שמינית למותר חטאת כו'. עי' מנחות ד' ק"ח ע"א והנה כאן לא חשב רבינו מותר מנחת חוטא ועי' בה' פסוהמ"ק פ"ה ה"ח דמותר מנחת חוטא מביא ממנו מנחת נדבה ולא עולה קייץ למזבח ועיין מש"כ כאן בהל' ג' דתנאי ב"ד הוא אף דהא מבואר בזבחים דף י"א ודף ק"ג דזה הויא הלכה כך ועי' תוס' שבועות ד' י"ב ע"ב ע"ש וצ"ל בין מעות לבהמה דבבהמה זה והויא הלכה ובמעות זה הויא רק תנאי ב"ד ובירושלמי אמר כאן הטעם משום דאין נקבעין אלא בשחיטה אך זה רק בקרבן צבור והנה עיין בתמורה ד' י"ג ע"ב מבואר דר"ש ס"ל דמותרות לנדבת יחיד אזלא וכאן מוכח דר"ש ס"ל דאזלא לנדבת צבור ועל זה צ"ל משום תנאי ב"ד ועי' נזיר ד' כ"ו ע"ב גבי מעות ולא עופות ושם בתוס' דף כ"ז מה שהקשו מהך דשבועות דף י"א ע"ב דאין מקיצין בעולת העוף ותירצו כה"ג לחלק בין מעות לגוף הקרבן ועי' יומא ד' מ"א ע"ב בתוס' ד"ה והא עולה ע"ש:

ועורותיה לכהנים כו'. עי' זבחים ד' ק"ג ובתוספתא שם פרק י"א:

והאחין השותפין כו' ואין אומרים הרי הם עומדים כו'. ר"ל משום הך דב"מ ד' ס"ט דזוזי כמאן דפליג דמיא ועי' רשב"ם ב"ב ד' ק"ו ע"ב ע"ש ועי' בקדושין ד' נ"ב ע"ב גבי כישא ע"ש:

לא הספיקו להם השקלים כו'. עי' בכס"מ והנה עיין בדברי רבינו ספ"ו מהל' מעילה דפסק דאין מועלין בשיריים ע"ש ואמאי כיון דפסק כר"מ, וצ"ל משום דהנה מבואר במעילה ד' י"א דדבר שיכול להביא ממנו דבר שאין בו מעילה אין מועלין בו והנה לפי"ז לכאורה קשה הא מהלשכה מביאין כמה דברים שאין בהם מעילה שנתנו לכהנים להנות בהם כמו מלח ועצים וכדומה עי' מנחות ד' כ"א, אך י"ל דהא ע"כ צריך להביא מהם גם קרבנות ולכך מועלין משא"כ בשירי הלשכה דאין הכרח שיביא מהם קרבנות שוב אין מועלין מטעם הך דמעילה ד' י"א הנ"ל מחמת שיכול להביא מהם דברים שאין בהם מעילה ועי' ברש"י תמורה ד' כ"ג ע"ב דלכך אין מועלין בעתיקין דכיון דחזינן דלא הוצרכו להם הוה כעין שירים ע"ש ברש"י שכ' דעתיקים היינו שירים, ובזה א"ש הך דקדושין דף נ"ד ע"א ע"ש ועי' בהך דכתובות ד' ק"ו ע"ב ועי' תוס' כתובות ד' ק"ו ע"ב ד"ה תנא:

ותורם מן השניה מן הגדולה שתרם כו'. עי' בכס"מ ועי' ביומא ד' נ"ח ע"ב דהוא מחלוקת דתנאי מהיכן מתחיל ע"ש:

בני העיר כו' אם שומר חנם כו' והם חוזרים ונותנים כו'. עי' בכ"מ והטעם די"ל דעל זה לא תרמו דבאמת נ"ל בהך מחלוקת דר"י ור"ל אם גבי שקל חייב באחריות בירושלמי כאן פ"ב ועי' בחולין ד' קל"ט ע"א והנה כך דכ"ז שלא נתן השקל לשופרות המדינה אז עדיין השקל הוא חול ולא מהני כלל מה שיתרמו עליו דעדיין לא זכו בו והוה כמו גבי ערכין דלד"ה חייב באחריות רק דכשנתנו לשופרות המדינה אז אם תרמו נתקדש וכעין שכתבו התוס' סנהדרין ד' כ"ה ע"א גבי קוביא ע"ש ולכך אמרינן בירושלמי דשקלים פ"ב דבמדינה אין שופרות לעתיקין דעיקר הטעם לשופרות המדינה כדי שיזכו בו ההקדש שיוכלו לתרום עליו ובעתיקים אין שייך זה וקודם שתרמו אף אותו שהיו בשופרות שבמדינה לא קדשו עדיין והך דב"מ ד' נ"ח דמקשה שם אמאי חייב שם ר"ל משום דלא גרע מלשמור ולא לחלק לעניים עי' ב"ק ד' צ"ג ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' י' ובפיה"מ בפ"ב משמע דלא קדש השקל רק לאחר שתרמו דמה דאמר שם אם נתרמה התרומה ר"ל עד שלא שקלו אז נתרמו וע"ש מש"כ ולפי מש"כ כאן י"ל הטעם משום דלא קדש עדיין וגם נ"ל דזה רק אם שקלו אבל אם הוציאו בדבר אחר לא מעל כלל דנמצא לא בא השקל כלל ללשכה ושוב לא נתקדש כלל וגבוי זה רק שגבה בעד בני העיר שהיו להם שופרות כמש"כ וגם י"ל דכיון דהשלוחים הוי שומר שכר הוי כמו פועל וזכה להקדש ולכך בשומר חנם לא זכה עדיין ועי' ביצה ד' י"ד ע"ב וד' ט"ז ע"ב דאין דעתו על הפושעים וה"נ כן:

הנותן חצי שקל לחבירו כו' אם נתרמה כו'. עי' מ"ש לעיל ועי' בפיה"מ ועוד י"ל כך משום דקשיא ליה האיך ממשכנין הא אין ממשכנין על הכפרה לכן ס"ל לרבינו דהא דממשכנין הוא רק לאחר שנתרמה התרומה ושוב כבר נתרם עליו כיון שסופו שיתן וכבר נתכפר וכאן לא שייך הטעם דב"ק ד' מ' ע"א והנה עיקר הנאה דכאן מבואר בירושלמי הטעם שעל ידי זה אין ממשכנין אותו וע"כ מיירי שכבר נתרמה התרומה, ועי' ב"מ דף נ"ד ע"א הואיל וגזברים כו':

וכן הגוזל כו'. זה ר"ל כשגזל מן הדיוט ור"ל אם נשבע דאז צריך לשלם חומש ולא כהכ"מ:

הנותן מחצית השקל כו'. עי' בכ"מ וכאן רק כשקרבו הבהמה כמבואר במעילה ד' י"ט ע"א ובירושלמי כאן פ"ב וט"ס שם וצ"ל ר"ש דמעילה הנ"ל ועי' בתוספתא כאן ועי' במה שכ' רבינו ז"ל בהל' מעילה פ"ו הי"א דרק דבר שיש בו זריקת דם אז מועלין והטעם דהנה רבינו ס"ל לקמן פ"ד ה"י ובכ"מ דיכול לעשות מקדשי בדק הבית קדשי מזבח ע"ש אך ס"ל דזה רק דבר שנעשה לחמו של מזבח אבל הדם דלא נעשה לחמו של מזבח רק לתקן הקרבן אסור ועי' תוס' זבחים ד' מ"ג ע"א ובספרי פ' פנחס לכך אינך דחשיב רבינו בהל' מעילה לא מעל אבל בהמה שזרק הדם מעל אך זה רק בקדשי בדק הבית אבל מקדשי מזבח לקדשי מזבח שאסור לשנות מעל כמבואר בנזיר ד' כ"ח הובא בדברי רבינו בהל' מעילה פ"ד ה"ה אך זה רק אם נעשית כוונתו אבל אם לא נעשית כוונתו כגון בבהמה לא מעל כיון דנתכוון רק להוציאו להקדש אחר כמבואר שם בהל' ה' הנ"ל ובהל' ח':

המפריש שקלו כו' המפריש שנים כו'. עי' בהשגות ועיין בירושלמי נזיר פ"ה ועי' בכריתות ד' כ"ד ע"ש: