Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השמטהנשמטעי' מש"כ לקמן הי"ב ופ"ו ה"י וי"א וכ"מ. והנה באמת כך דכ"כ דזה הוה מחלוקת דיבמות דף נ"ג ע"א גבי זיקה ר"ל כך אם הזיקה הוא מחמת שצריך ליבם או אדרבה היבום הוא מחמת זיקה וזהו ג"כ כונת הגמ' יבמות דף ו' ע"א דיבום לא מקרי הכשר ע"ש ברש"י משום דאפשר בחליצה ר"ל כך דהנה עי' במש"כ התוס' יבמות דף מ"ט ע"ב שכ' דיבמה לא מקרי ליבם כיש לה היתר לו דהא היא אשת אח ע"ש וברש"י שם דף נ"ב ע"א ד"ה נתן ע"ש אך בירושלמי פ"ה דיבמות משמע דמאמר שפיר תפיס מה"ת וכן גט. אך כך דהנה כ"כ דיש בזה כמה סתירות אם היבום הוא מחמת אחיו שמת או מחמת היבם עי' גיטין דף פ"ג ע"ב וקדושין דף י"ד ע"א ודף ט' ע"ב וכ"מ. והנה לפי מה דמבואר בהך דיבמות דף נ"ו ע"א גבי ביאת שוגג כמזיד וכן לשיטת רבינו ורש"י גבי ביאת קטן עי' ד' ס"ח ע"א ונדה ד' מ"ה וכ"מ הוא רק גמר והפקעה של הראשון אבל היבם לא קנה אותו מחמת קנינו ועי' מש"כ רש"י כתובות דף נ"ח ע"א ד"ה והאי קנין ע"ש אם הביאה שבא עליה היבם הוה גם קנינו ור"ל דהא דאוכלת בתרומה זה רק מחמת כיון דנישאת לכהן יש גם עליה שם כהנת ולא מחמת קנין כספו וזה נ"מ בין ארוסה לנשואה דנשואה יש בה ב' דברים א' מצד קנין וב' משום דהיא עצמה יש עליה דין כהנת עי' יבמות דף פ"ו ע"א גבי נשואה נותנת רשות לתרום ובזה א"ש מש"כ התוס' יבמות דף ס"ח ל"ל תרי קראי ע"ש וכ"כ בזה. והנה יבמה אוכלת רק בשביל אישות ולא בשביל קנין, אך אם היא ביאה גמורה אז נקרא גם קנינו וזה נ"מ בביאת שוגג בין ארוסה לנשואה. והנה לב"ש דיבמות דף כ"ט דס"ל דמאמר קונה קנין גמור אך לפטור צרתה ע"ש בתוס' הוה כמו ביאת הקטן רק דס"ל דלגמור ולבטל את זיקת הראשון מהני אבל שיקנה הוא מחמתו לא מהני מה"ת ור"א ס"ל להיפך דרק קנינו קונה מה"ת במאמר אבל לפטור של ראשון לא. אך באמת י"ל דזה תליא אם קדושין תופסין ביבמה לשוק ולמ"ד תופסין מאמר שפיר קונה מה"ת לכ"ע רק מחמתו ולא מחמת יבם וזה ר"ל הגמ' ביבמות דף ל"א ע"ב דאי זיקת ב' יבמין דאורייתא משמע דמה"ת הוה מאמר קנין ר"ל רק מחמתו דלא גרע מאחר אבל אם ס"ל אין קדושין תופסין לא, וזה ג"כ מה דר"ל בירושלמי יבמות פ"א ה"א אבא שאול כר"ע דאמר יש ממזר ביבמה והקשה שם מה שייך זה לר"ע אך הס"ד ר"ל דנהי דלא"ש לא קנה לה בביאת זנות מ"מ שם אשת אח פקע ממנה לגביה דהרי יכול ליבמה רק דהוה כמו אם בא עליה אחר דהוא לא קנה אותה בהך ביאה, ועיין מ"ש התוס' יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה בני ע"ש וכאן לא שייך תרוצם דהוא לא הוה איש זר א"כ ממילא תיפקע לגמרי כקושית התוס'. ובזה א"ש כך דאם נימא דקדושין תופסין ביבמה לשוק שוב אי ס"ל כאבא שאול דבעילת זנות לא הוה יבום מ"מ היא נפטרת ולא צרתה וזה ר"ל בהך דיבמות ד' כ' ע"ב דפליגי ר"י ור"א גבי ביאת אלמנה לכה"ג אי פוטרת צרתה ולא פליגי עליה גופא ע"ש ברש"י משום דלמ"ד קדושין תופסין ביבמה היא נפטרת לכ"ע וכמ"ש ועי' בתוס' יבמות דף מ"ד ע"א ד"ה אלמה דמשמע שם דחייבי ל"ת ועשה לאו בת יבום היא כלל ואבראי קיימי לענין יבום וא"כ חזינן דאין הזיקה באה מחמת היבום דהרי יש זיקה אף שאין יבום מה"ת רק היבום בא מחמת הזיקה וא"כ ממילא בחייבי כריתות ובחייבי לאוין לר"ע דאין קדושין תופסין נפקעת הזיקה וממילא בטל היבום זהו כונת רש"י ביבמות דף ו'. והנה עי' בירושלמי פ"ד דיבמות ה"א במה דמקשה שם גבי אם הניח אשתו מעוברת וחלץ לה יכול תהא צרתה מותרת להנשא. ולכאורה קשה דהא שם מבואר דאין חליצת מעוברת פוטרת וכן ביאת מעוברת אף אם אח"כ הפילה ועי' בתוס' דף ל"ה ע"ב ד"ה תגלי דמוכח שם דאף אי ידעינן בודאי שהיתה מעוברת ולד של קיימא בשעת ביאה מ"מ אם אח"כ הפילה פטורה מן הקרבן וא"כ חזינן דאף דקיי"ל דמעוברת אם ילדה ולד של קיימא אח"כ הוה אשת אח למפרע וחייבין בקרבן, וזה ודאי דה"ה אם נמצאת צרתה מעוברת ואח"כ ילדה הצרה ולד של קיימא ודאי ג"כ חייב קרבן ע"ש דף ל"ו ע"א ומ"מ לא מיפטרא משום חייבי כריתות וכן צרה הוי צרת חייבי כריתות כמו גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו עי' ד' ח' ודף ל"ב בתוס' ע"ש וצ"ל כמש"כ דזה לא הוה פטור בעצמו רק ע"י סיבה, ועי' ביבמות ד' פ"ז ע"א דמוכח שם דמעוברת ולד קיימא פוטרה מן היבום רק דמ"מ אסורה להנשא ר"ל כמש"כ לעיל דיש על היבמה ב' דברים של עצמו ושל המת ובמעוברת הוה רק הפקעה על של עצמו אבל זיקה של המת עדיין ישנה ואם נולד איגלאי מלתא למפרע דגם זיקת המת פקעה ולכך חייב קרבן ואם מת קודם שנולד עדיין לא נפטרה ועי' מש"כ רש"י ד' ל"ה ע"ב ד"ה דלא סגי דאף דביאת מעוברת לא שמה ביאה מ"מ בחליצה לא מהני לה אח"כ אף אי ידעינן ודאי שמת קודם שנולד וע"כ צ"ל דאז הוה כמו אם בא עליה אחר לשם קדושין ויהא תליא אם קדושין תופסין ביבמה וא"כ יהיה נ"מ אם בא עליה אז ביאת שוגג וכדומה דאז אין צריך גט ודי לה בחליצה וכן ר"ל כאן רבינו בהכ"ב ע"ש והוה כמו מאמר לב"ש בדף כ"ט, וגם י"ל דהטעם דאינו פוטר הוא כמו דאמרינן בירושלמי רפט"ז גבי כי ישבו בודאי ולא בספק ה"נ גבי עובר כן ולכך אינו פוטר אף דהיא חייבי כריתות וזה ר"ל התוס' ד"ה ור"ל ועי' תוס' נדה ד' מ"ג ע"ב דבן לא מקרי עובר ע"ש וא"כ י"ל דזה תליא בהני תרי לישני דכאן ד' כ"ט גבי מאמר לב"ש אי נפטרת צרתה בזה או לא ע"ש וה"נ מקשה הירושלמי למה לא נפטרה הצרה בביאת או חליצת מעוברת אם אח"כ הפילה אך זה ודאי אם אנו יודעין שהעובר מת במעיה אז מהני חליצה וביאה כמו גבי תרומה וכמבואר בתוספתא דיבמות פ"ט גבי כהנת ע"ש. והנה באמת הא דעובר פוסל את אמו מלאכול בתרומה אם הוא ג"כ מחמת פסול בעצמה או רק מחמת דבר אחר ונ"מ אם זינתה מישראל ונתעברה ומת הולד אי חוזרת לחזה ושוק וזהו מה דר"ל שם ר"ש בירושלמי דיבמות פ"ז עובר עשה אותה כממש לפסול ע"ש וה"ה גבי יבום כן ומ"מ אינה נפטרת כמש"כ וכמבואר בירושלמי כאן פ"ד וכן נ"מ אם בא על יבמתו מעוברת פחות מארבעים יום ואח"כ ילדה אם חייב קרבן כיון דאז עדיין אין שם עובר עליו גבי תרומה כמבואר ביבמות דף ס"ט ע"ב ה"נ כן, או דמ"מ נפטרת למפרע וחייב קרבן וזה תליא במש"כ. אך באמת לפי מה דמבואר ביבמות ד' נ"ה ע"א דילפינן מקרא אשת אחיו שיש לה בנים שאסורה לא מטעם שאינה זקוקה ליבם רק כך הוא הדין וא"כ נ"מ כה"ג דאף דאינה נפטרת מיבם כ"ז שהיא מעוברת מ"מ אם בא עליה חייב ומ"מ אינה נפטרת עי"ז מיבום דאין החיוב מצד עצמה ועי' תוס' יבמות ד' י' ע"א ד"ה לעולם ועי' בירושלמי יבמות פ"ד ה"ז במה דאמרינן שם דאם היו ב' יבמות ולאחת עשה מאמר ואחת בא עליה אינו יורד בנכסי אחיו מחמת דאינו יכול לקיימה וכן מבואר שם דמאמר לב"ש ג"כ אינו זוכה בנכסי אחיו ולמש"כ דהמאמר אינו קנין רק מצדו ולא מצד אחיו א"ש דזכיא בנכסי אחיו הוה רק מצד אחיו ולכך גם בביאת שוגג כמזיד זכה בנכסי אחיו כמבואר ד' נ"ו ע"א אף דמצדו לא קנה עדיין כמש"כ וזהו כונת הגמ' ג"כ כנסה הרי היא כאשתו כו' וכמבואר בירושלמי רפ"ו דיבמות. וכן ר"ל הך דדף מ' ע"א הכונס את יבמתו כו' וזה תליא אי זה הוה גדר ירושה או גדר כמו שהוא במקום אחיו ונ"מ לר"י דס"ל דאב קודם ליבם ועי' כאן דף קי"ז ע"א דדורשין מדרש תורה דאם נתייבמה נכנס על פיה יבמה לנחלה אם יש אב דאב לא מצי יריש על פיה מי הוא יורש ועיין בירושלמי יבמות ספי"ג גבי הוא אומר לא בעלתי והיא אומרת נבעלתי אם יורד לנכסי אחיו ע"ש וכן להיפך ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דב"ב ד' י"ב ע"ב גבי הך דאביי ורבא אם הם כמו חלק אחד או כב' חלקים ע"ש ועי' בהך דכתובות דף פ"א ע"ב גבי מה דאמר שם אע"ג דזבין לא הוה זבינא כו' ובירושלמי פ"א דקדושין מדמה זה בה"ד למה דמבואר בב"ב דף קכ"ו דבכור שנטל חלק כפשוט ויתר וא"כ אמאי לא נימא בהך דכתובות דנהי דלא מצי למיזבן מ"מ ויתר ועי' בהך בכורות דף נ"ב ע"ב במחלוקת דאביי ורבא אם לאחר יבום קודם חלוקה כבר זכה בנכסים או לא וצ"ל כך דהנה בירושלמי ספ"ד דכתובות מבואר שם דויתר לא הוה רק אם קבל מקצת ע"ש דמקשה דהרי גבי בכור לא קיבל כלום מחלק בכורתו ע"ש. אך י"ל דכיון דקיי"ל דיהבינן אחד מצרא הוה כמו חלק אחד וא"כ כיון שנטל חלק פשוט הוה כמו שנטל מקצת ובאמת זהו כונת הגמ' ב"ב דף קכ"ד ע"א מה מתנה עד דמטיא לידו ר"ל דהמקבל אינו קונה המתנה עד שיחזיק בה גם בכורה לא קנה ממילא עד שיחזיק בה ולכך מהני אם נטל חלק כפשוט אם נימא דע"י שהחזיק בחלק הפשיטות יזכה גם בחלק הבכורה וכעין דמבואר בקדושין דף כ"ז גבי מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת כו' או כיון דחלק פשיטות החזקה לא בתורת קנין רק בתורת בירור ועי' ב"ב דף ג' ע"א דמבואר שם לפי מש"כ בפיה"מ שם דאף דבעלמא קיי"ל שם דף ק' דהילך לא קנה מ"מ גבי חלוקה קנה בהילך וע"ש דף ק"ו ע"ב גבי גורל ובמה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל פ"ב מהל' שכנים אם זה הוה כמו קנין או חיוב וגבי בכורה צריך קנין גמור אם קנה ע"ז או לא ועי' בירושלמי ספ"ב דפיאה במה דבעי שם ר"פ במה דקיי"ל דאין השדה מתחייבת בפיאה רק משעת קצירה אם היה שדה חציה בארץ וחציה בחו"ל וקצר בחו"ל אי מתחייבת החצי שבא"י בפיאה כיון שהקצירה היתה בפטור ואמר שם דבהקדש כה"ג דהיינו שהיתה חציה הקדש והתחיל לקצור ההקדש שנתחייב החציו של ההדיוט ע"ש וכה"ג מחלק בירושלמי ערלה פ"א סה"א גבי סיפקה לחו"ל דפטור מערלה ולהקדש חייב וע"ש בה"ד ג"כ כן גבי פדאה חייב וחסר שם לשון התוספתא ועי' חלה פ"ד סה"ג קב הקדש מצרף ועי' בהך דחולין דף קכ"ח אם אילן נעשה יד ע"ש וכ"מ, וה"נ אם החזקה שעשה בחלק הפשוט מהני ג"כ לחלק הבכורה וזה רק גבי חלק בכורה דהוה חלק אחד עם הפשוט כיון דיהבינן לה אחד מצרא אבל גבי חלק יבם לא וא"כ לא הוה ויתר וא"ש וא"כ חזינן דזה לא מכח ירושה רק במקום אחיו קיימא א"כ זה רק בקנין הבא מחמת אחיו וכמו ביאת שוגג משא"כ במאמר אף לב"ש דהוא מחמת עצמו וכמש"כ. וכן נ"מ ג"כ להך דיבמות ד' ל"ז ע"ב גבי ספק וע"ש בירוש' דמוכח דאף אם יש לו עוד אחים מ"מ נוטלן מחמת יבום ע"ש אם עשה הספק והיבם שפיות ע"ש וקשה הרי גם גבי בכורה קיי"ל ב"ב ד' קכ"ז דאם לא הוכר מעיקרא אין לו כלל ע"ש ברשב"ם דף קכ"ו ע"ב דאף בתורת ספק אין לו וה"נ כן וע"כ צ"ל דלענין זה לא דמי לבכור כיון דאינו נוטל מחמתו רק מחמת האח שמת ובמקום אח קאי עי' כתובות דף פ"א: ע"כ השמטה]
ומצות יבום קודם כו'. הנה עיין בהך דיבמות ד' ל"ט ע"ב גבי מה דאמר שם אי בעית חלוץ אי בעית יבום ואמר בתחלה אי בעית חלוץ, וע"ש בתוס' וע"ש ד' נ"ד ע"א הא חפץ יבם ועיין בסנהדרין דף ו' ע"ב גבי מצוה לבצוע אמר שם דהמצוה הוא כך לומר להם אך נ"מ דאם מצות יבום קודם צריך למימר להו אי בעית יבום אי בעית חלוץ ואם מצות חליצה קודם צריך לומר להיפך. וגם נ"ל דאף דקי"ל כרבנן דא"צ לשם מצוה אך מ"מ אז ליכא הקדמה ביבום והוה רק גדר קנין ועיין ברש"י יבמות ד' ס"א ע"ב ד"ה ואינה חולצת פירש שם דגבי קטנה אף דהוה יבום גמור מ"מ המצוה לא קיים עד שתגדיל וכן הדין בביאת שוגג לדידן דס"ל כרב מ"מ המצוה לא קיים ועיין בהך דסוטה דף ו' ע"א ברש"י ד"ה מי קרימנין עליה, ועיין ירושלמי פ' ד' דכתובות גבי מוציא ש"ר ביבום דאמר שם דלא מיקרי לקחתי דמצות יבום קודם, ועי' מש"כ התוס' נדה ד' ס"ו ע"ב אם חליצה הוה גדר מצוה או רק פטור וגם לענין יבום י"ל כן וא"כ מאי מקשה שם בגמ' רצה כונסה רצה אינה כונסה ומקשה שם הא אגידא בעי דלמא זה רק לפטור אבל לא בגדר מצוה וע"כ צ"ל דס"ל להגמ' דזה הוה מצות היבום גופא. והנה לשמואל דס"ל בדף נ"ו ע"א דביאת שוגג לא הוה רק לדברים האמורים בפרשה אם בזה קיים מצות היבום או דמצות היבום שתהיה כאשתו גמורה ובאמת י"ל דלמסקנא אף אם נימא דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מ"מ חייבי כריתות לאו בת יבום הוא משום דלאחר שבעלה ע"כ נפקע הקדושין וא"כ א"א שתהיה אשתו ולא הוה יבום וזהו מה דר"ל ביבמות דף כ' מסתברא כו', ועיין מש"כ התוס' קדושין ד' ס"ח ע"א ד"ה הכל מודים וביבמות ד' ע"ט ע"ב כגון שנפלה ואח"כ נפצע. ובזה א"ש מ"ש התוס' יבמות דף ט' ע"א ד"ה והרי ע"ש, מש"ה מחייבי לאוין לר"ע. וזהו כוונת הירושלמי ביבמות פ' א' ע"ש, ועיין מש"כ רש"י יבמות ד' קי"א ע"ב ד"ה יגדלו זה עם זה, ונדה ד' מ"ה משמע שם מדברי רש"י דרק משום דאין קטן יכול לגרש אבל קונה קנין גמור מה"ת וכשיטת רמב"ן ז"ל וע' תוס' גיטין ד' מ' ע"ב ס"ל ג"כ כן דלא כתוס' יבמות ד' ס"ח ע"א דלא ס"ל כן ע"ש וא"כ מוכח דאף דלא הוה ע"י זה אשתו גמורה כמבואר קדושין ד' י"ט מ"מ קיים שפיר מצות יבום ובאמת לשיטת התוס' קשה למה לן קרא למעט גבי יבום דקטן לא הוה יבום גמור תיפוק ליה מטעם דכל שאינו עולה לחליצה ולא שייך כאן מה שתירץ התוס' יבמות דף מ"ד ד"ה כל דהא גבי חליצה ממעטינן קטן וקטנה מטעם גזירת הכתוב ולא מטעם לאו בר דעת עיין לקמן ד' ק"ד ע"ב בתוס' ד"ה והא וד' ק"ה ע"ב וצ"ל כיון דזה לא הוה דבר דמיוחד גבי יבום לא שייך זה הך כל שאינו עולה, וכעין מש"כ התוס' ריש פ"ק גבי נדה ע"ש. והנה באמת נ"ל דלמ"ד דשוגג לא קנה לכל מ"מ אחר ביאת שוגג שוב יכול לקדשה בכסף לשאר דברים דבאמת הטעם דמאמר לא קנה מה"ת גבי יבמה ר"ל דמפני מה גרע מן קידש אחר יבמה למ"ד קדושין תופסין ביבמה, ובאמת מדברי הירושלמי פ' ה' דיבמות מוכח דמאמר לכ"ע קונה רק לא לענין יבום רק בגדר קדושין ור"ל כך דהנה זה כבר כתבתי דיש ביבמה שני דברים אחד מה שיש בה מן הראשון שמת וב' של היבם. והנה ביאת שוגג וכן ביאת קטן לכמה שיטות הם גומרים של הראשון אבל מכח השני לא קנה עדיין, ומאמר הוא לדידן רק ענין של שני אך מדרבנן מועיל לשל ראשון וב"ש ס"ל דגם לשל ראשון מה"ת וזהו דמבעי ליה דכ"ט ע"ב גבי מאמר לב"ש נשואין עושה או אירוסין וע"ש ד' ל"א ע"ב ושם ד' י"ט וכ"מ בזה, אך רש"י ז"ל ביבמות ד' נ"ב ע"א הרגיש בזה בד"ה נתן וכתב שם דדידיה גרע משל אחר דאין קדושין תופסין באשת אח ע"ש, אך אם בא עליהם ביאה גרועה דשוב פקע ממנה אשת אח ושוב אם קדשה בכסף הוה אשתו גמורה, ועי' בהך דיבמות ד' ל"ט גבי כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר וכן שם דף מ' הכונס את יבמתו ואמר שם מ"ט כו', והרי קם ר"ל אף בביאה גרועה דזה הוא לשון כניסה וכן מוכח בירושלמי פ' ו' הל' א' כנסה כו', וע"ש ד' נ"ח ע"א וזהו מה דאמר שם בגמ' ד' נ"ב ע"א בעל ועשה כו', ומקשה שם פשיטא ור"ל לאחר ביאת שוגג ואכלי שוב בתרומה לכ"ע, וע"ש בתוס' ד' פ"ט ע"ב ד"ה משתגדיל דשוב אין חשש וא"ש:
מי שיש לו אח כו' מי שיצא ראשו ורובו כו'. עיין בהך דבכורות ד' מ"ו ע"ב בהך דפודחת פוטרת ע"ש בתוס' ד"ה לאתויי, ועיין בסנהדרין דף ע"ב ע"ב גבי יצא ראשו ובאהלות ספ"ט דגרס רובו ועי' בתוספתא דיבמות פ"ט דגרס שם ראשו, ועי' בירושלמי פ"ד דיבמות דנקט שם ראשו ורובו ע"ש בהל' א', ובירושלמי ספ"ד דקדושין הי"א ע"ש. אך י"ל דזה יהיה תליא בהך מחלוקת דבכורות גבי נחלה דיבום בנחלה תלה רחמנא, ועי' בירושלמי נדה פ"ג ה"ב בהך דר"י ור"ל ע"ש, ועי' במש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורות פ"ד הי"ד ומש"כ שם, ובהל' נחלות פ"ב ה"ב. אך י"ל לפי דברי הירושלמי ביבמות פט"ז ה"א כי ישבו בודאי ולא בספק ע"ש י"ל הגם דקיי"ל דמשעת יציאת ראשו הרי הוא כילוד מ"מ לפי המבואר בחולין דף ל"ח ע"ב גבי הך דאמר שם תחת אמו פרט ליתום ומסיק שם דבעי חיותא בסוף לידה וע"כ מוכרח דאף אם יצא ראשו מ"מ אם אז מתה האם או נשחטה לא מקרי ששניהם בעולם אחד ע"ש ברש"י ד"ה תחת דאל"כ למה לן קרא למעט גבי נשחטה הא הוה כמו בישרא בדיקולא ועיין בהך דבכורות ד' נ"ז ע"א וכ"מ, וגם דאם נימא דמיירי דרק אבר אחד הוציא תחלה ואח"כ נשחטה והא קיי"ל כמ"ד בחולין ד' ס"ח דאבר עצמו אסור וא"כ הוה בעל מום וגם אסור משום משקה ישראל ועיין בהך דזבחים ד' כ"ו גבי חתך ע"ש, ועי' בתמורה ד' י"א ע"ב ועי' תוס' זבחים ד' קי"ד ע"א ד"ה וקסבר דקלוט לר"ש לא חל עליה הקדש ור"ל אף דר"ש ס"ל דקלוט במעי אמו שרי מ"מ אף דולדי קדשים במעי אמן הם קדושים מ"מ כיון דלכשיצאו חל עליו שם איסור בהמה טמאה א"א למיחל עליו קדושת הגוף וזהו מה דר"ל בתמורה ד' י"ז ע"א כבהמה טמאה ור"ל כה"ג וכן הוא הדין גבי ולד חטאת בהך דתמורה ד' י"א ע"א וד' כ"ה ע"ב דאם נימא דלכשיולד יהיה עליו שם ולד חטאת דלמיתה אזלא אף אם נימא דולדי קדשים במעי אמן הם קדושים מ"מ אין עליו קדושת הגוף כיון דסופו לאיבוד. ובזה א"ש ג"כ דברי רבינו ז"ל בהל' פסולי המוקדשים פ"ד הי"ח דאם הפריש זכר לחטאת לא קדיש כלל ע"ש בהשגות דזה רק לר"ש ולא לדידן דס"ל מיגו דנחית קדושת דמים כו' כמבואר בגמ' שם ועיין מש"כ רבינו בסוף פ"א מהל' תמורה, אך באמת כך דרבינו ס"ל דכיון דאם נימא דחל שוב הוה עליו דין שימות א"א לחול עליו קדושת הגוף וכעין דאמרינן בהך דמעילה ד' י' ע"א אין מפרישין תחלה לאיבוד ועיין בהך דמנחות ד' ע"ד ע"א ע"ש ובמה דבעי בירושלמי פ"א דדמאי ה"ב מהו להפריש כל שהוא לאבד ר"ל דא"כ לא מקרי כלל הפרשה ובאמת יש בזה פלוגתא דתנאי בירושלמי פ"ז דדמאי הך דר"א בן ערך ורבנן גבי מעשר טבל שנתערב בחולין אם יכול לקרות שם לתרומת מעשר שבו ויתבטל תיכף, ועי' בירושלמי פ"ג דחלה ה"א דהוה פלוגתא שם אם הלכה כר"א בן ערך או לא ע"ש ועי' בירושלמי פ"א דערלה ה"א דאמר שם דתנאי ב"ד הוא שתהא חלתו בצפון ותעלה בק"א, ועי' בירוש' פסחים פ"ט ה"ה דפליגי שם ר' ירמיה ור' יוסי בהך דינא דרבינו והראב"ד ז"ל, ועי' בירושלמי דיומא פ"ו סה"א דס"ל כה"ג ומה דמקשה שם מהך דתמורה דאיך מימר לכתחלה למיתה י"ל דתמורה לא הוא שהקדישו רק התורה הקדישו כיון דקיי"ל דאף תמורת טעות הוה תמורה, ועי' תוס' חולין ד' פ"א ע"א ובהך דנזיר דף ל"ב ובאמת זה ג"כ תליא בהך מחלוקת דתמורה ד' י"ז ע"א גבי המקדיש את הטרפה אם עושה קדושה למיתה ע"ש והך דשם דף כ' ע"א אתיא כשמואל דאמר שפיר חל קדושה למות, אך אנן לא ס"ל כן וא"ש, וא"כ י"ל דאם יצא אבר חוץ ואח"כ שחט את אמו לכ"ע אף במעשר בהמה בלא טעם דיתום א"א שיחול עליו קדושה אך אפשר לומר דאתיא כר"מ ע"ש בחולין ד' ע"ד ע"ב. אך באמת כמו שכתבתי דבעינן שיהא גמר הלידה תחת אמו. אך י"ל דלזה די גם אם אמו מפרכסת עדיין שם חי עליה לענין זה. ובזה מבואר הגמ' דחולין ד' ל"ח הנ"ל וס"ל לרבינו דגם לענין יבום כן רק דדי בראשו ורובו דזה ג"כ מקרי כמו כולו עיין בנדה ד' כ"ט ע"ש בזה:
[השמטהשאין אחוה כו'. עי' יבמות דף נ"ה ע"א דיליף זה מקרא אחרינא ע"ש. אך יהיה נ"מ במש"כ אם היכא דפקע יבום יש עליה איסור אשת אח או זה ב' דינים ועי' בירושלמי פ"א דיבמות ה"ה במה דבעי ר"י בצרות חייבי כריתות אי החיוב עליהם משום ב' דברים דזהו דין דצרת חייבי כריתות במקום מצוה חייבים עליה, עי' כאן דף ח' ע"א ברש"י ותוס' או רק פטור וממילא חייב עליה משום אשת אחיו וזהו כונת הגמ' כאן דף ג' ע"א אוסרת מבעי ליה: ע"כ השמטה]
וכולן אסורות מדברי סופרים כו'. עיין בה"ה מה שהקשה מהך דיבמות ד' נ"א ע"ב. והנה באמת ע"ש בירושלמי ביבמות בכ"מ דהוה פלוגתא אם חליצה הוא קנין או פטור. ובאמת לפי מה דס"ל לר"ע ביבמות ד' מ"ד ע"א דקרובת חלוצתו לר"ע אין קדושין תופסין משום דקריא ביתו ולכך לדידיה א"א לומר דנסתלקו מכאן כיון דהוה קנינו ולכך מבואר בגמ' ד' נ"א ע"ב דהוו חייבי לאוין, ובזה א"ש מ"ש התוס' מכות ד' י"ג ע"א בד"ה גרושה וחלוצה על רש"י דהא מבואר בקדושין ד' ע"ח וביבמות ד' כ"ד דחלוצה לכהן הוה רק מדרבנן ע"ש. אך זה ג"כ תליא בזה דלר"ע הוה גדר פעולה בחלוצה לפטורי בעלמא ואסורה לכהונה מה"ת והך מתניתין דמכות מוקמינן לה שם בגמ' כר"ע ור"ע לשיטתיה, ועי' בירושלמי פ"ה דיבמות ה"ד דמבואר שם דהבא על חלוצתו לא פסלה מלאכול בתרומה, ואף דהירושלמי ס"ל שם פ"ד הי"ג דגבי פסול תרומה לא בעי זר אצלה מעיקרא וע"כ הטעם מחמת שיטת רבינו דהוה רק מד"ס, ועי' בירושלמי פ"א דיבמות דלר"ע הנושא חלוצתו הולד ממזר אך לפי מש"כ א"ש דר"ע לשיטתיה ביבמות ד' מ"ד, ועי' בבלי ד' י' ע"ב דמבואר ג"כ כן. ובאמת י"ל דזה ג"כ תליא אם יש זיקה מה"ת או לא ר"ל אם הוה עליה שם אישות דא"א וממילא החליצה הוה כמו גדר גט ועדיין יש עליה שם הראשון או רק זה הוה דין ועיין כאן ד' כ"ט ע"ב ועי' ג"כ במה דפליגי ביבמות ד' צ"ב אם קדושין תופסין ביבמה ועי' בקדושין ד' ס"ח ע"א וביבמות ד' צ"ה ע"א דר"ל ס"ל ג"כ כן ועי' תוס' סוטה ד' י"ח ע"ב וגם זה תליא אם נימא דכל דלא חזי ליבום שוב נשאר עליה שם אשת אח או זה הוה איסור אחר, ועי' בירושלמי פ"א דיבמות ה"ה דהוה בעיא שם לר"י אם האיסור צרת ערוה הוא משום דנשתייר עליה שם אשת אח כמו דס"ל לרש"י בכ"מ עי' ד' ג' ע"א במה דמקשה אוסרות פוטרות מבעי ליה, ושם ד' ח' ע"ש בתוס' ד"ה כל היכא ובאמת זה תליא בלימוד הדרשות אם כרבי או כרבנן ועי' בתוס' שם ד' ל"ב ע"א ד"ה לא פקע ונ"מ שם היכי צריך להתרות בו אי משום אשת אח או משום אחות אשה ועי' בירושלמי נזיר פ"ב ה"ט גבי היה עומד בימי נזירותו והתרה עליו משום נזירות בנו, ועי' בהך דשבועות ד' כ"ח ע"א גבי הך דאמר רב אשי מי גרם ועי' תוס' חולין ד' צ' ע"א ובמש"כ בזה בדברי רבינו בהל ממרים בפ"ד ה"ב גבי אם ייבם סוטה אם חייב כרת ועי' לקמן פ"ו ה"י וי"א גבי חייבי עשה ול"ת ועי' תוס' יבמות ד' מ"ד ע"א ד"ה אלמה מוכח דס"ל דחייבי ל"ת ועשה הא דאינו עולה ליבום הוה גדר דין כך ולא משום דאריא הוא דרביע עלה עי' ביבמות ד' כ'. ובזה א"ש ג"כ הא דקיי"ל דמעוברת לא פטרה עד שתלד דאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם ואמאי תיפוק ליה דהא אם בא על המעוברת חייב עליה כרת כמבואר במשנה דחייבין עליה קרבן וא"כ הויא ערוה וערוה פוטרת צרתה, אך בזה א"ש דהפטור לא מצד עצמה ואינה פוטרת. ובזה תליא ג"כ שיטת רבינו אם הוה עליה דין אשת אח או דבר חדש:
הכונס כו'. עי' בירושלמי פ"ו סה"א מבואר דס"ל דאף בביאת שוגג הדין כן ועי' תוס' סוטה ד' כ"ד ע"ב ד"ה דהא אמר רב ע"ש:
החולץ כו' ואם הפילה כו'. והנה אם הפילה ולד כמו גוף אטום וכדומה לכאורה הוה חליצה טובה ועיין בתוספתא ספ"ט דיבמות מת העובר בתוך כו' דכאן לא שייך מש"כ התוס' כאן ד"ה תגלי מלתא ועי' מש"כ התוס' ד' מ"ד ע"א ע"ש, אך י"ל דכיון דקיי"ל דחליצה בעי כונה ע"ש ד' ק"ב ע"ב וכיון דהכא בשעה שנתן לה החליצה היתה מעוברת י"ל דלא הויא כונה ולכך לא פטרה, ועי' בהך דב"ב ד' קמ"ב ע"א וכ"מ בזה רפויי מרפיא ובאמת זה ר"ל הירושלמי כאן פ"ד ה"א עד שתדע במה היא ניתרת, ועי' שם בפ"ג ה"א חלץ לה ובא עליה כו', וכן הדין כאן: