ואמר אל כו'. עיין בירושלמי ריש פ"ז בהך מחלוקת דר' יונתן ור' יאשיה דהא על מה היא אומרת אמן כיון דאינה שומעת, וע"ש בפ"ב הל' א':

הרי הוא כו'. עיין בכ"מ מה שהקשה למה לא הביא שוטה אך באמת שם הטעם משום דאין הקינוי כלום וכאן ר"ל מחמת גזיה"כ ומיירי במדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר וקטן וקטנה ר"ל כגון שהיא בת דעת וכמש"כ לקמן בהל' ד' וקטן ר"ל כמו הך דקדושין ד' י"ט גבי יבם דאז נאסרת עליו ועיין בתוספתא כאן פ"ה גבי הך דר"י דאמר לכשיגדיל הקטן ומיירי כה"ג, ועי' בהך דנדרים ד' ע"ג ע"א ע"ש ברא"ש ומש"כ רבינו בפ' י"ב מהל' נדרים הל' י"ד מה דמחלק בין קטן לשוטה, ועיין בירושלמי כאן ספ"ב דנראה דס"ל דהקינוי הוה גדר דין לא משום האיסור ולכך אמר שם דר"י דס"ל דסומא פטור מן המצות אינו בגדר קינוי ע"ש:

קטנה כו' אבל הקטנה כו'. עיין בכ"מ והנה דברי רבינו אינם מובנים דמחלק בין קטנה בת מיאון או לא ע' בהשגות ודוחק לומר דס"ל כשיטת רש"י ביבמות ד' נ"א ע"ב דגבי נשואין דרבנן אינה נאסרת על בעלה ע"ש בתוס' ובירוש' רפי"ד דיבמות אך באמת הפי' דהנה ע' בהך דכתובות דנ"ד ע"א דזנתה לא מיקרי מרידה ומשום דיצר אנסה, וע"ש דנ"ג ע"א וכן כתב התוס' מעילה די"ח ע"ב דלא מיקרי שמנחת את בעלה ע"ש, ולכך זנתה לא הפסידה בלאותיה כמבואר בכתובות ד' ק"א, וגבי מורדת הוה בעיא דלא איפשטא שם ד' ס"ג וזהו כוונת הירושלמי כתובות פ"ז הל' ו' במעשה באחד שראה כו', עשה עובדא כו' וצ"ל תיפוק בפלגות פרן ר"ן שתיטול חצי הכתובה והיו הקרובים מערערים ממ"נ אם סוטה היא א"צ ליתן כלל כתובה כו', ואמר שם דהיה תנאי כתובה דאם לא תתרצה בשותפות עם הבעל תיטול חצי כתובה וכיון שנתנה פיה וכו' כמו ששנאה אותו, רק גבי זנות משום דיצר אנסה כמש"כ. והנה זה רק שייך גבי גדולה דיש לה יצר וזה ר"ל רצון שכתב רבינו דהיינו תאוה עיין רש"י חולין ד' ק"כ ע"א ד"ה נפש, ועיין תוס' קדושין ד' מ"ג ע"ב דקטנה אינה בת תאוה ובע"ז ד' ל"ו ע"ב ע"ש ותוס' יבמות ד' ק"ט ע"א וכ"מ, וכיון שזינתה הוה זה גופא כמו מיאון וכעין דאמרינן ביבמות ד' ק"ח קדושיה הן מיאוניה ולכך מותרת לבעלה ועיין סנהדרין ד' נ"ה ע"ב גבי פטור דקטנה אם משום שוגג אם משום גזיה"כ ורש"י שם דס"ו ע"ב דרק משום גזיה"כ ועיין נדה ד' מ"ה ע"א גבי הך דר"ע ובירושלמי סוטה פ"ד הל' ה' ע"ש:

כל איש כו' ואפילו כו'. עיין שבת דף מ' ע"א ש"מ האי מאן דעבר כו'. ועיין בתוס' מנחות ד' ס"ד ע"ב וכתובות דף ב' ע"א ד"ה ותנשא ודף ה' ע"א ד"ה מאי ועיין בהך דעירובין ד' ע"ח ע"ב ובפסחים ד' מ"ח ע"א וזה תליא אם האיסור דרבנן יש עליו שם האיסור או רק תקנתא בעלמא וזהו נ"מ בין מעוברת חבירו דשם רק גדר תקנה ובין ארוסה וכ"כ בזה:

לפיכך כו'. הנה רש"י ז"ל פי' הטעם בשם ספרי משום ראויה לאישות, ובירושלמי אמר הטעם מחמת זרע כשר כו'. והנה נ"מ אם ישראל נשא מצרית שניה דזרעו כשר ומ"מ אינה ראויה לאישות. וגם יהיה נ"מ גבי בעולה לכה"ג, וגם גבי בוגרת ומוכת עץ דקי"ל דאם נשא נשוי דאז טעם דהני ליכא וטעם רבינו משום דאינו מנוקה מעון איכא. וגם נ"מ אם היא עקרה או איילונית דקי"ל דשתייה והכא לא שייך הטעם דירושלמי, ועיין בתוס' קדושין ד' ס"ו ע"ב וכ"מ. עוד יש נ"מ אם תחלה קינא לה בלא עדים ונסתרה דאסורה לו כמש"כ רבינו לעיל בפ' כ"ד מהל' אישות דאז הטעם דאינו מנוקה מעון ליכא וראויה לאישות נמי ליכא רק יהיה הטעם של זרע כשר, אך הא המים יבדקו גם על זה ע' ביבמות דס"ט ע"א בתוס' וד' פ"ה ע"ב אליבא דר' מתיא בן חרש ע"ש:

היה לו אשה ובנים כו'. והנה גבי אשת כהן אם נאנסה לאחר קינוי וסתירה אי שתייה כיון דכעת בלא זה אסורה לבעל, ועיין בסוטה דף ו' גבי הך דבאו עדים שהיא טמאה פי' רש"י מזה שראו שנטמאה מזה. וע"ש בע"ב גבי שזינתה בעזרה, ועיין בירושלמי כאן סוף הל' ב' כלום המים באין כו', וזו אומרים להוציא ע"ש וט"ס שם וה"נ גבי נאנסה כה"ג:

כל אשה שהיה כו'. עיין בתוס' סוטה ד' כ"ח ע"א ד"ה מה דס"ל דכל זמן שלא נתבררה אין האיסור משום זנות רק הוה ודאי איסור אף אם כלפי שמיא גליא שהיא טהורה, ויהיה נ"מ בזה לרמב"ח דיבמות ד' ס"א ע"ב די"ל דהויא זונה אף אם אח"כ נתברר שלא זנתה. ובזה א"ש הך דיבמות ד' פ"ה ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה ולרבי, אך י"ל כיון דיש עדים שהיא טהורה אף דאנן לא ידעינן מ"מ אין שם סוטה עליה וכמו הך דכאן דף ו' גבי יש לה עדים שהיא טמאה, אך באמת זה תליא בהך דב"מ ד' מ"ג ע"ב גבי הך מחלוקת דשמואל ור"י גבי הך דר"ע אם יש עדים כ"ז שלא העידו בב"ד אם יש עליו שם חיוב ע"ש ועיין בירושלמי ב"ק פ"ט הל' ז' גבי אימת נעשה החומש קרן אם בנתינת הקרן או תיכף בשעת הודעה בעדים, ועיין בתוס' ב"ק ד' ק"ד ע"ב ובדברי רבינו שם, וע' בהך דכריתות ד' כ"ד ע"א ע"ש, ועיין בהך דיבמות ד' צ"ה ע"א דאמר שם מאי איריא בא עליה אפילו כו', ומשמע שם דזה הוה האוסרה על הבועל, ונ"ל דר"ל שם אם קינא לה עם מי שמותרת להתייחד דאז אף לאחר סתירה יכול למחול וכמש"כ לעיל משא"כ אם בא עליה או כו', אז שוב נאסרה על הבועל ונ"מ אם קינא לה משנים דלא הוה יחוד:

ואעפ"י כו'. עיין מש"כ לעיל בפ' כ"ד מהל' אישות: