מעל פני מתו וגו׳. עיין ברכות דף י״ח. ובאמת לפי המבואר בפסיקתא ב, אברהם היה עליו שם כה״ג, וא״כ אסור לטמא לקרובים, רק דאז היה גדר מת מצוה, כי יצחק לא היה שם, ועמ״ש נזיר דך מ״ג, ע״ב ע״ש בזה.

נשיא אלקים וגו׳ אשר בקצה שדהו. משום דמבואר מכות דף י״ב, הובא ברמב״ם הלכות רוצח ובהלכות שמיטה, דבית הקברות של ערי מקלט דוקא חוץ לעיר וגם חוץ לתחום, ושדות היה עדיין תוך התחום ועיין שם וסוטה דף כ״ז, ע״ב ועירובין דף מ׳ ע״ש, וגם היה ערי מקלט חברון, כמבואר מכות דף, ע״ש בזה וב״ב דף קכ״ב, והם אמרו לו, עכשיו לא היה ערי מקלט רק אח״כ, וקבר מלך ונשיא אין מפנין, וע״ש בתוספ׳ פ״א דב״ב וירושלמי נזיר פ״ט ומס׳ שמחות, וזה ר״ל נשיא אלקים, מלך וגם נביא, וקברם אין מתפנין, לכן זה דוקא חוץ למגרש [וזה דדייק בקצה שדהו].

בכסף מלא וגו׳. עיין מנחות דף פ״ח וזבחים דף פ״ח מלאים שלא יחסר, ומנחות דף ח׳, והנה כבר כתבתי דגבי ב״נ ליכא גדר צירוף לא בזמן ולא במקום ולא במציאות, וקונה בכסף רק בשוה הדבר, וצריך ליתן בבת אחת, לכך נקט כסף מלא, וכן כסף השדה, וכן וישקל דוקא שיעור הדבר, ואז ויקם כו׳, משא״כ ישראל, וזה גדר ואברהם זקן בא בימים.

ואחרי כן קבר וגו׳. מחמת הך דב״ב דף ק״י קבור בקבר שאינו שלו, ועיין [בכורות דף נ׳ ע״ב] עיי״ש.

ויקם השדה וגו׳ לאחזת קבר. ר״ל דמבואר בירושלמי ב״ב פ״ג ובנזיר דף ס״ד, ע״ב ובאהלות דבג׳ קברים נעשה בה״ק וקנין, וזה היה אדם וחוה ושרה.