לפיכךאם נטמא כו' נטמא כו'. ע' בהשגות. והנה מלשון הירושלמי כאן בהל' י' מה דאמר שם השלים וט"ס שם וצ"ל כך השלים נזירות בנו ובא להשלים נזירותו ואמר שם אם נטמא בתוך י' הראשונים סותר הכל משמע דאע"ג דהוה הפסק תגלחת של נזירות בנו מ"מ סותר גם מה שמנה קודם נזירות בנו רק בהני דאינו מונה רק להשלים שיעור גידול שער בזה הוה שם מחלוקת וזהו הך יום גידול שער דנקט בגמ' דידן ודלא כפי' רבינו לקמן פ"ו ה"ה וזהו מה דאמר שם סתירת תער כסתירת ממש ואף דרבינו סבר דסותר גם ל' יום מן החשבון גבי סתירת תער לק' פ"ו ס"ל דזה לא בתגלחת נזירות אבל תגלחת נזירות לא סתר וע' כאן דף כ' ע"א וצ"ל דס"ל לרבינו דכיון דיש הפסק ביניהם אף דהוא שם אחד מ"מ אינו סותר את הקודמים. וע' בהך דנדה דף ס"ח ע"ב בהך מחלוקת דר"א ור"י בהך דלדברי' אתה מונה בסירוגין ע"ש ברש"י דמבואר שם דסככות ופרעות הוה טומאה דאורייתא רק לא לענין לסתור הקודמין וע' לקמן בפ"ז ה"ו דרבינו פוסק כמ"ד אם נטמא בימי צרעתו סותר את הקודמין אף דהני שערות לא יתגלחו על הנזירות וגם אין בהם קדושה כמו שפסק לקמן פ"ו ה"ב כר"ל בירושלמי פ"ח א"כ חזינן דהסתירה לא מחמת הקדושה שעל שערו והקדושה שעליו רק דהימים נסתרו וצ"ל דס"ל דכיון דכבר מנה מקודם שיעור הראוי לנזירות והפסיק ביניהם בתגלחת שוב הוה כמו דבר בפ"ע ואם כן יהי' נ"מ דאם לא מנה מנזירותו רק פחות מל' יום ונולד לו בן והשלים את של בנו וגילח אז כשמונה להשלים נזירותו אם נטמא באותן הימים סתר אף מה שמנה קודם גם לדברי רבינו כיון דלא הוה מנין חשוב בפ"ע הוה כמו חד נזירות וע' בהך מחלוקת דב"ש וב"ה בזבים פ"א מ"ב ע"ש גבי תוך ג' והוא ג"כ זה דפחות מג' אין עליו שם מנין כלל וה"נ כן. וע' בהך דכריתות דף י' גבי ימי טוהר אי מצרפינן ע"ש ברש"י ותוס' ומש"כ הראב"ד ז"ל בתו"כ פ' תזריע. וא"כ יהיה נ"מ להך דה"ו דשם אם נטמא בימי של אחר התגלחת סותר גם העשרים שקודם התגלחת וע' בהך דפסחים דף פ"א ע"א גבי לר"י דמטמא מכאן ולהבא ובהך דנדה דף ס"ז ע"ב גבי ואחר תטהר וע' בהך דמגילה דף ח' ע"ב דאף דמטמא למפרע מ"מ יש נ"מ לענין לטמא כלי חרס בהיסט ובתוס' זבחים דף כ"ט ע"א בד"ה וכיון ע"ש במה דפליגי על רש"י:

כיצדכו' ונמצא מפסיד כו' ובאותן הימים אם נטמא ע' בירושלמי כאן דזה הוה כנטמא ביום גידול שער וכן אם נטמא בהני ל' שסותר אם נטמא אחר יום מלאת מבואר בירושלמי כאן פ"ג ה"ד דלא סתר ע"ש וט"ס שם:

וכןאם אמר הריני כו' אינו מגלח כו'. ומ"מ זה ודאי דהנזירות חלה עליו דאף דהא כ"כ דהיכא דא"א שתהיה הנזירות ל' יום לא חלה כלל כאן שפיר חלה משום דנ"מ לענין טומאה דנזיר שמשון מותר לטמא וכאן אסור לטמא וגם מחמת טעם הירושלמי דזה תורה וזה אינו תורה:

מישאמר כו'. הנה רבינו ז"ל כאן חשב כל הני דברים שנזיר אסור בהם ולמה אך באמת כך דהא כיון דאמר דהנזירות לא תתחיל עליו רק יום אחד לפני מיתה שוב לא חלה עליו נזירות כלל דאין נזירות פחות מל' רק דמ"מ לא גרע מנדר וכמש"כ לעיל וא"כ אסור בהני דברים רק מחמת נדר לא מחמת נזירות וכמו הך דמנחות דף ק"ט ע"א גבי הריני נזיר ע"מ כו' ע"ש בפיהמ"ש ולא דמי להך דלא אפטר מן העולם דשם ר"ל דתחול עליו נזירות שלמה כדת ושפיר חל וכאן הוה כעין הך דנדרים ס"ט גבי הקמה והפרה לא תחול כו' וע' בהך דכתובות דף ל"ט ע"א בהך מחלוקת אי יש זמן לאחר מיתה ע"ש וה"נ כן. ועי' בירושלמי פ"ה דמעש"ש גבי ראה ככר ונתגלגל בתוך הנהר כו' דלא חל עליו ההקדש ע"ש בסוף ה"א וב"ק דף קט"ו ע"ב ובהך דנדה דף ל"ו ע"א דכיון דמעל"ע ליכא מפקידה לפקידה נמי ליכא ושם דף ע"ב ע"ב בהך מחלוקת דעשירי וכ"מ בזה דאין דבר חל לחצאין וס"ל לרבינו דזהו כונת הגמ' כאן דף י"ד גבי הריני כמשה בז' באדר ר"ל כך דהא שום אדם אינו יודע יום המיתה שלו חוץ ממשה וזהו דאמר הריני דהוא יד לנזירות אך רק בז' באדר ביום שימות בו דאז א"א שיהא כלל דין נזיר ומ"מ ס"ל דאסור בהני דברים משום נדר וכמש"כ ועי' רש"י כאן דף ח' ע"ב וע' בהך דביצה דף כ' ע"א גבי הריני נזיר ע"מ כו' ובמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות שם דלא חל עליה נזירות כלל אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן. וע' בהך דעירובין דף מ"ג ע"ב ובדברי רבינו לק' בהי"א ע"ש ובאמת הכי פי' דברי הגמ' דשם דאם אמר הריני נזיר ביום שבן דויד כו' הוה נזיר עולם כיון דבן דויד יכול לבוא בכל יום אך נ"מ דאם נגמר הל' יום בשבת או ביו"ט דאז נגמר הסתם נזירות שוב פקעה ממנו הנזירות אבל אם נגמר באמצע השבוע דחל עליה הנזירות שוב לא פקע ממנו והוה כעין הך דלא אפטר כו' הובא לעיל פ"א ה"ד ע"ש. ועי' נזיר דף ל' ע"א מוכח שם דאם יביא ב' שערות באמצע הנזירות שהזירו אביו אז לא חלה עליו הנזירות כלל מתחילה דלפחות מל' יום לא שייך נזירות ובגדר נדר לא שייך גבי אב וכ"כ בזה:

מישנדר בנזיר כו'. ע' כאן דף ל"ב ברש"י ועיין מש"כ לעיל בהל' נדרים ספ"י ע"ש. אך כאן מלשון פיהמ"ש לרבינו משמע להיפך דאם נשאר מעת שיתחיל לנהוג איסור כימים שזלזל בהם די בזה וא"צ לנהוג ימים אחרים וע' מש"כ התוס' ב"ק דף ס"ד ע"ב גבי חומשו עולה לו בכפלו ע"ש וע' לעיל דף ט"ו ע"א בתוס' ד"ה הריני נזיר ע"ש. וי"ל דזהו כונת הירושלמי כאן דאם גלגל בנזרו זמן מועט די ל' יום ע"ש ור"ל דנשאר לו עדיין זמן למנות נזירות אך באמת מלשון התוספתא ספ"א דנדרים משמע שם דה"ק דאין חכם מתיר לו עד שינהוג איסור וקאמר דאם גלגל בנזירות מועטת אז די ל' יום אך רבינו ז"ל נראה דס"ל דמפרש דהך אין נזקקין לו ר"ל דאין ב"ד צריכין למחות בו אם אינו נוהג איסור בעצמו. וע' בתו"י נדרים דף כ' ע"א דמסתפקי בזה ע"ש וע' מש"כ בשאלתות דר"א פ' שמות גבי הך דר"א דס"ל ג"כ כן:

**האשה שנדרה כו'.**אינו יכול להפר. ואף דלק' פסק רבינו דמ"מ אסור ליטמא עד הערב עי' פ"ח ה"ה ואפשר דזה קאי רק אטומאה לבד והטעם משום דס"ל לרבינו דג' תנאים גבי תגלחת דלר"א לוקה ולת"ק שם דף מ"ה ע"ב הוה רק עשה משום הפסוק דואחר ולר"ש התגלחת לא שייכא מידי להנזירות רק הוה מצוה וע' תו"י נדרים דף ד' גבי הך דב"ת תגלחתו ע"ש ובהך דמנחות דף ה' ע"א בתוס' ד"ה גילח ורש"י זבחים דף נ"ה ע"ש ואנן פסקינן כת"ק דר"א דמ"מ עשה יש וזהו כונת רבינו שם למצוה וכן ר"ל הירושלמי פ"ד דכאן ה"ה שניתק מל"ת לעשה ולכך לא מהני הפרה דהוא דבר חדש לא מחמת הנזירות וא"כ קאי שם גם איין או אפשר דרבינו שם ר"ל מחמת דהשער קדוש ואסור לטמאותו. אך לפמש"כ לק' די"ל דגבי אשה דכיון דאסורה לגלח בעזרה כמבואר שם אין מביאין שערה תחת הדוד וכן גרסינן להדיא בתוספתא פ"ד דאשה אינה משלחת תחת הדוד א"כ שוב מותר לטמא שערה וא"כ גם היא מותרת לטמא אך י"ל דהך תנא דתוספתא ס"ל כמ"ד דטהור במדינה א"צ לשלח שערו ולק' אבאר זה. וכן יהא נ"מ כאן לפ"מ דקי"ל דמיגז גייז אם השער לאחר הפרה יש בו קדושה אם הטעם משום שילוח תחת הדוד כאן לא שייך ואם משום דהוא קדוש בעצמו עי' קדושין דף נ"ז ופסחים דף כ"ג ע"א ותענית דף י"א א"כ גם כאן קדוש ואפשר דזה ר"ל הירושלמי כאן גזיה"כ הוא כו' הפר מה שעליה ר"ל דגזיה"כ הוא שתפקע הקדושה מהשער וכן נ"מ כאן גבי תגלחת טומאה דיפר אם השער אסור ואם צריכה לגלח התגלחת טומאה כיון דקי"ל דמיגז גייז ובזה ליכא עינוי לדידן וע' כאן דף ס"א דתגלחת טומאה ג"כ מצוה ועי' בירושלמי כאן פ"ו ה"ג דמשמע שם דעיקר התגלחת משום הקרבן וזה תליא בהך מחלוקת דירושלמי פ"ג ה"ג גבי נטמא ביום ל' לר"א אם צריך גם תגלחת חדשה או די רק למנות ז' ימים ואח"כ לגלח ע"ש וע' רש"י דף ו' ע"ב דיש ג"כ ב' לשונות אף דקרבן טומאה ליכא שם וע' דף י"ז ע"ב גבי טמא שנזר דכיון דא"צ קרבן א"צ גילוח ושם בירושלמי סה"ה דנטמא לאחר מלאת אינו מביא קרבן טומאה ע"ש וא"כ לפי"ז כאן דצריך להביא קרבן טומאה צריכה לגלח אף דהפר לה או דעיקר הגילוח הוא משום דצריכה למנות הנזירות בטהרה וכאן לא שייך זה. וע' בירושל' פ"ו ופ"ג דס"ל דאף דגבי נזירות טהרה קי"ל דתגלחת סותר ל' יום וכשיטת רבינו הא בימי טומאה אינו סותר רק ז' וגם סותר אף שלא בתער והטעם דגבי טהרה בעי תגלחת וגבי טומאה בעי העברת שער טומאה ולק' אבאר זה: