Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Repentance Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[השמטהבינונים כו'. עייןקדושין דף ל"ט ע"ב שאם היתה שקולה מכרעת ע"ש בתוס' מ"ש מהך דר"ה אך באמת כך דר"ל אם יש במחצה זכיות מצוה כזו שמכרעת וכן בהמחצה עבירות יש עון חילול השם שגם הוא מכריע אז הוי כמו מחצה על מחצה ע' בקדושין דף מ' וכע"ז כ' התוס' בחולין דף פ"ו ע"א בד"ה מ"ט דמספקא להו אם רוב לכאן או רוב לכאן וע"ש דף כ"ח ע"ב תרי רובי בחד מנא ליכא וכן הוא כונת הירוש' דמאי פ"א ה"א בהא דר"י ור"ל גבי קלין דאם מחצה משמרין ומחצה אין משמרין או מחצה עכו"ם ומחצה ישראל אז הוי דמאי רק דמיירי בספק אם רוב משמרין או רוב אין משמרין וספק אם רוב ישראל או רוב עכו"ם בזה פליגי ר"י ור"ל כצ"ל שם בירושלמי וע' ברכות דף ס"א ע"ב כגון אנו בינוני כו': ע"כ השמטה]
אדם שעונותיו כו'. ועי' בהשגות ועי' בתוס' ר"ה דט"ז ע"ב והנה בירושלמי דקדושין סוף פ"א מבואר כשיטת התוס' דזה רק לעוה"ב, אך בירושלמי פ"א דר"ה אמר שם על אדם שמת בעשי"ת כהאי גוונא כדברי רבינו והנה בבבלי שם דט"ז ע"א נקט לשון מקרה ואונס ר"ל דהוא נשאר קיים עד אחר יוה"כ והקב"ה רואה את הנולד שלא יעשה תשובה אז איגלאי מלתא למפרע ונידון ועי' בירושלמי ר"ה פ"ג הל' ה' גבי השמטת כספים וסוף פ"ח דיומא גבי שעיר המשתלח ע"ש ועי' בתוס' חגיגה דף ד' ע"א ד"ה לא נצרכה דאם מת לא מקרי עומד לשחרור ועי' סוטה די"ח ע"ב לא שהמים בודקין אותה מיד ועכשיו כו' ר"ל שא"כ שוב לא תתטמא ועי' בהך דבכורות דכ"ז ע"ב דלמד שם דבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד מהך דשנה בשנה ע"ש וקשה מאי ראיה דלמא ר"ל אלילה הראשונה של ר"ה וא"כ הוי שני שנים וצ"ל דכיון דאין מקדשין את החודש בלילה עדיין לא מקרי שנה הבאה, עי' ברכות דף ל' ע"ב אך הלא מבואר בירוש' סוף פ"א דר"ה דהלילה קדוש למפרע ובעצם זה הוי מחלוקת בגמ' דסנהדרין די"ב ע"ב בין רבא לר"נ גבי אם בטל העיבור ע"ש וצ"ל כך דהא דאמרינן שחל למפרע זה רק כשהדבר ישנו בעין אבל אם אינו קודם שבא הדבר לא חל, וע' ע"ז דס"ג ע"א גבי אתנן כשקדמה והקריבתה, ועי' תמורה דכ"ד ע"א בהך דר"א בר"ש, ועי' חולין דל"ו ע"א גבי נתז דם על הדלעת ובדברי רבינו בפ"י מהלכות טומאת אוכלים הל' ג' דפסק דאם נתקנח הדם בין סימן לסימן הוי ספק אף דקי"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וצ"ל משום דכיון דהדם אינו בעין לא חל עליה למפרע, ועי' שם דף ע' ע"א ודק"מ ע"ב גבי שחט מיעוט סימנים והחזירם לקן וע"ש דף מ' ע"ב ועי' בכורות דל"ט ע"א גבי בעיא דפנחס ע"ש בדברי רבינו מה שכתבתי שם ובזה א"ש הך דזבחים די"ב ע"א בתוס' ד"ה יום דליל שמיני הוי לענין הקרבה מחוסר זמן ואף דלענין הקדש לילה אין מחוסר זמן כמבואר שם זה רק כשהדבר נשאר עד למחר אז חל הדבר למפרע כמש"כ ולא כשיקרב בלילה, וכוונת הראב"ד כאן כעין שכתב התוס' ביצה דכ"ב ע"א ד"ה המסתפק דהוי כיבוי תיכף כשנוטל ממנו מעט שמן ע"ש ה"נ כשנוטל ממנו מעט שנים נקרא מיתה מיד וזה ר"ל בהך דיבמות דף נ' ע"א:
[השמטהמש"כ שם גבי לילה למפרע דאם הדבר אינו לפנינו לא שייך למפרע וה"ה ג"כ אם אמרינן גם בלילה מקצת היום ככולו. עייןתוס' חולין דף נ' ע"א ד"ה אפילו דכ' שם דלא אמרינן דאם נימא דאמרינן ופסקה ממנו האבלות שוב לא חלה עליו ביום שלמחרת אבילות כלל וא"כ שוב א"א לאמר למפרע. וע' תוס' פסחים דף פ"א וכ"מ בזה וא"ש הא דפסחים דף נ"ה ע"א ברש"י שם בד"ה מנכש דנקט שם עד שעת הקרבתו ואף דזה הוי מחלוקת במנחות דף ע' ע"ב אם השרשה קודם קצירת העומר או קודם הבאת העומר וע' בירושלמי חלה פ"א וע' ר"ה דף ז' ע"ב גבי ב"ת וברש"י שם ובתוס' ד"ה והרי דגם בלילה כן וע"כ כמש"כ: ע"כ השמטה]
ומפני ענין זה כו'. ואפשר משום הך דיש בירוש' סוף פאה דאותם סבין דלא הוה נוטלים רק בהנך ימים ע"ש:
בד"א ביחיד כו'. עיין סוטה דף כ"א ע"ש:
ואלו כו'. עיין ירושלמי פ"א דפיאה:
והמושך ערלתו כו'. עי' שבועות די"ג ע"א וביבמות דף ע"ב ע"א ועי' במה שכתב רבינו ז"ל לקמן בפ"ג מהל' מילה ה"ח ולא ס"ל כהתוס' רק אף דערל לא מקרי מ"מ המצוה מבטל ממנו, ועי' במכילתא פ' בא גבי פסח במשוך דאינו מעכב לאכול בפסח ע"ש ואף אם אח"כ מל עצמו עוד הפעם לא תיקן הדבר כעין הך דאמרינן ב"מ דכ"ו ע"ב מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ע"ש, ועיין בכורות ד"ג ע"ב בהך דרב מרי בר רחל ע"ש:
וכן האומר כו'. עי' במורה נבוכים ח"ב פכ"ה:
כגון שהוחזק כו'. עי' הוריות דף י"א, ועי' בכסף משנה כאן ועי' במה שכתב רבינו ז"ל בהל' רוצח פ"ד הלכה י' דהוי מין ע"ש ושם בסוף פי"ג ע"ש והנה רק נ"מ לגבי ס"ת דשל מין ישרף ורבינו ז"ל לא ס"ל דמשום דסתמא לע"ז כמבואר לעיל בהל' יסודי התורה רק שלא ישתייר זכר ממנו, ועי' בתוס' ע"ז דכ"ו ד"ה סמי ודכ"ז ע"א בד"ה וכי. משמע דסבירא להו דשל מומר להכעיס לא ישרף ע"ש, ועי' גיטין דמ"ז ע"א ובהלכות גדולות הל' יין נסך מבואר דס"ל דלמ"ד דמומר להכעיס לא הוי מין ס"ל דאף מחזירין אבידתו ע"ש, ועי' מה שכתב רבינו ז"ל בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות הלכה ד' ע"ש, ועי' מה שכתב רבינו ז"ל בפירוש המשניות פ"א דחולין:
כגון החוזר לדתו כו'. עיין בהשגות. ועי' בגיטין דף מ"ה ע"ב כש"כ דהוי ליה מין, ועי' ע"ז דס"ה ע"א כמין שבאומות ונ"ד ע"א ע"ש, ועי' בהל' גדולות בהל' מילה מה שכתב על גר שחזר לסורו יינו יין נסך ע"ש, ועי' בירושלמי פ"ב דע"ז דסבירא ליה כס"ד דגמרא בגיטין שם ועי' מה שכתב רבינו ז"ל בהל' א"ב פי"ג הי"ז ומצוה להחזיר ע"ש, ועי' במכילתא פרשת משפטים גבי פריקה פ' כ' ר"א אומר במי שחזר לסורו ע"ש, אך גר י"ל דגרע טפי משום דמומר לד"א הוי מומר לכה"ת כולה גבי גר ע"ש בבכורות ד"ל ע"ב ורבינו ז"ל ס"ל דזה ר"ל הך דר"ה די"ז ע"א שפירשו מדרכי ציבור, ועי' סנהדרין דמ"ז ע"א יכול אף שפירשו אבותיו מדרכי ציבור ומה שכתב רבינו שם בפ"א מהל' אבל הלכה י' ע"ש, ועיין מנחות דק"ט ע"ב: