסול' אוכל כאוכל ופסקא כ"ד גבי אכילת צער ועי' שבועות דף כ"ב ע"ב דחרצן אין דרכן לאכול רק ע"י תערובות ונזיר דף ל"ד ע"ב גבי פסולת פרי וגבי עלין בהך מחלוקת דר"א ורבנן אם אסור לנזיר דרבנן ס"ל מחמת דאינו בכלל פרי, ועי' מחלוקת בירוש' כלאים פ"ז אם העלין מקדשים את הזרעים, ובהך דסוכה דף מ' ע"א ויומא דף פ"א ע"ב ובשביעית ובירוש' פ"ז ופ"ח ופ"ט וכ"מ, ועי' נדרים ד"ד חידוש וחולין דצ"ט ע"א בתוס' ד"ה גלה, עכ"פ חזינן דאיסורי נזיר חל גם על דבר שאינו ראוי לאכילה, ולכך י"ל דגבי תרומה דצריך דווקא לגבי קרן וחומש ולגבי מיתה כל הג' גדרים דהיינו שיהי' זה הדבר ראוי לאכילה והאוכל אוכל אותם כדרך אכילה וגם אוכל כמו שדרך לאוכלם, עי' ברכות דל"ה ודל"ו ובמעילה דף י"ט ע"א בתוס' ובמאי דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל פ"י מהל' תרומות ה"ז גבי חומץ וחיטים, ובאמת במנחות ד"ע ע"ב מבואר דחייב מלקות גבי מעש"ש גם בתבואה אך יש לחלק בין מלקות לחומש ומיתה, וכן דייק רבינו בהך דמנחות ד"ע ע"א הובא בהל' תרומות פי"א הל' כ"ו דאם גחן ואכל התרומה בזמן שהוא מחובר פטור מן מיתה וחומש חזינן דלאו יש דהלאו הוא מחמת איסור תרומ' לא מחמת הקדש וכבר כתבתי בזה, עכ"פ לכך נזיר ששתה יין של תרומה בשוגג פטור מהחומש אבל היכא דאסור מחמת שאר איסורים כמו בהך דפסחים דל"ב חייב בחומש ואדרבה כיון דחזינן דהתורה חייבה ע"ז הוי אכילה, ועי' בדברי רבינו בהל' מא"ס פ"ח ה"ו גבי ג"ה של נבילה דיש עליו שם בשר, וגם לגבי בב"ח אף דבכל הגידין ליכא בב"ח כמבו' בחולין קי"ד. מ"מ לגבי ג"ה י"ל דחייב ולא כמ"ש רש"י פסחים דמ"ז ע"ב ע"ש, אך מ"מ לגבי מוקדשים כגון נותר ופיגול עי' חולין ד"צ ע"ב י"ל דכרת אין בו וכבר כתבתי בזה דמוכח מדברי רבינו בהל' מא"ס פי"ד הי"ח דאוכל כזית נותר ביוה"כ חייב עליו ג"כ מלקות משום לאו דיוה"כ וא"צ ככותבת, ובהל' שגגות גבי כרת וקרבן גם שם כה"ג צריך דווקא ככותבת כמבו' בדברי רבי' שם פ"ו ה"ד ובכריתות דף י"ד אם כן לפי זה נימא דגם אם נזיר שתה ביו"כ יין יהא פטור מכרת כיון דזה תליא בהאדם וצ"ל דנ"מ דגבי תרומה האיסור הוא בפרט לא כללי' והרי כהן אוכל בתרומה ועי' מה שכ' התוס' שבת דקכ"ז ע"ב ולכך אזלי' בתר הפרט מה שא"כ גבי יו"כ כיון דזהו איסור כללי אף דתליא בהאדם לא אזלינן בתר פרט רק בתר כלל וכה"ג מצינו בהך דחולין דפ"ז דגבי כסוי הדם ממעטינן גבי כסהו ונתגלה והגדר דהרי מבו' בכריתו' ד"ד ע"ב דצריך קרא לרבות גבי דם כסוי שחזר ונתגלה שחייבין עליו כרת ולא אמרי' דכיון דהתורה צותה לכסותו נתבטל מגדר דם ע"ש אך רק לא נתבטל מהסוג של דם אבל מגדר של מין פרטי גבי מצות כיסוי דרק דם חיה ועוף בזה נתבטל השם מהם וכה"ג כתבתי בהל' חמץ גבי מת שנשרף ושלדו קימת דיש נ"מ בין טומאת אהל לטומאת מגע ומשא דשם הפרטי ניטל ממנו וכה"ג כ' התוס' בחולין דף קכ"ו ע"ב גבי ביצת השרץ וגבי חלב דכל היכא דפרט לנו רק מינים אז י"ל דכ"ז שאין הצורה שלו כמו שהוא אין עליו זה השם וכה"ג כ' רש"י בחולין ע"ב דלכך לא מהני שחיטה לולד בן ח' משום דעדיין אין עליו שם בקר וצאן ואף דבשבת דקל"ו אמר הטעם משום דהוי כמת ר"ל דהצורה הפרטית שיש עליו מתה דהרי אינו מטמא ויש בו דין אבר מן החי וכמבו' בתוספ' דשבת ואף דלגבי דם קי"ל דחייב עליו כרת כמבו' בחולין דף ע"ד מכ"מ גבי רביעי' דם דנפל בן ח' הוי זה מחלו' דתנאים בספרי פר' חוקת אם מטמא ועי' במשנה דמכשיר' פ"ה גבי הכשר ג"כ מחלו' וזה משום דשם פרטה התורה וכן נ"מ דאף דקי"ל דישראל הבא על העכו"ם הולד כמותה מכ"מ אם ישראל בא על עמונית או על מצרית קודם גרות וילדה בן רק שם בן נח יש עליו אבל לא שם עמוני או מצרי וזהו ר"ל הגמ' ביבמות דף ע"ז ע"ב בנה מעמוני פסול ור"ל דווקא עמוני אבל מישראל לא דזה רק דין כללי לא פרטי וכ"כ בזה בהשמטה לח"ג וכ"כ בזה דנ"מ ג"כ גבי גדר חצי שיעור דקיי"ל דאסור מן התורה אם הוא איסור כללי או פרטי וכמו אם אכל חצי שיעור מבשר בחלב או מכלאי הכרם שלא כדרך אכילתו אם אסור מן התורה דגבי כללי אין עליו רק איסור דרבנן שלא כדרך הנאה מותר מהתו' ואם פרטי ושמו עליו אסור מן התורה ובזה י"ל לשון רבינו בהל' מא"ס פי"ד ה"ד במה שכ' שם גבי פחות מכזית ונתפח אסור ואין לוקין ולמה לן זה בלא נתפח ג"כ אסור אך י"ל נ"מ דאז יש עליו שם האיסור הפרטי וכן נ"מ גבי חצי זית בשר קודש שנתפח (והך דמנחות דף נ"ד רצה לומר שנתפח אחר כך) ואח"כ נעשה נותר דאז י"ל דלוקין עליו משום נותר כיון דבזמן שחל שם נותר עליו הוי עליו שיעור כזית וכה"ג כ' בפ"א דהל' חמץ דפחות מכזית חמץ שנתפח ונעשה כזית לדידן דקי"ל דחמץ לאחר הפסח מותר וא"כ חזינן דהזמן עושה עליו האיסור ובכל רגע מן הזמן שמתחדש מתחדש האיסור עליו וכמ"ש וכן למ"ד דאסור מן התורה לאחר הפסח ולא שייך עליו מתחדש מכ"מ אם נתפח קודם זמן האיסור אז י"ל דלוקין עליו אך כרת אין עליו דמ"מ לא אכל מעצם החמץ רק פחות מכזית ובזה יבואר לשון רבינו ז"ל ובאמת הנה לקמן בהל' חמץ פ"א ובפ' י"ד מהל' מא"ס כתב שם רבינו דמכת מרדות ליכא רק על כל שהוא פחות מכשיעור ובהל' שביתת עשור גבי יו"כ כתב דעל חצי שיעור חייב מכת מרדות ועי' בהל' מא"ס פי"א ה"ג גבי סתם יינם דלוקה מכת מרדות רק ארביעי' והטעם כך משום דאיכא למימר דחצי שיעור אין עליו גדר שם אכילה ובפרט לדידן דפסקי' דגם גבי שבועה אין חייב רק על כזית וכן גבי שתי' ברביעי' וא"כ לפי זה גם מכות דרבנן א"א ללקותו מחמת פרט דאכי' ושתי' רק מחמת שעבר על איסור תורה ועי' בהך דמנחות דט"ז ע"ב אין דרך אכילה בכך ולכך ס"ל לרי"ל דמותר מן התורה ואף דלא פליג על היוצא מן הטמא לשיטת רבינו בהל' מא"ס פ"ג ה"ו ופ"ז הל' ט"ז גבי חוטים של חלב ע"ש בלשון רבינו אין עליהם שם חלב רק מחמת שהם בזה הגדר וראי' דהרי מבו' בחולין דף קכ"ו ע"ב דמטמאין בנבילה וכ"כ בזה וצ"ל דטעם דרי"ל דאין עליו גדר אכילה ונ"מ דבנתפח ונעשה זית גם לרי"ל אסור מן התורה או כגון אם שהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס או כגון אם אכל כמו כזית חמץ בזמן האחרון של פסח וההשלמה היתה במוצ' פסח וכן קודם הפסח וגמר בפסח בתוך שיעור פרס אז יש עליו איסור מן התורה וגדר אכילה ולוקין עליו מכת מרדות לכו"ע וזה ר"ל הירוש' תרו' פ"ז מודה רי"ל בעתיד להשלים וכן לדידן אף דיש עליו שם איסור תורה מכ"מ גם מכת מרדות לא לקה מחמת אכילה אך מכ"מ מעט פחות מכזית שפיר לקי מכת מרדות וההל' דקי"ל כלים פי"ז דרק על כזית בינוני ליכא בתקנת חכמים דתקנת חכ' הוי בגדר לשון ב"א וגם כזית קטן יש עליו שם זית ועי' תוס' ב"ב דקמ"א ע"א גבי טומטום ועי' ביבמות דף ע"ח ע"א ברש"י גבי רובו שאינו מקפיד דלגבי מעוברת שנתגיירה אוקמוהו אדאורייתא וע"ש דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה וכל דאין נ"מ וע"כ צ"ל דלגבי תקנת חכמים עובר ירך אמו כמו בלשון ב"א עי' תוס' ב"מ דף ע"ט ע"ב וב"ק דף ע"ח ע"ב ובתוספ' ב"ב פ"ה גבי מכירה ושבת דקל"ה ע"ב ולכך שפיר לקי מכת מרדות אך גבי יו"כ דשם השיעור הוא ככותבת כתב שם רבינו דלוקה גם על חצי שיעור דהוי כזית כמבו' בכריתות דף י"ד דהא יש בו שיעור אכילה ונ"מ גבי הוצאה בשבת וגם שם יש גדר חצי שיעור כמבו' שבת דע"ד וע"ש דצ"א איך הדין אם הוציא פחות מכזית וזה תלי' אם היכא דליכא ההל"מ של כגרוגר' כמה שיעור הוצאה שם זה נ"מ לגבי הך דפסחים פ"ה ע"א דמל' הגמ' וברש"י שם מוכח דגם פחות מכזית אם הוציא בפסח מחבור' לחבורה עובר בל"ת דמייתי ראי' דמיירי שיש כזית מדקתני האוכל ע"ש וכן כ' רבינו בס' המצו' דא"צ כזית אך בתוספ' פסחי' ומכות ובירוש' פסחי' פ"ז ובדברי רבי' בה' ק"פ מבוא' דרק כזית ואף דבפסחים שם ילפינן הוצאה בג"ש משבת מ"מ בכגרוג' לא ילפינן דלא גמרינן מהלכה כמבו' בפסחים דפ"א ומכות די"א וכ"מ וכן נ"מ גבי נותר בקדשים אם השאיר פחות מכזית אם עבר איסור תורה ועי' רש"י מנחו' דנ"ד דדייק שם גבי נתפח נקט רק שהי' פחות מכביצה ונתפח ועמד על ביצה ובאמת זה מחלוקת בפסחי' דפ"ה דטומאה יש גם בכזית, אך ר"ל דהיכא דלא השאיר רק פחות מכזית אז לא קנסו אותו אף אם אח"כ נתפח ואין בזה משום עצלי כהונה וכן נ"מ דאף לר' שמעון דס"ל בכל התו' דאכילה לגבי מלקות בכ"ש מ"מ לגבי נותר אם לא נשאר רק פחות מכזית י"ל דגם איסור אכילת נותר לא חל ועי' יומא דפ"א ע"א גבי דם ובירוש' נזיר פ"ו ופ"ז גבי רקב ובבלי דנ"א ובלשון רבינו בסוף הל' ק"פ שדייק שם דצריך אדם להשתדל שלא ישאיר ור"ל אף בפחות מכשיעור ועי' בתוס' שבועות דף כ"ז ע"ב גבי היכא דנשבע לאכל את הככר אם נשאר פחות מכזית אם עבר על השבועה ע"ש ובירוש' שם רפ"ג וכ"כ בזה ועי' בדברי רבינו בהל' טומא' מת פ"ד ה"ו גבי כזית חלב שהתיכו דמוכח שם דאם הוה מפורר ואח"כ התיכו אינו מטמא אף במשא ובאהל וגרע מרדדו והטעם כיון דהתיכו נעשה עליו צורה אחר' אך מכ"מ אם הי' כזית שלם דכבר חל עליו דין שם טמא לא פקע ממנו בהתכה אבל אם הי' רק פירורים אז לאחר שהתיכו אין עליו שם טומאה כלל וכה"ג מוכח מדברי רבינו שם דיש חילוק במת שנשרף ובין אם נשרף חי ע"ש בפ"ג ה"ט וה"ו ובפי' המשנ' פ"ב דאהל' ובגדר הך דנידה ד"ע ע"ב גבי אשתו של לוט ובהך מחלו' דאהל' הובא בתמורה דל"א גבי כזית רימה ע"ש ונראה דהיכא דהוי תרוד אם הרימה מתה גם רבנן מודה דמטמא בגדר רקב ועי' רש"י תמורה דף ל"ד ע"א גבי בשר המת שהופרך ונידה דנ"ה ע"א גבי יבש דר' יוסי ונזיר דנ"א ע"ב גבי טחנו והרקיב ודף נ"ג ע"ב דאקמח ובהך מחלו' דתוספ' סוף נגעים ובירוש' פ"ג דערלה גבי אבנים מנוגעות שעשה סיד אם מטמאין או לא משום דנשתנה צורתן ועי' הגירסא בתוספ' פ"ז דנגעים מאי דפליגי שם ר"ש ורבנן ונראה דפליגי כמו הך דזבחים דף ק"ו ע"א אם די משניתך הבשר או דווקא עד שיעשה אפר, ועי' נידה דף כ"ח ע"א גבי שלדו קיימת וכה"ג נ"מ דגבי קדשים מבואר במעילה דף ט' בפרים הנשרפים דמועלין עד שיהא ניתך הבשר, ועי' תוס' זבחים דמ"ה ע"ב ד"ה אבל ע"ש, אבל גבי פרה אדומה מבואר במס' פרה פ"ד מ"ד עד שתיעשה אפר ע"ש, ועי' מנחות דף נ"ב ע"ב ואכ"מ ועיקר הגדר תליא בטומאת אבנים מנוגעות אם הן בגדר עצם או רק חלק מן הבית עי' במה דפליגי בנגעים פי"ג משנה ג' כמה שיעור לטמא אבן או עץ בבית המנוגע אם כזית או בכל שהוא ע"ש ור"ל אם הטומאה חל' על צורת הבית והבית נעשה מחלקים נפרדים וצורת הבית בא מאליו אף דהוא הרכבת שכונית ע"י אדם מכ"מ צורת הבית הוי בגדר מיזגיות עי' חולין דקכ"ט ע"א גבי מעשה עץ ותוס' שבת דף כ"ט ע"ב ועי' ב"ב דף נ"ג ע"ב גבי בנה פלטין כו' בנכסי הגר דכ"ז שהם בלא דלתות אין עלי' צורת בית ורק ליבני בעלמא דברים נפרדים וכן ס"ל לרבינו בהל' מזוזה דבית בלא דלתות פטור מן המזוזה והצורה הוי בגדר פנים חדשות ועי' בדברי רבינו בהל' זכיה פ"ב ע"ש דאותו שהעמיד הדלתות קנה גם הפלטין אף שיש להם בעלים רק דמשלם דמי הלבנים וההוצאות וכ"כ מה דרבינו סותר עצמו בהל' מעילה דפסק שם דמקדיש את ביתו ואח"כ דר שם לא מעל מספק ובהל' עירוכין פסק דהמשכיר בית לחבירו ואח"כ הקדישו המשכיר ודר בו השוכר מעל אך כך דיש בהבית ב' גדרים גדר החומר שממנו נבנה הבית אבנים ועצים כו' והם דברים תלושים ואח"כ נתחברו אבל הצורה של הבית זה נעשה במחובר ועי' שבת דף קכ"ה ע"א ונדרים דף נ"ו גבי בית דמחובר בארעא וגם משום דבעי נתיצה ע"ש בשבת הנ"ל ולכך מבו' בנגעים פי"ב דאבן שיש אינה מטמא' בנגעים וכן בתו"כ ממעט ג"כ שיש משום דקשה מאד ואינו בר נתיצה ורק אבנים רכות ועי' במכשירין פ"ב בתוספ' שם ובירוש' כלאים פ"ז ובר"ש עוקצין פ"ב ע"ש דשיש מאד קשה ועי' בכלים פ"ה גבי תנור של אבן. עכ"פ צורת הבית ודאי היא נעשה במחובר ולכך גבי מקדיש את הבית הוי ספק מעילה אם ר"ל לצורת הבית או להחומר דברים הנפרדים אבל במי שמשכיר את ביתו אם כן צורת הבית הוי של השוכר ורק דברים אשר מהם נעשה הבית הם של המשכיר וכשמקדיש המשכיר דעתו על האבנים ועל כו' ולכך חל עליהם גדר מעילה ונ"מ ג"כ גבי בית המנוגע אם לאחר שנולד בו הנגע הוסיפו בו עוד אבנים אם גם עלי' אח"כ חל דין האיסור ועי' פי"ד מהל' טומא' צרעת ה"ט ע"ש בהשגות ובתו"כ בזה פר' מצורע ושם מבו' דממעט אף אם חיברה אח"כ לבית ובפי"ג בנגעים גבי מלבנים מחלו' דר"י ורבנן ועי' ב"ב דס"ט גבי מכירה ואכ"מ.

עכ"פ טומאה שמטמא הכהן הוא מטמא את צורת הבית ובאמת גם באדם אף דהוא בגדר הרכבה מזגיות מכ"מ יש בזה כמה סתירות אם הוא עצם אחד כמו נקודה דבר צמות או ג"כ דברים נפרדי' ועי' בהך מחלו' דב"ש וב"ה בעדיות ובאהלות פי"א ה"ג אם אדם מביא את הטומאה ע"ש בפי' המשניו' ועי' סוכה דף כ"א ע"ב גבי שורים ועי' בהך דיומא דנ"ד ע"ב במחלוקת דר"א ור"י עולם מאמצעיתו נברא או מהצדדים וכן הוה פלוגתא שם דפ"ה ע"ב גבי בריאת האדם, וזה ג"כ ר"ל אם הוה גדר נקודה הרכבה מזגיית או הרכבה שכוניית, ור"א מתלמידי ב"ש גבי אדם כמ"ש, ועי' בהך דב"ב דף ס"ז וקידושין דף כ"ז גבי גדר דסדנא דארעא חד הוא ור"ל דהחלוקה בגדר הסכם הדין, ולכך קיי"ל דאין קרקע נגזלת רק אם נשתקע שם הבעלים כמבו' ירוש' בכלאים הובא בתוס' סוכה ד"ל ע"ב ובב"ב דמ"ד ע"א, וזה הגדר מה דמבואר בסנהדר' דף מ"ז ע"ב קרקע עולם אינו נאסר, ועי' ע"ז דנ"ד ע"ב, ור"ל דכל הקרקע הוא מציאות אחת ואין בו תפוסת ידי אדם, ע"ז דף מ"ה, ועי' נזיר דף ז' ע"א גבי מכאן עד סוף העולם ע"ש ברש"י דהוה זה מציאות אחת רק התורה חלקה, ולכך גבי גט עי' גיטין דף י"ט ודכ"א וכ"מ גבי מחובר לקרקע ע"ש במה דמבוא' בתוספ' דלא שייך במחובר גדר נתינה אף דבכל מקום עי' ב"מ דף נ"ו ע"ב גבי ידו דגם בקרקע שייך זה, רק משום דלא הוה כריתות, ועי' בירוש' גיטין שם, אך ר"י סבירא לי' דזה הוה גדר הרכבת שכונית ולכך למד זה משלג וכמבו' בנידה די"ז ע"א דאין חיבור לשלג ולכך רבינו ז"ל בהל' מקוואות גבי העושה מקוה משלג דשם חיבור אדם לא מהני ולכך שאובים פסולים, עי' נזיר דף נ' ע"ב ותוס' זבחים דף ק"ה ואהלות פ"ב גבי תרווד רקב שגבלו ובתוספ' טהרות וכ"מ דאין חיבורי אדם חיבור, לכן כתב רבינו בפ"ז דמקוואות גבי שלג דדווקא אם ריסקו, וע"ש בפי' המשניו' בפ"ז דמקוואות, ועי' בהך דיומא דף מ"ז ע"ב גבי חפנים אם חלקו אי מהני, ור"ל אם זה הוה כמו מציאות אחת או דברים נפרדים, ובירוש' שם, וראי' לזה מהך במנחות דף כ"ה גבי שמאל דאמר שם דהותר ביוה"כ וביומא שם דמ"ח ע"ב, ואמאי לא יליף זה מחפנים, וע"כ דגבי חפנים הוה זה מציאות א' ובגדר מעשה עץ שימש בחולין דף קכ"ט, ובהך דגיטין דט"ו ע"ב גבי ידים טהורות לחצאין, ובחגיגה דף כ' ע"ב ודף כ"ג אם שייך גדר נטילה ביד אחת, וכן נ"מ לגבי סמיכה דצריך דווקא בשתי ידים בב"א, עי' מנחות דף צ"ג ובתו"כ פ' אחרי, ולקמן אי"ה אבאר זה, ועי' בחולין דס"ח ע"ב גבי מחלוקת אם יש לידה לאיברים ודף ע' ע"א, וכ"כ בזה גבי גדר דעיסה שגבלה במי פירות אי הוה חיבור כמבו' במס' טבול יום פ"ג בחלה פ"ב ותוס' זבחים דף ק"ה הנ"ל, ובמאי דפליגי גמ' דילן שבת דצ"ה וירוש' שבת פ"ז אם מגבן חייב משום בונה או משום לש ר"ל אם הוה מציאות אחת או רק קיבוץ נפרדים, ועי' רש"י שבת דקל"ד ובהך דשבת די"ח אין גיבול בחול, ושם דף קנ"ה גבי גובלין את השתית ובדברי רבינו בה' שבת פ"ח הט"ז ופכ"א ה' ל"ג ובפי' המשניו' אהלות פ"ב גבי תרווד רקב הנ"ל. ועיין נידה דף כ"ה כגבינה כו'. על כל פנים ר' אליעזר ור"י דיומא הנ"ל פליגי בזה אם הארץ מציאות אחת או קיבוץ נפרדים ועי' ב"ק די"ג גבי שלמים שהזיקו אם יש חילוק בהאברים וגם שם נקט רק לגבי אימורין ולמה לא נקט שם כנגד חזה ושוק דגם זה אינו גובה כיון דהוא שלחן גבוה קזכי וע"כ משום דרק בבני מעים י"ל דהוי פרטי כעין הך דאהל' וסוכה הנ"ל אבל חזה ושוק א"א לחלקם משאר הגוף ועי' בהך דפסחי' דכ"ז ע"ב במה דאמר שם חלב של שור הנסקל יוכיח ובאמת אינו מובן מה זה הגדר גבי חמץ החיוב כרת והאיסור הנאה הוא מחמת דבר אחד אבל חלב של שור הנסקל הם דברים נפרדים איסור הנאה מחמת שור הנסקל והכרת מחמת חלב וע"כ דהאיסור ההנאה שחל על שור הנסקל חל ג"כ על גדר פרטי ולא על המציאות שלו ועי' בהך בזבחים ד"ע ע"ב צריך שם ריבוי מקרא דחלב של שור הנסקל יהי' טהור חזי' דזה מציאות חדש לא מצד הכלל ועי' בהך בשבת דף פ"ג בשיטת רש"י ותוספ' שם דאבר מן החי של נידה וזבה אינו מטמא רק כמו שאר אברים מן החי דהטומאה שלהן לא חלה רק על הכלל לא על הפרט ועי' תוספ' כריתות דף י"ג ע"ש וכן נ"מ גבי הך דיומא דמ"ג דמבו' שם לגירסות שלנו דרק קטן שיש בו דעת אשה מסייע' ע"ש אבל אין בו דעת לא מחמת שיטת רבינו ורש"י דס"ל דהזאה צריך כונה לטהר לא כונה להזות בלבד ושם צריך דוקא יש בו דעת וכעין הך דיבמות דק"ה ע"ב אף למאן דס"ל דגבי אשה בחליצה א"צ שתהא גדולה אבל מכ"מ כונה בחליצ' צריך כמבו' שם דק"ב ע"ב ופליגי שם מהו הכונה אם כונה להחליצ' גופא או שצריך כונה להפעו' שהחליצ' פועלת דהיינו להתיר אותה לשוק ולזה לא מהני שיעור הפעוטות רק צריך שיעור שתגיע לעונת נדרים דהיינו לשי' רבינו בגדלות רק שלא הביאה שערות כשיעור דזה לשיטת' הוי עונת נדרים מן התורה ובזה א"ש מה דביבמות שם לא אצרכה רבי בדיקה אף לכתחילה וע"ש בתוס' ובכורות די"ט ע"ב אך באמת בתוספ' מוכח דלכו"ע לכתחילה לא, אך כיון דבאתה לשנים בזה סמכינן אחזקה דרבא וכן ס"ל גבי הבאת קרבן שבא על שפחה חרופה אף דחייב שיהי' בן ט' לשיטת רבינו כמבו' בה' אס"ב ובהל' שגג' מכ"מ כתב רבינו עד שיגדיל ויהי' בן דעת ור"ל ג"כ גדלות בלא סימנים כשיעור אך שם משום דפחות מזה אינו יכול להקדיש הקרבן דזה אינו ממחוסרי כפרה וצריך דעתו כמבו' בנדרים דל"ה, ועי' בתוספ' טהרות הובא בר"ש פ"ה מ"ט, ולכך צריך רק כה"ג דהוי מופלא סמוך לאיש ועי' מנחות דצ"ג גבי סמיכה ועי' בהל' קרבן פסח פ"ד ה"ט במה שכ' שם עד שלא הביא ב' שערו' והביא ולכאורה כבר היה מופלא סמוך כו' אך רבינו לשיטתו דס"ל דרק אם הגיע לשני גדלות אך שער' שלו לא הי' בהם כשיעור ועי' בירוש' תרומו' פ"א גבי קר"פ במופלא ובדברי רבינו פ"ב ה"ד ושוחטין על הקטנים שיהי' בכלל ור"ל בגדר התמנות ולא בגדר שה לבית אבות וראי' דהרי מבו' פסחים דפ"ח גבי אמה העברי' דמשכחת לה שהפרישה קר"פ לעצמה וע"כ לא הביאה ב' שערות ועי' בירוש' פ"ה דפסחים הדא אמרו שהקטן יש לו מנין ולכך אם שחט לשם קטן שלא מאותה חבורה יפסל אף דבעי' בר כפרה כמותו כמבו' בפסחים דף ס"ב ע"א וגם נ"מ דאף דקי"ל קטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני צריך להביא פס' שני מכ"מ כתב רבינו דאם שחטו עליו בראשון פטור ורק כה"ג דהי' בו שער' רק לא כשיעור וכן מוכח בירוש' פסחים פ"ח דאמר שם דפסח לשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו ר"ל דע"י הפסח שהפריש עליו קודם שנתגדל לגמרי מועיל בו שהוא נפטר מפס' שני אף שאז יתגדל ובאמת הארכתי בזה דהיכא שהגיע לשני גדלות וגם יש בו שערות רק פחות מכשיעור אז לאחר שהביא הפעולה שנעשה הוי גדול למפרע וזה ר"ל רבינו ז"ל בהל' אישות פי"א ה"ו אין משיאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודעין שהביא סימנים כו' והוא תמוה דא"כ לא הוי קטן ועי' ב"ב דקנ"ו וכתובו' ד"צ ע"א אך ר"ל כך דלא נגמרו עדיין אצלו הסימנים ועי' שבת ד"פ ע"ב הגיע לפרק' וסנהד' דע"ו ע"ב ומו"ק ד"י ובפי' המשנ' שם ונידה ד"י ע"ב ודף מ"ט ע"א ובדברי רבי' בהל' איס"ב פכ"א הכ"ה ור"ל ג"כ כן ופירקן היינו השערו' וכן ר"ל הך דקידו' די"ט ובמחלו' בירוש' שם גבי יעוד אם דוקא לגדול או אף לקטן ובמכיל' מבו' בפר' משפטים דאף לקטן ור"ל כה"ג דוקא וזה ר"ל ג"כ הך דנידה דמ"ט ע"ש בתוספ' דר"ל דלא נגמרו השער' וביום האחרון ועי' ברש"י נידה דף מ"ז ע"ב דיש זמן בין נערות לבגרות וסימנים דהוי עלי' ב' רשויות רשות האב ורשות עצמה וכן הדין בקדושין דף ע"ט ואז גבי איש כה"ג אף דבזמן הקדושין לא נגמר עדיין מכ"מ אח"כ הוי קדושין למפרע ובזה אתי שפיר דברי הספרי בפר' תצא גבי מוש"ר דממעט שם קטן שהוציא שם רע ולכאורה איך משכח' לה הא צריך דוקא שיהא בה גדר חיוב מיתה עי' סנה' ד"ח ע"ב וכתובו' ד"מ ע"ב בתוס' וגבי יבום ממעטי' ממיתה עי' קידוש' די"ט ובאמת רש"י ז"ל ס"ל דגם ביבמה קטנה כן דאף שבא עלי' יבם גדול וקנאה לגמרי מכ"מ פטורה ממיתה דס"ל דגם יבם קטן הוי קנין גמור ולא כשיטת התוספות ועי' רש"י יבמות דף ס"ח ודף צ"ו ע"ב דלא משמע כן אך יש לדחות דס"ל כשי' הרמב"ן וכן שיטת רבינו דקטן בן ט' קונה יבמתו מן התורה רק רבנן עשו אותו כמאמר ורק התורה מעטה אשתו ממיתה וכן ס"ל להתוס' גיטין ד"מ ע"ב ועי' רש"י סנהד' דנ"ה ע"ב וכן ס"ל לרש"י גם בגדול שיבם את הקטנה ועי' ברש"י קדושין ד"י ונידה דף מ"ד דלא כתוס' ורש"י יבמות דף ס"א ע"ב ד"ה ואינה חולצת מוכח שם ג"כ דלא נגמר הדבר עד שתגדל וי"ל דגם ביבם קטן לא נאסרה על בעלה רק ע"י קנוי וסתירה כיון דליכא מיתה ועי' ביבמות דף צ"ה בזה אם האיסור והחיוב מיתה תליא בזה וזה ר"ל רש"י ביבמות דף נ"א ע"ב אבל ע"י קנוי וסתירה אז נאסרה מטעם גזירת הכתוב וכן נ"מ לשיטת בה"ג דס"ל דלא נאסרה רק כמכחול כו' וזה רק בלא קנוי וסתי' וזהו בעצם כונת הס"ד בכתוב' ד"ט ע"א אין האשה נאסרת כו' ור"ל דנ"מ אם היא נאסרת עליו או הוא אסור בה ונ"מ להך דנדרים דף ט"ו ע"ב גבי אין מאכילין לאדם דבר האסור ע"ש. ושוב יש לומר דכיון דמשועבד לה אין נאמן זה ר"ל. וזהו ג"כ גדר הך דברכות דף מ"ח ע"ב גבי קטן פורח ר"ל כה"ג ובירוש' שקלים פ"א גבי קטן אינו שוקל ע"ש ור"ל ג"כ כך דהיכא דהגיע לשנים אך לא נגמרו השיעור דהשערות אז לתבוע תובעין אבל אין ממשכנין. עכ"פ לשיטת רבינו ורש"י גבי הזאה המזה צריך כונה גם לטהר ואם כן נימא דאף דאשה פסולה להזות מכ"מ בת דעת הוי ותהי' כמו בגדר עומדת על גבו וע"כ דכיון דהיא פסולה להזות הדעת והכונה שלה פסולות להזות ולא מצטרף לזה ובעצם עיקר הגדר מה דאנו מכשירין בכמ"מ בעומד על גביו אם ר"ל דהוי כמו שהעושה יש בו דעת או כמו שהעומד על גביו עושה ובזה א"ש מה שהקשו התוס' גיטין דכ"ב וביבמות מחליצ' דיהי' מהני עומד על גביו וכ"כ בזה דיש ב' גדרי' כונה אם כונה להדבר בעצמו או כונה לפעולת הדבר ועי' בהך דכריתות די"ט ע"ב מה דמחלק שם בין כונה למחשבה וכן נ"מ גבי חליצה דצריך כונה אם די בכונה להדבר או להתירה ועי' בהך מחלו' בתוספ' דידים ספ"א הובא שם בר"ש גבי אם צריך מחשבה של הנותן והנוטל או די בחדא מינייהו ובהך דר"ה דכ"ט גבי שופר ס"ל ג"כ לר' יוסי דצריך כונת שניהם ואף דגבי הזאה די בכונת המזה בלבד אך שם הכונה עושה לשיטת רבינו ורש"י שיהי' חל עלי' שם הזאה לא מחמת טהרת הניזה רק מחמת עצם ההזאה ולכך מעכבה הכונה וכונת ניזה א"צ משום דמה שמתטהר הניזה וכן בטבילה בחולין מועלת הפעולה גם להמזה ולשאר בני אדם ונ"מ אם נגע לטהרות או באשה לבעלה וכדו' וזה ר"ל הך דחולין דל"א ע"ב כונת אחרים כונה מעליתא היא ר"ל דכיון דבלא הזאה אם נגע הוי מטמא להכל א"כ מועלת ההזאה לכל אדם ולכך מהני כונת המזה או המטביל בטבילה כמו הטמא בעצמו ולכך מבו' בנדרים דל"ה ע"ב דמחו"כ אינם צריכין דעת ויכול אחר להביא עליהם בלא דעתם משום דהם פוסלין קודש ונ"מ גם לאחרים וכן בהך דמבואר בכתובו' דף י"א גבי גר קטן דמטבילין אותו על דעת ב"ד, ע"ש בתוס' ובסנהדר' דף ס"ח ע"ב דהא צריך קבלת המצוות שיקבל עליו המצוות עי' תוס' שבת דף ס"ח ע"א ועי' בס' הלכות גדולות בה' מילה דמבו' שם גבי חש"ו דכיון דאין בו דעת אין מקבלים אותו רק בקטן עפ"י אבותיו דזהו כשיטת רש"י כתובו' די"א ע"א דדווקא שאמו הביאתו להתגייר ובלא זה לא וכן מוכח מרש"י יומא דפ"ה ע"א גבי תינוק שנמצא דאין מגיירין אותו עד אחר שיגדיל, ובאמת זה הוי מחלוקת בירוש' פ"ח דיבמות גבי קטן אם יכולים לגיירו בע"כ ורבינו פסק בהל' עבדים פ"ח ה"כ דמהני גבי קטן, ועי' בירוש' רפ"ד דקידושין במה שהקשו התוס' בסנהדר' דס"ח ע"ב גבי קטנה לר"ש פחותה מבת ג' אף דיכולה לחזור בה מ"מ אח"כ לכשנתרצית נעשית גיורת למפרע ע"ש, אך זה רק בלא זכה בה ישראל אבל אם תקף בה שוב איננ' יכולה לחזור וזה ל' רבינו בהל' עבדים הנ"ל וכהירוש' בפ"ח דיבמות הנ"ל, ועי' כתובות דמ"ד ע"א גבי גיורת שנתגיירה בתה עמה, אך שם כיון דגם אמה שנתגיירה מהני שפיר, וע"ש בתוס' וגם כיון שצריך לעשות ב"ד לכך מהני הב"ד שעשתה אמה בעבורה וזה ר"ל הך דכתובות דף י"א דניחא לי' במה דעביד אבוה ר"ל כיון שגם הוא בעצמו נתגייר, והך דרב הונא ר"ל שהאם הביאתה להתגייר אבל היא בעצמה לא נתגיירה, אך מ"מ כיון דצריכה כוונה וקבלה איך מהני, וצ"ל כאן ג"כ דזה נ"מ גם במי שגיירו אותו ומהני כוונת האחרים עליו כמו בהך דחולין דף ל"א ע"ב הנ"ל כיון דנ"מ גם לאחרים דב"נ פוסל בביאתו וא"כ יהי' נ"מ לר"י דס"ל בקידושין דע"ז דגם גר פוסל א"כ אין נ"מ ובזה י"ל דבזה פליגי בירוש' בפ"ח דיבמות הנ"ל וכן נ"מ גבי מילה דכבר כתבתי בזה דמצוות המילה צריך שיהא מדעת האב כמבו' בשבת דקל"ג ור"ל דבל"ז הוי רק מהול אבל מצוות המילה לא נתקיימה, וכבר כתבתי בזה דגבי אב צריך דווקא לשמה עי' בע"ז דכ"ז דקיי"ל דא"צ זה רק דהמילה כשירה אבל המצוה התלוי' על האב לא נתקיים כמ"ש התוס' פסחים ד"ז ע"א, ולכך ס"ל לרבינו ברפ"ג מה' מילה דאם אין שם אב ליכא ברכה דלהכניסו ע"ש, אך מ"מ לר"ע דס"ל בכ"מ יבמות ד"ע כו' דערל הוי כטמא, שוב י"ל דמהני כוונת אחרים ע"ז וכן הגדר שם דל"ו ע"ב גבי התורם משלו על של חברו דלשיטת רבינו למסק' מהני משום דכבר כ' דיש גבי תרומה ב' גדרים מה שמתיר הטבל והוא עצמו נקדש ועי' במ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"י דב"ק גבי גזלן דאף אם אינו מתיר מכ"מ חלה הקדושה ועי' בדברי רבינו בפי' המשני' בפ"א דתרומות במה דאמר שם ולא מן הפטור על החיוב ולא מן ההפקר ובאמת איך יוכל להיות שיחול שם תרומה על הפקר או על פטור ואך ר"ל כך דהנה מבואר בירוש' מעשר' פ"א והובא בדברי רבינו בהל' תרומות פ"ב הל' י"ב דאם הפקיר קמה וזכה בה אף דפטו' מן תרומה מכ"מ אם קרא שם תרומה חל שם תרומה עלי' דזה רק פטור ואם קרא חל אבל אם הפקיר שבלים וזכה בהן ועבר והפריש לא חל כלל וכמו דמבו' בכמ"מ דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל נראה ונדחה הוי דיחוי ר"ל דהיכא דהתורה פטרה יש ב' גדרים או משום דפטור או דהוי כמו שנעשה הדבר ולכן גבי קמה כיון דאם קרא שם תרו' במחובר לא חל שם תרומה כלל ולכן אף דהפקר פטור לא שייך למימר דהוי כמו שהפריש דאז לא שייך הפרשה כלל לכן אם עבר אחר כך והפריש לאחר תלישה וזכיה שפיר חל מה שא"כ בהפקיר שבלים דאז אם הפריש הוי חל גם פטור שפטרה התורה הוי זה כמו פעו' וכמו הפרשה ולכך אם לאחר זכיה הפריש לא חל כלל דרוב פטורי התורה הוי פועל לא העדר וכמו דקי"ל גבי עגלה ערו' עריפתה זוהי שחיטתה ומטהר מדנבילה כמבו' בזבחים ד"ע ובכמ"מ וכן גבי שעיר המשת' יומא דף ס"ד דחיתו לצוק זוהי שחיטתו ועי' בדברי רבי' בהל' בכורים פ"ז הל' ח' ט' החילוק בין שותפין עכו"ם שלשו עיסה על מנת לחלק ואח"כ נתגיירו והוסיפו עוד כל א' בפ"ע לאחר חלוקה חייבי' אבל בישראל כה"ג פטור דהוי כמו שנפרש מהן חלה וכה"ג כת' בשיטת רבינו תם ז"ל בכתובות דף נ"ג ע"ב וגם רבינו ס"ל כך בפי"ט מהל' אישות דהיכא דנישאת בחיי אביה ומת בעלה ואח"כ מת אביה אם לא נתבגרה לגבי מזונות נשאר התנאי כתוב' ושפיר אכלא אף דנישואים מוציאין מרשות אב כמבו' בכמ"מ ועי' כתוב' דף ל"ט ודף מ"ג ע"ב ונדרים דף פ"ט ע"ב גבי הפרת נדרים ובכמ"מ מכ"מ גבי מזונות כיון דבשעת שנישאת לא שייך כלל התקנה דהאב חי לא נידחה מה שא"כ בבגרות דלא דהבגרות דהיינו הגדלות הוא דבר הנעשה ונפסק רק הוא דבר הנמשך וכל רגע ורגע נתוסף הגדלות ולכך יצאה מרשות אביה לעולם אף בדבר דבזמן שנתבגרה לא הי' הדבר זה כלל מכ"מ לאחר מיתת האב הגדלות נמשך ועי' במה שכ' התוס' כה"ג במכות דף י"א ע"ב ועירכין דכ"ט ע"ב. עכ"פ לפי' רבינו בפי' המשניו' בפ"א דתרומות הנ"ל קמ"ל דאף דחל שם תרומה ע"ז מ"מ אינו יכול לפטור על תבואה שהוא חייב להפריש והארכתי בזה לפי מאי דקיי"ל דאשה בפסח שני הוה רק רשות לא חובה כמבו' בפסחים דצ"א ע"ב, וכן פ' רבינו בהק"פ פ"ה ה"ח אך משמע שם מלשונו דזה רק אם היו שוגגים או אנוסים אבל אם הייתה מזידה אז חייבת בפסח שני אך לא מגדר פסח רק קרבן, ונ"מ דלא דחי שבת כמבו' בפסחים דצ"א ע"ב שם, וכה"ג מבו' בכריתות דף ח' גבי מי שיש עלי' ה' לידות או ה' זיבות אף לגדר הכשר די בקרבן א' מ"מ יש חיובים בגדר חיוב, וכן גרס רבינו בה' מחוסרי כפרה פ"א ה"י ובזה א"ש מה שהקשו התוס' שבועות ד"ח ע"א ד"ה ואימא הא צריך להביא הכשר לקדשים אך ר"ל דנ"מ כה"ג ועי' נדרים ד"ד גבי בל תאחר אם עיקר הקרבן הוא בשביל הכשר או רק חיוב. עכ"פ זה ה"א דמכפר לו יוה"כ, ובאמת י"ל לגבי הני אם מתה י"ל דמוטל חיוב גם על יורשיה, ועי' מנחות ד"ד ע"ב דרק משום הכשר לכך אינו בא לאחר מיתה ועי' ברש"י בכורות דנ"א ע"א גבי עולת ראיה שהיורשים מחויבים להביא, עכ"פ גבי פסח האשה אם הזידה ולא הביאה קר"פ דמביאה פסח שני יש בגדר קרבן י"ל דלא נפטרה מכרת כמו באיש ועי' בכריתות דכ"ז ע"ב דהוה ס"ד שם דאף דעני שהפריש קרבן עשיר יצא מ"מ אם הפריש הקרבן בזמן שהי' עשיר והעני ידחה כיון דמתחילה הי' חובה ועכשיו רשות, וכבר כתבתי בזה גבי הך דזבחים די"ט גבי תפילין מהו שיחוצו דמבו' שם דזה רק למ"ד לילה זמן תפילין דאז י"ל כיון דזה חיוב תמידי שיהי' עליו תפילין לא הוי בזה כלל גדר חציצה, וכעין מ"ש התוס' קידושין דף ל"ו ע"ב גבי תנופה דכל היכא דהמציאות כן לא שייך בזה גדר חציצה ואף דמבו' שם דפטורים מחמת עוסק במצוה זה לא הוה כמו שאינו בר חיוב כלל ולכך אם רצה להניחם י"ל דלא חייצי, עכ"פ חזינן דהיכא דהתו' פטרה לא מחמת הדבר יש עליו גדר מציאת הדבר ולכך לס"ד לא חייצי, ועי' תוס' ע"ז דל"ד ע"א ע"ש גבי תענית אם היכא דהתענה בלא קבלה אם פוטר את נדרו או הוה כמו הך דמבוא' ב"מ דכ"ו ע"ב מתנה בעלמא ע"ש, ועי' ב"ק דק"ו ע"א דזה אם נתחייב בבית דין דהדין פוטר ע"ש גם י"ל גבי הך משנה דתרומות פ"א מ"ד ר"ל כגון אם הפקיר אחר מירוח ולא זכה בו ואף דמבו' בירוש' תרומות פ"א ה"א די"ל שיכול להפריש תרומה בהפקר לאחר מירוח זה רק מהפקר על הפקר, אבל מההפקר להפריש על שלו אינו יכול, וכן מוכח מהך דב"ק דקט"ו ע"ב גבי משתברות ע"ש ברש"י, והך דמבו' בירוש' דמאי פ"ג ה"ג משלך כו' שם ר"ל בגדר חיוב, וזה ר"ל המשנה דכאן, וכהך דאמרינן בב"מ ד"ו ע"ב פוטר ממונו כו' וכן ר"ל בהך בזבחים דס"ח אימר דאמר כו' ורש"י שם דפ"ב ע"א דאף היכי דאם עלה לא ירד מ"מ הקרבן לא יצא, דזה רק דין תוארי ולא מציאות, ועמ"ש רש"י סנהדרי' דקי"ב ע"א אם מהני אם שחט בהמת עיר הנדחת לטהרה מידי נבילה מחמת בזה גדר דין תוארי, ולא הוי כמו שור הנסקל, זבחים דס"ט וד"ע וב"ק דמ"א ואי אפשר שיפטור בזה חיובו והוה בגדר כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וכה"ג פליגי רש"י פסחים דצ"ו ע"ב ותו"י יומא ד"נ ע"ב גבי תמורת פסח אם הקריבו לפסח אם יצא בו יד"ח וע"ש בתו"י דהוה כמו מציאות אחת עם הפסח, ועי' מעילה ד"ו ע"ב גבי שתי חטאות ותוס' זבחים דקי"ב ע"א כה"ג ועי' תמורה דף כ' ע"ב אין אדם מתכפר כו' ור"ל ג"כ דמה שהתמורה קדושה הוא גזירת הכתוב דהרי גם בשוגג הוה תמורה, ועי' תמורה ד"ב ע"ב גבי קטן מהו שימור ע"ש, ור"ל ג"כ כך דר"ל דזהו מחמת דין לא מחמת פיו בלבד ובתוס' חולין דפ"א ע"א וכבר כתבתי בזה דבזה א"ש קושית הירוש' רפ"ו דיומא גבי תמורת חטאת דאיך מפריש לכתחילה למיתה, עי' מנחות דע"ד ומעילה ד"י ותמורה די"ז גבי מקדיש טריפה וכ"מ. ועי' מנחות דפ"ט ע"ב גבי אשם מצורע שהקריבו שלא לשמו, ובאמת נראה דהך דנקט במשנה אין תורמין מן המחובר על התלוש י"ל דמיירי כהך דמנחות ד"ע ע"א דהיכא דכבר נטבל בתלוש ואח"כ זרעו די"ל דחל עליו שם תרומה ע"ש מ"מ הוה כמו ב' מינים, ועי' נידה דנ"א ע"א דלגבי מעשר מהני מחשבת חיבור ע"ש, אך מהך דקידושין דס"ב לא משמע כן ובאמת נראה ג"כ דאף לשיטת התוס' ב"ק די"ב ע"ב גבי קדשים קלים דחלק הבעלים יש לו בהם קנין ויכול לקדש בהם אשה וגבי תמורת קדשים קלים גם חלק הבעלים הוי גדר שולחן גבוה כיון דזה הקדש דין כמו שכתבתי כיון דגם בטעות הוה תמורה, עי' תמורה די"ג ודי"ז ונזיר דל"ב וכן אין שאלה בתמורה כמבואר בירוש' דמאי פ"ז ונזיר פ"ה ובדברי רבינו בה' נדרים פ"ד ה"ז ולכך הוה כמו שולחן גבוה, ועי' במאי דפליגי רש"י ותוס' מנחות דס"ב ע"ב למ"ד דב"נ יכול להביא גם שלמים מה יהי' בחלק הבעלים, אם שייך לכהנים או הבעלים הב"נ יכול ליתנם לכל מי שירצ' ועי' מ"ש בזה בשיט' רבינו בפי' המשני' בהך דיבמות דף ל' ע"א גבי הגדר גבי יבמה היכא דלא הוי ערוה רק שנאסרה עליו שעה אחת דפטו' מן החליצה ומן היבום איך הדין גבי צרתה אם זה הוי כמו צרת ערוה או רק כמו צרת חלוצה דלשיטת רבינו הוי' רק בגדר שניה ע"ש בתוס' ובירוש' דלא ס"ל כן. וכה"ג יש מ"ד ביבמות די"א ע"ב גבי מחזיר גרושתו משנשאת דאף אם נימא דהיא פטורה מ"מ אין חשש בצרתה וכמ"ש רבינו בפי' המשניו' הנ"ל, ועי' מ"ש רבינו בפי' המשניות שם בפ"ה דיבמות דלר"ע לכך ס"ל דאין קידושין תופסין בחלוצתו משום דלאחר החליצה חזרה להיות ערוה כמו שהיית' קודם מיתת האח ועי' שם ד"י ע"ב דאמר שם מחמת חייבי לאוין והנה ר"ע ס"ל ביבמות דמ"ד דאחות חלוצתו אין קידושין תופסין בה משום דהכתוב קראו ביתו, חזינן דלר"ע החליצה פעלה פעולה בהחלוצה, והנה נ"מ במאי דפליגי ר"י ור"ל אם החליצה פעלה גם בהצרה פעולה, או רק פטור עי"ש ובירוש' שם ונ"מ לאחות צרת חלוצתו דלדידן מותרת כמבו' שם ד"מ ע"ב לר"ע מאי, ועי' בתו"כ פ' אמור מה דמרבה שם דחלוצה אסורה לכהן כמו גרושה מק"ו דהא גרושה מותרת לחזור לו ולחלוצה אסורה לחזור לו, ואמר שם דא"כ צרת חלוצה נמי תהי' אסורה לכהן ואמר דצרה לא נעשה בה מעשה משא"כ בגרושה וחלוצה נעשה בה מעשה, אך זה רק לר"ל דס"ל דהצרה נשארה כמו בתחילה אבל לר"י דס"ל דגם הצרה נשתנה ע"י החליצה ומסיק דמה שפוסל בכהן הוא מחמת שנעשה בה מעשה ע"י בעלה, משא"כ צרה אף שגבה פעלה החליצה ג"כ מ"מ הוי רק ע"י אשה ולא ע"י איש, עכ"פ עיקר הפסול של הגרושה לכהן הוא מחמת שנעשה בה מעשה גירושין ועי' במ"ש רבינו בה' איס"ב פ' י"ז ה"ג דלכך דאלמנה לכה"ג לוקה בלא קידושין משום דהוא חיללה משא"כ גרושה היא מחוללת ועומדת, ואף דגם גרושה נתוסף בה חילול שאם היא בת כהן ובא עלי' כהן אסורה לאכול בתרומה עי"ז , וצ"ל דזה רק חילול לא בעצם אבל מ"מ בגרוש' הגירושין עושה בה מעשה לפסול משא"כ באלמנה וכה"ג דאין פסול בגופה כלל, ונ"מ בביאה שני' דאלמנה לכה"ג צריך דווקא קידושין ואז לוקה, ועיין תמורה דף כ"ט ע"ב וכבר כתבתי בזה ונ"מ דזה ודאי לר' יוחנן דסבירא ליה בקידושין דף ס' דהיכא דקידשה ושייר בה זמן כמו מעכשיו ולאחר זמן כו' אפי' קידושי מאה תופסין בה, וע"ש בירוש' דאפילו אם השני לא שייר מ"מ תופסין בה עוד קידושין כיון דאינה מיוחדת לא', היכא דכהן קידשה מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר וקידשה ואח"כ גירשה השני וודאי אסורה לראשון הכהן, דלא גרע מריח הגט וגם הא אשתני גופא ע"י הגרושין וכמבואר ביבמות דנ"ט אבל גבי כה"ג שקידש בתולה מכאן ולאחר כו' ובא אחר וקידשה ואח"כ מת השני מותרת להראשון דזה לא הוי שינוי הגוף כמבו' בתו"כ וכן מבואר בירושלמי שם וכמ"ש רבינו דאין עלי' שם חללה אף דפסולה לכהן גדול. עכ"פ לר' עקיבא דסבירא ליה דהחולץ עושה פעולה ממש בהחלוצה דעי"ז נקראת ביתו הוא וודאי ס"ל דדרשה דתו"כ גבי חלוצה לכהן לא הוי אסמכתא כמו דאמרינן ביבמות דכ"ד רק אסורה לו מהתו', והנה מבואר ביבמות דנ"ב ע"ב דר"ע דריש מקרא דמחזיר גרושתו מלאו דלא יוכל כו' דגם יבם שנתן גט ליבמתו אוסרה עליו ואף דבגמ' דידן אמר שם דהוה רק אסמכתא אך בירוש' לא ס"ל כן רק דהוה דרשא גמורה, ועי' תוס' יבמות דנ"א ע"ב ע"ש והגדר הוא משום דבאמת ביבמ' יש בה שני כחות (שני גדרים) וכבר כתבתי דיש בזה כמה סתירות אם עיקר המציאות דיבמה משום דכן גזרה התו' כשאין זרע לבעלה ויש לו אח עדיין יש עלי' זיקת המת כי לא נפטר' עדיין מבעלה הראשון מכל וכל וכ"כ דזה מחלוקת תנאים ביבמות דק"ד גבי חליצה בלילה וכן אין קידושין תופסין יבמות דע"ט ועי' רש"י יבמות דמ"ח ע"ב וקידושין די"ד וגיטין דפ"ג וכ"מ. וגם יש בה מה שזקוקה להיבם, וכבר כתבתי מהך דיבמות דנ"ב ע"א ודנ"ו גבי ביאת שוגג כמזיד למ"ד דעדיין אינה אשתו גמורה מה"ת עי' תוס' סוטה דכ"ד ע"ב דלזה מהני אח"כ מאמר ר"ל קידושין שלו ונגמר האישות והביאה גמרה ונתבטל גדר מה שנשאר מבעלה המת, אך כיון דהוי ביאה גרוע אינה אשתו לגמרי ואז גמר בה המאמר שלו בגדר קידושין דשוב אינה עוד אשת אחיו וכ"כ בזה, וס"ל לר"ע דלגבי זיקה דידי' מהני הגט שלו אבל מ"מ זיקת הבעל המת לא פקע וחל עלי' וממילא זקוקה לו, והוי זה בגדר מחזיר גרושתו משנשאת אבל חליצה פועלת בה להפקיע שני הזיקות והוה זה כמו שבעלה הראשון נתן לה גט ולכך אסורה לו ואין קידושין תופסין בה, אך מ"מ אין בה כרת דע"י המיתה של הבעל נתבטל ממנה האישות דכרת ונשאר רק לאו, ורק ר"ע לשיטתי' דסבירא ליה אין קידושין תופסין בחייבי לאווין, על כל פנים גבי תרומה יש ב' הגדרים מתקן הטבל ומקדיש התרומה ושניהם בעי דעת בעלים מה אתם לדעתיכם אך אם הפריש משלו על של חברו דדבר הנקדש לשם תרומה הוי שלו והתיקון אף דלא הוי שלו מ"מ לו ג"כ נ"מ בזה דפקע ממנו שם טבל לכן מהני. עכ"פ חזינן דלא מהני דעת של מי שאינו בר הזי' לצרף לקטן שהוא יכול להזות רק שאינו בן דעת והנה באמת עיקר המחלוק' מאי דפליגי רבינו והראב"ד גבי הזאה אם צריך כוונה לטהרה או כוונה להזות תלי' אם תיכף שיצאתה ההזאה מיד המזה אם אז פעולת המזה כבר נגמר, או כ"ז שלא באה ההזאה על הניזה לא נגמרה פעולת המזה, וזה תלי' בהך מחלוקת דזבחים ד"פ ודצ"ג אם מצטרפין הזאות, ועי' במאי דפליגי רבינו והראב"ד בפט"ו מה' פרה ה"א וה"ח אם המים הניטפים לאחר שיצאתה ההזאה מיד המזה קודם שהגיע על הניזה אם הם מטמאים וע"ש פ"י ה"ח בהשגת וכן בזבחים דצ"ג גבי כיבוס בגד מדם חטאת דמביא שם ברייתא משהזה אין טעון כיבוס ע"ש בגמ' דמפרש שם דזה קאי על שירים שבאצבע, ואמאי לא מפרש הגמ' דר"ל ההזאה גופא קודם שבא על המזבח וכו', וע"כ דס"ל דזה לא נקרא עדיין גמר ההזאה כ"ז שלא בא, ועי' בזבחים דט"ו דאמר שם דאם נקטע ידו של מזה דצריך והזה כו' ונתן כו' וכ"כ דפליגי רבינו ורש"י אם רק נקטעה ידו אבל אם נעשה בע"מ באבר אחר לא איכפת לן דכבר נתבטל פרט מי שזרק, וכמו בהך דשבת דק"ב ע"א גבי נזכר וכתובו' דל"א, ובאמת זה ר"ל בהך דמעילה ד"ז גבי חישב לנשפכים ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל דחשב לאחר שכבר יצא' הזריקה מידו קודם שבא על המזבח כו', וכן אם חשב בשעת ההזאה שתבא הזריקה חוץ לזמנו, עי' תוס' זבחים ד"י ע"א, ועי' בה' פרה פ"ז הי"א גבי נפסק החבל ואז חשב עליו אם מהני המחשבה ע"ש, ועי' גיטין דע"ט ובאמת לשון הגמרא במעילה שם דייק חישב לנשפכים ור"ל דנ"מ בין הניתנים בשפיכה לניתנים בזריקה עי' זבחים דל"ז וסוף פסחי' וע' ברש"י זבחים דפ"ח ע"א ומנחות ד"ב ע"ב גבי הזאה, וכן נ"מ דאף דאנן קיי"ל דשלא במקומו כמקומו דמי כמבואר בזבחים דכ"ו ע"ב זה רק אם התכוין להזות שם אבל אם התכוין להזות במקומו ובא שלא במקומו י"ל דגבי קדשים לא מהני, וע' סנהדרין דע"ז ע"ב גבי רוצח כה"ג ובהך דפרה הובא בסוטה דל"ח ע"ב גבי נתכוון לפניו כו' וכבר כתבתי בזה דזה ר"ל הך דחולין די"ב ע"ב גבי כדרכה כו' וכמבו' בתוספ' שם דר"ל דההליכה של הסכין הי' כדרכה ולא בצדדין ע"ש אך זה רק גבי זריקה אבל היכא דכתיב שפיכה לא איכפת לן בזה, ולכך דייק הגמ' במעילה שם בנשפכים כו' ועי' בירוש' פסחים פ"ה ה"ו דהוה שם מחלוקת אמוראים אם זריקה כהזאה או כשפיכה ע"ש בזה, ועי' במכילתא פ' בא ובירוש' פ"ט דפסחים דלחד מ"ד מתחילה הי' כל הדם של פסח מצרים על האסקופה לא בכלי ומ"מ לא אמרינן קלטי' מזבח כמו דזבחים דכ"ז דשם לא הי' כלי וע"כ דפסח שאני ועי' בדברי רבינו בה' ק"פ פ"א דמוכח שם דשם לכו"ע שלא במקומו לאו כבמקומו וכן מבואר בתוס' וזה ר"ל הך דפסחים דע"ז ע"ב דבעי שם קרא דזריקה מעכבת ולמה לנו קרא לזה אך ר"ל דכאן שלא במקומו לאו כמקומו כיון דעיקר הפסח הוא שיהא ראוי לאכילה, ושלא במקומו אינו ראוי לאכילה כמבו' בזבחים שם והך פלוגתא דידים הנ"ל דר' יוסי ורבנן דס"ל דשניהם צריך לכון לא כמו בהזאה ועי' בערובין דף נ"א גבי קנין תחום דמבו' שם דאם הי' אחד מכיר וא' אינו מכיר דמהני אם שאינו מכיר מוסר שביתתו למי שמכיר ואמר שם דר' יוסי היא ואח"כ חזר בו משום דר' יוסי ס"ל בידים בתוספ' דלא מהני כה"ג ועי' בהך דגיטין דט"ו ע"ב גבי ידים טהורות לחצאים ובתוספ' חגיגה פ"ג גבי טבילה בידים דלא מהני אם נטל אחד ונגבה ואח"כ נטל השני' וע"ש בבעל המאור בחגיגה שם ובהשגת הראב"ד עליו וזה תליא אם אז הוי ב' הידים כמציאות אחת או דברים נפרדים ובהך דסוכה דט"ז גבי הך מחלו' דר' אלי' ורבנן גבי מיטה אם מטהרת אברים ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל ג"כ אם זה הוי כמו מציאות אחת ובאמת כבר כתבתי דגבי הגדר דימין ושמאל אם הפסול משום דשמאל פסול אי משום דצריך ימין, ועי' בתוס' חולין ד"כ ע"א גבי מליקה בד"ה לא דנסתפקו בזה ובהך דבכורות דמ"ה ע"ב איטור יד ורגל ע"ש ברש"י דלא משום השינוי רק משום דבעי ימין בין הרגל ובין היד, וא"כ אמאי חשיב לי' בהדדי מומין דהוי רק משום שאינו שוה בזרעו של אהרן עי' בדברי רבינו בה' ביאת מקדש פ"ז וא"כ לא מחלל עבודה, ועמ"ש הר"ן ז"ל ר"פ ג"ה גבי הך מחלוקת דבכורות שם גבי שולט בשתי ידיו, ובמ"ש התוס' חולין דמ"ז ע"ב גבי שתי וורדות דאע"ג דהא שינתא מקומה חזינן דס"ל דהקפידא משום שהיא עומדת במקום שאינה מקומה כו' ועי' יומא דנ"ד ע"א דהיכא דהכניס שתי קטורת ביו"כ אחת חסירה וא' כתיקונה, ביאה כתיקונה הוה, אך מ"מ חייב משום הקטרה חסירה, ועי' זבחים דכ"ד גבי רגלו א' על הרצפה ורגלו א' על הכלי, דאמר שם רואים אם יכול לעמוד כו', ולכאורה הא הוה כמו נתלה ועבד, ע"ש דכ"ו ותוס' די"ד ע"א, ואף דכעת לא נתלה מ"מ זה נעשה ע"י דבר אחר, ועי' בהך דגיטין ד"כ ע"ב במאי דאמר שם ותיפוק לי' דה"ל שנים כו' ואף דכעת לא הוה כן כיון דעי"ז מתכשר וזה שייך למגרש לא הוי כריתות וכ"כ בזה דמ"ש בגיטין דכ"א ע"ב מחמת מחוסר קציצה י"ל זה רק לריה"ג דס"ל דבלא קציצה פסול הגט אבל לדידן דרק משום קפידת דבעל הוה רק סיבה ולא איכפת לן, ואף דרבינו בפ"א מה' גירושין ה"ו וכן בתוס' שם לא משמע כן מ"מ מלשון התוספ' גיטין שם משמע כמ"ש וכן נ"מ גבי ס"ת שם הקלף והדיו והכתיבה הם דברים נפרדים וכל א' הוי חלק מהס"ת לכך כולן צריכין שיהיו לשמן, משא"כ בגט אף דפשטות דקרא כמבו' בספרי הוה הדבר שהנכתב עליו והכתב הם שני גדרים ועי' בירוש' גיטין ובתוספ' בזה גבי דבר שאינו מתקיים ממעט שם משני דרשות, הכתב והדבר, אך למסקנא דסוטה דט"ז דההלכה עוקבת את המקרא ועיקר הדבר משום הכתב, ולכך כתבו על איסורי הנאה כשר דעיקר הנתינה הוא תואר הגט וזה נעשה רק ע"י ציווי הבעל וזה ר"ל הך דגיטין ד"כ נתינת גט ולא איכפת לן רק שזה לא יהי' נשאר ביד הבעל ובזה א"ש מה שהקשו התו' מנחות דל"ד על רש"י וכ"כ בזה וכן יהי' נ"מ לגבי גידין של הס"ת, אם התפירה גופא הוא חלק מן המציאות, או רק מחמת שא"א בלא תפירה, וכ"כ בזה אם גם זה צריך לשמה ובמ"א אבאר זה, עכ"פ מה דאמרינן בזבחים דכ"ד הנ"ל גבי רגלו אחת כו' י"ל דשם מיירי דשל ימין עומדת על הרצפה ובשל שמאל לא קפדינן אם הייתה עומדת באויר, ולקמן אבאר בזה אם צריך שיגע או רק שלא יהא הפסק, ועי' במקוואות פ"י מ"ד גבי בגדים ע"ש בפי' המשנה, ובחולין ד"ע ע"א וכ"כ בזה, ועי' בהך דחולין דע"ג ע"א גבי חיבורי אוכלין כמאן דמיפרסי דמי ור"ל שכל דבר הנמצא אינו נקודה א' רק הוא דבר המצטרף מכמה חלקים, ותו"כ פ' תזריע ופ' אמור במה דמקיש שם טבילת אדם לביאת השמש דמה שמש כולו כאחת אף טבילת אדם כולו כאחת, ובדברי רבינו פ"א מה' מקוואות ובירוש' ברכות פ"א, ור"ל דס"ל דשמש הוא נקודה אחת, ובדרוש הארכתי בזה בגדר הך מחלוקת בתוספ' דסנהד' פ"ז אם כל התורה ענין א', וזה נ"מ בלוחות הראשונות דנחצבו מן גלגל חמה ובין לוחות האחרונות דנחצבו מאהלו של משה רבינו ע"ה. וכן נ"מ גבי קידוש ידים ורגלים בהך מחלו' דזבחים דף י"ט ע"ב אם זה כמו מציאות אחת או נפרדים ונ"מ ג"כ גבי חציצה דקיי"ל דמן התורה רק רוב' אם נימא דהוי מציאות אחת לא חייץ עד שיהי' רוב בידים וברגלים אבל אם נימא דהם פרטים נפרדים גם אם רק רוב בשעור של יד א' ג"כ חוצץ וכ"כ בזה במקום אחר דזה ר"ל בחולין דק"ו ע"ב עד כאן כו' לחומרא וחד אמר לקולא ור"ל דאם השיעור גדול א"כ בחציצה הוי זה קולא ואם השיעור קטן הוי בחציצה חומרא וכן נ"מ דקיי"ל בידים דאם נטל חוץ לפרק וחזרו המים לפרק טמא א"כ אי נימא דצריך כל היד הוי זה קולא אם חזרו ועי' במה דפלי' רבינו והגאו' בהל' מקואות פ"ב ה' ט"ו גבי שער דחוצץ אם זה הוי מציאות בפ"ע או הוא חלק מהגוף וזה ר"ל בהך דב"ק דפ"ב גבי את בשרו את הטפל ע"ש ברש"י דנראה דס"ל דנ"מ בין גוף לשער דהגוף צריך שיגע במים והשער רק שלא יהי' חציצה ונ"מ דגבי בשר דאינו מקפיד בלבד לא מהני רק בגדר ביטול שמבטלין להגוף ועי' פסחים דמ"ו גבי בצק בעריבה ועירובין דף ק"ד וחולין דפ"ג ע"ב ושם דקכ"א גבי בשר שפלטתו סכין ודקכ"ט ועי' בהך מחלוקת בתוספ' הובא בר"ש סוף מקוואות גבי העושה קלקי אי הוי חציצה אי לא, ע"ש ובדברי רבינו בה' מקוואות פ"ב ה"ז ובמשנה במקוואות פ"ט מ"ב ומ"ג, ורבינו דייק בשער שעל הלב שנתקשר משמע רק מאיליו, אבל בכוונה בטל לגוף, והנה עי' בזבחים דע"ט ע"א במה דאמר שם גבי דלי דכיון דמן הדין א"צ תוכו טבילה לא איכפת לן אם יש גדר חציצה בתוכו, ועי' בתוספ' כלים הובא בר"ש פכ"ה משנה ה' גבי נטמאו אחורי רובע כו' הי' עליו דבר חוצץ לא עשה כלום כו' ר"ל דתלי' מהו זה החציצה אי הוה כמו שלא טבל כלל או רק חוצץ לטהרה, וזה ר"ל הך בעי' ביומא דל"א גבי טבילה דלר"י משום סרך אם יש שם חציצה, וע"ש בתוס' וכן גבי טבילת בע"ק לתפילה עי' רש"י יומא דפ"ח ע"א וברי"ף שם אם שם יש גדר חציצה וזה תלי' אם לא הוי טבילה כלל או רק שעדיין יש עליו הטומאה ושם רק בגדר מעלה וכן גבי מאי דקיימא לן גבי פרה עי' חגיגה דף י"ח ע"ב ובעדיות דגם מחמת ידים צריך לטבול כל הגוף אם יש חציצה על הגוף אם לא מהני כיון דבאמת ליכא טומאה כלל על הגוף, וכ"כ בזה די"ל הנ"מ במה דמבו' בעדיות פ"ג פלוגתא דר' דוסא ורבנן ושם נקט לשון אם נטמאו ידיו נטמא גופו, ע' פרה פי"ב והלא גם בסתם ידים כן כמבואר בחגיגה שם עיין שם בעדיות בפירוש הראב"ד ז"ל אך נפקא מינה דבסתם ידים הוי רק טבילת הגוף בגדר מעלה דאם נמצא חציצה על הגוף לא איכפת לן כמו הך דזבחים דע"ט משא"כ בנטמאו ידיו אז בפרה נטמא כל גופו וחוצץ אף בגוף ועי' בספרי פ' חוקת פסק' קכ"ד גבי כיבוס בגדים בכלים שבפרה דצריך דווקא במ' סאה ע"ש, ואף דבכל כלי מהני מה"ת אף ברביעית ע"ש, ובאמת בגמ' ב"ק דפ"ב משמע דכיון דצריך שלא יהי' חציצה צריך שנודע מתחילה דליכא חציצה, וכן מוכח בדברי רבינו בה' מקוואות פ"א דלזה גבי תרומה וקדשים מעכב זה מן התורה, וע' בחולין דף ל"א ע"ב גבי ירדה להקר ע"ש ברש"י ור"ל דצריך שירצה שיהא כולו במים ובתרומה וקדשים הוי זה מן התורה, וזה רק אי אמרינן דחציצה, הוה כמו שלא טבלה ועיין בחולין דף י"ז עמוד ב' גבי בדיקת סכין עיין שם, ושם רצה לומר גם כן לגבי קדשים דבלא בדיקת סכין הוי בגדר מתעסק, ועי' זבחים דק"כ ע"א, וכבר כתבתי במ"ש רבינו בה' מקוואות פ"ב ה"ט גבי רטי' וכן בלשון המשנה במקוואות ספ"ח גבי כאילו לא טבל דר"ל דעושה בכוונה שלא יכנסו שם המים אז גם מיעוט לא עלתה לו טבילה מה"ת ועי' בחולין ד"ע ע"א גבי נגיעה של בכור ע"ש בזה ובחולין דק"מ ע"ב גבי שילוח הקן ועי' יבמות דף ע"ח גבי היינו רביתיה ובזבחים דף י"ט וכמ"מ וכן בהך דזבחים דק"י גבי אומרין בבשר ור"ל לא מטעם דאינו מקפיד רק דזה מציאות אחת וכן הך דחולין דף ס"ז גבי תולעים ור"ה דכ"ז ע"ב גבי שופר, ומשום דיש ב' מיני חציצה אם יש על הגוף דבר המקפיד אז י"ל דהלכה דלא נטהר ע"י הטבילה אבל היכא דנותן דבר בכונה על איזה מקום בגוף שלא יגעו המים במקום זה אז הוי כמו שלא טבל כלל וכן מוכח מלשון המשנה דמקוא' ספ"ח גבי נתנה שערה בפיה וכו' כאלו לא טבלה ור"ל כה"ג ושם אין נ"מ בין מיעוט לרוב ועי' בלשון רש"י קדושין דכ"ה גבי הכל מודים בלשון לענין טבילה דמשמע מרש"י דס"ל דהאברים הוי פרטים נפרדים ועי' בחולין ד"ע וזבחים דף ק"ה אם אזלינן בתר רוב אבר או רוב עובר ובחולין דף ס"ח ע"ב גבי הוציאה ידו אם מצטרפין אח"כ עכ"פ גם גבי אדם י"ל דיש גדר אברים חלוקים ובהך דחולין דק"ב גבי הך מחלו' דרבי וראב"ש גבי בהמה בחיי' אם לאברים עומדת ובהך דמכות ד"ח ע"ב במה דאמר שם דלמ"ד חנק חמור אם הרג אביו אינו גולה משום דיש בו חיוב משום מכה אביו ואין גלות מכפרת אף דזה ענינים נפרדים ועי' בירוש' ב"ק פ"ד אם יש ניזקין בכולו ואכ"מ, וכן לגבי בית המנוגע תליא אם הטומאה חל' על כל פרט ממנו או על כולו ובזה י"ל הנ"מ מה דבגמ' שלנו בשבת דכ"א ע"ב גבי חנוכה נקט וקבעו כו' ובד' רבי' הל' והתקינו ונ"מ אם הם מציאות א' או נפרדים ועי' במאי דפליגי רש"י ותוס' שבת דכ"ג ע"א גבי למוצאי שבת כו' אם ר"ל אף שהיתה מודלקת לנר חנוכה מ"מ צריך לכבות' כן סברת רש"י ז"ל אך התוס' שם לא ס"ל כן רק דמיירי שזה הנר הית' של שבת ובל"ז א"צ לכבותה ע"ש, ובאמת גם גבי מנורה הארכתי בזה מהך דבמנחות דפ"ח ע"ב לשיט' רבינו בה' תמידין ומוספין דבלבד בנר מערבי אם הי' דולק כסדר לא איכפת לן, ועי' בהך דזבחים די"א ע"ב ושם ר"ל גבי חינוך המנורה ובתוס' מנחות דפ"ו ע"ב והארכתי בזה במאי דפליגי רש"י ותוס' עי' פסחים דנ"ט בגירסא ומנחות ד"ק ותמורה די"ד אם זה הוי גדר קרבן או לא, ועי' רש"י מנחות ד"נ ע"א ד"ה כדקתני ומה שהקשו התוס' שם דפ"ט למה צריך לקדש השמן בכלי שרת משמע דלא הוי כלל בגדר קדושה ע"ש אך כ"כ די"ל דבזמן שנצרך לחנך המנורה ולקדשה אז הוי גדר עבודה וגם הדלקה כן וא"ש מה שהקשו הת"י יומא כ"ד ע"ב מקרא דבהעלותך וגם נ"מ באיזו זמן הי' הדלקת הנרות ועי' בהך מחלוקת בחגיגה דכ"ו ע"ב ובירוש' שם ותלי' אם טומאת ע"ה צריך הערב שמש, עי' חגיגה דכ"א בתוס' וזבחים צ"ח ע"ש, וגם למ"ד דס"ל בשקלים פ"ד דמנורה מעכבת את הקרבן ועי' במאי דפליגי רבינו והרמב"ן ז"ל אם כלים של מקדש הוו כאו"א פרט בפ"ע או נכלל עם המקדש ע"ש ואי נימא דזה מעכב למקדש וכיון דקיי"ל בשבועות דט"ו וכ"מ דאין בנין בהמ"ק בלילה ה"נ יהי' מעכב גם חינוך הכלים של מקדש ואימתי מחנכין את המנורה וע"כ קודם שקיה"ח, אך י"ל דזה ממילא וכ"כ בזה בהך דסוטה ד"כ ועי' בהך דזבחי' דכ"ב ע"א דאף היכא דלרביעית לא מהני ולמקוה מהני מכל מקום אם עשו מקוה כה"ג וקדח ממנו רביעית כשר דכבר חל עלי' גדר מקוה, ונ"מ ג"כ גבי הך דשבת דכ"ג גבי עששית דזה וודאי בכל ימי חנוכה לא מהני אם הדליקה ביום עי' תוס' מנחות ד"כ ע"ב, אך מ"מ בער"ש ע"כ המציאות הוא כן וא"א לחנוכה בלא שבת והו' היום הזמן, ועי' מנחות דף נ"א בתוס' וכ"מ, אך אם מהני זה ההדלקה לשאר ימים דזה ממילא עכ"פ זה הוי מחלוקת בין רש"י ותוס' אם זה שטח א' או נפרדים, ועי' בירוש' סוכה פ"ג דאמר שם דברכה של נ"ח הוי על הדלקת כו' ור"ל דאף דהדלקה עושה מצוה מ"מ הגדר שיהיו מודלקים לשם חנוכה, ועיין מה שכתב הראב"ד ז"ל בהשגות בסוף הל' ברכות וכן יהי' נ"מ לגבי גר שנתגייר באמצע חנוכה או קטן שהגדיל אם צריך להדליק וכמו גבי ראי' ועי' סוכה דכ"ז ע"ב וכן נ"מ כגון למהדרין מן המהדרין ביום שצריך ג' נרות ואין לו רק ב' כמה יהא מדליק ועי' מנחות דמ"ה ע"א וסוכה דמ"ז ע"א גבי פרי החג ופסחים דק"ד גבי סדר הבדלות, ובר"ן ר"ה פ"ד גבי פסוקי' ותוס' מנחות דל"ט גבי ציצית ובהך פלוגתא דעירוכין ד"ז ע"ב וכ"מ ועי' תענית די"ח ע"א ובר"ן פ"א דכתובות גבי חתן וזה רצה לומר לשון קביעות, ועיין בבא מציעא דף קי"ב ע"ב גבי תקנות קבועות שנו. נחזור לענינינו דבזה פליגי אם מטמאין האבנים של בית המנוגע לאחר שריפה אבל בהנאה אסור לכו"ע וכן אם צריך כזית לטומאה או בכל שהוא ועי' בחולין דפ"ט גבי אפר של עיר הנידחת דאסור בהנאה ע"ש ברש"י מחמת לא ידבק ר"ל דהוי כמו ע"ז אך באמת לפי מה דמבו' בדברי רבינו לקמ' בהל' ע"ז פ"ד ה"י גבי נכסי רשעים דאם נקבצו לשם נשרפים וע"כ דר"ל לאחר גמר דין גם נכסי צדיקים כן אם נקבצו שם דהוי אשר בה וע"כ צ"ל דס"ל דעיר הנידחת הוי דבר הנמשך לגבי רשעים דשם הטעם מחמת שללה ור"ל של מציאות העיר ולכך כל זמן שנקבצו לשם אסורין ועי' רש"י חולין דק"מ דמבו' שם דבע"ח דשם לאחר הריגה צריך לשורפם דאז חל עליהם שם שללה וזה רק בשל רשעים אבל של צדיקים הוי רק בגדר פרט ולכן לאחר גמר דין אם לא הי' שם אף דאח"כ באו לשם מותרין ועי' במ"ש התוס' ב"מ גבי מחיצות בדף נ"ג ע"ב, ושם אבאר זה, וכ"כ בזה גבי אפרן. ע"כ ממהדורא תניינא]

ולפיכך נאמר בשבועת שקר וכו'. עי' בתוספתא פ"ג דשבועות שם כמניעת יוסף הצדיק סוטה דף י' ע"ב:

בכ"מ לא ירבה בשחוק. עי' שם מה דמחלק בין ת"ח לע"ה, ועי' בירוש' דמאי דאמר שם ריש לקיש עם הארץ אני אצל טהרות נ"ל משום דבברכות ד' ל"א אמרינן דמכי שמעה כו' משמע דקודם לכן לא נזהר בזה ואתי שפיר, ועי' נדה ד' כ"ג ע"א ע"ש: