Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Marriage Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המקדש כו'. עי' בה"ה ובאמת לשיטת רבינו ז"ל דס"ל דבין לגבי הקדש ובין לגבי קנין צריך דבר המסויים י"ל דלכך כאן אינה מקודשת משום דלא הוה דבר המסוים איזה מהם קידש. ועי' בירושלמי תרומות פ"ג דזה הוה מחלוקת ר"י ור"ל אם קדשה לשם תרומה אם לא. וכן בפ"ז דדמאי ועי' עירובין דף ל"ז ע"ב משמע דלא קידשה לשם תרומה אך רבינו ז"ל בסוף פי"ג מהל' תרומות פסק דהוה שפיר תרומה והטעם דאין לומר שהם שוים דהרי בירושלמי פאה פ"ג ה"ט הוה זה בעיא וכבר כתבתי בזה, וגם למה לא פסק כגמ' דילן דס"ל כר"ל בגמ' דעירובין וצ"ל דס"ל דרק בעירובין שם דאינו יכול לפרש איזה מהם היא תרומה כיון דתלה ע"מ שירדו גשמים לכך לא הוה דבר המסויים אף באחד ושנים משא"כ כאן, ועי' בירושלמי יומא פ"ו ה"ג גבי שילחו ביד שנים אם מקרי עתי ועי' תמורה דף כ"ב ע"ב גבי אבודה אם אחד באחד מקרי אבודה ועי' בירושלמי שבועות פ"ד ה"ו גבי משכן שנים שנים אם מקרי יחוד עדים ועי' גיטין דף ס"ז ע"ב גבי הובילו כל חד מנכון ושם דף כ"ט ע"ב אם גבי שליח צריך בפניו ע"ש וברי"ף. ועי' בירושלמי כאן פ"ב ה"ז גבי הך דשחט שתי חטאות ע"ש. ועי' במנחות דף ק"ה ע"ב וכבר כתבתי בזה:
קידש נשים רבות כאחת וכו'. עי' במש"כ ה"ה ז"ל. והנה באמת זה תליא בהך מחלוקת דב"ש וב"ה בירושלמי דתרומות פ"א ה"ד דב"ש ס"ל תרומות עצמן בהן וב"ה ס"ל דגם תרומת עצמן ליכא וע"ש במה דפליגי חזקיה ור"י שם דחזקיה ס"ל דרק בזיתים על השמן אז ס"ל לב"ש תרומת עצמן בהם משום דהא מה"ת הוה תרומה רק דרבנן הפקיעו כמבואר בירושלמי דגיטין פ"ד לכך עכ"פ לגבי עצמן הויא תרומה אבל בשאר דברים גם ב"ש מודו כיון דאמרם בדיבור אחד בטלה כולה וזהו מה דר"ל בירושלמי שם בסוף ה"ה על דעתיה דחזקיה ד"ה כן צריך להיות ר"ל דאף ב"ש מודו בזה דלא הוה תרומה כלל. וע"ש בפ"ג ה"ה ופ"ד ה"ה מבואר ג"כ שם בירושלמי כן בהך דחזקיה ור"י ועי' בהך דנדרים דף כ"ה ע"ב בהך דב"ש וב"ה שם. ועי' בהך דזבחים דף ל' ע"א בהך דאביי ורבא. (ובירושלמי פ"ז דדמאי ה"ו וט"ס שם ונחלף). ועי' תוספתא מכות פ"ד דבדבור אחד מה שהדין עושה א"א לחלוק הדבר למחצה ועי' בהך דערכין דף כ' ע"א ודף ח' ע"א גבי שני ערכיי ושני דמי עלי כיון דבבת אחת נדר ע"ש. אך שם שאני כיון שאמר שני ושני דהוה גדר מנין ע"כ צריך להיות זה אחר זה משא"כ אם אמר ערך אלו אז ודאי הוה בבת אחת ועי' שם דף ד' ובתוספתא שם פ"ב האומר ערכו של עשרה עלי ע"ש דאמר מביא ערך עני ור"ל באומר ערך אלו דאל"כ זה תליא בבעיא דערכין הנ"ל, ובירושלמי פ"ז דדמאי ה"ו אמר שם תחת שני ולא תחת אלו, וט"ס שם ונחלף, ועי' בתמורה דף כ"ו ע"ש. ובזה א"ש הך דקדושין דף ז' ע"ב גבי שני חצייך בפרוטה מהו, ודברי רבינו לעיל פ"ג מהל' אישות הל' י' ע"ש בהשגות משום דכיון דאמר לה בגדר מנין הוה כמו מתחלה אחד ואח"כ שני ועי' בנדרים דף ס"ט ע"ב ע"ש גבי קיים ומופר ליכי בבת אחת ע"ש בהגירסות ובירושלמי שבועות פ"ג ופ"ה דאז חל חלים כולם או לא חלים כלל. ועי' בירושלמי כתובות פי"א ה"א מה דבעי ר' יודן אמר שרפוני ועיבדו בי ותנו, ועי' מש"כ ה"ה ז"ל בהל' זכיה ומתנה פ"י הי"ד ע"ש בשם הרשב"א מה שהביא מן התוספתא גבי אם אמר יש לי נכסים כך וכך ביד פלוני ע"ש. אך בתוספתא שם איתא ואח"כ והויא כמו שתלן זה בזה בנדרים דף כ"ו ע"ב ועי' בהך דביצה דף כ' ע"א גבי ההוא ש"מ ובנדרים דף מ"ח ע"א בהני תרי לישני ע"ש בר"ן. ועי' בירושלמי פי"א דכתובות ה"ה עד כדון שמכרן ב"ד שטרות כו' ובירושלמי שבועות פ"ד גבי הך דהיו שם שתי כיתי עדים, ועי' ב"ב דף קכ"ט ע"א בהך דר"י ור"ל ור"א ובגיטין דף מ"ב ע"א בתוס' ד"ה הא דאמר ובר"ן שם פ"ב דגיטין גבי עציץ וזרעים ע"ש בזה:
וכן אם אמר וכו'. עי' גיטין דף פ"ה ע"א ע"ש:
האומר לשלוחו כו'. עיין בירושלמי שבת פ"ז גבי הך דר"י ור"ל דרק גזרו במקום שיש לו תקנה דיכול לישא גיורת או משוחררת אבל היכא דליכא תקנה לא גזרו. ובזה א"ש מה שהקשו התוס' גיטין דף ס"ד ד"ה אסור למה לא גזרו על אשה שלא תנשא ע"ש משום דלה אין לה תקנה אם נגזור. ועיין בהך דיבמות דף מ"א ע"ב גבי ספיקות כה"ג ע"ש ברש"י ותוס' וכן ס"ל לרבינו ז"ל בהך דנדרים הובא בר"ן ז"ל דף מ"ג ע"א ד"ה אביי ע"ש. ועיין תוס' ב"ק דף קט"ז ע"א כתבו כעין זה גבי חשש תקלה:
ובא אחד ואמר אני הוא כו'. עי' בירושלמי כאן פ"ג ה"ז מה דאמר שם גבי הך אחת מבנותי קדשתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר כו' אינו נאמן וקשה אמאי ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל שאמר איני יודע איזה בת קידש ועל זה אינו נאמן. וכן בהך דיבמות דף קי"ח ע"ב גבי קידש אחת מחמש נשים וכל אחת אומרת אותי קידש כו', ואם הוא אינו יודע איזה קידש ואחת אומרת אותי קידש אם היא נאמנת להתיר אחרים עי' בתוספתא פסחים ספ"ה גבי נתערבו ד' פסחים דנאמן אחד לומר פסח זה שלי הוא, אך שם נקט רק ג' וד' אבל שנים לא מהני דע"י זה יותר גם השני דרק לעצמו נאמן ועי' בר"ן בגיטין פ"ו מש"כ בשם הרמב"ן גבי הך דאסור בכל הנשים אם הם נאמנות שלא נתקדשו, וע' בתוס' גיטין דף ל"ג ד"ה רבי ועי' בהך דקדושין דף ע"ט ע"ב גבי במכחישתו שאומרת בגרתי שחרית אם נאמנת ע"ש בתוס'. ועי' בתוספתא כאן פ"ג אם אמר ע"מ שיש לי ביד פלוני אם אמר אין לי אינו נאמן מחמת חשש קנוניא ע"ש ועי' בהך דגיטין דף פ' ע"ב גבי הך דרב אדא ושמואל גבי לא כל הימנו לאבד זכותו הראויה לשני ועי' תוס' קדושין דף נ"ב ע"א ד"ה ואפילו אבל עדות במעשה נאמנת ע"ש ברא"ש ר"ל דנאמנת לומר שקיבלה בשביל כולם ע"ש. ועי' סנהדרין דף י"א ע"א גבי אחד מהם ע"ש:
מבקשין הימנו כו'. עי' בגמ' הטעם משום דלא ניחא ליה דאיתסר בקריבה, משמע דבלא זה הוה כפינן ליה ועי' תוס' יבמות דף קי"א ע"ב ד"ה מבקשין משום בזיון דרקיקה. ועי' ב"ב דף קס"ט ע"א גבי הך דדמית עלי כאריא ארבא ושם דף י"ב ע"ב גבי כופין על מדת סדום. ועי' ב"ק דף ק"ב ע"ב גבי ליקורייכי בעינא ולא לזילותייכי ע"ש וב"מ דף קי"ז ע"ב תוס' ד"ה לא לזה ע"ש ועי' יבמות דף ק"ו ע"א דכיון דאיפסלה עליה כפינן לחלוץ עוד הפעם ועי' בירושלמי גיטין פ"א ה"א אם נתן לה גט פסול כופין אותו לגרשה עוד הפעם ובירושלמי ספ"א דיבמות סה"ב גבי ספק בתוך הזמן דכופין אותו ליתן גט ע"ש:
העושה שליח כו' והמשלח מותר בקרובותיה כו'. ואף דכאן הוא לא ידע שלא קידשה השליח לו. ועיין בתוספתא כאן פ"ד גבי קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי דאמר שם דהקטנה אסורה בקרוביו ע"ש וקשה דהא במשנה כאן מבואר להדיא דמותרת בקרוביו וכן פסק רבינו וצ"ל דבמשנה ר"ל שהיא אמרה שהיא קבלה הקדושין עבור בתה הקטנה, והך דאמר בגמ' סד"א כו' מדרבנן הימנוה לדידה ור"ל שתהיה יכולה לקדש את בתה. ועי' בסוטה דף כ"ג אבל בתוספתא שם מיירי שהאם אומרת שהאב קיבל קדושין בעבור בתו ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' א"ב פט"ו הי"ד גבי פנויה שזינתה ויראה לי כו'. אך י"ל דכאן שאני שהשליח מכחיש אותה ועיין בירושלמי דיבמות פי"ג הט"ו אם שניהם אומרים שלא בעל אם הוה שתוקי ע"ש בזה, ועי' כאן בהשגות מה שאמר דמיירי בשקדשה סתם ועיין בנדרים דף ט"ז ע"א ועיין שם ברא"ש ד"ה מהו דתימא ותוס' שבועות דף כ' ע"א. ועיין בירושלמי פי"ג דכתובות גבי הך דאדמון ורבנן אם יש בלשון הזה קנקנים דמקשה שם שישאלו אותו. ובירושלמי פ"א דסנהדרין גבי הקדש שפדאו יותר על שויו נבדק אותו האיש ואמר כו'. ועיין תוס' סנהדרין דף ס"ה ע"א ד"ה הואיל ע"ש, ונזיר דף י"א ע"א, ובדברי רבינו פ"ב מהל' שבועות הי"ב גבי תנאי היה בלבי ע"ש, וע"ש בכ"מ. ועיין ב"מ דף כ"ח ע"ב, מסתברא לא מייתי אינש חובתיה. ועיין תוס' שבועות דף כ"ו ע"ב. ובירושלמי פ"ז דגיטין ה"ד גבי לא תתייחד עמו דמקשה שם דעבד ושפחה נאמנים בתמיה ע"ש ועי' מנחות ד' ס"ג ע"א גבי הרי עלי מרחשת ע"ש:
האשה שיצאה כו' וכן אם באו כו'. עיין בה"ה דאף איש אחד ג"כ מחזיק קול, ובאמת זהו מה דאמר שם בגמ' על הך אי מבטלינן קלא או לא מבטלינן דהספק שלו כך אם זה הויא כמו תקנה דחיישינן לקלא או משום חשש דאי משום תקנה וכמו דמאי וכמו שבויה ולא משום חשש זנות רק מעלה עשו שוב לא מהני ביטול ועיין בהך דיבמות דף פ"ח ע"ב ברש"י ד"ה אלא לאו, דנקט ומת ר"ל דגבי איסור כהונה לבד אז מחמרינן ושוב לא מהני לבטל אח"כ הדין רק בשבויה אם יש עדים אז הויא כמו שלא נשבית, וכן מבואר בירושלמי יבמות פ"ו כיון דעדים כו' וכמי שלא נשבית וכן גבי דמאי כן כמו שכתבתי בירושלמי פ"ג דדמאי גבי ע"ה דאם אמר החלפתים והנחתי אחרים מתוקנים תחתיהם אם אומר שהם שלו לא מהני וליכא כאן מיגו דכיון דזה תקנה לא מהני מיגו ועיין מש"כ בזה בדברי רבינו בהל' מעשרות פי"ב הי"א מה דהשמיט רבינו סיפא דמשנתנו דאם אמר מעושרין הן נאמן ע"ש וגם כאן ג"כ כן דשוב לא מבטלינן קלא, אבל אם נימא דהטעם הוא משום חשש אז שפיר מבטלינן החשש, ועל זה אמר דאם נימא דהקול צריך שיצא מפי כשרים אז ראיה דהטעם משום חשש ומבטלינן ואם אף מפי נשים חזינן דזה רק בגדר תקנה ולא מבטלינן. ועי' בירושלמי פ"א דנדה ה"ב דאחד האומר מפי שנים הוי טוב משנים האומרים מפי אחד. ועיין בתוספתא דסנהדרין פ"ו ומש"כ רבינו ז"ל בפה"מ בעדיות פ"ה מ"ז ע"ש:
מקום שנהגו לשלוח סבלונות כו'. עיין ברש"י בגמ' דס"ל דסבלונות גופא חשש הקדושין וע"ש בתוס'. אך באמת רש"י ז"ל ר"ל כעין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' א"ב פי"ג ה"ט דכל היכא שעושה מעשים המוכיחים שכבר נעשה הדבר הוה כמו הדבר בעצמו. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' מכירה פ"א גבי אם נתן לו המוכר סל של פירות וכן ס"ל לרבינו ז"ל בהל' עבדים גבי שחרור ועיין בהך דכתובות דף כ"ד ע"ב ד"ה כשכלי אומנתו בידו ועיין ב"ק דף ק"ד ע"א גבי שליח שעשאו בעדים ע"ש בתוס' ד"ה רבה דאף היכא דבעי בפניו ובעדים כיון שעשה מעשה שנתן הפונדיון הוה כאילו בפניו ועי' תוס' ב"ב דף קמ"ג ע"ב גבי הך דרב ספרא וכבר כתבתי בזה, אך זה רק במקום שהוא מוכיח ברור אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי שוב אין זה מוכיח וכן גבי כתובה כה"ג, וא"ש הך גירסא דגם במיעוט מסבלי והדר מקדשי ג"כ אין חוששין ע"ש דהוה כמו קול ושוברו עמו:
שנים אומרים כו'. עי' יבמות דף ק"ט ע"א דאמר שם אם איתא דהדרא קלא אית למילתא. ועי' בירוש' יבמות פי"ג ה"א דאמר שם קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה ע"ש:
אמר עד אחד כו'. עי' בהשגות, ועי' בהך דב"ב דף קכ"ח ע"ב הני מילי דליכא עדים כו'. ועיין בהך דיבמות דף ל"א ע"א:
אמרה מקודשת אני כו' ולאחר זמן כו'. הנה נראה דזה רק אם אמרה סתם מקודשת אני דאז לא נקראת הוחזקה א"א כיון דאמרה סתם אבל אם אמרה שהיא אשת פלוני אז נקראת הוחזקה א"א ולא מהני אמתלא. וזהו מש"כ רבינו בסוף פ"א מהל' א"ב גבי אב נקט לשון מקודשת היא לזה ומ"מ אינה נסקלת וגבי האשה בעצמה נקט מקודשת סתם ואז אינה נסקלת אבל אם אמרה לפלוני אז נסקלת על פיה וזהו מהו דמסיק שם רבינו או תוחזק. ועיין תוס' ב"ק דף ע' ע"ב מבואר דמוחזק בא"א הוה זה גופא דין א"א לא גדר בירור דאל"כ היינו עדי קדושין. ועיין בירושלמי יבמות פ"ו ה"ד מוכח גבי הך דיהושע בן גמלא דכיון דעפ"י דין הויא מקודשת אף דבאמת לא היה הקדושין מ"מ אם נתמנה אח"כ להיות כה"ג הוה כמו אירס ואח"כ נתמנה. ועי' בהך דב"ב דף קכ"ז ע"ב גבי בני הוא ע"ש ובהך דסנהדרין דף מ"ד ע"ב דלאחר גמר דין לא מהני אמתלא ועי' סוטה דף כ' ע"א דלאחר קינוי וסתירה אמרה טמאה אני לד"ה לא מהניא אמתלא רק אם אמרה איני שותה בזה הויא בעיא דלא איפשטא והטעם דהוה כמו הוחזקה בטמאה, ועי' תוס' שם דף כ"ג ע"א ד"ה האומרת בשם הירושלמי אם זה הויא כמו בירור שנטמאה או רק כמו מתה ע"ש. ועיין תוס' יבמות דף קי"ח ע"ב ד"ה אמר לו ובאמת שם גבי ניתן לי בן במדינת הים י"ל ג"כ דלאו כל כמינה להפקיע השיעבוד של היבם כמו הך דנדרים דף צ' ע"ב גבי טמאה אני לך. ועי' בקדושין דף י"ב ע"א גבי לאו כל כמינך, אך שם היא לא אמרה רק אמה אמרה ומהך דנדרים אין ראיה דשם אף לפי דבריה מ"מ משועבדת היא לו מה שא"כ כאן ועיין בירושלמי דגיטין פ"ח על הך דר"א לאבד זכותו אם ארוסה ג"כ מקרי זכותו או רק נשואה ע"ש וה"ה גבי יבמה. ועי' ביבמות דף קט"ו ע"ב גבי הך לפנחיא שבקיה. ועי' ב"ב ד' ל' ע"ב גבי הך דהראשון נח לי דמחלק בין דבור למעשה ותוס' כתובות דף ק"ט ע"א ד"ה אדמון ע"ש ותוס' גיטין ד' נ"ח ע"א ד"ה אבל בשטר וברש"י ד"ה קני ושם ד' ס"ז ע"א דיבורא עבדי כו' ע"ש, ועי' בר"ן כאן מש"כ בשם הרא"ה ז"ל, ואף דגבי נדה דנאמנת בגדר עדותו כמבואר בכתובות ד' ע"ב ובקדושין דף פ' ומ"מ מהני אמתלא, נראה דרק בשאמרה טמאה אני אבל אם אמרה שראתה נדה אז שפיר מקרי הוחזק ולא מהני ואכמ"ל: