מלא חפניכם פיח כבשן. ירושלמי פסחים ספ״ה ע״ש.

לאבק וגו׳ לשחין פרח וגו׳. עי׳ בכורות דף מ״א, ודף ל״ח, ע״ב, וב״ק דף פ׳ ע״ב ע״ש. ובאמת אפר מקלה רפואה למכה, עי׳ מכות דף כ״א, ומנחות דף נ״ב, עמ״ש בזה.

ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה. עי׳ גיטין דף מ״ג, ע״א והא חזי למיקם, ותירץ במוכה שחין ע״ש, זה ר״ל כאן.

ועתה שלח העז את מקנך וגו׳. עי׳ ב״ב דף ה׳, ע״א (ברשב״ם) [ברש״י], ולכך נקרא עיזים משום דצריך לכנסם, עי׳ ב״ב דף ל״ו, ע״א ע״ש בזה.

כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו׳. זה הוה גדר תפלה, ועי׳ בהך דתענית דף ט״ז, ודף י״ג, ע״ב, מה דנ״מ בין צעקה דזה רק גדר גזרה, ועי׳ סנהדרין דף י״ד, ובהך דיבמות דף ס״ד, נעתר זה לשון ויעתירו, מהפך, אבל כאן הוה תפלה וברכה שלא יזיק החטא, וגם גדר דאבני אלגביש דברכות דף נ״ד ע״ש, ולכך זה נצרך חוץ לעיר דוקא.