ואהבת את ה׳ אלהיך. ספרי פיסקא לב: אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך וכו׳ ומה ת״ל ואת הנפש אשר עשו בחרן אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה. ע״ז דף ט ע״ש.

שם. ובכל נפשך. ספרי שם: אפילו הוא נוטל את נפשך וכה״א כי עליך הורגנו כל היום וכו׳ רבי שמעון בן מנסיא אומר וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום. (ובהגהות הגר״א שם: וכי נהרגין בכל יום אלא זו המילה). גיטין דף נז ע״ב.

ספרי שם: שמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהבהו עד מיצוי הנפש. עיין תוס׳ מנחות דף יח ע״א, ולקמן פ׳ האזינו.

ספרי שם: ר׳ נחמיה אומר חביבים יסורים שכשם שקרבנות מרצים כך יסורים מרצים, בקרבנות הוא אומר ונרצה וכו׳. עיין ברכות דף ה ע״ש בזה אשם לדעת, וע״ש דף יז גבי ר״ש בתענית.

והיו הדברים האלה וגו׳ על לבבך. ספרי פיסקא לג: מכאן היה ר׳ יאשיה אומר צריך להשביע את יצרו שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם באברהם הוא אומר הרימותי ידי לאל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל. אברהם הי׳ בו ד׳ גדרים, בן ג׳ הוה בו אמונה שכליות, ובן נ״ב הי׳ לומד תורה כמבואר ע״ז דף ט׳ ע״א גמירי כו׳, וזהו הגדר בכל כו׳, ואח״כ בעת מלחמות המלכים כשהי׳ בן ע״ה לפי שיטת הראשונים אז התחיל עשיית המצות דהיינו מחוט כו׳ וזהו תפילין וציצית כמבואר חולין דף פ״ט וזהו כנגד הלב, וזהו מה דמבואר ברש״י תענית דף י״ב ע״א דהרימותי ידי הוה שבועה, וכעין דמבואר בנזיר דף ג׳ ע״ב דיד שמאל הוה שבועה משום תפילין וכן מבואר בספרי ואתחנן פ׳ ל״ג, ואח״כ בן ק׳ הוה גדר מילה, ר״ל מעשים טובים.

ספרי שם: בבועז הוא אומר וגאלתיך אנכי חי ה׳ שכבי עד הבקר. עמש״כ רבינו בס׳ שלמת יוסף סי׳ ה.

ושננתם לבניך ודברת בם. ספרי פיסקא לד: עשם עיקר ואל תעשם טפלה וכו׳ שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת אומות העולם וכו׳. עיין צ״פ בראשית נ, ב.

וקשרתם לאות על ידך. ספרי פסקא לה: א״כ מה ת״ל ידך, להביא הגידם שיהא נותן בימין. ר״ל דאם יד ימין גדומה הוה היא כהה ונותן בימין כן ר״ל.

וכתבתם על מזוזות ביתך. ספרי פיסקא לו: שומע אני שתי מזוזות וכו׳, ת״ל בשניה מזוזות, רבוי אחר רבוי למעט דר״י. ר״ל שיתן על שתי המזוזות או י״ל שיתן … לב׳ מקומות, ועי׳ בירושלמי ספ״ד דמגילה.

ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. עיין חולין דף יז דרק התיר להם כתלי דחזירי שלהם, ולכך נקט זה ״טוב״, היינו דאין צריך שום תיקון, עיין לקמן פ׳ נצבים פרשה ל פסוק ה, משום דמבואר בירושלמי פ״ו דשביעית, דזה קאי על קיני, וזה פטור מן מעשרות וכמ״ש ב״ב דף נו ע״ש בזה, ועי׳ מגילה דף יד, ובירושלמי פ״ו דשביעית שם גבי ארץ טוב.

שם. ובורות חצובים אשר לא חצבת. הנה גבי בתים לא כתיב אשר לא בנית, וגבי בור כתיב אשר לא חצבת, משום דהא ע״כ צריך שלא יקנה הדברים כמבואר חולין דף יז שלל דידהו [דרק של עכו״ם מותר] [ומשום די״ל איסורא לא ניחא ליה דליקני, עי׳ נדרים דף לה], והנה אף דקיי״ל חצר קונה, מ״מ בעל כרחו לא קנה, עי׳ תוס׳ ב״ב דף נד, וב״מ דף כו ע״א וכ״מ, וב״ק דף כט ע״ב, אך מ״מ בור שחייבה עליו תורה וקנו זה, עי׳ ב״ק דף נ, ודף כט, ובירושלמי [ב״ק] רפ״א דהוה קנין, שם אי אפשר לומר דלא זכה אף דבר שאין משתמר, כיון דהתורה זכתה אותו וקנה זה בעל כרחו, לכך צ״ל אשר חצבת.

ועשית הישר והטוב בעיני ה׳ וגו׳. הנה לקמן בספרי פ׳ ראה ופ׳ שופטים פלוגתא דר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, וכן בתוספתא שקלים אם שייך לומר ״ישר״ בעיני ה׳, ועי׳ ב״מ דף טז ע״ב ודף לה ודף קח וכמה מקומות בזה אם בעיני ה׳ רק ״טוב״ ורק בתקנת חכמים שייך לומר בשביל תקלה או בשביל דבר אחר או גם בעיני ה׳ כן וכאן נקט זה גם בעיני ה׳ ית׳.