זאת עשו וגו׳ וקחו את אביכם וגו׳ ואתה צויתה וגו׳. זה הוה התחלת הגלות, עיין שבת דף פ״ט ראוי הי׳ יעקב לירד כו׳, וזה הוה גדר צוי מאת פרעה לעשות, וקחו את אביכם ר״ל בע״כ, וכן אמר לקמן עגלות ע״פ פרעה ר״ל בצויו דוקא.

עגלות וגו׳. עיין בכורות דף כ״ח, ע״ב אין פרה כו׳, ועיין ע״ז דף י״א בהמה טהורה, ולכן צריך רשות.

ומזון. עיין בירושלמי פ״א דחלה, ופ״ג עירובין ובגמ׳ (שם) דף ל׳, ע״א ע״ש.

ויאמר ישראל וגו׳. הנה עיקר הגדר דישראל הוא שם האומה הכללית לא הפרט, וכן בני ישראל לא ר״ל בנים הפרטים רק הכלל, ועיין חולין דף ק״א, ע״ב, וב״ב דף ל״א גבי דבי בר סיסן, ובכורות דף נ״ה גבי מי פרת, ועמ״ש בסוכה פ״ג ובירושלמי שם גבי כפת תמרים, וחולין דף ע״ד, ובתוספ׳ פ״ד דתרומות גבי מע״ש ומ״ע, ונ״מ דגרים ג״כ בזה הכלל, עיין מ״ש בנדרים דף ל״א גבי הנודר מישראל ומזרע אברהם, עיין בתוס׳ ב״ב דף פ״א ובספרי פ׳ נשא וכ״מ דכ״מ שנאמר בישראל צריך לרבות גרים, ועיין בסוכה דף כ״ח ומנחות דף ע״א [צ״ל: ס״א], וסוטה דף ל״ה, ות״י כריתות דף ח׳ ע״ש. ועיקר הגלות הוא לאומה הישראלית לא לפרטים, וזה הוה גרם לכל הגלות כי גר יהי׳ כו׳, ועיין רש״י שבת דף פ״ט ע״ש, וזה ג״כ הך פלוגתא בגיד הנשה דחולין דף ק׳, ע״ב וק״א, ע״ב אם ר״ל להפרטים וכל בני יעקב נצטוו על גיד הנשה או רק להאומה הישראלית, וזה דאמר כאן וישאו בני ישראל, ר״ל כפיה בע״כ, עיין סנהדרין דף ל״א, ע״ב השיאו וכו׳, ר״ל דמחמת דהאומה הישראלית הוה נצרך לגלות בע״כ הוכרח יעקב אבינו ליסע למצרים, ועיין שבת דף פ״ט ע״ש בזה שרשראות של ברזל.