נושא אדם כו' ואין אשתו יכולה כו'. עיין בהך דקדושין דף ז' ע"א אי בעינא למנסב אחרינא וכתובות ד' ס"ד ע"א ומדברי רבינו נראה דאף דכל זמן דיש לו אשה אחת הוא משועבד לה העונה, מ"מ אח"כ כשנושא אחרת יכול לחלקם לב', ועיין בנמוקי יוסף פ' ד' דיבמות דמבואר שם להיפך, והטעם דס"ל דהטעם דלא משום שהוא משועבד לה רק הדין הוא כן ולכך אם יש לו ב' נשים יכול למעט לכל אחת, ואזיל לשיטתיה דס"ל לקמן בפ' כ"א הל' ט' דהאיש לא הוה לאשה כמו בבעלים ע"ש בהשגות, ועיין בהך דכתובות דף ע' ובירושלמי שם כיון שיכול לגרשה, עוד י"ל דס"ל כמש"כ לעיל דכל יום הוא חיוב חדש ולכך ס"ל בהל' גרושין פ' י' הל' כ"ג דלגבי אשתו שנשתטית אינו משועבד כיון דהשתא לאו בת אישות היא וכבר כתבתי בזה בהל' ברכות ועיין בהך דיבמות ד' ע"ה ע"א גבי הך דנשאת ואח"כ נפצע ושם ד' נ"ז ע"א בהך דאמר אביי הואיל ומאכילה בלא ידעה ע"ש בתוס' ושם בע"ב בתוס' ד"ה רב, וי"ל דהך דר"א ור"י שם ד' ע"ה פליגי בזה אם הוה קנין חדש בכל יום או משום תחילת הנשואין וכבר כתבתי בזה:

המדיר את אשתו כו'. ואם שרי להתייחד עמה אם זה הוה כמו מתייחד עם חייבי לאוין עיין ברא"ש נדרים ד' מ"א ע"ב ד"ה ואוכל עמו דגבי מודר הנאה הוה מקפידים זה על זה ולא חיישינן לתקלה כמו בהך דשבת ד' י"ג, ועיין בכתובות דס"ג ע"ב בתוס' ד"ה אינו דומה דמיקרי פת בסלו כמו נדה וא"כ שרי להתייחד כמו בהך דסוטה ד' ז' ע"א ע"ש, ועיין תוס' סנהדרין דף ל"ז ע"א ד"ה התורה ע"ש, ובהך דכתובות ד' ע"ז ע"א גבי הך דהוינא עמו בסהדי ועיין בהך דסנהדרין ד' כ"ב ע"א גבי התירו לו לייחד ולשיטת רבינו בהל' מלכים פ' ג' הל' ב' י"ל דר"ל דכיון דאסור לו להוסיף אף לפילגש הויא כמו חייבי לאוין ואסורה להתייחד עמו ואף שיש לו היתר שיכול לגרש אחת:

ואם מתה קודם הגט כו'. עיין ב"ב ד' קמ"ו ע"ב. אך שם רק שהוא רוצה לגרשה אבל כאן כשהיא רוצה להתגרש לא, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפרק א' מהלכות נחלות גבי ספק מגורשת ע"ש בהלכה ט':

איש ואשתו כו'. עיין בהשגות ועיין ברש"י יבמות ד' קי"ב ע"א ובתוספתא דסוטה פרק ה' ע"ש:

האשה שחלתה חייב לרפאות כו'. ולא חלק בין יש לו קצבה עיין בה"ה ועיין בירושלמי דב"ב פרק ט' ע"ש מבואר דגם גבי בעל כן, ועיין ברא"ש דדחי זה ע"ש אך זה מספקא לי אם נימא דגם בעל כן אם זה רק בפשיעה כמ"ש התוס' ב"ב דף קמ"ד ע"ב וגם אם חלתה מחמת לידה אם הוא צריך לרפאותה עיין בהך דב"ק ד' נ"ט ע"א גבי נכי חיה אך שם י"ל דגבי לידה הוא גרם לה עיין שם ד' ל"ב ע"א וכתובות ד' ס"א ע"ב גבי מדיר דיליף מיולדת והוא גרים ונ"מ אף לשיטת הרא"ש ז"ל דחייב דהא הטעם של הרא"ש הוא משום פדיון וא"כ לפי"ז אם מתה מתוך החולה דלא שייך בגדר פדיון דהא בעינן ואותבינך לי לאינתו פטור אבל אם נימא דהטעם הוא משום מזונות חייב ועיין תוס' כתובות דף נ' ע"ב ד"ה ומאי ע"ש:

נשבית חייב כו'. הנה עיין בתוספתא מבואר דזה רק בשבויה דמותרת לחזור לו לאשתו, אבל בשבויה בן נצר לא, והנה גבי אשת כהן אם נשבית בבן נצר אם חייב לפדותה אף לרבא דס"ל דאלמנה לכה"ג א"צ לפדותה, אבל הכא כיון דתיכף שנשבית מיד אסורה שוב אין נ"מ, ועיין בירושל' קדושין פ' א' גבי חלה ואח"כ ברח דמשלם משום דתלינן דאם הוי גבי האדון הוה נרפא במהרה אבל בלא זה א"צ להשלים, ועיין בהך דב"ק דף קי"ז ע"א דהיכא דמתחלה הראה לו ואח"כ נשא ונתן ביד פטור משום דכבר קליה ע"ש, ועיין בירושלמי גיטין פ' ה' הל' ג' גבי ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ולוי נתנה במתנה ליהודה גובה לוי מראובן ע"ש אף דאח"כ נתנה במתנה משום דאמר ליה שאני רוצה שיחזיק לי טובת הנאה משמע הא בלא זה פטור ועיין בהך דב"ק דף מ"ח ע"א גבי בעל השור חייב בנזקי חצר אף דמיירי שבעל החצר הפקיר חצירו אח"כ כמ"ש שם התוס' ע"ש ועיין ב"מ ד' ק"ח ע"א גבי זבן במאה ושוה מאתן, ועיין בירושלמי פ' ג' דכתובות הל' ה' גבי הקוצץ נטיעות של חבירו ועתיד לחתכן דמבואר שם דפטור, ועיין בתוס' ב"ק פ' ו' דמבואר שם דחייב ועיין בהך דבכורות ד' ל"ז ע"א דאמר ליה מאי אפסידתך אך שם שאני דכיון דהוה מקח טעות, ועיין בזבחים ד' צ"ט ע"א בהך בעיא דר"ל טמא והוא בעמ"ו ושם ד' ק"י ע"א ומנחות ד' נ"ז ע"א גבי חימצה ויצאה וחזרה וחימצה אך שם ר"ל דלא מהני יוצא לזה ועיין פסחים ד' י"ז ע"ש ומכות דף י"ח דפנים לא חזי ועי' תוס' ב"ק ד' ע"ו ע"ב ד"ה והלא ע"ש ועיין ירושלמי פיאה פ' ג' הל' ו' גבי נשרף חלקו של מוכר אם מנכה לו מן הדמים מה שהיה צריך להניח פיאה מחלקו של מוכר על של לוקח ע"ש: