אמר לה כו' והיה קטן כו'. והנה לשיטת רבינו קשה דל"ל קרא למעט הא אינה נאסרה כלל, אך י"ל דר"ל דקינא לה מזה ואז היה קטן ואח"כ הגדיל וקמ"ל דאין הקינוי חל כלל ואף אם נסתרה אח"כ אחר שהגדיל מ"מ מותרת לבעלה דהוה כמו בלא קינוי אך מ"מ מבהמה קשה דשם אין שייך זה אך י"ל דר"ל כגון אם אמר לה אל תסתרי עם בהמה זו ובאמת היה אדם ונסתרה עמו ומותרת לבעלה משום דאין הקינוי חל כלל, ועיין בהך דיבמות ד' נ"ה ע"ב ע"ש בתוס' וכאן ד' כ"ו ע"ב גבי דרך אברים אך שם הקינוי הוה רק דרך אברים אבל מ"מ הסתירה היה כשיעור העראה אבל אם הסתירה לא היה כשיעור בזה ודאי א"צ קרא למעט כלל:

אבל אם מחל אחר כו'. והנה עיין בירושלמי סוטה פ' ד' וסנהדרין פ' ח' דאמר שם דזה רק קודם שנמחקה המגילה אז יכול למחול אבל לאחר שנמחקה אינו יכול למחול הובא בתוס' סנהדרין ד' פ"ח ע"א ולכאורה תמוה הא כאן מבואר דגם לאחר סתירה אינו יכול למחול אך לכאורה י"ל דרק אם קינא לה עם איש האסורה להתייחד עמו אז לאחר סתירה לא מהני מחילה דכבר נאסרה ורגלים לדבר אבל אם קינא לה מאביה וכדומה דבלא הקינוי אין היחוד כלום וכן אם קינא לה ממאה בני אדם ואז רק הקינוי פועל שתהא הסתירה סתירה אז יכול לבטל אף לאחר הסתירה אך באמת אין הפירוש כן רק דר"ל לענין השקאה דהא מבואר במשנה דאם בעלה אינה רוצה להשקותה מעכב ואמר דזה רק קודם שנמחקה המגילה אבל לאחר שנמחקה המגילה משקין אותה על כרחו, אף י"ל דזה רק אם הקריב מנחתה קודם אבל קודם הקרבת המנחה יכול לעכב שלא יקרבו מנחתה דהא יש לשניהם חלק במנחה עיין סוטה ד' כ"ג ע"א ע"ש בתוס', ועיין בהך דכריתות דף ז' ע"א גבי לא יקריב ולא יתכפר וע"ש ד' כ"ד מאי היא המנחה אם גדר חיוב או גדר בירור ע"ש דזה הוה מחלוקת, ועיין מנחות דף ה' ע"ב דאין שם מנחה עליה כלל, ובזה י"ל ג"כ מה דאמרינן בגמ' ד' י"ט ע"ב דג' דברים מעכבין בה עד שלא קרב הקומץ וכן אמר שם דעד שלא קרב הקומץ יכולה לחזור הטעם משום דיכולה לעכב שלא יקריב הקרבן, ועיין בתוספתא דתמורה פ' ג' דאם אחד מן השותפים יכול לשנות מחשבתו בקרבן ע"ש, וכן גבי הבעל כן, אך י"ל דאף קודם שתקריב המנחה יש נ"מ במה שאומר איני משקה לענין אם יכול לחזור בו שתשתה, עיין ביבמות ד' צ"ה ע"א ע"ש בתוס' ד"ה אי לימא, אך לכאורה קשה על מה שהביאו התוס' ראיה דאינו יכול לחזור מהך דנשרף מנחתה הא במשנה מבואר שם גם אם היא אמרה שאינה שותה ששורפין המנחה ואף דיש בעיא שם בסוטה דף כ' אם יכולה לחזור בה, אך באמת כך דגביה י"ל דנדחית המנחה, משא"כ גבה דאמרינן דאיגלאי מלתא למפרע דמחמת ביעתיתא ולא הוה דיחוי, ועיין בתוס' זבחים ד' ק"ג ע"ב גבי גזל הגר:

וכן אם שמע העם כו'. עיין בכ"מ מה שהקשה על זה מהך דלעיל סוף הל' ב', אך באמת רבינו ס"ל דרק אם היא גרמה שלא תשתה אז מפסדת כתובתה כמבואר בירוש' או שנסתרה בזמן שאינה יכולה לשתות משום דנכנסה לספק הזה כמבואר בירוש' דסוטה ריש פ' ד' והא דקי"ל גבי מת בעלה כב"ה שם משום דזה תליא בהך דב"ב ד' קמ"ה ע"א גבי תנו לי בעלי וכו' ע"ש, ועיין ב"מ ד' ע"ט ע"א גבי ספינה שטבעה ע"ש בתוס' משא"כ כאן שהבעל הוא קיים והיא אומרת שודאי לא זנתה ורוצה שתשתה רק המוזרות גרמו לה שלא תשתה ע"י זה אין אנו יכולים להפקיעה כתובתה, ועיין בירושלמי דס"ל כן גבי עוף הפורח לדידן, וכן גבי עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת בזמן שאינה שותה דמ"מ נוטלת כתובתה, ועיין תוס' יבמות ד' ל"ח ע"ב דכ"ז שיוכל להשקותה לא הויא סתירתה גדר עוברת על דת ע"ש. וראיה לזה דאם נימא דרק אם הגרם על ידי הבעל אז צריך ליתן לה כתובה דאם כן אמאי צריך לשלם לה כל הכתובה יהיה די בטובת הנאה כתובתה, ועיין במש"כ בזה בהל' מלוה פי"ו הל' ז', גם י"ל דנ"מ כמש"כ לעיל בין אם קינא לה מקרובים שמותרת להתייחד בין עם אחר ועיין לקמן בהל' כ' ע"ש מש"כ:

שתתה מי המרים כו'. והנה אם זה רק באותם הקדושין אבל אם לאחר השקאה גירשה והחזירה אם יכול לקנא לה ולהשקותה עוד הפעם מאותו האיש עיין כתובות דף ע"ג ע"ב גבי אשה אחת כעין שתי נשים, ושם בירושלמי ס' פ"ט דכתובות גבי אם החזירה לכתובה ולתנאים ע"ש וכ"מ, ועיין בתוס' סוטה דף י"ח ע"ב ד"ה מהו מש"כ בשם הירושלמי אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה כו' ע"ש, והנה למה לא מוקי בסוטה דף כ"ד ע"ב גבי ארוסה דצריך קרא דאינה שותה דאמאי הא לא קדמה שכיבת בעל לבועל ואמאי לא מוקי במחזיר גרושתו ואירסה, אע"כ צריך לומר דזה הוה כדבר חדש וגרע אף מיבם לשיטת רש"י ביבמות ד' נ"ח דשם שפיר מיקרי קדמה דהוה כמו דבר אחד שהיא באה מכחו, וכעין דאמרינן בהך דתמורה דף ט' גבי הקדש שני ע"ש, ועיין בר"ה דף ה' ע"ב הואיל ומכח קמא קא אתי, ועיין מש"כ רש"י יומא ד' ס"ג ע"ב ד"ה רבינא:

האשה שקינא כו'. הנה כך דיש ב' טעמים בזה חדא משום דנאמן שזינתה אך זה רק אם אמר שזינתה מזה שנסתרה עמו אבל מאחר אז רק נאמן שלא תשתה ותשאר כמו שהיתה ספק סוטה ולא סוטה ודאי. ונ"מ לענין חליצה דודאי סוטה לא בעי חליצה וספק סוטה בעיא חליצה. וגם זה רק בעד אחד אבל באשה ופסול לא, אך מ"מ מפסדת כתובתה דעל זה נאמן, אבל גבי עד מפי עד או עכו"ם אף לר"א דס"ל דנאמן דהיינו עוף הפורח רק שלא תשתה אבל גבי כתובה לא, ועיין בירושלמי ריש פ' ו' דנראה שם דיש סברא דלא פליגי על ר"א. אך רבינו ז"ל בהל' ט"ו לא ס"ל כן דרק פסול מדברי סופרים, ועיין בירושלמי שם בפ' א' גבי עד מפי עד ע"ש, ועיין בהך דשבועות ד' ל"ב ע"א דאמר שם דרחמנא הימניה עיין ר"ה ד' כ"ב ברש"י ר"ל לטומאה זהו רק בעד אחד ובאותה הסתירה וכמבואר בירושלמי ספ"ו וגם שהיה סתירה ביחוד לא מטעם קפידא של הבעל לבד ולכך מחלק בירושלמי שם בין ג' דאז הוי רה"ר ואין עליה שם סתירה ובין שנים דהוה רה"י כמבואר בנזיר ד' נ"ז וכ"מ, ומה שכתב רבינו ז"ל לקמן בפ' א' מהל' אס"ב הל' כ"ב מיירי ג"כ כה"ג. ולא דמי למה שכתב בהל' סנהדרין פרק ט"ז הל' ו' דשם ר"ל רק על הדבר מהו ושם י"ל דדי אף באשה וכה"ג, ואף דבירוש' שם מקיש להו, ולא דמי להך דלעיל בה"א פ"ב הל' כ"ג דשם על ידי האב לא נגמר הגדלות דעדיין צריך שתי שערות ולא נגמר על פיו ולא שייך הוחזק וכ"כ בזה. והא דכאן גבי חמש נשים דנאמנות לאוסרה על בעלה ואינן נאמנות להפסידה כתובתה ולא אמרינן הוחזק י"ל דאם נימא דגם על ממון נאמנות שוב לא היו מאמינים אותם כלל דא"א שתפסיד על ידיהם ממון, ועיין בירושלמי יבמות פרק ט"ו ה"ז מתוך שלא כו', וכה"ג כתבתי על מה שהקשה הר"ן בנדרים ד' פ"ו ע"ב ד"ה ועוד דכיון דאלמוה רבנן לשיעבודא אמאי חייל לאחר גירושין ע"ש והוא כך דלהפקיע הקונם שהוא כקדושת הגוף לגמרי אין כח ביד חכמים רק משום דאמרינן דלא נתבטל לגמרי דחייל אחר הגט אבל אם נימא דלא יחול כלל אז ע"כ חייל, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבת פ' כ"ז הל' י"א גבי מי שיצא חוץ לתחום דאינו מועיל הד' אמות שנתנו לו חכמים שיהיה הבלעת תחומין וכתב שם מפני שהם מתחילין ממקום שהוא עומד ר"ל דחכמים נתנו ד' אמות ליוצא חוץ לתחום וכיון דנימא שעל ידי זה יהיה נקרא בתוך התחום א"א. וגם שוב אין לו ד' אמות והוה כתרתי דסתרי וכ"כ בזה, אבל אם נימא דהוא באמצען נמצא שלא יצא כלל וא"ש קושית התוס' והראב"ד שם ע"ש, ועיין בירושלמי ר"ה פ' ב' הל' א' דאמר שם משלך נתנו לך גבי עדות החודש ע"ש ר"ל דלא נימא דלגבי דרבנן מהני עד אחד להעיד על חבירו להחזיקו בכשר א"כ נתחזק ושוב נאמינו במקום אחר קמ"ל דלא דמאמינים אותו בזה רק כה"ג לא גזרו וא"כ לא מיקרי הוחזק וא"ש:

באו שניהם כאחד כו'. עיין מש"כ רבינו בהל' שגגות פ' ח' ובהלכות אבות הטומאות ס' פ' ט"ו דהוה גדר ספק ע"ש, ועיין בסוף פ"ט מהל' רוצח ולעיל בהל' גירושין פ' י"ב ע"ש, אך לפי מש"כ לחלק בין היכא שהעד אומר ראיתי שלא נטמאת או לא ראיתי שנטמאת א"ש וגם יש נ"מ אם עד אחד אומר שאכל ספק חלב או שנטמא בספק רה"י והעד השני מכחישו אם אז חייב אשם תלוי או הוה ספק טומאה ברה"י. או אפשר לומר דהוה בגדר ספק ספיקא, ועיין בהך דכריתות ד' כ"ד ע"א בתוס' ד"ה אם דמוכח שם דגבי ב' עדים כה"ג פטור מאשם תלוי אף בזה אחר זה, וא"כ י"ל דגם גבי עד אחד כן, אך בזה אחר זה שאני משום דכל מקום שהאמינו, וזה שייך רק בעד אחד, ועיין בתוס' כתובות דף כ"ו ע"ב ועירובין ד' ל"ו ע"א בתוס' וסוף פ' ה' דטהרות ע"ש בר"ש ובירושלמי דיבמות פ"י מה דמחלק גבי אשם תלוי שאפילו אמר לבי נוקרני ע"ש, אך באמת כאן ובעגלה ערופה לא דמי לשם משום דמסלקין שניהם ונשאר הספק משא"כ גבי חלב וגבי טומאה, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' רוצח פ"י הל' ז' ומש"כ בהך דחולין ד' פ"ב, דאין הנאמנות של עד אחד גבי עגלה ערופה רק שלא תערף אבל אחר שהורידוה לנחל אז לא מהני עד אחד שתפקע האיסור מעל העגלה אבל שני עדים מהני וא"ש בזה דברי רבינו, וכן ס"ל לרבינו ז"ל לקמן פ"ג הל' כ"ג גם גבי עד סוטה כן דרק קודם שתשתה מהני עדותו אבל לא אחר כך דשוב לא האמינה אותו התורה:

בא עד אחד כו'. מבואר מדברי רבינו דעד אחד ואשה אחת עד אחד נאמן, ונ"מ אם אשה אחת אומרת נטמאת ואח"כ בא עד אחד ואמר לא נטמאת אף בזה אחר זה או אם עד אחד אומר נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת אף בבת אחת מאמינים לדברי העד, וגבי פסול ס"ל דלא שייך כל מקום שהאמינה תורה והטעם דנאמנות שלהם לא על הדבר רק שתשאר כבתחלה, ועיין בהך דסוטה ד' ל"ב דאמר שם ס"ד כו' לחומרא ופירש רש"י שתשתה, אך באמת ר"ל להיפך שהחומרא הוא שלא תשתה, והנה כאן בהל' י"ט כתב רבינו גבי שלש אומרות לא נטמאת כו', משמע דזה ג"כ הוה בגדר עדות ונ"מ למה שכתבתי לעיל בהלכות גירושין דאם היה קינוי וסתירה ועד אחד מעיד שלא נטמאת אם מאמינים אותו ומכאן מוכח דלא דאל"כ אף לדברי הראשונים אינה צריכה לשתות והכחשה לא הויא רק אם מותרת לבעלה, ועיין בהל' רוצח פרק ט' במש"כ שם רבינו בסוף פ' זה הכלל דהולכין אחר הרוב בפסולין ולמאי נ"מ זה הא גם במחצה על מחצה כן גבי פסולים, אך יש לומר דנ"מ דאם קודם הורדה לנחל היה מחצה על מחצה ואח"כ ניתוסף אותן שאמרו ראינו בטל ההורדה ופקע האיסור ומצטרפת להמחצה שאמרו תחלה ראינו, אבל אם היו רק מיעוט בתחלה שוב נתבטל המיעוט לגמרי והוה כמאן דליתא ולא מצטרפי ועיין בהך דסנהדרין ד' מ"ב ע"א במה דאמר שם גבי נזדקן הדין ע"ש ר"ל כך דגבי דיני נפשות ספק הוה כמו נגמר להקל וגבי דיני ממנות לא מיקרי גמר ומוסיפין והולכין וכעין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ח מהל' סנהדרין הל' ב' ע"ש, ועיין בירושלמי סנהדרין פ"ג הל' י"א ובמש"כ רבינו ז"ל בהל' ממרים פ"ב הל' ב' ע"ש ועיין במסכת עדיות פרק א' בהך דאמר ר"י שם א"כ למה מזכירין ע"ש מה שכתבתי אם המיעוט נתבטל אז לגמרי דשוב אין מצטרף אח"כ לאחרים או שפיר מצטרף, ועיין בהך דשבועות ד' מ"ח ע"א דגבי מחצה על מחצה אם אח"כ יבוא אחר ויעיד כמותו שפיר מצטרף, ועיין בהך דסנהדרין דף מ"א ע"ב ע"ש:

ותצא בלא כתובה כו'. הנה עיין בירושלמי כאן מוכח דאם עד אחד בא מתחלה ואמר נטמאת ואח"כ בא שני מוכח שם דאף דהראשון נאמן מ"מ נוטלת כתובתה, וי"ל דזה ג"כ ר"ל בגמ' דילן הני מילי לחומרא אבל לקולא לא היינו דוקא שלא תשתה אבל לא תפסיד כתובתה: