יוצא אשה כו'. כן גרס רבינו במשנה דף ס"ה ע"א ע"ש בפיהמ"ש וכן הוא בירושלמי:

ואיזה הוא קמיע מומחה וכו'. עי' כאן דף נ"ז ע"ב גבי חומרתא דקטיפתא ועי' ד' נ"ד ע"ב גבי חנונית ובירושלמי יליף שם דאין קמיע מומחה בבהמה אך בגמ' דילן בדף נ"ג ע"ב לא ס"ל כן ע"ש:

ואם היו קשין כו'. עי' ירושלמי פ"י דעירובין סוף ה"א הדא דתימא ברך אבל בקשה כמשהו ועי' זבחים דף צ"ד:

היוצא בטלית כו'. עי' שבת ד' י"א ע"ב דרק דאומן דרך אומנתו הוה דרך הוצאה בכך וכן מוכח בתוספתא כאן פ"א דנקט הסוחר לא יוצא בכסות ואף בגמ' דילן אמר שם דלאו דוקא סוחרים ועי' שבת ד' צ"ב ע"ב בהך דר"י גבי מקבלי פתקין ור"י לשיטתו כאן:

אבל טלית כו'. והרי היא מנוי הבגד, הנה לפי"ז גם בבגד שהוא ספק אם הוא חייב בציצית אם לא מ"מ כיון דבלא זה אסור לצאת בו הוה כמו תיקון הבגד וכעין דאמרינן בבכורות ד' ל"ד ע"א גבי תרומה תלויה מחלוקת דר"א ור"י ועי' ביבמות ד' מ"א ע"ב וד' ס"ז ע"ב בתוס' וד' צ"ט ע"ב ובירושלמי שם פי"א ה"א דגבי שתוקי מודה ר"ע דחייב על אמו ועי' גיטין ד' מ"ב ע"ב ותוס' ב"ב ד' קכ"ז ע"א גבי ספק ועי' בהך דנזיר ד' י"ג ע"א בפי' הרמב"ם שם גבי ספק נזירות להקל אם הוא ודאי להקל ועי' תוס' חולין ד' כ"ב ע"ב גבי ספיקא וכ"מ ובהך דיומא ד' מ"ז ע"ב גבי בין הביניים ספק ובתוס' פסחים ד' פ"ח ע"ב קמי שמיא גליא ועי' במה דפליגי הרמב"ם והראב"ד ז"ל בהל' מעשה הקרבנות פי"ח אם אשם תלוי הוה קרבן ודאי או רק ספק ע"ש ועי' מש"כ בזה בדברי רבינו פ"ז מה' אישות ה' ט"ו ובהל' א"ב פי"ו סוף ה"א ועי' בתמורה ד' י"ב ע"א דכל שאינו יכול לשוחטו בחוץ לא מקרי חולין שנשחטו בעזרה ומ"מ גבי ספק מבואר בכ"מ דהוה גדר ספק חולין בעזרה עיין נזיר ד' כ"ט ועי' חולין ד' פ"ו ע"א מה דמקשה שם מכיסוי הדם לאותו ואת בנו גבי חרש שוטה וקטן ומאי קושיא הא גבי כיסוי הדם סתים לן כמ"ד שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ושחיטת חרש שוטה וקטן מחמת ספק עכ"פ אינה ראויה מקרי וכהך דבכורות ד' ל"ד ועי' תוס' ע"ז ד' נ"ו ע"א ונדה ד' ו' ע"ב ובירושלמי דע"ז שם דגבי תרומה רק משום נתינה בטהרה וגבי תלויה אי אפשר זה ולא מחמת הדבר בעצמו וא"ש. ועי' תוס' סוכה ד' י' ע"ב ד"ה עד מוצאי יו"ט מש"כ שם שאני סוכה דמ"מ חייב למיכל בה ע"ש ועי' תוס' פסחים ד' נ"ו ע"ב ד"ה מחלוקת מש"כ בשם הירושלמי גבי גזירה שמא יעלה ויתלוש דבספק לא שייך הגזירה ועי' רש"י קדושין ד' נ"א ע"ב דמה שאינו מסור לביאה ע"י ספיקא לא הוה את וחמור ע"ש בד"ה הרי כולכם ועי' בירושלמי שם פ"ב ה"ז ועי' מש"כ הרב המגיד ז"ל לקמן בפ"ו מהל' עירובין הי"ג מה דמחלק שם לגבי תרומה שהיא ספק טמאה ועי' תוס' זבחים ד' ע"א ע"ב ד"ה ובטריפה דאף דכולם אינם ראוים לאכילה מ"מ כיון שהאיסור לא מצד עצמם רק מצד תערובות לא שייך בזה אין פודין את הקדשים כו' ועי' חולין ד' כ"ג ע"ב דאם אמר ע"מ לפטור והביא שיאור בודאי לא יצא ועי' תוס' גיטין ד' ס"ג ע"ב ד"ה כותבים מש"כ בשם ר"י דמשמע להיפך ועי' רשב"ם ב"ב ד' קכ"ו ע"ב גבי ספק בכור דכיון דכתיב יכיר ספק בודאי לא וכבר כתבתי בזה ועי' נדרים ד' י"ט ע"א ועי' גיטין ד' פ"ו ע"ב גבי שנים ששלחו שני גיטין הא לא ידעי בהי מינייהו מגרשי ע"ש ברש"י ועי' בר"ן נדרים ד' ע"ד ע"א ד"ה ור"י סבר ע"ש מש"כ בשם רש"י בכה"ג ושם ד' פ"ז ע"ב ד"ה ר"מ אומר לא יפר ובזה א"ש מה שהקשו התוס' חולין ד' י"א ע"א ד"ה כגון דקיימי דלמה לנו זה ע"ש משום דדבר דתליא בפעולת האדם צריך הוא לידע בשעת מעשה בירור הדבר כעין מש"כ הראב"ד ז"ל בהל' גניבה פ"ב ה' י"ב ע"ש ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' עדות פ"ט ה"ג דכל מי שהוא ספק פסול גבי עדות הרי הוא בודאי פסול דאין עליו גדר עדות כלל ע"ש וע"כ צריך לחלק בין ספק ע"י סיבה ובין ספק בעצם וה"ה כאן לגבי טלית שהוא ספק אם חייב בציצית אם מותר לצאת בשבת אך י"ל דגבי ציצית שאני דאמרינן ליה שלא ילבש אותו וממילא פטור ועי' בהך דביצה ד' ח' גבי כוי ע"ש:

המוצא תפילין כו'. עי' בהשגות מה שהקשה וכתב שם דתפילין חדשים מחשיך עליהם ועי' תוס' עירובין ד' צ"ז ע"א ד"ה מצא ע"ש: