ויבא אלי חנמאל בן דודי כדבר ד׳. עי׳ שבת דף קל״ט ע״ב דבר ד׳ זה הלכה, זה הקץ ונבואה, ומ״ש שם בזה.

ואתה אמרת וגו׳ קנה לך השדה בכסף. הנה אני ד׳ אלקי כל בשר. ר״ל השגחה פרטית גם בב״נ, ועי׳ בירוש׳ פ״ז דסנהדרין יליף מקרא דהנה אני כו׳ כל בשר דצריך לקרוע על ברכת השם גם מבן נח. ור״ל דגם הם הוה גדר השגחה פרטית, ולא בחינת העדר כשיטת הראב״ד בהל׳ אבות הטומאות גבי שחיטת עכו״ם, וגם הם הכל בהשגחת העילה ראשונה, והם בגדר פועל, לא העדר, וצריך קריעה שנעקר מן השגחה עליונה, ולא כמו עבד ושפחה, מעיקרא בהמה, דקדושין דף ס״ד ועמ״ש בהך דגיטין דף מ״ג גבי חציה שפחה ובירוש׳ פ״א דקדושין גבי גט ע״ש. והנה נ״מ גבי גדר דובאו בה פריצים וחיללוה דע״ז דף נ״ב ע״ב גבי עכו״ם אם זה הפקעה לגמרי עי׳ נדרים דף ס״ב ע״א ובעל המאור ומלחמות השם בע״ז שם ובאמת זה תליא בהך דיבמות דף ע״ט ע״א גבי חלק מזבח, אם בזמן דליכא בית המקדש, אם אז שייך זה, או הוה מציאות חדש אי״ה כשיבנה לע״ל. והנה הארכתי בזה במקום אחר, עי׳ תענית דף כ״ו ע״ש וברמב״ם בהל׳ בית הבחירה. והנה כך, באמת זה השדה הוה [חלק] מן ערי של לויים השייכים לכהנים, כמבואר במגילה, ובאמת הוה של בנימין ענתות. והנה כ״כ בזה בהל׳ ע״ז גבי עיר הנדחת ובהל׳ רוצח גבי ערי מקלט, אם נתבטלו, אם שייכים לשבט שניטל ממנו העיר. ועי׳ מרדכי פ״ג דמגילה ומ״ש בתוספתא פרה בזה גבי פרה ועגלה ערופה. והנה עי׳ בתוס׳ ערכין דף ל״א ע״ב אם יכולים ליתן ערי לויים במתנה, לכן נצרך כאן כסף ושטר. אך מ״מ ירמיהו אמר כיון דמבואר בסוטה דף מ״ז ע״ב דמשחרב ביהמ״ק בטלו ערי מגרש, וא״כ שוב העיר שייך לבנימין [כיון שנתבטל, ועמ״ש ברמב״ם בהל׳ רוצח בזה], ומה הקנין שקנה מן חנמאל דהם היו כהנים, כמבואר במגילה דף י״ג ע״ש, וגם למה שטר וכסף, [הא] לא גרע מן מוכר שדהו מפני רעתה דאין צריך כסף ושטר, כמבואר קדושין דף כ״ו ע״ש. ואמר דהנה אני וגו׳, ר״ל כך, דכבר כתבתי דגבי יובל ושמיטה הזמן שבטל לא [הוי] כמו הפסק, רק דאז הדבר כמאן דליתא, ואח״כ אם מתחיל אז לא הוה דבר חדש, רק מתחילין מזמן שנפסק, עי׳ ערכין דף י״ב ע״ב, וזה באמת תליא בהך פלוגתא דיבמות דף ע״ט חלק מזבח לא בטל ע״ש בזה. וזה משום דאצלו ית׳ ליכא חילוק זמן ולא חילוק ידיעה, עמ״ש בירוש׳ כתובות פ״ה דמרי דמועדא קיים. ועי׳ תוספתא עדיות פ״א דהזמן אצלו כחוט השערה, ולא הוה כלל הפסק, ולכך הוה סוכה קה״ג לא לזמן, עמ״ש מגילה דף כ״ח ע״ב. וכן הידיעה אצלו יתב׳ עי׳ במורה ח״א בזה וח״ב גבי ידיעה ובחירה, וא״כ הזמנים דזה ליכא, הוה כמאן דליתא כלל, ולא הוה הפסק כלל, וא״ל הקב״ה דאף שיהרס בהמ״ק מ״מ גם המחריבים הם תחת השגחתו, ושוב שייך לומר חלק מזבח, ואף דיש זמן גדול ביניהם, גבי ד׳ ית׳ ליכא זמן ולא חילוק ואצלו הכל נקודה אחת בלא שום חילוק, וא״כ הביהמ״ק דלעתיד לבא עכשיו יש, ואף חלק מזבח. ועי׳ גיטין דף כ״ב.