ומותר להערים בדבר זה כו'. עיין בהה"מ ועיין לעיל פ' כ"ב הל' ט"ז ובהל' יו"ט פ"ז ה"ח ועיין גיטין ד' ס"ה ע"א ובירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ד ע"ש ועיין תוספתא חגיגה פרק ג' גבי חבר שאמר לע"ה הבא כלים לחטאתו ועי' ביצה דף י"ח וד' י"א ע"ב ע"ש:

ואסור להניח. עיין במ"מ ועיין שבת ד' קכ"ה ע"ב גבי גזירה שמא יקטום גבי זמורה וד' קכ"ד ע"ב גבי ולא יספות ממנו שבר ע"ש:

ואין מזין עליו בשבת כו'. עיין פסחים ד' ס"ט ע"א וביומא ד' ח' ע"ב משמע דאפילו משום טומאה דרבנן ג"כ אסור בשבת דביומא שם הוה רק מעלה בעלמא ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' יו"ט פ"ד אך י"ל כיון דס"ל דהזאה בעי כוונה לטהרו ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' פרה פ"י ה"ז אסור אף בדרבנן ועיין יבמות דף מ"ו ע"ב ובדברי רבינו שם ע"ש:

והכל בחדשים כו'. עיין מש"כ רבינו ז"ל לעיל בפ' כ"ב הל' י"ח ועיין בתוספתא שבת פ"ד אין סכין מנעלים חדשים ע"ש:

ולא חולצין כו'. עיין ביבמות ד' ק"ד ע"א דהוה דין ועיין בירושלמי שם דמבואר דאם ס"ל דחולצין בלילה וביחידי דשרי אף בשבת ע"ש ועיין בנדרים ד' ע"ז ע"ב ע"ש ועיין בתו"כ פ' אחרי מות דאין פודין נטע רבעי ועיין בתוספתא ובדברי רבינו בפ"א דתמורה דאין ממרין בשבת אף דהא דהתמורה חלה עלה הלא לא מחמת דיבורו רק מחמת גזירת הכתוב דהא גם בשוגג חל ועי' תוס' חולין דפ"א ע"א ע"ש והך דפדיון נטע רבעי עי' רש"י ביצה דכ"ז ע"ב י"ל דהטעם דהראשון יוצא לחולין ועי' רש"י ביצה ד' ל"ו דפירש גבי אין מחרימין סתם חרמים לבדק הבית ולמה לא נקט בחרמי כהנים וע"כ משום דחרם כהנים חל משום גזירת הכתוב לא משום דיבורי כמש"כ התוס' תמורה ד' ל"ב ע"ב ואף דכל זמן שהוא ביד הבעלים הוה כהקדש לכל דבר כמבואר בערכין ד' כ"ח ע"ב וכ"מ מ"מ זה לא הוה רק גזירת הכתוב ובזה א"ש מה שהקשה התוס' והרא"ש בנדרים ד' י"ח ע"ב למאן דאמר בעיקרו קא מתפיס אמאי כחרמי כהנים מותר הא מעיקרו הוה הקדש גמור אך לפי מה שכתבתי א"ש דלא מקרי כלל דבר הנדור ועיין מה שכתבתי בזה בסוף הל' ערכין ועיין רש"י קדושין ד' ס"ד ע"א ד"ה לחרמים דשם פי' ג"כ חרמי בדק הבית אך מהך דביצה י"ל דשם נקט רק דבר שיש בו מצוה וחרמי כהנים אין בו מצוה וא"ש:

ואין מגביהין כו'. עיין לעיל בהלכה ט', ר"ל דנ"מ בין שני * הטעמים אם עדיין לא נטבלו דאז לא הוה מתקן עי' תוס' ביצה ד' ט' ע"א ובהך דחגיגה ד' ח' ע"א גבי מעשר בהמה מ"מ אסור זה מחמת מקדיש ולהפך נ"מ גבי מעשר עני דלא שייך הקדש רק תיקון וא"כ לפי"ז כך דגבי תרומה ותרומת מעשר הוא עושה בהפרשה ב' פעולות אחד שזה מקדיש והשניה שזה מתקן ובמעשר עני רק אחת שמתקן ובחלת חו"ל רק שמקדיש ובזה א"ש מש"כ הר"א ז"ל בהלכות בכורים דצריך גבי חלה לומר שזה חלה דשם על חלת חו"ל ורק על מקדיש:

כך אין מקדשין מי חטאת כו'. עיין בספרי פ' בהעלותך פיסקא ס"ה דאמר שם ומה פרה שאינה דוחה את השבת דוחה את הטומאה ע"ש ר"ל דעיין במס' פרה פ"ג מ"ג ע"ש בפירוש רבינו מבואר שם דיש מציאות שיוכל לעשות הפרה ע"י אנשים טמאים אבל בשבת אסור והק"ו רק מדרבנן:

[השמטהואין מקדישין כו'. עי' בירושלמי כאן ופסחים פ"ח מה דמקשה שם למ"ד יוצא לחולין וחוזר וקידש היך מותר זה ביו"ט. והנה באמת מה דס"ל דאין פודין קדשים ביו"ט עי' רש"י ביצה דף כ"ז ע"ב ובתו"כ פ' אחרי אם הטעם משום דהמוקדש יוצא לחולין או משום דהחולין נתקדשו ועי' מש"כ רבינו בהל' תמידין ומוספין פ"ח הי"ב דנקט שם והשאר פודין אותם בפנים ע"ש אף דס"ל דיכול לאוכלם אח"כ בחוץ ולא כשיטת רש"י ותוס' שם וי"ל דטעם של רבינו משום דהוה יו"ט ואסור לפדות קדשים רק בפנים לא גזרו וכעין דמבואר בירושלמי שם אך כל זה אם נימא דהאיסור הוא משום דעושה מהחול קודש אבל אם נימא משום דעושה מהקודש חול זה אין נפקותא בין בפנים לבחוץ ועי' עירובין דף ק"ב ע"ב ברש"י: ע"כ השמטה]

ומפיס אדם עם בניו כו'. עיין במ"מ והטעם דהא לא זכו כלל בחלקם עד שעה שיאכלו כמבואר בירושלמי עירובין פ"ו שאין אביהם זכה להם אלא מה שהן אוכלין בלבד ועיין בנדרים דפ"ח ע"א מה שאת נותנת לתוך פיך ושם ד' מ"א ע"ב גבי פועלים וד' ל"ד ע"ב דאי אזמניה ע"ש ברש"י ורא"ש ועיין עירובין דמ"ט ע"א וד' ע"ג ע"ב גבי בני חבורה ועיין ביצה ד' מ' ע"א גבי אלא אם זכה להם מנות, וא"כ הוה כהך דפסחים דפ"ט ע"א גבי הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה כו' ולכך מבואר כאן בתוספתא דאם המותר מחזיר לבעלים מותר להפיס בשבת אף לאורחים דאינו שלהם כלל והוה כהך דנדרים דמ"א גבי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר ועיין בנזיר דכ"ד ע"ב כגון שקימצו מעיסתם ובירושלמי פ"ג דדמאי גבי מאכילין את הפועלים דמאי מה דיחלק במאכילו מן האבוס ר"ל כעין הך דנדרים הנ"ל ועיין בפ"ו דתרומות במחלוקת ר"מ ורבנן על מי טורח סעודה ע"ש ועיין בפ"ז דדמאי גבי ולא יחשוך ע"ש בפיה"מ במ"ד ועיין ב"מ דפ"ח ע"א וד' צ"ב ע"א גבי פועל אי משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ד הי"ב ע"ש דאינו תורם ועיין בירושלמי פסחים פ"ח דבעי שם אם יכול העבד להקדיש ק"פ שלא מדעת הרב ע"ש ועיין ב"מ דצ"א ע"ב מוכח שם דיכולים אשתו ובניו ללקט וליתן לפועל ועיין ברש"י שם דצ"א ע"א ד"ה לדידיה דכ"ז דלא מטה לידו לא זכה ליה רחמנא ותוס' שם ד"ה אי מבואר דס"ל דאף דמטי לידיה לא זכה רק מה שהוא לועס ואוכל ואינו יכול ליתנו לאחרים ועיין בתוס' שם דפ"ח ע"א ד"ה תבואת זרעך כ' ג"כ כן דאין המקח מתחיל עד שיאכל ועיין זבחים דק"ה ע"א גבי נבלת עוף טהור ע"ש ועיין סנהדרין דמ"ח ע"א גבי מותר המת ועיין מש"כ בגמ' ב"ק על הך דרב ספרא ועיין סנהדרין בנמוקי יוסף סוף פ"ו ע"ש דלא זכה ביה רק מה שצריך ואף דאמרינן בב"מ ד' ו' דכל היכא שיכול לזכות בו הוה כשלו אף דעדיין לא זכה דאמר שם נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן שם ר"ל כך דהא כיון דהכהן מצי תפיס ליה מיניה רק משום דעכשיו בידיה והוא תפיס ביה לא עדיף מלקוח ומתנה דפטור ממעשר בהמה וגם י"ל משום דאמרינן בבכורות דנ"ז דגבי מעשר בהמה צריך שיהא כמו בניך בברור לך וכיון דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו לא מיקרי ברור לך. ובזה יש לישב מה שהקשה התוס' שם ד"ה קפץ דלבטיל ברובא ע"ש ובזה א"ש דהא קודם שנתערב לא היה מחוייב במעשר בהמה וע"י שנתערב ע"י בהמות שיש לו נתחייב גם זה ולא עדיף מלקוח ועיין בהך דנדרים דל"ד ע"ב גבי היה לפניו ככר כו' ע"ש במפרשים דס"ל דיכול להקדיש הככר כיון דהוא יכול לזכות בו אך זה רק שם משום דלבסוף נטלו והגביהו אבל אם הניחו כך לא קדיש ולכך אמרינן שם דנטלו להורישו לבניו לא מעל אלא לפי טובת הנאה הטעם כיון דלא נתכוין לזכות בו לגמרי לא זכה בו לגמרי ולא הוי הקדש אלא לפי הזכות שיש לו וע"ש ברש"י ועי' חולין ד' קל"ט ע"א דהא דאינו יכול להקדיש הפקר הוא מטעם שאינו ברשותו ולא מטעם שאינו שלו וא"כ זה תליא בהך דר"ל ור"י ב"ק דס"ח וכ"מ ועיין בירושלמי תרומות פ"א דמבעי ליה אם תורם של הפקר לאחר מירוח אי הוה תרומה כיון דעדיין לא זכה בו ועיין בכלאים פ"ז דכרם של שביעית אף דהוה שלו מ"מ אינו יכול לאוסרו ועי' ירושלמי דמאי פ"ג דאמר שם עשר תעשר משלך את מעשר אף גבי הפקר אך שם יש לומר דאינו מחוייב לעשר ועי' רש"י ב"ק דף קט"ו ע"ב ד"ה לא אמר כלום ע"ש דאמר משום הפקר אף דכבר נתחייב וצריך לומר דלפטור את שלו בשל הפקר לכו"ע אינו יכול והוה כמו הך דב"מ ד"ו ע"ב הנ"ל ועי' מה שכ' רבינו ז"ל בפיה"מ פ"א דתרומות ה"ה גבי הפקר ור"ל ג"כ כה"ג ועי' תוס' יבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה שהפקר ב"ד משמע ג"כ כן דעל שלו לכו"ע אינו יכול להפריש ע"ש ועי' בתרומות פ"ו מ"ה בהך דר"מ ורבנן אם יכול לשלם על תרומה שאכל בשוגג מן הפקר ע"ש בירושלמי דפליגי אם גם על זה פליגי רבנן או לא ועי' שם בפה"מ ובר"ש ועיין בהך דבכורות דף י"ב מהו לפדות בפסולי המוקדשין ע"ש ועי' מש"כ בזה בדברי רבינו בהל' כלאים פ"ט ה"ט ע"ש ועי' בהך דעירובין דס"ה ע"ב מבואר שם דהיכא דהמשכיר יכול לסלק להשוכר יכול להשכיר לאחרים אף שאינו רוצה לסלקו ועי' ברש"י נדרים דס"ט ע"א גבי יש שאלה בהפר דפירש שם כה"ג דכיון דיש לו כח להפר הוה כמו שהוא בעל הנדר ויכול לשאול עליו ועי' בעירובין דל"ח ע"ב גבי הך דריב"נ ורבנן דניעור לכו"ע קנה:

וכן אם פירש טליתו כו'. עי' בה"ה ועי' שבת ד' י"ט ע"ב מה דפליגי שם רש"י ותוס' ע"ש:

ואם לא רצה המציל וכו'. ואין זה שכר שבת כו'. עי' בגמ' דמשמע דהטעם משום דאם רצה ליקח הכל הוה שלו נמצא דאין זה שכר שבת ועי' ב"ק ד' ע' ע"ב גבי אתנן אסרה תורה ע"ש משמע אף דמה"ד אינו חייב מ"מ יש עליו שם אתנן אך שם שאני דחייב עכ"פ לצאת ידי שמים ועי' בהך דב"מ ד' ס"ה ע"א בהך דאביי ורבא גבי יהיב ליה יתירה אם כשמוציאין ממנו גם היתר או לא ע"ש ועי' בפסחים דפ"ט ע"ב במה דאמר ומעות כל שהן יפלו לנדבה מבואר שם דקניס ליה גם בהיתר ועיין תמורה דכ"ט ע"א גבי אתנן דהיכא דאמר ליתן לה רק אתנן טלה אחד ונתן לה מאה הוי כולם אתנן ע"ש ועי' בירושלמי פ"ה דע"ז ה"א דהוה בעיא שם היכא דנתן לו הכל בשכרו אם רק כדי שכרו נאסר או הכל נתסר ע"ש ועי' בהך דמעילה דכ"א ע"ב גבי כיס ובהך דמנחות דף ק"ח ע"ב גבי אחד משוורי הקדש ומה שכתבתי שם בדברי רבינו ז"ל ועי' בירושלמי פ"א דסנהדרין דלמד מהך דמבואר במשנה דבכורות דכ"ט ע"א דאם העד או הדיין כהן ומטמאהו מתרומתו ומשלם לו עבור זה שרי ולא הוה כמו נוטל שכר להעיד ולדון דהיכא דטימא לכהן חייב לשלם לו ע"ש הרי מבואר דאם פטור אסור לשלם לו דהוה כמו נותן שכר להעיד ולא אמרינן לפנים משוה"ד הוא דעביד ועי' בפ"ו דתרומות מ"א במאי דאמר שם והם נעשים תרומה והתשלומים תרומה ולמה לן למנקט זה עי' שם בפה"מ רק י"ל דנ"מ אף למה דמשלם בשביל הדמים כמבואר בפסחים דל"ב ע"א דלא גרע מגזלן מ"מ יש עליהם שם תרומה ונעשה תרומה ובזה פליגי רש"י ותוס' בגיטין דנ"ד ע"א ד"ה אכל דר"ש ס"ל דהתשלומין שיתר מכפי מדה הוה חולין ותוס' לא ס"ל כן ועי' בתוס' יבמות ד"צ ע"א ע"ש:

ומה שהוא מציל כו'. עי' בכמ"ש מה שכתב שם דר"מ לאו היינו ת"ק ועי' בעירובין דצ"ה ע"ב מבואר להיפך ועי' שבת דס"ה ע"ב גבי הבעיא ובירושלמי שם דאמר אתיא דרשב"ג כר"מ וזה ר"ל הך דכאן:

[השמטהשהרי מן ההפקר הם זוכים כו'. עי' בירושלמי כאן דמבואר להיפך דגבי מלבושים הוה רק שאלה ולא הפקר ודלא כשיטת הר"ן ז"ל כאן דס"ל דההפקר הוא משום שתשרף, ועי' בירושלמי פ"ד דדמאי ה"ו דלא יליף בר נש מיכל פסחא בביתא דחברא א"כ מתכוין ודאי לשם מתנה ועי' בהך דב"ק ד' קט"ו ע"ב גבי דאמר מהפקירא קזכינא, אך כאן הוה כמו יכול להציל ע"י הדחק, אך זה יהיה תליא במחלוקת דר"מ ור"י כאן ורבינו לא הביא זה ועי' בהך דעירובין ד' צ"ה ע"ב וכ"כ בזה, גם זה תליא בהך דלקמן ד' קמ"ח ע"ב אם הלואת יו"ט ניתנה להתבע ע"ש: ע"כ השמטה]

הגליונים כו'. ע' בה"ה וע' במגילה דל"ב ע"א ובתוס' שם ע"ש ומ"ש רבנו הל' תפלין פ"ה ה"א ולא מן הגליונים: