מצות עשה כו' הא למדת כו' ובעוף כו'. הנה מדברי רבינו נראה דס"ל דעוף אף דקיי"ל דישנו לשחיטה מה"ת מ"מ לא דמי לשאר שחיטות עיין בהך דקדושין דף נ"ז ע"ב דנקט שם מנין לרבות את העופות משמע דעופות אינם בשחיטה כבהמה ע"ש ברש"י ועיין בתוס' זבחים ד' ס"ח ע"א. אך רבינו לקמן פ"ב ה"א ס"ל דגם עוף אסור מה"ת בחולין בעזרה ועיין רש"י כריתות ד' ז' ע"ב דכתבו דעוף שאני ושם ד' כ"ו ע"ב ובירושלמי נזיר פ"ד ע"ש גבי מליקה. אך כך דהנה מדברי רבינו לקמן ספ"ד דפסק כר"ע דבמדבר הותר בשר נחירה ס"ל כך דרק לנחור מותר אבל לשחוט כד"ת אסור במדבר רק קדשים בעזרה אבל חיה היה יכול לשוחטן גם במדבר וכן פסולי המוקדשים כן ובעופות כיון דבעזרה הוה מליקה וא"כ ממילא היה יכול לשוחטן אף במדבר בגבולין, ועיין בהך דזבחים ד' ק"ז ע"א דצריך קרא לרבות שחיטת קדשים בעופות בחוץ ע"ש והנה רבינו ז"ל פסק כמ"ד דגבי מליקה אין חשש בעיקור סימנין כמבואר שם ספ"ו בהל' מעה"ק, וגבי שחיטה פסק דיש עיקור סימנין וע"כ צ"ל כך. דהנה עיין בזבחים ד' ס"ט דמצריך קרא למליקה שלא תהא מטמא בגדים בבית הבליעה ועיין בחולין ד' ק"כ ע"א וכ"מ דאמר דנבלה הותרה מכללה אך באמת י"ל דהתורה אמרה דקדשים הדין שתהא שחיטתה מן העורף וביד ובחולין הדין שתהא שחיטתה מן הצואר ובכלי וזהו באמת כונת הגמ' דמנחות ד' ה' ע"ב שכן קדושתה אוסרתה ועיין בהך דיבמות ד' ל"ב ע"ב גבי זר שאכל מליקה דהוה מחלוקת שם אם יש כאן איסור נבלה לזר אך בגמ' שם מסיק משום איסור חל על איסור ועיין בירושלמי שבת פ"ב דלא משמע כן וכן יהיה נ"מ גבי כהן שאכל מעולת העוף אם חייב משום נבלה, ועיין ברש"י זבחים דף ס"ט ע"א ד"ה הא נמי דגבי טומאת בית הבליעה נקט ג"כ רק עולת העוף לכהן ע"ש משמע דס"ל דלא דהתורה אמרה דגבי קדשים כן הוא שחיטתו רק דחידוש הוא שהתורה התירה זה. ובאמת י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דזבחים ד' קי"א ע"ב גבי מליקה בחוץ גבי קדשים. אך באמת נראה דר"ש דאמר דחייב ר"ל על הקטרה של מליקת חוץ. אך כך דהנה הנך פסולי דשחיטה אם ר"ל דלא הוה שחיטה כלל אם עשה כך או ר"ל דהוה שחיטה בפסול, ונ"מ כגון אם שנים שוחטין בשני סכינים ואחד עשה שהייה והשני שחט כראוי אם פסול השחיטה או לא, ועיין חולין ד' ל' ע"א גבי הך דשנים אוחזין בסכין ובתוס' שם ד"ה השוחט, ועיין בתוספתא דחולין פ"א גבי עכו"ם דאם ישראל ועכו"ם שוחטין שחיטתו כשרה משום דס"ל דלאו בר שחיטה הוא כלל וכ"כ בזה, ועיין בהך דחולין ד' ק"מ ע"ב גבי הך בעיא דרב הושעיא וזה ג"כ תליא בזה אם דזה מקרי התחלת השחיטה או רק פעולה בעלמא וכ"ז שלא נגמר הוה גדר טרפה ועיין רש"י ד' י"ח ע"ב ד"ה שחיטתו וד' כ' ע"ב ד"ה וכי ע"ש, וזה תליא בהך דר"י ור"ל דדף כ"ט ע"ב וכ"כ בזה. וע"ש במה דקאמר נתקלקלה שחיטה קאמרת כו' לאו שחיטה היא כלל וע"ש ד' ל"ב ע"ב גבי פסוקת הגרגרת ומחלק שם גבי שחט במקום חתך ור"ל ג"כ כן אם זה פסול בשחיטה או לא הוה שחיטה כלל אך זה תליא אם נימא דשחיטה הוה סילוק האיסור או תיקון דעיין בתוס' חולין ד' פ"ג ע"ב משמע דגבי עוף הוא לא בגדר מתיר בד"ה במוקדשין רק בגדר סילוק והנה רש"י שם בחולין ד' כ' ע"ב כתב דלכך גבי מליקה אין עיקור סימנים משום דלא בעי שם דיני שחיטה ע"ש. אך אם נימא דגבי מליקה הוה הדין כך לא שייך זה אך כל זה אם נימא דהשחיטה הוא מתיר אבל אם רק סילוק האיסור לא שייך גדר דין וא"כ ע"כ צ"ל דגבי מליקה לא בעי דיני שחיטה ולכך גבי עוף ס"ל לרבינו דקודם שנכנסו לארץ היו מותרים לשחוט במדבר ולכך צריך ריבוי על שחיטת עוף בעזרה ועל שחיטת עוף קדשים בחוץ וזהו שיטת רבינו כאן ולכך צריך הני קראי וכ"כ בזה:

[השמטהבמש"כ שם דברי רבינו שחיטת עכו"ם עושה פעולה לאיסור ולא כמו שנשחט מאליו. וא"כלפ"ז י"ל דאם התחיל עכו"ם לשחוט מקצת הושט אף דמבואר בתוספתא חולין פ"ב דניקב הושט שחיטתה מטהרתה מ"מ כאן אם גמרו ישראל הוי שחיטת העכו"ם חסרון ומטמא כנבילה ולא הוי כהך דחולין דף י"ט ע"ב דבמקצת קנה לא הוי שם שחיטה כלל וכמש"כ וזהו כונת רבינו בהל' אבות הטומאות פ"ב ה"י דעל טומאה זה אין חייבין עליה כרת אם נכנס למקדש אבל אם שחט העכו"ם את כל הושט הוי גם לרבינו נבילה דזה לא עדיף מנשחט מאליו וחיב עליו כרת אם נכנס למקדש. וזהו מה דדייק רבינו בפ"ד מהל' שחיטה הי"ג אבל אם כו' שאינו עושה אותו נבילה ומהו לשון נבילה אך לפמש"כ דאם שחט מקצת ושט וגמרו ישראל מטמא כנבילה מחמת השחיטה ולא מחמת הנקב וכמש"כ. ובמש"כ דרבינו והר"א ז"ל פליגי אם הם פועלים איזה דבר או הוי כמו מאליו י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דסנהדרין דף ס' ע"א גבי עכו"ם שגידף אם צריך לקרוע וע"ש בירוש' דיליף שם מקרא דאלקי כל בשר ר"ל דגם בהם שייכא השגחה פרטיית וע' פהמ"ש ב"ק פ"ד גבי הא דשור של עכו"ם ומש"כ רבינו במו"נ ח"ב. וע' בכריתות דף ז' דנקט שם גבי מגדף גרפת הקערה ר"ל דהנה מבואר בירוש' פ"ג דע"ז דאף הם מודים דעל הים הוי רק השגחתו יתב' והים הוא כקערה כמבואר שם והובא בתוס' שם דף מ"א וזהו מה דאמרינן בסנהדרין דף ס"ז ע"ב דכשפים נבדקים על המים. וע' גטין דף נ"ו כוחו של אלו במים ומגדף כופר גם בזה זהו כונת הגמ' ב"ב דף ט"ז ביקש איוב כו'. וע' מנחות דף ק"י ע"א: ע"כ השמטה]

מברך תחלה כו'. עיין ברכות ד' מ"ד ע"ב ד"ה לבי ברוך ופסחים ד' ז' ע"ב וד' מ"ט ע"ב, ועיין חולין ד' פ"ו ע"ב, ועיין בכס"מ כאן על לשון רבינו שכ' אחת הן אך ר"ל כך אם גבי עוף הסימן השני שלא נשחט אם הוה כמו נשחט או לא ור"ל שהתורה אמרה שבשחיטת סימן אחד בעוף הוה כאילו שני הסימנים נשחטים ועיין חולין ד' כ' ע"ב וד' כ"א ע"ב גבי הבדלה ע"ש ברש"י ותוס' ובזה א"ש מה דמתרץ הגמ' בחולין דף ל"ב ע"ב גבי נקובת כו' ואמאי לא מתרץ דנ"מ בין עוף לבהמה דגבי עוף הוה רק טרפה כיון דדי בשחיטת סימן אחד וע"כ צ"ל דשחיטת סימן אחד בעוף מהני גם בהשני וצריך שיהא השני ג"כ ראוי לשחיטה, ועיין מש"כ התוס' חולין ד' ט' ע"א גבי עיקור ועיין בהך דיבמות דף כ"ט ע"ב יבמה דחזיא לכולהו ע"ש בתוס' וזהו כונת רבינו:

חגבים אינם צריכים כו'. עיין בהך דע"ז דף נ"א ע"א בהך מחלוקת דר"י ורבנן אם שייך בגדר זביחה לגבי ע"ז וגם נ"מ אם חגב טהור אסור לב"נ לקרבן דמדברי הגמ' שם משמע לכאורה דפסול ע"ש ברש"י ד"ה לא ובהך דזבחים דף קט"ז ועיין בחולין דף קל"ט ע"ב דהך כל כנף קאי אחגבים ועיין בירושלמי מגילה פ"א דיליף בזה פרט למרוט ע"ש בהל' י"ג ועיין בתוספתא סוטה פ"ו משמע שהיה דרכם לעבוד ע"ז בחגבים ועיין בירושלמי ברכות פ"ו הדין גובאי לאו מין נפש הוא:

כחוט השערה כו'. ר"ל דבר שא"א לחלקו לשנים וראיה לזה מהך דחולין דף מ' ע"ב כגון שהיה חצי קנה פגום כו' מוכח דתיכף איתכשר ועיין תוס' יבמות ד' ל"ג ע"א ד"ה שחתך אצבעו והך דע"ז דף ל"ז ע"ב גבי כנפיו חופין את רובו ע"ש ברש"י ועיין ברש"י בכורות ד' מ' ע"ב גבי אזניו גדולות במראה ולא במדה ע"ש:

כל השוחט צריך כו'. הנה רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"ב דחולין ד' ל"ב פי' דגם בדיקת סימנים צריך חכם דוקא כמו גבי בדיקת סכין וס"ל דזה הוה בגדר הוראה משום הך דתו"כ להבדיל כו' וזה רק היכא דלא הוה השחיטה רק רובו כחוט השערה אבל אם הוה רובא דמינכר אז לא צריך חכם על זה ולכך אנן מחמרינן בזה משום דלית לן חכם וכעין דפסקינן גבי מומי בכור עיין בבכורות ד' ל"ו ע"ב גבי מומין מובהקין כ"כ בזה. והנה רבינו פסק כמ"ד נבלה והנה באמת זה המחלוקת תליא במש"כ לעיל אם שחיטה הוא גדר היתר או בגדר סילוק האיסור ולגבי טומאה ודאי הוא בגדר סילוק דהרי חזינן דגבי עגלה ערופה דמבואר בזבחים ד' ע' ע"ב וכן גבי שעיר המשתלח דמבואר ביומא ד' ס"ד דהדחיה והעריפה הוה בגדר שחיטה אך זה רק לטהרו מידי נבלה אבל היכא דבעיא פעולה כגון להתירה באכילה זה ודאי לא ועיין ברש"י מנחות ד' ק"א ע"ב ד"ה ועוד וזה תליא אם מה דמחיים לא מטמא הוא משום דחיותיה מטהרו או דלא הוה כלל בגדר טומאה ועיין בהך דחולין ד' ע"ה ע"א גבי מחלוקת דבן פקועה אם מקבל טומאה או לא, ועיין תוס' שם ד' פ"א ע"ב ד"ה הואיל וד' קכ"ח ע"א ד"ה בהמה ועיין בהך דנדה ד' נ' ע"ב גבי מחשבת חיים וכ"כ בזה ועיין ברש"י כאן ד' כ"ח ע"ב בד"ה מדרבנן שכ' שם דנ"מ דלא מטמא ועיין ד' י"ח ע"א גבי ב"ה חזינן דאף דהפסול הוא בשחיטה מ"מ לא גזרו רק לאכילה אבל לא לטומאה ועיין מש"כ התוס' נדה דף י"ח ע"א ד"ה אחר הרוב דמשום דבהמה בחייה בחזקת איסור י"ל על החתיכה דהוא נבלה ע"ש ועיין מש"כ רבינו בהל' אה"ט פ"ב ה"ו גבי אם שחטו תוך ז' ע"ש ועיין בהך מחלוקת דכתובות דף י"ג לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אם הועילה חזקה זו למאי דלית ליה חזקה הואיל והוא חשש אחד ועיין במש"כ התוס' בכורות ד' כ' ע"ב גבי חזקה ועיין בהך דחולין ד' י' ע"א דאמר שם והא הכא דודאי טבל ר"ל דהא חציצה הוה רק מדרבנן לדידן דלא ס"ל כרש"י ביבמות ד' ע"ח ע"ש בתוס' רק דגם בגוף מיעוט הוה רק מדרבנן וזה הוה כמו טומאה חדשה עיין במה דפליגי רבינו והר"א בהל' כלים פי"ב ה"ג וא"כ הוה כמו ודאי טבל דכ"ז שלא טבל אין עליו הך טומאה וזה ג"כ שיטת רבינו במה דס"ל בהל' מקואות פ"ב הי"ז אם צריכה חפיפה אחרת ומחלק בין אותו יום בין למחר וזה תליא בהך אם זה הוה כמו טומאה חדשה ולכך צריך חפיפה אחרת או משום דנשתייר בו עדיין מטומאה הראשונה ועיין תוס' גיטין ד' צ' ע"א ד"ה והלכתא אם צריך ימי הבחנה חדשה ועיין תוס' נדה ד' ט"ז ע"ב ד"ה בדקה ובהך דנדה ד' ס' ע"ב ד"ה כאן אם יכול לעשות דבר לחצאין ע"ש ועיין בנדה דף ב' ע"ב גבי חבית אף דמה"ת גם חומץ הוה תרומה ומ"מ אמרינן דמוקמינן אחזקת טבל וברש"י מכות דף ד' ע"א גבי אוקי גברא אחזקתיה ע"ש אף דזה טומאה חדשה ומדרבנן:

ואפילו היה התלם קטן כו'. עיין במש"כ רבינו בה' בית הבחירה פ"א הי"ד דמבואר שם דפגימת סכין צריך שיעור אך י"ל משום דזריזין הן, אך גבי שחיטה לא שייך זה דהא כשר בזר ועיין בהך דזבחים ד' פ"ח ע"א גבי סכין מטרפת ע"ש ברש"י דכ' פגימות דקות ושם בד"ה נפגמו כ' פגימה גדולה וזה ר"ל רבינו לענין תיקון שאסור לתקנו אם היה פגימה גדולה דבפגימה קטנה מותר לתקן כמבואר במכילתא פ' ויקהל אך באמת כך דהנה עיין בדף י"ז ע"ב גבי דצריך להראות סכין לחכם דרק משום כבוד וכאן דף ט' ע"א ד"ה כדי ביקור ברש"י וד' י' ע"ב ד"ה א"ה ע"ש דרק משום כבוד ועיין דף י"ח ע"א ובהך דעירובין דף ס"ג ד"ה לנפשיה מוכח דהוה בגדר הוראה ע"ש בתוס' ורא"ש ורש"י כאן ד"ה טבח חכם שכ' שאין בעיר מופלא ממנו אז דוקא מותר. אך הדין כך דהנה עיין בבהמ"א פ"ג דביצה על הך דדף כ"ח ע"ב גבי אין מראין סכין לחכם במועד כ' דזה הוה בגדר הוראה כמו בכור ולכך אסור ביו"ט ועיין חולין דף קכ"א ע"ב מוכח דבדיקת סכין הוה דין בשחיטה לא בירור דהרי גם בישראל בבהמה טמאה צריך בדיקת סכין דזה הוה הכשר שחיטה. אך באמת כך דכבר כתבתי לעיל בהל' אס"ב דיש כמה דברים דתלוי בהוראת החכם ואף בדבר דתליא באומד וכמו גבי הרגשת הסכין וכדומה דיוכל להיות שזה ירגיש יותר מ"מ זה תליא בהוראת החכם וזהו כונת רש"י בחולין דף נ"ב ע"א ד"ה כתב בה"ג וכ"כ בזה מהך דסנהדרין דף ח' והוריות דף ג' בשינוי הלשון דשם דבסנהדרין דף ח' אמר מכניף כולהו טבחי ובהוריות אמר רק עשרה וזה תליא אם ראיית טרפה הוה גדר הוראה או גדר בירור וכן הדין לדידן גבי בדיקת הריאה כיון דעל פי דין א"צ לחוש לזה עיין רש"י חולין דף י"ב ע"ב ודף נ' ע"ב אך זה הוה בגדר תקנה ועיין לקמן פי"א הי"ג ועיין ירושלמי ביצה פ"ג דהוה זה תקנה ראיית טרפה מדבריהם ע"ש והטעם דכיון דקיי"ל דמיד לאחר שחיטת הקנה הוה הריאה כמה דפסיקא וכמבואר בחולין ד' ל"ב ע"ב ומ"מ לא אישתרי וגם אנן קיי"ל דניקבה הריאה בין שחיטת קנה לושט אסורה א"כ חזינן דאין השחיטה פועלת בה בפרטות להכשיר רק אגב הבהמה לא שייך בה כל כך נשחטה הותרה ואף דממילא על ידה נטרפת גם הבהמה לא איכפת לן דמ"מ בה ממש אינה מועלת השחיטה. ובזה יש ליישב דברי רבינו לקמן דבכמה מקומות פסק בספק דטרפה ובכ"מ פסק דכשרה וזה תליא כך דבדבר שהטרפה מצד עצמה יש לנו לומר בזה נשחטה הותרה אבל בדבר דהטרפה הוא שעל ידי זה יהיה סיבה להטריף בזה לא שייך הך דנשחטה הותרה כיון דהדבר גופא אין בה טרפות לא שייך לומר בזה נשחטה הותרה. ובזה א"ש מש"כ רבינו בהל' טומאת מת פ"ח ה"ח גבי קבר הנמצא דאמרינן רק משעת מציאה ואילך והקשה הר"א ז"ל משרץ ובזה א"ש דע"י המת מוציאין גם המקום מחזקתו דהמקום נעשה טמא וממילא מוקמינן אחזקה משא"כ ע"י שרץ דהמקום לא איתרע ע"י שהוא שם ומה שהוא גורם לטומאה לא איכפת לן ובזה א"ש ג"כ להך דין דשמוטת הגף אם ספק אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דאזלינן לחומרא משום דאין האיסור מצד עצמה, ולכך צריך בדיקה והבדיקה הוא בגדר תקנה לא בגדר בירור, וכן הדין גבי סכין כמש"כ וכיון דזה הוא המתיר לכך צריך דוקא הוראת חכם או טבח חכם גדול העיר כמש"כ רש"י ובזה א"ש ג"כ הך שיטה דנשים פסולות לשחוט מה שהקשו התוס' מהך דזבחים דף ל"א אך כך דהיכא דזה גופא הוה הפעולה י"ל דאין נאמנות נשים אך אם זה רק גרם דעל ידי זה יהיה היתר הוה זה רק כעין גילוי מלתא ועיין נדה דף מ"ח ע"ב גבי בדיקה וקדושין דף ע"ג ע"ב גבי חיה ועיין בהך דיומא דף פ"ד ע"ב גבי אם יכול להתיר ע"י נשים, וא"כ נמצא לפי"ז כך דגבי חולין דהשחיטה הוא המתיר אין נשים נאמנות אבל גבי קדשים דאין השחיטה בלבד מתיר עיין חולין דף פ' ע"ב דלר"ש הוה כמו שחיטה שאינה ראויה לכך גם נשים נאמנות וא"ש. והנה א"כ י"ל דגם גבי סכין כן וכמו גבי בכור דבמום שאינו מובהק בעי דוקא חכם מובהק וראייתו מתרת לא רק גילוי מלתא בעלמא ועיין בהך דזבחים דף ק"ד ע"א גבי טרפה דוקא שהתירו מומחה ור"ל דוקא מומחה ולא ג' הדיוטות וא"ש מ"ש התוס' שם אך זה רק במקום דבעי מומחה דהיינו מום שאינו מובהק לגמרי ועיין במש"כ רבינו בהל' בכורות פ"ג ה"י ולכך לדידן לא שייך זה הדין דכיון דאין לנו חכם מובהק וכן היכא דהתירו שלא כדין ס"ל לרש"י ביצה דף כ"ו דגם בדיעבד לא מהני התירו וכן ס"ל לרבינו פ"ג מהל' בכורות ה"ה דאם לא נמעך כו' ה"ז יקבר משמע אף אם לא מצאו ביצה שניה וכן ר"ל הך דבכורות דף ל"א וכ"כ בזה. אך כל זה במומין שצריך להתיר אבל במום מובהק הוה רק גדר גילוי ורק משום כבודו של חכם כמבואר בכורות דף ל"ו ע"ב ועיין יומא דף ע"ח ע"א דבר זה כו' להתגדר בו ע"ש, וכן הדין גבי הך דשם ד' ל"ו ע"א לא חילקו בין חבר לע"ה ודף ל"ח ע"ב גבי אעפ"י שאמרו אין אדם רואה ג"כ כה"ג הנה כן הדין גבי סכין דבסכין שיש בו פגימה אך אין בה שיעור אז צריך דוקא חכם לזה והויא הוראה לא בירור וזה ר"ל בהך דחולין דף י"ח שלא נמצאת סכינו יפה ר"ל דהיינו פגומה אך אין בה שיעור פגימה דאז הראיית חכם מעכב אך זה רק בחולין דהשחיטה היא מתרת וכמש"כ משא"כ בקדשים דאין השחיטה מתרת אז לא מעכב ראיית חכם להסכין וכן נ"ל דגבי עוף דשם ג"כ רק השחיטה בגדר סילוק האיסור לא בגדר תיקון שם ג"כ אינו מעכב ראיית חכם ועי' במה דפליגי בתו"כ בפ' מצורע אם שחיטת ציפורי מצורע דוקא בכהן או אף בזר וזה משום דכל עוף הוה השחיטה רק לסלק אבל בציפורי מצורע הוה השחיטה בגדר פעולה דשם לא שייך בגדר סילוק האיסור דהא אסורה בהנאה ולכך אסורה בזר ועיין תוס' יומא דף ל"ב ע"ב גבי מריקה דצריכה בכהן דוקא וזה י"ל ג"כ דגבי ציפורי מצורע כיון דצריך לדם צריך דוקא שחיטת ב' הסימנין וגם הורידין כמבואר בסוטה ד' ט"ז ע"ב ובזה א"ש דלא מוקי הך דחולין ד' כ"ט ע"א הך דהשוחט דר"ל אציפורי מצורע ועיין בירושלמי סוטה פ"ט גבי עגלה ערופה אי בעי שנים או רוב שנים ועי' ברש"י חולין ד' קל"ג דבעי דוקא כהן גבי עריפת עגלה ערופה ע"ש ובתוס' חולין ד' כ"ג ע"ב בד"ה פרה ע"ש ועי' כתובות ד' ל"ז ע"ב בתוס' ובכורות ד' י' ע"ב גבי פטר חמור, אבל אם אין בה פגימה כלל אז לא הוה רק משום כבודו של חכם ועי' בירושלמי נדה פ"ג נאמנת אשה לומר לא ילדתי ובהך דחגיגה ד' כ"ב ע"ב נאמן ע"ה לומר לא הוכשרו ר"ל שאז אינו בגדר טומאה כלל ולא גזרו וה"נ כן ורק משום כבודו אך כל זה במקום שיש חכם אבל לדידן דליכא כלל חכם אז אם יש איזה פגימה בהסכין פסולה דהא זה תליא בהוראת חכם ואם אין פגימה כלל אז לא שייך כלל בגדר ראיה כמו בהך דכריתות ד' י"ג ע"ב שרץ טמא ע"ש ומש"כ רבינו בהל' ביאת מקדש פ"א ה"ג ובזה א"ש כונת רבינו כאן בהל' כ"ו אם נמצאת יפה ובדוקה דהיינו שאין בה שום פגימה כלל מנדין אותו לפי כו' ותהיה פגומה לא ר"ל שהוא חשוד לשחוט בסכין פגום רק ר"ל שהפגימה פחותה מחגירת צפורן רק שראיית החכם מעכב וכמש"כ וכל זה לדינא דגמ' אבל לדידן אין שייך כלל זה וא"ש. והנה לפי מש"כ דהבדיקה הוא גדר דין לא בירור ומשום דהוא מתיר ר"ל כך דהא רש"י ז"ל בחולין ד' י"ט ע"ב וד' כ' ע"ב כ' דאף דהא תחלת שחיטה הוה גדר טרפה מ"מ כך דרך שחיטה אך זה שייך רק היכא דידעינן ששחיטה טובה היא אבל כ"ז שלא בדק את הסכין אינו יודע בבירור שהיא שחיטה א"כ חל עליו דין טרפה דנקובת הושט ושוב לא נכשר לבסוף וע' תוס' חולין ד' ל' ע"א ד"ה השוחט וזהו כונת הגמ' ד' י"ז ע"ב כיון דכי נקיב טרפה בעי בדיקה ע"ש ברש"י ולמה כאן נקט הש"ס לשון נקוב על חשש פגימה ולעיל לא נקט זה ועי' תוס' ד' ב' ע"ב ד"ה שמא דיש גם חשש עיקור אך ר"ל כך דכיון דבתחלת שחיטה הוה נקובת הושט רק משום דדרך שחיטה הוא כך ולכך צריך לבדוק, ועי' תוס' יבמות ד' נ"ט ע"ב גבי העראה ג"כ כזה דכל דרך ביאה כן הוא, ועי' בהך דב"ב ד' קמ"ב ע"א רפויי מרפיי וה"נ כן ושוב אין עליו שם שחיטה ועי' בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב דאם חתך רגלו מן הארכובה ולמטה ונקבר אצלו הוה גלגלין ובטל ממנו רקב משא"כ בשעה שהוא מחובר אז הוה כדרך גוף אחד ועי' בירושלמי גיטין פ"ג ה"ב דלכך ר"י פוסל אף בתופס משום דכיון דלא נכתב לשם גט אף שאינו מעכב מ"מ אין שם גט עליו והוה כענין אחר וענין אחר בגט פסול, ועי' בהך דבכורות ד' ג' ע"א התם לא עריבה כו' אף דנפל הוה בכור הרי מבואר דלא שהחסרון פועל רק מה שמעורב בו דבר אחר זה פוטרו ועי' בהך דחולין ד' קל"ה ע"ב גבי שותפות עכו"ם ותוס' מגילה ד' ט' ע"א ד"ה בשלמא דהיכא דלא כתב שלא כהוגן גרע טפי ע"ש ועי' בהך דר"ה ד' כ"ז ע"א ובר"ן שם גבי תקיעה וכ"מ וא"כ שוב לא מהני מה שיבדוק אחר השחיטה גם י"ל דהתקנה הוא שלא ישחוט בלא בדיקת סכין ולא משום חשש וא"כ מה מועיל הבדיקה אח"כ דמ"מ לא קיים התקנה ועי' ב"מ ד' כ"ו ע"ב גבי אע"ג דאהדריה לאחר יאוש כו' ובהך דבכורות ד' ג' ע"ב ברש"י ד"ה הכא ע"ש, ונ"מ בין הני טעמי אם גם הני תלתא בדיקה צריך לבדוק כולהו קודם שחיטה דזהו רק בגדר תקנה, ועי' רש"י ד' י"ז ע"ב ד"ה הא דמוכח דלאחר שחיטה אם בדק קודם שחיטה אף דצריך לבדוק אח"כ א"צ רק בדיקה אחת ולא כל הג' בדיקות. אך מדברי רבינו בהל' כ"ד שכ' וצריך לבדוק כן משמע דגם לאחר שחיטה צריך הני ג' בדיקות וא"כ ע"כ ס"ל דזה הוה ג"כ תקנה ועי' ברש"י חולין ד' י' ע"ב דדבריו שם לכאורה קשים בד"ה למיפסל. אך באמת ר"ל דנ"מ אם צריך ג' בדיקות או רק בדיקה אחת דמשום חשש טרפה לא שייך כיון דקיי"ל כר"ז ומשום התקנה דלפני שחיטה צריך כל הג', ובאמת מאי דאמרינן בגמ' ד' י"ז ע"ב דלר"ז א"צ ג' בדיקות ר"ל דא"צ להחכם הג' בדיקות ושם משמע דהחכם היה בודק זה אך השוחט צריך לבדוק דבלא זה אין על הסכין שם בדוק, וכעין דקיי"ל גבי פרה אדומה דאף ספק טמא ודאי עי' בירושלמי פ"ב דשבועות ועי' בחגיגה ד' כ"ה דאין צמיד פתיל מציל ושם דף כ"ג ע"א ובירושלמי שם ספ"ד דהוסיף הכתוב טהרה מעולה ועי' בפי"א דפרה מ"א בר"ש ומ"ב וכ"מ בזה ובדברי רבינו בהל' פרה פ' י"ד. ובזה א"ש דברי רבינו בהל' כ"ג וגם נ"מ לענין חצי קנה פגום אם ג"כ צריך הסכין לבדוק ג' בדיקות. אך זה תליא אם על ידי המשהו נעשה גם החצי כמו נשחט או די בזה עיין לעיל בהל' י"א בין שהתחיל כו' וחולין ד' י"ט ע"ב דמוכח לפי שיטת רבינו לקמן דעכו"ם עושה פעולה לאיסור לא דהוה כמו מאליו עיין לקמן פ"ד הי"א וי"ג וא"כ ע"כ החצי אינו בגדר שחיטה כלל דאל"כ הרי מערב בו פסול, ועי' רש"י ד' י"ט ע"א ד"ה ורבנן וכ"כ בזה בהלכות מאכלות אסורות, ועי' בהך דסנהדרין ד' מ' ע"ב גבי מה דאמר ר"י לחכמים מי שבא ואמר אמש כו' ר"ל דלא פלוג דהני חקירות הוה דין לא בירור וה"נ כן:

היה התלם כו'. עיין מש"כ הכ"מ בשם המרדכי דדוקא אם ידע שיש בה פגימה, ועי' ברש"י דף ט' ע"א ד"ה ולא ידע מוכח מדבריו דהחשש לא עליו שלא ידע שעשה רק שלא ישאל אך רבינו לא פי' כן לקמן פ"ד ה"ב ונ"מ אם הוא מותר לאכול מהם ובהך דחגיגה ד' כ' ע"א ע"ש ועי' בכתובות ד' כ"ח ע"ב גבי עכו"ם ונתגייר ובהך מחלוקת דירושלמי פ"ג דחגיגה על הך דדף כ"ו ע"א גבי אם נאמן לומר הגר שלא נגע ביין ולמה שכ' רבינו בהל' מטמו"מ פ"י ה"ז ע"ש ומש"כ התוס' יבמות דף ק"א ע"א ד"ה הא קמ"ל ע"ש. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' חולין ד' ג' ע"ב ד"ה דליתא דמוכח דאם לא ידע לא מהני אף אם אחרים רואים אותו ועי' תוס' סוכה ד' מ"ב ע"ב ד"ה והיודע ע"ש אך כך דכיון דהם לא ידעי שהוא אינו יודע גם על זה שייך כל מלתא דלא רמיא ולא מהני מה שראו וכעין זה פי' רבינו בהך דשבועות ד' מ"ב ודף ל"ד ע"ב גבי כל מלתא דלא רמיא דר"ל דהעדים אינם זוכרים לא שהוא אינו זוכר עיין בדברי רבינו בפ"ו מהל' טוען ה"ד ע"ש ועי' ע"ז ד' נ"ח ע"ב ברש"י שם ד"ה ס"ד שכ' ואנן הוא דלא רמינן כו' ע"ש:

וכיצד בודקה כו'. עיין ירושלמי פסחים פ"ז ה"י דבשר מרגיש בפגימה קטנה ע"ש:

וצריך לבדוק כו'. עיין בהך דזבחים דף פ"ח ע"א גבי סכין מטרפת ע"ש ברש"י. והנה י"ל דאף רב חסדא דס"ל כאן ד' י' להיתר י"ל דזה רק משום דאזיל לשיטתיה לקמן ד' י"ז ע"ב דפגימה צריך שיעור דוקא ומיירי כאן דלא מצא בה רק שיעור פגימה וא"כ אם נימא דהעצם ג"כ פגם שוב לא הוה שיעור פגימה בהעור וכשרה ובזה א"ש לשון הגמ' עצם ודאי כו' עי' תוס' ובעה"מ ע"ש וא"כ לדידן דלא פסקינן כן לכ"ע אסור וגם גבי קדשים י"ל דהפגימה קטנה פוסלת מחמת דין כלי עיין מש"כ רבינו פ"א מהל' כלי המקדש הט"ו, ושם בהל' י"ד לא חשיב נפגמו משום דעדיין שם כלי עליו: