אנדרוגינוס כו'. עיין בהשגות ועיין מש"כ התוס' יבמות ד' פ"ג ע"א דהוא כלול משניהם ומש"כ רבינו ז"ל בהלכות איסורי מזבח פ"ג ה"ג דכיון דיש שינוי בעצם הבריאה הרי הוא כמין אחר ועיין ירושלמי פ"ג דתרומות גבי המפריש מקצת תרומה ומעשרות דממנו עליו שפיר יכול להפריש ושם גבי שני כריים דהפריש מזה מקצת ומזה מקצת אינו יכול להפריש מזה על זה ועיין מש"כ רבינו ז"ל בה' תרומות פ"ז הי"ו ע"ש ובדברי הירושלמי שם אם מנחה של אנדרוגינוס קריבה כליל ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' מטמא מו"מ פ"א ה"ז דלגבי עצמו הוה אם נגע בשלו חייב על ביאת מקדש ע"ש הרי חזינן דדבר הפורש ממנו לגבי עצמו הוה דבר ודאי ועיין בירושלמי פ"ג דקדושין ופ"ב דיבמות וכי יש ממ"נ בעריות ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"א דבכורים מ"ה דנמעטו בגדר ודאי ולא בגדר ספק ועיין בנזיר ד' י"ג ע"א ובירושלמי שם ותוס' ב"ב ד' קמ"א ונדרים ד' י"ז ע"ב גבי כוי ומש"כ רבינו ז"ל בהל' עדות פ"ט ה"ג ולא כתב כמו בה' איסורי מזבח ועיין בכורות דף נ"ז ע"א גבי מעשר בהמה וביבמות ד' ק' ע"ש דקרא ליה בריה ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' בכורות הלכה ה' פרק ב' מש"כ בזה:

אינו מוציא את עצמו. והא דגבי לולב לא אמרינן כן דלא הוה נטילתו נטילה דזה הטעם לא שייך רק בדבר דהוא דבר נפרד ממנו כמו בהתקיעה דהוא עצמו אינו יוצא בתקיעתו רק בשמיעתו והוה רק בגדר מוציא ולכך כיון שמעורב בו צד פטור אינו יוצא משא"כ בדבר שאין החיוב עליו שיוצא בזה רק שיעשה הדבר והרי עשה דאל"כ האיך יוצא בשומע מאחר הא בהשמיעה גופא מעורב כח פטור וזה ר"ל ג"כ הירושלמי ריש פ"א דתרומות דאמר שם תמן זה כותב וזה מגרש ר"ל דאף הבעל בעצמו כותב הגט מ"מ בהכתיבה גופא לא נגמר הגירושין רק צריך ליתן לה הגט אח"כ וא"כ מגרש בגט שכתבו חרש ולא מהני משא"כ בתרומה שבמה שכתב שזה יהיה תרומה בזה נתרם ונגמר הדבר ועיין מש"כ התוס' קדושין ד' נ"ט ע"ב ד"ה מידי מחשבה ע"ש מה שהקשה אמאי לא פריך מתרומה ע"ש אך בעצם לא דמי דהביטול לא הויא רק מכאן ולהבא וא"כ ממילא כבר נתרם ואינו מועיל לתרום דבר שכבר תרם משא"כ מחשבה שיהיה כלי לקבל טומאה ועיין שם דף ע"ח ע"ב ברש"י ד"ה אם שלו קדמו שכתב הטעם משום דבטלו ומה שייך בטלו הא מקודשת לראשון ולא דמי להך דפסחים ד' צ"ח ע"ב דשם בידו למשוך עצמו מן הפסח וצ"ל דנ"מ אם מת הראשון ועיין בירושלמי ריש פ"ג דקדושין ובמרדכי פ' השולח ועיין מש"כ הר"ן נדרים ד' ע"ג ע"א גבי הפרה ע"ש:

אעפ"י שהתקיעה משום שבות כו'. כן מבואר בשבת ד' קי"ד ע"ב ועיין בתוס' שם ד' קי"ז ע"ב וחולין דף פ"ד ע"ב וצ"ל הטעם משום שמא יתקן כלי שיר ועיין במגילה ד' ד' ע"ב בתוס' ד"ה ורב יוסף ע"ש ובאמת הוא כך דעיקר האיסור הויא משום שבות דלולב משום טלטול ודשופר משום שיר ודהזיה משום תיקון כמבואר בפסחים ד' ס"ט ע"א רק דהאיך יכולים ב"ד לעקור מצוה אף דהוה שב וא"ת כמבואר ביבמות ד' צ' ע"ב מ"מ הא אין עוברין על לאו דלא תגרע כיון דהם פסקו לעקור את המצוה וע"ז צריך טעם משום גזירה שמא יעבירנו כו' ועיין עירובין ד' ק"ה ע"א ובמה שכ' הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' ק"פ פ"ו ה"ו ע"ש ומה דאמר בגמ' שם ביבמות כבשי עצרת ע"ש ברש"י ונ"ל דזה קאי על הך דמנחות ד' מ"ו ע"ב גבי שתי הלחם הבא בפ"ע דישרוף ואמר שם רבה הטעם משום גזירה ע"ש. ובזה יש ליישב דברי הרי"ף ז"ל פ"ד דסוכה ועיין תענית ד' י"ד ע"א שופרות בשבת מי שרי ועיין תוס' סוכה ד' נ' ע"ב דמשמע שבשופר לא שייך שמא יתקן כלי שיר ע"ש ועיין בר"ה ד' ל' דאמר שם גבי יובל לענין דדחי שבת ומה נ"מ דבלא זה הוי יוהכ"פ ועיין כריתות ד' י"ד ע"א ע"ש ונ"מ בין הני טעמים:

התינוקת כו' שאינה יו"ט של ר"ה. עיין בהה"מ וזה תליא אם שייך חינוך בדבר שכשיהיה גדול יהיה אסור לעשותו ונ"מ אם הגיע לחינוך למצות שופר ולא הגיע לחינוך למצות שבת עיין תוס' ערכין ד' ג' ע"א דכתבו להיפך ועיין פסחים דף קט"ז ע"א גבי חיובי לדרדקי ועיין חגיגה ד' ו' ע"א גבי חיגר קטן וגם נ"מ לקטן שיודע להתעטף בציצית אם הולך בטלית שבגדול בכה"ג פטור מן הציצית כגון שאינו יכול להלוך בשוק לבדו דטלית זה פטור מן הציצית אם אנו מחוייבים לחנך הקטן הזה ובזה א"ש מה שהקשה התוס' ערכין ד' ב' ע"ב ד"ה היודע ועיין בהך דפסחים ד' ק"ח ע"א ד"ה נימא מש"כ שם דכיון דדיעבד כשר אסור כל היום לאכול ע"ש ואף דהיכא דלכתחלה אסור לא שייך גזירה עיין גיטין ד' ס"ז ע"א כשר ולא תעשה ועיין שבת ד' מ"ה ע"א גבי מניחין נר ע"ג דקל ועי' מנחות ד' מ"א ע"ב ש"מ מתירין מבגד לבגד ושם ד' נ"ב ע"א ד"ה דקא עבדי וכ"מ אך י"ל כיון שבזה"ז ליכא קרבן גזרו אף קודם חצות ועיין בתענית ד' י"ז ע"א גבי כמאן שתו כהני חמרא ותוס' עירובין ד' מ"ג ע"ב ועי' שבת ד' קט"ז ע"א דלגבי גליון לא שייך אזלא כתב אזלא קדושתיה וירושלמי פ"א דמגילה גבי סמוך לכרך וגם אם נחרב הכרך ונעשה של עכו"ם בסמוך לכרך קורין בט"ו. ובזה יש ליישב מה שהקשה התוס' במנחות ד' ס"ח ע"א דממקום שאין מביאין עומר לכתחלה מותר לקצור ע"ש דזה רק גבי שעורים אבל גבי חטים דאין מביאין ממנו עומר שוב אין נ"מ באיזה מקום שיהא אסור לקצור ע"ש במה שכתבתי ובתוס' פסחים ד' י"א:

והיתה רואה ירושלים כו'. עיין בהשגות וגם רש"י ס"ל כן כדברי רבינו ומה שכתב רש"י אבל לא במדינה לא בירושלים עיין בתוס' ר"ל כגון שכבר תקעו בביהמ"ק ומ"מ לראות די שיראה ירושלים עי' זבחים ד' קי"ח ע"ב גבי שילה שאוכל בכל הרואה ובירושלמי במגילה פ"א דדי במה שרואה שילה ולא צריך לראות המשכן ועי' בתוספתא פי"ג דקרבנות דר"י ור"ש ס"ל דגם כשהיה בנוב וגבעון אז נאכל קדשים קלים בכל הרואה ושם ע"כ קאי אמשכן ועי' תמורה ד' כ"א ע"ב ע"ש דמשמע דקאי אמשכן וכן כתב רבינו בפיהמ"ש בפ' בתרא דזבחים ועי' תוס' סנהדרין ד' פ"ז ע"א ומש"כ רבינו ז"ל בהל' תענית לקמן ע"ה הל' י"ו ע"ש ועי' בירושלמי מגילה פ"א ה"א ובירושלמי חגיגה פ"א ה"א גבי קטן דמבעי שם מהיכן הוא מודד מן חומה או מן הבתים ע"ש וה"נ כן וגם נ"מ למאי דבעי בירושלמי כאן אם היה יכול לבא בעירוב אם מקרי בתחומה ע"ש וא"כ נ"מ לעיר העשויה כקשת. ובזה א"ש הך דמגילה ד' ג' דנקט שם מן חמת לטבריא ועי' בעירובין ד' ס"א דהוה עיר העשויה כקשת ובירושלמי בעירובין פ"ה ה"ז ובתוספתא שם דבני חמתא ובני טבריא ע"י ערוב נעשה עיר אחת ובני מגדל הוה מצד אחר לטבריא וזהו הך דפסחים ד' מ"ו ע"א גבי חימוץ ע"ש ובירושלמי במגילה שם ועי' בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ב דגבי תקנה אין רואין מה שיכול לילך ע"י מערות ע"ש ועי' פסחים ד' צ"ג ע"ב בתוס' גבי דרך רחוקה ע"ש ועי' ירושלמי פ"ח דתרומות ה"א גבי שנתגרשה דמוקי כגון שאמרה הבא לי גיטי ממקום פלוני והיה דרכו להביא לה בעשרה ימים כו' חזינן דלא אמרינן מסתמא כוונה כמו שרגילה שישתהה וא"כ הוה כמו שאומרת לאחר י' ימים רק כוונה המקום ועי' גיטין ד' ס"ה ע"א ועי' בנדרים ד' ס"א ע"ב בר"ן בשם ירושלמי גבי קבע זמן למשתה בנו ושם ד' ס"ב ע"ב גבי עד הגשמים בר"ן שם ועי' מש"כ הרא"ש ז"ל בנדרים ד' ע"ה ע"ב ד"ה דאתפיס אחריני דנהי דבטיל הנדר מיד מ"מ זמן כדי דיבור שמופר ליכי לא בטל אף דכעת א"צ לומר זה ועי' בירושלמי פ"א דחלה ה"א דנהי דקיי"ל האיר המזרח מתיר מ"מ זמן שצריך לשהות הבאת העומר עדיין אינו מותר ובזה א"ש מה דרש"י ז"ל במנחות ד' ס"ח ע"א פירש על האיר המזרח עד הנץ החמה ואף דבכמה מקומות מבואר להיפך עי' מש"כ בהל' תמידין ומוספין רק כאן משום זמן הבאת העומר וגם משום דלכתחלה זמן הבאת הקרבן מנץ החמה כמבואר במגילה דף כ' וכ"מ וגם שיקדים התמיד קודם:

אעפ"י שהם סמוכים כו'. עי' בהל' י' ומש"כ בזה הכסף משנה ודבריו נכונים וכן הוא פירוש הגמ' ביצה ד' ד' ע"ב דמתחלה אמר שם ר"ז כוותיה דרב אשי מסתברא דהאידנא ידעינן ר"ל דשם מיירי בזמן שהיה ב"ד הגדול בא"י וא"כ אף דאנו יודעין בהחשבון מ"מ שמא ב"ד הגדול קידשו החודש ע"י איום או ע"י עדים שקרנים וכדומה ודחי אביי דמ"מ יכולים לברר ע"י משואות ואח"כ אמר שם והשתא זה ר"ל בזמן שאין ב"ד הגדול בא"י אז הוה גדר ודאי משום מנהג וזה היה לאחר אביי ורבא ועיין בירושלמי סוף פ"ג דעירובין דרבי אבהו איקלע לאלכסנדריא ואטעינן לולבין בשבתא ועי' כתובות ד' כ"ה ע"א דאלכסנדריא היה מקום ב"ד קבוע ע"ש וס"ל דלולב ושופר שוין דלא כתוס' ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהלכות קידוש החודש פ"ה ה"י ע"ש: