מצות עשה כו'. עיין בתו"כ פ' אחרי דמרבה גם נשים במצות כיסוי. והנה עיין כאן דף פ"ח ע"ב דכיסוי לא הוה אלא הכשר מצוה ועיין תוס' יבמות ד' ק"ד ע"א דלגבי כיסוי בעפר לא שייך גדר מאיס והטעם דלפי מה דמשמע מדברי הגמ' ד' פ"ח ע"א גבי אזהרה לבני ישראל משמע כך דהוה ב' דינים על מי ששחט עליו מצוה לכסות ועל אחרים עליהם החיוב שלא יהיה גלוי ועיין תוס' שבת דף כ"ה ע"ב דמביאין ראיה לענין ברכה מכיסוי דכיסהו הרוח פטור מלכסות אך שם הטעם משום דליכא דם מה לכסות ועיין בהך דכריתות דף ד' ע"ב דמצריך קרא יתירא לדם כיסוי דחייב כרת ע"ח ברש"י דהוה אמינא דבטל ממנו תורת דם אך י"ל דזה רק היכא דעשה מה שהתורה צותה לו ועיין כאן דף פ"ג ע"ב מה דאמר שם דלגרור הדם מעל המזבח שאני התם משום דשם דם נשאר עליו אף לאח"כ עיין תוס' זבחים דף מ"ג ע"א דדם לא הוה לחמו של מזבח ולא פקע ממנו כו' ועי' תוס' מנחות ד' ו' ע"ב ד"ה שהרי דדם ניכר אף לאח"כ ונ"מ לר"מ דס"ל דגם שחיטה שאינה ראויה חייב בכיסוי אם גבי דם של צפור מצורע צריך לכסות אח"כ כיון דצריך שיהיה הדם ניכר במים כמבואר בסוטה דף ט"ז ע"ב, אך י"ל דגם זה יש עליו שם קדשים, אך כך דלמי ששחט דעליו מצוה לכסות י"ל בו דאף אם כסהו הרוח יש עליו חיוב לגלותו ולחזור ולכסותו אבל באחר דרק החיוב שלא להיות גלוי כיון דכעת אינו גלוי לא איכפת לן והך דדף פ"ג ע"ב גבי שחט חיה ואח"כ בהמה ע"ש בתוס' מה דמקשים דאמאי לא יגררו ועיין בהך דסוטה ד' מ"ה ע"א גבי מין במינו הוה טמון ע"ש וצ"ל דס"ל לחלק בין היכא דדחיא בידים דאז נדחה המצוה ובין היכא דממילא דאז י"ל דגבי מי ששחט צריך לגלות ולכסות ועיין בהך דכאן דף קל"ט ע"א גבי שחטה ואח"כ הקדישה כו' חייב וכאן בדברי רבינו בהל' ג' גבי הקדיש הדם דמשמע דהחיוב הוא רק משום שכבר נתחייב ולא מצי לאפקועי המצוה ממנו אבל בלא זה פטור אף דשם לא שייך הך טעמא דחולין דף פ"ד משום העמדה והערכה ועיין בירושלמי ספ"ה דיומא אם המקדיש דם לבדה"ב אם יש עליו דין מעילה מה"ת ע"ש. ובאמת משמע מלשון התוספתא דמשום קדושת הדם בלבד ג"כ צריך שיפקע מצות כיסוי, רק דגבי דם דקדשי מזבח ומשום דקיי"ל דלא נהנין ולא מועלין, וגבי שחוטי חוץ עיין בתוס' כאן דף פ"ד ד"ה מה וזה דוחק לומר דלר"מ יהיה באמת קדשי בה"ב טעונין כיסוי אך התוס' ר"ל כך משום דשחוטי חוץ אח"כ פקע ממנו שם הקדש רק הוה איסור כמו קדשים שמתו עיין תוס' קדושין דף נ"ז ע"ב ע"ש. גם י"ל דגבי שאר איסורי הנאה אין על הדם איסור כלל כמו פרשו עיין ע"ז דף ל"ד ע"ב וי"ל דזה תליא בהך דירושלמי ספ"ה דיומא הנ"ל אין לך בו אלא כרת בלבד ועיין בסנהדרין דף נ"ט ע"א, ועיין במעילה דף י"ב ע"ב מה דמחלקים שם בין דם לפרש אך נ"ל דזה רק במי שעליו לכסות הוא א"א לבטל ממנו המצות אבל אחר דהחיוב הוא רק שלא יהיה גלוי בו אף אם הקדיש הדם אח"כ י"ל דפטור והנה י"ל דהא דמרבה נשים לכיסוי י"ל ג"כ רק להדין דצריך שלא יהיה גלוי אבל להמצוה יתמעטו מאיש ובזה א"ש מ"ש התוס' קדושין ד' ל"ד ע"א ואמאי לא הקשו מהך דביצה דף ח' ע"ב גבי כיסוי ע"ש אך כיון דאין עליהם המצוה רק אזהרה י"ל דלא דחי:

שחט כו'. כן הוא בחולין דף קל"ט. ובזה יש ליישב הך דחולין דף פ"ה דדחק שם לרבנן מ"ש כיסוי מאותו ואת בנו ואמאי לא אמר כמו דאמרינן בבכורות דף ל"ד ע"א גבי תרומה דתלויה מותר לטמא משום דעכ"פ אינה ראויה לאכילה נהי דהוא מטעם ספק ואמאי לא נימא גם גבי כיסוי הדם כן דהא מ"מ אינה ראויה לאכילה אך באמת יש בזה כמה סתירות בש"ס אם ספק משוה לו כודאי אינו או לא עיין בכורות דף כ"ג בתוס' שם ובגיטין דף מ"ב ע"ב וכבר הארכתי בזה במקום אחר אך כאן כך דאף דיכול להיות שיוכל להתברר להיתירא כמו דאמרינן בגיטין שם אך מ"מ עכשיו עדיין לא נתברר וכיון דכאן אם היה מתחלה עליו צד חיוב לא פקע ממנו אף דאח"כ הקדיש ה"נ צריך כאן לכסות אך למה שכתבתי דזה רק היכא דהחיוב עליו בגדר מצוה אבל על אחר לא ה"נ הם לא שייך בהם המצוה דהא פטורים מן המצות רק אחרים ובאחרים אין נ"מ ולכך רבינו ז"ל כאן בהל' י' לא כתב טעם דלעיל פי"ב ה"ד ע"ש:

[השמטהבמש"כ שם דאדמה הוי בשעה שהוא מחובר ע"ש. וזהוכונת הירוש' שבת פ"ב ה"ד ואתיא כו' כיון שהאשה מקשקשת עיסתה כו' וע' במה דפליגי בזה רבינו והראב"ד ז"ל בהל' בכורים פ"ח ה"ב. אם המצוה היא כך מתחילת לישה להפריש חלה ע"ש. ור"ל דעדין לא תלש העפר מן האדמה וקרא עליו שם אדם ור"ל שעדין לא נגמר ושייך שפיר עליו שם אדם דעדין הוא מחובר: ע"כ השמטה]

השוחט צריך ליתן כו'. עיין כאן דף קל"ט ע"ב דמבואר שם דעפר מחובר אין עליו שם עפר רק אדמה ולכך צריך שיהיה עפר תיחוח ובזה א"ש מ"ש התוס' כאן דף פ"ט ע"א ד"ה יצא זה למה זה נקרא מחוסר יותר מגבי גט ע"ש אך הטעם דהוה כמו פנים חדשות כיון דמתחלה אין שם עפר עליו ואח"כ נעשה שם עפר עליו ועיין בירושלמי נזיר פ"ז ה"ב דלכך גבי בית הפרס אם עקרו ממקומו ס"ל לרשב"ג דטהור משום דאתיא כר"ש דס"ל בתוספתא דאהלות וכלים דהיכא דנשתנה העפר נטהר ועיין מ"ש רבינו בפ"י מה' טומאת מת ה"ז ובפ' ט"ו ה"ה גבי לבנים ע"ש: