מי שזנה כו' כשם שזנתה כו'. ע' בהך דמכות דכ"ג ע"ב וע' בנזיר דמ"ט ע"א וביבמות דנ"ד ע"ב וכן מוכח בתוספ' דנדה ספ"ד דגבי זנות ליכא חזקה רק בבעל אצל אשתו ועיין בהך דסנהדרין ד' פ"ב וחולין ד' י"ג והנה עיין בהך דיבמות ד' ק' ע"ב דמבואר שם דאף גבי זנות עולה במשמרו של זה ואמאי הא לא אתחזק וזה א"א לומר דמיירי במיוחדת דהא שם הספק הוא משנים ובשנים לא שייך מיוחדת וכמש"כ בזה בהל' יו"ט פ"ה הי"א גבי מסרו לשני רועים אך צ"ל כך דס"ל לרבינו דכמו דאמרינן בירושלמי ריש פט"ז דיבמות דגבי אחים ודאי ולא ספק ר"ל שהוחזק ודאי והנ"י ס"ל גבי בן כן. עוד י"ל דרבינו מיירי שלא החזיק את הבן רק העובר ומת קודם שילדה וגבי עובר קיי"ל דאינו פוטר לכן לא מקרי הוחזק וזהו מש"כ רבינו והרי אין לו חזקה משא"כ בהך דהלכות תרומות פ"ח הי"ד שם מיירי שנתחזק הולד. עוד י"ל דלא מהני הוחזק רק היכא דנ"מ גם לה לאמו ועיין בירושלמי קדושין פ"ד ה"ב דאמר שם אביו ואמו כשני עדים הם ושם בהל' י' אמר איש ואשתו עשו אותם כשני עדים זה רק היכא דנ"מ ג"כ לאם כמו גבי תרומה אבל לענין יבום דלאם אין שום נ"מ דהיא זנתה אז אין מאמינים לו ולא מקרי מוחזק ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' ממרים פ"ה ה"ט ומשמע שם דאף אם אביו מודה על זה ג"כ אינו נסקל על פיו והטעם משום דשם אין נ"מ רק להבן ולא להאב ולאם ולא דמי להך דקדושין ד' פ' דשם נ"מ לשניהם להבן ולהאם ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' אס"ב פ"כ הי"ג דלגבי אחר לא הוה המוחזק דבר ברור ולכך הנבעלת לא הוה רק ספק חללה:

אעפ"י שהאשה נאמנת כו' אין כו'. עי' בתוספתא כאן דה"ה דאינה נאמנת לומר שיבמה יבמה ואח"כ מת יבמה, ואף דכעת מעידה על בעלה דהא לפי דבריה הוא בעלה מ"מ כיון דליפטר מיבם אין מאמינים אותה ועיין בגיטין דף ס"ג ע"ב דמשמע שם דיבום ג"כ מקרי דבר שבערוה ע"ש, ועיין ביבמות ד' ק"ה ע"ב דצריך ב' עדים שחלצו לה. אך באמת כך דבהך דב"ב ד' קל"ד גבי יש לי בנים או זה בני דנאמן דהתם עדיין לא הוחזקה ליבמה דהא הוא חי ועיין בתוס' יבמות ד' ל' ע"ב וזהו שאמר שם בגמ' הואיל ובידו לגרשה ר"ל דאין עליה שם מוחזקת ליבם כל זמן שהוא חי שהרי ביד הבעל לגרשה וכן הך מש"כ רבינו לעיל בהל' ה' דעד אחד נאמן לומר שניתן לבעלה בן משום דלפי דבריו לא הוחזקה ביבום מעולם וגבי מת יבמה דנאמן משום דמלתא דעבידא לגלויי משא"כ בחליצה דאז היא מוחזקת ליבם שוב אינם נאמנים אפילו שניהם מודים ואף עד אחד אומר כן רק דבעי ב' עדים, ועיין מש"כ התוס' ב"מ ד' כ' ע"ב ד"ה שטרי חליצה ומיאונין וב"ב ד' קל"ה:

האשה שהלכה כו'. ואם אנו יודעים שמתו שניהם רק שאין אנו יודעים מי קודם עיין תוס' ד' צ"ד ע"א ד"ה כי מוכח דאינה נאמנת ושם ד' קי"ט ע"א ד"ה אמאי לא משמע כן ע"ש:

וחוששין לדבריה וחולצת כו'. והנה כאן לא ביאר אם מבקשין ממנו לחלוץ לה או כופין כמו בהך דדף קי"א ע"ב, ועיין קדושין ד' ס"ה ע"א אך שם הוא מכחישה בודאי אך באמת זה תליא אם נימא דהטעם הוא משום נאמנות י"ל דכופין אותו לחלוץ, אבל אם נימא מחמת שויא אנפשה חד"א אז מבקשין. ובזה א"ש מ"ש התוס' ד"ה אמר ליה דזהו הבעיא דגמ' שם גבי המזכה גט לאשתו במקום יבם ר"ל כך אם היבום הוא רק זכות שזכתה לו תורה או קנין ועיין בהל' מכירה פ' ל' ה"א גבי לוקח דאם נתרצה אין המוכר יכול לחזור בו, ולהיפך אם נמכר שלא מדעת המוכר אם מהני למפרע כשנתרצה עיין בהך דקדושין ד' מ"ו ע"א גבי בין היא בין אביה, ושם ד' מ"ה ע"ב ומש"כ ה"ה ז"ל בפ"ד מהל' זכיה ה"ב בשם הרמב"ן ע"ש ועיין ברש"י גיטין ד' י' ע"א דלכך קדושין לא הוה זכות משום דאין לה מזונות ועיין בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ג מה דבעי שם דמים מה שיטבלו כמקח ואמר שם דהגע עצמך כו', ר"ל אם הבעלים יבואו כשהיא נתונה בפיו ואז ע"כ צריכים להסכים על המקח ונעשה כאוכל טבל למפרע משמע דהוה מקח למפרע, ועיין בירושלמי פ"א דתרומות ה"א דבעי שם גבי הך דכלך אצל יפות דרק מכאן ולהבא ע"ש ועיין בעירובין ד' ע"א ע"א ובדברי רבינו בהל' תרומות ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' מעשרות פ"ג ה"ז במש"כ רבינו וכן הקובע פירותיו כו' מן הששה דברים כו' וחדא מינייהו היינו מקח וא"כ מוכח דזה ג"כ יכול להקנות שלא מדעת וכ"כ בזה ופשט מהמשנה דהוה רק גדר זכות מדנקט וחולצת ולא נקט מבקשין וע"ש ד' צ"ג ע"ב גבי עד אחד ביבמה ור"ל ג"כ כן ונ"מ אם מקרי דבר שבערוה וכמו שכתבתי. וגם י"ל דלשיטת רבינו בהך דנדרים ד' צ' ע"ב אם נימא דהוה גדר קנין שוב אינה נאמנת לומר ולשויא אנפשה חד"א, ועיין בגיטין ד' פ' ע"ב ובירושלמי שם גבי ארוסה וכ"כ בזה: