אב ובנו שראו כו'. הנה מדברי התוס' שם בע"ב מוכח דיכולין לחלל את השבת ולילך אב ובנו. ובאמת עיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' עדות פט"ז ה"ה דגבי ז' של עיבור השנה דכשר אפילו קרובים מ"מ מבואר בהל' סנהדרין פי"א ה"ז דאב ובנו אין מונים להם אלא אחד וע"ש בסנהדרין דף ל"ו ע"א ובתוס' שם פ"ב דסנהדרין מבואר שם דדוקא שהם עומדים בחדא סברא אבל כשהם חולקים הרי הם כשנים ועיין בירושלמי בסנהדרין דהוה שם ספיקא אם חתן עם חמיו אם ג"כ כן ע"ש וה"ה כאן לענין עדות החודש י"ל דלא נתבטל אלא הם חשובים כעד אחד:

ונמצאו זוממים בעדות זו כו'. עיי' לקמן סוף פ"ג אך שם ר"ל קודם שקדשו ועיין בירושלמי פ"ב ה"ח ופ"ג ה"א ובתוספתא כאן אך באמת נ"מ בין היכא שעפ"י חשבון הוצרך להיות כך כמו שהעדים אומרים דאז יכולים לקדשו בלא עדים רק דאי אפשר לומר לשון מקודש כמבואר בר"ה דף כ' ע"א וכמ"ש רבינו ז"ל לקמן פי"ח ה"ח ובאו עדים ואמרו מקודש אז אף אם הוזמו הוה מקודש ובין שעפ"י חשבון א"צ להיות כך. ובאמת הנה בגמ' שם ד' כ"ה ע"ב דאמר ראוהו ב"ד וכתב בתוס' ב"ד של כ"ג ולמה כ"ג אך באמת כך דהיכא שעפ"י חשבון הוא כן די בב"ד של ג' ע' סנהדרין דף י' ע"ב חישוב לא קתני ע"ש רק דצריך ראש ב"ד כמבואר שם ד' כ"ד ע"א וע"ש ד' ל"א ע"ב אבל היכא דעפ"י חשבון אין הדבר כן אז צריך דוקא ב"ד של כ"ג וגם נשיא כמו בעיבור השנה דצריך נשיא דוקא אך זה ג"כ אם אין עפ"י חשבון תקופה רק מפני גליות ישראל וכדומה אבל אם מפני התקופה אז בדיעבד אף בלא נשיא הוה מעובר ועי' מש"כ לקמן פ"ד הל' י"ו ע"ש וגם קדוש החודש אם אין עפ"י החשבון צריך ג"כ ביהודה כמ"ש רש"י קדושין דל"ו ע"ב וגם מאי דקי"ל אתם אפילו שוגגים כו' זה ג"כ בב"ד של כ"ג וגם מופלא שבב"ד שם כמו דמבואר בהוריות דף ד' ע"ב ע"ש ולכך ר"י בר"ה ד' כ"ה לא הוה ס"ל זה משום דהוא היה אב"ד וכמבואר ב"ק ד' ע"ה ע"א והוא לא הסכים עם ר"ג ועי' בירושלמי דהוריות פ"א גבי הוראת ב"ד אם סלקו את היחיד אם הויא הוראה ע"ש בבלי דף ג' ע"ב ודף ז' ע"א ברש"י ד"ה אי ובדברי רבינו שם בהלכות שגגות ועוד י"ל דר"י ס"ל כך דנהי דאמרינן אתם זה רק היכא דכעת אין נ"מ רק לענין ר"ח אף דלאחר כך לפי החשבון יהיה נ"מ לענין יו"ט לא איכפת לן כיון שכבר הוחזק וכעין דמבואר בירושלמי פ"ו דסוטה גבי עד אחד באשה שזינתה דנאמן ג"כ ממילא להפסיד כתובתה אבל אם בא לכתחלה רק להפסיד כתובתה כגון שכבר העידה אשה מחמש נשים שזנתה אינו נאמן על כתובתה ועיין רש"י יבמות ד' קי"ז ע"א גבי תנו לי כתובתי ועי' בירושלמי פ"ח דנזיר ובהך דגיטין ד' ח' ע"ב גבי פלגינן דיבוריה ע"ש וא"כ גבי ר"ה דנ"מ גם ליו"ט תיכף ס"ל לר"י דלא שייך אתם וא"ש:

אמר האחד ראיתיו כו'. עמש"כ רבינו ז"ל בהל' עדות פ"ב הלכה ג' אבל אם הכחיש את שניהם כו' אפילו בבדיקות עי' שבועות ד' מ"ח ע"א וכאן דלכאורה מבואר להיפך וצ"ל דכאן מיירי שלא באו בבת אחת ועי' בסנהדרין ד' מ"א ע"ב כמאן כר"ע ועי' במכות דף ו' וסנהדרין דף ס' ע"א ע"ש בתוס' דף ט' וכן ר"ל הך דאמרינן בר"ה ד' כ"ג ע"ב ושאר כל הזוגות דלא בעי דרישה וחקירה שם משום דהיו כיתות בפני עצמם ועיין בירושלמי שבועות פ"ד ה"ב גבי אמרה אינו ידוע דוקא בשני כיתות אבל בכת אחת עדות שבטלה מקצתה כו' וכן ר"ל הך דר"ה ד' כ"א ע"ב גבי הך דעיכבן ר"ע משום דהיו זוגות בפ"ע אבל הלכו בב"א אז לא היה מעכבן וזהו דס"ל בירושלמי שם ע"ש, והך דשם ד' כ"ב ע"א גבי אב ובנו שאם יפסל אחד מהם כו' התם משום דהוה אב ובנו דשניהם לא חזו כלל לעדות ולכך אם נפסל אחד מהם לא בטלה כולה, אך י"ל דכיון דבאמת זה לא הוה ראיה גמורה כמ"ש דהוה רק דרך דמיון ואומדנא ובזה הולכין אחר רוב כמבואר ביומא ד' פ"ג ע"א ושבועות ד' מ"ב ע"א ותמורה ד' כ"ז ע"ב לא בטלה העדות:

אמרו עדים ראינוהו כו'. עי' במפרש ועיין בבעה"מ הטעם כך דעדים לא מהימני רק בדבר הנוגע לעדות אבל בדבר שאין נוגע לעדות לא מקרו עדים וי"ל דגם הם אומרים בדדמי וזהו מהו דאמרינן ביבמות ד' קט"ו ע"א גבי עד אחד דנאמן בעדות אשה אי משום דהוה מלתא דעבידא לגלויי דזה הוה גדר עדות ושם לא שייך בדדמי או דדייקא דזה לא הוה גדר עדות רק אומדנא בעלמא ע"ש בדברי הרי"ף ז"ל דגבי אם נטבע במים שאין להם סוף אז לאחר שהוציאוהו והכירוהו אף בב' עדים שייך בדדמי דהטעם כיון דמה"ת א"צ לעדותן רק מדרבנן וזה לא הוה גדר עדות ושייך בדדמי ועי' במש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות סוף פ"י דסנהדרין גבי עדי גנבה וכעין דאמרינן בהך דשבועות דל"ד ע"ב ודמ"א ע"ב וכמו שפירש רבינו ז"ל בהל' טוען פ"ו ה"ד דקאי אעדים הך מלתא דלא רמיא ע"ש וה"נ גבי הני ראיות דאין נ"מ לדינא גבי עה"ח לא הוי ראיות כלל וא"ש:

ואח"כ אחר שתתקיים ראש ב"ד אומר כו'. ולא אמרו ב"ד, אך זה רק בזמן שהחודש שלפניו היה חסר אבל אם היה מלא אז אף אם לא היו עדים ע"כ צריך לעשות אותו חסר רק דאי אפשר לומר מקודש כמ"ש רבינו ז"ל לקמן פי"ח וזה מה דאמר בתוספתא פ"ב שכבר קדשהו החודש שלפניו ע"ש וזהו באמת מה דאמרינן בגמ' ד' כ"ד ע"א שכבר קדשוהו שמים ועיין סנהדרין * דף י' ע"ב ע"ש בתוס' בשם יש מפרשים והוא שיטת רש"י ור"ל כך דזה הוה כמו שכבר קדשוהו לענין דנ"מ שמה שכתב רבינו לקמן ספ"ג דיכולים לקדש למפרע ועי' בר"ה דף כ' ע"א גבי ונקדשיה למחר דר"ל למפרע וכשיטת רבינו אך זה אם נימא דהוה ממילא מעובר כמו דאמרינן בסנהדרין דף י' ע"ב אבל אם נאמר כמו דאמרינן שכבר קדשו שמים ר"ל דהוה זה כמו שקידש לא כמו שלא אמר כלום שוב אי אפשר לקדשו למפרע וזהו מה דקאמר שם בגמ' הב"ע דאיקלע יום ל"א בשבת דמצוה לקדש עפ"י הראיה והא קי"ל דשלא בזמנו א"צ לקדשו אך נ"ל כך וכן הוא שיטת רש"י ר"ה דכ"א גבי הך דלוי דזה דא"צ לקדשו זהו רק בשאר חדשים אבל בניסן ותשרי צ"ל מקודש ושוב אינם יכולים לחסרו למפרע ועובדא דלוי הוה באמת הלבנה נראה בזמנו אך לא באו עדים ועברו את החודש אך לא שמע מקודש א"כ יכולין אח"כ כשיבואו עדים לקדשו למפרע אבל אם אמר מקודש אז אין יכולים ולכך בשאר ירחי דאין אומרים מקודש אין מחללין את השבת משום דיכולים לקדשו למפרע כיון דאין אומרים מקודש בשלא בזמנו ובזה א"ש דדף כ' וד' כ"א אבל בזמן שיש קרבן אז מחללין משום תקנת קרבן ובזה יתבאר מאי דאמרינן בגמ' ד' כ"ד ע"א אמר אביי אף אנן כו' מעובר אין מקודש לא ר"ל דאין יכול לקדשו למפרע דהוה כמו שכבר קדשו ודחי דר"ל דיכול להניחו מעובר אם ירצה ולא הוה כמו מקודש:

[השמטהעל מה שהקשו התוס' בסנהדרין דף י' ע"ב ד"ה שכבר על יש מפרשים. אךבאמת ר"ל כך דקידש ב"ד של מעלה ר"ל היינו מולד הלבנה אך הלבנה אינה נולדה רק באמצע היום או הלילה וחצי היום הוא מחדש שעבר רק משום דאנן קי"ל במגילה דף ה' ע"א דאין מונין שעות לחדשים רק לזה צריך קידש ב"ד ובלי ב"ד א"א לעשות מן החדש שעבר שיהא להבא. אך כשב"ד מקדשין נתקדש למפרע כמבואר בירוש' ספ"א דר"ה אבל ביום ל"א א"צ ב"ד ובזה יש לבאר דברי הפסקתא פט"ו ע"ש משום דאז עדיין לא היו ב"ד סמוכין ע' במכילתא פ' בא פ' י"א ויקרא משה כו' מלמד שעשאן ב"ד ר"ל שאז סמכן דדי בשמא ע' סנהדרין דף י"ד ע"ב ולא היה אפשר לקדש למפרע ואכמ"ל: ע"כ השמטה]

ראוהו ב"ד כו'. אם עדיין לא יצא כוכב כו'. עיין במפרש ועי' בירושלמי פ"א דברכות ע"ש והנה לפי המבואר בדברי רבינו ז"ל בפיה"מ דהא דלא מיקרי לילה רק עד צאת הכוכבים זה רק לענין דינא אבל לענין קה"ח לענין חשבון מיקרי לילה לגבי לבנה ולענין קידוש הוה יום וזהו מה דאמר בירוש' כאן ספ"ב משקיעת החמה אתה מונה ללבנה ע"ש ועי' בהך דברכות דף ל' ע"ב גבי אין ב"ד מקדשין החודש אלא ביום ועי' בר"ה דף ז' ע"ב דאמר שם כי חשיב מידי דחייל מאורתא ע"ש והרי אין מקדשין את החודש בלילה ולשיטת רבינו א"ש דמיירי כה"ג ועיין בירושלמי כאן ספ"א דהלילה קדוש למפרע ועי' בהך דסנהדרין ד' י"ב ע"ב גבי הך מחלוקת דרבא ור"נ אם בטל העיבור אם לא וכבר כתבתי בזה: