האופה כו'. הנה עיין בירושלמי שבת פ"א ה"ה משמע שם דאם הניח פת בשבת לעת ערב שאף שהאפיה נגמרת במוצ"ש חייב, וע"ש בירושלמי דאמר גבי השופת קדירה מתרין בו לכשיהיה כמאכל בן דרוסאי ע"ש ועיין בירושלמי כלאים פ"א גבי מאי דפליגי ר"י ור"ל בכלאים אם חלקן הרוח אמר שם דלגבי שבת כו"ע מודו דאינו חייב עד שינוח ע"ש ובאמת נ"ל דהיינו הך דר"ל במנחות דף נ"ו ע"ב גבי הניח שאור ע"ג עיסה חייב כמעשה שבת ע"ש ור"ל כך דהנה מדברי הרמב"ם ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"ב מוכח דמיד שנתן שאור בהקטרת או בהמנחה נפסל לא מטעם שנחמצה רק הך כל שאור וא"כ קשה הא הוה כמחמץ את הפסולה דפטור כמבואר שם דף נ"ז ע"א אך צ"ל דאם נתחמצה נעשה החיוב למפרע וכן הדין במעשה שבת אף דהגמר הוא במוצ"ש כמו זריעה דהקליטה הוא אח"כ וכמו אפיה אם נגמר במוצ"ש וכן גבי שולה דג מן הים אם נתיבש כסלע במוצ"ש מ"מ חייב והקשה שם מן הניח בשר ע"ג גחלים ע"ש וכמו שאכתוב לקמן בהל' ה':

[השמטהלמש"כ גבי מחמץ. והנהרש"י ז"ל במנחות דף נ"ו ע"א ד"ה ערך ובע"ב ד"ה הכל מודים ודף נ"ז ע"א ד"ה וחזר מפרש דמה דאמרינן דמחמץ אחר מחמץ חייב לא ר"ל שמוסיף עוד חימוץ רק דר"ל דעושה עוד מלאכות במנחה שנחמצה. אך רבינו בהל' מעה"ק אינו מפרש כן וס"ל דר"ל שמוסיף חימוץ וע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ג דמחלק בין נפסלה מחמת חימוץ לנפסלה מחמת ד"א ומשמע כשיטת רבינו בהל' איסו"מ פ"ה מוכח דנפסלה מיד הקטורת ולכך דייק שם ואם הקטיר ממנו בהיכל לוקה והמלקות רק משום דהקטרת נפסלה והוה כמו קטורת זרה אבל לא מחמת שאור ודבש דקטורת הוי בגדר עצים ע' מנחות דף כ"ו ע"ב גבי עיכול ותוס' מעילה דף י' ע"ב וע' הל' כלי המקדש פ"ב ה"ח והי"א והוי כמו קטורת אחרת שאינה כזו וכ' שם רבינו דרק לוקה ואינו חייב מיתה משום קטורת זרה והטעם י"ל משום דכיון דקי"ל בכריתות דף ו' ובירושלמי יומא פ"ה דצריך כלי שרת לקדשה ואם לא עשה הקטרת כהוגן שוב לא נתקדשה והוי כחולין וע' בזבחים דף פ"ח ע"א והך דחסר א' מסימניה ר"ל אחר שקידשה בכלי שרת ולק' בהל' כלי המקדש אבאר זה וא"כ לפ"ז רק אם הקטיר קטורת שיש בה דבש או שאור על המזבח אז לוקה ולא על הכבש דאין החיוב משום שאור או דבש רק משום קטורת פסולה ולכך בהקטרה בעי כזית אבל נפסלת בכ"ש וא"ש וע' מנחות דף נ"ט ע"ב גבי לבונה: ע"כ השמטה]

וכן המדיח כו'. ונ"מ בין אור ובין כלי ראשון לזה נ"ל כך דלא מקרי רק תולדות אור וכן כל מתכות עיין פסחים דף ע"ה ובירושלמי שם וביומא פ"ג בירוש' ע"ש לכך לא מקרי הבערה רק בישול אם רוצה לתקן אך מ"מ אם דבר אחר יכול להתבשל מחמתו בשול גמור אז אף אם לא בישל רק כמאכל בן דרוסאי חייב אבל על האור או כלי ראשון אז אף אם אינו יכול לבשל רק כמאב"ד חייב ובזה נ"ל מה שכאן בירוש' אמר דגם המעשן חייב כמבשל ובירושלמי פ"ו דנדרים מסתפק ובזה א"ש דנ"מ למה שכ' אך באמת אין הפי' כן בירושלמי רק דהנה קי"ל דאין בישול אחר בישול ופטור ויש בישול אחר צליה וחייב מהך דפסחים דף מ"א ע"א ומבעי ליה בירושלמי אם מעשן הוה גדר בשול ואם בשלו אח"כ פטור או גדר צליה ואם בשלו אח"כ חייב וזהו דאמר בירושלמי משום תבשילי שבת ובאמת נ"ל דהך דאמר אם גלגל חייב חטאת וכן גבי קוליס הטעם הוא משום מכה בפטיש דהא מבואר בירושלמי פ"ז דשבת דגם באוכלין שייך גדר מכה בפטיש ע"ש ועיין ביצה דף ל"ד ע"א ע"ש והנה עיין בר"ן ע"ז פ"ה על דף ע"ד ע"ב דס"ל דהמולח בשבת חייב משום מבשל ע"ש והטעם דתולדות חמה פטור צ"ל משום דמבואר במנחות דף כ"א דדבר שנתבשל ע"י חמה הדר ועיין בתוספתא פרה פ"ט גבי הגליד ע"ש וא"כ לא הוה גמר ולכך פטור דהוה כמו אין מלאכתו מתקיימת משא"כ במלח ולכך דם שמלחו פטור כמבואר שם ובאמת לכך קי"ל דמי פירות אין מחמיצין משום דכיון דקי"ל דמי פירות אין מחברין כמש"ל והטעם משום דיכול להפרידן ולכך ג"כ אין מחמיצין דאינם מתאחדים להיות דבר אחד וזהו כונת הירושלמי בשבת ובכ"מ הובא בתוס' מנחות דף נ"ד ע"א גבי תפוח שריסקו דמדמה הך דר"י דשם להך דכאן ע"ש:

אחד נתן את האור כו'. עיין בהה"מ. והנה נ"ל כך דהגסה לא הוה מלאכה ממלאכת בישול רק מצרכי בישול כמ"ש רבינו לכן נ"ל דלא מחייב רק אם כולם לא עבדו רק צרכי בישול אם יש מבשל גמור אז פטור וכן גבי סחיטה למכבס עיין שבועות דף י"ז דרק משום קירובי עבודה ובזה נ"ל ג"כ הך דמנחות דף נ"ו ע"א ע"ש דאמר שם אפה לוקה שתים ע"ש ברש"י ותוס' אך באמת כך דעריכה אין עליה שם מלאכה רק משהניחה בתנור דכ"ז שלא הניחה בתנור יכול לערוך כל היום ולא מקרי גמר מלאכה ועיין תוס' ע"ז דף נ"ה ע"ב דהולכה לתנור הוא גמר הלישה ועיין בירוש' כאן פ"ז מה דהקשה דגבי שבת אמרינן דעורך משום לש ולגבי מנחה אמרינן דהוה מלאכה בפ"ע ע"ש, וא"כ נמצא דאפיה הוא גמר מלאכה דעריכה והקשה בגמ' שם א"כ האיך אמרינן מה אפיה מעשה יחידי וכו' ר"ל שאינו חייב גבי מחמץ רק על מלאכה שהיא מלאכה בפ"ע לא שהיא רק מצורכי מלאכה ותירץ דאם אחד ערך וחבירו אפה הוה שפיר עריכה דבר בפ"ע אבל אם הוא עצמו אפה לא מקרי עריכה מלאכה עד האפיה ועיין רש"י בכורות דף ל"ג ע"ב גבי מחמץ אחר מחמץ דמפרש לה בשני בני אדם ע"ש ועיין ב"ק דף פ"ד ע"ב גבי חבורה וכויה ודף פ"ה ע"ב גבי הך דבעי רבא וע"ש בתוס' דף י' ע"ב ד"ה מאי קעביד ודף נ"ט ע"ב ועיין בירוש' פ"ב דשבועות אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה ובירוש' פ"ג דברכות ודיומא ע"ש ועיין בהך דשבת דף צ"ג גבי מסייע וזהו ג"כ דר"ל בירוש' פ"ד דב"ק אם יש נזקין בכולה ועיין בע"ז דף ל"ח ע"א גבי הניח בשר ע"ג גחלים ובתוס' מעילה דף כ' ע"א וא"כ כך, ברישא דכולם הם רק מסייעים חייב המגיס וכן בכאן דף י"ח ע"ב אבל בסיפא פטור המגיס ועיין במגילה דף ט"ו ע"א אדם נותן קדירה ואח"כ שופת ועיין פסחים דף כ"ז ע"א דהא קבלה בישולה ועיין ביבמות דף ל"ט ע"ש גבי חליצה בגדול ומה דפליגי שם רבינו עם הראב"ד ז"ל בהל' יבום אם יש בכור ואינו רוצה אם כל האחים שוים ע"ש בפ' ב' הל' י"ב ומ"ש בזה בפ"א מהל' רוצח ועיין יומא דף ל"ט ע"א ע"ש גבי סגן וכה"ג ועיין תוס' סוטה דף מ"א ע"ב גבי מלך שמחל על כבודו כו' ע"ש:

ואחד נתן את הקדירה כו'. עיין בהשגות אך רבינו ס"ל דבגמ' שם מיירי לענין מזיד וגבי סקילה בשבת ומלקות ביו"ט דאין שייך בזה התראה דלמא חבירו לא יעשה, משא"כ כאן מיירי בשוגג ולענין חטאת וא"ש:

כולם חייבים כו'. ולא כתב משום מבעיר עיין בירוש' פ"ב דשבת גבי הבעיר ובישל אם חייב שנים ורבינו פסק דרק אחת ועיין לקמן מ"ש הר"א ז"ל פי"ב ה"א ע"ש בהה"מ ז"ל ואף דהא בהך דפסחים דף מ"ז ע"ב מבואר דחייב שנים זה רק ללאוים וכמו הך דגמ' דכריתות דף ד' ע"ש ואף דיש כמה דברים דחייב שנים י"ל, אך באמת דאין הפירוש כן דר"ל אם לא עשה רק פעולה אחת ולא נעשה ג"כ רק פעולה אחת אז כן דהיינו כגון פתילה של אבר וכמ"ש הראב"ד ז"ל שם ודברי הרב המגיד ז"ל הם תמוהים והוה כמו משמר בשבת דף קל"ח ע"א אף דיש בו שני שמות מ"מ אינו חייב אלא אחת בין לרבה בין לר"ז ועיין בהך דסנהדרין דף נ"ה ע"א גבי המערה בעצמו ועיין בירוש' כאן פ"ז יש כותב נקודה אחת ע"ש בסוף ה"ג אך שם נפעלים שני דברים:

הניח בשר כו'. הנה מדברי רבינו נראה דמחלק בין צלי לבישול דבצלי הוה אף מצד אחד וחייב ועיין בנזיר דף נ' ע"ב גבי חולה דסליק עמודא דנורא ע"ש אבל היכא דנתכון לרכך כגון בישול אז מצד אחד אינו כלום ולכך אמר בגמ' מנחות כמעשה צלי של שבת דרק צלי חייב ועיין בע"ז דף ל"ח ע"א ובתוס' שם ד"ה קמ"ל ע"ש ובדברי הרי"ף ז"ל שם:

וכן החותך יבלת כו'. עיין מש"כ בהל' ק"פ פ"א ה' י"ח ע"ש ועיין תוס' שבת דף קכ"ט ע"ב וכבר כתבתי בזה אך באמת נ"ל דרבינו ז"ל ס"ל דהא דאמרינן בעירובין דחייב שם רק דהוה משום תיקון דמתקן גברא או הבהמה שלא יהיה בעל מום והוה כמו גבי מילה בשבת דף ק"ו והוה כמו בנין או מכה בפטיש עיין לקמן פ' י' ה' י"ז וברש"י שם וגם נ"מ לענין שיעור ועיין לעיל פ"ח ה"ז ח' דגבי בהמה צריך בחבורה שיעור כגרוגרות ובאדם א"צ שיעור ומשמע אף כ"ש עיין שבת דף ק"ג ע"א ועיין בירושלמי פ"ז דשבת המאדם אודם כטיפה חייב ע"ש:

ואין סחיטה בשער כו'. עיין ע"ז דף ע"ה ע"א ועי' זבחים דף צ"ד ע"ש:

ואין הצובע חייב כו'. עיין שבת דף צ"ה ע"א ושם דף ע"ה ע"ב ועיין בכורות דף נ"ח ע"א משום סקרתא אך מדברי הירוש' פ"ז נראה דס"ל דכל זה לא הוה רק גדר מלבן עיין ב"ק דף צ"ג ע"ב אבל צובע הוא שנותנים בעצם הדבר וא"כ נ"מ לענין מי הצבע עיין במכות דף ג' ע"ב ועירובין דף כ"ט ע"ב ע"ש וחולין דף כ"ו ע"א ע"ש בתוס' ויש נ"מ לכמה דברים עמ"ש בהל' מעשר שני ובהל' שכירות ועיין בנדה דף ל"א ע"ש ברש"י וברכות דף י' ע"א וכבר הארכתי בזה במקום אחר:

העושה עין הצבע כו'. עי' בה"ה בשם השגות ע"ש אך באמת זה לא מקרי צבע כלל דאין המים נצבעים רק דמעורב בהם צבע ועי' תוס' סוטה דט"ו ע"ב ובתוספתא דבפרה פ"ט וזה ר"ל הך דעירובין ד' כ"ט ע"ב וכ"מ מיא דציבעה מיקרי ר"ל לא שהמים הם נצבעים ועי' בתו"כ פ' שמיני פליגי בזה ר"מ ורבנן בפ' ט' פ' י' גבי אם פוסלין את המקוה בפחות מג' לוגין וזהו ר"ל בירוש' פ' ב' דערלה ה"ג דברי ר"מ משום שאובה נכרת ועיין שבת ד' קמ"ד ע"ב ע"ש, אך רבינו ז"ל כאן ר"ל שע"י התערובת השני מינים נולד מהם מראה חדש זה נקרא תולדות צובע שע"י פעולתו נולד דבר חדש ועי' בירושלמי ערלה פ"ג דמי צבע של ערלה בטילה ברוב ועי' ב"ק ד' ק"א ע"א גבי יש שבח סמנים ע"ג צמר ובתוספתא דע"ז פ"ז אם מהני שיחזירם לחומר להסיר הצבע ע"ש:

וכן הקולע כו'. עי' שבת דצ"ד ע"ב וצריך לזה ג' חוטין עי' שבת דס"ד ע"א ובירוש' כאן פ"י הלכה ז' ועי' בפירוש הראב"ד ז"ל במס' עדיות פ"ג גבי כל הקליעות ובירוש' שקלים פ"ח ה"ג דסתם קליעה הוא ג' ועי' תוס' מנחות ד' מ"א ע"ב גבי גדיל וד' ל"ח ע"א ועי' בספרי פ' האזינו דסתם חבל הוא ג' חוטין וכ"מ בזה: