ומוסרין לו כו' שהרי נאסרה כו'. הנה מלשון רבינו משמע דרק משום שלא נאסרה עליו בודאי לכך אסורה להתייחד עמו. וכעין דמבואר בהך דיומא ד' ס"ו ע"א גבי חשש תקלה דאם יש תקנה יש יותר חשש תקלה ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ' י"ח מהל' אס"ב הל' כ"ה ובירושלמי כאן, ועיין מש"כ התוס' זבחים דף ב' ע"ב ומש"כ בזה לעיל בהל' אישות ע"ש בפכ"ד:

שאין משקין כו' במקדש כו'. ע' רש"י מדכתיב לפני ד', וע' תוס' זבחים ד' נ"ו ע"ב מה דמקשה שם ממעשר שני, וע"ש דנ"ט ע"א וד' ס"ג ע"א, ועיין במה דפליגי רבינו ז"ל והראב"ד ז"ל בפרק י"א מהל' מעשר שני גבי וידוי מעשר אם נוהג שלא בפני הבית ע"ש ועיין במה דס"ל לרבינו בפ"ג מהל' בכורים דבכורים כיון שהכניסן לירושלים מיד חייב עליהן מיתה ולא גרס כמו בגמ' דילן דף י"ט לעזרה דוקא, ועיין כאן ד' ט"ו ע"ב ברש"י גבי נוב וגבעון אם יש בהם השקאת סוטה, ועיין זבחים ד' קי"ט ע"א דגם הם מיקרי לפני ד', ועיין בספרי פ' נשא פסקא י"ז שאם פירסה נדה לא היתה שותה והיכא משכחת לה הא אסורה ליכנס לשם וע"כ צ"ל כגון בנוב וגבעון דלא היו שם קדושת מחנות עיין בתוס' שבועות ד' ט"ז ע"ב ע"ש. אך זה תליא אם מקריבין מנחה בבמה עיין בתוס' ישנים יומא דף מ"ד ע"א ועיין בסוטה דף כ' ע"ב גבי מה דמקשה שם והם אומרים כו'. והנה לכאורה קשה כיון דהיא ספק שמא נבעלה וא"כ ניחוש שמא יהא עדיין תוך ג' ימים והויא פולטת. ואם נימא רואה הויא א"כ אסורה ג"כ במחנה לויה. ועיין נדה ד' מ"ב ע"א, ועיין במה דפליגי בתוספתא דמקוואות הובא בר"ש פ"ח שם אם פולטת טמאה גם לחולין או רק לתרומה ע"ש, ועיין בנדה שם ד' ל"ג ע"א אם פולטת סותרת ע"ש ועיין בתוספתא דזבים גבי הך דכל קרי שטמא בכהנים סותר ע"ש ור"ל כה"ג. וא"כ בודאי הויא כבעל קרי גם לענין מחנות, ועיין תוס' שם ד' כ"ב ופסחים ד' ס"ז, אך י"ל לפי המבואר ביבמות ד' ל"ה דסתם מזנה מתהפכת ועיין בנדה שם ד' מ"ב ע"א ובדברי רבינו בהל' תרומות:

ומאיימין עליה כו'. עיין בתוס' שם דף ז' ע"ב ד"ה מה דס"ל דאין איום מעכב מהך דשם דף מ"ז ע"א דריב"ז הפסיקן אך באמת נ"ל דר"ל כך דהנה התוס' כתבו בסנהדרין ד' ל"ז ע"ב דכשהיו רואין צורך שעה היו חוזרין ללשכת הגזית ע"ש והנה ריב"ז להשקאת סוטה לא הניחן שיחזירו ללשכת הגזית וא"כ ממילא לא היתה יכולה לשתות עפ"י דין דאיום מעכב וא"ש דלא חשיב לה בהך דתקנת דריב"ז בר"ה ד' ל"א דזה לא הויא תקנה כלל, ועיין בתוס' כאן דף כ' ע"א ד"ה אמר ע"ש:

ואח"כ משביעה כו'. הנה רבינו ז"ל לא הביא הך שבועה שאין עמה אלה וגם שבועה של אלה לא מבואר ג"כ, ועיין בהך דקדושין ד' ס"ד, ונ"ל כך דהנה רבינו ס"ל בפ' ב' מהל' שבועות דאם אמר לאו ב' פעמים ואח"כ מזכיר שם הוה שבועה ע"ש ולא כשיטת התוס', וכאן לכך אומר ב' פעמים לאו וב' פעמים הן ואח"כ שם וזה אין בו אלה ואח"כ מזכיר הך דיש עמה אלה כנ"ל, ושם ג"כ הוא כופל משום זה כי היכי שיהיה שבועה כמ"ש בזה:

ואח"כ מביא כלי חרס כו'. והנה זה רק ר"ל מלאכה אחרת מלאכת חולין, ועיין בירושלמי פ"ג דיומא גבי בד שיהיו חדשים ר"ל ג"כ כן. אבל אם השקה בו כבר לסוטה אחרת לא איכפת לן רק שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פניו פסול ועיין בירושלמי כאן פ"ב דהוה בעיא שם אם מין אחד מיקרי נעשה בו מלאכה, ועיין תוס' מנחות ד' מ"ב ע"ב גבי תכלת ותוס' חולין דף ל"ב ע"א ועיין מש"כ רבינו ז"ל בפרק י"א מהלכות טומאת צרעת דהכלי בעי דוקא חדש אבל העץ ארז ואזוב ס"ל דלא בעי חדש, וגם ס"ל דגם הזאה לא פסלה אף אם הזה בו לפרה משום דפסק כסתם משנה דפרה פ"ח, ועיין בהל' פרה פ' י"א הל' ה' ונ"ל דהא דס"ל לרבינו דחזרה לתוך כבשן האש מהני זה רק בנתאכמו לבד אבל אם עשה בו מלאכת חול לא מהני זה והא דבגמ' דילן מביא ראיה מר"א ע"ש בתוס' עיין בירושלמי כאן דמבואר דגבי עץ ארז ואזוב ס"ל לר"א דאין המלאכה פוסלת, ועיין מש"כ רבינו בהל' כלי המקדש פ"א הל' י"ג והל' י"ד דהתכה מועלת גם לכלי שרת שנפסלו, ועיין תוס' זבחים ד' צ"ו ע"א ע"ש, ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' ביאת מקדש פרק ה' הל' י"ב דגבי מי כיור צריך שלא ישתנה מראיתם ועיין בהל' פ"א פ"ט הל' י"ג דגבי מי חטאת אם נשתנו המים מחמת עצמן כשרים ע"ש, ועיין מש"כ התוס' יומא ד' ס"ד ע"א דגבי מים ליכא בעל מום ועיין בהך דפסחים ד' ל"ד ע"ב גבי נסוך המים דאם הקדישן ואח"כ השיקן לא מהני השקה, ועיין מש"כ רבינו בהל' אסורי מזבח הל' ו' ע"ש, והנה בירושלמי כאן אמר דאף אם נשברה הכלי רק אם רובו קיים כשר, והנה בגמ' כאן דף ט' ע"א ודף ל"ב ע"ב נקט לשון מקדה, ועיין בהך דזבחים דף כ' ע"ב גבי קדוש ידים למי פרה דנקט ג"כ לשון מקדה, ועיין בתוספתא הובא בר"ש ז"ל במס' כלים פ' ד' מ"א וכ"מ, ובתוספתא פ"א דידים אין משקין את הסוטות כו' ע"ש, ובירושלמי ספ"ח דשבת בהך מחלוקת דר"י ור"ל ע"ש:

ומוחק לתוכן כו'. עיין ד' י"ח ע"א או דלמא כו' ולקמן בפ"ד הי"א וע"ש דף כ' ע"ב מאי עשיה מחיקה ור"ל שם דהמחיקה היא גמר הכתיבה ועל ידי המחיקה נגמר הלשמה וכעין דאמרינן בהך דחגיגה דף י"ט ע"א טבל ועלה מחזיק כו', ועיין בהך דזבחים דף ב' ע"ב:

ומגלה שערה כו'. עיין בגמ' דנקט דכהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחה תחת רגליה, ועיין בהך דנזיר דף מ"ה ע"ב, ותוס' כאן דף ח' ע"א בשם ספרי בד"ה לא יתגרו ע"ש:

ואח"כ מביא כו'. הנה סדר רבינו יליף מן הך דשם דף י"ד ע"ב דלמ"ד משקה ואח"כ מקריב מוחקין את המגילה קודם הבאת המנחה ודלא כתוס' שם, והך דדף ז' ע"ב דלאחר שנמחקה המגילה מאיימין עליה שתשתה שם ר"ל אם אומרת אינו שותה דמאיימין עליה או שתאמר טמאה אני או שתשתה ושם מאיימין גם בדברים וכמש"כ רבינו לקמן בפ"ד ה"ה אבל כאן רק במעשה וכעין דאמרינן בהך דסנהדרין דף ל"ב ע"ב גבי עדים ע"ש ומ"מ אם הקדיש המנחה קודם שנמחק המגילה קדשה דאין הסדר בזה מעכב וכן מבואר בירושלמי כאן פ"ג ה"ג ע"ש וכן מוכח מדברי רבינו לקמן פ"ד הי"ד דנקט שם או שאמרה איני שותה וזה לא שייך אחר שנמחקה המגילה וע"כ צ"ל קודם שנמחקה ומבואר דקדשה:

ואם נתן לוקה כו'. הנה עיין בהל' מעשה הקרבנות פי"ב ה"ח כתב שם לשון והקריב משמע דבלא הקרבה אינו עובר, ועיין מש"כ רבינו בס' המצות מצות ל"ת ק"ב וק"ג מבואר שם דיש חילוק בין שמן ללבונה דגבי לבונה רק הקרבה משום דיכול ליטלה אבל גבי שמן תכף, וזה רק בשאר מנחת חוטא אבל גבי סוטה ס"ל שם דאין נ"מ ועיין בספרי פ' נשא פסקא ח' דמחלק ג"כ כה"ג והטעם משום דיכול ללוקטה ועיין בירושלמי פסחים ספ"ז גבי המוצא בשר פסח דאינו חייב עד שעה שיאכל אך שם לא דמי דשם הוי גדר ניתק לעשה עיין שם בפסחים דף צ"ה ודף פ"ה. ובאמת קשה שם על הגמ' בד' פ"ה על מה דאמר שם והאוכלו ה"ז בל"ת דלמא ר"ל כשיטת הירושלמי דכ"ז שלא אכלו לא עבר בלאו דלא תוציא ועיין לקמן בהל' ק"פ שהארכתי בזה ובהל' מעשה הקרבנות ובהל' פסולי המוקדשים הארכתי שם. והנה עיין בדברי רבינו ז"ל בהל' סנהדרין פי"ט ה"ג דגבי מנחת חוטא נקט לשון מנחה וגבי סוטה נקט לשון קרבן משום דס"ל דזה אינו כלל בגדר מנחה, ועיין בהך דמנחות ד' ה' ע"ב ברש"י ד"ה ובדבר דזה לא הוה כלל בגדר מנחה רק לברר עון. ובזה א"ש ג"כ דהנה מדברי רבינו בפי"א מהל' פסולי המוקדשין הל' י"א משמע דלאחר שקמץ אסור ליתן שמן על שיריים רק דאינו לוקה ואינו פסול ע"ש והרי בסוטה דף ט"ו ע"א מבואר להדיא דמותר לכתחלה ליתן שמן על השיריים ע"ש. ובזה א"ש דרק גבי מנחה גם לאחר הקומץ יש עליה שם מנחה וצריך להיות חרבה עיין מנחות דף נ"ד ע"א, משא"כ גבי סוטה דלאחר שקרב הקומץ אין עליה שם מנחה כלל עיין במנחות דף ע"ב ע"ב ובירושלמי כאן פ"ג ה"א:

ובכל זמן כו'. כן מבואר בירושלמי כאן ריש פ"ב כדי להטיל אימה ע"ש וי"ל דלכך צריך ג"כ שיראה עפר ע"פ המים כמבואר לעיל בהל' י' משום זה כדי ליראה ועי' דף כ"ז ע"א גבי סומא ולמה אינו ממעט מחמת זה הטעם כמו בהך דיבמות ד' ק"א ע"ב ע"ש:

ובטנה צבה בתחלה כו'. עיין סוטה ד' כ"ח בהך פלוגתא דרבי ורבנן, אך נ"מ דהא בגמ' ד' ט' מבואר דלייט מתחלה ירך ורק הבטן נבדק תחלה מחמת שהמים נכנסין תחלה וא"כ לפי זה גבי בועל צריך שיהיה הירך תחלה, אך אם ילפינן מהך קרא דלצבות כתיב בטן ברישא, וזהו כונת הירושלמי בפ"א דסוטה ה"ז בהך דפליגי ר' מני ור' אבין דאמר כאן וכאן למעשה ע"ש, וט"ס שם ור"ל כמש"כ דנ"מ בין בועל לאשה:

והיא מתה כו'. עי' שם ד' ו' ע"א דהוה פלוגתא דרב ששת ורב יוסף אם פליגי רבנן עליה דרבי או לא ולא ס"ל לרבינו כשיטת רש"י ז"ל רק דס"ל דלא פליגי כלל ע"ש בתוס' ושם ד' כ' ע"ב בתוס' ד"ה הא משמע ג"כ כן וע"ש ד' כ"ו ע"א, ועי' בירושלמי פ"ג ה"ה דמבואר שם דפליגי רבנן ארבי ושם בפ"ה ה"א:

באו עדי כו' אבל אם בא כו'. והנה רבינו ז"ל לא כתב דמיירי שהעדים העידו שנטמאה מזה הסתירה דלא כרש"י, ועי' בירושלמי פ"ג ה"ה כיון דאסורה לביתה אין המים בודקין אותה ר"ל דהעדים הוה כמו שכבר נתברר הדבר וגם י"ל דזה תליא בהך פלוגתא דרבה ור"י בשבועות ד' ל"ז ע"א גבי הכופר בממון שיש עליו עדים אם חייב בקרבן שבועה וגם י"ל דזה תליא אם השבועה הוא על האשה או על הדבר דהא בודאי אם שכחה האשה שזנתה כבר בודאי המים בודקין אותה אף דלשיטת רש"י ז"ל בשבועות ד' כ"ו ע"ב לא חל עליה שבועה כלל אך י"ל דנ"מ לר"מ דס"ל דמקנא לה על העתיד, ועי' בירושלמי שבועות פ"ח סה"ב דמבעי ליה שם אם שייך גבי סוטה קרבן של שבועת ביטוי, ועי' בהך דכריתות ד' כ"ו ע"א גבי סוטה דאמר שם אביי בועל מכיר בו ורבא פליג עליה ואזלי לשיטתם בהך דמכות ד' ו' ע"א אם הראיה של בעל הדבר עושה פעולה, ועי' במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' נזירות פ"ו הי"ח גבי הרוג אם זה מקרי שאחד בסוף העולם מכיר בו וכמו בהך דכריתות ועי' בהך דשבת ד' ק"ל ע"א דגם העושה הדבר מצטרף גבי הך ובסכנה מכסהו ע"פ עדים, ובאמת כה"ג פליגי בירושלמי דשבועות פ"ג ר"י ור"א אם נשבע על דבר אחד ושינה בו בפני שנים והשליכו לים אם הוה שבועת שוא שהוא ג"כ מצטרף לשנים שיהא כמו ידוע לג' ע"ש בה"י א"כ לפי זה גבי סוטה שיש לה עדים שנטמאת הוה ג"כ כמו ידוע לג' ב"א שהיא והעדים או הבועל נעשים ג'. ובזה יש ליישב הך דשבועות ד' כ"ה ע"ב בהך דאביי ורבא ע"ש די"ל דאזלי לשיטתייהו במכות ד' ו' הנ"ל, ועי' מש"כ רבינו ז"ל בהל' שבועות פ"ג ע"ש, ולכך ס"ל דרק ב' עדים אבל לא עד אחד, דשוב אין שייך זה הטעם:

אשה שזינתה כו'. ור"ל אף אם הבעל כהן שנאסרה עליו, ועי' סוטה דף כ"ו ע"א ע"ש: