והוא שתהיה כתובה בכתב כו'. עיין בכ"מ. ועיין במה שכתב רבינו ז"ל בהל' גירושין פ"א הל' כ"ג והוא שיכירו לשון הגט וכן ר"ל נמי כאן ועיין מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים ד' ח' ע"ב בשם הירושלמי ומש"כ רבינו ז"ל בהל' סנהדרין פ' כ"א ה"ח ומש"כ רבינו ז"ל בהל' שבועות פ"ו ועיין בירושלמי סוטה פ"ז ה"א שלא יאמר לה ע"י מתורגמן:

אין כותבין המגילה כו'. ולענין מטפחת עיין בהך דסנהדרין ד' ק' ע"א ועיין ב"ב ד' קנ"ה ע"ב ע"ש ולענין עור בהמה טמאה עיין מ"ש התוס' סוטה ד' י"ז ע"ב דמשמע רק משום שם אך שם העיקר הוא המחיקה ובאמת כך דהנה צריך לברר מה דפליגי שם ד' ז' דאם נתנה לכתוב ברוה"ק אך זה כבר כתבתי דפליגי אם יש בזה גם מצות כתיבה אבל גבי ס"ת יש בה שני דברים ועיין תוס' שבת ד' קט"ו ע"א ועיין תוס' סוטה ד' ל"ג ע"א אם כל התורה כולה בכל לשון נאמרה ע"ש בתוס' אך זה רק לדיני הקריאה אבל למצות הכתיבה ודאי לא יצא לכו"ע עד שתהא כתובה בכתב אשורית ובלה"ק ובזה א"ש מה דמצריך שני פסוקים בדף י"ח ע"א וד' י"ט שצריך להיות בספר ואמאי לא יליף ג"ש דשם ד' י"ט אך בדף י"ט ר"ל בגדר הכתיבה והקריאה כמו בלה"ק ובכתב אשורית דאז הלועז ששמע כך יצא ובזה ילפינן הך ג"ש דשם ד' י"ט ע"א משא"כ אם כתובה לועזית בלעז אז אין שייך בה גדר ג"ש רק הדין דע"פ אסור וזה מה דר"ל בגמ' שם ד' י"ח ע"ב השמיט בה כו' וקראן הקורא כמתורגמן כו' ר"ל כך דהיתה כתובה בלה"ק כדינה רק כיון דהשמיט בה הסופר שוב נפסלה רק מ"מ לא גרע מאם היתה כתובה לועזית בלעז דאז לא היה פסול במה שחסר בה אך אז ע"כ צריך להבין בלה"ק כמו בשאר לשונות וקמ"ל דלא נימא כהך דגיטין ד' ס' דכיון דכעת יש בה שם פסול גרע כמו גבי ס"ת שחסרה ע"ש ועיין בסוכה ד' ג' ע"ב גבי בית שאין בה ד"א ועיין בכורות ד' ג' ע"א וכבר כתבתי בזה קמ"ל וא"ש:

[השמטהמש"כ שם בענין תרגום וזהבאמת תליא במחלוקת רבינו והראב"ד ז"ל לע' בהל' ק"ש פ"ב ה"י אם תרגום הוי ביאור או עצם וזהו באמת כונת הירושלמי במגילה פ"א הי"א בד"א שם ריב"ש מכאן לתרגם ר"ל כך דנ"מ אם התרגום הוא לשון או רק פירוש ונ"מ אם זה הוי שינוי או לא דאם הוא לשון לא הוי שינוי ואם הוא פירוש הוי שינוי דהא באמת אינו נקרא כך וזה ר"ל דאיך חשיב שם בקרא הני שמות אף דבאמת אינם נקראים כך רק משום דהכונה של הלשון בלה"ק הוא כך והתורה אמרה דנקרא כך הרי חזינן דזהו עצם לא פירוש זהו כונת הירוש' וזהו בעצם ג"כ הך דתוספתא דתרומות פ"ג וט"ס שם וצ"ל כך היה עומד בשנת מעשר עני ואמר מעשר שני כו' ר' יוסי אומר אם נתכוין למעש"ש כו' ר"ל דבאמת מעשר עני הוא ג"כ מעשר שני רק דנשתנה בדין ובזמן דבשאר השנים צריך להוליכו לירושלים ובשנה ג' וו' צריך לחלקו לעניים אך עכשיו נעשה שם זה מעשר עני וזה מעשר שני ואמר דאם סתם נתכוין לא אמר כלום דהוי שינוי ואם נתכוין לשם שני לראשון דבריו קיימין וזהו ג"כ מה דמבואר בכ"מ גבי שם לויה ע' חולין דף ס"ב וסוכה דף י"ג אם ר"ל דהשם הוא כך או רק לצורך סימן וע' נדרים דף נ"ג וכ"מ וזהו ג"כ כונת הגמ' ב"ב דף ל' גבי דבי בר סיסון אם משום שהיא של בר סיסון או דכך הוא שמה ור"ל דהראיה הוא איך היתה כונתו יעוין שם וה"נ כן. וע' סנהדרין דף כ"א ע"ב: ע"כ השמטה]

וכורכה כולה ומברך כו'. והטעם שכורכה עי' סוף מגילה אך באמת י"ל כמש"כ התוס' מגילה ד' כ"ג ע"א גבי קדוש להראות שאינו חיוב רק רשות ועיין ברכות ד' מ"ה ע"ב גבי אמן שבבונה ירושלים ועיין ב"ק ד' ס"ה ע"ב ע"ש וה"נ כיון דמבואר במגילה ד' כ"א דלאחריו רק רשות לברך לכך צריך להפסיק:

שני הימים האלו כו'. עיין בה"ה, אך באמת זה רק קודם שבטלה מגילת תענית דאז גם באדר הראשון כן אבל עכשיו שבטלה מגילת תענית אז רק באדר השני לדידן וכעין שכ' הבעה"מ ז"ל סוף פ"א דכאן ועיין מש"כ הרא"ש ז"ל כאן ד' ז' ע"ב ועיין בתוספתא כאן דאיתא שם להיפך הגירסא מגמ' דילן ועיין בר"ה ד' י"ט ע"ב ובתוס' שם אך לפי הירושלמי דאמר דתליא בזה אם אדר הראשון תוספת או אדר השני תוספת א"ש לשון התוספתא:

בני כפרים שקדמו כו'. עיין ברי"ף ובפיה"מ לרבינו אך באמת אין הפירוש כן דמה דאמר בגמ' דילן גובין ומחלקין ר"ל הגבאי צדקה מה ששייך לסעודת פורים ומחלקין ר"ל אמתנות לאביונים אבל החלוקה שמחלק הגבאי צדקה לסעודת פורים זה בפורים עצמו וזה ר"ל הירושלמי ועיין ב"מ ד' ע"ח ע"ב ותוס' ע"ז ד' י"ז ע"ב ד"ה מעות ע"ש:

אמרו חכמים כל כו'. הנה רבינו ז"ל כתב רק ביום משמע בלילה מותר כאן דלא הוה זמן שמחה עיין רש"י תענית ד' י"ג גבי ת"צ ועיין כתובות ד' ה' ע"א ועיין בירושלמי ספ"ב דתענית ימים של מג"ת בהון למעט הלילה אך מה ראיה מייתי בירושלמי כאן מן היה כותבה למה לא מוקי לה בלילה ועיין פסחים דף נ"ה ע"ב:

כיצד וכו' שיאכל בשר וכו'. עיין ב"מ דף ע"ח ע"ב ע"ש:

וכן חייב אדם לשלוח כו'. עיין סוכה ד' ל"ט ע"ב בכדי מן שנו ע"ש ולמה נקט לשון זה דהנה מבואר בתוספתא בפ"ג דבכורות ובירושלמי פ"א דמעשר שני דמן מקרי דבר הניתן חנם ושם גבי שביעית דאסור לעשות סחורה וכאן ג"כ דאין לו בהם טובת הנאה משום דאסור כמו כהן המסייע בבית הגרנות כמו בהך דבכורות ד' כ"ו ואף דשם מבואר דמתנות חו"ל אין בו משום כהן המסייע גבי פורים שאני, וגם י"ל דנ"מ דאין יוצא בזה גם ידי מתנות עיין רש"י ד' ז' ע"ב ד"ה ה"ג ובשאלתות דר"א ועיין ב"ק ד' ס"ה ע"ב תוס' ד"ה כפילא ע"ש ועיין בהך דמנחות דף ק"ז בהך פלוגתא דר' ורבנן גבי קטן והביא גדול ע"ש וביומא דף מ"א גבי עני שהביא קרבן עשיר ע"ש ועיין במנחות ד' פ"ח ע"א גבי מלואים ע"ש דאם יתר שפיר קרינן מלאים ע"ש ועיין שם דף י"א גבי ב' קמצים וגם דצריך שיהיו המנות שלו ולא משל מעשר עני ולא משל שביעית עיין בתוספתא פאה פ"ד דאין משלמין ממנו את הגמולין ותוספתא שביעית פ"ז וכן פסק רבינו בהל' מתנות עניים פ"ו הי"ז ע"ש ובאמת זהו מה דאמר בגמ' ב"ק ד' ט' ע"ב עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה ר"ל ג"כ כן דעד שליש אסור ליקח ממעות צדקה ומכאן ואילך מותר אף משל צדקה כיון דאינו מחויב וכעין הך דקדושין ד' ל"ב ע"א גבי אביו דלהעדפה אף למ"ד משל בן נותן לו מעשר עני ועיין בהך דמעילה ד' ט' ע"ב דלהביא קרבן שמן יכול להוסיף אף מן דבר שאינו חולין ע"ש בתוס' ועיין חגיגה ד' ח' ע"א אכילה ראשונה כו' ע"ש וזהו ג"כ ר"ל בהך דחולין ד' קל"א ע"א גבי הני דחשיב נכסי כהן וס"ת ע"ש ברש"י ובאמת ר"ל כך דאם כתב ס"ת מהנך מעות יצא המצוה ולא אמרינן כיון דכתיב לכם בעינן דחסריה ממונו עיין תוספתא סוף חולין גבי המוצא קן וסוף פ"ק דשבועות ע"ש וכבר כתבתי בזה. וגם נ"מ דהנה סתם מתנה הוה פרוטה עיין ב"ק ד' ק"י ע"ב ותוס' פסחים ד' ל"ב וכ"מ ועיין רשב"ם ב"ב ד' ס"ג ע"א דגבי יין הוה רביעית הלוג וזה הוה פלוגתא דתנאי בעירובין ד' כ"ט ע"א ע"ש וע' חולין דקל"ב ע"ב גבי מתנות כהונה ע"ש. אך מנה צריך להיות דבר חשוב מזה וע' חולין ד' ח' וע' כאן ד"ז ע"ב ובירו' פ"א סה"ז באטמא דקיימא כו' וע' פסחים דל"ו ע"ב גבי אשישי ע"ש. ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מתנות עניים פ"ו הי"ב ובמה שכתב הר"ש ז"ל חלה פ"ב משנה ו' דמתנה צריך להיות כביצה ועיין בירושלמי פ"א דדמאי משנה ב' מה דמחלק בין שלם לפרוס ובפ' י"א דתרומות ה"ה ע"ש:

ואין מדקדקין כו'. וזה רק בגבאי ועיין בירושלמי כאן ועיין ב"מ ד' ע"ח ע"ב וזה רק לעניים, ולכן אסור לשנותם ועיין בירושלמי פ"ג דמגילה ה"א גבי הך דר' חייא בר בא דנתנו לו מעות לחלק ליתומים וחלקן לרבנן ומבעי ליה שם אם צריך להפריש אחרים ולא ר"ל הגבאי רק דר"ל אם הנותן יצא אם הוה כמו קיים נדרו כיון דאתי ליד גבאי וידו יד עניים הוה וזכו בו העניים ועיין מעילה ד' י"ט ע"א ובספרי פ' נשא פסקא כ"ט ופ' ראה פסקא ע"ז ועיין פ"א דבכורים דחייב באחריות עד שיביאם להר הבית ובתוספתא פ"ד דפאה קדשי מקדש עד שיביאם לבית הבחירה ע"ש אבל גבי פורים לא יצא עד שיאכל העני סעודת פורים ולכך אסור לשנות ועיין תוס' ע"ז ד' י"ז ע"ב: