ומחלל מספק כו'. עי' ערכין דף ז' ע"א אך שם רק גבי פ"נ ועי' במנחות ד' ס"ד ע"א גבי נמצא כחוש ופסחים ד' ס"ט גבי הזאה דכיון דגברא לא חזי לא מחללינן וצ"ל דכאן שאני דכבר כתבתי דזה לא הוה גדר עדות רק מצוה עליהם שילכו ויעידו ולכך מחללין אף מספק אף דכעת אין עדותו מועיל ועיין תוס' חולין דף י"א ע"א:

ואין עולין שם בלילה כו'. הנה רבינו ז"ל מפרש דלא כרש"י בסנהדרין ד"ע ע"ב דעולין בלילה רק ר"ל קודם נץ החמה וכן הוא בירושלמי פ"ב דמגילה ואנן חמיא רבנן מקדמי לעיבורא ר"ל דהיאך מקדימין קודם להנץ ואמר כדי לזרז במצות וכן הוא בירושלמי פ"ב דשבת ועי' בירושלמי ר"ה פ"ד סה"ד דאמר ר"י כו' שיהיו נכנסין עד שהוא יום כדי שיתעבר תיכף כשיבוא הזמן משמע כפי' רש"י וכן הוא בירושלמי דתענית פ"ד ה"ה וט"ס שם ומפרש דהך פסוק דשאול קאי אסעודת עיבור החודש והשניה היתה סעודת ר"ח ע"ש וכדי שיאמרו בזמנו עיבורו ועי' סנהדרין דף י' ע"ב לא לקדשו כו' ומכאן ראיה דאף שלא בזמנו א"צ לקדשו זה רק לשון קידוש אבל מ"מ צריך לומר שיהיה היום ר"ח וזה יכול אף בלילה ובזה א"ש מה דרצה לחלק בברכות דף ל' ע"ב בין חודש חסר לחודש מלא ע"ש ברש"י ותוס' ועי' בתוספתא פרק ב' דר"ה:

יש מקומות כו'. עי' סוכה ד' מ"ג ע"א, ופסחים ד' נ"א ע"ב ועי' מש"כ לעיל בהל' עירובין דגם יו"ט של ר"ה הוא רק משום שלא לחלוק במועדות וכמו עצרת ובאמת החשבון מיום ראשון אף לפי התקנה שלא יהא מקבלין אלא עד המנחה וזה ר"ל הירוש' דר"ה פ"ד ה"ח גבי שניא היא שמצות היום במוסף דיליף לה מקרא יום תרועה ועשיתם ר"ל שהתרועה הזה הוה קידוש החודש, ועי' בתוספתא דלתקיעה אף אם באו מן המנחה ולמעלה היו תוקעין בו ביום ועי' בתענית דף ה' גבי יוהכ"פ ותוס' פסחים ד' נ"ד ע"ב ע"ש ובפסקי תוס' מנחות ד' ס"ח ועי' מנחות דף מ' השתא חמץ בפסח ויוהכ"פ כו' ע"ש:

ואם עמדו ואם הוצרכו כו'. ונ"ל דזה רק כשהיה ב"ד הגדול ובזה א"ש מה דאמרינן בירושלמי תענית פ"ד ה"ח מה דהקשה גבי הך קרא באחד לחודש כו' ואמר שם קלקל חשבונות ע"ש בהך דר"י ור"ל ומה דמקשה שם ר' מני ור"ל כך דבאמת היו עדים שראו את הלבנה בזמנו רק שלא יכלו לבוא לב"ד אז מפני המלחמה ועברו את החודש ואח"כ כשחרב העיר באו עדים והעידו שראו את הלבנה בזמנה וקדשו החודש למפרע ונמצא שהחורבן היה בעשירי לפי החשבון שאחר הקדוש ובתשיעי לפי חשבון הראשון ולכך נאמר בפסוק באחד לחדש משום שאז נתקדש ונתקדש למפרע וזהו דאמר קלקל חשבונות ובזה י"ל הך דתענית ד' כ"ט הך דר"י דקבעתיה בעשירי ועי' בירושלמי שם ובפ"א דמגילה:

יראה לי שאין וכו'. עי' כאן דף כ' ועי' בירושלמי ריש פ"ג דלא משמע כן ועי' בסנהדרין ד' מ"א ע"ב לא שנו אלא שלא עבר רובו של חודש כו' וע"ש במה דפליגי רבינו עם רש"י מה קרוי רובו אם כ"א או י"ז ור"ל דאז מאיימין עליהם כדי שישאר העיבור ולא שייך טעות:

אבל כו'. אך באמת אין הפירוש כן בגמ' רק דשם מיירי דעפ"י חשבון צריך לקדשו בזמנו רק דאז אי אפשר לומר מקודש כיון שאין עדים דלשון מקודש א"א לומר רק אם יש עדים כמ"ש ועי' לקמן פי"ח לכך מאיימין ורק בניסן ותשרי משום דאין השלוחין יכולין לצאת עד שישמעו מפי ב"ד מקודש לכך מאיימין כדי שיהיו יכולין לומר מקודש, אבל אם עפ"י חשבון א"צ שיראה הירח בזמנו אז אין מאיימין לכו"ע: