[השמטהשלא הותר ביו"ט כו'. עי' בהשגות, ועי' בירושלמי פ"ה דביצה ופ"א דמגילה דאמר שם דנ"מ בין ר"י לרבנן דס"ל דמכשירי אוכל נפש מותר ביו"ט אם מותר להוציא אש מן העצים או מן האבנים ע"ש ר"ל כך דהנה כ"כ בזה דרבינו ס"ל דהבערה לא נאסרה ביו"ט מן התורה ור"ל דלא משום תיקון האוכל הותרה ביו"ט רק דזה לא נאסרה ומשום דהבערה גופה היא רק לצורך אוכל לא בעצם אוכל. והנה נ"מ כך דעיין בעירובין דף ק"ב ע"ב דמבואר שם דלר"ש ס"ל דמכשירין שנעשה סיבה שלא היה אפשר לעשותן מע"ש דוחה את השבת ותלתא תנאי בזה ואנן לא ס"ל כן והטעם דאנן ס"ל דלא דקרבן ציבור דוחה שבת רק דע"ז לא נאמר איסור שבת וא"כ זה רק היכא דלא משכחת לה שיהיה יכול לעשותן מע"ש דאז זה גופא הוה מצורך הקרבן ונ"מ ג"כ להך בעיא דירושלמי ספ"א דר"ה דאף בלילה שאז אין זמן קרבן מ"מ המכשירין דוחין את השבת ובאמת נ"ל דלמסקנא דשבת דף קל"א ע"א הא דקיי"ל דקצירת העומר דוחה שבת הוא משום דהוא גופא הוה גדר מתיר אם נימא דקצירה מתרת לקצור עי' מנחות ד' ע' ע"ב וירוש' פ"א דחלה וכמו אם נימא למ"ד דהבאה מתרת לקצור ה"נ הקצירה לא משום דבעינן ראשית קצירכם ועי' בירושלמי פ"א דחלה דאמר שם דאם קצר לשם עומר דמותר לקצור ואח"כ נטמא דחזר היחיד לאיסורו ואף דאז שוב לא יתקיים ראשית קצירכם דכבר נקצר קודם שנטמא הרבה תבואה וע"כ דזה בגדר מתיר ונ"מ ג"כ אם היו כל השעורים קצורים מקודם ע"י איזה סיבה אם אז צריך להמתין בקצירת החטים עד ההבאה או לא כיון דאין מה לקצור ועי' מש"כ רבינו שם פ"ז מהל' תמידין בהל' כ"א דאם קצר לפני העומר הקציר כשר ר"ל דלית בו משום לא תאכל כל תועבה עי' חולין דף קט"ו וכ"מ. ולכאורה יש להביא ראיה לזה דאל"כ היך משכחת הך דמן העומרים כמבואר במנחות דף ע"א הובא בדברי רבינו פ"ז ה"ח וע"כ דכשרים. אך אם נימא כשיטת הירושלמי אין ראיה די"ל דמיירי שנקצר לשם עומר וא"כ הותר לקצור וקצר ואח"כ נטמא מה שקצר להעומר וקמ"ל דיכול להביא מהני וכשרים הם דהא נקצרו בהיתר, ועי' מש"כ רבינו בהל' י"ד פ"ז שם תבואה שהשרישה כו' בדרך שאסור לאוכלה ע"ש ור"ל דאף דקצירה לא שייכא כלל להבאה דקצירה מתרת לקצור מ"מ ההשרשה תליא בקודם ההבאה ועמש"כ התוס' פסחים דף נ"ה ע"א. וזה ר"ל הך דשבת ד' קל"א ומכות ד' ח' ע"ב ע"ש גבי מצוה לקצור ולהביא משמע דבקצירה עצמה יש מצוה לא משום הכשר ההבאה רק דמזו הקצירה יביא, וא"כ לפ"ז גם בהבערה ס"ל לרבינו דההיתר הוא לא משום צורך כו' רק דלא נאסרה ור"י דס"ל דמכשירים מותרים הוא משום צורך אוכל נפש ונ"מ בדבר שאינו מצוי דע"ז לא כוונה התורה ומ"מ צורך אוכל נפש יש בו וא"ש: ע"כ השמטה]

שהכיבוי מלאכה ואין בו כו'. עי' ד' כ"ג ע"א גבי בישרא אגומרי ובאמת נ"ל דהא דאמר שם ד' כ"ב ע"א גבי כיבוי ומני ר"י ר"ל כך דגבי בישרא אגומרי יש גדר מכבה רק משום דהוה דבר שאינו מתכוין ואינו פ"ר עי' זבחים ד' צ"א ע"ב אף ר"י דס"ל דבר שאינו מתכוין אסור א"כ מצינו לכבוי היתר באוכל נפש וא"כ י"ל מתוך ועי' בירושלמי פ"ד דביצה:

וממתקין את החרדל כו'. עי' לעיל פי"א מהל' שבת משום דמתכת אם מתכוין לא הוה רק גדר תולדה וכל שלא כוון אין תורת מכבה עליה משא"כ גבי עץ דהוא בעצם אש והוה אב ואם הוא פ"ר חייב עי' תוס' פ"ק דמו"ק ד' ב' ע"ב ד"ה וצריך ע"ש ועי' בזבחים ד' צ"א ע"ב גבי כיבוי במקצת וכאן ד' כ"ג ע"א וביבמות ד' קכ"א ע"ב ובירושלמי כאן פ"ד דמחלק בין אם נתן חרדל על הגחלת או הגחלת על החרדל:

כלי שנטמא כו' גזירה שמא כו'. ואף דהא רבינו ז"ל לעיל בהל' שבת כתב הטעם משום דמתקן כלי צ"ל כך דהנה רבינו ז"ל פסק לעיל בהל' י"ג דמנורה של חוליות מותר ביו"ט ובהל' שבת פ' כ"ד פסק דאסור והטעם צ"ל כמ"ש התוס' כאן דכ"ב דבנין בכלים בשבת אסור וביו"ט מותר וא"כ גבי יו"ט לא שייך הטעם משום תיקון כלי דהא אין בנין בכלים וא"ש ועי' בתוס' יבמות ד' מ"ו ע"ב ד"ה תיקוניה ע"ש ומש"כ רבינו ז"ל בהל' א"ב פרק י"ג הלכה ו' דגם ביו"ט כן אסור גבי גר ע"ש:

כדי לחבב את המצות כו'. עי' חולין ד' קל"ג ע"א אך באמת י"ל הטעם כיון דקי"ל בקדושין דל"ג וכ"מ דאין בהם קנין משום דמשולחן גבוה קזכו שוב לא שייך בהו גדר מקח וממכר ונ"מ לגבי ישראל בקדשים קלים אם יכולים להטיל חלשים עי' תוס' ב"ק ד' י"ב ע"ב וגם הטעם דכהני קפדי לא שייך כאן ועי' מש"כ בזה בהל' בכורות פ"ט גבי מעשר בהמה ע"ש:

ע"ש ואצ"ל. עי' בהה"מ ור"ל שהרי הם נכרים ומפורשים ועומדים וכמ"ש רבינו ז"ל בהל' בכורים ועי' במנחות ד' ח' ע"א גבי בזיכים דמברר בריר ועי' תוס' ב"ב ד' קכ"ג ע"ב גבי מתנות שלא הורמו ע"ש: