בהמה שנשמטה כו'. עיין בהשגות ועיין במש"כ רש"י ותוס' בכורות ד' מ' ע"א גבי נשמטה ירכו אך באמת נ"ל דכאן ר"ל דהגידים נשמטו מהירך וכעין שכ' הראב"ד ז"ל לעיל פ"ח ה' י"ז ע"ש ולכך מחלק בין עוף לבהמה ע"ש ד' צ"ב ע"ב ועיין חולין ד' קמ"א ע"ב בהך מחלוקת דר"ה ור"י גבי במה משלחה ע"ש ועיין בהך דזבחים ד' ס"ח ע"ב גבי יבשה גפה. אך רבינו ז"ל בהל' אסורי מזבח גרס גופו ע"ש בפ"ג ה"א דס"ל דגף לא הוה אבר ועיין ב"מ ד' צ"א ע"ב גבי דש באווזין ותרנגולין:

הל' ח' אכלה סם שהורג כו'. עיין מש"כ רבינו בהל' רוצח פ' י"ב ה"א דרק קודם שישתנה בגופו אבל אח"כ מותר ועיין כאן ד' צ"ד ע"א ותוס' ע"ז ד' ל' ע"ב ובאמת זה נ"מ אם האיסור משום סכנה הוה איסור עצמיי או רק משום הארס המעורב וזה הטעם לדידן דס"ל דלא מהני מסננת גבי מים ויין וחלב דזה הוה בגדר גזירה ולכך רבינו ז"ל שם בהל' ג' הביא הך דתאנה שיבשה ולא הביא הך גבי יין עיין ע"ז ד' ל"א ע"ב וד' ל"ה ע"א ומשום דס"ל דשם הוה בגדר איסור ושוב לא מהני וזה הנ"מ בין כל המשקים להני ג' ועיין בחולין ד' מ"ט ע"ב דמשמע דשאר משקים לא הוה איסור עצמיי ועיין ירושלמי תרומות פ"ח ה"ב מה דמחלק שם בין יין לתאנים וענבים גבי החמיץ או נתייבש ולכך מבואר שם בתרומות דיין של תרומה שנתגלה ישפך וכן פסק רבינו בפ' י"ב מהל' תרומות ה' י"ג וגבי תאנים וענבים וכן גבי עיסה פסק דיקבר או ישרף כמבואר שם בתוספתא ובירושלמי והטעם דזה חל עליו האיסור בעצמו ופקע שם תרומה ממנו ועיין בירושלמי תרומות פ"ג דהוה כעפר וכמש"כ הרמב"ן במלחמות פ"ג דב"מ על ד' ל"ח ע"א ואף דפסק בהל' תרומות פ"י ה"ז דאם שתה יין של תרומה שנתגלה צריך לשלם קרן וחומש צ"ל כך דכיון דחזינן דלא ניזק א"כ נתברר דלא שתה נחש ממנו וא"כ נמצא דהוה ראוי ולא נתבטל ממנו שם תרומה כלל. ועיין בע"ז ד' ל' ע"ב. ועיין בתוספתא דתרומות פ"ט דרשב"ג ס"ל דגם יין של תרומה שנטמא ג"כ מותר לשפוך וי"ל דר"ל לזילוף ועיין בב"ק ד' קט"ו ע"ב דנתגלה לא חזיא לזילוף. ועיין בירושלמי שבת פי"ג גבי מדיחה אשה עצמה ביין כו' ובתוספתא שם בשבת פי"ג מבואר דרשב"ג מתיר ולפי הנראה מהתוספתא סוף פ"ט דתרומות דצ"ל ג"כ דרשב"ג מתיר אך מדברי הירושלמי לא משמע כן:

חוץ מטרפה שבכוליא כו'. עיין חולין ד' נ"ד ע"א גבי הך דיוסף רישבא ועיין תוס' שם ד' מ"ג ע"א ד"ה יפלח ע"ש אך באמת לפי מש"כ רבינו י"ל דהך דחולין הנ"ל קאי אעוף ובו בכל מקום כשר וע"ש ד' קט"ז ע"א רישבא ברש"י ע"ש:

ואין להוסיף כו'. וכ"כ בזה דס"ל לרבינו דזה דטרפה אינה חיה הוא רק גדר סימן לא טעם רק פי' הוא על הך טרפה דכתיבא בתורה וזהו ג"כ כונת רבינו בס' המצות במצות ל"ת קפ"א דשאר טרפות לוקה מדרבנן וכבר השיג עליו הרמב"ן ז"ל בשורש ב' ע"ש אך נ"ל כך דכל הני שנכנסו תחת סוג של ח' מיני טרפות הני הוי ביאור על פי' הכתוב של טרפה ובהני אף לשיטת רבינו בס' המצות לוקה אך הני דאינם נכנסות תחת סוג של הני מיני טרפות כמו גלודה וכיוצא בה דאין זה טרפה עצמיית דס"ל לרבינו דלוקה רק מדרבנן ולכך פסק לעיל פ"ט ה"ז דאם ספק דנשאר בגמ' בזה להקל וכן יהיה בזה הדין להך דפ"ח ה' כ"ג גבי לחי העליון דשם ג"כ אינו בכלל שמונה טרפות רק בגדר דין וא"ש:

כל טבח כו'. הנה מלשון רבינו משמע דדוקא אם אנו יודעים שהוא יודע בטרפות אז יכולים ליקח ממנו וכן גם אם הוא שו"ב לעצמו אז מותר ליקח ממנו אף בא"י אבל אם קבע מסחתא אז צריך לקבל עליו ושיהיה בגדר מומחה וכמבואר בירושלמי דמאי פ"ב ופ"ה ועיין בתוס' יומא ד' ט' דלמכור לרבים צריך לקבל ועיין לעיל פ"ח וס"פ י"א ופ"ג ה' כ"א. ועיין בירושלמי פאה פ"א ה"ו מה דמחלק שם בין טבח לחנוני דטבח אינו יכול להערים ר"ל דניכר הוא שהוא טבח ועיין חולין ד' קל"ג ע"ב גבי המשתתף עם עכו"ם וכן נ"מ דאם טבח כזה שהוא לרבים הוציא טרפה מתחת ידו לא מהני מה שיעשה תשובה רק די"ל דצריך קבלה אחרת ועיין בהך דבכורות ד' ל' ע"ב ברש"י בד"ה לפי בשם תוספתא ושם ד' ל"א ע"א בהך מחלוקת דרבה ור"י גבי פירש הרי הוא ככל אדם ור"ל דצריך לקבל עליו דברי חברות כבתחלה ולא מהני קבלה הראשונה כמש"כ רבינו בפ"י מהל' מטמו"מ הל' ח' ע"ש ואף דהא מבואר בסנהדרין ד' כ"ה ע"ב דסתם גבאי כשר ועיין בהך דחגיגה ד' כ"ו ע"א דמבואר שם דיש עליהם דין ע"ה ועיין רש"י ע"ז ד' ל"ט ע"א אך שם גבי מוכסין וכמ"ש רבינו לחלק בהל' עדות פ"י אך באמת מהך דבכורות מוכח דאף שעדיין לא הוה גבאי כלל מיד שקיבל עליו זה ההתמנות נעשה ע"ה וזהו משום דכיון דסתם גבאי הוא כשר ואין עליו חשש גזלן ומ"מ גזרו עליו דין ע"ה וא"כ אין נ"מ בין אם כבר גבה או לא. אך עיין בירושלמי דמאי פ"ב ה"ג מוכח דמיד שפירש מגבאותו הוה כחבר. אך רבינו לא פסק כן. וה"נ גבי טבח כה"ג דאם יצא טרפה מתחת ידו צריך קבלה חדשה ולא מהני התשובה לחודא: