Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Oaths Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איןהעדים כו' ובב"ד כו'. עיין בתוספתא כאן דממעט משביע בפני עכו"ם דפטור משום דאסור להגיד. ולכאורה קשה למה לי זה הא הוה חוץ לבית דין אך י"ל דר"ל דפטור אף משום שבועת ביטוי וע' לקמן הי"ד. ואף דמהך דב"ק דף קי"ג משמע דאין איסור להעיד שם י"ל דזה רק שם דיש דין לעכו"ם עם ישראל ושפיר שם ב"ד עליהן לגבי עכו"ם משא"כ בב' ישראלים אז י"ל דאף משום שבועת ביטוי פטור דאסור להעיד. גם י"ל דבתוספתא קאי אליבא דר"מ דס"ל דמפי עצמו אף חוץ לב"ד חייב וקמ"ל דבפניהם לכ"ע פטור. גם י"ל דאין הטעם משום דצריך ב"ד רק משום דלא מהני עדותן וא"כ יהיה נ"מ אם עדים יודעין שכבר נגמר דינן בב"ד והוה אמינא דאז אף אם מעידין בפני שאינם ראויין לב"ד כיון דעפ"י דין כבר נתחייב שפיר חייבין משום שבועת העדות קמ"ל דאף זה אין רשאין להעיד. וע' במש"כ רבינו בסוף הל' סנהד' ובהך דגטין דף מ"ד ע"א וכותב ומעלה כו' ע"ש בתוס'. ועי' במש"כ רבינו בפיהמ"ש על הך דדף ל"ה או שאמר להם הנתבע פ' שם דלפטר ליכא קרבן שבועה ע"ש וצ"ל הטעם דלפטר אין עליהם שם עדות לענין קרבן שבועה. ואף דהא מבואר כאן דף ל"ב ע"א דגבי עד סוטה דחייבין קרבן שבועה אף דזה לפטור י"ל דרק גבי כתובה וכה"ג דהחיוב כבר נתחייב ע"פ ב"ד והעדים באים להפקיע שפיר יש עליהם שם עדות היכא דבאים לפטור משא"כ גבי חוב דכ"ז שלא יעידו לא נתחייב לכך לפטור אין עליהם שם עדות ועי' מש"כ התוס' כתובות דף צ"ו ע"ב ד"ה נכסי ע"ש וא"כ לפי"ז גבי עדות שמעידים שכבר נגמר דינו לחיוב י"ל ג"כ דאין בהם קרבן שבועה כיון דלא על פיהם נתחייב עכשיו. ואף דמבואר במכות דף ה' וכן פסק רבינו בפי"ט מה' עדות ה"ב דלגבי עדים זוממים שפיר דיינינן בהו דינא דעדים זוממין אף דהא מבואר בדברי רבינו בה' סנהדרין פי"ג ה"ז דלגבי רוצח אין צריך כלל לזה ב"ד ע"ש מ"מ לגבי קרבן שבועה י"ל דאין עליהם שם עדים והטעם משום דשם נתברר ששקר הדבר לכך שפיר יש שם עדים עליהם משא"כ כאן. וע' מש"כ רבינו בהל' ממרים פ"ז ה"ט דכתב שם דכיון דנגמר דינו הרי הוא כהרוג ואף דבעי ב"ד בשאר חייבי מיתות לבד מרוצח. משום דזה גופא הוה דין וע' בערכין דף ו' ע"ב ודף ז' ע"א. ובסנהדרין דף פ"ה ע"א ובתוספתא דב"ק פ"ט:
איןהעדים כו' או שלוחו כו'. ע' כאן דף ל"ג ע"ב ברש"י ד"ה פטורים דהיכא דלא מטא לידיה לא מהני הרשאה וע' בר"ן שם וע' מש"כ רש"י בכורות דף מ"ז ע"ב דמוכח שם דאף בפשוט לא מהני הרשאה היכא דלא הוכרו מעולם. וע' בתוספתא ב"ב פ"ט דמבואר להיפך וע' תוס' בכורות דף מ"ט ע"א דהיכא דשניהם לפנינו א"צ הרשאה ע"ש ובזה יש ליישב מה דמבואר בתוספתא דב"ק ספ"ג בזמן שכולן באין לב"ד וט"ס שם וצ"ל להיפך. ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ד מה' חובל הי"א דגם גבי קנס כותבין הרשאה ע"ש. והנה בתוספתא כאן פ"ב מבואר דגם יורש אם משביע את העדים חייב משום שבועת העדות. ע"ש וע' תוס' בכורות דף נ"ב ע"א מה דמחלקין בין יתומים למלוה כיון שלא היה בידם מעולם:
איןהעדים כו' משביע אני כל כו'. עי' רש"י כאן דף ל"ה דמחלק הטעם משום דכיון דאמר עומדים כאן הוה כמי שסיים אותן העומדין אצלו משום דבעי דבר המיוחד. ועיין בהך דכתובות דף ע' ע"ב ונדרים דף ל"ו ע"ב אך רש"י ערכין דף י"ח מחלק משום דשם אמר עליכם ולא ייחד מי שיודע. וע' בירוש' פ"ה דמעש"ש מה דאמר שם ומקומו מושכר לו משום דבעינן דבר המסוים וזה מקרי מסוים כיון דלא הקנה רק מקום המעשר. וע' בהך דנדרים דף פ"ח ע"ב בר"ן שם מה דמחלק לשיטת רבינו דהיכא דאמר מה שתרצי הוה כמו מיוחד דכ"ז שלא תרצה לא הוה שלה. ועי' בירושלמי פ"ח דשביעית ה"א גבי לשמור ולא ליתן מתנה דאף אם אמר לכל מי שירצה שוב לא הוי מיוחד. ואף דלעצמו אינו יכול ליקח כעין מש"כ ה"ה ז"ל בפי"ז מה' אישות בשם הרשב"א גבי שליח למכור דאינו יכול ליקח לעצמו וצ"ל דס"ל כשיטת התוס' כתובות דף נ"ו ע"ב דשמירה הוה גדר שעבוד ששעבד נכסיו וס"ל דלשעבד נכסיו לכל העולם א"א וע' בע"ז דף ס"ג גבי ערב דלא משמע כן ע"ש ועיין ב"ק דף ס"ג ע"א בתוס' ד"ה דבר שאינו מסוים ובירוש' כאן פ"ד ה"י משום שאינו מתכוין להם. ועיין במש"כ הרי"ף ז"ל דאף אם הראה באצבע עליהם ג"כ לא מהני ע"ש. וע' בתוס' כאן דף ל"ה ד"ה או שהיה דבטל השבועה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומשמע אף למ"ד דנמצא אחד מהם קרוב או פסול אין עדותן בטלה ועיין בירוש' כאן פ"ד גבי היו שתי כתי עדים דבכת אחת נתבטל לגמרי. וע' בנ"י ב"ב פ"י על הך דדף קע"ב אני פלוני לויתי ממך מנה ע"ש דאמר שם ג"כ דלשעבד עצמו לכל העולם א"א:
וכןאם אמר כו'. ע' בהשגות ולעיל בהל"א ולקמן פ"י הי"ז. וע' בירוש' פ"ה דכאן דאמר שם דבשבועת הפקדון לא עשה המושבע כנשבע ור"ל כשיטת רבינו דגבי שבועת העדות יש חילוק בין מפי עצמו למפי אחרים לענין אם צריך השבועה בב"ד והנה באמת לפי מה דמבואר לקמן בדברי רבינו הי"ד דכל היכא דליכא שבועת העדות יש שבועת ביטוי ור"ל לענין מלקות דאף דהא מבואר ברש"י ותוס' כאן דף ל"ז דגבי שבועת העדות ליכא גדר מלקות. זה הטעם רק משום הך דכריתות דף י"ב ע"ב דיכול לומר לא נתכוונתי וע"ש בתוס' ור"ל כך דאף דבאמת אם יעידו מקבלין עדותן אף שלא נתכונו אך אז חל עליהם שם עדים אבל משעת ראיה אין עליהם שם עדים ולכך לא בטל עדותן גבי קרוב או פסול אם לא נתכונו להעיד משעת ראיה דאז לא הוו עדים כלל ועיין מש"כ הרמב"ן ז"ל ספ"י דסנהדרין גבי עדי גניבה ובירוש' פ"ד דכתובות ה"ג גבי הני עדים שאמרו הבעל שכרן להעיד ע"ש וא"כ שוב לא שייך עליהן גדר שבועת העדות דגבי שבועת העדות לא אזלינן בתר מה דמועילים בדבורם רק שיהא שם עדים עליהם וכמבואר בירוש' כאן דאף אם קבלו עליהם פסול לעדות לא מחייב קרבן שבועה אף דמהני דבריו משום דבעינן עד. והך מחלוקת דכאן גבי עד אחד ר"ל כך אם מתחלה עד אחד * לא אתי רק לשבועה או דיכול לבטל העד בשבועה וע' מש"כ התוס' ב"ב דף ל"ד ע"א גבי הך דמחויב שבועה כו' ועיין בהך מחלוקת דסנהדרין דף ל' ע"א גבי הך דר"נ ורבנן אם עדותן מצטרפת ועיין מה שכתב רש"י כאן דף ל"ב ע"ב גבי עדי סוטה דרק משום שתודה ע"י המים ולא מחמת שתמות דזה לא מקרי ע"י עדותן. וזהו כוונת הגמ' שם דרחמנא הימניה ר"ל בגדר עדות ממש ועיין מש"כ התוס' שם דף ל"ג ע"ב ד"ה או אין מש"כ דעיקר לא אתי כו' ואף דהא לקמן דף ל"ח ע"ב גבי הך דר"ש ורבנן כו' בעיקר קנס הוא תובע צ"ל דכאן אין שם עדות ממון עליהם. וע' כאן דף ל"ג ע"א גבי שבועת העדות דאנוסה ומפותה. דלכאורה אמאי לא הוי בגדר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש התוס' כאן דף ל"ה ע"א ד"ה או ובאמת הירושלמי ס"ל בפ"ה דכאן ובפ"ד דנזיר דטעם דר"ש הוא משום דבטלה מקצתה בטלה כולה וע' בירושלמי ספ"א דנדרים גבי הנודר בתורה ע"ש נמצא דגבי עדות בעינן שיהא עליו שם עד תחילה ואף היכא דלא מהני עדותו רק מדרבנן לא איכפת לן כמש"כ התוס' דף ל"א ע"א ד"ה ורבנן ע"ש ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' דף ל"ב ע"ב ד"ה ש"מ מאי טעמא לא אמר זה אעד סוטה ע"ש. ובאמת כך דמה"ת יש שעבוד כתובה גם על מטלטלים בגדר חוב ע' ירושלמי פ"ט דנדרים גבי הך דאתה מוכר שער ראשך כו' ובסוף פ"ד דכתובות הוה זה מחלוקת דאמוראי ע"ש גבי אין להם רק בית ששוה עשרה דינר והכתובה היתה עשרים דינר וע' בירושלמי כתובות פ"ט ותוס' כתובות דף פ"ב ובכורות דף נ"ב וכ"מ בזה. ולכך בעד סוטה דמהני מה"ת עדותן ודאי חייב קרבן שבועה אף דרבנן הפקיעו השעבוד ממטלטלין משא"כ גבי עד מיתה דרק מדרבנן מהני עדותן וא"ש ג"כ דברי רבינו לקמן. והטעם דמדרבנן מהני לחייב קרבן שבועה משום דלא גרע מהך דאמרינן כאן דף ל"ד ובירושלמי ובתוספתא דבידיעה בלא ראיה ג"כ חייב קרבן שבועה אף דהחיוב הוא ע"י דבריו של הנתבע. וכן בראיה בלא ידיעה דאם אמר יאמרו ואני אתן חייבים ק"ש. וה"נ כן. והנה כ"ז רק משום שבועת העדות אבל משום שבועת ביטוי חייבים מלקות גם בזה. וא"כ איך אמרינן במשנה דאם השביע עליהם חוץ לב"ד ע"מ שאמרו אין אנו יודעים ה' פעמים ובאו לב"ד חייבים על כאו"א אמאי דהרי הם פסולים בשבועת חוץ לב"ד ע"י שבועת ביטוי כיון דהוו מזידים וא"כ פסולים לעדות וע' מש"כ הר"ן ז"ל פ"ז דכאן היכא משכחת התראה בשבועת העדות שמא שכחו. וע' תוס' דף ל"ז ע"א ובמש"כ רבינו לקמן פ"י הט"ז ע"ש דמשמע דנשבעו חוץ לב"ד שאין יודעין עדות וצ"ל משום הך קרא דשם דמרבינן דחייב על כאו"א וע"כ כשיטת רבינו דמושבע מפי אחרים ע"כ צריך להיות בב"ד וא"כ לא משכחת לה וע"כ כה"ג. וגלי לן קרא דכאן חייב. אך אם נימא דגם מפי אחרים מהני שבועה חוץ לב"ד הדרא קושיא לדוכתא דשוב אין ראיה מקרא. דשמא קרא קאי אמושבע מפי אחרים דאין שייך בו שבועת ביטוי ולכך חייב על כל או"א. אע"כ כשיטת רבינו. וע' בתוספתא כאן פ"ב דממעט כל הפסולים מקרא דוהוא עד בראוי להעיד. ובירושלמי כאן ממעט מאם לא יגיד את שהוא מגיד וחבירו משלם ממון וע' ביומא דף ע"ד ע"א דיליף ג"כ מהך קרא דאם לא יגיד ע"ש. והך דתוספתא צ"ל דנ"מ כגון בעדות סוטה או בעדות אשה דשם מהני קרובים וכן בהך דירושלמי דכתובות ספ"ב גבי נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן דבעי שם אם מקרי גדר עדות לענין שיהא בהם הזמה ע"ש וע' מש"כ רבינו בהל' עדות פ"ט ה"ג דכל מי שע"י עדותו אינם יכולים ב"ד לפסוק דין אין עליו שם עד וע' בירושלמי ספי"א דיבמות גבי הך דנתערב ולדה בולד שפחתה אם שניהם מעידים אם יש עליהם שם עד אחד. אך שם י"ל כמו דאמרינן בגטין דף מ"ב ע"ב אי אתא אליהו כו' ר"ל דשם לא הוה הספק בגוף רק ע"י סיבת תערובות וע' תוס' יבמות דף ל"ה ע"ב ודף מ"א ע"ב ושם ג"כ רק ע"י תערובות ותוס' שם דף ס"ז ע"ב ד"ה אין חוששין ושם דף צ"ט ע"ב וכ"מ. וע' בתוספתא כאן פ"ג דממעט חרש מן ושמע ושוטה מן וידע ומשמע שם דממעט זה לענין קרבן שבועה לא לענין עדות בלבד. וע' רש"י ב"ק דף פ"ז ע"ב ורשב"ם ב"ב דף קכ"ח ד"ה ונתחרש ע"ש דמחלק בין אלם דהוה אינו ראוי לעדות מחמת העדות ובין שוטה וחרש דאינו ראוי לעדות מחמתו. ר"ל כך דיש ג' דינים גבי עדות. א' מה שהחסרון בהעדות לא בגוף העד וזה ר"ל התוס' שבועות דף ל"א ע"ב ד"ה ואין חייבין מה דמקשה דכיון ששכחו העדות אין עליהם שום שם עד. ותירצו דהגוף יש עליהם שם עד וזה תליא בהך דכתובות דף כ' אם אמר נזכרתי כו' אם הוה עד. ויש שהוא חסרון בגוף ויש שהחסרון רק מחמת דבר אחר. וזה הך מחלוקת דב"ב שם גבי סומא אם מחמת הגוף או מחמת דבר אחר ונ"מ דשוב לא בעי תחילתו וסופו בכשרות וע' רש"י ערכין דף י"ח ונדה דף מ"ט ע"ב דס"ל מחמת גזה"כ ובזה אתיא שפיר דברי הגמ' דב"ב שם מה דמקשה מברייתא דבעי תחלתו וסופו בכשרות ש"מ גזה"כ הוא. והנה אם נימא דהתוספתא ר"ל לגבי קרבן שבועה א"כ קשה הא לפמש"כ רבינו לקמן בהי"ב דצריך שישביעם בלשון שהם מכירים וכן כתב לעיל פ"ז ה"ז גבי שבועת הפקדון וכן מבואר בירושלמי דסוטה פ"ז ה"א וא"כ ל"ל מיעוט לגבי חרש וע' בירושלמי שם בהך מחלוקת דר"י ור"י ע"ש וצ"ל דר"ל שנשתפה בשעת השבועה לכן הפטור רק מחמת שאינו ראוי לעדות וע' בתוספתא פ"ב דנקט שם לא היה לו עדות או שהיה יודע ונעלם כו' פטור וצ"ל דכוונת התוספתא דלא נתכוון לעדות וכעין הך דכריתות דף י"ב ע"ב וכמש"כ לעיל וגם י"ל דנ"מ לפי מה דס"ל לרבינו לקמן בהל' י"ד וכן הוא בירוש' פ"ג ופ"ד דבקרוב ופסול יש בו בגדר דין שבועת ביטוי גבי היכא דידע עד מפי עד אם יש בו חיוב משום שבועת ביטוי כיון דהוא עצמו אינו יודע ע' בתוספתא ב"ק פ"י גבי אם אמר לו אביו גזילה זו של פלוני והוא נשבע שאינו יודע אם נשבע על דעת עצמו פטור וה"נ ר"ל התוספתא דאינו יודע לו עדות ר"ל שהוא עצמו לא ידע כלום. ועי' ב"ק דף ק"ה ע"א גבי כגון שהיה דיסקיא של אביו מופקדת ע"ש. גם י"ל דר"ל כך דבשעת הכפירה היה זכור העדות רק בשעת שבועה שכח ונשבע על דעת ראשונה דזה ג"כ פטור ועי' בהך דהוריות דף ו' ע"ב גבי הורה ושכח מאיזה טעם ועשה על דעת ראשונה עיין שם. ועיין בירושלמי כאן פ"ד ה"ד גבי הפרישו קרבנן קודם שכפרו בב"ד הוה הפרשה קודם חטא דלא מהני כלל וא"כ נמצא הכפירה חוץ לב"ד אינו כלום ולא הוי כמו תחילתו ברצון וסופו באונס דחייב גם על סופו כמבואר בירושלמי סוטה פ"ה וכבר הארכתי בזה במקום אחר. ועי' בתוספתא דב"ק פ"י דמבואר שם להדיא דפטור כה"ג גבי ראה גזלתו של חבירו בתוך ביתו ע"ש וע' בהך דשבועות דף כ"ו ע"ב גבי מצטער ואכלה ובמש"כ הראב"ד ז"ל לעיל ספ"ג ע"ש. וע' בהך דשבת דף צ' ע"ב במה דאמר שם כגון שהצניע ושכח למה הצניע וע' ב"ק דף כ"ו ע"ב גבי הכיר בה ושכחה ע"ש דלא מקרי אונס ע"ש ועיין בהך דהוריות דף ב' ע"ב גבי מבעט בהוראה דלא מקרי עשה בהוראת ב"ד ושם דף י"א ע"א גבי אוכל נבלות לתיאבון וכ"מ בזה:
[השמטהמש"כ גבי עד שבועה דבעי שיהי שם עד עליו: והנהלכא' מלשון התוס' סוטה דף ב' ע"ב לא משמע כן בד"ה כל מקום דכ' שם דשבועת העדות תליא בהפסד ממון לא בגדר עדות. וע' רש"י קדושין דף ס"ה ע"א גבי שניהם מודים לדברי העד דשפיר יש שם עדות עליו לא מחמת העדאתם דבקדושין עדות על הדבר לא על הבירור ויהי' נ"מ לשיטת רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ה ה"ו דגבי חבלה בלא עדים לא נתחיב רק דנ"מ בין נזק וצער לקנס לדידן דבקנס הוי ההודאה פטור וכן אם מודה שהיו אז עדים ג"כ פטור וגבי בושת ופגם אם מודה שהיו אז עדים חייב וכ"כ בזה בהל' נערה דהטעם משום דההודאה הוי חיוב חדש והיכא דבעי מעשה שיתחיב ע"ז לא מהני רק אם היו עדים בשעת מעשה. ואם הודה שהיה אז עד אחד אם חייב דגבי קנס פטור ע' ב"ק דף מ"א ע"ב בתוס' ודף מ"ו ע"א ודף ע"ד ע"ב ע"ש ומה דמבואר בירוש' רפ"ו דשבועות דע"א אינו מחייב שבועה על קנס ר"ל אם אומר שכבר נגמר דין כמו הא דכתובות דף מ"ב ומכות דף ג' ודף ה'. דאל"כ הא גם לפי דבריו אינו חייב כלל כ"ז דליכא עדים וע' תוס' זבחים דף ע"א ע"א ד"ה על. ובאמת מה דאמרינן בקדושין דף ס"ה ע"ב מה דעתיך דילפית כו' מה התם הודאת בע"ד ר"ל כך אם ב' מודים שקידשה בפני עדים דאז תהי' א"א גמורה שלא יתפסו בה קדושין אחריני ובאמת זה אינו כ"ז שלא תוחזק ל' יום כמש"כ רבינו בספ"א מהל' אסו"ב ע"ש ואמר משום דחב לאחריני. ודלא כתוספות גיטין דף ד' ע"א ד"ה דקי"ל ומה שמודה בפני עדים זה לא מהני דהיכא דבעי מעשה צריך עדים על המעשה וזהו כונת הגמ' גיטין דף פ"ט ע"א דעדים דוקא אם מעידים דבר ברור ר"ל דעל אומדנא לא שייך גדר עדות וכע' הא דהל' שאלה ופקדון פ"ו ה"ד דאם באו עדים והעידו לדיין שזה אינו אמיד לא מהני דע"ז לא שייך גדר עדות וזהו ג"כ כונת הגמ' כתובות דף פ"ה ע"א גבי הא דר"פ דאמר רבא מר קים לי בגוה ר"ל דרב פפא לא העיד בגדר עדות רק ידענא בגדר אומדנא ואמר רבא דלא מהני עדות לאומדנא דצריך שיהי' הדיין בעצמו יודע משא"כ אשתו דכגופו דמיא הוי כאילו הדיין בעצמו יודע וע' בשבועות דף מ"ו ע"ב אפילו אשתו של שומר נשבעת פי' דהוי כגופו. וע' בכורות דף ל"ה ע"ב וכ"מ. ומה דבעי בשבועות שם גבי שכירו ולקיטו מאי זה תליא במחלוקת דמס' טהרות פ"ז מ"ג אם אומנין הוי כמו שמסר להם שמירת הבית או לא. וע' ערובין דף ס"ו ע"א ודף פ'. וע' פסחים דף קי"ג ע"ב במה דאמר שם אי ידע דמהימן ליה רביה כו' וכן מבואר בשאלתות דר' אחאי פ' וישב פ' כ"ז וכן ר"ל התוס' קדושין דף מ"ג ע"ב ד"ה והשתא דעד הצריך שבועה לא הוי עד והטעם דצריך שיגמר הדבר בפיו לבדו וע' כתובות דף ט' ע"א וקינוי וסתירה כו': ע"כ השמטה]
ואיןהעדים חייבים כו'. כן מבואר בירושלמי פ"ז דסוטה ע"ש והנה שם בירושל' בריש ה"א מבואר דגבי סוטה לא מהני אם משביעה ע"י מתורגמן שהיא אינה מבינה לשון כהן וע' מש"כ הר"ן נדרים בשם הירושלמי בדף ח' ע"ב גבי מהו למתיר ע"י מתורגמן ע"ש. וע' בהך דמכות דף ז' ובדברי רבינו פכ"א מהל' סנהדרין ה"ח דקאי אבעלי דינים והנה כאן גבי שבועה אם מהני ע"י מתורגמן. הנה רבינו לעיל בהל' ו' הביא דמהני ע"י שליח ע"ש והשמיט דין דשלח ביד עבדו לא מהני וע' בהך דב"מ דף צ"ו ע"א גבי שאילה בבעלים ע"ש דעבדו כגופו. וצ"ל דס"ל דזה תליא בהך מחלוקת דב"ק דף ק"ד גבי שליח שעשאו בעדים ע"ש ושמואל לשיטתיה ב"ק שם דס"ל דלא מהני שליח שם משא"כ לדידן דפסקינן כר"י מהני שליח שפיר. גם יש לחלק בין מושבע מפי עצמו למושבע מפי אחרים דמפי עצמו י"ל גם ע"י שליח לדידן אבל מפי אחרים לא מהני שליחות כעין מש"כ הרא"ש ז"ל בנדרים דף ע"ב ע"ב גבי שמיעת אפוטרופוס וכ"מ בזה. ובזה יש ליישב לשון רבינו:
כלמקום שאמרנו כו'. עי' לקמן בהל' י"ח ובכ"מ. אך באמת כ"כ דכאן ר"ל לענין מזיד ומלקות דכאן לא שייך הטעם דדף ל"ז ע"א דרק גבי עדות שייך זה ולא גבי שבועת ביטוי כיון דזה לא בגדר עדות ובהל' י"ח ר"ל בשוגג ולענין קרבן וע"ש: