Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המבעיר כל שהוא כו'. והוא הדין דאם הוציא חייב ע"ז בכ"ש. עי' ביצה ד' ל"ט ע"א ובתוספתא פ"ט דכאן גחלת כ"ש שלהבת כ"ש חייב ועיין בירוש' פ"ז דגם גבי דיו אם הוציא כדי להגיה חייב על שיעור אות אחת ע"ש:
המחמם את הברזל כו'. עיין בהשגות ועי' לעיל פ"ט ה"ו דרק אם מכוון לעשות גחלת אז הוי גדר מבשל ועי' בה"ה ז"ל מה שכתב דכל דבר שהוא עצמו נעשה אור אינו נקרא מבשל והנה עיין ביבמות ד' ל"ג ע"ב דהקטרת אימורים הוה הבערה ובירוש' פ"ב דשבת אמר שם דהוה מבשל והטעם כיון שרוצה בעיכולם ר"ל דהאמורים הקטרה שלהם לא הוה בגדר שריפה רק לשם ריח לשם ניחוח ר"ל דהוה גדר בישול עיין זבחים ד' מ"ו ע"ב ולכך אימורים שצלאן ואח"כ העלם לא קיים המצוה ועי' בירוש' סוטה פ"ג דעיכול בראשו של מזבח ואין שריפה בראשו של מזבח ועי' מעילה ד' ט' ע"ב ברש"י דתרומת הדשן הוה מן אימורים לא מן עצים א"כ הוה הקטרה לצורך דבר שיהיה דשן ולכך מועלין בהן וא"ש מה שהקשו התוס' שם דף י' ע"ב דלמה אין מועלין בקטורת ע"ש משום דשם אין בהם גדר דישון ועי' יומא ד' נ"ט ע"ב ובכ"מ ובירושלמי שם פ"ב ה"ג גבי קטורת שכבתה כו' שאין כתיב עיכול אלא במזבח החיצון ור"ל דלא הוה רק בגדר שריפה ועי' במנחות ד' כ"ו ע"ב גבי פוקעין וא"כ לפי"ז בקרבן של במה דאין בו ריח ניחוח כמבואר בסוף זבחים וגם תרומת הדשן אין בהם הוה רק שריפה ולא בישול וכן אם אין באימורים רק כזית דאז אי אפשר לעשות תרומת הדשן עי' בירוש' פ"ב דיומא ה"א דצריך להרים כולו ונ"ל דזה ר"ל בהך דסוף תמורה והרים כולו ע"ש שוב אין בו מעילה כמו קטורת. ובזה א"ש מש"כ התוס' פסחים ד' ע"ז ע"ב ד"ה שאין דלית בה מעילה אחר שנזרק ע"ש ור"ל דשם מיירי כה"ג שלא נשאר רק כזית ומה דגמ' שלנו לא ס"ל הך דירוש' דהוה מבשל או דס"ל דגם בגחלים של עצים יכול לעשות תרומת הדשן עי' בירוש' פ"ב דיומא ה"א ותוס' שבת ד' כ"ה ע"א וזבחים ד' ל"ד ע"א ד"ה שקדוש בכלי או דס"ל כיון דבאמת שם לא הוי ריח ניחוח דהא הקטירן זר וגם לענין אם יכול מזה לעשות תרומת הדשן עי' בסוף זבחים גבי אברים לאחר שהשלה בהן האור אם ירדו מהו שיעלה ע"ש וכאן הא הקטירן זר ושוב לא הוה עיכול ובשול רק שריפה וי"ל דזה תליא בהך דריש מו"ק בפלוגתא דרבה ור"י אם אזלינן בתר מחשבה או בתר מעשה ע"ש:
אבל המכבה גחלת כו'. עיין בפסחים ד' ע"ה ע"א דגחלים של מתכת לא מקרי אש ע"ש ועי' שבת ד' קל"ד ע"א ועי' ביצה ד' כ"ג ע"א וא"כ אפשר דאם כבה שלהבת בלא גחלת חייב אך מרש"י בכמה מקומות עי' דף ל"א ע"ב לא משמע כן ועי' תוס' שם ד' ק"ו ע"א ע"ש ובאמת צ"ל דס"ל לרבינו ז"ל המכבה הוא חייב בעצם לא משום הנשאר רק זה בעצם הוה מלאכה וכמו כותב לדידן דזה בעצם הוה מלאכה ולכך אף אם מקלקל הנייר חייב לעיל פי"א ה"ט וכן הדין גבי מתיר עי' תוס' ד' ע"ג ולכך רבינו ז"ל אף דגבי סותר בעי לרבינו ז"ל לבנות במקומו כמ"ש לעיל ספ"א מ"מ גבי מכבה גם בשביל השמן חייב ואף דבגמ' דף ל"א ע"ב מבואר דר"י לא ס"ל כן וכמו דס"ל גבי סותר י"ל כך כיון דר"י ס"ל בכריתות ד' כ"א וכ"מ דהבערה ללאו יצאת הרי דס"ל דמלאכה שעושה באש לא הויא אב מלאכה ובמכבה החיוב רק משום הפתילה משא"כ לדידן י"ל דהחיוב הוא משום האש עצמה:
ואם נתכוין לצרף כו'. עי' לעיל בהל' א' המחמם ובהשגות שם ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דב"מ ד' פ"ד ע"א מאימתי גמר מלאכתן דחד אמר משיצרף וח"א משיניחם במים ע"ש ועי' ביצה ד' ל"ב ע"א גבי מחלוקת ר"י ורבנן ע"ש וע"ש ד' ל"ד ע"א גבי לחסמן ע"ש:
או שיצא במעות כו'. עי' שבת ד' קמ"ז ע"א ועי' בתוספתא פ"ה דשבת:
המוציא משאוי על ראשו כו'. עי' בה"ה ועי' שבת ד' נ"ט גבי עיר של זהב לר"מ דחייב חטאת והוא מונח על ראש ועי' ד' קי"ב ע"א מחשבתו משויא ליה מקום ועיין שם ד' ס"ב ע"א גבי תפילין ועירובין ד' צ"ה ע"ב וב"מ דף ק"ה ע"ב:
היה ביניהם יתר כו'. עי' שם עי' בהשגות. והנה רבינו ס"ל כמו דאמרינן בפסחים ד' ל"ג ע"ב דצריך לסוחטן דוקא פחות מכביצה אבל בכביצה אסור משום גזירה ע"ש וה"נ כן: