היוצא חוץ לתחום כו'. הנה מלשון רבינו משמע דדוקא בשבת ס"ל דתחומין דאורייתא ועיין מש"כ רבינו בפרק י"ט מהל' סנהדרין מוכח שם כן דביו"ט רק דבר שהוא מלאכה ועי' ירושלמי פסחים פ"ט ותוס' שם דצ"ג ע"ב מבואר להיפך דגם ביו"ט מוזהר על זה וצ"ל דזה תליא בהך דב"מ דף צ"א ע"ב אם מהלך כעושה מעשה דמי ע"ש ועי' בהך בזבחים ד' י"ג וד' ט"ו בפלוגתא דר"ש ורבנן ע"ש ועי' בהך דב"ב ד"ק ע"א אם הילוך הוה קנין ע"ש דהוה פלוגתא בזה ועי' תוס' חגיגה ד' י"ז ע"ב מוכח דס"ל דגם ביו"ט כן הוה מה"ת למ"ד תחומין דאורייתא:

מי ששבת בדיר כו'. עי' במ"מ בשם הרשב"א וכן מבואר להדיא בעירובין דט"ו ע"א ועיין בתוס' שם ד' מ"ח ע"ב וכ"מ בזה:

[השמטהמי ששבת כו'. עמש"כ ה"ה ז"ל בשם הרשב"א והנה עי' בתוספתא פ"ד מבואר דזה רק אם אמר שביתתי שם אז רק שהוא בית סאתים אבל אם שובת שם אין נ"מ ועיין בירושלמי עירובין פ"ה ה"ח דאמר שם הקונה שביתה בקרפף מהלך כולה כו' ומבעי שם אם אמר תקנה לי שביתה בקרפף אם הוה כמו שבת או כעירב ואמר דזה תליא בפלוגתא דר"מ ור"י ע"ש וה"נ כן לדידן: ע"כ השמטה]