האומר לאשה כו' רצה האב כו'. עי' בהשגות ועיין בה"ה ועי' בהך דכתובות ד' ע"ג ע"ב דהויא מחלוקת דתנאים ע"ש ועיי' בירושלמי דנדרים פ' י' הל' ב' אם אמרינן דמיתה הוה כהפרה אך שם ר"ל כך דבאמת האב לחודיה מצי מיפר רק משום שיש רשות הארוס עליה דכיון שנסתלק הארוס זה גופא הויא הפרה, וע"ש ד' ע"א ע"ב גבי גרושין ועי' תוס' סוטה ד' י"ח ע"ב גבי קינוי וגרשה אם הוה כמחילה ע"ש בשם הירושלמי, אך זה מבואר בירושלמי דנדרים דזה רק בששמע ומת אבל לא שמע לא, ועיין בירושלמי עירובין פ' ו' הל' ד' מכיון שמת אין לך ביטול רשות גדול מזה ע"ש ועיין בתוספתא כאן ובירושלמי כאן:

שם. בה"ה במה שכתב דאפילו נתרצה בשעת שמיעה אין זו כו', קשה הא ה"ה ז"ל לקמן בהלכות גירושין כתב בפ' ח' הל' כ"ב דכל שלא ניתן קצבה אף מיתה לא הוה ביטול ע"ש, והנה באמת זה תליא בהך דקדושין דף נ' ע"א גבי מה דאמר שם אי בעי סליק בהני תרי לישני ר"ל אם צריך שיבטל התנאי או שלא יקיים, ועיין בהך דגיטין דף ל' ע"א גבי הך דאזיל פייסה ע"ש ומש"כ הר"ן ז"ל פ' ג' דשבועות על ד' כ"ה ע"א גבי מתנה לעשיר ע"ש דכל היכא דעביד מצדו כל מה דאפשר הוה קיום התנאי, ועי' בירוש' פ' ג' דקדושין גבי אונס דזה ג"כ תליא בזה אם שיתבטל או שלא יקיים אך זה רק אם הוא מתנה משא"כ אם היא מתנה, ועי' מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים ד' ל"ט ע"ב גבי אם המבקר אסור כו' ושם ד' מ"א ע"ב גבי רופא כה"ג מחלק ע"ש:

ויתר עליהן בנשים כו'. עי' בירושלמי כאן דחשיב ג"כ זקן דהוה מום באשה וגם קרחה אף אם יש שיטה של שער מ"מ באשה הוה מום, אך י"ל דהא אפשר בפאה נכרית אך זה תליא בהך דנזיר ד' כ"ח אם אמרינן דפאה נכרית זהימא ליה ע"ש ואנן פסקינן כת"ק בנזיר שם, וגבי כהן א"א זה משום דהוה ליה בגדר יתור בגדים עי' זבחים ד' י"ט וע' בכורות ד' מ"ג ע"ב גבי לפני, אך יהיה נ"מ לכה"ג ביש לו כיפה עי' חולין ד' קל"ח וע' שבת דף נ' ע"א וד' ס"ב ע"ב בפה"מ לרבינו ע"ש, ועי' נדרים ד' ס"ו ע"ב ע"ש, ובירושלמי שם גבי הך דר' ישמעאל:

קדשה כו' והלכה אצל רופא כו'. אבל אם היו בה מומים כעין מ"ש התוס' בכורות ד' ל"ח ע"ב שהרפואה היא רק לברר מקודשת, ועי' בתוס' זבחים ד' י"ב ע"ב דמבואר שם דעיקר קרא צריך למומין דאזלי ע"י רפואה ועי' בנזיר ד' כ"ב ע"א בתוס' וד' ל"א ע"ב דמחלקי דאף בדבר שנעקר מעיקרו אך לא נעקר מחמת פתח רק מחמת דין אז מיקרי שהיה עליו הדבר, ועי' בר"ה ד' י"ז ע"ב איזה דבר שצריך רפואה כו' וביומא ד' פ"ו ע"א ברש"י ד"ה וכתיב ארפא ע"ש. ובזה יש לישב דברי הרמב"ן ז"ל בחולין הובא בר"ן פ' ד' דחולין גבי נחתכו רגליה אם מהני אח"כ שיחתוך למעלה מצומת הגידין ועי' תוס' יבמות ד' ע"ה ע"ב גבי נפצע הביצה ותוס' סוכה ד' כ"ט ע"ב גבי נקטם, ועיין תוס' כתובות ד' ע"ה ע"א ד"ה זיעה עוברת ע"ש ועיין בהך דגיטין דף ע' ע"ב גבי סמיא בידם ותוס' סנהדרין ד' מ"ז ע"א ע"ש ועיין בהך דחולין ד' מ"ב ע"ב בהך דיכולה לכוות ושם ד' נ"ד ע"א אי בדרה לה סמא חיי אך שם ר"ל שהמכה בעצמה יכולה להתרפאות לא שהבהמה יכולה לחיות דזה מועיל אף לטריפה, עיין ביבמות ד' קי"ד ע"ב וב"מ ד' ק"ז ע"ב וע' סנהדרין ד' ע"ז ע"ב סממנין דאף דיכול להתרפאות על ידיהם מ"מ מיקרי מכת מיתה וזה רק לר' נחמיה דס"ל דאף אם הקל ממה שהיה ג"כ פטור משא"כ לדידן חייב כיון דבאמת זה הויא מכת מיתה ולכך לא הביא רבינו הך דין דסממנין בהל' רוצח, ועיין תוס' ערכין דף כ' ע"א ד"ה לאתויי ונדה ד' נ"ה ע"א בהני תרי לישני דגבי גלודה ע"ש, ועיין תוס' יבמות ד' קי"א ע"ב ד"ה קרי דסריס חמה אין רפואתו ברורה ולכך הוה לאו בר הקמה. והנה אם קודם הקדושין היו בה מומין ונתרפאו קודם הקדושין עיין בתוספתא כאן פ' ב' זה הכלל כל שמתקיים בשעת הקדושין כו' ועיין בהך דגיטין ד' פ"ו ע"א גבי הך דאתקין רב יהודה ע"ש בר"ן דכתב הטעם משום דמאיס ע"ש ד' מ"ג ע"א, וע"ש ברש"י ובערכין ריש פ"ק לאתויי ע"ש בתוס' וזהו דאמר שם בגיטין הנ"ל מאי אסוותא ר"ל דאם עשה לו זו הרפואה אף דבתוך ב' שנים נולד לו השחין לא אמרינן דהיינו מעיקרא רק אמרינן זה דבר חדש והך אתקין ר"י הוא רק לדבר דבאמת הויא קפידא רק משום מחילה ומחמת דלא התנה תיקן דאף דלא התנה כמאן דהתנה דמי ועיין ב"ב דף מ' ע"ב בתוס' גבי מתנתא טמירתא וכן ר"ל בב"מ ד' ק"ד ע"א גבי לשון הדיוט ועיין בכתובות ד' י"ב ע"ב גבי ב"ד של כהנים ע"ש בתוס' וגיטין ד' ל"ו ע"ב גבי פרוזבול ומש"כ רבינו ז"ל לקמן פ' ט"ז הל' ז' ע"ש וע' תוס' כתובות ד' ע"ה ע"ב גבי מומין שבגלוי וזה ר"ל הגמ' שם ד' ע"ו ע"א במומין שדרכו להולד דלכה"ג תוך ב' שנים וע"ש בתוספ' ובירוש' שם ושם ד' ע"ב ע"ב:

האומר לאשה כו' הרי זו מקודשת כו'. עיין בה"ה, אך באמת הנה רבינו ז"ל פסק כר"י אך משום דהא בהל' י"ג מספק אם שייר בקדושין הוה קדושין או לא לכך פסק ג"כ כאן דהוה ספק, ועיין לעיל בקדושין ד' י"ט ע"ב גבי יעוד וע"ש בירושלמי דעמד ע"ז הא מקודשת לשניהם ותירץ דזה לא הוה כמו חזרה רק לכשירצה, עיין בתוס' יבמות ד' צ"ג ע"ש. והנה רבינו ס"ל דתנאי היא מלתא בפני עצמה לא שייך להקדושין ולכך ס"ל בהל' כ"ג דלא בעי עדים על ביטול התנאי, ועיין בר"ן בזה ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן פרק ח' מהל' גירושין הל' א' ע"ש בה"ה וזה ר"ל שיור בקדושין דהוה כעין פטור ועיין בירושלמי כאן דאם קדשה הראשון מעכשיו ולאחר ל' ואח"כ קדשה שני וגרשה השני אסור הראשון להחזירה מטעם דלא יוכל בעלה הראשון לקחתה ומה שייך זה וצ"ל דבאמת קדושין של הראשון קדושין גמורים רק דהתנאי הוה כעין פטור וכעין שילוח וגדר גירושין ולכך אסור משום מחזיר גרושתו, ועיין בהך דכתובות ד' י"ט ע"ב או דלמא תנאה מלתא אחריתי היא ע"ש ועיין גיטין ד' ע"ו ע"א ברש"י ד"ה אמר לה בפני שנים ובר"ן שם, ושם ד' ל"ג ע"א ולא להוסיף על תנאו ובדברי רבינו שם בפה"מ ריש פ"ד ובר"ן נדרים ד' ע"ג ע"א ד"ה סבר ומש"כ בזה בהל' גירושין ועיין בר"ן פ' ז' דגיטין על הך דדף ע"ד ע"א ופ' א' דכתובות על הך דדף י' ופ' ג' דקדושין אם קיום התנאי צריך בירור ע"ש, ועיין בהך דיבמות ד' נ"ב ע"ב גבי נותן גט ליבמתו דאמר שם ג"כ משום הך לא דלא יוכל ר"ל ג"כ משום דהגט הוא לזיקתו ולא שזקוקה לו מאחיו והוה כמו שקידשה אחר וגירשה דתחלה צריך לפטור זיקת אחיו ואח"כ דידיה:

האומר ליבמה כו' הרי זו כו'. עיין בכ"מ כאן דיש גירסא דהויא קדושין ודאי, עיין בהך דנזיר דף י"ג ע"א גבי הך בעיא דהפילה וחזרה וילדה לפי שיטת רש"י שם דר"ל כך. דהנה מבואר בירושלמי בנזיר וכ"מ ובשבועות פ' ד' ובפ' ח' דאין מועיל הפרשת הקרבן קודם החיוב ואמר שם דכיון דיש ספק לא מקרי הפרשה קודם החיוב ע"ש ועי' בהך דבכורות ד' ל"ט ע"א בהך בעיא דפנחס לשיטת רבינו בהל' איסורי מזבח דהבעיא היא אם צריך עוד הפעם לקרות שם פדיון להמעות ע"ש, ועי' בירושלמי פרק א' דתרומות סה"ח גבי שמן על הזיתים אם אח"כ דרכם אם צריך לקרות עליהם שם תרומה וע"ש בירושלמי ספ"א דמעש"ש ופ' ג' הל' ח' גבי נטמא בולד הטומאה ופדאו וחזר ונטמא באב הטומאה צריך לקרות שם עוד הפעם על המעות, ועי' חולין ד' כ"ו ע"א גבי תמד בשסופו להחמיץ ע"ש ברש"י ותוס' ועיין יבמות ד' נ"ב ע"ב בהך בעיא דרמי בר חמא גבי כתב גט ליבמתו מהו ע"ש ברש"י ותוס' ועיין במנחות דף מ"ז ע"א גבי קדוש ואינו קדוש ועי' בנזיר ד' י"ז גבי נזיר בביה"ק ע"ש:

האומר לחבירו כו' ואם היתה כו'. עיין בהשגות, והטעם נראה דהוה כמו מקדיש עובר דקי"ל דקדיש קדושת הגוף אף במעיה בע"מ כמבואר בתמורה ד' י"א, וכן פסק רבינו בהל' מעשה הקרבנות פט"ו ועי' בתוס' מעילה ד' י"ב ע"ש ועי' במה דס"ל לרבנן בהל' עבדים פ' ז' ובזה א"ש מ"ש הראב"ד דזה הוה רק דין ולכך חל כמו הקדש ועיין בגיטין ד' ל"ח ע"ב ברש"י והא דבעי הכא הוכר עוברה נ"ל דכל זמן שלא הוכר העובר לא שייך בו יד האב דרחמנא זכי לאב וכמו דמי ולדות ב"ק ד' מ"ג וד' מ"ט וכ"מ ובדברי רבינו שם אך זה תליא אם יש עליו שם עד שלא יולד, עי' חולין ד' ס"ט לגבי בהמה וד' ע"ה ע"א בהך מחלוקת דר"ל ור"י גבי חלב שם מקרי שור עד שלא נולד ובתוס' שם ד' פ"ט ע"ב ד"ה בולדות ושם דף ק' ע"ב ע"ש ותוס' שם ד' ק"כ ע"א ד"ה חמץ וד' קכ"ו ע"ב ד"ה יכול, ועי' בסנהדרין ד' פ"ד ע"ב בתוס' ודפ"ה ע"ב גבי אם מכר אשה לעוברה ע"ש בדברי רבינו ועי' בנדה ד' מ"ג ע"ב וזהו מה דבעי בתמורה ד' י"א ע"ב גבי הקדיש עוברה אם אסור בגיזה ועבודה מה"ת ר"ל אם יש עליו שם בהמה ויש עליו הלאו דלא תעבוד ולא תגוז ועי' מש"כ בהל' א"ב פ' י"ט דזה תליא בדעת האדם אם רוצה עושה אותן גוף אחד או שני גופים ועיין בירושלמי פ' ד' דגיטין דהויא מחלוקת אם הפיל שן ועין לאשה מעוברת אם בניה ג"כ משוחררים ע"ש, וכן ר"ל בירושלמי פ' ה' דב"ק סה"ו ע"ש, ועיין ב"ק ד' ע"ח ע"ב גבי שיור במכירה לענין ד' וה' ונזיר ד' נ"א ותמורה ד' כ"ה, וזה י"ל מה דאמרינן בב"ב ד' קמ"ב ע"ב דהמזכה לעובר לבניו קנה מחמת דדעתו של אדם קרובה כו' ר"ל ומשוה להעובר גוף בפני עצמו וגם יהיה נ"מ בתוך ארבעים יום דאז הוה רק מיא בעלמא עיין יבמות ד' ס"ט ע"ב, ועי' מש"כ ה"ה ז"ל בשם בעל העיטור בפרק כ"ב מהלכות מכירה וע"ש בבעל העיטור שרוצה לחלק בין מ' יום לפחות ממ' יום, ובאמת זה תליא מה דמבואר יבמות ד' ל"ה ע"ב דעובר אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם ומ"מ חייבת בקרבן אם בא עליה בעודה מעוברת וע"ש בירושלמי ובתוס' דפוטר למפרע וע"ש בתוס' ד' ל"ב ע"א ד"ה לא פקע וא"כ קשה נהי דאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם מ"מ היא גופה אסורה לו משום אשת אח וא"כ הויא הצרה צרת ערוה כעין מש"כ התוס' שם ודף ח' שם, וצ"ל דהחיוב לא הוה בעצם רק מחמת דבר אחר, וכן באמת נ"מ ג"כ גבי תרומה אם היתה מעוברת מישראל בת כהן בגדר זנות לא בגדר נשואין ואח"כ מת בנה אם הויא רק כחוזרת דלא אכלה רק בתרומה ולא בחזה ושוק או בעצם בה אין פסול כלל רק מחמת הולד וכיון דמת הולד מותרת לאכול אף בחזה ושוק, וזהו מה דר"ל בירושלמי ביבמות פ' ז' הל' ד' אמר ר' סימון בזו מדת הדין לוקה ועיין מש"כ הרשב"ם ז"ל ב"ב דף קמ"א ע"ב ד"ה דתנן ע"ש בזה, ועיין בירושלמי דיבמות פ' ח' הל' ה' גבי הושיט ידו מבפנים וסרסו נותנים עליו שני חומרות, ועי' מש"כ בזה בהלכות תרומות:

האומר כו'. וכן אם נמצא מנה חסר. עיין בהשגות שכתב אינו כן, עיין בה"ה, אך הראב"ד ז"ל ר"ל כך דהא בגמ' דקדושין דמ"ז ע"א מבואר דמנה חסר דינר אף בסתם אינה מקודשת מחמת דכסיפא לה וכן כתב הר"ן ז"ל כאן בפ"א בשם הראב"ד ז"ל:

בה"ה. מה שכתב דרבינו ז"ל לא ס"ל כהך אוקימתא דרב אשי דמונה והולך שאני, באמת זה תליא בהך מחלוקת דגיטין ד' ס"ז ע"ב גבי מנה אותם מהו, ועיין נזיר דף כ' ע"ב ברש"י בשם הירושלמי, ועיין נדרים ד' כ"ו בהך מחלוקת דרבה ורבא ע"ש ועיין ברשב"ם ב"ב ד' פ"ו ע"ב ד"ה כור בשלשים דהתם יכול לחזור בו ע"ש, ובאמת הטעם דכיון דהתחיל למדוד מעכב עד שישלים וכמו כאן ועיין בע"ז ד' ס"ה ע"א אהא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ע"ש:

נמצא בו דינר רע כו' יחליפנו. עיין בה"ה ועיין ב"מ ד' נ"ב ע"ב האי מאן דקאי אזוזא ע"ש אך הנה בערכין ד' כ"א ע"ב מבואר דאשה מקפדת אדמים וכאן הוא אשה ובזה י"ל נ"מ אם קדשה עצמה ע"י שליח עיין כאן ד' י"א ע"א ועיין תוס' קדושין ד' מ"ח ע"ב ד"ה דהוה צייר ע"ש:

אמר לה כו'. עיין בה"ה, ועיין בירושלמי כאן פ' א' הל' ב' גבי מה דס"ל דגבי עבדים אין שוה כסף ככסף אמר שם דאם עשאן דמים הוו ככסף ואז לא מקדשה בתורת שוה כסף רק הוה כסף ממש, ועי' ב"ק ד' י"ד ע"ב דמטלטלין מיקרי כסף וקרקע מיקרי שוה כסף וע"ש ד' פ"ד ע"ב ע"ש ועי' בירושלמי שבועות פ' ו' הל' ז' ודמיו קצובים פרט לעבדים משמע דלא מיקרי כמו מטלטלין לענין זה, וגם נ"מ אם הך שומא דכאן מבעי ג"כ לשום לענין זה, ועיין בערכין דף כ' ע"א גבי אמדוהו מאיליו מהו וע"ש דף ה' ע"א דגבי שדה אחוזה מיבעי ליה אם הקדישה למזבח אם פודה בחמשים שקל כסף וגבי ערך לא מיבעי ליה זה ע"ש, והטעם משום דמספקא ליה אם דמי שדה אחוזה שאמרה תורה הוא שויה או רק גזירת הכתוב וזה תליא בהך דב"מ ד' ס"ח ע"א ע"ש, ועי' במש"כ התוס' כאן דף ה' ע"א ד"ה שכן גבי קדושין בקרקע ונראה דקרקע לכ"ע צריך שומא, ועיין בהך דערכין דף כ"ט ע"א גבי קרקע דחו"ל כמו מטלטלי דמי:

איש ואשה כו'. עיין ירושלמי דשביעית פ' ח' הל' ח' גבי סיאה ואזוב ע"ש בסוף ה' דגם היכא דנ"מ לענין איסור אמרינן כן, ועיין ב"מ דף ע"ז ע"א ע"ש:

המקדש על תנאי כו' אעפ"י כו'. עיין מש"כ רבינו ז"ל בפה"מ דמנחות פ' י"ב על הך דהרי עלי מנחה מן השעורים וס"ל דהך דאמר שם באומר אילו הייתי יודע זה לא הוה נדר חדש רק נדר מעיקרא וע"ש ד' פ"א ע"ב גבי הך שמור ושמעת ובמה דפליגי שם אביי ורבא אם הלחם של תודה הוא מגדר הנדר של תודה או הוא ממילא, ועי' בירושלמי פ' א' דנזיר הל' א' ופ' ב' הל' ד' ע"ש, ועי' מש"כ בזה בדברי רבינו בהל' נזירות ובהל' מעשה הקרבנות ע"ש:

חזקה שאין אדם מישראל הכשרים. הנה כאן דייק רבינו ז"ל הכשרים, ועיין לקמן בהל' גרושין פ' י' ובהל' נחלות פ' ד' ומש"כ רבינו ז"ל במס' עדיות פ' ד' מ"ז בפה"מ ע"ש, ושם לא כתב רבינו הכשרים, ועיין בתוספתא סוטה ספי"א כשם שלא היו קדושיה קדושין גמורין כך לא היו נשואיה נשואין גמורין, והטעם דהקדושין לא הויא קדושין משום דהויא מלוה, ועיין בסנהדרין ד' י"ט ע"ב וצ"ל דכאן הטעם לא משום מש"כ רבינו בפה"מ הנ"ל רק משום איסור פנויה, ולשיטת רש"י אז עדיין לא גזרו עיין רש"י ברכות ד' כ"ב ע"א ויבמות ד' ס"ט ע"ב ע"ש, משא"כ גבי מגרש את אשתו ולנה עמו דזה הוה גדר מחזיר גרושתו ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' גרושין פרק א' הלכה ה' ע"ש ופרק ח' הלכה ב' ופרק ט' הלכה כ"ה ע"ש: