איטר. והנה דין גידם לא הביא רבינו ובאמת י"ל דגידם ר"ל אם נתגדמה יד הימנית דאף שאין לו רק יד אחת סלקא דעתך אמינא דשוב אין כאן שמאל. ועי' בספרי כאן דאמר שמניח בימין ר"ל כך דאם נתגדמה יד הימנית וא"כ הוה ליה שמאל ימין וצריך להניח על ימין הגדומה ועי' רש"י סנהדרין ד' מ"ה ע"ב דגידם הוה משנולד ובאמת זה תליא בכ"מ דצריך ימין או שמאל אם משום דבעיא דוקא זה או משום שפסולו באחרת ועיין בהך דבכורות ד' מ"ה ע"ב גבי השולט בשתי ידיו אם פסול אם לא ועיין בתוספתא פ"א דמסכת קרבנות גבי הך מחלוקת דר"ש ורבנן אם עבד בשתי ידיו ועי' שבת ד' צ"ג ור"ש לשיטתיה ע"ש וע' בהך דזבחים ד' ט"ו גבי הולכה שלא ברגל דמקשה מן נשפך מן הכלי על הרצפה ולא מקשה על הולכה בזר דפסולה ובירוש' פ"ה דיומא מקשה כן על זר וצ"ל דפליגי בהא דהגמ' דילן ס"ל דהפסול משום זר והירושלמי ס"ל דהפסול הוא משום דבעיא כהן:

[השמטהגבי איטר. והנהמה דרבינו לא הביא הא דתליא בכתיבה נראה דרבינו מפרש פי' אחר בהגמ' משום דקשיא ליה היכא פשיט ליה דצריך לכתוב בימין ילפי משאר מלאכות וע' שבת דף ק"ג ע"א וברכות דף ס"ב ע"א דמבואר דכותבין בימין אך מ"מ זה לא הוי דין רק מחמת דאין דרך כן כמו כל המלאכות לכן מפרש כך דהנה מבואר במנחות דף ל"ד ע"א דמזוזה צריך דוקא בימין ויליף מקרא ע"ש והנה שם דף ל"ג ע"א קרי למזוזה כתיבה ויליף היקש מקשירה לכתיבה ור"ל הנחת המזוזה ע"ש וכאן ר"ל ג"כ כך מה כתיבה דהיינו הנחת המזוזה בימין כדיליף מקרא אף קשירה של תפילין צריך בימין וממילא הנחה בשמאל כן פי' רבינו לשון הגמ' וא"ש וע' בספרי פ' פנחס פסקא קל"ד דאמר שם דידך היינו ימין ע"ש: ע"כ השמטה]

תפילה של ראש כו'. עי' בתוספתא פ"ו דמנחות ע"ש ובתוס' דל"ו ובעל המאור פ"ד דר"ה ע"ש דמפרש דצריך למשמש בשל יד אם סח והנה באמת כך דגבי תפילין של יד המצוה היא ההנחה או הקשירה לשיטת ר"א אבל בשל ראש המצוה שיהיה מונח ועי' בתוס' סוכה דל"ט ומנחות דל"ו ע"א גבי קודם אור היום אך נ"ל דזה רק אשל יד דאם הניחם קודם אור היום צריך למשמש דשם הנחה הוא מצוה משא"כ בשל ראש דהמצוה שיהיה מונח, אך י"ל דזה הוה כמו סידרו הקוף דיומא דכ"ט וכ"מ ועי' בתמורה ד' י"ב גבי אין המים מתקדשים אלא במתן אפר ר"ל שיתן האפר במים לקדש אבל אם הניח האפר קודם לא קידש דהוה כמו מאיליו ועיין מנחות ד' ז' ע"א גבי כמנח ליה אדפנא כו' ועי' תוס' סוכה ד' נ' ע"א דהיכא דלא בעיא בגדי כהונה לא איכפת לן בזה ועי' בירושלמי פ"ג דבכורים גבי הנחת ביכורים בלילה ע"ש. וגם נ"מ אם קטן או אשה הניחו לו תפילין אם מהני ועיין בע"ז ד' ל"ט ע"א הובא בתוס' מנחות ד' ל"ו אך שם י"ל דר"מ לשיטתיה בעירובין ד' צ"ז דנשים חייבות בתפילין גם י"ל דרק מסייעת לו בהנחה כעין הך דיומא דף מ"ג ע"א ועיין בזבחים דף י"ד ע"א להכי כתיב ולקח כו' וגם י"ל דמה שמניח עצמו להניח לו תפילין הוה כמעשה עיין תוס' כתובות דף ל' ע"ב גבי שתחב לו ועי' גיטין דף ע"ח ע"א דעייק ליה חרציה ועי' מכות דף כ"א ע"ב גבי מקיף ע"ש ועי' בתוספתא שבת סוף פ' י"ב גבי קטן אוחז בקולמוס ובזה מדוייק מה דאנו מברכין להניח תפילין על של יד ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ג אמר שם דעל של ראש מברך על מצות הנחת תפילין ע"ש משום דבשל ראש לא הנחה הוא המצוה רק שיהיה מונח, ומ"מ גם בשל יד מברך להניח בקמץ ולא בפתח משום דזה גורם לשל ראש שיהיה מונח משום דכל שבין עיניך יהא שנים ועיין תוס' ערכין דף ג' ע"ב. אך זה צריך עיון אם הניח תפילין של יד קודם אור היום אם מותר אחר אור היום להניח של ראש לקיים מצות של ראש וכעין מש"כ התוס' מנחות דף ל"ח ע"א דנהי דתכלת לא יצא מ"מ מהני עכ"פ להשלים לשל לבן ע"ש וע"ש דף ט"ו גבי פיגול ועיין מש"כ התוס' סוכה דף מ"ה ע"ב דהמצוה כל היום ועיין שבת דף קנ"ג ע"א ושמן על ראשך ע"ש אך זה על תפילין של ראש אך מ"מ צריך של יד משום כל זמן שבין עיניך כו' וע"ש דף מ"ט ע"א ובר"ן שם וסנהדרין דף פ"ח ע"ב ע"ש ובזה א"ש דברי התוספתא סוף מס' ברכות תפילין שלא הניח שחרית מניח כל היום ע"ש ומה שייך זה הא מצותם כל היום ולא הוי בגדר השלמה ובזה י"ל דקאי אשל יד ועי' בירושלמי פ"ט דברכות על הא דאמר דתפילין אי אפשר לברך בשעת עשייתן על של יד בחליצתן ר"ל לבני מערבא ועל של ראש בהנחתן ע"ש ובזה י"ל מה דפליגי ר' ורבנן בסוכה דף מ"ו ע"א ע"ש. ובזה א"ש מה שכתבו התוס' מנחות דף ל"ו ע"א דהם מצוה אחת וקשה דהא מבואר בהדיא בגמ' שם דף מ"ד ע"א דהוה שתי מצות ובזה א"ש דכאן ר"ל על ההנחה ושם ר"ל שיהיה מונח ועי' מנחות דף ח' ע"א במה דפליגי רב ורבי חנינא גבי מנחה קדושה בלא שמן ושם דף י"ד ע"ב הכתוב עשאן גוף אחד ועשאו שני גופין ועיין סוכה דף נ"ג ע"ב ע"ש:

[השמטהבמש"כ לחלק דתפלין של ראש המצוה שיהיה מונח ושל יד המצוה היא ההנחה. ונ"לדנ"מ ג"כ לשיטת רבינו לק' דבלילה רק האיסור הוא להניח אבל אם היה מונח מבע"י מותר. אך זה רק בתפילין ש"י דמה דהמצוה הוא ביום זה אסור בלילה ובתפילין ש"י המצוה היא רק ההנחה זה דוקא אסור משא"כ בשל ראש דאסור גם אם מונחין כיון דהמצוה היא כן ובזה א"ש דברי הגמ' דביצה דף ט"ו ע"א דנקט שם רק ותפילין בראשו ע"ש דרק בש"ר אסור ולא בש"י: ע"כ השמטה]

בד"א כו' מברך כו'. עיין פסחים דף קכ"א ע"א גבי בירך ברכת הפסח ובירושלמי פ"ה דדמאי ע"ש ועיין בתוספתא סוף מס' ברכות דאם מפריש תרומה ומעשר מברך עליהם ברכה אחת והטעם דבירושלמי דדמאי הנ"ל הוה פלוגתא בזה וצ"ל דכיון דקיי"ל דאסור להקדים מעשר לתרומה הוה כחד מצוה וגבי דמאי שאני ע"ש בירושלמי דהוה פלוגתא בזה אם מותר להקדים אם לא ועי' שם בירושלמי סוף פ"א:

וקושר של יד ואח"כ כו'. עיין ירושלמי פ"ה דמע"ש וסנהדרין פ"ה ע"ש:

או שהניח בו עראי כו'. עיין תוס' ע"ז דף מ"ז ע"ב:

וכל המניח כו'. עיין בירושלמי פ"ב דברכות מבואר כמש"כ רבינו. אך נ"ל מלשון רבינו דאף אם הניח ביום מ"מ צריך שבשעת שקיעת החמה שלא יהיה עליו תפילין רק אם אז שכחן או שהיה מכוון אז לשמרם שוב אח"כ בלילה אין קפידא. ובזה ר"ל מה דפליגי במנחות דף ל"ו ע"א ת"ק עם ר' יעקב דת"ק סבר דתיכף אחר שקיעה שוב לא איכפת לן אם מונחין ור"י סבר עד שתכלה רגל מן השוק ועיין סוכה דף כ"ו היכי ס"ל לרבי יעקב גבי לילה ע"ש:

ונמצאו עליו כו'. ר"ל דצריך שיהיה ניכר עליו שהוא משמרם כמבואר בירושלמי הנ"ל מצודדים היו ע"ש:

מצטער כו'. עיין ברכות דף ל' ע"ב. והנה משמע מדברי רבינו דהטעם דאבל פטור מתפילין הוא משום דמצטער ונ"מ לאבל דרבנן כגון אחיו מאמו ועיין בתו"כ פ' שמיני דגבי קרבן גם אונן דרבנן אסור משום טרדא ועיין ביומא דף י"ד ע"א ע"ש. ובזה א"ש מה דבהך דסוכה דף כ"ה ע"ב מביא הך דין בשם רב והא זה פלוגתא דתנאי במו"ק דף כ"א אך בזה א"ש דהטעם של פאר הוי איסור והטעם של מצטער הוה פטור. ועיין בתוס' שם בשם השר מקוצי ונ"מ לשל יד. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' תענית פ"ה ה' י"א ע"ש:

כהנים כו'. עי' בירושלמי ברכות פ"ב ה"ה גבי אם יש בידו מי חטאת מותר להתפלל ולא הוה היסח הדעת ועיין סוכה דף מ"א ע"ב גבי מצוה ועי' בהך דפסחים דף ל"ד גבי היסח הדעת אם פסול טומאה אם פסול הגוף ע"ש. ועי' תוס' חגיגה דף כ"א ע"א ותוס"י יומא דף ח':

ולא ילבש אדם כו'. עיין ירושלמי פ"ב דברכות ה"ג ע"ש:

תחת מראשותיו. עיין יומא דף ס"ט ע"א ע"ש:

ואינו נמשך בשחוק כו'. עיין ברכות דף ל' ע"ב: