וכל מי שקרא כו'. עיין בהשגות ור"ל כך דכיון דפסקינן דפטור שוב אם קרא לא יצא וצריך אח"כ לחזור ולקרות, ועיין בפסחים דצ"ב ע"ב גבי דרך רחוקה ובירושלמי נזיר פ"ט גבי עבד שרבו כפאו ולא שמע לדברי רבו והשלים נזירותו אם יצא ע"ש, ועיין תוס' ע"ז דל"ד ע"א גבי תענית בלא קבלה ע"ש, ועיין במה שכתב רבינו ז"ל לקמן פ"ד הלכה ז' ע"ש, ועיין בזבחים דף י"ט ע"א דאף דעוסק במצוה פטור מן התפילין מ"מ אינם חוצצות ע"ש:

וכן הכנויים כו'. עיין בהשגות, עיין בכסף משנה אך הראב"ד ז"ל ר"ל כמו הך דשבועות דל"ה ע"ב דמבואר שם להדיא דרחום רק על הבורא ע"ש, וע"כ צריך לומר דרבינו ז"ל ס"ל כמו שכתבו התוס' סוטה דף י' ע"א דשלום אינו נמחק וע' מכות דכ"ג ע"ב וכ"מ ע"ש:

אין מרחיקין כו'. ר"ל הדין של ד"א או מלא עיניו אבל משום ריח צריך דלא גרע מריח רע שאין לו עיקר ועי' בירושלמי פ"ז דפסחים גבי מחילות לא נתקדשו, דזה רק משום נקיות:

היתה צואה יבישה כו'. עיין בירוש' כאן דאמר כעצם, ועיין בנדה דנ"ה ע"א דמבואר דאפרוכי לא הוי כעצם ועיין מה שכתב רבינו בפ"ב מהל' טומאת מת ובפ"ג שם הלכה י' ושם אמר כחרס ועיין בתמורה ל"ד גבי בשר המת שהופרך ועיין נזיר נ"ג ע"ב גבי דאקמח אקמוחי ועיין חולין פ"ח ע"א ע"ש:

כמה ירחיק כו'. עי' בירושלמי פ"ד דעירובין הלכה א' דגם אלכסון סגי ע"ש ועיין גיטין ע"ח ע"ב:

היתה כו'. עיין בהשגות מה דמחלק בין דבוק לנגוע ועיין שבת מ"ח ע"ב גבי כל המחובר וביומא מ"ד ע"ב גבי נשתיק ע"ש בתוס' ועיין סוכה ל"ז ע"א כיון דחבריה ועיין ירוש' שבת פט"ז כל הטפל לגופו. אך שם ר"ל שחברה במתכוון ועי' פסחים מ"ה ובירושלמי שם ועיין עירובין ק"ד ע"א גבי בוזקין מלח ובחולין פ"ג ע"ב ועיין רש"י יבמות ק"ב ע"ב גבי סנדל התפור בפשתן ובירושלמי פ"א דעירובין גבי קרן של פרה:

היתה כו' או ידיו כו'. עיין בכסף משנה ולפי הגירסא דידיו בביהכ"ס ועיין שם דכ"ה ע"ב גבי עקבו רואה וכתבו שם התוס' דגזירה אטו יד והנה גבי ביהכ"ס כך דהנה בירושלמי פ"ז דפסחים אמר דביה"כ וצואה אינו אסור רק משום נקיות וא"כ י"ל כמו דאמרינן בשבת דף ג' ודף צ"ב דידו בתר גופא גריר משא"כ גבי ערוה דהוא משום נגיעה נגיעת היד הוי כנגיעת כל גופו עי' זבחים ל"ב גבי נגיעה במקצת ועיין קידושין כ"ה ע"א גבי לשון וע' שבועות י"ז ע"ב. ועיין במה שכתב רבינו ז"ל בהל' משכב ומושב פ"ח הלכה ד' גבי זב שהכניס ידו לאויר כלי חרס ועיין בנזיר מ"ב ע"ב חזינן לבית כמאן דמלא טומאה ועיין ברכות נ"ג ע"ב:

כשם שאסור כו' כך אסור כו'. לכאורה בזה שרי להניח ידו על פיו לכו"ע עיין דכ"ד ע"ב דשם האיסור הוא משום דלא גרע מהירהור דאסור כמבואר שבת ק"נ ע"א משום הכי בעומד לכו"ע אסור דהוי כאלו הוא עצמו נמאס משא"כ כנגד ערות אחרים דהרהור מותר כמבואר שם זה נמי מותר ובאמת לענין לעשות מצוה אף בלא ברכה לכאורה לא גרע מהרהור ולפ"ז אסור בבהכ"ס וע' ב"מ קי"ד ע"ש ברש"י ובשבת ד' כ"ג ודק"כ ע"ב ע"ש גבי אסור לעמוד בפני השם ערום ועיין בירושלמי סוף פ"א דדמאי גבי חילול מע"ש של דמאי בבית המרחץ ע"ש:

והוא שלא יהיה עקבו כו'. עיין בכסף משנה וע' נדרים דף כ' ע"א ע"ש. אך י"ל משום דאמרינן בנזיר נ"א ע"א דעקב אין בו שום חיות ע"ש ולכך לא שייך כאן הך דכל עצמותי וכו' וזה ר"ל מה דאמרינן באדר"נ פרק ל"א מהמ"ו בעולם מהמ"ו באדם זהו עקביו ובזה ע"ש:

ואם היה ישן. ע' ירוש' פ"ד דקדושין הלכה י"א ע"ש: