ואיןשבועות כו'. הנה מלשון רבינו משמע דאף דאנן קיי"ל כרב גבי להבא דלא בעי אך זה הוי דבר שאפשר שיהיה רק אינו בידו או מחמת איסור ובאמת הירוש' שם פ"ג ה"ו ס"ל דע"י איסור הוי כמו בידו ומקרי איתא בלהבא ואף דאז לא הוי שבועת ביטוי רק שבועת שוא וע"ש בירושלמי בסוף ה"ט גבי עדות ועיין בהך דגיטין דף פ"ד ע"א בהך מחלוקת דאביי ורבא גבי אפשר דלקיא ואכלה אך הגמ' דילן לא ס"ל כן. והנה בגמ' דילן גבי לא הנחתי תפילין נקט למלקות וגבי על עמוד של אבן כו' נקט לא ניכר כו' שקר ומשמע כך דהנה עיין לקמן בפ"ב ה"ב דהוה מחלוקת בין רבינו והראב"ד אם גבי מלקות בעי שם דוקא ע"ש בהשגות מחמת הך דלא תשא. ועיין בתו"כ פ' קדושים פ"ב דמרבה שם גבי כינוים ע"ש ובר"ן ובתוס' ישנים ריש פ"א דנדרים. אך באמת כך דהיכא דהלאו הוא משום הך דלא תשא או לא תשבע אז בעי דוקא שם אבל בלאו דלא יחל אז די אף בכינוי. או י"ל כשיטת הראשונים דאף בלא כינוי ג"כ. וא"כ כך דמלתא דשייך בה גדר קיום דעכ"פ השבועה מיהא חל יש בו מלקות אף בלא שם וכינוי אף לשמואל. אבל דבר שא"א שיהיה זה או אינו כלל בגדר שבועה ואינו חייב רק אם הזכיר שם לכו"ע. וכה"ג סבירא ליה לרבינו בהלכות יסודי התורה גבי נביא השקר וכמש"כ שם. ומה דאמר בגמ' גבי שבועות העדות עיין מש"כ בזה לקמן פ"ט ה' י"ד ועיין רש"י פסחים דף ס"ג ע"ב ד"ה פטור וסנהדרין כ"ז ע"א ד"ה שבועת שוא מה דמחלק שם בין שוא לשקר דאם אמר על עמוד של אבן שהוא זהב דזה הוה שקר וצ"ל כך דעיין לקמן בהל' ד' מה שהשיג הר"א ז"ל על רבינו מה שלא הביא הך דניכר לג' בני אדם דהוה רבים כמבואר בגטין דף מ"ו ע"א ובירושלמי דגטין פ"ה על משנה דחטאת הגזולה כו' ע"ש. ועיין בירושלמי כאן פ"ג דהוה מחלוקת דר"י ור"א אם צריך דוקא ג' בני אדם או אחד בסוף העולם ג"כ וגם נ"מ אם הוא עצמו ג"כ מצטרף להידיעה שיהיה ידוע לג' בני אדם ע"ש בירושלמי. ועיין בהך דפסחים דף פ"א ע"ב גבי טומאת התהום ובהך דשבת ק"ל ע"א דדי שהוא עצמו יצטרף עם אחר לדבר דלא בעי רק גילוי מלתא ע"ש וא"כ לפ"ז גבי עדות היכא דאמר דאינו יודע וע"כ יש עוד שנים שיודעים דבר זה כמו הלוה והמלוה ועד הב' וא"כ הוה בגדר שוא וזהו כוונת אביי בהך דשבועות דף כ"ה ע"ב דליתא בכלל שאינו יודע וע"ש בבהמ"א ובמ"ה ובזה א"ש. אך כל זה אם נימא דידיעת הבעל דבר ג"כ מקרי ידיעה. ועי' בהך דכריתות דף כ"ו ע"א גבי הרוג וסוטה דהוה מחלוקת דאביי ורבא אם ידיעת הבעל דבר הוה בגדר ידיעה ואזלי לשיטתייהו מכות דף ו' ע"א גבי הרוג מציל ועיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' נזירות פ"ו הי"ח גבי טומאת התהום אם שייך גבי הרוג ע"ש ולכך ס"ל לאביי ג"כ דגבי שבועת העדות לא שייך אינו יודע. אך כל זה אם נימא דלא בעי שיהא ניכר בגוף הדבר שזה שוא וכדעת הראב"ד אבל רבינו ז"ל לא סבירא ליה כן רק דצריך שיהא ניכר בגוף הדבר שאינו כך ועיין בתוספתא כאן פ"ד דשבועת שוא אינו נוהג רק בדבר שיש בו ממש ע"ש. והוא ג"כ משום זה וא"כ מה דאמר על האבן שהוא זהב ר"ל שאומר כך בשבועתו שהאבן הוא זהב. ולכך לא הוצרך רבינו להביא הך דניכר. ורש"י בסנהדרין ר"ל כגון שאומר על דבר זה והשליכי לים וכעין דאמר בירוש' הנ"ל:

אושלא יטעם כו'. עי' יבמות דף קכ"א ע"ב דג' ימים יוכל להיות דלא יאכל ועי' בר"ן סוף פ"א דראש השנה דלא סבירא ליה כן. ועי' ביבמות דף ע"א ע"ב דמוכח שם דז' ימים אי אפשר שלא יאכל ע"ש בתוס':

**ואם נשבע כו'. ועל זה נאמר כו'.**עיין בהך דב"ק דף ק"ה ע"ב דגם הך לאו דלא תכחשו קאי אנשבע ע"ש והנה בזה י"ל דלכך נקט הגמ' כאן דף ל"ז הזיד בשבועת הפקדון ולא קאמר בשבועת העדות ע"ש ברש"י ותוס'. משום דאף דבמכות דף י"ג ע"ב הוה מחלוקת אם קרבן בעי אזהרה. ועיין בתוס' דף ק"ה ע"ב בב"ק ושבועות דף י"ח ע"ב ד"ה ל"ת ובהך דסנהדרין דף ס"ה ע"א גבי הך דר"י ור"ל ותוס' זבחים דף ק"ו ע"א וכ"מ. מ"מ גבי שבועה דליכא כרת בעי אזהרה לקרבן כעין דס"ל לאביי בשבת דף ס"ט. א"כ א"א לחייב מאזהרה אחת קרבן ומלקות וכעין דמבואר בכ"מ. אך גבי שבועת הפקדון יש גם הך לאו דלא תשקרו ולכך ס"ד דחייב גם מלקות ויהיה נ"מ למושבע מפי אחרים דאז לא שייך הך לאו. ועיין תוס' שבועות דף כ"ה ע"ב ד"ה לחייבו ושם דף ל"ד ע"ב בתוס' ד"ה פקדון. ועיין בירושלמי כאן פ"ה ה"ג מה דאמר שם יכול אף בשבועת הפקדון לא נעשה כו'. ובתוספתא כאן פ"ד ור"ל דיהיה נ"מ להך לאו דלא תשבעו ולענין מלקות:

ומההוא כו'. לחייב שוגג כמזיד. ועי' בהל' י"ב. אך באמת כך דהנה לפי המבו' בהך דמנחות דע"ד ע"א מוכח דבשבוע' העדות גם במזיד מביא קרבן מדצריך קרא דוהיתה לכהן כו' דקמ"ל דכהן ג"כ יכול להקריב הקרבן אף שהוא מזיד. והא דבשבועות דף ל"ד ע"ב פריך מ"ש עדות מפקדון. משום דקאי שם לר"ש ור"ש לשיטתיה במנחות שם דמצריך לקרא למנחת כהנים נקמצת ע"ש וא"ש. ועיין מש"כ רבינו לקמן פ"ט הי"ד דאינו חייב מלקות בשבועת העדות ג"כ מהך מיעוט דלאחת ואף דבאמת הוא אזהרה אחת מהך דלא תשבעו. ועיין מש"כ בפ"ז ה"ח דבשבועת הפקדון אינו לוקה והוא מהך דדף ל"ז ע"א. אף דיש בו עוד לאו כמש"כ. ונ"מ לענין קרקע וקנס גבי שבועת הפקדון אם חייב מלקות עיין בירושלמי ולגבי שבועת העדות חייב כמש"כ רבינו שם. ועיין בירושלמי דבעי גבי קרוב אם יש בו לאו גבי שבועת העדות: