וכפר אהרן על קרנתיו וגו׳ קדש קדשים הוא לה׳. עי׳ בירושלמי סוכה פ״ד. דמזבח הפנימי דהוה ככ״ש כמבואר בזבחים דף, כ״ז ע״ב, מקדש שלא לדעת, וזה גדר לה׳ דלעולם קדוש. עי׳ בירושלמי סנהדרין ספ״ד גכי כה״ג. ועמ״ש בהך דקודש ישראל לה׳ דהם הוה קדושת כ״ש דנמשחו בשמן המשחה, ועי׳ בשבת דף קנ״ג, שמן על ראשך אל יחסר. והנה מזבח הנחשת נפסל לבהמ״ק כמבואר זבחים דף נ״ט ע״ב, לכן לא נכתב לה׳, וכן רק וקדשת. וכן מבואר בפ׳ פקודי. אבל מזבח הקטורת הוה גם במקדש, ועי׳ כתובות דף ק״ו ע״ב, לא משמע כן, אך בהרמב״ם ז״ל … משמע כן, ועי׳ בירושלמי שקלים.

ולקחת את כסף הכפורים וגו׳ ונתת אתו על עבודת אהל מועד וגו׳. עי׳ ברכות דף ס״ב ע״ב אם שייך ע״ז גדר ראי׳ הוה פלוגתא, ועי׳ תו״כ פ׳ בחקתי דכל היכא דשייך גדר ראי׳ לא שייך זכרון ע״ש. וזה תליא באה״מ שנגנז כמבואר בסוטה, אם שייך אז גדר אדנים כיון שכבר אינו עומד, ועי׳ יומא דף ע״ב שמא תאמר בטל סיכוים ר״ל משיחה של שמן המשחה, ועי׳ במה דמבואר בפסחים דף פ״ו דשל היכל גם מחילות נתקדשו, וזה נגנז תחת מחילות של היכל, ועי׳ זבחים דף כ״ד כי קדיש דוד ריצפה כו׳, ומ״ש ביומא דף נ״א ע״ב ובירושלמי שקלים פ״ד וסוטה פ״ח ע״ש בזה. ועי׳ ר״ה דף כ״ו גבי זכרון של איפוד, ע״ש.

ורחצו ידיהם ורגליהם וגו׳. עי׳ זבחים דף י״ט ע״ב אם בב״א או בפ״ע פלוגתא, ולמ״ד בב״א למה הך ואת. ועי׳ מגילה דף ב׳ וב״ק דף ס״ח וע״ז דף נ״ב וכ״מ. ונ״ל דנ״מ דהרי מבואר בחולין דף ק״ו דחציצה פוסלת בקדוש, והנה מן הסתם דוקא רוב. והנה עי׳ במה דפליגי הרמב״ם והגאונים בהל׳ מקוואות גבי רוב שער בפ״ע ורוב גוף בפ״ע, וכאן ג״כ אם רוב ידים בפ״ע ורגלים בפ״ע או רק אם יש על שניהם רוב וא״ש הכל, ותליא אם הוה אברים פרטים או נקודה, ועי׳ גיטין דף ט״ו ע״ב וחגיגה דף כ׳ ע״ב וסוכה דף ט״ז ע״א ומ״ש בזה ביומא דף מ״ג וגיטין דף ע״א וקדושין דף כ״ב וכ״מ בזה. וזה דאמר כאן היינו בגדר נקודה, דאז הוה הכל נקודה לא חלקות וכל התורה והעולם וישראל הוה נקודה, בגדר יה״כ עצם ואין מתחלק, אבל לאחר העגל נעשה הכל לפרטים ואכמ״ל בזה.