ואיסור זה מד"ס כו'. הנה באמת הך אם צרכי שבת נעשים ביו"ט זה תליא אם מכשירי אוכל נפש דוחין יו"ט דהוא בעצם אינו אוכל נפש של יו"ט רק הוה לצורך של צורך אוכל נפש ובאמת גם נדרים ונדבות ג"כ הוה גדר מכשירי אוכל נפש דהוא רק גורם דהא משולחן גבוה קזכו כדאמרינן ביצה דכ"א ועי' חולין ד' פ' ע"ב דקרי ליה לשחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה וגם צורך גבוה הוה ג"כ רק כמו מכשיר ובזה א"ש הך דפסחים ד' מ"ז וכ"ש אפיית לחם הפנים דהוה רק מכשיר ועי' תוס' פסחים דף מ"ו ע"ב וביצה ד' כ"ז ע"ב גבי שריפת קדשים וזהו מה דקבעי ליה לרב חסדא בסנהדרין ד' קי"ב אם מהניא שחיטה בבהמה של עיר הנדחת לטהרה מידי נבילה ע"ש והטעם משום דהשחיטה הוא רק משום דין לא משום פעולה וע' תוס' פסחים דמ"ו ד"ה ואי אמרת ע"ש:

והעירוב תבשילין כו'. עיין בהשגות אבל לא יגמור כל צרכו, עי' בר"ן ורא"ש אך יש לומר דרק אפייה ובישול דהוה שני דברים וכמ"ש התוס' כאן די"ז ע"ב ובע"ז דל"ז:

ואסור לאחר כו' עד שיקנה לו כו'. עי' בתוס' ור"ן כאן ועי' בירושלמי פ"ז דדמאי ה"א דמי שיש לו תנאי ודאי בסתם אם אחר מזכה לו המאכל שלא עישר יכול הוא לעשרו וכעין הסברת הר"ן ז"ל כאן ועי' מה שכתבתי בזה בהל' אבילות אם גם שם מוטל רק על האבל או גם על כלים שלו ע"ש ברש"י מו"ק ד' י"א ע"ב ד"ה פסקא:

אבל היום שבני א"י כו'. עיין בהשגות ועי' בהה"מ והנה עי' זבחים ד' ע"ג ע"ב דאמר שם רבא השתא דאמור רבנן כו' אי אקריב לא מרצי ר"ל ג"כ כן דמתחלה דס"ל דטעמא משום דהאיסור לא בטיל ודאי אם הוכר האיסור ודאי דיכול להקריב השאר כיון דאין האיסור מצד עצמן ועי' בכורות ד' כ"ה ע"ב יבקר ע"ש אך שם מיירי בבע"ח דאינם נדחים אך מ"מ זה הוי כעין הך דגיטין ד' מ"ב ע"ב אי אתי אליהו ע"ש אבל השתא דבאמת צריך שיהיה בטל רק מטעם גזירה נאסר הכל והוי דיחוי ועי' בירוש' חלה פ"ג ה"ז דמקשה שם גבי מנחה שנתערב בחולין היאך מועיל הקומץ להתיר שיריים באכילה הא הם לא הוי עליהם דין מנחה והוי רק איסור ולאיסור לא מהני הקומץ ועי' בפסקי תוס' מנחות סימן קצ"ז גבי עיסה שהחמיצה ע"ש והוה כעין הך דאמרינן בשבת דקט"ז דלגבי גליונים אף אם הלך הכתב מ"מ הקדושה עדיין במקומה ע"ש ועי' זבחים דמ"ט ע"א גבי טפל חמור מן העיקר ותוס' ב"ק דק"א ע"א גבי משקה טפל לפרי ע"ש, ולענין פסח עי' פסחים ד"ל ע"א גבי הך דר"נ דאמר בתר ז' יומי דפיסחא ע"ש ועי' מנחות ד' ס"ח ע"ב גבי חדש ובפסקי תוס' שם ועיין תענית ד' ה' ע"א:

יש בכלל אותה השמחה כו. וזה שייך אף בלילה כמבואר פסחים דף ק"ח ע"ב:

ואנשים אוכלים כו'. הנה בגמ' פסחים ד' ק"ט ע"א משמע דלא בעי תרווייהו רק משום דהנה מבואר בגמ' מו"ק ד' ט' ע"א דאין שמחה בלא אכילה ושתיה ועי' סוכה ד' כ"ה ע"ב אין שמחה אלא במקום סעודה רק לזה לא בעי בשר ויין רק אכילה ושתיה ועי' מו"ק ד' י"ד ע"ב דאמר שם דעיילי ואכלי ושתו כו' וסנהדרין ביום שדנין ד"נ אסורין לשתות יין כמבואר בסנהדרין ד' מ' וד' מ"ב ע"ש ועי' תוס' מו"ק ד' כ"ב ע"ב ד"ה ולשמחות ע"ש וגם אכילה יוצא בבשר עוף. ובאמת בזה פליגי ר"א ור"י אם שמחת יו"ט רשות או חובה דלר"א ג"כ מודה דבעי לאכול ביו"ט רק לא משום שמחה וזהו דאמר בירושלמי פ"ו דפסחים ה"ב דלר"א רשות ר"ל דיכול לאכול שאינו מבושל אף דבחי ליכא שמחה [השמטה ועי' בירושלמי בחגיגה פ"א דס"ל דגם בחי יוצא בשמחת יו"ט ע"ש בסוף ה"ד דהכהנים יוצאים בשעיר ודלא כבבלי פסחים דף ע"א ע"א וזהו ג"כ כונת הירושלמי שם בה"ב דשמחה יוצאין ג"כ בדבר שאין דרכו לכן ר"ל חי ועי' תוס' מנחות ד' מ"ח ע"א דס"ל דאכילת חי לא הוה קיום מצות אכילת קדשים ע"ש בד"ה חטא ושם ד' ק' ע"א בתוס' ד"ה ששונאין דרק הוה מה שלא נשאר עי"ז נותר לא מצות אכילה ועי' בירושלמי פ"ג דעירובין ה"א דיליף מכאן דמערבין בבשר חי אף בלא מלח ועי' בהך דביצה ד' כ"ה ע"א גבי כזית חי לגבי יו"ט וע"ש ברש"י ד' ל"ג ע"א גבי בני מעים דהוי מוקצה ביו"ט אך י"ל דקדשים שאני משום דבעינן למשחה כמבואר בזבחים ד' כ"ח ע"א גבי עור האליה ועיין בירושלמי פסחים פ"ו ה"ב רצה בישל רצה לא בישל ע"ש ע”כ השמטה] ולכך ס"ל לר"א בסוכה ד' כ"ז דשייך השלמה גם ביו"ט ראשון משום דלא הוה גדר שמחה רק משום גדר דין ועי' תוס' חגיגה ד' ו' ע"ב ד"ה יש בו שמחה ועי' רשב"ם ב"ב ד' צ"א ע"א דכל ז' ימי המשתה הוה יום אחד וכן גבי יו"ט הוי ג"כ כן עי' זבחים ד' צ"ז ע"א. הכתוב עשאה לכולם לינה אחת. והנה באמת נ"ל כך דיש חילוק בין שבת ליו"ט כך דהשבת הוא בעצם נקרא עונג וכיון שנקרא עונג ממילא צריך לאכול כדי לענגו ועי' בספרי על וביום שמחתכם ע"ש ועי' ברכות ד' מ"ט ע"א דמספקא ליה על ר"ח אם בעיא שמחה ועי' שבת ד' כ"ד ע"א ואין בהם קדושה על הכוס ועי' סנהדרין ד' ע' ע"ב אטו בבשר ויין ועי' במס' סופרים דבר"ח היו מברכין על היין ע"ש ועי' ברכות ד' מ"ב ע"ב. ועי' תוס' מו"ק ד' כ"ג ע"ב גבי אבילות בשבת כו' ולכך ס"ל בירושלמי דמעשרות פ"ג כר"י דהיום קובע למעשרות בשבת ואף שלא הזמינו לצורך סעודת שבת וזהו מה דאמר בפסחים ד' ק"ה ע"א כשם שהשבת כו' אבל יו"ט אף דמוכח בכ"מ דקבע למעשר זה רק הסעודה עיין בירושלמי פ"ד דדמאי ה"א ונזיר פ"ה גבי מנחות ע"ש ולכך צריך לאכול ולשתות ועי' ביבמות ד' מ"ג ומו"ק ד' י"ח ע"ב דלגבי נשואין בלא סעודה איכא ג"כ שמחה אבל ביו"ט אינו כן ועי' בסוכה ד' כ"ה ע"ב ועי' בירושלמי דסוטה פ"ח גבי יין קוסס ע"ש דאמר דמקדשין בו האשה ועי' פסחים ד' מ"ט וכ"מ בזה ועי' במנחות ד' כ' ע"א אם הנסכים הוא משום שמחה או משום שתיה ונ"מ ליין מגתו דשמחה ליכא ושתיה איכא ועי' ב"ב ד' צ"ז ע"ב ומנחות ד' פ"ז מה דפליגי בזה רש"י ותוס' ונדה ד' ח' ע"א ע"ש ברש"י ותוס' ועי' סנהדרין ד' ע' ע"א גבי בן סו"מ ועי' זבחים ד' צ"א ע"ב וסוכה ד' מ"ט ע"ב דיש שני מיני נסכים אחד משום שתיה ואחד משום אשה ע"ש ובזה א"ש ואכמ"ל:

בכלל מ"ע כו'. עי' מו"ק ד' י"ד ע"ב:

חייבין ב"ד כו'. עי' מו"ק ד' ו' ע"א דדבר שב"ד עושין עושין זה במועד משום דמוזלי אגרא ע"ש: