מאלה נפרדו איי הגוים וגו׳. כי כ״כ בסוף מגילת אסתר כי אין קנין [לגבי] ב״נ באיי הים, כי לא שייך בהם גדר צירוף, עי׳ ר״ה דף י״ז דהוה כיחידים, וע׳ בסוף אהלות דאין בכותי גדר מדור עכו״ם, ולכך כל שבים טהור, וע׳ בתוס׳ ע״ז דף מ״א ובירושלמי שם דבים הם מודים, דאין בהם גדר ע״ז וטבע. וע׳ סנהדרין דף ס״ז, ע״ב גבי כשפים, וגיטין דף נ״ו, ועי׳ בירושלמי ברכות פ״ט. אך יפה זכה להדבק אחשורש באסתר וזכה למלוך על איי הים וליתן עליהם מס ע״פ דין, ועיין חגיגה דף ח׳ ע״א. ומשיח יקבל מהם מתנות ג״כ (אין) נקברים בבגדיהם. וגם… עליהם גדר גירות ואכמ״ל.

איש ללשונו וגו׳. איש ללשונו, והנה נקט לשון יחיד ולא כמו בחם ושם, משום דכל לשונות הוה לכל אומה, והנה בירוש׳ מגילה פ״א, מבואר דלשון ארמי בידה להם בורגני (יפת) אחד מתוך יוני ע״ש, וזה מבני יפת כמבואר במגילה שם, (יפת) ולכך נקט לשון יחיד, וגם דהנה מבואר בר״ה דף י״ז, ע״ב גבי יורדי הים דהוה כיחידים ע״ש. ור״ל דלא הוה בגדר דהארץ מצרפן, ע׳ בחלה בזה, ועיין בסוף אהלות דאין מדור ב״נ באיי הים דלא הוה דירה קבועה, ועיין עירובין דף נ״ה גבי בית שבים הוה דירה קבועה, וע׳ חולין דף קל״ט, ע״ב גבי קן בים.

לגויהם. כאן נקט לגויהם. משום דמבואר בסנהדרין דף ל״ט, דישראל לא יתערב בגוים ע״ש מ״ש בזה דכל ישראל נקרא יחיד, וגם יחיד יש עליו שם ישראל, וזה דנקט כאן זה.