שנאמר ועתה כו'. עיין נדרים ד' ל"ח ע"א וע' גיטין ד' ס' ע"א ואם כתב החומש לבדו עיין בהל' י"ד ובירושלמי דמגילה פ"ג דמותר לעשות מחומשין ס"ת ואין עושין מס"ת חומשין ועי' בתוס' ב"ב ד' י"ג ע"ב וגם מדלא חשיב במשנה חומש ע"ש בירושלמי. אך י"ל דכונת רבינו דכיון דבתורה כתיב זה ע"כ כונת התורה דצריך לכתוב התורה כולה ונ"מ אם בלתה התורה ונשתיירה השירה אם יצא. ועי' מש"כ בזה בהל' עבודת יוהכ"פ פ"ד הל' א', גבי מחתה ע"ש. ועי' בכריתות דף ו' גבי הכרעות של שמן המשחה ועי' ירושלמי פ' י"א דתרומות גבי לוג שמן של מצורע ובתוס' מנחות דף כ"ג ע"א ד"ה הוא עצמו ע"ש:

ואפילו אות אחת כו'. ר"ל דהוה כאילו קבלה כו' אך זה רק אם הוא צוה לכתוב ונ"מ למצוה מן המובחר אבל בס"ת של אביו אינו יוצא אף אם הגיה בה:

ומגיהין כו'. כן מבואר בירושלמי פ"ב דסנהדרין ועי' מו"ק ד' י"ח ע"ב ועי' מש"כ רש"י ב"ב ד' י"ד ע"ב גבי שלא יהא ס"ת יוצא ונכנס. והנה עיין במה שכ' רבינו ז"ל בהל' מלכים פ"ג הל' א' ושם כתב דאם נאבד ג"כ צריך לכתוב אחרת אך באמת כך דלשני דברים צריך ס"ת א' ללימוד ואחד למצות כתיבת ס"ת והך של לימוד יוצא גם בשל אבותיו אך גבי מלך הלימוד והקריאה שלו צריך להיות רק בס"ת שכתב לשם מלך ואף בשל אביו אם היה אביו מלך ג"כ די ולמצות הכתיבה צריך שיכתוב בעצמו ודי אף אם כתב קודם שמלך ואותה מניח בבית גנזיו והדין של נאבד רק לס"ת שצריך ללמוד בה אבל למצות כתיבה יצא אם נאבד ועי' בחולין ד' קל"ט ע"א כל היכא דאיתא כו' ועי' ברכות ד' ס' ע"א ע"ש:

אלא בלילה כו'. עי' בספרי דמרבי מכל ימי חייו גם הלילות ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' מלכים פ"ג הל' ה' ביום ובלילה. אך י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דרבי יעקב ורבנן במנחות דף ל"ו ע"א ועי' מש"כ רבינו ז"ל לעיל בהל' תפילין:

מקצתו על הגויל כו'. הנה בירושלמי דחציה על עור בהמה וחציו על עור חיה דשרי ובמס' סופרים פ"ב אמרינן שם של צבאים וי"ל משום דמוכח בתוספתא פ"ג דבכורות דעור של צבי ועור של בהמה שוין ועי' בתוספתא ב"ב פ"ד וגם י"ל דנ"מ בין ב' יריעות ליריעה אחת ועי' בגיטין ד' ט"ו ע"ב:

כמלא אות קטנה. ואם גם כאן צריך כדאות עם ריוח של חוט השערה נראה דזה תליא בהך דעירובין ד' י"ד ע"א גבי מעמידי קורה ע"ש, ועי' נדה ד' י"ג ע"ב ובירושלמי שבת פ"ח הלכה ג':

אלא כחומש מן החומשין כו'. עי' במרדכי מהך דגיטין ד' נ"ה ע"ש. אך יש לומר דגבי שלא לשמה דאינו ניכר י"ל שמא יקרא בו ואתי לידי תקלה ועי' גיטין ד' מ"ה ע"ב גבי ס"ת שכתבו נכרי ע"ש בתוס' ורש"י ר"ל לקריאה בעלמא, ועי' מנחות דף מ"ב ע"ב וקלינין לה לאודרא ע"ש:

ואם היה ארבע יגנז כו'. אך זה רק אם אין בכל הטעיות פ"ה אותיות אבל אם יש פ"ה אותיות לא עי' ירושלמי פ"א דמגילה ועי' שבת ד' קט"ו ע"ב ע"ש. וזה יש להסתפק אם יש בתיבה אחת כמה טעיות אם הוה כמו טעות אחת או כמו הרבה טעיות עי' בזבחים ד' צ"ט ע"א גבי טבול יום והוא בעל מום ושם ד' ק"י ע"א גבי חסרון דחוץ ומנחות ד' נ"ז ע"א גבי חימצה ויצאת כו' ע"ש. ועי' פסחים ד' י"ז ע"א גבי משקה ביה מדבחיא ותוס' ב"ק ד' ע"ו ע"ב ד"ה והלא ע"ש ועי' בהך דהוריות ד' י"ב ע"ב גבי משיח שנצטרע ע"ש ברש"י ועי' כתובות ד' נ"ב ע"א בהך פלוגתא דאביי ורבא גבי אלמנה לכה"ג ועי' ב"ק ד' קי"ז ע"א גבי שאני התם דמיקלי קלי ובירושלמי קדושין פ"א גבי חלה ואח"כ ברח ובירושלמי גיטין פ"ה גבי ראובן שגזל שדה משמעון:

ואם היה רוב הספר כו'. והנה מה ר"ל רוב אם רוב אותיות או רוב תיבות או פסוקים ועי' בהך דחולין ד' ע' ע"א וזבחים ד' ק"ד ע"ב גבי רוב אבר או רוב בהמה ועי' במנחות ד' פ"ה ע"ב גבי התליע רוב חטה ושם ד' כ"ו ע"ב ובירושלמי פ"ב דיומא ובפ"א דמעשרות גבי משתצמח ובזה נ"מ הך דקדושין ד' ל' ע"א דחשיב שם חציין של פסוקים וחציין של תיבות וחציין של אותיות וגבי תהילים לא חשיב תיבות וגם נ"מ אם אזלינן בזה בתר המסורת או בתר הקריאה ועי' בהך דבכורות דף מ"ה ע"א גבי חסר ויתר באברים וברמב"ם שם:

מותר לכתוב כו' ואין בהם כו'. עי' בירושלמי פ"ג דמגילה סוף ה"א ובבלי שם ד' כ"ז ע"א ועי' תוס' ברכות ד' כ"ו ע"א ובמס' סופרים פ"ג ה"ג וצ"ל דמה שכ' רבינו ז"ל כאן ואין בהם קדושת ס"ת ר"ל לענין הך דס"ל לרבינו ז"ל בהלכות שבועות פי"ב ה"ד דס"ת יש בו עצם קדושה משא"כ בחומשין והך דהלכה י"א כאן דייק רבינו וכתב כחומש כו' שמלמדין בו התינוקת ר"ל דגרע משאר חומשין משום הך דגיטין דף ס' דמחסרא במלתא והך דירושלמי דס"ל דעושין מחומשין תורה י"ל דמיירי שבשעה שכתב החומשין היה בדעתו להשלים וחל עליו הקדושה מיד וי"ל דזה תליא בהך דמנחות ד' ח' ע"א בהך דרב ור' יוחנן ורבי יוסי ע"ש. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' פסולי המוקדשין פ"ג ה"כ דמחלק בין מדות לכלים ע"ש ועיין בהך דמקואות פ"ג משנה ד' גבי נתכון לרבות ועיין מש"כ התוס' חולין דף קכ"ג ע"א ד"ה טלית ע"ש, ועי' במנחות דף ל' ע"א מה דמחלק שם בין חומשין לס"ת ובירושלמי הובא בתוס' ב"ד דף י"ג ע"ב ע"ש:

ומותר לכתוב שלש כו'. עיין בירושלמי דמגילה פ"ג שהביאו התוס' בגיטין דף ו' ע"ב ובכ"מ אך באמת אין הפירוש כן רק משום דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה והרי"ף ז"ל דפסק דכותבין זה מהך דיבמות דף ק"ו ע"ב ולא ס"ל כרש"י ז"ל רק דס"ל דמותר לכתוב ועיין בהך דשבת דף קט"ו ע"ב גבי כותבי ברכות ע"ש ובתמורה דף י"ד ע"ב ולהכי אם משרטט אותם מותר דזה הוה כמו רמז שלא נכתב במקומו כמש"כ בספר בעל העיטור בהל' מגילה ולכך שלש כותבין בלא שרטוט דשלש תיבות ניתן לכתוב כמש"כ רבינו ז"ל לעיל בהל' י"ד אך זה רק היכא דלא הוה פסוק בפ"ע, אבל היכא דהוה דבר בפ"ע אסור אף ג' תיבות וזה כונת רבינו ז"ל בפ"ד מהל' יבום וא"ש ועיין מש"כ התוס' סוכה דף ל"ח ע"ב ועיין מש"כ רבינו ז"ל בשו"ת פאר הדור: