Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שארה אלו מזונותיה כו'. הנה לקמן בסוף הלכה ד' ס"ל לרבינו דמזונות מחיים מקרי ג"כ תנאי כתובה. והנה עיין ביבמות ד' פ"ה ע"א דקרא לה מזונות מחיים תנאי כתובה ע"ש גבי אלמנה לכה"ג. וע"ש בתוס' ד' נ"ו ע"ב ודף נ"ח ע"א ד"ה דהני תנאי ועיין ביבמות דף ע' ע"א גבי אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא דאוכלת בתרומה ומיירי אף בבת ישראל כמבואר שם ד' נ"ז ע"א. והנה נ"מ גבי אשת כהן שנאנסה דיש לה כתובה ותנאי כתובה אם כ"ז שלא גירשה אם יש לה מזונות דזה לא דמי לאלמנה לכה"ג דשם הנשואין היו בהיתר. והנה כך דאם נימא דהטעם משום דין דשארה אז כאן ליכא מזונות דשוב פקע שארות משא"כ אם הטעם משום תנאי כתובה אז חייב. ועיין בנדרים ד' צ' ע"ב וכתובות ד' נ"א. ועיין בירושלמי כתובות פ"ב הל' י' ובתוספתא שם מבואר דר' זכריה בן הקצב היה מעלה מזונות לאשתו אף דנאסרה עליו מטעם שבויה ואינה ראויה להיות עוד אשתו מ"מ היה נותן לה מזונות מטעם תנאי כתובה. ובאמת הטעם דאשת כהן שנאנסה שיש לה כתובה הנה בנדרים שם אמרינן משום דנסתחפה שדהו דהוא גרם לזה שהוא כהן. ועיין ברשב"ם ב"ב דף קמ"ה ע"א מבואר שם טעם אחר משום דלא פשעה ונ"מ כגון אם היא שוגגת באשת כהן דאדם מועד לעולם אז אין לה כתובה ואם טעמא משום דנסתחפה שדהו יש לה כתובה. ועיין במרדכי בקדושין פרק ג' שכתב שם גבי הני עובדי דנדרים דאין לה כתובה והטעם דהויא בגדר שוגגת לא אנוסה וגם באמת לפי המבואר בשאלתות דרא"ג פ' נשא מבואר דס"ל דאף לפי משנה אחרונה באומרת טמאה אני לך אסורה לבעלה ונ"מ בין משנה ראשונה למשנה אחרונה רק לענין כתובה דלמשנה ראשונה יש לה כתובה כיון דמאמינין לה שהאמת שנאנסה וצריך ליתן לה כתובה, ולמשנה אחרונה אין מאמינין לה רק דמ"מ אסורה על בעלה מטעם דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא והיא גרמה והיא נתנה אצבע בין שיניה לכן הפסידה כתובתה. וכן מבואר בירושלמי בסוף נדרים דזה תליא בזה, ומה דבגמ' שם אמר דמותרת לאכול בתרומה משום דס"ל דזה הוא מלתא בפ"ע ורק היכא דעפ"י דין היא זונה אז אסורה לאכול בתרומה וע"י דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא בזה לא אסרינן לה לאכול בתרומה דזונה לא מקריא ועמש"כ רבינו ז"ל בפי"ח מהל' א"ב ה"ט ע"ש מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות. ובזה א"ש מה דבכתובות ד' ט' ע"א גבי פ"פ מביא ראיה מהך דאומר לאשה קדשתיך ואמאי לא הביא מהך דיבמות ד' קי"א ע"ב גבי היבמה שאמרה לא נבעלתי כו' מבקשין הימנו וצ"ל כך דהויא ס"ד למימר גבי פ"פ כיון דעי"ז אינו בירור גמור שזינתה ברצון לא מקרי שויא אנפשה, דמה שאנו אוסרין עליו אותה הוא מצד הדין לא מחמת דבריו וא"כ אין ראיה מהך דיבמות הנ"ל דשם כיון דאמרה לא נבעלתי ממילא זקוקה ליבם לכך מביא ראיה מהך דקדושין דס"ל דמה שנאסר בקרובותיה הוא ג"כ כמו דבר אחר. אך באמת זה הוה כמו דבר אחד אבל גבי תרומה ודאי אין עליה שם זונה. ועיין בכתובות ד' כ"ג ע"ב גבי שבויה ושם ד' י"ד ע"א ברש"י ד"ה הכא ע"ש ומה דאמר בגמ' שם אתה מוציא לעז על בניה ר"ל על בניה קודם שאמרה טמאה אני, ובהך דשם גבי אהלויי שם לא אמרו שזינתה רק לפי מה שאמר לה שהוא לא בא עליה וא"כ אומרת שע"כ אחר בא עליה אבל לא מקרי חד"א דהא אף לפי דבריה י"ל שהוא בא עליה ועיין תוס' סוטה דף ו' ע"א ד"ה והאומרת אך באמת אין הפי' כן בירושלמי דרק הירושלמי ס"ל דהמשנה דסוטה מיירי בלא קנוי וסתירה. והנה לגבי מזונות דגדר שארה לא הוה אך מ"מ משום תנאי כתובה יש לה, וגם נ"מ למה שכתב רבינו ז"ל לקמן בהל' אישות פכ"ד הל' י"ח דזנתה הפסידה כתובתה אף שמותרת לדור עמו כגון אם אין מאמינים לה מה יהיה הדין גבי מזונות דמשום תנאי כתובה ליכא ומשום דין מזונות איכא. וכן נ"מ כגון כה"ג שנשא בוגרת או מוכת עץ דקיי"ל אם נשא א"צ להוציא אם חייב במזונותיה, ובאמת נ"ל דזהו מה דר"ל בגמ' ד' נ"ח ע"א נשאו זו וזו כו', ע"ש בתוס'. וי"ל דמיירי בהני דאם נשא אינו מוציא ולכך אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ומ"מ אם נשא בת ישראל כה"ג אינה אוכלת בתרומה וא"ש הך בעיא דשם ד' נ"ט ע"א ע"ש ועיין בהך דיבמות ד' נ"ב ע"א דאמר שם דכתבינן בשטר כתובה של יבמה לזון ולפרנסה כראוי ור"ל דלא נימא דכיון דמזונות הויא ג"כ גדר תנאי כתובה יהיה ניזונית מנכסי בעלה הראשון לכך אמר זה דהיבם יזון אותה ויפרנסה מנכסיו ועיין מש"כ התוס' כתובות ד' נ"ג ע"ב ד"ה בת יבמה ע"ש ברש"י וגם יהיה נ"מ אם הוה שניה לבעל ולא ליבם דאין לה כתובה מיבם כמבואר ביבמות ד' פ"ה ע"א אם יש לה מזונות מיבם וכן נ"מ אם בא עליה ביאת שוגג לשמואל אם יש עליו מזונות, ובאמת זהו מה דר"ל בגמ' דכתובות הנ"ל בת יבמה דר"ל מהך ביאה דלא קניא שתהא כאשתו לכל דבר אם יש להבת מזונות. ועיין תוס' שם ד' נ"ז ע"ב ד"ה קנין כספו ע"ש. ועיין בהך דשם ד' מ"א ע"ב בתוס' ד"ה עמד בדין ובתוספתא דיבמות פ"ו מבואר דיבמה שנתארמלה לאחר נשואין יש לה מזונות והרי בגמ' מבואר וכן שם בתוספתא באותו הפ' דלאחר ג' חדשים אין לה מזונות. ועיין בתוספתא כתובות פ"ה, וי"ל דמיירי שם כגון בביאת שוגג וכהך דרב ושמואל, ואז מטעם שארו ליכא אך מ"מ מחמת תנאי כתובה יש לה מזונות, ובאמת הך דזינתה ברצון אין לה כתובה הוא מחמת דהיא גרמה שהבעל יוציא אותה וכמש"כ רש"י בכתובות ד' ק' ע"ב גבי ממאנת וע"ש ד' נ"ד ע"א דזינתה לא הפסידה מזונותיה שלאחר מיתה מחמת יצר אנסה ושם ד' נ"ג ע"א דקנסינן לה ע"ש ולא הויא בגדר מורדת עיין מש"כ התוס' מעילה ד' י"ח ע"ב וגם נ"מ למסרוהו שלוחי האב לשלוחי הבעל דאז החיוב רק בגדר תנאי, וע"ש ד' מ"ח ע"ב ותוס' קדושין ד' י"א ע"א ע"ש ועיין כתובות ד' ע' ע"ב גבי שהגיע זמן ולא נשאה ע"ש בתוס'. וגם י"ל דמה"ת אינו מחויב ממילא במזונות רק שמחויב לשעבד עצמו לה ליתן מזונות וזהו מה דאמר בירושלמי רפ"ז דכתובות מכיון שעתיד לגרשה כו' ר"ל דאין זה שיעבוד על הנכסים רק על הגוף. ועיין מש"כ לקמן בהל' ט"ו. ועיין בתוס' כתובות ד' מ"ט ע"ב גבי מזונות מחיים ניזונית מן המטלטלין ע"ש, וע"ש בתוס' ד"ה הוא. ועיין תוס' ב"ק ד' ק"ט ע"א ובירושלמי רפ"י דכתובות ע"ש. ועיין מש"כ רבינו לקמן פי"ז הי"ט וכאן בהלכה י"ח ע"ש:
ושהיה אוכל כו'. והנה אם גם בהכסף קדושין שנתן לה אם יש לו בהם פירות עיין בירושלמי פ"א דפאה ה"א דמבעיא ליה שם אם שבולת ראשונה שקצר שהיא מחייבת כל השדה ליתן פאה אם גם עליה צריך ליתן פאה. ועיין בתוס' נדה ד' ל"ה ע"א ד"ה לעולם גבי ראיה שניה של זב אם הוא גופא מטמא מטעם מעין ע"ש ועיין תוס' ב"ק ד' ע"ז ע"א בסוף הדבור גבי העוסק בפרה ותוס' נדה ד' נ"ה ע"ב ד"ה כי ע"ש ועיין בהך דשם ד' י' ע"א גבי כתם שבין שניה לשלישית אם טמא או לא ע"ש ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' חובל ומזיק פ"ד הי"ו דאין לבעל בהם פירות בדבר שהוא גרם ליתן לה ע"ש בהשגות ואפשר לומר דס"ל דהוה כהך דב"ב ד' נ"א ע"ב גבי מתנה ע"ש. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בסוף הל' ממרים דבן סורר ומורה אביו יורש אותו ע"ש אף שהוא גרם לו. ועיין מש"כ רבינו ז"ל פ"א מהל' רוצח ה"ג בהך דאם אין לו בן אין אחד מן האחין כו' ומשמע שם דאין לו כלל דין גואל הדם דכיון דיש לו אב ואח שוב שאר הקרובים אין להם שם קרוב. ועיין קדושין ד' כ"א ע"א ברש"י ד"ה אלא וד"ה חובה ע"ש ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' יבום פ"ב הל' י"ב דהיכא דיש גדול ואינו רוצה שוב כל האחים שוים ע"ש. ועיין במה דפליגי רש"י ותוס' ב"ק ד' ק"ח ע"ב גבי ינתן לבניו או לאחיו ע"ש ועיין בהך דגיטין ד' ע"ד ע"א ומש"כ שם. ועיין ירושלמי ספ"י דשביעית גבי הלוה מן הגר אם אז ג"כ בן קודם וכבר כתבתי בזה, ומ"מ ממעטינן אח מן גואל הדם במקום אב והא האב קודם וכאן הא האב א"א וצ"ל דהא כתב רבינו שם בהל' ב' דהראוי לירושה הוא גואל הדם וכאן אין האב יורשו כיון שהוא הרגו וכמש"כ. ועיין בירושלמי פ"ד דע"ז ה"א דאם הניח אבן ג' במרקוליס חייב משום עושה ע"ז ועובד ע"ז דנעשה תקרובת לעצמה ואף דאז נעשית ע"ז. ועיין תוס' שבועות ד' ט"ו ע"א גבי עזרה ע"ש ובירושלמי פ"ג דיומא וכבר כתבתי בזה. ועיין ברש"י גיטין ד' כ"א ע"ב גבי יד של עבד משמע שם דהיד גופא שייך להאדון ועיין ב"ק ד' פ"ט ע"א. ועי' מנחות ד' ט"ו ע"א גבי פיגול ע"ש:
התנה עמה כו'. עיין בהשגות והנה רבינו והראב"ד ז"ל אזלי לשיטתם לקמן בפ' כ"ב מהל' אישות ה"ד ופכ"ג ה"ז אם ירושה הוא דין ממילא או ג"כ הוה בגדר קנין שלה. והנה רבינו ז"ל כתב הטעם משום דירושה כתיב בה לחוקת משפט ר"ל דהוא דין ממילא לא ע"י סיבה ולכך אינו יכול להתבטל והוי כהך דתמורה ד' כ"ה ע"א דברי הרב ודברי התלמיד, ועיין ב"ב ד' קל"ג ע"א. ועיין בירושלמי פ"ט דכתובות מה דשאל שם קומי ר"י לדברי חכמים מי יורשה ועיין בשו"ת הרשב"א חלק ד' ור"ל דהבעל יורש בגדר קרוב לא בגדר ירושת הבעל היכא דאמר ע"מ. ועיין תוס' ב"ב ד' קי"ג ע"א ד"ה מתה ובהך דערכין ד' כ"ה ע"ב. ועיין בהך דיומא ד' ע"ג דכל היכא דכתיב משפט אינו חוזר ועיין בספרי פ' עקב דהשם מוריש ואין בו"ד מוריש ר"ל דכל שנעשה ע"י בו"ד זה לא נקרא ירושה רק גדר קנין. ועיין ב"ב ד' קי"ט ע"ב מה דמביא שם א"י מוחזקת היא מהך ונתתי וכו' אני ה' וכו' וכמו שכתבתי ועיין תוס' ב"ב ד' מ"ט ע"ב דיורשי האשה כנכרים הם לגבי בעל. ועיין שם ד' קנ"ח בתוס' ד"ה הואיל ומש"כ רבינו ז"ל בהל' נחלות פ"א ה"ט. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' ערכין פ"ד הכ"ב. אך רבינו ז"ל סובר דגבי ירושת הבעל אף דהוה דרבנן מ"מ שם ירושה עליו ולכך ס"ל בהל' שמיטה פי"א הכ"א דאינו יוצא ביובל מהך דב"ב דף קל"ט ע"ב, והוה כמו דאמרינן שם ד' קמ"ז ע"א גבי מתנות שכ"מ דרבנן עשו אותה כירושה ע"ש. ועיין בספרי פ' פנחס פסקא קל"ד דהתורה נתנה לחכמים רשות לדרוש בזה ובאמת זה תליא אם תקנת חכמים היא כמו קנין שהמקנה מקנה אותו או הוה ממילא. ועיין במה דפליגי רש"י ותוס' ב"מ ד' צ"ו ע"ב בהך בעיא דרמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל אם ר"ל בנכסים של הקדש שהיה לה בשעת נשואין או בנכסים שנפלו לה אח"כ. ועיין בירושלמי רפ"ט דכתובות מזכותו אתה למד חיובו ע"ש משמע דס"ל דאין הקנין בכל שעה ושעה רק בשעת הנשואין הוא קונה בתקנת חכמים כל מה שיהיה לה לפירות ובאמת זה י"ל דזה הוה אבעיא דגיטין ד' פ"ה ע"א חוץ מירושתה מהו ר"ל אם זה דבר ממילא התליא באישות או דבר פרטי. ועיין בירושלמי גיטין פ"ז ה"ד לא מצינו אשה נשואה לזה כו'. ועיין בירושלמי רפ"ה דכתובות לא נמצא קונה אשה ומטלטלין בשו"פ. ועיין בהך בעיא דגיטין ד' מ"ד ע"ב גבי בן בבל שנשא אשה בא"י כו' מוכח דאמרינן דמה שיש לו קנין ע"י אישות הוה כאלו הקנתה לו לא ע"י תק"ח אך י"ל דשם נכסי צ"ב שאני והך דב"מ הוה בנ"מ אך באמת גם נכסי צ"ב גם הוא רק בגדר תקנה והנה עיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' זכיה פי"ב הי"א דבנכסי לך ואחריך לפלוני דאם מכר הראשון אין לשני כלום מ"מ אין ב"ד מגבין לבע"ח מהם ע"ש ומ"מ גבי נשואין מבואר בכתובות ד' צ"ה ע"ב דע"י תקנת חכמים מקרי בעל לוקח ואין לאחריך כלום וע"כ צ"ל דתקנת חכמים לא הוה גדר קנין רק ממילא. ועיין בהך דב"ב ד' קל"א ע"א בהך דר"נ ע"ש אם תקנת חכמים הוה כגדר קנין או ממילא. ועיין במה דאמרינן בגיטין ד' ל' ובכורות ד' י"ח גבי עשו שאינו זוכה כזוכה ועיין תוס' ב"ב ד' קמ"א ע"א ד"ה אלא דתנאי ב"ד הוא כמו דעת האדם ע"ש ועיין תוס' גיטין ד' ט' ע"א גבי חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד ע"ש. ועיין בהך דיבמות ד' ס"ז ע"ב גבי תקנתא דרבנן כל כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תקינו ע"ש:
כמה מזונות כו'. ואם היא חולה צריך ליתן לה מזונות טובים. עיין ב"ק ד' נ"ט ע"א נכי מזונות ועיין כתובות ד' ס"ה ע"ב גבי סתם מניקות חולות הן והוה בגדר רפואה, ועיין בהך דיבמות ד' מ"ב ממשמש לה בבועי וחלבא ע"ש ועיין בירושלמי ב"ב פ' ח' דנותן לה פתא וקיטניא ע"ש בה"ט וכתובות פ' ט' הל' א' דנקט שם משח ומלח ע"ש ועיין בהך דכתובות ד' ס"א ע"ב דלידה הוא גרם לה ע"ש עיין תוס' כתובות דף נ' ע"ב ד"ה ומאי ע"ש ועי' ב"ב דף קמ"ד ע"ב ע"ש בתוס':
האשה שפסקה לה כו' והותירה. עיין תוס' נזיר דף כ"ד ע"ב ור"ן נדרים ד' פ"ח ע"א ומה שחלקו שם התוס', ועיין תוס' כתובות דף ס"א ע"א ד"ה ואחת אך באמת זה תליא אם צריך ליתן הבעל לה לאכול או מזונות ועיין ב"מ דף צ"ב גבי פועל ובירושלמי עירובין פרק ו' שאין האב זוכה להם אלא מה שהם אוכלים ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דתרומות פ' ו' טורח המזונות על מי ע"ש בהלכה ג' דהוה מחלוקת ר"מ ורבנן, ובאמת זה ג"כ מחלוקת הך דכתובות ד' נ"ח רשב"ג דשם דאמר מאי בינייהו איכא בינייהו טרחא, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שמיטה ויובל פ' ו' הל' י"ד ובירושלמי רפ"ז דכתובות, ועי' בתוספתא פ' ד' דמעש"ש דבאשתו גם רשב"א דס"ל דאין ידה כידו מ"מ מעשר עני ליתן לה אסור ע"ש, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהלכות תרומות פרק ד' הלכה י"ב ע"ש:
בד"א באיש שאינו כו'. עיין מש"כ ה"ה ז"ל בשם תשובות רב האי ועיין בבעה"מ פ"ד דב"ק מש"כ שם ובדברי בעל המלחמות שם ועיין תוס' ר"ה דף ו' ע"א, אך באמת י"ל כך דהכפיה הוא לא שירדו לנכסיו רק שכופין אותו להקדיש ועי' מש"כ התוס' גיטין ד' ע"ה ע"א ד"ה מכלל ועיין בתוס' קדושין דף ה' ע"א וד' מ"ד ע"א דיש דברים דדי אף בע"כ רק הוא צריך לידע זה, ועיין מש"כ התוס' כריתות ד' י"ב ע"א ד"ה או ע"ש ושם י"ל הטעם דכיון דלא ניחא ליה בכפרה שוב אין מתכפר לו עיין כריתות דף ז' ורש"י סנהדרין ד' מ"ז ע"ב גבי קבורה ועיין בהך דב"ק דף מ' ע"א גבי כופר ע"ש, ועיין בהך דערכין ד' כ"ז דאמר שם דממשכנין מנכסיו אך שם י"ל דקדשי בדק הבית שאני והך דגבי ערכי עלי ממשכנין עיין ב"ק דק"ב ע"ב שם לא משום הנתינה להקדש רק משום הנדר דכל כמה דלא נתן לא קיים כמבואר בחולין דקל"ט ע"א ע"ש, ועי' בהך דתמורה ד"ח ע"א דהיכא דלית ביה איזו נ"מ נוטלו הגיזבר בע"כ להקרבן ע' תוס' חולין ד' קל"ח ע"ב ד"ה יצא משא"כ היכא שיש בו זכיה אז אינו יכול הגיזבר לכפותו אף דעובר על ב"ת ע"ש אך שם לא נדר דשם קאי על בכור אבל משא"כ בנדר י"ל דהוה כמו שהוא שיעבד הנכסים, ועיין בירושלמי ב"ק פרק ט' וכבר כתבתי בזה, וגם היכא שצריך ליתן לעניים אם אינו רוצה ליתן כלל עיין חולין דף ק"ל ע"ב ורש"י כתובות ד' ס"ז ע"ב וד' ס"ח ע"א ע"ש בתוס', אך שם בכתובות כיון שהוא ליקט בתורת עני הוה כמו שבא ליד עניים וזכו בו עניים ולכך גובין ממנו וכן ר"ל הך דר"א בחולין דף ק"ל ע"ב דכיון שלקטן בתורת עני זכו בו עניים ועיין במש"כ הר"ש ז"ל בפ"ה דשביעית בהך מחלוקת דר"א ור"י גבי לוף ובזה א"ש ג"כ מה שהקשה הראב"ד ז"ל על רבינו בהל' מעשר שני פ' א' הל' י"א דספק מעשר עני ספק מעש"ש נותן מעש"ש ולא מעשר עני והקשה מהך דר"ע דליקט אתרוג כו', אך ר"ע שאני כיון דהיה ג"כ גיזבר וידו כיד עניים והוה כמו שבא ליד עניים וליכא כאן מוציא מחבירו עליו הראיה:
יש מן הגאונים כו'. עיין בירושלמי כתובות פ' י"ג דאמר שם דצריכה לישבע שלא מחלה כתובתה אך שם רק ביתומים ורבינו ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל דמזונות תליא בכתובה לקמן פרק י"ז:
המדיר כו' אם רצה שתשב כו'. עיין בכ"מ ועיין בהך דנדרים דף צ' ע"ב גבי הך דנטולה אני מן היהודים ושם ר"ל ג"כ כן דלמשנה ראשונה אם לא הפר לה צריך לגרשה ולמשנה אחרונה א"צ אם ירצה אך מ"מ כתובה צריך ליתן לה וכן מוכח שם בירושלמי וע"ש דף פ"ג ע"א וביבמות דף קי"ב ע"א ע"ש ברמב"ן במלחמות: